 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבנתי נכונה, עברו כעשרים וחמש שנים בין המחקר שזיכה את החוקרים בפרס והפרס עצמו. האם פער כזה הוא כמקובל? אם כן, האם ישנה נטייה בחלוקת הפרסים לתת אותם לאנשים חיים ולא אחרי מותם? אם גם כאן כן, אפשר להניח שמופעלת מסננת סמויה בדמות כושר ההישרדות אחרי ביצוע המחקר הפיבוטלי, האין זאת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה כמה זמן היה לוקח מרגע המצאת הגלגל עד להענקת פרס נובל לממציאיו, לו הדבר היה מתרחש בתקופתנו. ייתכן והיו צריכים לחכות עד להמצאת הרכבת, ומחמיצים אותו בשל כך לחלוטין. אשר לפרס המדובר, האמת היא שאין לי שום מושג במה מדובר (כשאני שומע את המילה כימיה בשרי נעשה חידודין חידודין, כמעט כמו כאשר אני שומע את המלים ''עריכת דין''), אבל אולי מדובר באמת בתגלית שאת ערכה היה אפשר להעריך רק במאוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רוב התגליות לוקח הרבה זמן להעריך את חשיבותם מחד ולברר את נכונותם מאידך. למשל אני בטוח שתסכים שאם ועדת הפרס הייתה מחכה מספר שנים זוכי הפרס לשלום ב1994 אולי לא היו זוכים בו. לגביי מסננת השרידות שמישהו דיבר עליה... An individual may not be nominated posthumously, but a prize proposed for a person alive at the time may be awarded posthumously, as with Dag Hammarskjold (for peace, 1961) and Erik A. Karlfeldt (for literature, 1931). הימהרו והירשמו עוד היום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערפאת כחתן פרס נובל לשלום זו ממש בדיחה מקברית. אבל זו עובדה שרובנו לא צחק אז. היום הבדיחה המקברית היא רעיון ההתנתקות שצריך להוליך אותנו לקראת משהו שאיש אינו יודע להסביר בצורה הגיונית את מהות יתרונותיו, ובכל זאת קונה תומכים רבים בקרב העדר המובל. אולי שרון יספיק לקבל את פרס נובל לשלום לפני שנמצא את עצמנו בתוך החורבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי בטוח אבל נדמה לי שאם נבדוק נגלה מעט מאוד ממציאים בין מקבלי פרס נובל, לבטח שאין (כמעט?) ביניהם ממציאים במובן המוכר של המילה. בעיקר יש שם אאל"ט מגלים (של תופעות, חומרים, חוקי טבע, וכו'). אני יודע שיש כאלו שמקטרים שבתחום פרס הנובל לספרות מוענק הפרס בדרך כלל לסופרים ומשוררים בגיל הקשישות המתקדמת ולא בשיא אונם ובנוסף, יש טענות שועדת הפרס נוטה באופן די עקבי לפספס את גדולי היוצרים שחיו במאה הזו כמו טולסטוי, קפקא, ג'ויס, נבוקוב, פאונד, ואחרים. במקומם היא נוטה לבחירות תמוהות למדי (סארטר, ברגסון, מומסן, צ'רצ'יל, ברטראנד ראסל – כולם אנשים מכובדים, אבל לא סופרים) או גחמניות (ביורנסון, פרודון, טאגור ולאגרלף) או – כפי שקורה בדרך כלל, סופרים מדרגה שנייה שעושים הרבה רעש בזמנם (מישהו עדיין סבור שג'ורג' ברנארד שו, גאלסוורת'י, קיפלינג, פרל בק ושולוחוב ראויים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיפלינג וג'ורג' ברנרד שו לא ראויים בעינייך לפרס נובל בספרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על הזוכים, המגמות והפוליטיקה שמלווה את פרס נובל לספרות לאורך השנים." פרס נובל לספרות הגיע השנה לבסוף לאלפרידה ילינק. הסופרת והמחזאית האוסטרית השנויה במחלוקת בארצה, היא האישה העשירית במספר שזוכה בפרס היוקרתי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה זה קשור לשאלה שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בשנות העשרים עדיין נשמרו עקבותיו של הקלסיציזם אך האידיאליזם קצת נזנח. הוועדה חיפשה אחר סופרים שיענו לדרישה המפוצצת ל"הומאניות רחבת-לב". אנטול פרנס וג'ורג' ברנארד שאו שנדחו בשנים הקודמות, נמצאו מתאימים." קראת את הכתבה? אבל עזוב, הלב בטאבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש שיקולים שונים לועדת הפרס, ושהועדה דחתה בשנים מסוימות אנשים מסוימים וקיבלה אותם רק בשנים הבאות כשהשתנו מגמותיה, אין פירושו כלל שהנ''לים לא ראויים לפרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יותר לי לחטוא ביוהרה, אני שמח שיש לפחות זוכה פרס נובל אחד שמסכים עמי לגבי איראן וסעודיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, יש גם לפחות זוכה פרס נובל אחד שמסכים עם ערפאת לגביך ולגבי. אז מה זה בעצם אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכוונה לפרס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס, סאדאת, קופי 1 ענאן, הייזנברג ואוטו האן, רק תשרוק והם כבר כאן... (רוצים שינוי, דור מזו**ן?) _______ 1 א ברוֹך: בסה"כ ביקשנו בלאק קופי ותראו מה קיבלנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מול המועמדים האחרים שהיו באותה עת. הייתי לוקח לקיפלינג ונותן לטולסטוי (אז בערוב ימיו, אבל מי ראוי ממנו?) ולגבי ברנרד שו – הוא לדעתי סובל ממילא מהערכת-יתר מוקצנת. רשימה סתמית של סופרים ומשוררים ראויים ממנו (אולי אחד מהם גם קיבל? לא זוכר) באנגלית שפעלו באותה תקופה: זיגפריד ססון, קונרד, האוסמן, דילן תומאס, גרייבס, אוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? טולסטוי ולא קיפלינג? למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של יחסי גודל, לא? האחד הוא גדול הסופרים מאז ומעולם, השני כתב את "ספר הדז'ונגל" ו"משא האדם הלבן." עניין של סדרי גודל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודו של דוסטויבסקי במקומו מונח, אבל האידיאולוגיה היתה על חשבון הסגנון ברבות מיצירותיו. ההצעה שלי - נבוקוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד ללובה, ספרות כתבו בעוד שפות פרט לרוסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, למשל נאבוקוב כתב באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, למשל נאבוקוב כתב (גם) באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל גוף היצירה שלו באנגלית הוא זה שמזכה אותו (לדעתי) בתואר גדול הסופרים. אף פעם לא התחברתי לתקופה הרוסית שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כי אם אתה שואל אותי, אחד הוא מגדולי הסופרים אי פעם, והשני כתב את הרומן הרומנטי ''אנה קרנינה'' ואת הסאגה המשמימה ''מלחמה ושלום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגליונות האחרונים של www.okapi.co.il תוכלו לקרוא תרגומי סיפורים קצרים של קיפלינג | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |