בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/10/04 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את רוב התגליות לוקח הרבה זמן להעריך את חשיבותם מחד ולברר את נכונותם מאידך. למשל אני בטוח שתסכים שאם ועדת הפרס הייתה מחכה מספר שנים זוכי הפרס לשלום ב1994 אולי לא היו זוכים בו. לגביי מסננת השרידות שמישהו דיבר עליה... An individual may not be nominated posthumously, but a prize proposed for a person alive at the time may be awarded posthumously, as with Dag Hammarskjold (for peace, 1961) and Erik A. Karlfeldt (for literature, 1931). הימהרו והירשמו עוד היום! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ערפאת כחתן פרס נובל לשלום זו ממש בדיחה מקברית. אבל זו עובדה שרובנו לא צחק אז. היום הבדיחה המקברית היא רעיון ההתנתקות שצריך להוליך אותנו לקראת משהו שאיש אינו יודע להסביר בצורה הגיונית את מהות יתרונותיו, ובכל זאת קונה תומכים רבים בקרב העדר המובל. אולי שרון יספיק לקבל את פרס נובל לשלום לפני שנמצא את עצמנו בתוך החורבות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |