בתשובה לחשמנית על מונית, 05/08/04 16:47
מעט קרן אור, והלאה שחור! 238250
ברקת • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 5/8/2004, 17:20
כן:

תגובה 237837
לפני שאתחיל את ההקדמה למבוא של נאומי, רק כמה מילים ‏1 238275
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת יום ה', 5/8/2004, 18:08
הלו, דוקטור שטיפקה‏2?

תשמע, כן, כן, מה שלומך ומה שלומי וכולי, בהחלט. אבל תשמע, אני הסתבכתי עם מישהי ואני לא יודעת איך לצאת מזה. היא עומדת ללדת בעוד כחמישה חדשים, והיא החליטה, כדי לחשל את הננס הנולד, לקחת אותו מיד עם היוולדו לקמפינג בערבות באר שבע. ואני, אין לי מושג למה, אה... אמ... אמרתי לה שלא, ועכשיו היא רוצה לדעת למה. מה אני יגיד לה, דוקטור, איך אני ייצא מזה?

אה, ולמקרה שלא קלטת, כי כרגיל אתה לא כל כך קולט: לא רק שהיא עומדת ללדת - היא גם בחורה בהריון! ואני, נשאר לי כזה הרגל עוד מהבית, עם בחורות בהריון אני לא מסוגלת לדבר כמו שעם בחורות לא בהריון, אני נזהרת איתן הרבה יותר. אז אני לא יכולה להתחיל איתה עם כל הסטטיסטיקות ההן בדבר ***** יולדות ו***** תינוקות, ובכלל עם כל האסונות הנוראים שקרו לאנושות מאז שיש בתי חולים מודרניים ורפואה מודרנית, לעומת החיים הנפלאים שהיו במגיפת הדבר וכל זה, אתה יודע.

חוץ מזה היא יודעת את כל זה ועובדה שזה לא שיכנע אותה. בחורה קשוחה. בחורה זהב אבל קשוחה.

חוץ מזה, אם ארצה *באמת* להיכנס לעובי הקורה, וקורות זה לא ממש כיף, מה, אתה מסכים איתי? נס. נס גדול היה פה. אז אממ... אה! הקורה! - אם ארצה ממש להיכנס לעובי של הנ"לית - אצטרך *באמת* לקרוא את האתרים ההם, מילה מילה, ןאני כבר לא שם, במקום ההוא, זה כבר רחוק ממני. חוץ מזה יש שם, באחד האתרים האלה, תמונה של ראש תינוק המגיח מעכוזה החשוף של מישהי. אוי כן כן, אני יודעת שזה לא מהעכוז! נו באמת, דוקטור שטיפקה, *לי* אתה מספר?! אבל אני אומרת לך ששם עשו את כל המאמץ שזה ייראה כאילו הוא *כן* מגיח מתוך העכוז, וזה עשה לי קצת לא טוב, שלא לדבר על תמונות אחרות.

ואני לא רוצה להגיד לה למה בדיוק התכוונתי ב"בולשיטולוגיה", בשביל מה לסבך את החיים עוד יותר?

אתה חושב שאולי אני אצליח לבלבל אותה עם תשובה לשאלה למה השרלילות האלה בנות השמונה עשרה יולדות יותר בנים? לא יילך, אה?

מה, מה? אה, לעשות מעשה יעקב (מאיפה אתה מכיר את יעקב?) ולהנחית עליה איזה שאלה או שתיים, ש*היא* תצטרך לענות ולהסביר עד שאני אכין שיעורים ואשבור את הראש? להרויח זמן? אבל דוקטור, למקרה שלא אמרתי לך - היא בחורה בהריון! לא יפה!

טוב נו

-------------------

למה "דורסני ומאוד לא נכון"? מילא, אם היית אומרת רחוק מלהיות מושלם - אבל "דורסני"? מה דורסני?

-------------------

‏1 פלגיאט משופצר, ממבחר ההומור של אליקים רובינשטיין

‏2 מקל כביסה, ממבחר הבולגרית של חמותי (או הספניולית, אבל אני חושבת שבולגרית)
לפני שאתחיל את ההקדמה למבוא של נאומי, רק כמה מילים ‏1 238293
ברקת • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 5/8/2004, 19:03
אוף! :-)

קודם כל, לא שאלתי כדי להקשות עליך, אלא מפני שאת בעלת ניסיון.

שנית, את לא חייבת לקרוא את כל האתרים (וגם לא להפחיד אותי במקרים שקרו, זה אכן לא זמן טוב). בואי נעשה מבחן אמריקאי - רק שבמקום לסמן איקס במשבצת, תעני בכן או לא. זה ארוך אבל נורא קל בהנחה שדעותייך ברורות.

האם לדעתך רצוי/מותר/כדאי/עדיף/אפשר/זה בסדר אם מחליטים...

1. ללדת בבית בליווי מיילדת מוסמכת (שמגיעה עם הציוד הרפואי הדרוש, כולל אותו בלון חמצן מרגיע).

2. ללדת במרכז לידה (מהסוג שלא קיים עדיין בארץ), בפיקוח צוות רפואי - על פי תוכנית לידה שקבעה היולדת (כמובן, ככל האפשר).

3. ללדת בבית חולים רגיל, בחדר הלידה הטבעית (או איך שהם קוראים לזה), בליווי של מיילדת פרטית.

4. בבי"ח - להימנע ככל האפשר ממתן זירוז, אלא אם כן עברו 24 שעות מזמן ירידת המים ועדיין אין צירים.

5. ללדת במים (לא המים שירדו...), המקלים על כאבי הצירים ונותנים לתינוק כניסה חלקה יותר לעולם. לצורך העניין, נניח שזה בבי"ח.

6. בבי"ח - להימנע משכיבה במיטה עד כמה שאפשר, להרבות בתנועה בזמן הצירים. להעדיף בדיקת דופלר (לדופק העובר) על קשירה רצופה למוניטור המחייב שכיבה.

7. לאפשר ליולדת לבחור את תנוחת הלידה הרצויה לה (כלומר לא להכריח לשכב על הגב).

8. אם אין סיבוכים, לנהל את מהלך הלידה לפי הקצב האישי של היולדת (הווה אומר, לא לבקש ללחוץ כשאין צירי לחץ וכולי).

9. לאפשר שתייה או מזון קל (פירות למשל) בזמן הלידה - מה שאסור כיום בבי"ח, מחשש לבחילות או הקאות.

10. להימנע מ"פתיחת וריד" אוטומטית לצורך מתן אינפוזיה, אלא אם היולדת מבקשת מראש לקבל אפידורל.

11. למסור את התינוק לאם מייד כשהוא יוצא (לרחוץ אפשר גם אח"כ).

12. להימנע ממתן פיטוצין להתכווצות הרחם לאחר הלידה - להמתין עד שהשיליה תצא מעצמה, ורק אם לא יצאה בתוך פרק זמן מוגדר, להתערב.

13. לשים דגש רב יותר בקורסי ההכנה ללידה של בתי החולים וקופ"ח, על השיטות לעיסוי החייץ (במטרה להימנע מחתך או קרעים ככל האפשר). לעודד מיילדות לעסות את החייץ בזמן הלידה (אותה מטרה).

14. לשים דגש רב יותר בקורסים הללו על שיטות נוספות לשיכוך כאבי הצירים, לפחות בשלב הראשון של הלידה, לבד מאפידורל.

15. להימנע מביצוע סטריפינג או פקיעת מים ללא יידוע מוקדם של היולדת, הבנתה והסכמתה (לא מדובר בפרוצדורות חרום שחייבות להתבצע תוך שניות).

16. להשאיר את התינוק צמוד להוריו כל הזמן לאחר הלידה, במידת האפשר גם בשעת בדיקות רפואיות המתבצעות לאחר הלידה.

17. לעודד הנקה בבי"ח - להקפיד יותר על הנהלים הקיימים, לפיהם אין לתת בקבוקי תחליף חלב (או מים) לתינוקות שאמהותיהן ביקשו להיניק.
אוף את בעצמך :-) 238335
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת יום ה', 5/8/2004, 23:23
חשבתי שהלא-כלום הנאמר בהרבה-הרבה מילים ישכנע אותך שלא כדאי להתעסק איתי...

מצחיק ככל שזה יישמע, אינני בעלת נסיון. כל לידותי היו מאוד קלות, לא נטרדתי בכל אותן שאלות ולא בכל נושא יש לי דעה ברורה.

רק בשביל הפרוטוקול: ביקשתי, ואני מוכנה גם לכרוע על ברכיי ולבקש שוב - שלא תקחי את הפשוש מיד הביתה. תני לו יומיים תחת השגחה. יכול להיות שהדולות-מה-שמן יגידו לך שבתור קשישה סקלרוטית ונאורוטית מן הדורות ההם, אני מייחסת להשגחת בית החולים קדושה שאין לה. שיגידו. זהו, מבחינתי, הלוז של העניין. לגבי כל השאר - תפדאלו, נשות הזמן החדש, צעירות, נחמדות ופה ושם גם קצת מחורפנות. תעשו מה שבא לכן. בערך.

אני אנסה לענות, לא בטוח שעל כל השאלות. רק בכן ולא? - לא יילך.

1. ללדת בבית (הרי זה לא רק עניין של בלון חמצן. החמצן נועד להמחיש את כל אותם עניינים שאל לנו להשתמש בהם ואפילו לא לראותם בלבד, כי נדמה לי שיש כאן בסביבה אחת בהריון), האם מותר? - ודאי שמותר, מה אנחנו פה? סקוריטטה? מותר, אבל נראה לי לא מומלץ בלידה הראשונה. לפחות מן הסיפורים ששמעתי וקראתי, במקרים רבים זה מגיע בלאו הכי לרגע שבו המבכירה האמיצה מחליטה בכל זאת להגיע לבית החולים ולהתנסות שם בהצעות שיש לרפואה המודרנית להציע בענייני שיכוך כאבים. ואז, כשהרגע הזה מגיע - זה יותר קשה ומסובך מכפי שהיה כמה שעות קודם, בשלב יותר תחילי (שמעתי וקראתי סיפורים, לא נעים. בכלל לא).

חוץ מזה בלידה בבית - אחר כך התינוק איננו תחת השגחה רפואית... (טמנת לי פח, אה? או שמדובר בין השאר גם על אופציה של ללדת בבית ולהגיע בשלב כלשהו, עם היילוד, לביה"ח? אני *באמת* לא יודעת מה הולך בתחום).

בקיצור - לידה בבית נראית לי מתאימה יותר (אולי, אם בכלל) ללידות הבאות, לא לזאת.

(זאת הולכת להיות התגובה הכי ארוכה בתולדות האייל, וגם הכי מגעילה, עוד מעט תביני למה. וכשהמערכת תבוא בטענות - מי תהיה אשמה? אההה? מיייי??)

2. מרכז לידה - לא יודעת מה זה (קראתי, אבל לא עד כדי קביעת עמדה).

3. ללדת בבית חולים רגיל - כן! מיילדת פרטית - מה אני יודעת? אני מתארת לי שמישהו פרטי הוא תמיד יותר טוב ממישהו ציבורי, בייחוד בענייני - "יופי חמודה! תלחצי! את עושה עבודה נהדרת! את עושה עבודה מה-זה מדאימממה! צ'מעי, את משו-משו! אני מתה עליך ואני דורשת שמיד ניסע ביחד לארגנטינה ולעולם לא נחזור!" (הפעם זאת *את* שמדרדרת אותי, וצה"ל לא אשם בכלום) אני אישית לא רק שלא הרגשתי צורך בכל זה, אלא שזה גם קצת מעצבן בעיני (חוץ מהמשפט האחרון, שלצערי לא נאמר לי מעולם מפי שום מיילדת), אבל אני לא דוגמה לכלום. נראה שרוב האנשים אוהבים שמישהו "יעודד" אותם ו"יתמוך" בהם.

העניין הוא כמובן שבבית החולים יש את כל אותם דברים נפלאים שאני כל כך אוהבת :-) - רופאים, תרופות, בלוני חמצן, בלוני גז, מנות דם, יו ניים איט (נחשי מי היוצא דופן).

4. לא יודעת.

5. לא יודעת. נשמע מוזר אבל אולי זה טוב. הוא לא עלול להיחנק שם, במים? (אופססס, סליחה, סליחה, רק תזכירי לי - זאת *את* שבהריון? הסתובבה כאן מישהי...). או שכל זה מדובר רק על לפני חיתוך חבל הטבור ותחילת הנשימה העצמאית? בקיצור, לא יודעת.

6. כן - להימנע משכיבה במיטה עד כמה שאפשר ולהרבות בתנועה, בהחלט. ועם זאת לא להשתגע ולהתעלל בעצמך - *זה* - *אף פעם* לא מומלץ. שאלת מוניטור לעומת בדיקת דופלר - נדמה לי שזו שאלה שהיא יותר לשיקולו של הצוות הרפואי מאשר של היולדת, אבל מה אני יודעת, זמנים מודרניים...

אני בטוחה שאת יודעת שמומלץ גם לעסוק בפעילות גופנית כלשהי במשך ההריון. אין צורך להכביר מילים, נכון?

7. כן, בוודאי - לאפשר ליולדת לבחור את התנוחה, מה אנחנו כאן, ק.ג.ב.? אבל חלק מן התנוחות המדוברות לאחרונה נראות לי קצת לא מתקבלות על הדעת. התנוחה שהיתה לי עצמי הכי נוחה היא בערך בחצי שכיבה חצי ישיבה. אפשר לסדר את זה או בעזרת מיטה שיש לה חלק מתכוונן, מתרומם ויורד, או בעזרת כמה כרים הגונים.

8. קצב אישי - כן, מה אנחנו כאן, אדגר הובר? בוודאי שנאה יותר להתחשב בקצב האישי של היולדת. האמת היא שלי אישית נראה שאין טעם לתת לזה להימשך בלי סוף, אבל מה אני יודעת, אתן, נערות חביבות בנות הזמן המודרני (אני אגיד את זה כמה שאני רוצה!)... אולי זה מה שאתן אוהבות...

ולבקש ללחוץ כשאין צירי לחץ זה *ממש* לא נחוץ, וזה עלול להביא ל... איפה זאת שבהריון? היא עוד כאן? אי אפשר להגיד לה שתלך לקנות בגדי תינוקות, או מוצץ, או למבורג'יני?

9. אסור? לא ידעתי שאסור. ובעצם, למה לסדר שתקיא או שתחוש בחילה כשאפשר לא? טוב, אבל אם היא רעבה - שתאכל משהו (משהו קל? מרק? לבן?), מה אנחנו פה, שומרי משקל? (משקל אחר כך, אחר כך)

10. לא יודעת.

11. כן! בהחלט! איזה ממל'ה!! (גם אני יכולה לבוא?) ראיתי, אגב, כמה יולדות שלא כל כך השתגעו לקבל את התינוק ממש באותו רגע, הן היו עייפות ורצו לישון (ואחת שאמרה שהוא מלוכלך, באמת! את לא מאמינה לי? :-) זה היה הדבר הכי מצחיק ששמעתי בחיים), אבל לך זה לא יקרה :-)

12. לא יודעת.

13. אוי, הנה הגענו, וממש לא רציתי להגיע. זה בעצם לא בסדר שאנחנו מנהלות את כל שיחת האיכס (סליחה) הזאת כאן, באתר פתוח שאינו אתר לענייני לידות וינטעס (אלף סליחות).

טוף, אני הולכת להגיד דבר לא נעים, וצריך לזכור שדעתי איננה רפואית והיא אישית לגמרי ונעזרת בשכל ישר שאין שום הוכחות שהוא אכן שכל ישר:

ראיתי את תיאור העיסויים, שהם למעשה מתיחות מאסיביות, וראיתי את הבלון. צר לי, אני חוששת שבלידה הראשונה, החתך, ובעקבותיו התפירה - השנואה - כן, אני יודעת - הם יותר טובים (איכס כבר אמרתי?).

(אני מבקשת מכולן להירגע, לשתות כוס מים ולהפסיק לצרוח :-))

ממה שידוע לך, האם יש כבר מספיק נסיון עם שתי השיטות הללו? כמה שנים משתמשים בהן?

כאשר המיילד מבצע חיתוך, בלידה הראשונה, ובעקבות כך מתבצעת תפירה - התפירה מחזירה, במידה רבה (ואם היא מוצלחת - במידה כמעט מוחלטת) את האיזור למצב שבו היה קודם, או קרוב לכך.

העיסויים המדוברים האלה, אם הם נעשים היטב, בהקפדה ובאופן שיטתי, ובייחוד אם הם נעשים לא ע"י האשה עצמה אלא ע"י מישהו אחר - אני חוששת שהם לא רק מגמישים את האיזור, אלא הם אולי גם *מרחיבים* אותו, אולי אפילו משמעותית (שוב - זה תלוי בדרך בה זה נעשה). במקרה כזה, חששי הוא שהמקום יישאר מורחב גם אחר כך, אחרי שהלידה תחלוף לה ויחלוף גם פרק זמן.

ואם אמנם יש יסוד הגיוני לחששי זה, ואכן המקום יישאר מורחב - זה יכול לפגוע בשלב הראשון בהנאה המינית, ומאוחר יותר, בעוד, נאמר, שבע שמונה שנים... להגיד? טוב, אני חושבת שמותר לי להגיד, זה לא קשור בתינוק :-) - מאוחר יותר, ייתכן שזה עלול להביא להתרופפות שרירי הנרתיק ואח"כ עלול להוות גורם ממריץ לצניחת רחם. סורי. (ההתרופפות קורית גם ככה, והמתכון הכי מומלץ נגדה הוא ההתנזרות המוחלטת, אבל אולי העיסויים האלה יביאו אותה יותר מהר ויותר רופף). כנ"ל לגבי הבלון, ואולי יותר גרוע (כי נראה לי שפעולתו בעלת השפעה גדולה יותר)

לכן שאלתי כמה זמן עושים את שני הדברים האלה. אם מדובר על מעט שנים - אין גם עדויות של נשים לגבי ההשפעה לטווח יותר רחוק.

צר לי, שוב. אולי רופא יגיד שאני מדברת שטויות, אבל אין בטחון שהוא בעצמו יודע. ואשר לדולות ולחסידות למיניהן של העולם החדש והאמיץ - עליהן אינני סומכת בשום מקרה.

(אהההה, נושמת עמוק, עברנו את זה, כלומר לא את, *אני*, הצלחתי לנסח את מה שהיה לי בראש ועברתי את זה. איזה כיף :-))

14. לא יודעת. אפידורל נשמע לי כניסוי מעניין, אולי בגלל שאף פעם לא ניסיתי.

15. לא יודעת, אבל למה שלא יידעו אותה?

16. כן, צמוד, אבל גם לנושא הזה, כמו לכל השאר, אין צורך להתייחס באדיקות אפיפיורית. אם הבדיקות עושות לך קצת לא טוב, וזה דבר שקורה לפעמים - אפשר להימנע מן הנוכחות האישית הלוחצת, לא יקרה שום אסון.

אגב, לעניין זה, משהו לא ממש חשוב - השעות הקריטיות של הינוקא מתגובה 237764 שלך.

מתי קראת את פיטר פן? היתה שם המטפלת של הילדים, הכלבה ננה, שהיתה מטפלת אנגליה מן הסוג הישן והטוב. היא סברה שכל הדיבורים המודרניים על וירוסים וחיידקים הם שטויות במיץ עגבניות, וצידדה מאוד בהשפעתם הטובה של סוודר וכוס תה חם (או משהו כזה).

ובכן, אני חושבת שכל הדיבורים המודרניים (של מי, אגב? זה לא ברור לי בדיוק) על ה"שעות הקריטיות" הם קשקוש. לא נעים להגיד, אבל אלה לא שעות קריטיות. ברובן הפופציק ישן, וזה לא ממש מעניין את ישבנו הקטן והקסום מי נמצא על ידו, למה וכמה. כל זה כמובן אינו אומר שלא כדאי שתהיו לידו - להיפך, כדאי בהחלט, תהיו, אבל בלי היסטריה. (זהו, אגב, חלק מן הבולשיטולוגיה, אם כי לא החלק הכי מגוחך). אנשי הצוות מעדיפים, לפעמים, להישאר לבד עם ה"קליינט" הקטן שלהם, בלי נכחות האם והמשפוחע, היות והם יודעים שהבדיקות יגרמו לו לבכות, והאם תיכנס ללחץ. המחשבה שזה מאוד יועיל לו, אם תעמדי לידו ו"תנחמי" אותו, היא הגיונית עד גבול מסויים - ומאותו גבול והלאה היא קצת מצחיקה.

17. לעודד הנקה - ודאי, ודאי. לא ידעתי שהנהלים אינם מוקפדים מספיק. יש להקפיד, אבל ראיתי תינוקת שהיה צורך, ברגע מסויים, להאכיל אותה בתחליף חלב, והאכילו, וטוב שכך עשו.

להיניק, בהחלט, אבל כמו שהדודה תמיד אומרת - לא להשתגע ולא לרדת מהפסים. אצל כך וכך מן היולדות זה לא הולך. עובדות בשטח. ואם מאוד מאוד "עודדו" אותה, והיא עצמה "עודדה" את עצמה, עד כדי כך שהיא בטוחה שבלי ההנקה ייפגע משהו רב משמעות - הפסקת ההנקה (או אי תחילתה) תגרום לה לתחושת כשלון צורבת. חבל. מיותר.

---------------------

הסוד הוא לקחת את הכל בקלות. קל להגיד, אה?

Had enough :-)?

ליל מנוחה,
מולי
אבל למה להתנצל כל כך הרבה? 238340
העלמה עפרונית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 5/8/2004, 23:50
וכשהם‏1 מתחילים עם הדיונים הלא נגמרים‏2 אודות החזקה השלישית בריבוע של הפיזיקה הקנטוטיאנית במאה התשע-עשרה, מישהו אומר משהו?

פרטי, פרטי, דווקא מעניין.

‏1אני? שולחת אצבע מאשימה כלפי מישהו? אין מצב.
‏2ולא לגמרי מובנים, לחלקנו.

__________
העלמה עפרונית, לא בהריון ולא בכיוון. בכלל.
אבל למה להתנצל כל כך הרבה? 238345
אלון עמית • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 6/8/2004, 0:01
או, כמה אני שמח שהזכרת את החזקה השלישית בריבוע של הפיזיקה הקנטוטיאנית במאה התשע-עשרה. מה רצית לדעת?

__________
אלון, יושב במשרד ומתגעגע למיה.
ממש כלום. 238346
העלמה עפרונית • בתשובה לאלון עמית יום ו', 6/8/2004, 0:02
_______
העלמה עפרונית, משתתקת ומבצעת נסיגה אצילית דוממת.
מזל. 238348
אלון עמית • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 6/8/2004, 0:05
ואגב, אני מסכים שמולי לא היתה צריכה להתנצל כל כך הרבה. יופי של תגובה.
כל אחד זכאי להזדמנות בחיים 238375
חשמנית על מונית • בתשובה לאלון עמית יום ו', 6/8/2004, 1:37
נו, ספר...

(או על הקנטו-סקס-מנייאקית או על מיה, מה שתבחר)
כוכב נולד 238383
אלון עמית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 2:43
סיפור על מיה, בנושא הדיון: קצת לפני שאמא של מיה נהייתה אמא של מיה, גם היא התחבטה בשאלות מהסוג ששאלה ברקת. מיה נולדה בארה"ב, מדינה ששמה יצא לשימצה כמקום שבו רופאים מיילדים רק מחכים לתירוץ הכי קטן והופ סי סקשן (שזה אמריקאית לניתוח קיסרי). עם זאת, לידה בבית נראתה (לשנינו) כמו חוסר-אחריות. הוחלט להתאמץ להחזיק מעמד בבית עד כמה שאפשר, ואז לנסוע לביה"ח וללדת כמו ילדים טובים. כנ"ל אפידורל: לא לבוא עם גישה קרבית אנטי-אפידורלית, אלא להשתדל לחכות עם זה ולקחת כשצריך.

מה שקרה בסוף הוא זה: נסענו לבית-החולים עם קצת צירים קלים (אליבא דהאם לעתיד) ובלי שום כוונה ללדת, רק לבדוק שהכל בסדר כי היה טיפה דימום. בדרך עוד עצרנו ורכשנו סי די פלייר, שיהיה. כשהגענו, עדיין עם צירים לא בעייתיים במיוחד, נתבשרנו להפתעתנו ששבע אצבעות, למי שזה אומר משהו.

שאלו: אפידורל? אמרה: כן, אבל לא עכשיו, לא בוער. עשינו מקלחת, ואחרי זמן קצר התחילו צירים קשים יותר. אמרה: יאללה, אפידורל. דווקא האחות, שהיא לא דולה ולא ניו-אייג'ית ולא כלום, ניסתה לשכנע אותה להחזיק מעמד, והצליחה. מיה נולדה גדולה מאוד (4.180), תוך חמש שעות מהרגע שהגענו לבית-החולים ותוך חצי-שעה בערך מראשית הצירים‏1, עם טיפה צרחות בריאות מצד היולדת הגיבורה. לי, למשל, לא כאב בכלל.

(זאת כקונטרה לכמה חברות שהגיעו ללידה עם אג'נדה חריפה נגד אפידורל, התענו זמן רב ובסוף ילדו עם אפידורל, ולפעמים עם עוד כל מיני חפצים. לא אומר כלום, כמובן, סתם אנקדוטה.)

נשארנו שני לילות בבית-החולים, מיה היתה איתנו ביום וישנה בתינוקיה בלילה, כשבכתה הביאו אותה לאמא לינוק קצת, ויש לומר שלדעת האם (וגם האב) זה היה מצויין ואף חשוב. היא (האם) הצליחה לישון קצת, קיבלה עזרה בכל מיני עניינים בסיסיים, והרגישה בטוחה מאוד. אף אחד לא דחף למיה שום בקבוק.

אחרי שנה וחצי:

‏1 כן, אני יודע.
כוכב נולד 238384
חשמנית על מונית • בתשובה לאלון עמית יום ו', 6/8/2004, 2:54
איזה מתוקה, וגם הצלם יודע את מלאכתו.

ברקת! ברקהההההת!!! נו תקומי כבר! מה את ישנה לי כל הלילה! הנה, הוכחה מדעית:

אלון עמית, תגובה 238383, פיסקה ראשונה: לידה בבית - חוסר אחריות!

זהו. מ.ש.ל.
כוכב נולד 238407
אלון עמית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 9:27
:-)

אם כבר מ.ש.ל, אז הנה פירוט קטן: ללידה בבית יש סיכוי גבוה מאוד להיות יותר מוצלחת (יותר נעימה, אולי יותר קלה) מלידה בבית-חולים, וסיכוי נמוך מאוד להיות נוראה ואף מסוכנת, גם לגדולים וגם לקטנים. בסה"כ, זה לא ממש מוצלח.

הטעות העיקרית שעושים, לדעתי, היא בדרך בה מביאים בחשבון את הסיכוי הנמוך לסיבוכים. זה מאוד מפתה: בגלל שהוא נמוך, יש המון המון עדויות על לידות בבית שהיו אחלה בחלה. אם הסיכוי לצרות רציניות היה (נגיד) 70%, אף אחת לא היתה מעלה בדעתה ללדת בבית. מכאן שאם מחליטים ללדת בבית עושים זאת בגלל אותו סיכוי נמוך, ועם זה יש כמה בעיות: הסיכוי הזה לא ממש ידוע; האינטואיציה האנושית לא מנוסה בלהבחין בין 1:100 ל-‏1:1,000; וכשהתשלום הוא עצום, גם הסתברות נמוכה מניבה תשואה שלילית.

בקיצור, לתא המשפחתי שלנו זה לא נראה מעשה אחראי. YMMV.
כוכב נולד 238464
ל.ב.פ., תל אביב • בתשובה לאלון עמית יום ו', 6/8/2004, 16:29
האמת היא, וכאן אני הולכת להסתכסך עם כל שאר העולם בערך, שלידה בבית נראית לי פשוט חוסר אחריות. גם אם אני מקבלת את הטענה (שלא נכונה לגביי) שלידה בבית יכולה להיות קלה ונוחה יותר ליולדת, עדיין טובתו של התינוק היא להיות בפיקוח רפואי במהלך ולאחר הלידה, שהיא חויה טראומטית לא קטנה. יכול בהחלט להיות שלתינוק בן יומו יותר כיף להיות מכורבל במיטה הזוגית עם אמא ואבא אחרי שהוא נולד. tough shit. גם יותר כיף לא לקבל חיסונים ולא לאכול ברוקולי. אני האמא בבית הזה, ואני יודעת את טובתך יותר טוב ממך, בסדר? כי אני אמרתי, זה למה! סליחה, נסחפתי קצת.
אני בטוחה שהלידה הצפויה (במהירה בימינו אמן) לא תהיה חוויה קלה ונעימה. אני בטוחה שיכאב, ויהיה איכס באופן כללי, ושאנשים ניבזיים בלבן ידקרו אותי ויסתכלו לי במעלה התחתונים התיאורטים שלי, וידברו עלי כאילו שאני לא שומעת ועוד כל מני חוויות בית חולים גועליות. בית חולים זה לא מקום נחמד במיוחד, אחרת אנשים לא היו הולכים הביתה. אני גם בטוחה שכשיגיע הזמן אני אשתדל לבחור בית חולים עם צוות נחמד יחסית, ושלא יתיחס אלי כאל פרה מבכירה. אבל ברור לי שהיכולות המקצועיות של בית החולים יהיו שיקול נכבד יותר. חשובה לי יותר מחלקת טיפול נמרץ לילודים מאשר אפשרות לג'קוזי במהלך הלידה, למרות שהבנתי שזה יכול להקל על התהליך. מה לעשות, זה שיהיה לי נוח ונעים (מה שלא יהיה ממילא) הרבה הרבה פחות חשוב מבריאותה של העוברונת שאני עוד לא מכירה בכלל. זה הרעיון בלהיות הורה, לא? לשים את טובתם של הילדים לפני שלך. זה בעיני המבחן הראשון.
אופטימיות - חשוב בשביל אשה יולדה! 238522
חשמנית על מונית • בתשובה לל.ב.פ., תל אביב יום ו', 6/8/2004, 19:35
למה *כל* שאר העולם? הנה אנחנו כבר שלושה, ועם אשתו של אלון ארבעה, ועד כמה שאני זוכרת מתגובת עבר שלך, אפשר לכלול גם את בעלך - חמישה! חמישה נגד שישה מיליארד, אז מה? תייכף נכבוש ת'עולם!

אשר לטענה שבבית יותר קל ונעים ליולדת - לפחות מהעדויות שאני קראתי ושמעתי, זה פשוט לא נכון. בבית יותר *נעים* - *פסיכולוגית*, ולא מאיים כמו שם המפורש ההוא - "בית חולים" - וכל זה נכון לגבי השלבים ה*מוקדמים* של התהליך.

ככל שהתהליך מתקדם ומצב הדחק הגופני, אצל רבות מן היולדות, הולך ומתגבר - הנינוחות הפסיכולוגית מאבדת ממשמעותה לנוכח קול הגוף - ואז יותר *קל* בביה"ח, שבו יש אפשרות לקבל עזרה באמצעות משככי כאבים.

ועל הבטיחות הרפואית שהיילוד נהנה ממנה בביה"ח הרי אין ויכוח. זה מובן מאליו.

ובבית החולים לא כל כך נורא והאנשים שם לא כל כך רעים.

אבל לגבי התחתונים את צודקת. תחתונים באמת לא יהיו שם :-).

וברוקולי זה טעים.
אופטימיות - חשוב בשביל אשה יולדה! 238525
חשמנית על מונית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 20:00
אה, הייתי אמורה לכתוב - לגבי התחתונים ה*תיאורטיים* את צודקת... לא חשוב.
כוכב נולד 238527
ברקת לא פה • בתשובה לל.ב.פ., תל אביב יום ו', 6/8/2004, 20:22
בגלל הגישה שאת מציגה, המצב בביה"ח ממעט להשתנות לטובה.

האינפלציה של התערבויות רפואיות לא משפיעה רק על האם אלא גם על התינוק. תינוק שאמו קיבלה אפידורל מתקשה יותר לינוק בהתחלה, תינוק שאמו קיבלה פטידין לטשטוש הופך רדום ומסומם לכמה שעות טובות, תינוק שאמו לא הצליחה ללחוץ בגלל האפידורל יחטוף פומפה של ואקום בראש ‏1 או גרוע מזה, מלקחיים, וייצא חבול ומצולק. הא לך טראומה על טראומה, טלאי על טלאי, והכל בבית חולים מודרני ומפוקח.

לידת בית עם מיילדת מנוסה, לעומת זאת, יכולה לענות על כל הקריטריונים של פיקוח רפואי - למעט אותם יומיים שלאחר הלידה, אותם הזכירה החשמנית בשבתה כדודה מודאגת. אם זה פותר משהו, רוב הנשים שילדו בבית מביאות את התינוק לבדיקה בבי"ח בתוך 24 שעות, ולו רק כדי שיוכלו לקבל את מענק הלידה.

ואגב, אני לא שמעתי על לידות בית שנגמרו באסון חו"ח, לפחות לא בארץ. שום תביעת פיצויים (והמיילדות, שחלקן פועלות 20 שנה ויותר, מבטחות את עצמן בסכומים גבוהים). לפי הסטטיסטיקה שהבאתי בתגובה קודמת, יש כ-‏15% מלידות הבית שמגיעות בשלב מסוים (לפני, במשך או אחרי הלידה) לביה"ח. ואחד התנאים ליילד בבית הוא מגורים של עד 20 (אולי 30?) דקות מבית חולים.

‏1 אגב, זה קרה לי, ומסביר הרבה.
כוכב נולד 238535
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה יום ו', 6/8/2004, 21:14
2. כשאת חטפת פומפת ואקום בראש - זה היה בגלל אפידורל? היה אפידורל?

3. האם הסטטיסטיקה שהזכרת מובאת באתר שהפנית אליו בתגובה 235823? אם זה זה, אני לא מצליחה להתמצא בו.

על כל פנים - האם יש איזו סטטיסטיקה נלווית - ב*אילו* לידות מדובר? כלומר - קודם כל, כמה מתוך לידות הבית הו לידה ראשונה, כמה שניה, שלישית וכולי. שנית, ה 15% המדוברים - כמה מהם לידה ראשונה, שניה וכו'.

בכל מיני פראמטרים, יש (לפחות לדעתי, אבל ככל שזכור לי, גם לדעת רופאים) להפריד בין הלידה הראשונה לבין אלה הבאות אחריה. ואולי יש (כך אני משערת) משמעות לנתון זה, ב*תוך* חמישה עשר האחוזים. כלומר - להשערתי, האחוז של לידות ראשונות עשוי להתגלות כגבוה, יחסית.
כוכב נולד 238538
ברקת • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 21:20
2. לא יודעת למה חטפתי. ככה כתוב בטופס, והזיכרון של אמא שלי לא מה שהיה פעם.

3. הסטטיסטיקה מכאן: תגובה 237646
ומכאן: תגובה 237649
כוכב נולד 238542
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת יום ו', 6/8/2004, 21:34
2. טוב, לא ניכנס כרגע לגיל שלך, לא ניכנס כרגע לגיל של צביקה פיק ונעזוב את הגיל של הקטינות שהוא אוהב. אני פשוט אומר לך את זה בתור האמא של מזכ"ל ארגון הבריאות של האו"ם ותצטרכי לסמוך עלי: כשאת נולדת לא היה אפידורל. פומפות היו עוד הרבה לפני כן (נחשי למה).

3. אוקיי, קראתי, אבל השאלות ששאלתי בתגובה 238535 הן עדיין שאלות מעניינות.

4. אולי נתאבק בבוץ? וכשנתעייף נביא חצצית ופשוט *נשפריץ* בוץ. יהיה כיף.

:-) :-)
כוכב נולד 238544
ברקת • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 21:43
ברור שלא היה אפידורל לפני 36 שנה. הגיל שלי הוא לא סוד, והתשובה "לא יודעת" היתה כפשוטה.

לגבי השאלות - לא מצאתי נתונים לגבי לידת בית ראשונה או שנייה/שלישית, אנסה לחפש.

4. אפשר לעשות עוגות?
כוכב נולד 268751
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית יום ג', 14/12/2004, 0:01
סיפרה לי מיילדת ותיקה שאתה דיברתי על הנושא: בתקופה שבה נולדתי, היה נהוג (לפחות בבי"ח הקריה) לתת ליולדות חומר מטשטש כחלק מהפרוטוקול. אפידורל לא היה עדיין, אז סיממו אותן ברכות. מדי פעם היו מרימות את הראש מהכרית: "מה קורה, כבר ילדתי?".
כוכב נולד 238667
ברקת לא פה • בתשובה לברקת לא פה שבת, 7/8/2004, 11:51
ואם זה עוזר אחרי מעשה - אני רואה שהחשמנית לקחה קשה את המשפט הראשון שלי אלייך- אז המשפט הזה נאמר בחצי חיוך. אני לא באמת נוזפת בך ככה, והאחריות על האי-הבנה היא שלי.
כוכב נולד 238530
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 20:47
ומה פתאום את מסתובבת באייל בשלוש בלילה, תסלחי לי? ככה את מטפלת בילדים שלך?!

ואחר כך היא מטיפה לי על אחריות.
אני מתנצלת 238539
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה יום ו', 6/8/2004, 21:20
כוכב נולד 238435
רון בן-יעקב • בתשובה לאלון עמית יום ו', 6/8/2004, 14:33
נדמה לי שהנושא של ניתוחים קייסרים נירגע אחרי תביעה נגד בית החולים מאונט סייני ורופאיו. אני לא זוכר אם זו היתה תביעה משפטת או של וועדות הפיקוח הרפואיות.
אבל למה להתנצל כל כך הרבה? 238349
חשמנית על מונית • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 6/8/2004, 0:06
מה, לא סילקו מפה את הילדים? אם הייתי יודעת... :-)
ילדים? 238353
העלמה עפרונית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 0:13
ילדים? 238356
חשמנית על מונית • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 6/8/2004, 0:18
בואי'נה, צוציקית, את בת פחות משלושים? עופי לישון!
238358
העלמה עפרונית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 0:23
מספיק מבוגרת כדי להחזיק נשק וכאלה‏1, אבל ילדה, הא?
>בורחת בבכי למיטה, מיבבת, וסוגרת כאן את הדיון<

‏1לפחות תיאורטית
אוף את בעצמך :-) 238343
חשמנית על מונית • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 5/8/2004, 23:55
פציינט, לא קליינט. אוף, עבדתי קשה, מה הקטנוניות הזאת? :-)
אוף את בעצמך :-) 238528
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 20:44
קודם כל, להבהרה - אני עצמי תומכת בכל הסעיפים שהזכרתי (כלומר תומכת בסימון "כן" במשבצת המבחן האמריקאי).

1. אכן, בלידת בית אין פיקוח רפואי *צמוד* על התינוק בימים הראשונים. יולדות רבות מגיעות לבי"ח לבדיקות עד 24 שעות לאחר הלידה (בעיקר כדי להיות זכאיות למענק), ומעבר לזה המיילדת מגיעה לביקורת יומיים או שלושה לאחר הלידה. כמובן שאם התינוק יוצא עם צהבת, למשל, ממליצים להעביר אותו לאישפוז.

2. מרכז לידה = היתרונות של לידה טבעית, פלוס היתרונות של בית חולים. כך זה לפחות אמור להיות - מיילדת צמודה ותוכנית לידה אישית, וגם רופא וחדרי חירום בהשג יד.

5. בלידה טבעית נוהגים לחתוך את חבל הטבור רק לאחר שפסק מלפעום. כך שלידה במים לא אמורה לגרום נזק.

6,7,8,9 - כאן תורי לומר לך "נו, באמת, דודה". את מעידה שהיו לך לידות קלות ללא אפידורל, אשרייך. אבל האם באמת לא ידועים לך כל הנהלים הללו? מניעת היכולת לזוז בזמן הצירים (יש בי"ח שלא מרשים לקום לשירותים, ומספקים סיר). איסור ללדת בכריעה או בישיבה, לפעמים פשוט בגלל שהמיילדת הספציפית מנוסה רק ביילוד אשה שוכבת. אי מתן מים ומזון - בבי"ח מצמיאים יולדות, גם אם הלידה נמשכת 20 שעות. צמאה? הפתרון הוא כרגיל אינפוזיה. הנהלים האלה קיימים כמעט בכל בי"ח, בכל אחד מהם "מכה" אחרת, ולכן אני מתקשה כל כך לבחור ביניהם.

כנ"ל לגבי ה"לא יודעת" בתשובותייך לגבי ביות, שהות עם התינוק בבדיקות ומתן פיטוצין להוצאת השילייה - יש פה היתממות קלה שלא עונה על שאלתי האמיתית. העניין הוא לא עצם קיומן של הפרוצדורות השונות (כמו ביות חלקי או מתן פיטוצין), אלא הצורך לאפשר ליולדת לבחור בהן על פני אחרות. אם למישהי מתאים למסור את התינוק ללילה שלם לתינוקיה, תתכבד ותמסור אפילו לשבוע שלם. אבל חייבים ללכת לקראת היולדת שלא מעוניינת שהתינוק ימוש מטווח ראייתה. יש גם כאלה, ולא משנה לצורך העניין מה מניעיהן, כפי שאת לא חוקרת את מניעיה של זו שאמרה ש"התינוק מלוכלך". העובדה היא שבביה"ח עסוקים מדי ברוטינה, ואוטמים את האוזניים לבקשות "חריגות" (אני לא מאשימה אותם, אגב, עם השחיקה הזו ובתנאים האלה).

סתם דוגמה - אחרי הלידה נותנים לתינוק ויטמין K בזריקה. יש כאלה שמאמינים שהוויטמין נספג טוב יותר בטיפות, ומעוניינים לחסוך לתינוק זריקה כואבת. אם כזו תרצה לשהות ליד תינוקה בזמן הבדיקות (או לשלוח את האב, מה שבד"כ קורה) ולוודא שהבינו את הבקשה שלה, שמאפשרים מתן ויטמין בטיפות וכולי.

13. חייבת להודות - טיעון חזק :-) (ושמא נאמר, טיעון הדוק?). אני אחקור בנושא.

15. למה שלא יידעו את היולדת? כי אולי ביום שלישי לא בא להם. עובדה שלא מיידעים. קראתי את זה בעשרות סיפורים - ודווקא לא באתרים של ה"בולשיטולוגיה", וגם לא סיפורי תלונה ומכתבי תביעה. פשוט סיפור לידה רגיל, שורה 20 - "הרופא דחף את היד שלו ואמר 'אני עושה לך סטריפינג', אמרתי לו שאני לא רוצה אבל זה כבר היה מאוחר מדי". כאלה דברים. זה קורה הרבה, בגלל האוטומציה של תהליך הלידה והפיכתו לסרט נע - על חשבון היולדת.
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 238578
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה שבת, 7/8/2004, 0:24
פעם ויקטור אמר לאלגרה: אלגרה, תטלפני מהר לרופא בקופת חולים, כואב לי הכל! כואב לי הראש וכואב לי הגב וכואב ידיים וכואב רגליים ואני תיכף ימות.

טילפנה אלגרה אל הרופא ואמרה: דוקטור, בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא רע הוא הולך למות כואב לו הכל הוא נורא חולה.

שאל הרופא: כמה חום יש לו? מדדת לו את החום?

הניחה אלגרה את השפופרת (לא סלולרי) ואמרה לויקטור: הוא אמר אם מדדתי חום.

אמר ויקטור: אלגרה! את רוצה שאני ימות? תטלפני אליו מהר ותגידי לו אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי. אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות והם בקופת חולים הם יכולים למדוד יופי כל מה הם רוצים הם יכולים למדוד ואנחנו פה לא יכולים ושהוא כבר יגיד לך מה לעשות.

אמרה אלגרה: יו לא נעים כבר טילפנתי הוא יתעצבן.

טילפנה ואמרה: דוקטור באמת תאמין לי לא סתם אני מטלפנת באמת בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא ותבין אותי אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות תאמין לי באמת אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי.

אמר הרופא: תראי, זה לא כל כך מסובך. תקחי מדחום, שימי ברקטום, אחרי שתי דקות תראי כמה חום יש לו ואז תטלפני אלי ותודיעי לי.

הניחה אלגרה השפופרת ואמרה: אמר אני צריכה לקחת מדחום לשים ברקטום.

התחיל ויקטור להתעצבן: נו באמת אלגרה! למה לא אמרת לו שאנחנו מאיפה אנחנו יהיה לנו פה רקטום! אנחנו אנשים חיים על ביטוח לאומי מאיפה יהיה לנו רקטום והם שמה יש להם רקטום! תטלפני!

נבהלה אלגרה ורק אמרה לעצמה בשקט: הוא יתעצבן הדוקטור כל היום אני מטלפנת...

טילפנה ותאמר: דוקטור נורא סליחה אבל אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי ובאמת תאמין לי אין לנו כאן שום רקטום תאמין לי אני מה-זה חיפשתי אין אין פשוט אין.

(המקהלה היוונית ברצ'יטטיב איטי: סת-א-א-א-א-ם עב-דה ע-ל-יו, לא חיפ-שה כלו-הו-הו-הו-הום! כלו-הו-הו-הו-הום!)

אמר הרופא בשקט ובסבלנות: קחי מדחום, שימי לו בפי הטבעת ואחר כך כל השאר כמו שאמרתי לך, ותודיעי לי.

הניחה אלגרה השפופרת ותיפן אל ויקטורה איש חיקה: כל רגע אומר משהו אחר קודם אמר אני ישים מדחום ברקטום עכשיו פתאום שינה את דעתו אומר אני ישים מדחום בפי טבעת.

עכשיו כבר ויקטור התחיל להשתולל: הקופת חולים האלה יימח שימם! הם הכל יש להם שמה הכל הכל! רקטומות יש להם שמה כמה שהם רק רוצים רקטומות ופי טבעות ומדחומות הכל יש להם שמה הקופת חולים האלה פי טבעות! ואנחנו פה מה יש לנו מה? אנחנו חיים על ביטוח לאומי אנחנו! על ביטוח לאומי אנחנו חיים תטלפני ותגידי לו איך אנחנו חיים לקופת חולים המנייאק הזה!

ותטלפן אלגרה ותבכ בכי מר: דוקטור באמת פעם אחרונה אבל באמת אנחנו אנשים חיים ביטוח לאומי אנחנו אנשים חיים אפילו לא אבטלה אנחנו רק לאומי אנחנו גם הבטחת הכנסה אנחנו אין לנו פה פי הטבעת תאמין לי...

אמר הרופא: תתקעי לו את המדחום בתחת.

ותנח אלגרה השפופרת ותאמר: אתה רואה? בסוף הוא באמת התעצבן.

אמר ויקטור: הוא התעצבן עלייך ולעומת זאת ברקת היא לא התעצבנה עלייך. ברקת היא מה יש לה להתעצבן עלייך ברקת היא התעצבנה על החשמנית לא עלייך בטח שלא עלייך רק על החשמנית היא התעצבנה למה החשמנית הזאת כלום כלום אין לה לתת לה כלום לא רקטומות לא פי טבעות לא מדחומות לא רקטומות. זאתי החשמנית כלום כלום אין לה כלום. ‏1

--------------

אני רוצה להבין: את שואלת *אותי* אם *לדעתי* יש מקום לשיפור בבתי החולים שלנו? *אותי*? (עוד לא עשיתי היום מספיק כוכבים. אלה כוכבים או כוכביות? עוד לא החלטתי)

תשובתי: כן, אבל בכל פעם שאני משוחחת על זה עם דני נוה - ותאמיני לי, אני משוחחת על זה *הרבה* עם דני נוה - כל פעם הוא דוחה אותי תילך-תבוא-תילך-תבוא, כל פעם יש לו איזה סיפור אחר, פעם איזה כנס, פעם בר מצוה, פעם חתונה לא עלינו. ברוך השם המון חברי מרכז יש להם שמה, המון. גם רקטומות. המון.

וכל פעם אני אומרת לו: אבל דני, זה לא טוב ככה, זה צריך להשתנות. בדרך כלל הוא כבר בדרך לאיזה ברית, אבל מדי פעם כשיש לו דקה זמן בשבילי, הוא אומר לי: תפני ליעקב, תדאגי שתוך ארבעה חודשים הוא ייקח לפחות בית חולים אחד ויפריט אותו טוב-טוב, באבו-אבו-אבוהו שהוא יפריט אותו, ואז ברקת תלד, ועוד איך היא תלד! על הכיף-כיפאק היא תלד!

ורק בגלל שעוד לא גיליתי איפה הבונקר של יעקב, האם אני חושבת שבינתיים כדאי לך ללדת בבית? לא יודעת, מה אני אגיד לך, לא יודעת. אלה החיים. בבית זה נראה לי אפעס... לא לגמרי בטוח. אולי אני באמת טועה. ומיילדת זה לא רופא ממש כשם שרופא זה לא מיילדת. אי אפשר להזיז קשישות בדואיות ממה שלימדו אותן לפני שמונים שנה. קשה, קשה.

לא רציתי להיכנס עוד פעם לקצ'קיאדה של הלידות שלי, גם בגלל שזאת קצ'קיאדה וגם שלא יבוא דורון יערי ויגיד לי למכור סדרה לטלויזיה.

אבל אם אני כבר עונה כאן מספסל הנאשמות, אז בקיצור: מתוך שש לידות, ארבע היו תוך כמה דקות, רבע שעה, בערך. זאת שעליה סיפרתי נגמרה בחדר הקבלה, ובשלוש האחרות המיילדות לא הסכימו לסידור הנחמד הזה והייתי צריכה לעבור איזושהי פרוצדורה, לפשוט את הבגדים, ללבוש כתונת בי"ח וכו' ולהגיע לחדר הלידה. *באמת* לא התחקיתי על הנהלים, הייתי באופוריה ושום דבר לא עניין אותי ומה שאני לא יודעת, אני לא יודעת. את רשאית לראות בזה היתממות.

ובימים של שתי הלידות הראשונות, אם כבר המציאו אז את המילה "נהלים" (סתאאם), אלה היו, קרוב לוודאי, נהלים שונים. בכל אופן זכור לי שבלידה הראשונה דווקא הביאו לי מרק. לא רציתי לאכול ואשה נחמדה, כנראה "כוח אדם" לא מקצועית, עמדה ושיכנעה אותי לאכול "לפחות כמה כפות".

וקשה לי מאוד לענות על אחת, שתיים, שמונה, שתים עשרה, ובעת ובעונה אחת לא להתייחס אל ה"מניעים", כפי שהגדרת. כי נדמה לי שהמניעים (שאני כידוע לא בהכרח קוראת להם מניעים אלא אולי יותר נשות-הזמן-החדש-נחמדות-וקצת-מחורפנות) - הם חלק מן הבעיה כאן.

ואם אמרת לל.ב.פ שבגלל התייחסות כמו שלה בתיה"ח לא משתנים - אז בי צריך לירות. בגלל אנשים כמוני העולם הוא מקום מחורבן.

נדמה לי שלפחות במיילדות השמרנית, זו שאינה מושפעת מן הרעיונות הטבעיים - משתדלים שלידה לא תימשך עשרים שעות, בין השאר משום שזה עלול להכניס את התינוק למצוקה מסויימת. שוב, מה אגיד לך - גם בזה אני מסכימה איתם (וזו לא רק היטפלות נקודתית, לא לעניין, לאיזה מילה שזרקת בהקשר לגמרי אחר - מקופל כאן עולם ומלואו)

----------
‏1 אה, מה המדיניות הלא-אחידה הזאת של השמטת פסיקים ונקודות שלא לפי עקרונות ברורים? - אל דאגה, עוד נפצח את זה יום אחד עד הסוף :-)
אודטה? 238580
האייל האלמוני • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 0:27
היתה מתה 238581
חשמנית על מונית • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 7/8/2004, 0:52
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 238586
הקשה המקשה • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 1:20
כשאבי נ"י מספר את הבדיחה הנ"ל, היא גם כוללת נקישה מנומסת על דלת השכנים ושבועה בדמעות מצד השכנה ש‏1"בעלי יצא שלשום למילואים ולקח את הרקטום שלנו איתו".

‏1 לפעמים זה מתחלף ב"אחח, בדיוק לפני שבועיים נשבר לנו הרקטום כששטפנו אותו."
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 238588
חשמנית על מונית • בתשובה להקשה המקשה שבת, 7/8/2004, 1:35
טוב, אני אוסיף את זה בגירסה הבאה.

וכיון שנתכנסנו - אתה רואה את התכנית של אודטה? אולי אתה יודע למה האלמוני שאל אם אני זו היא? גם היא סיפרה את הבדיחה?

חשמנית,
לא רואה טלויזיה ולא קוראת אודטה
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 238594
הקשה המקשה • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 2:12
אה! סוף סוף שאלה שאולי באמת אוכל לענות עליה! ‏1
אז ככה: אי שם בימים ה"עליזים" של הניקים שלך, כתבת מספר תגובות שיצרו את הרושם שאת דמות מוכרת מאד. נראה לי שיקירינו האלמוניים פשוט מנסים לעבור פרה-פרה בשיטת "הכורדי הזועם" על כל שמות הנשים המפורסמות בארצנו (עם קצת אלימינציה לצרכי ייעול), בתקווה שתשברי ותודי לכשיזרק השם הנכון.

אין לי מושג אם אודטה מספרת את הבדיחה הזאת. לפעמים אני מתפנה לצפות בירון לונדון ומספיק לראות אותה מפטירה בסאכאריניות את ההבטחה הנצחית: "ואני אהיה כאן" (אבל תשאלי את ברקת, לשתיים היה פעם איזה עניין משותף...).

איך אני בשבילך? ‏2

‏1 לתשומת לב עורך הטריוויה.
‏2 לא טוב? לא כסף!
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 238595
חשמנית על מונית • בתשובה להקשה המקשה שבת, 7/8/2004, 2:30
מוזר, מוזר. דמות מוכרת מאוד? מה, זה שאני הבת של איש שפעם עבד עם דז'יגאן, כשלאף אחד לא ברור איפה מייצרים את זה, את הדז'יגאן, ואם זה אוכל הרבה שמן?

איך אתה אלי? יופי. טוב, את האמת? אולי הייתי מצפה שאם כבר חשפת אותי בקלוני, שאולי לפחות תתן איזה מחמאה, שאני אולי סיפרתי את זה הרבה יותר יפה מהשכנה של האיש במילואים (אני מבינה שלהסית אותך נגד אבא שלך זה לא בא בחשבון), או לפחות הרבה-הרבה יותר ארוך...

מה היה עם ברקת ואודטה? ספר, נו, אפ'חד לא שומע, שתיים בלילה.
כותרות מלוכלכות באייל 238671
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 12:12
כן, שאלתי אותך לדעתך, כבעלת ניסיון. לאחר שהוכחת אותי על אחת מטענותיי, ביקשתי לדעת מה דעתך על שאר הטענות (אל דאגה, זה לא ייכנס לשום מניפסט). ורציתי גם לראות אם יש דברים שלגביהם את מסכימה שהם שייכים לתחום ההיגיון הבריא. אם את מסכימה שאין להצמיא יולדת ‏1, אנחנו מסכימות על הנקודה הזו. האם המניעים, שכנראה מעצבנים אותך, פוסלים בהכרח את הטענה?

לא משנה, אני רואה שאין לך חשק להיכנס לזה :-) לי היה חשוב לפרט נקודות מעשיות, תיקונים נקודתיים לגמרי ולא טענות מעורפלות או אנקדוטליות.

אגב, ארבע לידות של רבע שעה זה בכלל לא קצ'קיאדה, זה נתון לספר של גינס.

‏1 כן, עושים את זה, והביקורת על הנוהל הזה דווקא לא באה מאתרי "הרוח הרוחנית" אלא מ"המדריך הישראלי להריון ולידה" של בר ורוזין, המכונה גם "התנ"ך", שהוא המיינסטרים שבמיינסטרים בתחום הזה. וכדי לא לעבות יתר על המידה את הערת השוליים הזאת, שאר דבריהם של בר ורוזין כתובים ב תגובה 238670 . אגב, בספר מובעת התנגדות נחרצת ללידת בית.
החשמן המגלח, והכחול הוא בעין המתבונן 238692
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה שבת, 7/8/2004, 14:39
עונה לתגובותייך במעורבב, לא לכל אחת לחוד.

במדריך בר-רוזין עילעלתי פעם (לא יודעת איפה, בחנות?). מתי הוציאו אותו? אני משערת שלא בשנים האחרונות. עד כמה שידוע לי, כמה מן הדברים המוזכרים שם הם כבר נחלת ההיסטוריה וההתנגדות להם אינה נחוצה עוד.

זה שאת אומרת שלא נותנים לבנאדם לשתות כוס מים, זה באמת הוציא אותי מדעתי. לא ייאמן. מה יש להגיד? חארות...

עוד מגלחים? כבר לא מגלחים, נכון? בלידה הראשונה גילחה אחות. לא רציתי לעבור שוב את אותה חוויה, ולקראת הלידה השניה החשמן גילח. וואללה, צ'מעי, מי היה חולם שחשמנים מצומחי זקן יודעים לגלח ככה... המיילדת התפעלה מהשלמות (ברצינות :-)).

(את רואה שאני, אך ורק מתוך כוונות חברותיות, חושפת כאן את כל בני מעיי, וההגינות המינימלית מחייבת שתודיעי, סו"ס, לציבור המעונה ששנתו נודדת - מיהו האינסטלטור??!! דור שלם דורש אאוטינג!! סתאאם, סתם)

לפחות בהדסה עין כרם, שם ביקרתי יולדת לפני כשנה - יש ליולדות גישה חפשית לתינוקותיהן ואפשרות להיניק אותם בלי שום הגבלה. יש לשער שזה כך בעוד בתי חולים. גם לא הוציאו את הבעל אל מחוץ לחדר הלידה, לא אסרו על היולדת לקום והיא קמה, הלכה לשירותים ונדמה לי שהתקלחה בעזרת בעלה.

אולי תבררי - אולי באמת שם, בהדסה עין כרם, הגישה היא ידידותית למשתמש יותר מאשר במקומות אחרים ואולי זה אפילו שווה את הנסיעה (או אולי אפילו שהות מראש בירושלים, אם יש ביכלתך).

סתם... הרי זה לא יהיה.

מהי עצה? עצה, פעמים רבות, היא חותמת גומי שאנו מבקשים להחלטה שכבר החלטנו. נראה שאת כבר החלטת. לגיטימי, לגיטימי לחלוטין.

אולי באמת אני הייתי האדם הלא נכון במקום הלא נכון, והיית צריכה לשוחח עם מישהי הקרובה ברוחה לאורח המחשבה שלך.
ובכל מקרה, בין אם תלדי בבית, בבית חולים, במרכז לידה או בשדמות בית לחם - אני משערת שהכל יתנהל כראוי. אין שום סיבה שלא.

אכן, סוציולוגי. צריך לזכור - לא, בעצם, אין שום צורך מיוחד לזכור, ואעפי"כ אזכיר בלשוני המאוד-לא-סוציולוגית: כל העייסק התחיל בשנות השישים מכמה אמריקאיות-מעמד-בינוני, משועממות, חסרות סיפוק, שחשו שלא נטלו חלק מרשים מספיק, מיוחצ"ן מספיק, במהפכנות הכללית, אז הן אירגנו להן מהפכנות פרטית. ייתכן שבלעדי החלוצות הנ"ל ברקת הדעתנית אפילו לא היתה יודעת שהיא לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות.

מה אני מקשקשת? ברקת היא ברקת, והיא היתה יודעת.

ובכל כך לא באתי לומר שבתי החולים והרופאים הם גן עדן עלי אדמות. הם בהחלט לא.

---------

קצ'קיאדה פרק ב/9143

סטטיסטית, יש סיכוי שההריונות שמן השני והלאה יתקצרו, בהשוואה לראשון. אצלי קרה ההיפך: חמשת הריונותיי הראשונים נמשכו כולם בין שלושים ושבעה לשלושים ושמונה שבועות. מתוך ששת אהוביי הסנסציוניים, דווקא אהובי הקטן, המתוק, השישי, חיכה עד ליום אחרון, סוף השבוע הארבעים - התל"ם המיתולוגי. באותה תקופה, כל מי ששמע מפי תמיהות בעניין זה, אמר - נו מה את רוצה? טוב לו, הוא לא רוצה לצאת..

במשך אותם שבועיים היו בנותיי מניחות את ראשיהן על בטני ושרות לו מזמור עתיק יומין, מלא תקווה ואופטימיות, שלימדתי אותן. לא מצא חן בעינינו "ברל'ה", כי ברל'ה הוא הרי ברל'ה, אז איכשהו, שרתי יום אחד - "יוסל'ה...", ואחריי המשיכו הילדות במרץ, באהבה, במתיקות, תוך צחוק מתגלגל: "יוסל'ה, יוסל'ה, צא החוצה, אמא ואבא יקנו לך עוגה...".

------------

לטפי את הבטן ותמסרי ליוסל'ה ד"ש ממני.
אהממ... 238694
חשמנית על מונית • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 14:48
הרהור עגום בעקבות האמריקאיות המשועממות - מי צריך את גיל רונן כשיש אותי..
השרברב המבדח וגו' 238702
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 15:30
אתחיל מהאמצע - מי אמר לך שהחלטתי? כו-לה זרקתי משפט על לידה בבית. לעת עתה אני קוראת, שוקלת, חושבת, שומעת, אפילו קוראת תגובות של אמהות לששה ילדים, שערי בנפשך.

מדריך בר-רוזין פחות מעודכן ממה שכדאי היה - מהדורה אחרונה מעודכנת ל-‏1998, יצאה גם מהדורה דקה יותר ב-‏2002. אבל הים אותו ים, בשינוי ניואנסים.

(כאן מגיעה התעלמות סמי-אלגנטית מההערה שלך על האמריקאיות).

מה שחשוב לי הוא ללדת עם מיילדת צמודה שתשעה לרצונותיי ולאפשרויותיי קודם כל, בלי לזרז אותי כי יש צפיפות בחדרי הלידה. לא עניין הבית חשוב כאן. אם אוכל לשכור מיילדת פרטית בתוך בית חולים, אעשה את זה. אם אצטרך להביא אינסטלטור, אעשה גם את זה (רק בלי הפומפה).
מי בכלל אמר שהיא החליטה 238706
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה שבת, 7/8/2004, 16:10
דוקטור מרנצנבוים, אתה רואה מה שאנחנו צריכים לסבול כאן??!! שבוע אנחנו לא עוצמים עין ובסוף היא בכלל עבדה עלינו בעיניים!!

הרעיון של מיילדת צמודה בתוך בית חולים הוא רעיון טוב מאוד.

-------------

*לשכור*; לא רק אמריקאיות שנות שישים

אני חושבת על הנושא הזה את מה שאני חושבת על הרפואה האלטרנטיבית ובערך על כל נושא בעולם - זה מונע ע"י אינטרסים כלכליים.

רק שבעוד שבמקרה של האלטרנטיבית זה בסה"כ ברור וגלוי, כאן, בעניין זה, קשה לשים את האצבע על פושעי אוסלו. אולי עוד אגלה, יום אחד.

כמובן, כל זה אין לו קשר ישיר להחלטה שלך, זה לא מתנהל ברמה הזאת. ובכל זאת, אם לוקחים בחשבון, לו במסוייג, את ההנחה הכלכלית - הצעד הבא הוא שמסע ההשמצות המאסיבי כלפי בתי החולים הוא אינטרסנטי, לא כולו "רוח רוחנית" ואיננו לגמרי מבוסס.

כשהייתי בהדסה עין כרם לא ראיתי משהו שמזכיר סרט נע וממעט החוויות ששמעתי מן היולדות, לא זירזו שם אף אחת, לא בגלל צפיפות ולא בגלל הבת דודה של הצפיפות.

אבל שימשיכו לפתוח אתרים, מה'כפת לי.

מיילדת צמודה בתוך בית חולים - רעיון טוב, אמרתי כבר? הנה, אומרת עוד פעם.
מי בכלל אמר שהיא החליטה 238778
ברקת פה וזהו • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 22:28
נו, מה אני אשמה שחצי מילה על העניין הזה מקפיצה את כל העולם? :-) בחיי שלא ידעתי שזה ככה. אף פעם לא עשיתי תוכניות לידה אינדיבידואליות. אגב, תגידי לדוקטור שלך שאפשר כבר להוציא את המדחום מהתחת של ויקטור.

לגבי האינטרסים הכלכליים - האינטרס שעולה בדעתי הוא דווקא הפוך - בתי החולים מעוניינים לשמר את ההגמוניה שלהם בתחום הלידות (ע"ח מרכזי לידה ולידות בית), כדי להמשיך לקבל את המענק הנאה שלהם על כל לידה, משהו סביב 6,000 שקל. במקרה שיולדת בלידת בית נרשמת אח"כ בבי"ח, גם אז הוא מקבל את המענק.

מה שכן, אישור של לידות בית יסייע למיילדות כמובן, אם כי יש גבול למספר הלידות שמיילדת אחת מסוגלת להתחייב אליהן מראש, פשוט בגלל שהתל"מ נוטה לתעתע (נדמה לי שהן מתחייבות ל-‏6-8 לידות בחודש ולא יותר). אבל אישור כזה כן יכול לחזק את המעמד המקצועי שלהן ולהוסיף עוד הכשרות ומיילדות חדשות לתחום הזה.

יכול להיות שיש אינטרסים כלכליים אחרים, ואם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע.
מי בכלל אמר שהיא החליטה 241229
איילת בועזסון • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 19/8/2004, 2:14
חוץ מאותה תקרית אפידורל, שגם היא למעשה הסתיימה בטוב ורק צרמה בגלל האופן שבו נעשתה, מחלקת היולדות בעין כרם היתה יעילה מאוד לשני הכיוונים. הם אמנם זירזו תהליכים, אבל לא היה נראה שהם עושים משהו לרעת היולדת, המיילדות היו אסרטיביות מאוד לטוב ולרע - באחד החיבורים למוניטור, סיפרו לי שהפעילות הרחמית שלי לא מרשימה אותן אך בשלב הפעיל של הלידה הן היו מועילות ויעילות עד מאוד ופרט לשטיקים שלי (שדרשו בין השאר מוזיקה אלקטרונית ברקע) הציעו שטיקים משל עצמן (מראות ותנוחות משונות).
במחשבה שניה, היתה לי לידה קצת קינקית.
רקטומות יש להם שמה וגם פי טבעות וכל מה שהם רוצים יש להם שמה 241231
איילת בועזסון • בתשובה לחשמנית על מונית יום ה', 19/8/2004, 2:22
אני דווקא מכירה כמה וכמה יולדות שהיו בשמחה נשארות עוד כמה ימים במחלקה. אני גם מכירה יולדות שהתעקשו לא לתת לילודיהן חיסונים בבית החולים כדי לחסוך מהן את כאב הדקירה וברחו מהמקום המרושע הזה כל עוד נפשן בן.
לידה ביתית לא מתאימה לכל אחת, אבל כנראה כמו כל דבר שמגיע לישראל, הכל נלקח לקיצוניות מוזרה, כמו למשל תיאוריית הרצף. אני לא חושבת שנושאים כאלה צריכים להיות שחור-לבן מוחלט אלא אם אפשרות ומוכנות לשינויים.

בבוסטון, כל הריונית רשאית להחליט אצל מי היא רוצה לעשות את מעקב ההריון שלה - מיילדת או רופא נשים ומבצע/ת המעקב הוא זה שילווה אותה במהלך הלידה. נטייתי הראשונה היא לכיוון המיילדת ולו בשל נסיונה הגדול יותר.
אוף את בעצמך :-) 238529
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 20:46
17. ולגבי הנקה - שוב, העניין הוא לא הבחירה להיניק או לא להיניק, אלא התמיכה של בית החולים בבחירת היולדת. תינוק שהתרגל לבקבוק בגיל יום, יתקשה לחזור לינוק מהשד (מה שדורש ממנו יותר מאמץ וגם "אחיזה" אחרת).
אוף את בעצמך :-) 238587
חשמנית על מונית • בתשובה לברקת לא פה שבת, 7/8/2004, 1:32
הכל קשור זה בזה. הבחירה להיניק או לא וכיצד היא נעשית, הבחירה הזאת - כל זה קשור ישירות בתיאור שתיארת, של התינוק המתרגל לבקבוק בגיל יום ואחר כך מתקשה לחזור לינוק מהשד. גם אני חשבתי ככה פעם, ובפועל גיליתי שלא כצעקתה. תינוק שהוזן פעם-פעמיים - וגם עשר פעמים, מבקבוק, אולי באמת יתבלבל קמעא ואולי לא - ואז יינק מן השד, ויוכל להיזון גם בדרך אחרת כלשהי, אם אימו תבחר בכך או אם יתגלה שזו הדרך שהוא אוהב.

בזאת אינני אומרת שבית החולים רשאי לזלזל ברצון היולדת. הוא צריך לכבד אותה ולתמוך בה. העניין הוא עם ה*בולשיטולוגיה*, שגורמת לאשה להיות כל כך חרדה בנושא זה.

לפחות במקרה שלי - חשבתי ככה משום שחשבתי ככה, וגם משום שחמותי חשבה ככה.

העניין הוא שכשאת חושבת ככה זה לא בגללך, לא בגללי ולא בגלל חמותי. זה *בגללן*.

איך זה שתנועה שכל רצונה שהאשה תהיה נינוחה ומאושרת ושליווה ושהתינוק יהיה נינוח ומאושר ושליו - יוצרת גדודים של נשים כל כך עצבניות ומבוהלות? אין כאן איזה משהו דפוק מהיסוד?
אוף את בעצמך :-) 238666
ברקת לא פה • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 7/8/2004, 11:49
אני חושבת ככה *בגללן*?

למה באמת אני חושבת ככה? בטח לא בגלל חמותי (שאינה) ולא בגלל אמא שלי. את הגישה של הדור הקודם (אמא שלי לצורך העניין) בכל הקשור לרופאים ורפואה אני ודאי לא מאמצת. הדור הזה הריץ אותנו לרופאים על ימין ועל שמאל, קצת מתוך חרדה מובנת וקצת מתוך רצון לסמוך על רופא, אני לא שופטת את המניעים עכשיו, אבל השורה התחתונה היא שהריצו אותנו לבית חולים ביפו לעשות תפקוד ריאות, לבית חולים בתל אביב לבדוק את הפלטפוס ולרופא פרטי ברעננה שיגיד אם מבנה העצמות שלנו נורמלי, ואלוהים יודע מה עוד. למבנה העצמות שלום, אבל עד היום אמא שלי אומרת דברים כמו "את חלשה, אולי תבקשי שייתנו לך זריקה נגד זה", וכשרצתי לחדר מיון בגלל דאגה גינקולוגית לא מזמן, היא אמרה "לפי דעתי יאשפזו אותך יומיים שלושה עד שתרגישי יותר טוב". לדעתה זה בריא וחיוני לשהות בבית חולים, אולי זה מחזק את הגוף והנפש, מי יודע.

אין ספק, הדור של מולידיי נתן אמון מלא ברופאים, רצה שרופאים יושיעו אותו, ורופא שהכזיב (כלומר, לא הסכים לתת אנטיביוטיקה לשפעת) היה בסך הכל תירוץ לעבור לרופא אחר, אם אפשר אפילו לקופ"ח אחרת, ולהתחיל את כל ההיסטוריה הרפואית מחדש. אצלנו היו מעבירים כרטיסי חבר של מכבי בגניבה מאחד לשני, כי מכבי היו מקבלים חולים בשבת (נדמה לי שזה היה היתרון הגדול שלה), וככה היינו מבלים, כילדים, על ספסלי ההמתנה של מכבי ביום שבת בבוקר, ממתינים לעוד מרשם מוזל לאקמול). מים גנובים ימתקו, כי בכלל היינו כולנו חברים בקופ"ח לאומית. איך הם דאגו לנו, ההורים, שיהיו בריאים. באמת.

* * *

מה שאת קוראת עצבנות ובהלה (אני עונה לגבי עצמי, כמו ששמת לב, לא לגבי "הנשים ההן" שמאמינות בבולשיטולוגיה), הוא בעצם דעתנות שהתפתחה כלפי אחד התחום האחרונים במערכת שבו זכויות החולה לא נשמרות. את יכולה לנתח את זה פסיכולוגית, על סמך האינפורמציה שסיפקתי לך פה בשפע, את יכולה להגיד שזה סוציולוגי או פתולוגי או מי יודע מה. אני לא אסכים ללכת לרופא שיניים שמתייחס אלי בצורה מחפירה, למה שאלך לרופא מיילד שמתייחס אלי כך?

אני אכן רוצה להיות רגועה, ולהכין לעצמי את התנאים המתאימים ללדת, ואני מסתכלת מסביבי ורואה שהדבר הזה כרוך במאבק. לעלות על בריקדות בשביל זה, ממש לא כדאי במצבי הנוכחי, אז המאבק הקטן שלי מתמצה בניסיון לאפשר לעצמי לידה יותר כמו שאני חושבת שהיא צריכה להיות, ופחות כמו שאנשי הסרט הנע עושים ממנה.
אוף את בעצמך :-) 240453
כרמית הרווקה המבוהלת • בתשובה לחשמנית על מונית יום א', 15/8/2004, 11:42
אני רוצה להגיד לכם שהפחדתן אותי כהוגן ושזה עתה החלטתי, שבחיים שלי, אבל בחיים שלי, אני לא נכנסת להריון. אמא'לה.
אוף איתי :-) 241179
מכשפה זמנית על מונית • בתשובה לכרמית הרווקה המבוהלת יום ד', 18/8/2004, 21:17
א. מכוח הסמכות שניתנה לי ע"י אמא אדמה הנני ושטפתי מנשמתך בעזרת אגלי טל רעננים וצוף פרחים מתוק - את כל התגובות המכבידות עליה. שכחי אותן. כל דבר בעיתו.

ב. ועכשיו, בנשמה מטוהרת - עלייך לפרוץ בצחוק רם, לקרוא את תגובה 237668 - ולזכור רק אותה!
אוף את בעצמך :-) 241266
ל.ב.פ., תל אביב • בתשובה לכרמית הרווקה המבוהלת יום ה', 19/8/2004, 11:13
למה? בינתיים כיף חיים! (1)

(1) ל.ב.פ מתענגת על שליש ב', כולל שיבת התיאבון, העירנות והרצון לחיות, ומדחיקה לגמרי כמה שליש א' היה פיכס.
אוף את בעצמך :-) 241302
איילת בועזסון • בתשובה לכרמית הרווקה המבוהלת יום ה', 19/8/2004, 14:21
פספסת, הן מפחידות אותך מפני הלידה. ההריון זה כיף.

(איילת, בהזדהות עם ל.ב.פ. בכל מה שנוגע לשליש שני)
אוף את בעצמך :-) 241312
ב/רקת • בתשובה לאיילת בועזסון יום ה', 19/8/2004, 14:36
לא חייבים ללדת, וכבר היו דברים מעולם:

(העדינים מתבקשים לא לגלול את העמוד כלפי מטה).

______________
ברקת, שכל תחלופת גזים נדמית לה לאחרונה כתנועות עובר.
לפני שאתחיל את ההקדמה למבוא של נאומי, רק כמה מילים ‏1 238670
ברקת לא פה • בתשובה לברקת שבת, 7/8/2004, 12:11
מתוך "המדריך הישראלי להריון ולידה" של ד"ר עמוס בר וטלי רוזין (עמ' 383):

"כבר היום ברור שיש דברים שאינם פוגעים בבטיחות הלידה וחייבים לשנותם:

אין צורך בחוקן לכל יולדת, הגילוח הוא פעולה מיותרת, חיבור לעירוי לא תמיד נחוץ בלידה רגילה ומהירה המתקדמת היטב, וגם חיבור אוטומטי למוניטור לכל משך הלידה אינו הכרחי...

מזון אמנם מתרוקן לאט יותר מקיבת האם ההרה, רפלקס ההקאה ירוד אצלה במעט, ובזמן צירי הלחץ יש הקאות, אך כל אלה אינם סיבה מספקת למנוע כוס מים מאשה שנמצאת שעות רבות בלידה שאינה מסובכת.

חתך חייץ המתבצע באופן אוטומטי בלידה ראשונה הוא פעולה מיותרת, וכמוהו גם חוסר האפשרות להתהלך לאחר הקבלה לחדר לידה. גם הגשת הסיר למיטה מיותרת. אפשר בהחלט לתת ליולדת לגשת לשירותים, גם אם ירדו לה המים...

..אין צורך ללדת עם זרקורים המכוונים לפתח הנרתיק. אור עמום מספיק בהחלט, ואילו השכיבה על הגב - שאמנם נוחה מאוד לצוות - מנוגדת למעשה לכל היגיון...

שינויים דרושים גם במה שנהוג היום לאחר הלידה: אין שום סיבה הגיונית להוציא את הבעל אחרי הלידה אל מחוץ לחדר הלידה ולהשאיר שם את אשתו לבד לשעתיים. ברוב המקומות כבר ניתנת אמנם ליולדת האפשרות להיניק ולהחזיק את התינוק אחרי הלידה, אבל יחד אם זאת לא מאפשרים לה בדרך כלל לראות אותו למשך 6-12 שעות לאחר הלידה, וזה בפירוש מיותר.

גם ההחלטה לא לתת לאם גישה חופשית לתינוק ולהאכלתו במשך כל שעות היממה מצביעה על גישה מיושנת שדורשת שינוי ומהר, ומתן תוספות המזון לתינוקות במשך הלילה ללא התייעצות מוקדמת עם היולדת היא ממש שערוריה" (השגיאה התחבירית במקור).
לפני שאתחיל את ההקדמה למבוא של נאומי, רק כמה מילים ‏1 238867
אבא של תמר • בתשובה לברקת יום א', 8/8/2004, 10:03
מהנסיון המשפחתי:
6, 8, 10 ו 14 עובדים.
11 - לא צריך ממש לרחוץ אבל אפשר לפחות לנגב קצת.
17 - זה לא נורא אם התינוק יקבל בקבוק אחד או שניים בלילות הראשונים ויתן לאמא שלו לישון רצוף, הנזק שתעשה לו אמא בהתמוטטות עצבים יכול להיות גדול מהנזק שיעשו לו שני בקבוקי מטרנה.
3. מילדת פרטית (אני מכיר את התנאים בתל השומר) אומר שבכל מהלך הלידה (גם בשלבים הראשונים שבהם היא לא חיונית) תישאר איתך המיילדת בחדר הלידה (פעם היה גם אפשר לבחור את המילדת אבל הנוהל הזה בוטל). אם יש לך מלוה אישי שיהיה איתך זה ניראה מיותר, אם את הולכת לבד אז כדאי לחשוב על זה.

לגבי 13, האיומים בדבר צניחת הרחם וירידה בהנאה המינית ניראים לי מוגזמים (לגבי השני אני יכול לדווח שלא נירשמו תלונות בטווח הארוך), בסך הכל מדובר בשריר שיכול להיות גם חזק וגם גמיש, בקורס ההכנה ללידה מלמדים חוץ משיטות העיסוי גם תרגילים לחיזוק ריצפת האגן (ומבטיחים שזה ימנע צניחת רחם ובריחת שתן בהמשך החיים).

בהצלחה.
לפני שאתחיל את ההקדמה למבוא של נאומי, רק כמה מילים ‏1 239016
ברקת פה וזהו • בתשובה לאבא של תמר יום א', 8/8/2004, 19:49
תודה על המידע. סעיף 3 נראה רלוונטי מאוד.

ומשהו שמצאתי היום - טבלת השוואה מעודכנת בין נהלי בתי החולים השונים (דורש רישום חינם):
פינת העצות ליולדת: דבר הגבר 239020
ראובן • בתשובה לברקת פה וזהו יום א', 8/8/2004, 20:00
התלבטתי אם לכתוב, כי אין לי ניסיון ישיר בלידה עצמה. אבל בכל זאת רציתי לבקש לא להזניח שתי נקודות נוספות, שאולי בלהט ההתרגשות בעניין אפידורל, מיילדות ודולפינים, אולי נשכחו.

ראשית, כדאי לברר אילו איבחונים לפני לידה אפשר וצריך לעשות. כל הסיפור הזה עם מי שפיר ויחס 1:200 (או מה שזה היום) זה התלבטות חשובה, גם כל בדיקות ההתאמה הגנטיות, איקס שביר, טאי זקס, גושה, וכולי. לפחות שהאינפורמציה תהיה.

דבר נוסף, לוודא שיש מישהו(או מישהי) שיכול לעזור בימים (ובשבועות) הראשונים *לאחר* הלידה. מניסיוני עם הראשון שלנו, אפילו שני הורים בלתי מנוסים זה מעט מידי. מישהו שיכול לבשל, לסדר ולעשות קניות יכול מאוד להועיל.
פינת העצות ליולדת: דבר הגבר 239023
ברקת • בתשובה לראובן יום א', 8/8/2004, 20:21
צודק לגמרי, והתשובות לשני הסעיפים הן כן וכן - הדברים נלקחו בחשבון (אם כי אותו יחס של 1:200 צפוי להדיר שינה מעיני בשבועות הקרובים).
או, 238409
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לחשמנית על מונית יום ו', 6/8/2004, 9:44
סוף סוף אני מבין מה זה ''לידת עכוז''.
או, 241190
איילת בועזסון • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ד', 18/8/2004, 22:11
זה הטריגר לעורכי דין שנוצרו ממין אנאלי, לא?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות