בתשובה לג. שמעון, 02/09/01 22:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום שמעון, חד צדדיותה של גברת הס אינו גדול מחד צדדיותם של ה"ה פרידמן וספייר, אשר מתוקף יהדותם בוחרים להגן באופן בולט ומגמתי על מעשיה השונים של מדינת ישראל, לטוב ולרע. טענתך הנוספת בדבר שליטת הפלסטינאים 'דה פקטו' בשטחי הכיבוש הינה טענה כוזבת, היות ומעבר לשליטתם במובלעות A הרי מצויים הללו תחת כיבוש ישראלי דה-יורה ודה-פאקטו כאחד, לפי כל קריטריון בינלאומי מקובל. מדינת ישראל היתה והינה מדינה סגרטיבית מובהקת - מעבר לבעיות ביטחון אמיתיות ומדומות - המפרידה באופן ברור ותכליתי בין אזרחים המוגדרים שרירותית כ'יהודים' לבין אלו אשר אינם נכללים בהגדרה זו. מדינה דמוקרטית זו, כהגדרתה, מסרבת לדוגמא לקיים מנגנון נישואין אזרחי, העשוי לאפשר נישואין בין ערבים ויהודים על בסיס אזרחי 1, שלא לדבר על אפליות ישירות ועקיפות כבתחומים נוספים כלפי מגזרים לא יהודיים - ובמידה מסויימת לשיטתה אף כלפי מגזרים יהודים חילוניים למהדרין. שלך אלכסנדר 1 דוגמא אחת מיני רבות, אשר ממחישה כי בבואה לטפל בעניינים טכניים כלליים, הנוגעים לאזרחיה השונים, מתגלה מדינת ישראל כמדינת אפארדהייד פאר-אקסלאנס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תום פרידמן לא תומך בישראל באופן אוטומטי. "מבירות לירושלים" איננו ספר פרו ישראלי. עמירה הס תומכת בפלשתינאים 100 אחוז של הזמן. בעולם עפ"י הס ישראל לא /יכולה/ לצדוק והפלשתינים לא /יכולים/ לטעות. אשר לנישואים בין יהודים לערבים- במדינת אפרטהייד נישואים כאלה יהיו אסורים לפי חוק. בישראל אין איסור כזה. לכן אנא חפש מלה אחרת לתאור המצב, "אפרטהייד" לא מתאים כאן, אפילו אם אתה מאוד רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומס פרידמן תומך בשלל מעשיה השונים של מדינת ישראל - אגב גם בספרו זה שציינת. פרידמן בוחר, אמנם, לבקר ולמתוח ביקורת מסויימת על מהלכי מדינה זו, אך דואג ושומר להשאר ולצוף בקונצנזוס יהודי-אמריקאי, בעבר ובהווה. מבחינתי האישית המדובר בנקיטת עמדה פרו-ישראלית (יהודית) כללית, להוציא מקרים מיוחדים אשר בהם ניתן להעביר ביקורת 'עקיפה' על מעשי מדינה זו. מבחינה זו ניתן בהחלט להשוות כוון כתיבתו הכללי לצורת ומטרת כתיבתה של גב' הס האמורה, אשר מתאפיינת ומאופיינת בנטיות פרו-פלסטינאיות מובהקות, נעדרות אינטרוספקציה נייטראלית וסטאנדרט ביקורת מערבי מקובל. -------------------------------------- אכן, בישראל אין 'איסור' נישואין המעוגן בחוק בין אזרחים יהודים לערבים - אך גם כל אפשרות שכזו אינה בנמצא, ועל כן הקפדתי באפיון מדינת ישראל היהודית כמדינה סגרגטיבית, אשר אינה מאפשרת דה-פאקטו דיני קניין ודיני אישות משותפים וזהים לבני הקבוצות הדתיות השונות בקרבה. דעתך יכולה לנוח: מדינת ישראל אינה מדינת אפארדהייד, כי אם מדינת סגרגטציה מובהקת, או קוואזי-אפארדהייד לשיטתי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מדוע פובליציסט או עיתונאי חייב להיות מאוזן בבואו לתאר סיטואציה מסוימת או לכתוב מאמר מערכת קרי, כשעיתונאי מביא חדשה הרי ברור שהוא אמור, לפחות תיאורטית, להיות שווה נפש לגבי האירוע אותו הוא מתאר. אבל בעמודי המערכת מובאים רחשי ליבו, דעתו ועמדתו הסובייקטיבית של הפובליציסט. כל הקורא אותם יודע זאת, במיוחד קוראי הארץ או ניו יורק טיימס (העיתונים לאנשים החושבים). 2) את האיזון אמור הקורא הנבון לערוך בעצמו משלל המאמרים השונים והכתבות השונות אותם הוא חייב לקרוא בכמה שיותר במות, על מנת לנפות איכשהו את המוץ מן התבן. 3) ללא אמירה הס או אמנון לוי, על כל הטיות הדעה שלהם, כיצד יכול (=יכל) קורא העיתונות העברית לקבל מושג כלשהו על המתרחש בקרב הצד השני. לא הייתי ממהר ומשווה את כתיבתם ללורד האו-האו (עפ"י אנשלוביץ, אולי) או למסעה של ג'ין פונדה להאנוי במהלך מלחמת ויאטנאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחשוב שיש כאן אנשים שמציעים כתב עברי שאינו מבדיל בין אל''ף לעי''ן, כמו התעתיק הלטיני בני''ט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתיחסות שלי לאוביקטיביותם או ההפך של הס פרידמן וקראוטר היתה בתגובה למר מאן, שתקף את כתיבתו של קראוטר. לגבי עמירה הס- כשהיא כותבת בהארץ ישראלי ממוצע יודע לקבל את דיווחיה בפרופורציות הראויות להן. כשמאמר שלה מופיע ב-NYT הקורא פחות יודע איך לקבל את זה (קורא ממוצע, אפילו כשמדובר ב-NYT, אינו קורא עשרה מאמרים מעשרה מקורות שונים, משווה, מנפה ומסדר מחדש). לכן מאמר מעוות של הס בחו"ל, ועוד כזה שבו היא מזדהה כישראלית, מדאיג אותי יותר מאותו מאמר בארץ. אנשים עלולים לומר לעצמם- וואו, אם אפילו הישראלים מעבירים בקורת חמורה על ממשלתם, הפלשתינאים כנראה צודקים בכל מה שהם אומרים. אם אתה חושב שאני מגזימה- עיתונאים זרים שחוטפים בקורת מישראלים על פרו פלשתינאותם מצביעים פעמים רבות על מאמרים כמו של הס, ואומרים- אם הישראלים מעבירים בקורת כזו, למה לי אסור? נכון שמאמרים פובליציסטיים אינם חדשות ממש אלא עמדתו האישית של העיתונאי (והקורא הנבון אמור להפריד כאן בין לבין). אך לעתים מופיעים מאמרים פובליציסטיים כאלה תחת הכותרת "חדשות". דוגמה קבועה לכך היא מאמריו של רוברט פיסק, שכותב באינדיפנדנט, וששונא את ישראל כמעט כמו הס. מאמריו האישיים בעליל מופיעים תמיד בעמודי החדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפולמוס בדבר נישואים אזרחיים קיים במישור הפנים יהודי. טענה בדבר אי קיומה של אפשרות זו כמחסום בפני התבוללות היא טענה מופרכת, מאחר וכל דיכפין יתי ויתבולל. אין מניעה מוסדית לעניין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, מעודי לא טענתי כי אי קיום אפשרות נישואין אזרחיים נובעת מרצון להוות 'מחסום בפני ההתבוללות' כלשונך. אינני אף מתיימר לדעת מדוע נוקטת מדינת ישראל בקו פסול זה, המפריד דתית בחומרה בין אזרחיה השונים. קו פסול זה נחשב כ'גזעני' 1 במדינות המערב השונות. טענתי היחידה היתה שזהו המצב דה-פאקטו במדינת ישראל הסגרגטיבית - דבר המעמידה בשורה אחת עם מדינות בלתי מתוקנות בעליל, אשר גם בהן ה'דמוקרטיה' הינה בעירבון מוגבל עד מאוד. בברכה א. מאן 1 הטרמינוס 'גזענות' מאופיין בשיח האינטלקטואלים המודרני במספר הגדרות וזוויות מצב כלליים, אשר במסגרתן לא רק חלוקת בני אדם בהתאם לגזעם מהווה נורמת הפלייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך טוען שאי קיום נישואין אזרחיים בישראל הוא כדי לשמש מחסום להתבוללות, אז לא רק שאין כאן ''אפרטייהייד פאר אקסלנס'', כמו בטענת הפתיחה שלך, אלא אין כאן אפילו ''קווזי-אפרטהייד'', שזה הביטוי אליו נסוגת בהמשך. כל מי שמכיר את ישראל יודע שהנושא קשור בכלל למאבק בין דתיים לחילוניים ולא לסגרגציות כאלה ואחרות. כל מי שנישא בחו''ל, נישואיו מוכרים בארץ. אני מכירה אפילו זוג שמחמת חסרון כיס כרוני התחתן במצריים (במקום בקפריסין) ונישואיהם הוכרו בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטכניקות בהן נוקט הממסד הדתי על מנת לבלום את ההתבוללות הן כן סוג של סגרגציה, רק שהיא מונעת משיקולים דתיים ולא ממלכתיים. הממסד הדתי בישראל לא עוצר רק בנסיונות למנוע נישואים מעורבים, אלא הוא מקפיד עד היום על שימור ההפרדה בין יהודים ליהודים על בסיס עדתי (הפרדה בין תלמידים אשכנזים לספרדים בבתי הספר, למשל, וגם ההתעקשות על שני רבנים ראשיים - אשכנזי וספרדי - ברשויות המקומיות). הפרדה מהסוג הזה בהחלט נכללת במשמעותו המורחבת של מושג הגזענות, גם אם איננה מתורגמת ישירות לפגיעה בזכויותיו של ציבור מסוים אלא רק להתייחסות אליו על בסיס גזעו ומוצאו האתני. אז נכון, זה ''רק'' הממסד הדתי ולא ''המדינה'', אבל המדינה נתנה לממסד הזה סמכויות גם על אזרחי המדינה שאינם מקבלים על עצמם מרצון את הסמכות הרוחנית של הרבנים. כך נתנה מדינת ישראל גושפנקה לממסד שמפלה בין אנשים על בסיס גזעי באופן מופגן ובוטה, ואל לה להתנער מההשלכות של צעד זה על דמותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהיהדות הממסדית בישראל עושה כל מיני הפרדות. רוב ההפרדות האלה הן בתוך העם היהודי- דתיים-חילוניים, חרדים-כיפות סרוגות, יהודים ''כשרים''- כאלה שיהדותם מוטלת בספק, אשכנזים-ספרדים וכולי, עד כדי שבבי-כתות ורסיסי-חצרות של חסידים בבני ברק וירושלים. נכון שכשהם שולטים במשרד הפנים הם גם עושים כמיטב יכולתם להפריד בין יהודים ללא יהודים. זה המשך להתנהגות הכללית שלהם, שכולנו סובלים ממנה ולא מעיד על גישת הרוב במדינה, רוב השבוי בידי המיעוט המסויים הזה בגלל פגמים בשיטת הבחירות. בהזדמנות הראשונה שתהיה הרוב יעיף את המיעוט הזה לפינה שאליה הוא שייך, ועד אז נא לא להאשים אזרחים ידועי סבל כאילו הם שותפים לסגרגציות שהמיעוט הזה מנסה להשליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם בישראל יש יותר מדיי אנשים שלא קולטים ומבינים כלום מעצמם ומהסובב. יש את זה גם בארה"ב. גרתי שם מספיק שנים כדי לראות את בעיירות הקטנות ובמרכזים ההרוסים של הערים הגדולות, כולל קבוצת הלבנים המטומטמים שקוראים להם שם "זבל לבן". רק מה, האנשים האלה לא מצביעים בבחירות באמריקה, כי הם לא יודעים מתי ואיך ולא מצליחים לרשום את עצמם בזמן. הם גם מנותקים לגמרי מהמציאות החברתית פוליטית, ומתעסקים יותר בשתייה, סמים, הימורים, מופרעויות דתיות, או סתם בשגרה של דבילים. זה המזל של ארה"ב. בישראל האנשים האלה, שגם כאן הם מטומטמים באופן מבהיל ויש מהם הרבה, הולכים לבחירות וכן מצביעים לכל מיני אנשים, שכל אדם הגון היה מתרחק מהם. מדוע מדינת ישראל צריכה כל כך הרבה הפרדות? מדוע צריך גם הפרדות בין היהודים? אין לי ממש תשובה על זה, כי אני לא בדיוק אוהבת לחשוב על כך, אבל אולי כי אין ברירה. אולי ההבדל בין התרבויות הוא כל כך גדול, שאי אפשר לגשר עליו. אסור גם לשכוח שהאוכלוסיות הלא-דמוקרטיות של ישראל, כמו הש"סניקים, החרדים, חלק מהמתנחלים, רוב הערבים מביאות את רוב הילדים בשנים האחרונות. כניראה שהחלום הציוני-חילוני-דמוקרטי של דור המייסדים מתנדנד, וכניראה שאף אחד באמת לא יודע לאן המדינה הזאת הולכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי שלום, אינני יודע מדוע נוקטת מדינת ישראל באי קיום אפשרות נישואים אזרחיים - ואינני רוצה כלל להיכנס לספקולציות שונות בנושא, המתיימרות להיות קאוזליות בתשובתן לפשר תופעה זו. מכאן אף מסתבר כי טענתך הגורסת כי 'כל מי שמכיר את ישראל יודע שהנושא קשור בכלל למאבקים בין דתיים וחילוניים ולא לסגרגציות כאלה ואחרות' אינה מספקת כל מידע רלבנטי ואובייקטיבי באשר למדיניות מדינת ישראל בנקודה זו, כי אם את זווית דעתך הישראלית, כמדומני. נסיגתי למושג ה'קוואזי אפארדהייד' נבעה מרצון ברור ומודגש להתייחס לתופעות אמורות אלו בתחומי הקו הירוק בלבד, שם מדינת ישראל מקיימת - עדיין - מדיניות סגרגטיבית 'בלבד'. בקונטקסט כללי יותר, הכולל את שטחי כיבושי 67, הרי שלשיטתי מקיימת מדינת ישראל בהחלט מדיניות 'אפארדהייד פאר-אקסלנס' בשטחים אלו - ולו מהפרדתו הגורפת של חוק תושבי השטחים, קרי הפלסטינאים לחוק אזרחי מדינת ישראל היהודיים המתגוררים במקום, קרי המתנחלים למיניהם. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר כמה ימים ושימוש חוזר ונשנה שלך במילה, בוודאי איני היחיד שתוהה: למה ד' אחרי ה-ר'? לא רק באנגלית כותבים Apartheid, אלא גם בגרמנית (עפ"י מילון קולינס-פונס). נכון שבגרמנית מבטאים, כנראה, "אפרטהייט", אבל זה לא סיבה לשנות את הכתיב בכיוון ההפוך. האם יש סיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לתמיהה, אך יש להוסיף כי את המילה הוגים גם באנגלית ''אפרטהייט'', ובכל מקרה מקורה הוא מאפריקנס, שהיא ניב הולנדי מקומי של המתנחלים הלבנים בדרום-אפריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד שלום, הסבריי לכתיבתי זו מונחים בתגובתי למגיב המוכשר וחד העין ירדן ניר. אגב, גם שם משפחתך הינו הולנדי-אפריקאנרי, ועל מנת להראות ולהוכיח קרבת האותיות 'D' ו'T' בשפות הצפון אירופאיות [הינדו-גרמאניות] הרי שבהולנדית ובאפריקאנרית שם משפחתך נהגה ונכתב כ'דנבום' (Deneboom), בעוד שבשפה הגרמנית, אשר יותר 'חדה' בצורת הארטיקולאציה שבה, מתבטא שם זה כ'טנבום' ו/או אף למעשה בשמו הגרמני המדיוק 'טננבאום' (Tannenbaum), שפירושו המדוייק, הן בהולנדית והן בגרמנית הינו עץ אשוח. שם משפחה כמו לדוגמה 'הארט' יכול להכתב בהולנדית, באפריקאנרית ובגרמנית כ-Hart ו/או Hardt, אולם בהולנדית הסיומת DT מאפשרת השמעת העיצור כ'D' בלבד, בעוד שאין הדבר כך בגרמנית. האנגלוסכסים עם שפתם האנגלית אימצו את צמד האותיות DT לעיתים כ-TH, המבוטא בכל זאת כ-T, במידה והמילה אינה קיימת באופן מקורי בשפה האנגלית. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הניסיון המשפחתי שלי עם יוצאי הולנד, ישנה בעיה אמיתית לדוברי הולנדית להגות D בסוף מילה, והם נוטים להפכה ל-T או ל-DT, ברוב המקרים. על כן, שמי בקרב סבי וסבתי נהגה : גלעט (GILADT), וכך גם שמו של אבי, שנשמע בפי הוריו כמו שמה של עלמה ממוצא מרוקאי. מרבית דוברי העברית מלידה מגלים חוסר הבנה וחוסר הזדהות מוחלטים לבעיות אלו של רגישות לשפה ולהגיות שונות, ונוטים לקצץ ולהוסיף כטוב על ליבם בהתקלם בשם משפחה אירופאי זר ומוזר (רשימת שמות המשפחה שהוצמדו לי עולה על 20 דוגמאות שונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא. אין על ה"קננגראס" שמישהי פעם קראה לי (כשהשם הנכון היה רשום לה מול העיניים! בכתב היד שלה עצמה!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר היקר, הצדק עימך והטעות כולה שלי. הדבר היחידי שניתן לטעון בזכות צורת כתיבתי זו הינה העובדה כי שם עצם זה מקורו משפת האפריקאנס, והללו, כפי הנראה, כתבו מילה זו 1 בעברם היותר רחוק עם העיצור 'D' ו/או עם העיצור הגרמני-הולנדי 'DT'. היו אלו האנגלים אשר החליפו קונזונאנט זה באותיות 'TH'. הגיית המילה בשפת המקור נשמעת גם בימינו אנו כעיצור 'D', אך אין מילה זו נכתבת באותיות לטיניות באופן שכזה באף שפה אחרת, היות והתעתיק 'TH' קיבל את הבכורה. מכיוון שמילה זו, מסיבות מובנות, הינה על תקן מילה בינלאומית, הרי שיש לכבד התעתיק האנגלי/בינלאומי גם בשפה העברית ולכתוב 'אפארטהייד' ו/או 'אפרטהייד'. אין זו הפעם הראשונה שאני נדרש למילה זו; בתגובה אחרת וקודמת שלי הצעתי בהומור מסויים לשנות ולגייר את המילה אפארטהייד ל'יודישקייט' (יודישקייד, כפי שרשמתי אז) לתיאור מצב ההפרדה הקיים והנהוג בישראל. להלן התגובה האמורה בברכה א. מאן 1 המילה נכתבה באפריקנס עתיק באופנים הבאים: Apardheid
Apardtheid Apardtheidt |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |