 |
לבאר, גם אם הוא סופר, מותר לחזור על תצהירים (שלא לומר דקלומים) נפוצים. זה אנושי והוא לא הראשון. לסגל (שהוא איש תקשורת וכלל איננו בוהמיין) מותר לבטא אכזבה *אישית* ולייחס אותה למשהו גדול ומקיף יותר, גם זה אנושי. את האירוניה של שלח היה צפוי שלא תצליח לתפוס, כבר הוכחת כאן שאירוניה היא תמיד גדולה עליך בכמה מספרים. ולגברת אלון מותר להמשיך ולהיות אשה רעה וטפשה, לא שיש בזה איזה חידוש, זה אצלה ככה כבר מזמן.
כל זה לא קשור, בכלל לא. הפחד הוא מפני הכפיה הדתית האכזרית ומפני מציצת כספנו האינסופית ע"י החרדים. ואין לכל הציטוטים שהבאת נגיעה אל ה*מצפון* שלנו, המכשיר הזה המודיע לנו אם עשינו טוב או רע - המצפון רגוע ונקי. אנחנו עמלים קשה ונותנים לכם את כספנו כדי שתוכלו, כדרכם של ילדים מפונדרקים וסוררים שלא קיבלו חינוך מספיק, להמשיך ולבוא בטענות, להתבכיין, ליילל, לקלל ולחרף. מה עוד אתם רוצים? שניתן לכם גם לאנוס אותנו באחורינו? - לא, תודה, את זה תמשיכו לעשות במקווה ולגלגל עיניים טהורות לשמיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש