בתשובה להאייל האלמוני, 06/03/00 8:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדפדוף אקראי שערכתי בגיליון "הארץ" אצל מארחים בחו"ל, לא הבחנתי בשוני רציני, מלבד כתבות השבוע אשר מר מאן ציין. אה, וכמובן, הפרסומות. טוב, גם הם מנסים לעשות כסף. עכשיו תורי לשחוט פרה קדושה. טוב, יותר כמו תרנגולת קדושה - לקורא שאינו עיתונאי לא ממש אכפת מסקופים. למי באמת אכפת מזה? כשאני רוצה דיווח מהיר, אני מאזין לרדיו. כמו שכבר אמרו רבים וגדולים ממני בעבר (בהקשרים שונים אמנם) - "פרטים - בעיתונים". בתור אדם שלא אכפת לו מי בדיוק גילה את האירוע, אני גם לא ממש יודע מי גילה מה, ואני סומך כאן על מילתם המלומדת יותר של האנשים העוסקים בענף. בכל מקרה - אני לא טוען של"הארץ" אין סקופים, ואני גם לא טוען של"ידיעות" או "מעריב" אין. אני פשוט לא מקבל את זה בתור קריטריון. מצידי - שישאירו את הרדיפה אחרי הסקופים לכתבי הטלוויזיה והרדיו, ישבו בלי לעשות כלום עד לערב, ורק אז יתחילו להרים טלפונים כדי לתת לי דיווח מפורט בעיתון של מחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה טיעון הגיוני, בערך, כמו לטעון שמידות גופה של מלכת היופי לא חשובות, כי ''העיקר האופי''. או, לטעון שמידת כשרונם של שחקני הכדורגל של נבחרת ישראל לא חשובה, כי ''לא הניצחון העיקר, אלא ההשתתפות במשחק''. או, לטעון שהתפיסה האסתטית של פיקאסו לא חשובה, כי עוד אלף ציירים יכולים לצייר בצבעים שההרכב הכימי שלהם זהה לצבעים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ומי הביא לנו הבוקר את הסקופ על השר הבכיר החשוד בתקיפה מינית? כמובן, מרדכי גילת מ"ידיעות". "הארץ", שמנסה באופן פתטי להשיג סקופים (ראה פרסום סיבת מותה של עפרה חזה) מביא היום - במקביל לסקופ הגדול והחשוב של "ידיעות" - ידיעה מרטיטה על העובדה שמהקיץ שירותי האינטרנט בבריטניה יינתנו כמעט בחינם... על פי כל קריטריון מקצועי, זוהי אנטי-עיתונות במובן החד והברור ביותר של המלה. דוגמה קלאסית שאפשר ללמדה בבית-ספר לעיתונות כדוגמה ל"איך לא לעשות". אבל מה, זו מדינה דמוקרטית אחרי ככלות הכל, וזו בהחלט זכותך לאכול פלאפל ולטעון שטעמו כטעם קוויאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי הביא את הסקופ לגבי זהותו של השר? אף אחד. מהעיתונים היומיים, כלומר. מחר, גם אני וגם אתה נקרא בעיתון את שמו של השר - אתה בידיעות, ואני בהארץ. באמת שאין לי מושג אם להארץ יש או אין סקופים להשוויץ בהם, אבל זה המקרה שלי ספציפית. באופן אישי, "כל" מה שמענין אותי בעיתון, הוא רמת הכתיבה, מגוון הנושאים שהוא כותב עליהם, מידת הענין שיש במוספים שלו, ובסופו של דבר - האם אני נהנה לקרוא אותו. על פי אלה, בחרתי ב"הארץ". אין לי שום יכולת (או ענין) להתחיל לחפור בארכיונים כדי לגלות "מי גילה מה", גם מאחר ואני מניח שאתה עוסק בענף העיתונות, וגם מאחר וזה פשוט לא ממש משנה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''ידיעות'' לא היה חושף זאת, יש סיכוי טוב שלא היית יכול לקרוא על זה מ ח ר ב''הארץ'', והשר היה ממשיך בלא מפריע במעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סיפור שאולי ימחיש לך באיזה מצב אתה נמצא: סוכן מכירות אמריקאי, המוכר שואבי אבק, התדפק על דלתה של עקרת בית בעיירה קטנה במערב התיכון. האשה פתחה את הדלת, ראתה לפניה סוכן מכירות ואמרה: "סליחה אדוני, אין לי זמן, אני לא יכולה לשמוע מה שאתה אומר, יש לי המון אבק לנגב בבית". היא טרקה את הדלת בפניו של הסוכן, המשיכה במלאכת יומה, ומאז ועד היום היא חיה באושר ועושר, מבלי שעולה על דעתה שאולי - א ו ל י - היא מפסידה משהו. אז מה? טוב לך? שיהיה לך לבריאות. תמשיך לנגב אבק במטלית, תאכל פלאפל, תסע בקורקינט, תקרא "הארץ" ותאמין שאתה עושה חיים משוגעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי לתקן את האנקדוטה שלך כדי להתאים אותה למקרה שלי - עקרת הבית מקשיבה לדבריו של הסוכן, מתרשמת ורוכשת מכשיר. לדאבונה, המכשיר מלכלך יותר ממה שהוא מנקה, ולכן היא מחליפה אותו במכשיר אחר, אשר ממנו היא מרוצה. בכל מקרה, אולי, א ו ל י, יש לידיעות אחרונות נקודות אור מסוימות שלא הצלחתי להבחין בהן בחודשים הארוכים מנשוא שבהם הייתי מנוי על העיתון. אבל אפילו אם הן קיימות, הן לא שוות את ההתרעמות היומיומית על הכותרות זבות הדם. לא שוות גם את הצורך לשרוד ראיון מעמיק עם כוכבנית תורנית (שמשמם כתירוץ עלוב להראות אותה בתנוחה ''מפתה'' על השער של המוסף) או כדורגלן מגלומן שמצטלם כשהוא לובש קקטוס, על מנת להגיע לכתבה שאולי לא תהיה מתחת לכל ביקורת. מה לעשות - ככה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, חברים, שניכם טועים קשות באשר לשואב האבק. מעשה שהיה כך היה: סוכן שואבי אבק מתדפק על דלתה של עקרת בית במערב התיכון של ארה"ב. "דבר כזה עוד לא ראית!", הוא מכריז. "אני לא ממש..." אומרת עקרת הבית, אך הסוכן ממשיך ומתאר את נפלאות השואב. "אין לי..." מנסה העקרת, אך לשווא. "ההדגמה שלנו תשאיר אותך פעורת פה!" אומר הסוכן בעליצות, שולף שקית אבק ענקית ממעילו, פותח אותה וומלא את כל הסלון בזבל. "כל מה שהשואב לא ינקה, אני מתחייב לאכול במה פי!". "הנה כף," אומרת האשה, "אין לנו פה חשמל בבית." מכתבי הערצה ושיטנה נתן לשלוח לי בדואר אלקטרוני. תרומות יתקבלו במזומן, ועל בסיס אישי בלבד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |