בתשובה לצחי ברזיק, 28/02/00 5:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם היית טורח לקרוא את האותיות הקטנות, ואם היית ניחן במידה מינימלית של אינטגריטי ואובייקטיוויות, היית מוכרח להיווכח ש"ידיעות" עיתון טוב ואתי בהרבה מ"הארץ". 1. "ידיעות" לא "ממחזר" סיפורים ולא מוכר לך במסווה של "חדשות" ו"פרשנויות" את מה שהיה כתוב בעיתוני העולם שלשום, ולפעמים בשבוע שעבר (כפי ש"הארץ" עושה, לפעמים תחת ה"קרדיט" השערורייתי - "שירות הארץ"). 2. "ידיעות" לא מסווה דיעות בצורת "חדשות אובייקטיוויות". "הארץ" עושה זאת לפחות חמש פעמים ביום. 3. "ידיעות" באמת נותן במה לבעלי דיעות שונות ואינו מסתפק בעלי תאנה למיניהם. "הארץ" לא. 4. "ידיעות" מגיש חומר ברמות שונות, לרבות חומר שמתאים ל"אנשים חושבים", ואפילו לאנשים שחושבים עמוק. אבל הוא - לא כמו "הארץ" - אינו מתעלם מצרכיהם ומנטיות לבם של אנשים אחרים. באמת, סליחה על ההתחשבות (שלפעמים, באופן לא מפתיע, גם משתלמת). 5. "ידיעות" לא מפרסם כתבות חד-צדדיות על פי האינטרס הברור של מפרסמי מודעות. אחרת, איך תסביר את הכתבה על העישון הפאסיווי שנדפסה במוסף הארץ בשבוע שעבר? ואם לא די בחטאי החד-צדדיות, והאינטרסנטיות, אפשר להוסיף כאן גם את חטא הסילוף העובדתי ביודעין. 6. "ידיעות" אולי ישים את עופרה חזה בעמוד הראשון. אבל "הארץ" שם - היום - במרכז העמוד הראשון תמונה של צפרים שמנסים למשוך את תשומת לבם של נשרי הגולן. וזה תחת כותרת העוסקת במשא והמתן המדיני. פתטי. ועוד מ"פניני העמוד הראשון של היום: חרם חרדי על מפעל "ויטה" וציטוט של טרוריסט אירלנדי על נחיצותו של השלום. ממש מקרה. בכלל לא מניפולטיבי. אבל אנשים חושבים, מתברר, לא תמיד חושבים. למה לחשוב כשמישהו כבר עבד בשבילך ויצר בשבילך תבניות מחשבתיות ותדמיות מוצקות. הארץ הוא עיתון חפיפניקי ודווקאי שנוהג בחוסר הגינות כלפי קוראיו ועובדיו כאחד. תפתח את העיניים ותתחיל לחשוב. ואז אולי תבין שהמציאות לא תמיד מתאימה למה שכתוב בעיתונים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני לא מקבל משכורת קבועה (לצערי) מ''הארץ'', לא הייתי מסנגר אותו אלא אם באמת הייתי מאמין שהוא פשוט עיתון טוב יותר. אולי שמת לב שהעיתון מורכב מחלקים שונים - חלק א', ב', ג', ד', ומוספים יומיים. בעוד שחלק א' מוקדש לכתבות, קיימת הפרדה מהפרשנויות, כנראה כדי למנוע בלבול, והפרשנויות מופיעות בנפרד בחלק ב'. באמת שצר לי, אבל אף פעם (והייתי מנוי במשך תקופה ארוכה) לא שמתי לב לשום חומר שמיועד לאנשים שחושבים בכלל, שלא לדבר על אנשים שחושבים עמוק. ובנוגע לעיניניות של הכתבות... נו ברצינות. הארץ פשוט מדווח מה התרחש בעוד שידיעות מפרסם על בסיס יומי כותרות אדומות (חדשות רעות) או כחולות (חדשות טובות) מנקרות עיניים וניסוח כותרות על מנת למשוך את עיני הקונה הארעי. ל''התחשבות'' עליה אתה מדבר בידיעות אני קורא ''פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר''. כל כתבה מקבלת לוגו משל עצמה, עמודים שלמים וכותרות צבעוניות מנקרות עיניים (מ''פרשת נמרודי'' ועד ''אסון המסוקים''). אני מצטער, אבל אני מוצא את זה מעליב. כפי שכבר אמרתי, אין לי שום אינטרס כאן מלבד דעתי האישית על העיתונים. הייתי מנוי גם לידיעות לגם להארץ במהלך תקופה ארוכה. תקופה ארוכה אשר בה כל יום מחדש הייתי מתעצבן על האינפנטיליות המעליבה של ידיעות. תקופה שהובילה אותי להכרה שאפילו מעריב עדיף על ידיעות, ולו רק בגלל מוספי סוף השבוע שלו. אין לי בעיה עם זה - כמו שרמזת, גם הדבילים הגמורים ביותר צריכים דיווח עיתונאי שיתאים לרמה שלהם. אני בינתיים נשאר עם הארץ, לפחות עד שיקום עיתון יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מנוי על שני העיתונים גם יחד, הרשו לי לבגן על כבודו של ידיעות אחרונות בתחום אחד לפחות - מוסף סוף השבוע שלו הוא מצויין, ואני קורא אותו בשקיקה מידי שבוע. למה להעליב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גם מדור הכלכלה שלהם הוא מעולה. במיוחד אני אוהב לקרוא את הכתבות המאתגרות של גדעון עשת. הדבר המעניין הוא שנראה שיש שם שני כתבים בכירים (פלוצקר ועשות) שמצליחים לטפח תחתם דור של כתבים צעירים ומוכשרים גם הם. אפשר אולי לראות בזה דוגמה למצויינות ארגונית שדוחפת את עצמה. בתקווה שמשיכו עם העבודה הטובה, - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום סיבה באמת. בכל יום שישי אני שש לקנות גם את ידיעות וגם את מעריב. באמת, אי אפשר לעבור את סוף השבוע בלי לקרוא את גיל חובב ומתכוני הקנגורו שלו (ברצינות! שלושה מתכונים לקנגורו בסוף שבוע אחד!). אין מה לעשות - ממש כמו שיאיר לפיד ערק מערוץ שלוש כדי לרפד את כיסו בערוץ שתיים, כך גם הכותבים ב"הארץ" עורכים גיחות ארעיות לידיעות ומעריב כדי להעביר את הילדים אוניברסיטה. אבל עדיין, דנקנר היה במיטבו ב"הארץ" עם "החיים בעיר" - וכך גם רוב שאר הכתבים ובעלי הטורים שעברו לאחד מהאדומונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפכת את "הארץ" ללא פחות מ- "הצופה" במידת חוסר האובייקטיביות שלו. אני דווקא מעדיף את "הארץ" לא בגלל הסיקור החדשותי הפנימי אלא יותר בגלל כתבות החוץ המרתקות וכתבות בנושאים שכלל אינם נמצאים בסדר היום: חידושים ומחקרים אחרונים בנושאי אסטרונומיה, פיזיקה גנטיקה, מוזיקה, בלשנות ושאר כתבות שבאמת מחדשות ומרחיבות אופקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "הארץ" מפרסם ד י ע ו ת בעמוד הראשון ולאורך כל העיתון. "הארץ" פשוט מניח שאם אתה קורא "הארץ" אתה "משלנו" (מה שזה לא אומר). ההשוואה ל"הצופה" היא, במובן הזה, בהחלט במקומה. 2. עוד נקודות למחשבה: האם כותבים כוכבים "של הארץ" כמו מאיר שלו, ב. מיכאל ודוד גרוסמן, שעברו לכתוב ב"ידיעות אחרונות" הפכו בשל החלטתם זו מסופרים מהמעלה הראשונה ל"כותבי זבל המיועד לקוראים מהמכנה המשותף הנמוך ביותר"? האם אלדד שייב, חיים חפר, ועמוס קינן (מ"ידיעות אחרונות") נופלים במשהו מראלי סער ועמירה שגב, כוכבות העמוד האדיטוריאלי של הארץ? האם מישהו מסוגל להתמודד עם השיעמום הבלתי נלאה הנושב ממאמריהם של אליהו סלפטר, אברהם טל וגדעון סאמט (עוד כוכבים מאותו סל תפוחים רקוב)? ועוד אחת קטנה לסיום: מדוע, לדעתכם, פרופ' אסא כשר, חתן פרס ישראל לפילוסופיה לשנת 2000 החליט להימנע מכתיבת מאמרים בעיתון "הארץ? 3.אה, ובעניין המדע: תשעה מתוך עשרה מאמרים על ענייני מדע שמופיעים ב"הארץ" מתורגמים מעיתונים אחרים בעולם. הוא אשר אמרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סוף סוף הנסיון המקצועי שלי מיושם באייל - לפי מה שראיתי עד כה, תשעה מתוך עשרה מאמרים מדעיים שמתפרסמים בעיתונות הפופולרית הם לא יותר מאשר ההודעה לעיתונות בדיוק כפי שנשלחה מדובר המוסד האקדמי המדובר. זה לא תרגום מעיתונים אחרים - זה פשוט בדיוק מה שהם קיבלו מהמוסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חודש שלם בחיי קראתי הארץ. אחרי החודש הם הציעו לי לחדש את המינוי, וסירבתי בנימוס. הם שאלו, גם בנימוס, למה. הסיבה היא שאם הייתי נשאר מנוי להארץ לא הייתי קורא ספרים - העתון מביא שלל מאמרים מעניינים מדי יום ביומו, מוספים מרתקים, פשוט תענוג. גם לי הציקה המגמתיות בדיווחי הארץ (שאין ספק שגבוהה מזו שבשאר העיתונים היומיים), אבל הם פיצו על כך בדיווח נרחב ובמתן ידיעות רבות שלא הופיעו באף עיתון אחר. מה אכפת לי אם המאמרים המדעיים מתורגמים? הם שם. מה אכפת לי עם מוסף הספרים עוסק בספר מלפני שבועיים? לאף עיתון אחר אין מוסף ספרים. מה אכפת לי עם המתכון היומי לפעמים לא טעים? הוא היחיד הקיים. בקיצור, הארץ אינו מושלם, אבל המגוון והעושר שהוא מציע לא קיים בשום מקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני כזאת קוראת עיתונים גדולה, אבל אם כבר להגן על "הארץ" אז אפשר למצוא טיעונים רציניים. איזה מן טיעון זה שלא איכפת לך שזה מתורגם מעיתונים אחרים? כשאתה קונה עיתון אתה קונה שירותי תרגום מאנגלית או שאתה קונה דיווחים עובדתיים? אם מה שחשוב זה שהם שם, פשוט תקנה את המקור. נכון שלהארץ יש מוסף ספרים (שנחשב לרציני, אם כי לטעמי הוא התדרדר לאחרונה- הפעם האחרונה שמצאתי שם משהו שמעניין אותי היתה באמת מזמן), אבל לכל העיתונים האחרים יש מדור ביקורת ספרים עם מבקרים ממש לא פחות טובים (לדוגמא, מנחם פרי בידיעות) וגם ממש לא פחות מעמיקים אקדמית. ולהערתך על המתכון- בחיית זומזום (סליחה על השפה ההמונית ב"אייל")- עובדתית, גם בידיעות וגם במעריב יש מתכון שלוש פעמים בשבוע ומדורי אוכל מכובדים לא פחות משל "הארץ" במוספי השבת. סתם כדרך אגב, בידיעות יש מדור אוכל שמתחיל בציטוט שיר שקשור למסעדה או לאוכל אותו הוא מבקר (גיל חובב)- לא ב"הארץ". מה זה אם לא אינטלקטואליזם לשמו? ובכל זאת, נראה כי רוב מוחלט של קוראי האייל קוראים "הארץ" (דובי, הנה רעיון לסקר הבא). בתיכון, המורה שלי להיסטוריה היתה צועדת לבית הספר עם העיתון תחת בית שחיה, פותחת אותו לרווחה בחדר המורים ונושאת אותו עימה לכל אורך היום. אולי בעצם אנחנו קוראים הארץ באדיקות כה רבה בגלל תדמיתו האינטלקטואלית ולא בגלל מהותו האינטלקטואלית- לטס פייס איט, אם בכל תחום אקדמי יש לידיעות סגל יותר מוצלח, וידיעות לא מספק פחות חדשות, מה שנשאר להארץ להציע הוא פשוט תחושת ה"משלנו". סטודנטים אמידים שמאלניים שותי אספרסו ומגיני ציפורים. מה לנו עם העם המחפש סנסציות צבעוניות? נדידת הציפורים בגולן חשובה יותר. אבל אם כבר לקרוא עיתון אליטיסטי, למה לא פשוט לעבור לאייל? פה הכותבים הרבה יותר שמאלניים (זה לא אישי, יוסי), הרבה יותר אינטלקטואלים ולאחוז הרבה יותר גבוה מהם יש תואר מהטכניון (אם מחפשים דווקא מדע בעיתון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. זה כאב. לנסות להגן על כבודי האבוד, הרשי לי להציע את הטיעונים הבאים: 1) אני לא קורא הארץ כבר שנים. בהחלט יכול להיות שהיום הוא פחות טוב. אני מדבר על הארץ של לפני שנתיים. 2) אני לא מדבר על מוספי השבת - מוספי השבת של כל העיתונים מזעזעים, אבל 'תרבות מעריב' ו'מוסף השבת' של ידיעות שניהם טובים ומעניינים ממוסף סוף-השבוע של הארץ. אני מדבר על היומיום. 3) הארץ נעים יותר לקריאה - כמות הזבל בו נמוכה יותר. דהינו, בשביל להגיע למתכון אני לא צריך לדפדף דרך מוסף המעודד אנורקסיה, או לקרוא כתבה על היי-פייב, ובעיקר לא לראות כותרות נוטפות דם ופיקנטריה מגוחכת. רק הפורמט של הארץ (הגודל) עולה לי על העצבים. 4) כשאני קונה עיתון אני קונה דרך לעדכן את עצמי בקורה בעולם סביבי, ומבחינתי זה כולל גם ידיעות מדעיות, הרחבה על ספרים וכד'. לא, לא אכפת לי אם זה מתורגם, ואני לא מבין למה זה צריך להיות אכפת לי. זה נגיש ומגיע אלי מהר. זה אולי לא הוגן כלפי 'ידיעות' ו'מעריב', אבל מה ההבדל בין זה לבין לקיחת ידיעה מסוכנויות ידיעות? כאילו שלידיעות יש כתב שמכסה את הנעשה במלאזיה. 5) לא ביקורת הספרים בלבד היא מה שאני מחפש, אלא יותר ההעמקה. אף אחד לא התקרב למוסף 'ספרים' של הנדלזלץ בזמן שקראתי אותו - הבן-אדם מאוהב בספרים אהבה עזה ואמיתית (ראה ספרו המקסים 'ספר'), ורואים את זה במוסף, בבחירת הנושאים ובהיקף. עכשיו אני מקווה שאני לא נשמע כמו פוץ מנופח שקורא הארץ בשביל התדמית, אבל מוציא את עצמי משאר הדיון - אני לא קורא אף עיתון יומי כבר כשנתיים, ואין לי באמת זכות דיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, מוסף השבת של "ידיעות אחרונות" שונה בהרבה מהתנהגות העיתון במשך שאר השבוע למרות שלעתים כותביו מפרסמים מאמרים דיומא. לגבי שלושת האנשים שאותם הזכרת - שלושתם כבר לא כותבים. אחד הלך לעולמו לא עלינו, והשניים האחרים יבדל"א נבעטו החוצה זה לא מכבר. אכן, הכותבים במוסף השבת ובמיוחד אלו שנקנו מ"הארץ" ו"דבר" הם מצויינים. פרט לכך הארץ הוא בדרך-כלל עיתון יותר מעמיק. הוא מאמץ לעצמו לפעמים "פוזה אליטיסית" ומתגאה בה, אבל אם זה מה שגורם לו להמנע מכותרות מרוחות בצבע דם על פני כל העמוד הראשי - אני בעד. לגבי השאלה האם העובדה שתגלית מדעית חדשה מקבלת כותרת בעמוד הראשון - החלטה מערכתית או פוזה מרוצה מעצמה? אין לי מושג, אבל אני מאד מעריך אותם על זה. - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש כפי ש"הארץ" אינו כליל השלמות, כך גם ידיעות אינו הרשע בהתגלמותו. ברור שישנם כותבים מוכשרים גם בידיעות וגם במעריב, אבל העיתונים בכללותם עדיין נשארים נמוכים יותר, גם ברמה וגם בתוכן. ואם כבר התחלנו בתחרות של "למי יש יותר גדול", אז הרשה לי רק לציין את המוספים - קפטן אינטרנט, שהוא אחד מעיתוני הרשת הטובים ביותר שקיימים בכלל, ולא רק כנספח לעיתון; ספרים, שכבר הוזכר כאן, אך עדיין אני נהנה לקרוא אותו ולא שמתי לב לירידה ברמה; מוסף יום שישי, כולל מדריך הטלוויזיה שלו, ובעצם כל שאר המוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "ידיעות", ששם לנו את עופרה חזה בעמוד הראשון, סיפק היום מוסף שלם, ערוך היטב ומעורר עניין על יומני אייכמן. ו"הארץ"? 500 מלים פושרות מאת תום שגב. מה לעשות, כשלמישהו יש יותר קטן, יש לו יותר קטן (שכל, אינטגריטי, כישרון ומקצועיות בעריכה). 2. אה, ועוד דבר בעניין עריכה מקצועית, והפעם בענייני מדע. הביטו נא בעמוד ב6 של עיתון "הארץ" היום. בצד שמאל למעלה, יש סיפור מאת ינאי עפרן תחת הכותת "לשתות מהבקבוק של אמא". באמצע הכתבה יש מה שנקרא "בקיע", או "טיזר", וזו לשונו: מנגנון ההתאבדות, אפופטוזיס, מצוי ברוב תאי הגוף וגורם לתאים לחסל. זהו. הבנתם את זה? ובכן, גם אם הבנתם, וגם אם ינאי עפרן הבין, ברור שמי שערך את הכתבה לא הבין. עכשיו, סתם רציתי להבין, למה שמישהו יערוך כתבה בעניין שהוא עצמו אינו מבין? מאיפה, בדיוק, החוצפה? אולי היא נובעת מאמונה שגם הקוראים ממילא לא מבינים, אז מה זה משנה? כלומר, יכול להיות ש"הארץ" יוצא מתוך הנחה שאמנם קוראי "הארץ" הם משלנו, אבל, בניגוד לססמאות הפרסומת, הם לא ממש, לא בדיוק אנשים חושבים? יכול להיות דבר כזה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב העיתונים החשובים בעולם מתייחסים היום ליומני אייכמן. "הארץ" בחר לטפל בעניין הזה בהסתייגות מסוימת, אבל לעומת זאת התנפל בפרובינציאליות מזילה ריר על ה"יומהולדת" 75 של ה"ניו יורקר". זו בחירה מערכתית מעניינת, שאולי צריכה לגרום לכמה אנשים חושבים לחשוב מחדש, האם "הארץ" הוא משלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ספרו של אייכמן, שתוכנו ידוע לחוקרים כבר כמה שנים, מהווה יותר חדשה הראויה לציון מיום ההולדת של הניו-יורקר? מה רע בקצת נורמליות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר נורמלי בהעדפת הניו-יורקר על יומני אייכמן. לפחות לא שום דבר נורמלי במה שקשור למקצוע העיתונות. זה, בערך, כמו להעדיף לכתוב על תערוכה או על ספר, במקום על חתימת הסכם שלום אחרי מלחמה ארוכה. אין בזה שום דבר נורמלי. יש בזה רק דווקאיות ילדותית, לא מקצועית ומעקמת חוטם. יש בזה גם הודאה בכך שהקרב העיתונאי האמיתי (יומני אייכמן) ממילא אבוד, ולכן בואו נסיט את העניין הצידה. חכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו על זה: "הרוצה לשקר, ירחיק עדותו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסף על אייכמן היה רצוף שגיאות. חלקן קטנות אך מעצבנות, ואחת ענקית: הטענה שועדית וואנזה "נועדה לתת כיסוי חוקי להשדמת היהודים." אחרי פלופ כזה, עדיף היה לוותר על המוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעויות שאתה מדבר עליהן היו "טעויות" של א י י כ מ ן באמת, חוצפה של עיתון, לצטט במדויק טעויות של אדם שכפי שכולנו יודעים היטב, טעה עוד כמה טעויות בחייו. רק שנבין: היית מעדיף ש"ידיעות" יתקן את טעויות אייכמן? ואם כן, האם הכוונה היא רק לטעויות בהיסטוריה, או גם לטעויות ההיסטוריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא "הארץ" כבר כמה שנים טובות. לא זכור לי ולו פעם אחת שבטור האדיטוריאלי הופיעה ולו רשימה אחת משל עמירה שגב או ראלי סער. אולי החמצתי משהו, אבל כוכבות???. אולי חבל שכך, כי אכן שעמום עז אוחז בי רק למקרא כותרות המשנה של סלפטר, טל וסאמט. לעומתם, על בסיס שבועי לפחות כותבות שם אבירמה גולן ואסתר זנדברג, שתיהן חדות כתער ומחכימות להפליא. ויורם ברונובסקי כמובן. ומירון בנבנישתי לרוב לא רע. מילא לנסות להביא מולם את עמוס קינן, אינטלקטואל-דאייט שכזה, אבל חיים חפר? אנחנו מדברים על אותו חרזן בגרוש? אני מעדיף אפילו את יואל מרקוס. וממילא העמוד האדיטוריאלי הוא לא החשוב בעיתון, בשבילי, אלא יותר העמוד המדעי (נחמד מצדך להטפל לשגיאת עריכה נדירה - האם מעריבות אחרונות מעלים בדעתם להתקרב בכלל לחומרים של העמוד הזה?) ו"גלריה" הנפלא (ושים לב לכתבותיה המבריקות של ארנה קזין שם, שחורגות הרבה הרבה מעבר למה שבשאר שוק התקשורת בארץ מקובל לקרוא "סגנון חיים"). אה כן, והחלק של החדשות, שמביא אינפורמציה (ו"דעות" רק תחת הכותרת "פרשנות", שאין עם זה בעיה) בלי לגרום לי להרגיש כמו ילד קטן שמכניסים לו בכפית דעות, ועוד גרוע מכך - מצבי רוח, כפי שעושים בידיעות-מעריב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו כותבו האלמוני והמכובד של תגובה זו - ומן הסתם מחבר התגובות הנוספות לכתבה זו המופיעות תחת שם עט צנוע זה - היה מעלעל לו להנאתו גם בעיתונים אחרים ממקומות שונים בעולם המערבי - מן הסתם יורד היה להבנת גדולתו וזוהרו של עיתון 'הארץ' במשפחת עיתוני העולם היוקרתיים והמפורסמים. יש לשער שעילעול ודיפדוף שכזה מבהיר היה לכבודו מחדש את משמעותו העמוקה של המושג 'אינטגריטי' לא כל שכן של המושג 'אובייקטיביות' - ומכאן מחדד את התבוננותו בידיעותיו האחרונות להפליא בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אמירות לא מנומקות, בסגנון "זה מוצא חן בעיני", אי אפשר להגיב ובוודאי שלא לנהל דיון ענייני. עכשיו: היום ב"הארץ", בעמוד א 12 מתפרסמת כתבה של תמרה טראובמן שכותרתה "האדם הקדמון באסיה היה מוכשר כמו אחיו האפריקאי". אבל מנוסח הכתבה מתברר שההומו ארקטוס האסיאני הצליח להתקדם למעלת אחיו האפריקאי רק בזכות נס משמים בדמותו של מטאור (ולא "מטאואיט" כפי שתיקן - בטעות נפוצה - עורך הכתבה), שגרם שריפות יער גדולות. עוד כתוב כי "החוקרים השתמשו בשיטות חדשניות לקביעת גיל החומרים". איזה שיטות? הרי במאמר המקורי בSCIENCE, זה הנושא העיקרי... אבל מבחינת "הארץ", זה זניח, אולי מכיוון שהכתבת והעורך כאחד לא הצליחו להבין במה בדיוק מדובר. אז מה יש לנו היום? 1. כתבה של SCIENCE שמובאת כאילו היא כתבה של תמרה טראובמן מ"הארץ" - עבירה אתית, מוסרית וחוקית בכל מובן שהוא. 2. כותרת שלא מתאימה לנאמר בכתבה עצמה. 3. התעלמות - מתוך בורות - מהנושא החשוב שמופיע במאמר המקורי. מכל אלה אפשר להבין ש"הארץ" באמת מגדיר מחדש את גבולות האינטגריטי, אבל מכאן ועד לסגידה מטופשת לסגנון גרפי שמחקה - ביודעין ובחוצפה - את סגנונם של עיתונים רציניים בעולם, יש - תיקון: צריך להיות - מרחק רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשוואה, כדאי לקרוא את כתבתה של גאיה קורן ב"ידיעות" מוסף "שלך ", עמוד 10, על בית הספר למדעים "חמד"ע. מוזר, אבל קורן עושה כאן דבר שעיתונאי "הארץ" שכחו מזמן לעשות: היא ממש מ ר א י י נ ת את המרואיינים... מוזר. ואנא, עלעלו מעט במוסף הכלכלה המצויין המכיל מדור טכנולוגיה לא-כל-כך-רע. אז מה יש לנו כאן: התייחסות מדויקת לחינוך למדע, כתבות מקוריות, לא מתורגמות וללא טעויות עריכה, וללא נפיחות בלתי מוצדקת. אז מה אם החומר הטוב הזה עטוף בהרבה חומר שלא מתאים לכם? כבר אמרנו, "ידיעות" הוא עיתון של כ-ו-ל-ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ "חשף" את מחלתה של עפרה חזה. הארץ גם מצא ומוצא לנכון לבשר להורים שכולים טריים על נפילת בניהם, עוד לפני שנציגי הצבא הודיעו להם את הבשורה המרה. הארץ הוא אביר זכותו של הציבור לדעת. אבל מישהו זוכר איזשהו תחקיר רציני שיצא מבית מדרשו של הארץ? פרשת דרעי - ידיעות. פרשת בראון-חברון - ערוץ 1. פרשת נתניהו עמדי - ידיעות. פרשת ויצמן - יואב יצחק. מה זה?! אולי "הארץ" חלש בתחקירים מכיוון שפשוט אי אפשר לתרגם אותם, כלומר לגנוב אותם? יכול להיות שהארץ פשוט מעתיק כתבות מעיתונים אחרים דרך קבע, עד כדי כך שהוא כבר שכח איך עושים עבודה עצמאית? ואולי כל זה לא נכון. אולי "הארץ" יודע על הכל והיה יכול להכין תחקירים עצמאיים, אבל הוא מעדיף להתמקד בעפרה חזה ובהורים שכולים. יכול להיות ש"הארץ" פשוט גיבור על חלשים? ואגב, מר א. מאן, מהי בדיוק הגדרת האינטגריטי שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הכתבה של תמרה טראובמן ב"הארץ" כבר ניתחנו. עכשיו, קחו רגע ודפדפו לקצה מוסף העסקים של מעריב. מה מצאתם? מדור מדע יפה, מדויק, ערוך כדבעי ובלי כתבות מתורגמות... הכל מקורי. יכול להיות שמעריב - אפילו בעידן נמרודי - עדין מקפיד יותר על אינטגריטי מקצועי בהשוואה להארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני מכובדי, הגדרת האינטגריטי שלי מתחילה בנקודה בה אדם עומד מאחורי מילותיו הכתובות, ואינו משתמש בכינויים מעולמו של המתבגר כגון 'אלמונימי' - וזאת במיוחד לאחר העלאת טענות ומענות קשות ביותר. ניתן בהחלט לומר על כבודו שהנ"ל גיבור בעילום שם, וזאת דווקא בנקודה בה תוקף ועורך הוא השוואות רבתיות וגורפות עם מתחריו העממיים של עיתוננו דנן, תוך כדי חלוקת ציונים מעוררת התפעלות. עיתון 'הארץ' הינו עיתון ענייני ומאופק, אשר אינו משתדל למרוח את עמודיו הראשונים בצבעים עזים ומרגשים כלפי אותן אוכלוסיות המקבלות ריגוש מאקט שכזה, וזוהי כמובן זכותו המלאה. כתביו השונים של עיתון 'הארץ' בוחרים להתמקד בהבעת דיעות מעל במתו הציבורית של עיתונם זה, ועל כך זוכים לכבוד ויוקרה במקומות שונים ברחבי העולם המערבי. מנסיוני האישי למד אנוכי שאף עיתון הנחשב כרציני במערב אירופה אינו בוחר להביא כתבה עניינית ו/או ציטוט של ממש מעיתוני הערב של מדינת ישראל - ואין הדבר נעשה כלל מסיבות אליטיסטיות - אלא בוחר הוא להביא כתבות ודיעות מאותו עיתון אשר עליו יצא קצפו של כבודו, וזאת מן הסתם כתוצאה מהחשיבות המרכזית אותה מייחסים עורכי עיתונות הצמרת במערב אירופה לדעותיו וניתוחיו הפוליטים-חברתים-תרבותים של עיתון חשוב זה. כבדרך אגב יש לציין שבעילעול זריז בתגובותיו של כבודו כנגד עיתון זה מתקבל הרושם שכבודו בחר להתמקד בהכפשתם של כתבים חדשים יחסית, המדווחים מענף הביולוגיה והמדע. איך אמר כבודו - 'גיבור על חלשים'? ואני גורס כלפי כבודו - 'גיבור על חדשים' בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי היקר, ברצוני לסייג עצמי בשתי נקודות מרכזיות, אשר לעניות דעתי חשובות הן מספיק על מנת שלא להיכלל כהערת נ.ב. 1. במידה וכבודו חושב ויודע כי יבולע לו באם ישתמש בשמו האמיתי, ואין זה משנה כלל באיזה תחום המדובר - מבקש אנוכי מכבודו לראות בזאת את כל טענותיי בדבר הפסוידונים כבטלות ומבוטלות לחלוטין ועימו הסליחה. 2. מאחר ומתגורר אנוכי בחו"ל זוכה אני לקבל את מהדורת סוף השבוע המיועדת לחו"ל של עיתון 'הארץ', אשר בה קיים לקט משובח מכל הכתבות השונות של השבוע שחלף. אינני שולל על הסף את ההשערה שמהדורה זו מעניינת ואף אינפורמטיבית יותר ממהדורותיו היומיומיות של עיתון 'הארץ', ולו רק מחמת היותה מקובצת וערוכה בסיגנון וברמה המזכירה את עיתון Die Zeit הגרמני בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התנצלותך בעניין "גיבור על חלשים" מתקבלת. 2. "הארץ" לא מדפיס כותרות צבעוניות משיקולים כלכליים בלבד. 3. עיתונים אירופיים מעדיפים לצטט את "הארץ" מפני שהוא מעניק את הזכות לעשות זאת, לכל דורש, ח י נ ם א י ן כ ס ף. "ידיעות" דורש בעד הזכות הזאת הרבה כסף, והוא יודע למה. 4. איך משתלב הבוז (המוצדק במידה רבה) לעיתונות המקומית בישראל עם העובדה ש"הארץ" של היום מנוהל ונערך בידי מי שניסחו את הקודים המקצועיים של אותם מקומונים? הנה רשימה חלקית של עורכי ומנהלי "הארץ": עורך: חנוך מרמרי - עורך "העיר" לשעבר. עורך משנה: יואל אסתרון - עורך "העיר" לשעבר. עורך המוסף השבועי: אהוד אשרי - עורך מוסף "חדשות" לשעבר. כתב מדיני: אלוף בן - כתב "העיר" לשעבר. כתבת אדיטוריאלית: אורית שוחט - עורכת "העיר" לשעבר. ויש עוד כאלה. שאר עובדי "הארץ מתחלקים לשתי קבוצות: א - ה"גדעון סאמטים" ", ו-ב- ילדים שזה עתה השתחררו מגל"צ ועדיין לא למדו ממש איך לשחק באבא ואמא. גרשום שוקן, העורך האמיתי האחרון של "הארץ" קבע שכף רגלם של כתבי ועורכי "חדשות" והמקומונים לא תדרוך במערכת "הארץ". הוא ידע למה. ועכשיו גם אנחנו יודעים (חוץ מאלה שעדיין שבויים בתדמיות ומעדיפים להתעלם מהמציאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להניח שמהדורת החוץ של ''הארץ'', הנערכת ממרחק של זמן מסוים, לאחר האירועים, פחות גרועה מהמהדורה היומית הארצישראלית. מטבע הדברים היא גם יותר סלקטיווית, כך שהיא מכילה פחות שגיאות. ובכל זאת, קצת קשה להאמין שאפשר להפיק מוצר טוב מחומר גלם כה גרוע. האלכימיה (אם להתעלם מהפיסיקה הגרעינית) כבר מזמן הוכחה כבלתי אפשרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדפדוף אקראי שערכתי בגיליון "הארץ" אצל מארחים בחו"ל, לא הבחנתי בשוני רציני, מלבד כתבות השבוע אשר מר מאן ציין. אה, וכמובן, הפרסומות. טוב, גם הם מנסים לעשות כסף. עכשיו תורי לשחוט פרה קדושה. טוב, יותר כמו תרנגולת קדושה - לקורא שאינו עיתונאי לא ממש אכפת מסקופים. למי באמת אכפת מזה? כשאני רוצה דיווח מהיר, אני מאזין לרדיו. כמו שכבר אמרו רבים וגדולים ממני בעבר (בהקשרים שונים אמנם) - "פרטים - בעיתונים". בתור אדם שלא אכפת לו מי בדיוק גילה את האירוע, אני גם לא ממש יודע מי גילה מה, ואני סומך כאן על מילתם המלומדת יותר של האנשים העוסקים בענף. בכל מקרה - אני לא טוען של"הארץ" אין סקופים, ואני גם לא טוען של"ידיעות" או "מעריב" אין. אני פשוט לא מקבל את זה בתור קריטריון. מצידי - שישאירו את הרדיפה אחרי הסקופים לכתבי הטלוויזיה והרדיו, ישבו בלי לעשות כלום עד לערב, ורק אז יתחילו להרים טלפונים כדי לתת לי דיווח מפורט בעיתון של מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טיעון הגיוני, בערך, כמו לטעון שמידות גופה של מלכת היופי לא חשובות, כי ''העיקר האופי''. או, לטעון שמידת כשרונם של שחקני הכדורגל של נבחרת ישראל לא חשובה, כי ''לא הניצחון העיקר, אלא ההשתתפות במשחק''. או, לטעון שהתפיסה האסתטית של פיקאסו לא חשובה, כי עוד אלף ציירים יכולים לצייר בצבעים שההרכב הכימי שלהם זהה לצבעים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ומי הביא לנו הבוקר את הסקופ על השר הבכיר החשוד בתקיפה מינית? כמובן, מרדכי גילת מ"ידיעות". "הארץ", שמנסה באופן פתטי להשיג סקופים (ראה פרסום סיבת מותה של עפרה חזה) מביא היום - במקביל לסקופ הגדול והחשוב של "ידיעות" - ידיעה מרטיטה על העובדה שמהקיץ שירותי האינטרנט בבריטניה יינתנו כמעט בחינם... על פי כל קריטריון מקצועי, זוהי אנטי-עיתונות במובן החד והברור ביותר של המלה. דוגמה קלאסית שאפשר ללמדה בבית-ספר לעיתונות כדוגמה ל"איך לא לעשות". אבל מה, זו מדינה דמוקרטית אחרי ככלות הכל, וזו בהחלט זכותך לאכול פלאפל ולטעון שטעמו כטעם קוויאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי הביא את הסקופ לגבי זהותו של השר? אף אחד. מהעיתונים היומיים, כלומר. מחר, גם אני וגם אתה נקרא בעיתון את שמו של השר - אתה בידיעות, ואני בהארץ. באמת שאין לי מושג אם להארץ יש או אין סקופים להשוויץ בהם, אבל זה המקרה שלי ספציפית. באופן אישי, "כל" מה שמענין אותי בעיתון, הוא רמת הכתיבה, מגוון הנושאים שהוא כותב עליהם, מידת הענין שיש במוספים שלו, ובסופו של דבר - האם אני נהנה לקרוא אותו. על פי אלה, בחרתי ב"הארץ". אין לי שום יכולת (או ענין) להתחיל לחפור בארכיונים כדי לגלות "מי גילה מה", גם מאחר ואני מניח שאתה עוסק בענף העיתונות, וגם מאחר וזה פשוט לא ממש משנה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''ידיעות'' לא היה חושף זאת, יש סיכוי טוב שלא היית יכול לקרוא על זה מ ח ר ב''הארץ'', והשר היה ממשיך בלא מפריע במעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סיפור שאולי ימחיש לך באיזה מצב אתה נמצא: סוכן מכירות אמריקאי, המוכר שואבי אבק, התדפק על דלתה של עקרת בית בעיירה קטנה במערב התיכון. האשה פתחה את הדלת, ראתה לפניה סוכן מכירות ואמרה: "סליחה אדוני, אין לי זמן, אני לא יכולה לשמוע מה שאתה אומר, יש לי המון אבק לנגב בבית". היא טרקה את הדלת בפניו של הסוכן, המשיכה במלאכת יומה, ומאז ועד היום היא חיה באושר ועושר, מבלי שעולה על דעתה שאולי - א ו ל י - היא מפסידה משהו. אז מה? טוב לך? שיהיה לך לבריאות. תמשיך לנגב אבק במטלית, תאכל פלאפל, תסע בקורקינט, תקרא "הארץ" ותאמין שאתה עושה חיים משוגעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי לתקן את האנקדוטה שלך כדי להתאים אותה למקרה שלי - עקרת הבית מקשיבה לדבריו של הסוכן, מתרשמת ורוכשת מכשיר. לדאבונה, המכשיר מלכלך יותר ממה שהוא מנקה, ולכן היא מחליפה אותו במכשיר אחר, אשר ממנו היא מרוצה. בכל מקרה, אולי, א ו ל י, יש לידיעות אחרונות נקודות אור מסוימות שלא הצלחתי להבחין בהן בחודשים הארוכים מנשוא שבהם הייתי מנוי על העיתון. אבל אפילו אם הן קיימות, הן לא שוות את ההתרעמות היומיומית על הכותרות זבות הדם. לא שוות גם את הצורך לשרוד ראיון מעמיק עם כוכבנית תורנית (שמשמם כתירוץ עלוב להראות אותה בתנוחה ''מפתה'' על השער של המוסף) או כדורגלן מגלומן שמצטלם כשהוא לובש קקטוס, על מנת להגיע לכתבה שאולי לא תהיה מתחת לכל ביקורת. מה לעשות - ככה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, חברים, שניכם טועים קשות באשר לשואב האבק. מעשה שהיה כך היה: סוכן שואבי אבק מתדפק על דלתה של עקרת בית במערב התיכון של ארה"ב. "דבר כזה עוד לא ראית!", הוא מכריז. "אני לא ממש..." אומרת עקרת הבית, אך הסוכן ממשיך ומתאר את נפלאות השואב. "אין לי..." מנסה העקרת, אך לשווא. "ההדגמה שלנו תשאיר אותך פעורת פה!" אומר הסוכן בעליצות, שולף שקית אבק ענקית ממעילו, פותח אותה וומלא את כל הסלון בזבל. "כל מה שהשואב לא ינקה, אני מתחייב לאכול במה פי!". "הנה כף," אומרת האשה, "אין לנו פה חשמל בבית." מכתבי הערצה ושיטנה נתן לשלוח לי בדואר אלקטרוני. תרומות יתקבלו במזומן, ועל בסיס אישי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שג'ובי בימינו אלו הוא כתב מדעי במכון ויצמן, אני שמח לבשר לך שגם ההודעות לעיתונות, לעיתים, מגמדות את הצדדים הטכניים יותר (אלו שמתפרסמים בהרחבה בכתבי עת כגון ''נייצ'ר'', ומבליטים את הצדדים המעניינים יותר עבור הציבור הרחב - כלומר, מעטים מאוד מתעניינים באמת באיך חומר חדש גורם לטיפות להתעבות סביבו (אם לקחת נושא ישן שכבר התפרסם), אבל רבים ישמחו לשמוע שהוא יאפשר לנו לגרום ליותר עננים להוריד גשם. אם נוסיף גם הסבר זריז וקצר על איך הוא עושה את זה - מצויין, אבל אף אחד לא יצפה שבהודעה לעיתונות אנשים יוסיפו גם את כל הפרטים הטכניים של איך מייצרים את החומר, לדוגמא. תהליך המחקר עצמו, מרתק עד כמה שיהיה למי שמתעניין בתחום, פחות נגיש עבור הקורא הרגיל, ועל כן לעיתים הוא פחות בולט בהודעות. מכיוון שהארץ, מן הסתם, מפרסם הודעות לעיתונות כפי שהן, פלוס מעט תוספות (באמת שאין לי מושג, לא עבדתי בהארץ) ועריכה, הרי שהוא בסך הכל עבר עם החומר שהיה לו ביד. וכמובן שלטעון כאילו מדובר בכתבה של סיינס זה מגוחך - מוסדות אקדמיים נוהגים לפרסם הודעות לעיתונות כל אימת שמאמר בעל עניין לציבור הרחב מתפרסם בכתב עת מדעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שכתבת נכון, אבל, במקרה הזה ברור ש"הארץ" לא קיבל הודעה לעיתונות אלא ניסה לברור את העיקר מהטפל בכוחות עצמו, מתוך "סיינס". שאם לא כן, היה לנו לפחות ציטוט אחד של המדען שביצע את המחקר, לא? וחוץ מזה, עיון קצר במאמר הזה יראה בבירור שתהליך התיארוך מעניין וחשוב יותר מהפרשנויות של המדענים עצמם שמובאות כדוגמה לא מחייבת ליישום שית התיארוך. זו שיטת עבודה (הוצאת צימוקים מהקשרם) שמיוחסת בדרך כלל ל"ידיעות", אבל מיושמת בדבקות דווקא על ידי "הארץ". מה לעשות. החיים קשים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |