|
||||
|
||||
סיפור על מיה, בנושא הדיון: קצת לפני שאמא של מיה נהייתה אמא של מיה, גם היא התחבטה בשאלות מהסוג ששאלה ברקת. מיה נולדה בארה"ב, מדינה ששמה יצא לשימצה כמקום שבו רופאים מיילדים רק מחכים לתירוץ הכי קטן והופ סי סקשן (שזה אמריקאית לניתוח קיסרי). עם זאת, לידה בבית נראתה (לשנינו) כמו חוסר-אחריות. הוחלט להתאמץ להחזיק מעמד בבית עד כמה שאפשר, ואז לנסוע לביה"ח וללדת כמו ילדים טובים. כנ"ל אפידורל: לא לבוא עם גישה קרבית אנטי-אפידורלית, אלא להשתדל לחכות עם זה ולקחת כשצריך. מה שקרה בסוף הוא זה: נסענו לבית-החולים עם קצת צירים קלים (אליבא דהאם לעתיד) ובלי שום כוונה ללדת, רק לבדוק שהכל בסדר כי היה טיפה דימום. בדרך עוד עצרנו ורכשנו סי די פלייר, שיהיה. כשהגענו, עדיין עם צירים לא בעייתיים במיוחד, נתבשרנו להפתעתנו ששבע אצבעות, למי שזה אומר משהו. שאלו: אפידורל? אמרה: כן, אבל לא עכשיו, לא בוער. עשינו מקלחת, ואחרי זמן קצר התחילו צירים קשים יותר. אמרה: יאללה, אפידורל. דווקא האחות, שהיא לא דולה ולא ניו-אייג'ית ולא כלום, ניסתה לשכנע אותה להחזיק מעמד, והצליחה. מיה נולדה גדולה מאוד (4.180), תוך חמש שעות מהרגע שהגענו לבית-החולים ותוך חצי-שעה בערך מראשית הצירים1, עם טיפה צרחות בריאות מצד היולדת הגיבורה. לי, למשל, לא כאב בכלל. (זאת כקונטרה לכמה חברות שהגיעו ללידה עם אג'נדה חריפה נגד אפידורל, התענו זמן רב ובסוף ילדו עם אפידורל, ולפעמים עם עוד כל מיני חפצים. לא אומר כלום, כמובן, סתם אנקדוטה.) נשארנו שני לילות בבית-החולים, מיה היתה איתנו ביום וישנה בתינוקיה בלילה, כשבכתה הביאו אותה לאמא לינוק קצת, ויש לומר שלדעת האם (וגם האב) זה היה מצויין ואף חשוב. היא (האם) הצליחה לישון קצת, קיבלה עזרה בכל מיני עניינים בסיסיים, והרגישה בטוחה מאוד. אף אחד לא דחף למיה שום בקבוק. אחרי שנה וחצי: 1 כן, אני יודע. |
|
||||
|
||||
איזה מתוקה, וגם הצלם יודע את מלאכתו. ברקת! ברקהההההת!!! נו תקומי כבר! מה את ישנה לי כל הלילה! הנה, הוכחה מדעית: אלון עמית, תגובה 238383, פיסקה ראשונה: לידה בבית - חוסר אחריות! זהו. מ.ש.ל. |
|
||||
|
||||
:-) אם כבר מ.ש.ל, אז הנה פירוט קטן: ללידה בבית יש סיכוי גבוה מאוד להיות יותר מוצלחת (יותר נעימה, אולי יותר קלה) מלידה בבית-חולים, וסיכוי נמוך מאוד להיות נוראה ואף מסוכנת, גם לגדולים וגם לקטנים. בסה"כ, זה לא ממש מוצלח. הטעות העיקרית שעושים, לדעתי, היא בדרך בה מביאים בחשבון את הסיכוי הנמוך לסיבוכים. זה מאוד מפתה: בגלל שהוא נמוך, יש המון המון עדויות על לידות בבית שהיו אחלה בחלה. אם הסיכוי לצרות רציניות היה (נגיד) 70%, אף אחת לא היתה מעלה בדעתה ללדת בבית. מכאן שאם מחליטים ללדת בבית עושים זאת בגלל אותו סיכוי נמוך, ועם זה יש כמה בעיות: הסיכוי הזה לא ממש ידוע; האינטואיציה האנושית לא מנוסה בלהבחין בין 1:100 ל-1:1,000; וכשהתשלום הוא עצום, גם הסתברות נמוכה מניבה תשואה שלילית. בקיצור, לתא המשפחתי שלנו זה לא נראה מעשה אחראי. YMMV. |
|
||||
|
||||
האמת היא, וכאן אני הולכת להסתכסך עם כל שאר העולם בערך, שלידה בבית נראית לי פשוט חוסר אחריות. גם אם אני מקבלת את הטענה (שלא נכונה לגביי) שלידה בבית יכולה להיות קלה ונוחה יותר ליולדת, עדיין טובתו של התינוק היא להיות בפיקוח רפואי במהלך ולאחר הלידה, שהיא חויה טראומטית לא קטנה. יכול בהחלט להיות שלתינוק בן יומו יותר כיף להיות מכורבל במיטה הזוגית עם אמא ואבא אחרי שהוא נולד. tough shit. גם יותר כיף לא לקבל חיסונים ולא לאכול ברוקולי. אני האמא בבית הזה, ואני יודעת את טובתך יותר טוב ממך, בסדר? כי אני אמרתי, זה למה! סליחה, נסחפתי קצת. אני בטוחה שהלידה הצפויה (במהירה בימינו אמן) לא תהיה חוויה קלה ונעימה. אני בטוחה שיכאב, ויהיה איכס באופן כללי, ושאנשים ניבזיים בלבן ידקרו אותי ויסתכלו לי במעלה התחתונים התיאורטים שלי, וידברו עלי כאילו שאני לא שומעת ועוד כל מני חוויות בית חולים גועליות. בית חולים זה לא מקום נחמד במיוחד, אחרת אנשים לא היו הולכים הביתה. אני גם בטוחה שכשיגיע הזמן אני אשתדל לבחור בית חולים עם צוות נחמד יחסית, ושלא יתיחס אלי כאל פרה מבכירה. אבל ברור לי שהיכולות המקצועיות של בית החולים יהיו שיקול נכבד יותר. חשובה לי יותר מחלקת טיפול נמרץ לילודים מאשר אפשרות לג'קוזי במהלך הלידה, למרות שהבנתי שזה יכול להקל על התהליך. מה לעשות, זה שיהיה לי נוח ונעים (מה שלא יהיה ממילא) הרבה הרבה פחות חשוב מבריאותה של העוברונת שאני עוד לא מכירה בכלל. זה הרעיון בלהיות הורה, לא? לשים את טובתם של הילדים לפני שלך. זה בעיני המבחן הראשון. |
|
||||
|
||||
למה *כל* שאר העולם? הנה אנחנו כבר שלושה, ועם אשתו של אלון ארבעה, ועד כמה שאני זוכרת מתגובת עבר שלך, אפשר לכלול גם את בעלך - חמישה! חמישה נגד שישה מיליארד, אז מה? תייכף נכבוש ת'עולם! אשר לטענה שבבית יותר קל ונעים ליולדת - לפחות מהעדויות שאני קראתי ושמעתי, זה פשוט לא נכון. בבית יותר *נעים* - *פסיכולוגית*, ולא מאיים כמו שם המפורש ההוא - "בית חולים" - וכל זה נכון לגבי השלבים ה*מוקדמים* של התהליך. ככל שהתהליך מתקדם ומצב הדחק הגופני, אצל רבות מן היולדות, הולך ומתגבר - הנינוחות הפסיכולוגית מאבדת ממשמעותה לנוכח קול הגוף - ואז יותר *קל* בביה"ח, שבו יש אפשרות לקבל עזרה באמצעות משככי כאבים. ועל הבטיחות הרפואית שהיילוד נהנה ממנה בביה"ח הרי אין ויכוח. זה מובן מאליו. ובבית החולים לא כל כך נורא והאנשים שם לא כל כך רעים. אבל לגבי התחתונים את צודקת. תחתונים באמת לא יהיו שם :-). וברוקולי זה טעים. |
|
||||
|
||||
אה, הייתי אמורה לכתוב - לגבי התחתונים ה*תיאורטיים* את צודקת... לא חשוב. |
|
||||
|
||||
בגלל הגישה שאת מציגה, המצב בביה"ח ממעט להשתנות לטובה. האינפלציה של התערבויות רפואיות לא משפיעה רק על האם אלא גם על התינוק. תינוק שאמו קיבלה אפידורל מתקשה יותר לינוק בהתחלה, תינוק שאמו קיבלה פטידין לטשטוש הופך רדום ומסומם לכמה שעות טובות, תינוק שאמו לא הצליחה ללחוץ בגלל האפידורל יחטוף פומפה של ואקום בראש 1 או גרוע מזה, מלקחיים, וייצא חבול ומצולק. הא לך טראומה על טראומה, טלאי על טלאי, והכל בבית חולים מודרני ומפוקח. לידת בית עם מיילדת מנוסה, לעומת זאת, יכולה לענות על כל הקריטריונים של פיקוח רפואי - למעט אותם יומיים שלאחר הלידה, אותם הזכירה החשמנית בשבתה כדודה מודאגת. אם זה פותר משהו, רוב הנשים שילדו בבית מביאות את התינוק לבדיקה בבי"ח בתוך 24 שעות, ולו רק כדי שיוכלו לקבל את מענק הלידה. ואגב, אני לא שמעתי על לידות בית שנגמרו באסון חו"ח, לפחות לא בארץ. שום תביעת פיצויים (והמיילדות, שחלקן פועלות 20 שנה ויותר, מבטחות את עצמן בסכומים גבוהים). לפי הסטטיסטיקה שהבאתי בתגובה קודמת, יש כ-15% מלידות הבית שמגיעות בשלב מסוים (לפני, במשך או אחרי הלידה) לביה"ח. ואחד התנאים ליילד בבית הוא מגורים של עד 20 (אולי 30?) דקות מבית חולים. 1 אגב, זה קרה לי, ומסביר הרבה. |
|
||||
|
||||
2. כשאת חטפת פומפת ואקום בראש - זה היה בגלל אפידורל? היה אפידורל? 3. האם הסטטיסטיקה שהזכרת מובאת באתר שהפנית אליו בתגובה 235823? אם זה זה, אני לא מצליחה להתמצא בו. על כל פנים - האם יש איזו סטטיסטיקה נלווית - ב*אילו* לידות מדובר? כלומר - קודם כל, כמה מתוך לידות הבית הו לידה ראשונה, כמה שניה, שלישית וכולי. שנית, ה 15% המדוברים - כמה מהם לידה ראשונה, שניה וכו'. בכל מיני פראמטרים, יש (לפחות לדעתי, אבל ככל שזכור לי, גם לדעת רופאים) להפריד בין הלידה הראשונה לבין אלה הבאות אחריה. ואולי יש (כך אני משערת) משמעות לנתון זה, ב*תוך* חמישה עשר האחוזים. כלומר - להשערתי, האחוז של לידות ראשונות עשוי להתגלות כגבוה, יחסית. |
|
||||
|
||||
2. לא יודעת למה חטפתי. ככה כתוב בטופס, והזיכרון של אמא שלי לא מה שהיה פעם. 3. הסטטיסטיקה מכאן: תגובה 237646 ומכאן: תגובה 237649 |
|
||||
|
||||
2. טוב, לא ניכנס כרגע לגיל שלך, לא ניכנס כרגע לגיל של צביקה פיק ונעזוב את הגיל של הקטינות שהוא אוהב. אני פשוט אומר לך את זה בתור האמא של מזכ"ל ארגון הבריאות של האו"ם ותצטרכי לסמוך עלי: כשאת נולדת לא היה אפידורל. פומפות היו עוד הרבה לפני כן (נחשי למה). 3. אוקיי, קראתי, אבל השאלות ששאלתי בתגובה 238535 הן עדיין שאלות מעניינות. 4. אולי נתאבק בבוץ? וכשנתעייף נביא חצצית ופשוט *נשפריץ* בוץ. יהיה כיף. :-) :-) |
|
||||
|
||||
ברור שלא היה אפידורל לפני 36 שנה. הגיל שלי הוא לא סוד, והתשובה "לא יודעת" היתה כפשוטה. לגבי השאלות - לא מצאתי נתונים לגבי לידת בית ראשונה או שנייה/שלישית, אנסה לחפש. 4. אפשר לעשות עוגות? |
|
||||
|
||||
סיפרה לי מיילדת ותיקה שאתה דיברתי על הנושא: בתקופה שבה נולדתי, היה נהוג (לפחות בבי"ח הקריה) לתת ליולדות חומר מטשטש כחלק מהפרוטוקול. אפידורל לא היה עדיין, אז סיממו אותן ברכות. מדי פעם היו מרימות את הראש מהכרית: "מה קורה, כבר ילדתי?". |
|
||||
|
||||
ואם זה עוזר אחרי מעשה - אני רואה שהחשמנית לקחה קשה את המשפט הראשון שלי אלייך- אז המשפט הזה נאמר בחצי חיוך. אני לא באמת נוזפת בך ככה, והאחריות על האי-הבנה היא שלי. |
|
||||
|
||||
ומה פתאום את מסתובבת באייל בשלוש בלילה, תסלחי לי? ככה את מטפלת בילדים שלך?! ואחר כך היא מטיפה לי על אחריות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נדמה לי שהנושא של ניתוחים קייסרים נירגע אחרי תביעה נגד בית החולים מאונט סייני ורופאיו. אני לא זוכר אם זו היתה תביעה משפטת או של וועדות הפיקוח הרפואיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |