 |
|
 |
||
|
||||
 |
דווקא לחבר האקדמיה ולראש החוג ללשון עברית באונ' ת"א יש את הזכות המלאה לחוות את דעתו ממצבה החיובי של השפה העברית. בתור אדם שעוסק חוקר לומד ונושם את העברית יום יום כבר עשרות שנים, פרופ' כהן יודע שהסיבה להגיית ו' החיבור לפני אותיות בומ"פ נובעת מהגייתה הקדומה של הו' כW, עיצור המופק בשפתיים, והמתדמה לעיצורים האחרים הנהגים אף הם בשפתיים - הבומ"פ, שלא כמו בעברית החדשה, בה הו' נהגת כV, ואין לה שום סיבה פונטית לשנות את תנועתה הטבעית (השווא הנע הנהגה בעברית כE) בקרבת עיצורים שפתיים. או שמא כותב המאמר מציע שדוברי העברית יחזרו אף להגות את הו' כW? לא כל שינוי בעברית מעיד על עלגות ועל שטחיות ורזון השפה, שינויים רבים שמעוררים את חמתם של מתקני השפה הינם שינויים טבעיים ובלתי נמנעים, שאין שפה הפטורה מהם, שינויים שניתן להסבירם בכלים הקיימים במחקר הבלשני, להסביר את סיבתם (בשינויים פונטיים ומורפולגיים) ואת תכליתם (בשינויים סמנטיים ופרגמטיים). עלגות השפה היא אכן רעה חולה, שאינה עושה דרכה מלמטה (הרחוב, שפת הנוער) למעלה (כלי התקשורת ההמוניים), אלא, לצערנו לכלי התקשורת חלק נכבד ברעה זו, תוך שימוש חוזר ונשנה בתירוץ "אין מתפקידינו לחנך, אלא לבדר". במחלה זו יש להלחם, אבל מלחמה זו צריכה להעשות תוך הבנת השפה, והבנת תהליכים שבשפה. מלחמה בעלגות ובטמטום מתוך מניעים של שמרנות קנאית היא מלחמה אבודה מראש - העברית, כשפה חיה - תשתנה, למורת רוחם של מתקני השפה. "ואף על פי כן, נוע תנוע" הערה - פרופ' כהן לא מינה אותי לדוברו, והדברים נכתבו על דעתי ועל סמך הידע המצומצם של סטודנט לתואר ראשון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, שמעתי הצעה מעניינת לכתוב את ה-W כו' (עם גרש), כפי שכותבים ז'נבה או ג'ון נכתוב ו'וושינגטון וו'יליאם (קרדיט לבן הטבע מויקיפדיה:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא בדיוק "הצעה", אלא יותר דרישה ("וכמו כן, אני מבקש לשנות את ויליאם לו'יליאם כפי שיש לאיית"). למישהו יש מושג אם הדרישה הזו מעוגנת במשהו שאינו הגיוני הפרטי של בן הטבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כפי שצויין לעיל, במקור הצליל של ה-ו' היה כמו הצליל של הוואו הערבית. הרעיון שעכשיו נוסיף גרש מעל ה-ו' כדי ליצור את הצליל הזה הוא די דבילי - גרש מעל אות משמש כדי ליצור צלילים שאינם נמצאים בשפה העברית ואין דרך פשוטה ליצור אותם. הכפלת אות כדי ליצור צליל חדש היא נפוצה למדי בשפות רבות, וכמו שמכפילים י' כדי ליצור יי (עיניים, לדוג'), אפשר להכפיל ו' כדי ליצור וו. זה אפילו דומה לדאבל-יו הלטיני! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מתי התחילו להשתמש במנהג הגרש? נתקלתי בעותק ישן (אם כי אני לא יודע בדיוק כמה ישן) של "האקלברי פין" בעברית, וראיתי שהכניסו לשם דמות חדשה ומסקרנת בשם "דזשים". לקח לי קצת זמן להבין שמדובר בג'ים מיודענו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימוש ישן מקובל הוא ב"טש" כדי לייצג צ' - חסידות חב"ד קרויה גם חסידות לובוויטש והיא עד היום כותבת את שמה כך ולא לובוויץ'. נדמה לי שהשימוש ב" ת' " בשביל לייצג th הוא חדשני יותר מאשר הצ' והז' והג'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>נדמה לי שהשימוש ב" ת' " בשביל לייצג th הוא חדשני יותר מאשר הצ' והז' והג' לא מפתיע. בהגייה אשכנית, ת בלתי דגושה נשמעת דומה מאוד ל-th, להבדיל מהצלילים האחרים שלא ממש שייכים למסורות ההגייה של העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעתיק התיקני (וה"נכון" מבחינת ההגיה העברית) לth הוא "ת", אין צורך בגרש. התעתיק לt הוא "ט". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. נדמה לי שהוספת הגרש ל-ת נעשתה רק לאחרונה, כשיותר מידי אנשים החלו להגות אותה כאות דגושה. אני עדיין משתמשת ב-ת ללא גרש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אתה מנסה לדייק- לפי העברית המקראית th=ת, t=תּ. הט' מתועתקת כt עם נקודה תחתיה, המסמנת "נחציות" בעברית החדשה ת=תּ=ט=t. אולי בכל זאת יש מקום לגרש בסימון עיצור הנהגה כth. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסביר להניח שה-ג' חדשה יותר מה-ז'. כדי להשתכנע מספיק לפתוח ספר מכניקה ישן של סירס-זימנסקי, שבו יחידת האנרגיה היא דז'אול | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה שאול טשרניחובסקי, ט. (טשרני) כרמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוו בנפשכם שפעם גם היו כותבים "קטשופ", במקום "קצ'ופ"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופעם היו כותבים צטלבות עם ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צטרובל (צנובר). איזה פרי הדר מתחיל בס'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צכלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו כאן פעם על צ'רניחובסקי וטשרטשיל, ומישהו שהתעצבן אפילו שלח אותי לטשטשניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And the Hebrew translation of John Galsworthy's Forsyte Saga is full of DZShon, DZSholyon, DZShulia, and the best - DZSheordzshe.
(now THIS is a post I should have written from my home computer. It's so absurd in English) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית: דזשון, דזשוליה, דזשורדזש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דזשורדזש כבר נראה כמו שם מאלף לילה ולילה, או ספר פנטזיה בפרוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שקרא את תום סויר לפני הרבה שנים, תמיד חששתי להיפגש בסימטה אפלה (ולמען האמת - גם ברחוב מואר) אם אינדזשן דזשו. הרבה שנים אח''כ התברר לי שמדובר ביוסף ההודי. (טוב, נו, ג'ו האינדיאני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי הוא עדיין ד"ר. ביזיון שהוא עדיין לא פרופ'. הוא המרצה הכי מוכשר שם והכי מבריק! זה רק מעיד עד כמה התארים נבובים באקדמיה. שורצים שם כל כך הרבה דוקטורים בשקל תשעים, לא ייאמן...הכל קשור לשיקולים של פרסומים ולא יותר מזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |