בתשובה להאייל האלמוני, 05/03/00 8:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הארץ "חשף" את מחלתה של עפרה חזה. הארץ גם מצא ומוצא לנכון לבשר להורים שכולים טריים על נפילת בניהם, עוד לפני שנציגי הצבא הודיעו להם את הבשורה המרה. הארץ הוא אביר זכותו של הציבור לדעת. אבל מישהו זוכר איזשהו תחקיר רציני שיצא מבית מדרשו של הארץ? פרשת דרעי - ידיעות. פרשת בראון-חברון - ערוץ 1. פרשת נתניהו עמדי - ידיעות. פרשת ויצמן - יואב יצחק. מה זה?! אולי "הארץ" חלש בתחקירים מכיוון שפשוט אי אפשר לתרגם אותם, כלומר לגנוב אותם? יכול להיות שהארץ פשוט מעתיק כתבות מעיתונים אחרים דרך קבע, עד כדי כך שהוא כבר שכח איך עושים עבודה עצמאית? ואולי כל זה לא נכון. אולי "הארץ" יודע על הכל והיה יכול להכין תחקירים עצמאיים, אבל הוא מעדיף להתמקד בעפרה חזה ובהורים שכולים. יכול להיות ש"הארץ" פשוט גיבור על חלשים? ואגב, מר א. מאן, מהי בדיוק הגדרת האינטגריטי שלך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את הכתבה של תמרה טראובמן ב"הארץ" כבר ניתחנו. עכשיו, קחו רגע ודפדפו לקצה מוסף העסקים של מעריב. מה מצאתם? מדור מדע יפה, מדויק, ערוך כדבעי ובלי כתבות מתורגמות... הכל מקורי. יכול להיות שמעריב - אפילו בעידן נמרודי - עדין מקפיד יותר על אינטגריטי מקצועי בהשוואה להארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני מכובדי, הגדרת האינטגריטי שלי מתחילה בנקודה בה אדם עומד מאחורי מילותיו הכתובות, ואינו משתמש בכינויים מעולמו של המתבגר כגון 'אלמונימי' - וזאת במיוחד לאחר העלאת טענות ומענות קשות ביותר. ניתן בהחלט לומר על כבודו שהנ"ל גיבור בעילום שם, וזאת דווקא בנקודה בה תוקף ועורך הוא השוואות רבתיות וגורפות עם מתחריו העממיים של עיתוננו דנן, תוך כדי חלוקת ציונים מעוררת התפעלות. עיתון 'הארץ' הינו עיתון ענייני ומאופק, אשר אינו משתדל למרוח את עמודיו הראשונים בצבעים עזים ומרגשים כלפי אותן אוכלוסיות המקבלות ריגוש מאקט שכזה, וזוהי כמובן זכותו המלאה. כתביו השונים של עיתון 'הארץ' בוחרים להתמקד בהבעת דיעות מעל במתו הציבורית של עיתונם זה, ועל כך זוכים לכבוד ויוקרה במקומות שונים ברחבי העולם המערבי. מנסיוני האישי למד אנוכי שאף עיתון הנחשב כרציני במערב אירופה אינו בוחר להביא כתבה עניינית ו/או ציטוט של ממש מעיתוני הערב של מדינת ישראל - ואין הדבר נעשה כלל מסיבות אליטיסטיות - אלא בוחר הוא להביא כתבות ודיעות מאותו עיתון אשר עליו יצא קצפו של כבודו, וזאת מן הסתם כתוצאה מהחשיבות המרכזית אותה מייחסים עורכי עיתונות הצמרת במערב אירופה לדעותיו וניתוחיו הפוליטים-חברתים-תרבותים של עיתון חשוב זה. כבדרך אגב יש לציין שבעילעול זריז בתגובותיו של כבודו כנגד עיתון זה מתקבל הרושם שכבודו בחר להתמקד בהכפשתם של כתבים חדשים יחסית, המדווחים מענף הביולוגיה והמדע. איך אמר כבודו - 'גיבור על חלשים'? ואני גורס כלפי כבודו - 'גיבור על חדשים' בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי היקר, ברצוני לסייג עצמי בשתי נקודות מרכזיות, אשר לעניות דעתי חשובות הן מספיק על מנת שלא להיכלל כהערת נ.ב. 1. במידה וכבודו חושב ויודע כי יבולע לו באם ישתמש בשמו האמיתי, ואין זה משנה כלל באיזה תחום המדובר - מבקש אנוכי מכבודו לראות בזאת את כל טענותיי בדבר הפסוידונים כבטלות ומבוטלות לחלוטין ועימו הסליחה. 2. מאחר ומתגורר אנוכי בחו"ל זוכה אני לקבל את מהדורת סוף השבוע המיועדת לחו"ל של עיתון 'הארץ', אשר בה קיים לקט משובח מכל הכתבות השונות של השבוע שחלף. אינני שולל על הסף את ההשערה שמהדורה זו מעניינת ואף אינפורמטיבית יותר ממהדורותיו היומיומיות של עיתון 'הארץ', ולו רק מחמת היותה מקובצת וערוכה בסיגנון וברמה המזכירה את עיתון Die Zeit הגרמני בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התנצלותך בעניין "גיבור על חלשים" מתקבלת. 2. "הארץ" לא מדפיס כותרות צבעוניות משיקולים כלכליים בלבד. 3. עיתונים אירופיים מעדיפים לצטט את "הארץ" מפני שהוא מעניק את הזכות לעשות זאת, לכל דורש, ח י נ ם א י ן כ ס ף. "ידיעות" דורש בעד הזכות הזאת הרבה כסף, והוא יודע למה. 4. איך משתלב הבוז (המוצדק במידה רבה) לעיתונות המקומית בישראל עם העובדה ש"הארץ" של היום מנוהל ונערך בידי מי שניסחו את הקודים המקצועיים של אותם מקומונים? הנה רשימה חלקית של עורכי ומנהלי "הארץ": עורך: חנוך מרמרי - עורך "העיר" לשעבר. עורך משנה: יואל אסתרון - עורך "העיר" לשעבר. עורך המוסף השבועי: אהוד אשרי - עורך מוסף "חדשות" לשעבר. כתב מדיני: אלוף בן - כתב "העיר" לשעבר. כתבת אדיטוריאלית: אורית שוחט - עורכת "העיר" לשעבר. ויש עוד כאלה. שאר עובדי "הארץ מתחלקים לשתי קבוצות: א - ה"גדעון סאמטים" ", ו-ב- ילדים שזה עתה השתחררו מגל"צ ועדיין לא למדו ממש איך לשחק באבא ואמא. גרשום שוקן, העורך האמיתי האחרון של "הארץ" קבע שכף רגלם של כתבי ועורכי "חדשות" והמקומונים לא תדרוך במערכת "הארץ". הוא ידע למה. ועכשיו גם אנחנו יודעים (חוץ מאלה שעדיין שבויים בתדמיות ומעדיפים להתעלם מהמציאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להניח שמהדורת החוץ של ''הארץ'', הנערכת ממרחק של זמן מסוים, לאחר האירועים, פחות גרועה מהמהדורה היומית הארצישראלית. מטבע הדברים היא גם יותר סלקטיווית, כך שהיא מכילה פחות שגיאות. ובכל זאת, קצת קשה להאמין שאפשר להפיק מוצר טוב מחומר גלם כה גרוע. האלכימיה (אם להתעלם מהפיסיקה הגרעינית) כבר מזמן הוכחה כבלתי אפשרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדפדוף אקראי שערכתי בגיליון "הארץ" אצל מארחים בחו"ל, לא הבחנתי בשוני רציני, מלבד כתבות השבוע אשר מר מאן ציין. אה, וכמובן, הפרסומות. טוב, גם הם מנסים לעשות כסף. עכשיו תורי לשחוט פרה קדושה. טוב, יותר כמו תרנגולת קדושה - לקורא שאינו עיתונאי לא ממש אכפת מסקופים. למי באמת אכפת מזה? כשאני רוצה דיווח מהיר, אני מאזין לרדיו. כמו שכבר אמרו רבים וגדולים ממני בעבר (בהקשרים שונים אמנם) - "פרטים - בעיתונים". בתור אדם שלא אכפת לו מי בדיוק גילה את האירוע, אני גם לא ממש יודע מי גילה מה, ואני סומך כאן על מילתם המלומדת יותר של האנשים העוסקים בענף. בכל מקרה - אני לא טוען של"הארץ" אין סקופים, ואני גם לא טוען של"ידיעות" או "מעריב" אין. אני פשוט לא מקבל את זה בתור קריטריון. מצידי - שישאירו את הרדיפה אחרי הסקופים לכתבי הטלוויזיה והרדיו, ישבו בלי לעשות כלום עד לערב, ורק אז יתחילו להרים טלפונים כדי לתת לי דיווח מפורט בעיתון של מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טיעון הגיוני, בערך, כמו לטעון שמידות גופה של מלכת היופי לא חשובות, כי ''העיקר האופי''. או, לטעון שמידת כשרונם של שחקני הכדורגל של נבחרת ישראל לא חשובה, כי ''לא הניצחון העיקר, אלא ההשתתפות במשחק''. או, לטעון שהתפיסה האסתטית של פיקאסו לא חשובה, כי עוד אלף ציירים יכולים לצייר בצבעים שההרכב הכימי שלהם זהה לצבעים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ומי הביא לנו הבוקר את הסקופ על השר הבכיר החשוד בתקיפה מינית? כמובן, מרדכי גילת מ"ידיעות". "הארץ", שמנסה באופן פתטי להשיג סקופים (ראה פרסום סיבת מותה של עפרה חזה) מביא היום - במקביל לסקופ הגדול והחשוב של "ידיעות" - ידיעה מרטיטה על העובדה שמהקיץ שירותי האינטרנט בבריטניה יינתנו כמעט בחינם... על פי כל קריטריון מקצועי, זוהי אנטי-עיתונות במובן החד והברור ביותר של המלה. דוגמה קלאסית שאפשר ללמדה בבית-ספר לעיתונות כדוגמה ל"איך לא לעשות". אבל מה, זו מדינה דמוקרטית אחרי ככלות הכל, וזו בהחלט זכותך לאכול פלאפל ולטעון שטעמו כטעם קוויאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי הביא את הסקופ לגבי זהותו של השר? אף אחד. מהעיתונים היומיים, כלומר. מחר, גם אני וגם אתה נקרא בעיתון את שמו של השר - אתה בידיעות, ואני בהארץ. באמת שאין לי מושג אם להארץ יש או אין סקופים להשוויץ בהם, אבל זה המקרה שלי ספציפית. באופן אישי, "כל" מה שמענין אותי בעיתון, הוא רמת הכתיבה, מגוון הנושאים שהוא כותב עליהם, מידת הענין שיש במוספים שלו, ובסופו של דבר - האם אני נהנה לקרוא אותו. על פי אלה, בחרתי ב"הארץ". אין לי שום יכולת (או ענין) להתחיל לחפור בארכיונים כדי לגלות "מי גילה מה", גם מאחר ואני מניח שאתה עוסק בענף העיתונות, וגם מאחר וזה פשוט לא ממש משנה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''ידיעות'' לא היה חושף זאת, יש סיכוי טוב שלא היית יכול לקרוא על זה מ ח ר ב''הארץ'', והשר היה ממשיך בלא מפריע במעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סיפור שאולי ימחיש לך באיזה מצב אתה נמצא: סוכן מכירות אמריקאי, המוכר שואבי אבק, התדפק על דלתה של עקרת בית בעיירה קטנה במערב התיכון. האשה פתחה את הדלת, ראתה לפניה סוכן מכירות ואמרה: "סליחה אדוני, אין לי זמן, אני לא יכולה לשמוע מה שאתה אומר, יש לי המון אבק לנגב בבית". היא טרקה את הדלת בפניו של הסוכן, המשיכה במלאכת יומה, ומאז ועד היום היא חיה באושר ועושר, מבלי שעולה על דעתה שאולי - א ו ל י - היא מפסידה משהו. אז מה? טוב לך? שיהיה לך לבריאות. תמשיך לנגב אבק במטלית, תאכל פלאפל, תסע בקורקינט, תקרא "הארץ" ותאמין שאתה עושה חיים משוגעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי לתקן את האנקדוטה שלך כדי להתאים אותה למקרה שלי - עקרת הבית מקשיבה לדבריו של הסוכן, מתרשמת ורוכשת מכשיר. לדאבונה, המכשיר מלכלך יותר ממה שהוא מנקה, ולכן היא מחליפה אותו במכשיר אחר, אשר ממנו היא מרוצה. בכל מקרה, אולי, א ו ל י, יש לידיעות אחרונות נקודות אור מסוימות שלא הצלחתי להבחין בהן בחודשים הארוכים מנשוא שבהם הייתי מנוי על העיתון. אבל אפילו אם הן קיימות, הן לא שוות את ההתרעמות היומיומית על הכותרות זבות הדם. לא שוות גם את הצורך לשרוד ראיון מעמיק עם כוכבנית תורנית (שמשמם כתירוץ עלוב להראות אותה בתנוחה ''מפתה'' על השער של המוסף) או כדורגלן מגלומן שמצטלם כשהוא לובש קקטוס, על מנת להגיע לכתבה שאולי לא תהיה מתחת לכל ביקורת. מה לעשות - ככה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, חברים, שניכם טועים קשות באשר לשואב האבק. מעשה שהיה כך היה: סוכן שואבי אבק מתדפק על דלתה של עקרת בית במערב התיכון של ארה"ב. "דבר כזה עוד לא ראית!", הוא מכריז. "אני לא ממש..." אומרת עקרת הבית, אך הסוכן ממשיך ומתאר את נפלאות השואב. "אין לי..." מנסה העקרת, אך לשווא. "ההדגמה שלנו תשאיר אותך פעורת פה!" אומר הסוכן בעליצות, שולף שקית אבק ענקית ממעילו, פותח אותה וומלא את כל הסלון בזבל. "כל מה שהשואב לא ינקה, אני מתחייב לאכול במה פי!". "הנה כף," אומרת האשה, "אין לנו פה חשמל בבית." מכתבי הערצה ושיטנה נתן לשלוח לי בדואר אלקטרוני. תרומות יתקבלו במזומן, ועל בסיס אישי בלבד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |