|
||||
|
||||
תגובה זו מתייחסת לטענות המגוחכות בעליל, (כפי שיוכח להלן), לפיהן: "[התרגום הראשון נראה לי הטוב ביותר.] גם מבחינת העברית המשובחת, גם הדיוק בתרגום (חוץ מהשורה היצירתית "אל הנמל" בבית הראשון) וגם הקצב הזורם הנשמר לאורך כל השיר. חוץ מזה, המתרגמת השתמשה בחריזה ברוחה של אמילי דיקינסון, שיש לה לעתים קרובות חריזה ייחודית." בית ראשון - שורות 3, 4 Will no one guide a little boat הָאֵין מִי שֶׁיּוֹבִיל סְפִינָה קְטַנָּה אַחַתUnto the nearest town? אֶל הַנָּמֵל? משקל: כל משפט בנפרד, ואף שני המשפטים כיחידה אחת אינם זהים או אף קרובים להיות בעלי משקל זהה בין המקור והתרגום. דיוק מילולי: המילה "אחת" המוספת לשורה הראשונה ופוגמת אף יותר במשקל, אינה מופיעה במקור. כותבת התגובה אליה אני מתייחס כבר ציינה את אי הדיוק המילולי בשורה השניה. חריזה: בסדר. בית שני - שורה 1 So sailors say, on yesterday כָּךְ מַלָּחִים אוֹמְרִים, אֶתְמוֹל -משקל: בסדר. דיוק מילולי: סביר. חריזה: במקור ישנה חריזה פנימית, שאינה מצויה בתרגום. בית שני - שורה 3 One little boat gave up its strife, סְפִינָה קְטַנָּה אַחַת כְּבָר נִכְנְעָה,משקל: שוגה בשתי פונמות - One little boat, מתאים במשקל ל- "סְפִינָה קְטַנָּה", אבל כל מי שאוזנו ושכלו עובדים כראוי יסכים כי "אַחַת כְּבָר נִכְנְעָה" לא מתאים במשקל ל- "gave up its strife", אלא אם לקורא הפלאי ישנה דרך לקרוא את "gave" כך שיישמע כמו "אַחַת כְּבָר". דיוק מילולי: סביר, אלא אם כן אנו דורשים אותם סטנדרטים שדורשת המקטרגת. במקרה בזה, לא ניתן לטעון ש- "כְּבָר נִכְנְעָה" הוא תרגום מדוייק של "gave up its strife",למרות גדולת העברית המשובחת של תרגום זה בהשוואה לשפת הרחוב של "ממאבק חדלה" או "אמרה נואש" בה חטאו התרגומים האחרים. בית שני - שורה 4 And gurgled down and down נִתְעַרְבְּלָה , יָרְדָה לַתְּהוֹם.משקל לקוי, דיוק מילולי לא מתקיים (מבחינתי זו אינה כזו בעיה, אבל המבקרת שופטת לרוב על-פי קטגוריה זו, אלא שדבריה אינם עומדים במבחן עובדתי). אני מסכים כי "נתערבלה" אינו פתרון רע, אף כי, שוב, אינו תרגום מדוייק והיה אמור להיפסל על-ידי המבקרת. "קול גרגור" הוא מדוייק יותר מילולית, ושימוש ב- "בעבוע" במקום יכול אולי להוות פשרה בין הדרישה הסלקטיבית לדיוק לבין הצרימה הגרגורית אצל המבקרת. בית שני כיחידה אחת אכן "חריזה ייחודית.", אך לא אצל אמילי. גם אם "לעתים קרובות" יש למשוררת חריזה "ייחודית", רק מתרגם מטופש יבצע מיצוע של אותה "ייחודיות" על גבי כמה שירים ויממש את התוצאה על שיר אחר תוך התעלמות חלקית מהחריזה בשיר זה עצמו. כיוון שאני בטוח כי מתרגמת השיר אינה מטופשת, יוצא מכך כי טענת המבקרת היא מטופשת, על-אף שלגבי המבקרת עצמה לא אתחייב בשלב זה לכאן או לכאן (למבקרת יש, אני חושש, טעינה "ייחודית"). בית שלישי - שורה 1 But angels say, on yesterday, אַךְ מַלְאָכִים אוֹמְרִים: אֶתְמוֹל -עקבי לפחות עם בית שני, שורה 1. בית שלישי - שורה 2 Just as the dawn was red, כְּשֶׁשַּׁחַר בָּא אָדֹם -"עם שחר אדמדם" יותר עקבי עם בית שני, שורה 2, בית שלישי - שורות 3, 4 דיוק מילולי טוב, אך משקל שההפרש בינו לבין המקור הוא של כמעט עוד בית שלם! בנוסף, בין שורה 3 ו- 4 בתרגום יש הבדל משקלי: סְפִינָה קְטַנָּה אַחַת, מוּתֶשֶת מִסּוּפָה המשקל של שורה זו אינו מתאים למשקל בשורה הבאה: הֵרִימָה אֶת תְּרָנֶיהָ, מָתְחָה אֶת מִפְרָשֶׂיהָ במינימום ניתן היה להפוך את תרניה לתרנה ו- מפרשיה ל- מפרשה, כדי לשמר את המשקל בין שתי השורות, כפי שקורה אצל המשוררת: One little boat o'erspent with gales מצד שני, אולי ההצעות הגרועות שלי פוגעות ב- "[ה]קצב הזורם הנשמר לאורך כל השיר"Retrimmed its masts, redecked its sails, בית שלישי - שורה 5 Exultant, onward sped! זִנְּקָה - קָדִימָה בִּתְנוּפָהמשקל: לא. דיוק מילולי: המילה Exultant מבטאת כל-כך הרבה שמחת נצחון, שהולכת לאיבוד לדעתי בתרגום. אפילו שימוש במילה "צוהלת" שהיא חלשה יחסית למילה במקור היה מהווה שיפור. חריזה: "בתנופה" לעומת "אָדֹם" ... אוי הייחודיות. |
|
||||
|
||||
העם עם לודביג :) |
|
||||
|
||||
העברית היא שפה שונה מאד מן האנגלית, ולכן לדעתי הנחרצת ממש אין צורך כלל להצמד למשקל האנגלי ולאנוס את העברית. המתרגמת יצרה משקל טוב וזורם וזה יפה. גם החריזה כאמור טובה, והייחודיות של דיקינסון שוחזרה בחריזה הבאה: עם דמדומים חומים.... ירדה לתהום. כמובן יש גם חריזה מהודקת יותר אחר כך - בשורה: כששחר בא אדום. מה קשקשת על "בתנופה" לעומת "אדום". החריזה בתרגום היא: "בתנופה" לעומת "מותשת מסופה". דקדוקי העניות בביקורת המטופשת על המשפט "כבר נכנעה" אינם ראויים לתגובה. "נתערבלה" זו לדעתי ממש הברקה. קול הgurgling ממש נשמע במילה, מה עוד שהיא מדויקת, ומבחינת העברית - יפה. גרגור הוא פתרון ממש רע, מילה ליצנית. בעבוע אולי יותר טוב מגרגור, אך לדעתי אין לשאוף בתרגום להרקה מילה במילה מהשפה השניה, מה עוד שמכניות בשירה היא חטא גדול. "נתערבלה" מעביר לא רק את הצליל אלא את רוח הביטוי, ובכך הצלחתו הרבה. והמגיב הבא הוא כנראה הבוטה הרגיל, לדעתי טפש גדול ולא מבין דבר בשירה. אם אנשים אחדים לא הבינו פה את ערך התרגום הראשון, בעיה שלהם. אני אהבתי מאד. |
|
||||
|
||||
אני תוהה למה כשבאים לדבר על שירה (שאמורה להיות דבר אסתטי ומרומם נפש) זה מגיע כל כך מהר לזריקת בוץ. זו תופעה שנתקלתי בה לא פעם כשדנים על אמנות. אולי בגלל מוסכמה (נכונה או לא) שאמנות צריכה להיות משהו מאוד טוטאלי. אולי בגלל שכאשר אין פרמטרים ברורים (פרט לתחושה) צריך לגבות את הדברים שאמצעים רטוריים אחרים. אולי בגלל שכדי להתחייב לאמנות אתה צריך להיות במצב נפשי מסוים שגם הופך אותך ליותר מועד לקיצוניות (זו בהנחה ש''אהבת שירה'' קשורה גם בהתנסות בכתיבתה, או בעיסוק אינטנסיבי באמנות). |
|
||||
|
||||
טוב, לפחות אנחנו רואים שהשיר עורר אצל הקוראים רגשות חזקים בדרך זו או אחרת. גם זה משהו... |
|
||||
|
||||
העניין הוא שזה לא השיר וגם לא ''אצל הקוראים'' בדיוק - זה התרגום שמעורר רגשות עזים אצל המתרגמת. |
|
||||
|
||||
כלל לא הבנתי - על-פי אילו סטנדרטים "דמדומים חומים" מתחרז עם "ירדה לתהום"? על מה לכל הרוחות את מדברת? איך דבר זה שאינו כלל חריזה ניתן להשוואה לחריזה בין Brown ו- Down מהשיר? אני מאוד שמח (exultant) ש "שחר בא אדם" מתחרז עם "ירדה לתהום", אבל לדאבוני הוא בא מאוחר מידי, ואם תביטי בעיון בשיר המקור, הרי ששם השורות 2 ו- 5 בבית האחרון הן אלה המתחרזות, דהיינו, red מתחרז עם sped. תרגום טוב לא אמור לחרוז שורות ספורדית, אלא בהתאם למה שהוא מתרגם! קשה לי למצוא אותה הונומתופיאה (זאת המילה?!) במילה "נתערבלה". גם "בעבוע" וגם "גרגור" יוצרים קשר שמיעתי/אסוציאטיבי הדוק יותר לדעתי בין מסמן פונטי למסומן מנטאלי. מעבר לכך, תגובתך כלל לא היתה מפורטת, אלא די דלה ולא במיוחד עניינית. |
|
||||
|
||||
אחת הבעיות בהשוואות תרגומים, וזה לא עלה פה, היא מי קובע מה משמעות המילה באנגלית. תרגומים שונים ומתרגמים שונים הרי משתמשים באותם מילונים, ובכל זאת הם מתרגמים אחרת. זאת בנוסף לבעיות בפירוש המילים אפילו במסגרת הגבולות של שפה אחת. כולנו נסכים מה ההבדל בין תנשמת לסוס, אולם מי יודע מה בדיוק פירוש "צחוק חלול" או "חיוך ממתיק סוד"? ההבדלים בין צעקה, צרחה וצווחה גם הם לא ברורים. העסק מסתבך עוד יותר במעברים בין שפה לשפה, וזהו אחד משורשי ההבדלים בין התרגומים. |
|
||||
|
||||
צעקה: "אבל לשרון סטון כן זכרת לשלוח פרחים ליום האישה." צרחה: "שוב פעם לא הורדת את הקרש של האסלה!" צווחה: "ג'וק!!!" |
|
||||
|
||||
צעקה: "מטומטמת, מה מעניין אותי היומולדת שלך?" צרחה: "עוד פעם לא הבאת את החלב!" צווחה: "קחי ממני את הבן האידיוט שלך!" |
|
||||
|
||||
התגובות המשעשעות האלה אכן מוכיחות את העניין: אתם עונים בפרגמטיקה על שאלות בסמנטיקה, במונחים של שימוש ולא במונחים של אובייקט. אם בשפת אימנו דעתנו חלוקה, מה יהיה על לשון נכר? |
|
||||
|
||||
כפי שראית בעצמך, בעיה כזו איננה מתחילה בעת התרגום - אלא כבר בקריאת השיר במקור. הרי גם באנגלית לא מסכימים תמיד על משמעויות של מלים. |
|
||||
|
||||
חומד, הסכמנו שאת הכביסה המלוכלכת נעשה בבית. |
|
||||
|
||||
*את* אולי הסכמת, אבל הווטו הוא שלי. |
|
||||
|
||||
על התגובה המאד לא מדויקת של לודביג? למה אתם מוחקים מה שלא מוצא בעיניכם? |
|
||||
|
||||
אולי את מתכוונת לתגובה 371241? אם כן - היא עדיין כאן. נדמה לי שכעקרון, המדיניות כאן היא לא למחוק "מה שלא מוצא חן" אלא תגובות מתלהמות, תגובות המכילות חרפות, קללות, עלבונות וכו' ותגובות שיש בהן משהו בלתי חוקי (פרסומת, אזכור עניינים משפטיים כולל שמות). (אם כי ראיתי גם שמחקו תגובות שלא מצאו חן בעיני מישהו מהמערכת, אבל אלה היו מתחומים לגמרי אחרים ומעולם לא ביקורת שירה) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |