בתשובה לדובי קננגיסר, 08/05/06 8:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(סליחה שאני מתערב, אבל שמי עלה כאן) מה יהיה דובי, לא דשנו בזה מספיק? כבר חידדנו ודרשנו שלא "פוליטיקאים לא יכולים לטעות" אלא "טעות אינה הסבר לצעד פוליטי", כיוון שהיא אינה מסבירה מדוע פוליטיקאי טעה, ועל כן מהווה "קלף ג'וקר" בידי המסביר. תודה ושלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע. אבל אני חושב שזה אידיוטי להגיד שבגלל שמשהו מהווה "קלף ג'וקר" בידי המסביר, אפשר לשלול אותו כהסבר. לעיתים, אנשים טועים, ולכן לעיתים, פוליטיקאים טועים. לנסות לחפש מדוע הפוליטיקאי לא טעה, אלא תכנן את הכל כך מראש, זו סטייה כל כך חסרת הסבר מהתער של אוקהם, שהיא פשוט לא מצדיקה את עצמה. בינתיים, אגב, היחיד שטעה בדיון הנוכחי הוא הבלבניסט. מעניין איך אפשר להסביר את ההתנהגות שלו בלי שימוש בקלף הג'וקר "הוא טעה". (שאלה: אם פוליטיקאי אומר "טעיתי", האם אפשר להאמין לו, או שגם זה סתם ספין? מה אם פוליטיקאי אומר שהוא טעה אחרי שפרש? האם ביל קלינטון לא "טעה" כשנכנס לתוך שערוריית המין שלו? או שזה לא נכלל בהתנהגות פוליטית, ולכן שם הוא רשאי לטעות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, מסיבה בלתי ברורה, אתה מתעקש להילחם כל הזמן נגד מספר אנשי קש. ''פוליטיקאי טעה'' זה לא הסבר - זו הימנעות מהסבר. זו עצירת התהיה שלך בטרם קיבלת תשובה. וכבר דשנו בכך רבות. אם פוליטיקאי אומר ''טעיתי'', ואתה בלבניסט, אז אתה צריך לחשוב מה משרתת האמירה ''טעיתי'' מצידו, בהקשר ובזמן שבו נהגתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה לא הסבר. זה הסבר מצויין. כמובן, אפשר להמשיך ולשאול "מה גרם לטעות", "מה הטעה את הפוליטיקאי" וכד', אבל אין זה משנה את העובדה שהפוליטיקה *טעה*, כלומר פעל במטרה להשיג יעד מסויים, וכשל בהשגתו, ואולי אף פגע ביעד הזה, למעשה. דשנו בכך רבות, אבל מעולם לא קיבלתי תשובה, וזו אבן הנגף של התאוריה שלכם - זה כמו להסתכל על פתרון שגוי של בעיה במתמטיקה ולהתעקש שלהגיד "המתמטיקאי טעה" זו לא תשובה, וצריך להסביר למה הפתרון השגוי הוא דווקא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן אנחנו חוזרים אחורה שוב, שכן את התשובה קיבלת פעמים רבות (רק הסניליות המפורסמת...). "פעל במטרה להשיג יעד מסוים וכשל בהשגתו": מי קובע לאיזה יעד שאף הפוליטיקאי - החוקר, ומי קובע שהוא טעה - גם כן החוקר. משמע, אובייקט המחקר לא התנהג כמצופה ממנו (לדעת החוקר), על כן אובייקט המחקר טועה (לדעת החוקר). בזמנו השוותי את זה למדעי הטבע. כך למשל, כשניסוי מייכלסון-מורלי הראה שהאור לא מתנהג כמצופה לפי התיאוריה הניוטונית אף אחד לא טען ש"האור טעה". בעבר הביא באדיבות רבה שמעון גלבץ את ג'אמבטיסטה ויקו בצמד המאמרים שלו (דיון 979 ודיון 988) על המדע החדש, וטען בשמו (ואני מקווה שאני מעוות אותו במינימום האפשרי) שהגישה שמחפיצה פוליטיקאים לכדי עצמים פיזיקליים, כפי שאנחנו מציעים, היתה אכן גישה מקובלת בחלק מעידן האורות, עד אשר התפתחו מדעי החברה והרוח כפי שאנחנו מכירים אותם, אשר בהם אפשרי גם סוג אחר של ידיעה, שבו, בין השאר, אנחנו שופטים את בני האדם - נשואי המחקר שלנו, ולפעמים מכריזים "טעות". אני מכיר בגישה הזו, אולם, כמו שאתה מן הסתם מתרשם, אני מעדיף את הגישה של עודד על פניה. אני לא חושב שיש לי הרבה מה לתרום לדיון בשלב זה בלי לחזור על דברים שכבר נאמרו בעבר פעם ועוד פעם. אני גם לא רוצה להצטייר כמו מספר טרחנים כפייתיים שפשו באזור בשנה האחרונה, אז אני מותיר לך את זכות התגובה האחרונה, אם תרצה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת, ערן. מי מאיתנו מסתכל על דבריו של פוליטיקאי ואומר "הוא לא התכוון לזה באמת, הוא אמר את זה רק כלפי חוץ, למעשה המטרה שלו היא דווקא ככה וככה"? הרי זה אחד הבסיסים המרכזיים של הבלבניזם, שפוליטיקאים לא אומרים מה שהם מתכוונים. אז מי מאיתנו קובע, כחוקר, איך צריך לצפות מהפוליטיקאי להתנהג? אתה או אני? אז נכון, אתה לא אומר שהאובייקט טעה, אבל מצד שני, גם אם האובייקט באמת טעה, אתה טוען שהוא לא טעה. גם אם האובייקט עצמו חושב שהוא טעה, אומר שהוא טעה ופועל כדי לתקן את הטעות, גם אז אתה טוען שהוא לא טעה, והוא רק אומר שהוא טעה כדי לעבוד עלינו, שלא מבינים כלום. אני אדם, ואני טועה המון. אני טועה אפילו בתחומים שאמורים להיות נהירים לי. אני טועה המון בהתנהלות שלי בדיונים פה, למרות שיש לי נסיון רב שנים בהתדיינות באייל. אני טועה בכתיב לעיתים, למרות שאני יודע לכתוב לא רע, יחסית. אני טועה. אתה טועה, כולם טועים. לנסות להסביר התנהגות של אדם בלי האפשרות שהוא יטעה אי פעם זה פשוט להתעלם מהמציאות. להסביר לי שוב ושוב ושוב שאי אפשר להגיד שאור טועה לא ישנה את העובדה שאנחנו לא עוסקים באור, אנחנו עוסקים בבני אדם. נסה להסביר לי *למה* אתה מעדיף את הגישה של עודד בלבן. אולי זה יסייע לי להבין אתכם. הייתי שמח לקבל תשובה ולא להשאיר את התגובה הזאת מיותמת, אבל זו בחירה שלך, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני רוצה להחריד אותך מרבצך, אבל הקטע שהזה שהפוליטיקאים אינם בני אדם בשר ודם (=אינם טועים לעולם) באמת לא כל כך מובן לי. אם לא בא לך ענות על שאלה שדנת בה כבר, אולי תפנה אותי לאחת מתגובותיך בנידון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כאמור, אני לא הולך להרחיב מעבר לזה, אולי מישהו אחר יוכל להביא קישור לתגובות ישנות יותר) כאמור, זה לא ש"אינם טועים לעולם". זו פרשנות שגויה. הטענה היא ש"טעות" אינה הסבר ראוי, שכן היא סובלת מהחסרונות להלן: א. היא מניחה שאנחנו יודעים מה מטרותיו של הפוליטיקאי (אשר ביחס אליהן אנחנו מכריזים "טעות"), אבל בכך יש הנחת המבוקש, שכן תכלית המחקר שלנו היא לברר מה הוא רוצה, לא להניח את זה מראש. ב. היא איננה הסבר אלא תחליף להסבר. אנחנו לא מקבלים תשובה לשאלה מדוע הפוליטיקאי טעה, והעדיף אפשרות שהיתה ברורה כגרועה על פני אפשרות אחרת. בכל מקרה, אם בעת הבחירה זו היתה האפשרות היחידה, הרי שאינה טעות (שכן לא היתה אפשרות אחרת, כאמור), ואם היא נבעה בשל מידע חסר, הרי שגם זו אינה טעות (אלא החלטה נכונה ביחס למידע נתון). רציתי להפנות למאמר של עודד "The Use of Error as an Explanatory Category in Politics" אך לצערי לא מצאתי גרסה מקוונת שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* מהסוף להתחלה: גם אני לא הייתי רואה כטעות שיקול שלוקה בחוסר מידע, אלא אם כן הטעות היא בכך שלא הצטיידו במידע קיים בטרם החלטה. ובחירה באפשרות היחידה נראית לי רעיון עמום ביותר - קשה להעלות על הדעת מצב כזה - אבל אם הוא קיים, גם כאן אין טעות לעומת זאת, לא ברור לי מדוע איננו מקבלים הסבר בשאלה מדוע טעה הפוליטיקאי: האם המושג "חוסר ניסיון", למשל, אינו מוכר בפילוסופיה הבלבניסטית? או חוסר חוכמה? או מצב רגשי בעייתי? באשר ל-א': גם אני נוטה לבדוק את המטרות עפ"י תוצאות, אבל במקרים רבים, אם נצא מנקודת הנחה שהפוליטיקאי אינו טועה, דווקא אז נידרש לאקרובטיקה הסברית קיצונית: משום שתוצאות שונות בשטח עלולות להצביע עליו כבעל מטרות סותרות ולא מתקבלות על הדעת. ----------------- * לאור הצהרתך הפותחת, אני מפנה את דבריי גם לבלבניסטים אחרים - אם כי הייתי שמחה לקבל תשובה ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ואספר לך סיפור מאוד לא תיאורטי, אוקיי? אשה אחת היא רופאה. היא עובדת כרופאה כבר שנים רבות, וזוכה להערכת עמיתיה. האשה נשואה, ולפני זמן לא רב, בעלה התלונן במשך כיממה על כאבים, שלשולים ושאר מרעין בישין. האשה החליטה, למרות תלונותיו של בעלה, להשאירו בבית ולצאת לעבודה. לקראת סוף המשמרת שלה, התקשר בעלה והתלונן על החרפה במצבו. היא אמרו לו להמתין, היא תגיע הביתה בקרוב ותקח אותו לבית חולים. היא התעכבה עוד כחצי שעה בבית החולים לפני שיצאה סוף סוף לאסוף אותו. כשהגיעה לביתה, בעלה כבר היה מוטל מת על הרצפה, בעקבות התקף לב. רופא מאומן, דוגמת האשה הזו, היה צריך לזהות את התסמינים שהופיעו אצל הבעל המעידים על אפשרות להתקף לב. רופא מאומן אף היה יודע שבמקרים כאלו, אין להתעכב, והיה מורה לגבר להזמין אמבולנס מיידית. עכשיו, בהנתן שהרופאה היא אשת מקצוע, ושלא הייתה לה שום סיבה לרצות במותו של הגבר - איך תסביר את התנהגותה, תחת הכלל המדעי שאי אפשר להשתמש בקלף הג'וקר "היא טעתה" כהסבר? אני לא מסוגל. טעות היא דבר אנושי, גם אצל בעלי מקצוע. לשלול את האפשרות להסביר התנהגות אנושית כ"טעות" זה פשוט להעלים עין מחלק גדול מההוויה האנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 383999 (ובאמת, לא אוסיף יותר, למרות שאתה לא מכבד את בקשתי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |