|
||||
|
||||
סלח לי מר עוזי וישנה הנכבד, אבל מאחר והנושא אינו קשור בשום פנים ואופן לנושא מאמרי למעלה, כפי שכבר הבהרתי, הרי שאין בכוונתי להתייחס אל מאמרו של אלי אשד במסגרת זו. מאמרי כלל לא עוסק או מנתח את החברה החרדית, ולכן מן הראוי היה שעורכי האייל הנכבדים ימחקו את כל הפתיל המיותר הזה כאן, כמו שהם ידעו לעשות יפה בדיונים אחרים מטעמים של חוסר הקשר ענייני או מנימוקים של האדרת הכותב בדרכים עקלקלות ואינטרסנטיות. מעניין שבהזדמנויות אחרות דעתם וידם היתה קלה יותר על המקלדת, לעתים אף בקלות בלתי נסבלת בעיני איילים לא-אחדים. מה גם שאין בדעתי להתייחס ברצינות לכל פיפס קל-דעת הקיים בקרב החברה החרדית מימים ימימה למען הפגת שיעמומו של הנוער בסיפורי בדיות, שמעורר בליבם של כתבים חילונים, הזרים לרוח הקהילות החרדיות והחושבים את החרדים לשחורים-משחור של מעין איראן קטנה בלבונט המזרח-תיכוני, ומכאן נובעת כל זווית ראייתם התקשורתית המציגה "מהפכה!"; "שישו ושימחו! הנה, גם החרדים! אפילו הם, כבר עוסקים בתרבות הקולנוע! החברה שלהם הולכת ומתפרקת מערכיה הנושנים! הרבנים אובדי עצות! מרד החרדים! מרד הנוער החרדי העובד והרואה סרטים ברבנים! אז אנחנו צדקנו בדרך החיים הקלוקלת שבחרנו לנו בנוטשנו את בית הורינו החרדיים בתקופת ההשכלה! יש! ניצחנו! המצפון שלנו רגוע ונקי! ירדה לנו אבן מהלב! כי גם אפילו החרדים כבר עושים קולנוע! הם אמנם רק מפגרים אחרינו בכמה דורות של התפתחות וקידמה, אבל בסוף הם עוד יודו לנו שצדקנו על שהתפתחנו והתקדמנו!" וואו! סתם שליפה מהמותן של הרגשות שבוודאי מוכרות לך כאדם שומר מצוות. |
|
||||
|
||||
1. הנושא אכן לא קשור ישירות למאמרך, אבל אני לא חושב שהיתה כאן כוונה קנטרנית, או שהנושא הוא בעייתי במיוחד. אם אתה מעדיף לא לעסוק בנושא כאן, אני מכבד את רצונך (בתקווה שעוד פסקה או שתיים בנושא הצדדי הזה לא יזיקו). 2. אלי אשד מספר בכתבתו על תופעה חדשה-יחסית, שמשתלבת במגמות קיימות (כמו בעניין הספרות לנוער הנכתבת על-ידי חרדים). נדמה לי שדווקא בסגנון שלו, שהוא סקרני ולא ביקורתי, קשה למצוא הדים להתייחסות שאתה רואה כאופיינית לתקשורת בדיווחה על העולם החרדי. התקשורת החילונית (כמו החברה החילונית, כמו התקשורת החרדית, כמו החברה החרדית) לא עשויה מקשה אחת. |
|
||||
|
||||
1. כאמור, אין בכוונתי להתייחס לנושא, חשוב ויפה וחיוני ככל שיהיה, מאחר ואינו רלוונטי בכלל לנושא מאמרי. אשמח להתייחס אליו במלוא הרצינות באכסניה עניינית אחרת. 2. מניסיוני המועט, אף חברה אינה עשויה מקשה אחת, גם לא מערכת עיתון או דסק חדשותי-תקשורתי כלשהו בארץ. תיארתי תופעה שאני כן חושב שמאפיינת חלק מ"הכתבים לענייני חרדים", המומחים בעיני עצמם ושכמותם בלבד. וכאמור, לא היה בדעתי להתייחס אל מאמרו של מר אלי אשד הנ"ל מלכתחילה. ויש לי הכבוד הראוי לקרוא את מאמריו המחכימים מעל דפי התרבות ב"גלובס" ובעבר גם קראתי את מאמרו שהופיע ב"גלילאו", וגם ב"מקור ראשון", ונדמה לי שגם ב"בועה" קראתי כמה מרשימותיו על קומיקס ואיור. כלל לא התייחסתי ולא דיברתי אל מאמרו, אלא על תופעה שמאפיינת תדיר כמה כתבים שלא אנקוב כאן בשמם, ושלא היה לי הכבוד להכירם אישית ובנסיבות הלא מחמיאות להם. |
|
||||
|
||||
שגויה מיסודה. נראה שאתה מתייחס לכל הכתבה שלי על תעשיית הקולנוע החרדי כמבטאת זילזול בחברה החרדית. כלל וכלל לא . אני מתאר איך גורמים בחברה החרדית מתאימים את עצמם לזמנים ותהליכים משתנים חבלי לוותר על ערכיהם היסודיים , אלא מנצלים אותם לטובתם ולחיזוק ערכיהם כפי שעשו יהודים מאז ומתמיד למשל על ידי ניצול המצאת הדפוס והמצאות אחרות. אולי כדאי לציין כאן שהאחראים לתעשייה כמו ניסים ורטה הם חרדים מבטן ומלידה ודווקא הם ככאלה יכולים לבצע אתה חידושיםה גדולים יותר בניגוד לחוזרים בתשובה שעליםה יסתכלו תמיד יותר בחשדנות כמביאי רעיונות ''זרים''. |
|
||||
|
||||
אני אשמח אם תתייחס לתגובה 279611 |
|
||||
|
||||
אינני רואה למה יש להתייחס כאן . יש כתבים שכותבים בצורה שאינה מקובלת על הדתיים נשואי כתיבתם ויש כתבים שכותבים בצורה שנראית כאוביקטיבית .אין כאן שטיפת מוח אלא יש לשפוט כל כתב לגופו. לשם השוואה אפשר להביא את הגתבה המצחיקה שפורסמה לאחרונה ב''סוף שבוע '' על קבוצת אנשי תקשורת דתיים שכביכול עומדת להשתלט השתלטות עוינת על התקשורת. הם בסך הכל משתמשים באמצעים שהיו שמורים ומובנים עד כה לאנשי התקשורת החילוניים לטובתם . אז תנוח דעתך לא רק אתה מרגיש את עצמך כנפגע מהתקשורת .גם התקשורת החילונית מרגישה את עצמה כ''ניפגעת'' מהתיקשורת . |
|
||||
|
||||
אכן, כך גם חשבתי לאחר שגמרתי לקרוא את הכתבה ההיא ב''סופשבוע''. ועדיין, אינני חושב שיש מקום להשוות בין פגיעה חרדית-דתית לבין הפגיעה החילונית מהתקשורת. ומי כמוך יודע מיהם בדיוק השולטים ברמה ועד כמה. |
|
||||
|
||||
אינני יודע עד כמה לשליטה אמיתית בתקשורת יש השפעה בחיים האמיתיים. אנשי השמאל "שלטו" בתקשורת אבל זה לא עזר להם בכלום בבוא יום הבחירות אולי להפך . הייתה על כך רשימה מעניינת לאחרונה של כותב דתי שהעיר שמזלו של הימין שהשמאל שלט בכלי התקשורת מאחר שאנשי השמאל היו עסוקים כל כך בדיבור למצלמת הטלוויזיה עד שנטשו את כל השטח והפעילות האמיתית עם הציבור לאנשי הימין שהעדיפו לעבור מבית לבית במקום לשבת באולפן הטלווזייה ולכך הייתה השפעה האמיתית . יש בזה משהו לדעתי. אנחנו רואים את זה גם בארה"ב ששם יש התחזקות עצומה של הקבוצות הדתיות שרואות את עצמן נפגעות מהתקשורת "הניו יורקית -קליפורנית הליברלית " באותה הצורה ולהן הייתה השפעה מכרעת על בחירת הנשיא בוש בעוד שכלי התקשורת הממוסדים התגלו בכל חולשתם . אבל כמובן להם יש כלי תקשורת משלהם שהם כנראה אפקטיביים הרבה יותר... "ומי כמוך יודע מיהם בדיוק השולטים ברמה ועד כמה". באמת אינני יודע מי שולט ברמה . עד לאחרונה אלו ששלטו ברמה היו העיתונאים שהחלו את דרכם במקומונים בסגנון יאיר לפיד עירית לינור והאוחובסקים למיניהם אלה הביאו לשינויים גדולים בתכנים ושימשו ומשמשים מודלים אינסופיים לחקוי . ובדיאבד מסתבר שתופעת המקומונים והמקומונאים תרמה תרומה גדולה לרידודם של כלי התקשורת .אבל מסופקני אם מישהו מהם יש לו השפעה אמיתית על עמדות הציבור . אבל נראה לי שגם זמנם חלף . יכול להיות שהמודלים הבאים לחיקוי יהיו אותם עיתונאים דתיים? |
|
||||
|
||||
תישן בשקט, זה בסדר. המצפון שלנו רגוע ונקי כל הזמן, בלי קשר לסרטים החרדיים או לדרך החיים המיושנת והקלוקלת שלך. |
|
||||
|
||||
הסופר חיים באר אמר באחד הראיונות שלו לתקשורת: "מצד העולם החילוני יש כלפי הדתיים שנאה, פחד והרגשה עמוקה בלב, שאולי הם, הדתיים, צודקים, ואנחנו לא בסדר..." (סיון תש"ן). יצוין, מדובר במי שנקרא "חוזר בשאלה". עפר שלח, מעריב, 19.2.99: "מה היינו, אנחנו החילונים, עושים בלא החרדים? במדינה המתפוררת, שאין לה אתוס קולקטיבי אחד להתגדר בו ואמת מידה אחת להישען עליה, נשארו החייזרים מירושלים ומבני ברק, אלה עם הקפוטות והשטריימלים והיידיש והעשרה ילדים לכל משפחה, בגדר הקבוע היחיד בחיינו, האשם תמיד של התודעה החילונית. נכון, אין לנו כבר כמעט שום דבר שמאחד אותנו ונותן טעם לחיינו כאן. נכון, אנחנו ניצבים מידי בוקר בפני הריקנות והתפלות של החיים הישראליים. הפרצוף החברתי שלנו הוא 200,000 מובטלים והפרצוף התרבותי שלנו הוא ערוץ 2, אבל עדיין יש לנו דבר אחד שמצופף אותנו יחד: הפחד מפני ה'דוס'." אמונה אלון, ידיעות אחרונות, 17.2.99: "שנאת החרדים היא לא בגלל אורחות חייהם, מנהגיהם או אופן לבושם, כי לא ייתכן שדווקא ציבורים ישראלים הידועים בסובלנותם ובפתיחותם, יפתחו משטמה כלפי השונה והזר. מה לשמאלנים מתונים ולגזענות שכזאת, מה לתאבי-שלום וללוחמנות שכזאת, מה לליברלים ולרתיעה שכזאת מכל מי שמזוקן ולבוש שחורים? אין מנוס מלהודות כי הסיבה העיקרית והאמיתית לשנאת החרדים בישראל היא אותה הסיבה שהובילה לשנאת יהודים בכל המקומות ובכל הזמנים. קוראים לה אנטישמיות ובמקרה שלנו מדובר באוטו-אנטישמיות, אנטישמיות עצמית. שונאי החרדים שונאים אותם מפני שהם מגלמים בעיניהם את היהודי האולטימטיבי, היהודי הגלותי שהם היו מעדיפים לשכוח". וראו דבריו של הבוהמיין התקשורתי ישראל סגל ב: |
|
||||
|
||||
לבאר, גם אם הוא סופר, מותר לחזור על תצהירים (שלא לומר דקלומים) נפוצים. זה אנושי והוא לא הראשון. לסגל (שהוא איש תקשורת וכלל איננו בוהמיין) מותר לבטא אכזבה *אישית* ולייחס אותה למשהו גדול ומקיף יותר, גם זה אנושי. את האירוניה של שלח היה צפוי שלא תצליח לתפוס, כבר הוכחת כאן שאירוניה היא תמיד גדולה עליך בכמה מספרים. ולגברת אלון מותר להמשיך ולהיות אשה רעה וטפשה, לא שיש בזה איזה חידוש, זה אצלה ככה כבר מזמן. כל זה לא קשור, בכלל לא. הפחד הוא מפני הכפיה הדתית האכזרית ומפני מציצת כספנו האינסופית ע"י החרדים. ואין לכל הציטוטים שהבאת נגיעה אל ה*מצפון* שלנו, המכשיר הזה המודיע לנו אם עשינו טוב או רע - המצפון רגוע ונקי. אנחנו עמלים קשה ונותנים לכם את כספנו כדי שתוכלו, כדרכם של ילדים מפונדרקים וסוררים שלא קיבלו חינוך מספיק, להמשיך ולבוא בטענות, להתבכיין, ליילל, לקלל ולחרף. מה עוד אתם רוצים? שניתן לכם גם לאנוס אותנו באחורינו? - לא, תודה, את זה תמשיכו לעשות במקווה ולגלגל עיניים טהורות לשמיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |