בתשובה לברקת לא פה, 06/08/04 20:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעם ויקטור אמר לאלגרה: אלגרה, תטלפני מהר לרופא בקופת חולים, כואב לי הכל! כואב לי הראש וכואב לי הגב וכואב ידיים וכואב רגליים ואני תיכף ימות. טילפנה אלגרה אל הרופא ואמרה: דוקטור, בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא רע הוא הולך למות כואב לו הכל הוא נורא חולה. שאל הרופא: כמה חום יש לו? מדדת לו את החום? הניחה אלגרה את השפופרת (לא סלולרי) ואמרה לויקטור: הוא אמר אם מדדתי חום. אמר ויקטור: אלגרה! את רוצה שאני ימות? תטלפני אליו מהר ותגידי לו אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי. אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות והם בקופת חולים הם יכולים למדוד יופי כל מה הם רוצים הם יכולים למדוד ואנחנו פה לא יכולים ושהוא כבר יגיד לך מה לעשות. אמרה אלגרה: יו לא נעים כבר טילפנתי הוא יתעצבן. טילפנה ואמרה: דוקטור באמת תאמין לי לא סתם אני מטלפנת באמת בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא ותבין אותי אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות תאמין לי באמת אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי. אמר הרופא: תראי, זה לא כל כך מסובך. תקחי מדחום, שימי ברקטום, אחרי שתי דקות תראי כמה חום יש לו ואז תטלפני אלי ותודיעי לי. הניחה אלגרה השפופרת ואמרה: אמר אני צריכה לקחת מדחום לשים ברקטום. התחיל ויקטור להתעצבן: נו באמת אלגרה! למה לא אמרת לו שאנחנו מאיפה אנחנו יהיה לנו פה רקטום! אנחנו אנשים חיים על ביטוח לאומי מאיפה יהיה לנו רקטום והם שמה יש להם רקטום! תטלפני! נבהלה אלגרה ורק אמרה לעצמה בשקט: הוא יתעצבן הדוקטור כל היום אני מטלפנת... טילפנה ותאמר: דוקטור נורא סליחה אבל אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי ובאמת תאמין לי אין לנו כאן שום רקטום תאמין לי אני מה-זה חיפשתי אין אין פשוט אין. (המקהלה היוונית ברצ'יטטיב איטי: סת-א-א-א-א-ם עב-דה ע-ל-יו, לא חיפ-שה כלו-הו-הו-הו-הום! כלו-הו-הו-הו-הום!) אמר הרופא בשקט ובסבלנות: קחי מדחום, שימי לו בפי הטבעת ואחר כך כל השאר כמו שאמרתי לך, ותודיעי לי. הניחה אלגרה השפופרת ותיפן אל ויקטורה איש חיקה: כל רגע אומר משהו אחר קודם אמר אני ישים מדחום ברקטום עכשיו פתאום שינה את דעתו אומר אני ישים מדחום בפי טבעת. עכשיו כבר ויקטור התחיל להשתולל: הקופת חולים האלה יימח שימם! הם הכל יש להם שמה הכל הכל! רקטומות יש להם שמה כמה שהם רק רוצים רקטומות ופי טבעות ומדחומות הכל יש להם שמה הקופת חולים האלה פי טבעות! ואנחנו פה מה יש לנו מה? אנחנו חיים על ביטוח לאומי אנחנו! על ביטוח לאומי אנחנו חיים תטלפני ותגידי לו איך אנחנו חיים לקופת חולים המנייאק הזה! ותטלפן אלגרה ותבכ בכי מר: דוקטור באמת פעם אחרונה אבל באמת אנחנו אנשים חיים ביטוח לאומי אנחנו אנשים חיים אפילו לא אבטלה אנחנו רק לאומי אנחנו גם הבטחת הכנסה אנחנו אין לנו פה פי הטבעת תאמין לי... אמר הרופא: תתקעי לו את המדחום בתחת. ותנח אלגרה השפופרת ותאמר: אתה רואה? בסוף הוא באמת התעצבן. אמר ויקטור: הוא התעצבן עלייך ולעומת זאת ברקת היא לא התעצבנה עלייך. ברקת היא מה יש לה להתעצבן עלייך ברקת היא התעצבנה על החשמנית לא עלייך בטח שלא עלייך רק על החשמנית היא התעצבנה למה החשמנית הזאת כלום כלום אין לה לתת לה כלום לא רקטומות לא פי טבעות לא מדחומות לא רקטומות. זאתי החשמנית כלום כלום אין לה כלום. 1 -------------- אני רוצה להבין: את שואלת *אותי* אם *לדעתי* יש מקום לשיפור בבתי החולים שלנו? *אותי*? (עוד לא עשיתי היום מספיק כוכבים. אלה כוכבים או כוכביות? עוד לא החלטתי) תשובתי: כן, אבל בכל פעם שאני משוחחת על זה עם דני נוה - ותאמיני לי, אני משוחחת על זה *הרבה* עם דני נוה - כל פעם הוא דוחה אותי תילך-תבוא-תילך-תבוא, כל פעם יש לו איזה סיפור אחר, פעם איזה כנס, פעם בר מצוה, פעם חתונה לא עלינו. ברוך השם המון חברי מרכז יש להם שמה, המון. גם רקטומות. המון. וכל פעם אני אומרת לו: אבל דני, זה לא טוב ככה, זה צריך להשתנות. בדרך כלל הוא כבר בדרך לאיזה ברית, אבל מדי פעם כשיש לו דקה זמן בשבילי, הוא אומר לי: תפני ליעקב, תדאגי שתוך ארבעה חודשים הוא ייקח לפחות בית חולים אחד ויפריט אותו טוב-טוב, באבו-אבו-אבוהו שהוא יפריט אותו, ואז ברקת תלד, ועוד איך היא תלד! על הכיף-כיפאק היא תלד! ורק בגלל שעוד לא גיליתי איפה הבונקר של יעקב, האם אני חושבת שבינתיים כדאי לך ללדת בבית? לא יודעת, מה אני אגיד לך, לא יודעת. אלה החיים. בבית זה נראה לי אפעס... לא לגמרי בטוח. אולי אני באמת טועה. ומיילדת זה לא רופא ממש כשם שרופא זה לא מיילדת. אי אפשר להזיז קשישות בדואיות ממה שלימדו אותן לפני שמונים שנה. קשה, קשה. לא רציתי להיכנס עוד פעם לקצ'קיאדה של הלידות שלי, גם בגלל שזאת קצ'קיאדה וגם שלא יבוא דורון יערי ויגיד לי למכור סדרה לטלויזיה. אבל אם אני כבר עונה כאן מספסל הנאשמות, אז בקיצור: מתוך שש לידות, ארבע היו תוך כמה דקות, רבע שעה, בערך. זאת שעליה סיפרתי נגמרה בחדר הקבלה, ובשלוש האחרות המיילדות לא הסכימו לסידור הנחמד הזה והייתי צריכה לעבור איזושהי פרוצדורה, לפשוט את הבגדים, ללבוש כתונת בי"ח וכו' ולהגיע לחדר הלידה. *באמת* לא התחקיתי על הנהלים, הייתי באופוריה ושום דבר לא עניין אותי ומה שאני לא יודעת, אני לא יודעת. את רשאית לראות בזה היתממות. ובימים של שתי הלידות הראשונות, אם כבר המציאו אז את המילה "נהלים" (סתאאם), אלה היו, קרוב לוודאי, נהלים שונים. בכל אופן זכור לי שבלידה הראשונה דווקא הביאו לי מרק. לא רציתי לאכול ואשה נחמדה, כנראה "כוח אדם" לא מקצועית, עמדה ושיכנעה אותי לאכול "לפחות כמה כפות". וקשה לי מאוד לענות על אחת, שתיים, שמונה, שתים עשרה, ובעת ובעונה אחת לא להתייחס אל ה"מניעים", כפי שהגדרת. כי נדמה לי שהמניעים (שאני כידוע לא בהכרח קוראת להם מניעים אלא אולי יותר נשות-הזמן-החדש-נחמדות-וקצת-מחורפנות) - הם חלק מן הבעיה כאן. ואם אמרת לל.ב.פ שבגלל התייחסות כמו שלה בתיה"ח לא משתנים - אז בי צריך לירות. בגלל אנשים כמוני העולם הוא מקום מחורבן. נדמה לי שלפחות במיילדות השמרנית, זו שאינה מושפעת מן הרעיונות הטבעיים - משתדלים שלידה לא תימשך עשרים שעות, בין השאר משום שזה עלול להכניס את התינוק למצוקה מסויימת. שוב, מה אגיד לך - גם בזה אני מסכימה איתם (וזו לא רק היטפלות נקודתית, לא לעניין, לאיזה מילה שזרקת בהקשר לגמרי אחר - מקופל כאן עולם ומלואו) ---------- 1 אה, מה המדיניות הלא-אחידה הזאת של השמטת פסיקים ונקודות שלא לפי עקרונות ברורים? - אל דאגה, עוד נפצח את זה יום אחד עד הסוף :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאבי נ"י מספר את הבדיחה הנ"ל, היא גם כוללת נקישה מנומסת על דלת השכנים ושבועה בדמעות מצד השכנה ש1"בעלי יצא שלשום למילואים ולקח את הרקטום שלנו איתו". 1 לפעמים זה מתחלף ב"אחח, בדיוק לפני שבועיים נשבר לנו הרקטום כששטפנו אותו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אוסיף את זה בגירסה הבאה. וכיון שנתכנסנו - אתה רואה את התכנית של אודטה? אולי אתה יודע למה האלמוני שאל אם אני זו היא? גם היא סיפרה את הבדיחה? חשמנית, לא רואה טלויזיה ולא קוראת אודטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה! סוף סוף שאלה שאולי באמת אוכל לענות עליה! 1 אז ככה: אי שם בימים ה"עליזים" של הניקים שלך, כתבת מספר תגובות שיצרו את הרושם שאת דמות מוכרת מאד. נראה לי שיקירינו האלמוניים פשוט מנסים לעבור פרה-פרה בשיטת "הכורדי הזועם" על כל שמות הנשים המפורסמות בארצנו (עם קצת אלימינציה לצרכי ייעול), בתקווה שתשברי ותודי לכשיזרק השם הנכון. אין לי מושג אם אודטה מספרת את הבדיחה הזאת. לפעמים אני מתפנה לצפות בירון לונדון ומספיק לראות אותה מפטירה בסאכאריניות את ההבטחה הנצחית: "ואני אהיה כאן" (אבל תשאלי את ברקת, לשתיים היה פעם איזה עניין משותף...). איך אני בשבילך? 2 1 לתשומת לב עורך הטריוויה. 2 לא טוב? לא כסף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, מוזר. דמות מוכרת מאוד? מה, זה שאני הבת של איש שפעם עבד עם דז'יגאן, כשלאף אחד לא ברור איפה מייצרים את זה, את הדז'יגאן, ואם זה אוכל הרבה שמן? איך אתה אלי? יופי. טוב, את האמת? אולי הייתי מצפה שאם כבר חשפת אותי בקלוני, שאולי לפחות תתן איזה מחמאה, שאני אולי סיפרתי את זה הרבה יותר יפה מהשכנה של האיש במילואים (אני מבינה שלהסית אותך נגד אבא שלך זה לא בא בחשבון), או לפחות הרבה-הרבה יותר ארוך... מה היה עם ברקת ואודטה? ספר, נו, אפ'חד לא שומע, שתיים בלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שאלתי אותך לדעתך, כבעלת ניסיון. לאחר שהוכחת אותי על אחת מטענותיי, ביקשתי לדעת מה דעתך על שאר הטענות (אל דאגה, זה לא ייכנס לשום מניפסט). ורציתי גם לראות אם יש דברים שלגביהם את מסכימה שהם שייכים לתחום ההיגיון הבריא. אם את מסכימה שאין להצמיא יולדת 1, אנחנו מסכימות על הנקודה הזו. האם המניעים, שכנראה מעצבנים אותך, פוסלים בהכרח את הטענה? לא משנה, אני רואה שאין לך חשק להיכנס לזה :-) לי היה חשוב לפרט נקודות מעשיות, תיקונים נקודתיים לגמרי ולא טענות מעורפלות או אנקדוטליות. אגב, ארבע לידות של רבע שעה זה בכלל לא קצ'קיאדה, זה נתון לספר של גינס. 1 כן, עושים את זה, והביקורת על הנוהל הזה דווקא לא באה מאתרי "הרוח הרוחנית" אלא מ"המדריך הישראלי להריון ולידה" של בר ורוזין, המכונה גם "התנ"ך", שהוא המיינסטרים שבמיינסטרים בתחום הזה. וכדי לא לעבות יתר על המידה את הערת השוליים הזאת, שאר דבריהם של בר ורוזין כתובים ב תגובה 238670 . אגב, בספר מובעת התנגדות נחרצת ללידת בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונה לתגובותייך במעורבב, לא לכל אחת לחוד. במדריך בר-רוזין עילעלתי פעם (לא יודעת איפה, בחנות?). מתי הוציאו אותו? אני משערת שלא בשנים האחרונות. עד כמה שידוע לי, כמה מן הדברים המוזכרים שם הם כבר נחלת ההיסטוריה וההתנגדות להם אינה נחוצה עוד. זה שאת אומרת שלא נותנים לבנאדם לשתות כוס מים, זה באמת הוציא אותי מדעתי. לא ייאמן. מה יש להגיד? חארות... עוד מגלחים? כבר לא מגלחים, נכון? בלידה הראשונה גילחה אחות. לא רציתי לעבור שוב את אותה חוויה, ולקראת הלידה השניה החשמן גילח. וואללה, צ'מעי, מי היה חולם שחשמנים מצומחי זקן יודעים לגלח ככה... המיילדת התפעלה מהשלמות (ברצינות :-)). (את רואה שאני, אך ורק מתוך כוונות חברותיות, חושפת כאן את כל בני מעיי, וההגינות המינימלית מחייבת שתודיעי, סו"ס, לציבור המעונה ששנתו נודדת - מיהו האינסטלטור??!! דור שלם דורש אאוטינג!! סתאאם, סתם) לפחות בהדסה עין כרם, שם ביקרתי יולדת לפני כשנה - יש ליולדות גישה חפשית לתינוקותיהן ואפשרות להיניק אותם בלי שום הגבלה. יש לשער שזה כך בעוד בתי חולים. גם לא הוציאו את הבעל אל מחוץ לחדר הלידה, לא אסרו על היולדת לקום והיא קמה, הלכה לשירותים ונדמה לי שהתקלחה בעזרת בעלה. אולי תבררי - אולי באמת שם, בהדסה עין כרם, הגישה היא ידידותית למשתמש יותר מאשר במקומות אחרים ואולי זה אפילו שווה את הנסיעה (או אולי אפילו שהות מראש בירושלים, אם יש ביכלתך). סתם... הרי זה לא יהיה. מהי עצה? עצה, פעמים רבות, היא חותמת גומי שאנו מבקשים להחלטה שכבר החלטנו. נראה שאת כבר החלטת. לגיטימי, לגיטימי לחלוטין. אולי באמת אני הייתי האדם הלא נכון במקום הלא נכון, והיית צריכה לשוחח עם מישהי הקרובה ברוחה לאורח המחשבה שלך. ובכל מקרה, בין אם תלדי בבית, בבית חולים, במרכז לידה או בשדמות בית לחם - אני משערת שהכל יתנהל כראוי. אין שום סיבה שלא. אכן, סוציולוגי. צריך לזכור - לא, בעצם, אין שום צורך מיוחד לזכור, ואעפי"כ אזכיר בלשוני המאוד-לא-סוציולוגית: כל העייסק התחיל בשנות השישים מכמה אמריקאיות-מעמד-בינוני, משועממות, חסרות סיפוק, שחשו שלא נטלו חלק מרשים מספיק, מיוחצ"ן מספיק, במהפכנות הכללית, אז הן אירגנו להן מהפכנות פרטית. ייתכן שבלעדי החלוצות הנ"ל ברקת הדעתנית אפילו לא היתה יודעת שהיא לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות. מה אני מקשקשת? ברקת היא ברקת, והיא היתה יודעת. ובכל כך לא באתי לומר שבתי החולים והרופאים הם גן עדן עלי אדמות. הם בהחלט לא. --------- קצ'קיאדה פרק ב/9143 סטטיסטית, יש סיכוי שההריונות שמן השני והלאה יתקצרו, בהשוואה לראשון. אצלי קרה ההיפך: חמשת הריונותיי הראשונים נמשכו כולם בין שלושים ושבעה לשלושים ושמונה שבועות. מתוך ששת אהוביי הסנסציוניים, דווקא אהובי הקטן, המתוק, השישי, חיכה עד ליום אחרון, סוף השבוע הארבעים - התל"ם המיתולוגי. באותה תקופה, כל מי ששמע מפי תמיהות בעניין זה, אמר - נו מה את רוצה? טוב לו, הוא לא רוצה לצאת.. במשך אותם שבועיים היו בנותיי מניחות את ראשיהן על בטני ושרות לו מזמור עתיק יומין, מלא תקווה ואופטימיות, שלימדתי אותן. לא מצא חן בעינינו "ברל'ה", כי ברל'ה הוא הרי ברל'ה, אז איכשהו, שרתי יום אחד - "יוסל'ה...", ואחריי המשיכו הילדות במרץ, באהבה, במתיקות, תוך צחוק מתגלגל: "יוסל'ה, יוסל'ה, צא החוצה, אמא ואבא יקנו לך עוגה...". ------------ לטפי את הבטן ותמסרי ליוסל'ה ד"ש ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרהור עגום בעקבות האמריקאיות המשועממות - מי צריך את גיל רונן כשיש אותי.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מהאמצע - מי אמר לך שהחלטתי? כו-לה זרקתי משפט על לידה בבית. לעת עתה אני קוראת, שוקלת, חושבת, שומעת, אפילו קוראת תגובות של אמהות לששה ילדים, שערי בנפשך. מדריך בר-רוזין פחות מעודכן ממה שכדאי היה - מהדורה אחרונה מעודכנת ל-1998, יצאה גם מהדורה דקה יותר ב-2002. אבל הים אותו ים, בשינוי ניואנסים. (כאן מגיעה התעלמות סמי-אלגנטית מההערה שלך על האמריקאיות). מה שחשוב לי הוא ללדת עם מיילדת צמודה שתשעה לרצונותיי ולאפשרויותיי קודם כל, בלי לזרז אותי כי יש צפיפות בחדרי הלידה. לא עניין הבית חשוב כאן. אם אוכל לשכור מיילדת פרטית בתוך בית חולים, אעשה את זה. אם אצטרך להביא אינסטלטור, אעשה גם את זה (רק בלי הפומפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקטור מרנצנבוים, אתה רואה מה שאנחנו צריכים לסבול כאן??!! שבוע אנחנו לא עוצמים עין ובסוף היא בכלל עבדה עלינו בעיניים!! הרעיון של מיילדת צמודה בתוך בית חולים הוא רעיון טוב מאוד. ------------- *לשכור*; לא רק אמריקאיות שנות שישים אני חושבת על הנושא הזה את מה שאני חושבת על הרפואה האלטרנטיבית ובערך על כל נושא בעולם - זה מונע ע"י אינטרסים כלכליים. רק שבעוד שבמקרה של האלטרנטיבית זה בסה"כ ברור וגלוי, כאן, בעניין זה, קשה לשים את האצבע על פושעי אוסלו. אולי עוד אגלה, יום אחד. כמובן, כל זה אין לו קשר ישיר להחלטה שלך, זה לא מתנהל ברמה הזאת. ובכל זאת, אם לוקחים בחשבון, לו במסוייג, את ההנחה הכלכלית - הצעד הבא הוא שמסע ההשמצות המאסיבי כלפי בתי החולים הוא אינטרסנטי, לא כולו "רוח רוחנית" ואיננו לגמרי מבוסס. כשהייתי בהדסה עין כרם לא ראיתי משהו שמזכיר סרט נע וממעט החוויות ששמעתי מן היולדות, לא זירזו שם אף אחת, לא בגלל צפיפות ולא בגלל הבת דודה של הצפיפות. אבל שימשיכו לפתוח אתרים, מה'כפת לי. מיילדת צמודה בתוך בית חולים - רעיון טוב, אמרתי כבר? הנה, אומרת עוד פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה אני אשמה שחצי מילה על העניין הזה מקפיצה את כל העולם? :-) בחיי שלא ידעתי שזה ככה. אף פעם לא עשיתי תוכניות לידה אינדיבידואליות. אגב, תגידי לדוקטור שלך שאפשר כבר להוציא את המדחום מהתחת של ויקטור. לגבי האינטרסים הכלכליים - האינטרס שעולה בדעתי הוא דווקא הפוך - בתי החולים מעוניינים לשמר את ההגמוניה שלהם בתחום הלידות (ע"ח מרכזי לידה ולידות בית), כדי להמשיך לקבל את המענק הנאה שלהם על כל לידה, משהו סביב 6,000 שקל. במקרה שיולדת בלידת בית נרשמת אח"כ בבי"ח, גם אז הוא מקבל את המענק. מה שכן, אישור של לידות בית יסייע למיילדות כמובן, אם כי יש גבול למספר הלידות שמיילדת אחת מסוגלת להתחייב אליהן מראש, פשוט בגלל שהתל"מ נוטה לתעתע (נדמה לי שהן מתחייבות ל-6-8 לידות בחודש ולא יותר). אבל אישור כזה כן יכול לחזק את המעמד המקצועי שלהן ולהוסיף עוד הכשרות ומיילדות חדשות לתחום הזה. יכול להיות שיש אינטרסים כלכליים אחרים, ואם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מאותה תקרית אפידורל, שגם היא למעשה הסתיימה בטוב ורק צרמה בגלל האופן שבו נעשתה, מחלקת היולדות בעין כרם היתה יעילה מאוד לשני הכיוונים. הם אמנם זירזו תהליכים, אבל לא היה נראה שהם עושים משהו לרעת היולדת, המיילדות היו אסרטיביות מאוד לטוב ולרע - באחד החיבורים למוניטור, סיפרו לי שהפעילות הרחמית שלי לא מרשימה אותן אך בשלב הפעיל של הלידה הן היו מועילות ויעילות עד מאוד ופרט לשטיקים שלי (שדרשו בין השאר מוזיקה אלקטרונית ברקע) הציעו שטיקים משל עצמן (מראות ותנוחות משונות). במחשבה שניה, היתה לי לידה קצת קינקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מכירה כמה וכמה יולדות שהיו בשמחה נשארות עוד כמה ימים במחלקה. אני גם מכירה יולדות שהתעקשו לא לתת לילודיהן חיסונים בבית החולים כדי לחסוך מהן את כאב הדקירה וברחו מהמקום המרושע הזה כל עוד נפשן בן. לידה ביתית לא מתאימה לכל אחת, אבל כנראה כמו כל דבר שמגיע לישראל, הכל נלקח לקיצוניות מוזרה, כמו למשל תיאוריית הרצף. אני לא חושבת שנושאים כאלה צריכים להיות שחור-לבן מוחלט אלא אם אפשרות ומוכנות לשינויים. בבוסטון, כל הריונית רשאית להחליט אצל מי היא רוצה לעשות את מעקב ההריון שלה - מיילדת או רופא נשים ומבצע/ת המעקב הוא זה שילווה אותה במהלך הלידה. נטייתי הראשונה היא לכיוון המיילדת ולו בשל נסיונה הגדול יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |