בתשובה לברקת לא פה, 07/08/04 12:12
החשמן המגלח, והכחול הוא בעין המתבונן 238692
עונה לתגובותייך במעורבב, לא לכל אחת לחוד.

במדריך בר-רוזין עילעלתי פעם (לא יודעת איפה, בחנות?). מתי הוציאו אותו? אני משערת שלא בשנים האחרונות. עד כמה שידוע לי, כמה מן הדברים המוזכרים שם הם כבר נחלת ההיסטוריה וההתנגדות להם אינה נחוצה עוד.

זה שאת אומרת שלא נותנים לבנאדם לשתות כוס מים, זה באמת הוציא אותי מדעתי. לא ייאמן. מה יש להגיד? חארות...

עוד מגלחים? כבר לא מגלחים, נכון? בלידה הראשונה גילחה אחות. לא רציתי לעבור שוב את אותה חוויה, ולקראת הלידה השניה החשמן גילח. וואללה, צ'מעי, מי היה חולם שחשמנים מצומחי זקן יודעים לגלח ככה... המיילדת התפעלה מהשלמות (ברצינות :-)).

(את רואה שאני, אך ורק מתוך כוונות חברותיות, חושפת כאן את כל בני מעיי, וההגינות המינימלית מחייבת שתודיעי, סו"ס, לציבור המעונה ששנתו נודדת - מיהו האינסטלטור??!! דור שלם דורש אאוטינג!! סתאאם, סתם)

לפחות בהדסה עין כרם, שם ביקרתי יולדת לפני כשנה - יש ליולדות גישה חפשית לתינוקותיהן ואפשרות להיניק אותם בלי שום הגבלה. יש לשער שזה כך בעוד בתי חולים. גם לא הוציאו את הבעל אל מחוץ לחדר הלידה, לא אסרו על היולדת לקום והיא קמה, הלכה לשירותים ונדמה לי שהתקלחה בעזרת בעלה.

אולי תבררי - אולי באמת שם, בהדסה עין כרם, הגישה היא ידידותית למשתמש יותר מאשר במקומות אחרים ואולי זה אפילו שווה את הנסיעה (או אולי אפילו שהות מראש בירושלים, אם יש ביכלתך).

סתם... הרי זה לא יהיה.

מהי עצה? עצה, פעמים רבות, היא חותמת גומי שאנו מבקשים להחלטה שכבר החלטנו. נראה שאת כבר החלטת. לגיטימי, לגיטימי לחלוטין.

אולי באמת אני הייתי האדם הלא נכון במקום הלא נכון, והיית צריכה לשוחח עם מישהי הקרובה ברוחה לאורח המחשבה שלך.
ובכל מקרה, בין אם תלדי בבית, בבית חולים, במרכז לידה או בשדמות בית לחם - אני משערת שהכל יתנהל כראוי. אין שום סיבה שלא.

אכן, סוציולוגי. צריך לזכור - לא, בעצם, אין שום צורך מיוחד לזכור, ואעפי"כ אזכיר בלשוני המאוד-לא-סוציולוגית: כל העייסק התחיל בשנות השישים מכמה אמריקאיות-מעמד-בינוני, משועממות, חסרות סיפוק, שחשו שלא נטלו חלק מרשים מספיק, מיוחצ"ן מספיק, במהפכנות הכללית, אז הן אירגנו להן מהפכנות פרטית. ייתכן שבלעדי החלוצות הנ"ל ברקת הדעתנית אפילו לא היתה יודעת שהיא לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות.

מה אני מקשקשת? ברקת היא ברקת, והיא היתה יודעת.

ובכל כך לא באתי לומר שבתי החולים והרופאים הם גן עדן עלי אדמות. הם בהחלט לא.

---------

קצ'קיאדה פרק ב/9143

סטטיסטית, יש סיכוי שההריונות שמן השני והלאה יתקצרו, בהשוואה לראשון. אצלי קרה ההיפך: חמשת הריונותיי הראשונים נמשכו כולם בין שלושים ושבעה לשלושים ושמונה שבועות. מתוך ששת אהוביי הסנסציוניים, דווקא אהובי הקטן, המתוק, השישי, חיכה עד ליום אחרון, סוף השבוע הארבעים - התל"ם המיתולוגי. באותה תקופה, כל מי ששמע מפי תמיהות בעניין זה, אמר - נו מה את רוצה? טוב לו, הוא לא רוצה לצאת..

במשך אותם שבועיים היו בנותיי מניחות את ראשיהן על בטני ושרות לו מזמור עתיק יומין, מלא תקווה ואופטימיות, שלימדתי אותן. לא מצא חן בעינינו "ברל'ה", כי ברל'ה הוא הרי ברל'ה, אז איכשהו, שרתי יום אחד - "יוסל'ה...", ואחריי המשיכו הילדות במרץ, באהבה, במתיקות, תוך צחוק מתגלגל: "יוסל'ה, יוסל'ה, צא החוצה, אמא ואבא יקנו לך עוגה...".

------------

לטפי את הבטן ותמסרי ליוסל'ה ד"ש ממני.
אהממ... 238694
הרהור עגום בעקבות האמריקאיות המשועממות - מי צריך את גיל רונן כשיש אותי..
השרברב המבדח וגו' 238702
אתחיל מהאמצע - מי אמר לך שהחלטתי? כו-לה זרקתי משפט על לידה בבית. לעת עתה אני קוראת, שוקלת, חושבת, שומעת, אפילו קוראת תגובות של אמהות לששה ילדים, שערי בנפשך.

מדריך בר-רוזין פחות מעודכן ממה שכדאי היה - מהדורה אחרונה מעודכנת ל-‏1998, יצאה גם מהדורה דקה יותר ב-‏2002. אבל הים אותו ים, בשינוי ניואנסים.

(כאן מגיעה התעלמות סמי-אלגנטית מההערה שלך על האמריקאיות).

מה שחשוב לי הוא ללדת עם מיילדת צמודה שתשעה לרצונותיי ולאפשרויותיי קודם כל, בלי לזרז אותי כי יש צפיפות בחדרי הלידה. לא עניין הבית חשוב כאן. אם אוכל לשכור מיילדת פרטית בתוך בית חולים, אעשה את זה. אם אצטרך להביא אינסטלטור, אעשה גם את זה (רק בלי הפומפה).
מי בכלל אמר שהיא החליטה 238706
דוקטור מרנצנבוים, אתה רואה מה שאנחנו צריכים לסבול כאן??!! שבוע אנחנו לא עוצמים עין ובסוף היא בכלל עבדה עלינו בעיניים!!

הרעיון של מיילדת צמודה בתוך בית חולים הוא רעיון טוב מאוד.

-------------

*לשכור*; לא רק אמריקאיות שנות שישים

אני חושבת על הנושא הזה את מה שאני חושבת על הרפואה האלטרנטיבית ובערך על כל נושא בעולם - זה מונע ע"י אינטרסים כלכליים.

רק שבעוד שבמקרה של האלטרנטיבית זה בסה"כ ברור וגלוי, כאן, בעניין זה, קשה לשים את האצבע על פושעי אוסלו. אולי עוד אגלה, יום אחד.

כמובן, כל זה אין לו קשר ישיר להחלטה שלך, זה לא מתנהל ברמה הזאת. ובכל זאת, אם לוקחים בחשבון, לו במסוייג, את ההנחה הכלכלית - הצעד הבא הוא שמסע ההשמצות המאסיבי כלפי בתי החולים הוא אינטרסנטי, לא כולו "רוח רוחנית" ואיננו לגמרי מבוסס.

כשהייתי בהדסה עין כרם לא ראיתי משהו שמזכיר סרט נע וממעט החוויות ששמעתי מן היולדות, לא זירזו שם אף אחת, לא בגלל צפיפות ולא בגלל הבת דודה של הצפיפות.

אבל שימשיכו לפתוח אתרים, מה'כפת לי.

מיילדת צמודה בתוך בית חולים - רעיון טוב, אמרתי כבר? הנה, אומרת עוד פעם.
מי בכלל אמר שהיא החליטה 238778
נו, מה אני אשמה שחצי מילה על העניין הזה מקפיצה את כל העולם? :-) בחיי שלא ידעתי שזה ככה. אף פעם לא עשיתי תוכניות לידה אינדיבידואליות. אגב, תגידי לדוקטור שלך שאפשר כבר להוציא את המדחום מהתחת של ויקטור.

לגבי האינטרסים הכלכליים - האינטרס שעולה בדעתי הוא דווקא הפוך - בתי החולים מעוניינים לשמר את ההגמוניה שלהם בתחום הלידות (ע"ח מרכזי לידה ולידות בית), כדי להמשיך לקבל את המענק הנאה שלהם על כל לידה, משהו סביב 6,000 שקל. במקרה שיולדת בלידת בית נרשמת אח"כ בבי"ח, גם אז הוא מקבל את המענק.

מה שכן, אישור של לידות בית יסייע למיילדות כמובן, אם כי יש גבול למספר הלידות שמיילדת אחת מסוגלת להתחייב אליהן מראש, פשוט בגלל שהתל"מ נוטה לתעתע (נדמה לי שהן מתחייבות ל-‏6-8 לידות בחודש ולא יותר). אבל אישור כזה כן יכול לחזק את המעמד המקצועי שלהן ולהוסיף עוד הכשרות ומיילדות חדשות לתחום הזה.

יכול להיות שיש אינטרסים כלכליים אחרים, ואם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע.
מי בכלל אמר שהיא החליטה 241229
חוץ מאותה תקרית אפידורל, שגם היא למעשה הסתיימה בטוב ורק צרמה בגלל האופן שבו נעשתה, מחלקת היולדות בעין כרם היתה יעילה מאוד לשני הכיוונים. הם אמנם זירזו תהליכים, אבל לא היה נראה שהם עושים משהו לרעת היולדת, המיילדות היו אסרטיביות מאוד לטוב ולרע - באחד החיבורים למוניטור, סיפרו לי שהפעילות הרחמית שלי לא מרשימה אותן אך בשלב הפעיל של הלידה הן היו מועילות ויעילות עד מאוד ופרט לשטיקים שלי (שדרשו בין השאר מוזיקה אלקטרונית ברקע) הציעו שטיקים משל עצמן (מראות ותנוחות משונות).
במחשבה שניה, היתה לי לידה קצת קינקית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים