 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמה שנות מאסר נתנו לשרשרת שרי הבריאות, ראשי ההסתדרות, מנכ"לי משרדי הבריאות וראשי בתי החולים שטיפחו במשך שנים את היקירביצ'יזם? אני בטוח שהבניזרים, המיכאלים והרמונים יושבים בכלא לבטח בעוון בניית מערכת הדוחפת רופאים להונות ולפגוע בחולים, אבל משום מה החמצתי את קריאת גזר הדין שלהם. אז כמה הם קיבלו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מערכת הדוחפת רופאים" - זאת מין אקסיומה כזאת, שבכל מקום שמתגלה שחיתות האשמה היא במערכת, ולא, למשל, באנשים מושחתים שמנצלים כל מערכת שהיא? דוקא האפשרות שניתנה לעובדי מדינה לעסוק גם ברפואה פרטית היא הפרצה שאפשרה את השחיתויות האחרונות, "המערכת" לא הכריחה את האדון יקירביץ' לעבוד גם ברפואה ציבורית וגם ברפואה פרטית בעת ובעונה אחת (כפשוטו). ואל תבין אותי לא נכון: גם המצב שקדם לזה לא היה נטול בעיות ושחיתויות, ובכלל אני לא מכיר הרבה מצבים בהם מצוי כוח רב בידי קומץ אנשים (במקרה שלנו: בכירי הרופאים), ומעורב בזה כסף רב, בלי שתתגלה שם שחיתות. זה נכון לבורסות בארה"ב כמו למערכת הבריאות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים אינם שונים משאר בני אדם: הם רעים או טובים, מושחתים או צדיקים באותה מידה כמו דיילים, מטפסי הרים או זמרי אופרה. כאשר רמת השחיתות במקום מסוים עולה באופן חד בנקודת זמן מסוימת, ההנחה הסבירה היא שלא האנשים השתנו אלא המצב והמערכת בה הם פועלים. מאחר ורמת השחיתות במערכת הרפואה עלתה במידה ניכרת – כלומר, השחיתות הלטנטית הקיימת בכל מקום הפכה גלויה ונפוצה – סביר להניח כי המצע שעליו צמחה השחיתות הפך פורה יותר. דברי אינם באים לומר שאין להעניש אנשים כמו יקירביץ'. כמובן שיש לעשות זאת. אך זה אינו יכול להיות הדבר *היחידי* שייעשה. גישתך, על הפטליזם הבסיסי שלה וההנחה שתמיד תהיה שחיתות בכל מקום ושהיא קשורה ל"מצבים בהם מצוי כוח רב בידי קומץ אנשים" (בלי לעמוד על הסיבה לכך) תביא רק לכך שיהיו עוד ועוד יקירביצ'ים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת בדיוק טענתי: רמת השחיתות ברפואה עלתה דוקא כשהרופאים ברפואה הציבורית הורשו לעבוד במקביל גם ברפואה פרטית. הרעיון שהם יעשו הפרדה מוחלטת בין עסקיהם הפרטיים לבין הפרקטיקה הציבורית שלהם הוא מופרך מעיקרו. ומה היה לנו קודם? אותו דבר, פחות או יותר. רופאים עסקו במה שנקרא "רפואה אפורה", כלומר עסקו גם ברפואה פרטית במקביל לעבודתם ברפואה הציבורית, אבל עשו את זה בצורה סמי-מחתרתית. עדיין יכולת לקצר תור ע"י פניה לרופא באופן פרטי, אבל היה לו קשה יותר לברוח באמצע המשמרת לשנתח דג שמן בבית-חולים פרטי כי עצם עבודתו באותו בית-חולים לא היתה עובדה גלויה ומקובלת. ההנחה היתה שאם יניחו לרופאים הבכירים להיטיב את משכורתם ע"י עיסוקיהם הצדדיים שייעשו בגלוי, הפיתוי שלהם להתנהג באופן לא אתי יפחת. את מה שהמציאות חושבת על ההנחה הזאת אפשר לקרוא בעיתון יום יום. אני מתאר לעצמי שהצעד הבא, לשיטתך, הוא פשוט ביטול הרפואה הציבורית בכלל. נניח למסעודה משדרות להשיג לעצמה את הטיפול הרפואי שהיא מסוגלת לקנות, ולהתחרות עם שרי אריסון על חסדם של היקירבצ'ים. זה, אולי, יצמצם את השחיתות, אבל אני לא בטוח שאני מוכן לשלם את המחיר החברתי של חזרה לימים הטובים של עקירת שיניים אצל הנפח המקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמנתח דג שמן הוא וטרינר, או טבח, אבל לא רופא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כתבתי ''לשנתח'', לא לנתח. כידוע, שינתוחי דגים נעשים ע''י כירורגים שעברו התמחות ימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. " אז היו תורים ארוכים מאוד. הפרוטקציה (אני חבר של ירוחם ממחלקת מיסוי ופיתוי) שלטה בכל (וכמובן גם השחיתות שהיתה הרבה יותר גדולה אבל איש לא דבר). והאכות היתה ירודה. ההצעה שלי אינה לבטל את המימון הרפואי אלא לתת שוברים לצורך מימון הבסיס של הרפואה הפרטית. מעבר לזה, אכן כן. שרי אריסון תבחר את הרופא שהיא רוצה ותוכל לקבל חדר פרטי בתשלום. לא בפרוטקציה. 1 1 אחותי קבלה חדר פרטי בפרוטקציה. לא מציאה גדולה (החדר שם וצריך להשתמש בו ורוב הזמו הוא ניתן אקראית - ואולי יש כאלו שלא רוצים חדר קטן ופרטי) אבל שיהיה ברור שהפרוטקציה עובדת גם היום במלוא הקיטור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת גם טענתי: כשאתה יוצר מגזר "מעורב" שבו מוכנסים אלמנטים של שוק חופשי בלי שהמגזר הופך לשוק חופשי באמת, אתה מקבל תוצאה רעה: שחיתות, ירידה באיכות וחוסר יעילות. בוא נזכור ונזכיר לרגע: הכנסת האלמנטים של שוק חופשי לשוק הבריאות נבעה מהמצב הקטסטרופלי לפני כן. ההחלטה להכניס אלמנטים אלו לא נבעה מכך שהמצב היה טוב אבל "רצו לשפר" – כולם דיברו אז במונחים של הצלת המערכת המתמוטטת (להזכירך: מה שמכונה קופת חולים כללית נמצאה בשנים אלו במצב של פשיטת רגל מתמשכת). כמובן ששוק חופשי יכול לשפר את המצב, אך לא כאשר הוא מוכנס כסוג של קישוט על פני העוגה. השינוי צריך להיות מהותי. גם אם לא הולכים לפי שיטתי באופן מלא (וכמובן שמוטב לו נהגו כך) ישנם מספר עקרונות פשוטים שחייבים לשמר כדי שהשוק יהיה פתוח באמת, אפילו אם אינו פתוח לגמרי: * סילוק ביטוח החובה: ביטוח בריאות "שוויוני" חובה מביא בהכרח למינימליזציה של השירותים הניתנים באמצעותו. למעשה, ביטוח הבריאות הבסיסי היום קיים כדי להרגיע את מצפונה של הבורגנות "ההומניסטית" כאילו העניים זוכים לביטוח בריאות כלשהו. בפועל, הביטוח אינו קיים לשום צורך ממשי והנפגעים העיקריים מכך הם אותם עניים שממצבם אתה כה מודאג. אם כוונתך לא רק לשכך את מצפונך אלא גם להועיל לעניים ואתה מתעקש לדבוק באידאולוגיה אנטי-חירותנית, לפחות עשה זאת כמו שצריך: בטל את ביטוח החובה וכונן על מקומו סיבסוד לשירותי הרפואה. כלומר, סיבסוד למצרך במקום לנצרך. * זרימת מידע חופשית: לרשות לקוחות המערכת צריך לעמוד מידע אמין וגלוי על המערכת, כולל שיעורי הצלחה ומחירים. דבר זה אינו קיים (כפי שציינתי לעיל). כאשר המידע על מחירים ואיכות זורם באופן חופשי וזמין לכל דורש, תקטן האפשרות של היקירביצ'ים למיניהם לנצל פחד ובורות אצל לקוחותיהם. לדוגמה, אמך שתחיה, הגברת מסעודה הכפר-הגלובלי (מקודם, ברקוביץ') תוכל ללמוד כי אין למעשה הבדל בין יקירביץ' למנתחים אחרים, כולל אלו בבית החולים באשקלון, הסמוך למקום מגוריה. במקום להכשל בתחרות עם הגברת אריסון, היא תוכל פשוט לא להתחרות ולהינות מניתוח באיכות דומה. * שירותים דיפרנציאליים: כל מי שביקר או אושפז בבית חולים בעשרים השנים האחרונות יודע כי "שירות שווה לכולם" משמעו בעצם "אין שירות לכולם." כלומר, איכות השירות שמקבל המאושפז היא פונקציה ישירה של מספר קרובי המשפחה שלו כפול כמות הכסף העומדת לרשותם. בתיאוריה, יש אחים ואחיות, רופאות ורופאים במחלקה. מחוץ למחלקת התיאוריה, לעומת זאת, יודע כל אחד כי הטיפול השוטף באישפוז רגיל מבוצע בעיקר על ידי בני משפחתו של החולה. זמנם של אלו הוא פונקציה של ההכנסה הפנויה של המשפחה, המאפשרת לה להשאיר מישהו עם החולה במהלך שעות היום והלילה או, אם הם עשירים יותר, לשכור אחות פרטית. אנשים עניים או בודדים זוכים להרבה פחות טיפול שוטף ויחס וסיכויי ההישרדות שלהם קטנים בהתאם. במלים אחרות, שירות דיפרנציאלי קיים כבר עתה, אך הוא אינו מוצהר. אין ספק כי כאשר האמת אינה נאמרת במפורש קל יותר לישון בלילה (אלא אם כן אתה עני, כמובן), אך המצב אינו משתנה. עניים מטופלים פחות ומתים יותר משום שהם עניים. עם שירות דיפרנציאלי יוכלו אנשים שלהם הכנסה גדולה יותר לרכוש את השירותים מהם יהנו במהלך האשפוז (ובמובן זה, יממשו את חירותם). מי שמתעקש על סוציאליזם-בכל-מחיר יוכל להתנחם לפחות בעובדה שכאשר ישנה אחות פרטית המופקדת על שלומם של 30 אחוז מהחולים, האחיות הרגילות במחלקה יוכלו לתת שירות טוב יותר לשאר החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "סובסידיה למצרך" היא חזרה לאותו מצב קטסטרופלי שהיה כאן עד קבלת חוק הבריאות. האם הוא היה טוב יותר או רע יותר מהמצב היום? אני לא יודע. הנסיון שלי אומר שהמצב השתפר, אבל אחרים טוענים אחרת. ביטול ביטוח החובה אכן מתאים לעולם החופשי והאמיץ החביב עליך, ואם בני האדם היו רציונליים במידה סבירה היה בו הגיון. המצב העגום הוא שאלה שלא ידאגו לבטח את עצמם יגססו לנגד עינינו, ואני עם כתבי מרכס שלי אתקשה להירדם בלילות, מה שעלול לפגוע גם בבריאות שלי. 2. זרימת מידע: מסכים לחלוטין. 3. מהנסיון שלי, זה אינו נכון. לצערי ליויתי לא מזמן קרובת משפחה שלקתה במחלה קשה (מהסוג שבעיתון נהוג לכנות כך) ומלבד העזרה של המשפחה היא זכתה גם לטיפול רפואי-סיעודי מסור מהצוות הרפואי. אגב, בשם חופש המידע הם טרחו למסור לה קצת יותר מידע ממה שהיא ביקשה בשלבים שונים, אבל זה כבר שייך לתחום אחר של יחסי רופא-מטופל שמוטב להניח בצד כרגע. גם היום אתה יכול לקנות שרות דיפרנציאלי - החל מאחות פרטית דרך אשפוז בבתי חולים פרטיים כמו המרכז הרפואי בהרצליה ואחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כידוע, אני מעדיף חירות אמיתית ולכן סולד מסובסידיות, אך אם כבר הן עדיפות על סובסידיות הניתנות בדמות ניכויים שונים במס, משום שאלו מתועלים בעיקר לערוצי צריכה ולא לשיפור או שימור הבריאות. עקרונותי, אגב, עובדים באותה מידה של יעילות אם אנשים פועלים בצורה רציונלית או לא. 3. נסיונך שונה, אם כך, מנסיונם של רוב האנשים ברוב המחלקות הרגילות בבתי-החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) זה מאוד תלוי במחלקה, ונמצא איפשהו באמצע בין שניכם. יש הרבה אחיות שעובדות מתוך שליחות ויש גם הרבה רצון טוב. זה יכל להיות הרבה יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתן לך דוגמה לדבר שאפשר לעשות -- ואפילו בקלות -- כדי לרסן את היקירביצ'יזם, אך הוא אינו נעשה. בשנות התשעים הוחל בתהליך של מעין ''סקר איכות'' של בתי חולים בטיפול במחלות לב, בדומה לקיים במקומות אחרים בעולם. תוצאות הסקר, אחרי שנתו הראשונה, העלו כמה דירוגים מעניינים של בתי חולים והראו כי אין למעשה שום קשר מהותי בין מנתחים ''כוכבים'' להצלחות רבות יותר בניתוחים ובהישרדות אחריהם. במלים פשוטות, התוצאות הראו כי האיכות העודפת של היקירביצ'ים והגורים היא תעתוע אופטי ולא ממשות. סקר כזה, לו היה נמשך ומתעדכן מדי שנה (ומפורסם באופן נאות) היה תורם הרבה לפיצוץ המיתוס ולהפחתה ניכרת של הנכונות של חולים לשלם סכומי כסף גדולים כדי להינתח על ידי יקירביץ' ושכמותו. מערכת הבריאות וראשי בתי החולים חנקו את הסקר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאות שאתה טוען להן, של הסקר שאתה טוען שנערך ונחנק, אינן מפתיעות אותי1. אבל האם אכן נערך? יש לך מראי מקום? איך בדיוק הוא "נחנק", וע"י מי? (להגיד "המערכת" זה לא ממש מספק במקרה זה); ואם נחנק, איך בכל זאת שמעת עליו? בקיצור: פרטים /ממשיים/ נוספים (כלומר, לא שמועות) יתקבלו בברכה. 1 דהיינו, אני מניחה שאם (היה) נערך סקר שכזה, אלו אכן היו/יהיו התוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט, קראתי מאמר או שניים על הנושא (ועל קבורתו) בעיתון "הארץ". ואכן, חיפוש מהיר בגוגל העלה אחד מן המאמרים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אמור להיות בארכיון? איך שלפת אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי, חיפשתי בגוגל את השאילתה ''הארץ סקר ניתוח'' (במקור ללא המרכאות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה אקסלף! זה מאמר חשוב, ואני מקווה מאוד שהוא יישאר "כאן" בתוך הלינק שהבאת, ולא יילך בדרך כל "הארץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל המגיבים חברי הרופא המתמצא (יש לי הרבה חברים) טוען כי שום דבר שנעשה על ידי יקירביץ' לא בוצע לפניו על ידי קודמו בתפקיד (שעבר אח''כ לבית חולים אחר). טענתו השנייה היא כי עדיף להכות את יקירביץ בכיסו על ידי קנס מרושש ולאפשר לו להשאר חופשי ולהמשיך לנתח - בפיקוח. לדעתו מבחינת התועלת לציבור זה עדיף, כי יקירביץ' מנתח ברמה גבוהה ולא כדאי לנטרלו מעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר להערתך האחרונה, לא. אסור להרשות אפליה בחוק על פי מעמדו המקצועי או החברתי של אדם, על כך בנוי עיקרון השיוויון בפני החוק. פגיעה בעיקרון זה קשה יותר מכל נזק שעלול להיגרם (או מכל תועלת שעלולה להימנע) כתוצאה מכליאתו של ד''ר יקירביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 74357 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל אני בטוח שכמו בכל תחום, גם בתחום הכירורגיה יש עילויים ממש שהתוצאות שהם משיגים טובות יותר משל המנתח הממוצע, כך שהפיתוי יישאר. ולגבי הסקרים: בצד התועלת שהם יכולים להביא, יש להם גם השפעה לרעה על מקרים מסובכים. רופאים שחרדים לשמם הטוב יסרבו לקחת סיכונים וישאירו דוקא את החולים הקשים יותר לרופאים מתחילים או כאלה שאין להם מה להפסיד. אני יודע שמנסים לכמת את זה בסקרים, אבל הכימות בעייתי בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקר שאורי מדבר עליו, עד כמה שאני זוכר את הכתבה במוסף "הארץ", הפריך בדיוק את מה שאתה בטוח בו. סביר שיש הבדלי מיומנות בין מנתחים, אבל יתכן שהם בטלים בשישים לעומת הבדלים ברמת חדר הניתוח עצמו, איכות האשפוז והטיפול לפני ואחרי הניתוח, והשונות בין המטופלים עצמם. יתכן, כמובן, גם שהבדלי המיומנות בכלל לא תואמים את יחסי הציבור של המנתחים השונים - שהרי, אם אין לנו נתוני מחקרים השוואתיים בין המנתחים, על סמך מה אנו מניחים שיקירביץ' טוב יותר? חוות דעת של עמיתים, שלא לומר חוות דעת של מטופלים, נתונות לעיוותים שאתה בוודאי מכיר יותר טוב ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש עילויים אמיתיים – הם אלו שינתחו אותי (או את אמי, או את אחיי). למעשה, נימוק שפל זה הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שאני חוסך כסף מעמל כפי ומכשרוני. אצלך, אני משוכנע שכשסכין המנתחים תתקרב אל גופך תאחז בחזקה בכרך דאס קאפיטל המצוי אצלך תמיד ותתעקש להנתח אצל כל רופא פנוי לפי הגרלה עיוורת. יהיו כאלו שיציעו לך לוותר לרגע על השוויון ולקנות את דרכך החוצה מהקבר. אתה תמשיך לדבוק בעקרונותיך ובדרך לחדר הניתוח, באינהלציית החמצן, תזמזם בעיקשות: דין אחד לי ולמסעודה משדרות, דין אחד לי ולמסעודה משדרות. ======================== לגבי ההירתעות האפשרית של רופאים ממקרים מסובכים: הסקר שבוצע שיקלל גם את סיכויי ההישרדות של חולים ואת מידת הסיכון בפעולה הכירורגית, כך שלמרות שלכאורה נראה כי לרופאים כדאי היה להירתע מפעולה מורכבת, למעשה היא השתלמה להם באופן יחסי יותר מניתוח קל יחסית. למעשה, הסיכון הגדול ביותר לרופא המומחה היה במקרה קל יחסית שהתפשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא היית ההוא שהתלונן על נימוקים דמגוגיים אד-הומינום? אני מציע שתעזוב את הביטוח הרפואי שלי בשלום, ותואיל בטובך לענות לי אם מבחינתך מסעודה משדרות, גב' כהן מחדרה ואדון ברקוביץ' מחולון יכולים למות בשקט (או ברעש) כי לא טרחו לבטח את עצמם כיאות. =============== כן, בתיאוריה. באופן מעשי לא קל לשקלל את סיכויי השרידה של חולה לב עם סכרת מתקדמת ועם היסטוריה של בעיות בכליות. הכי בטוח עבור יקירביץ' מונחה הסטטיסטיקה לא לפתוח את החזה שלו בכלל, מי יודע באיזה מצב הוא ימצא את העורקים. אבל זה עניין צדדי למדי, אני מסכים שמידע רואי (גם שטטיסטי) צריך להיות גלוי לציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא דיברתי עליך ספציפית, מר הכפר הגלובלי, כידוע לך היטב. ב. ישנן שתי עמדות בהן מה שעושים הגבירות והאדונים הנזכרים בחייהם הוא מענייני: אם אני הפטרון שלהם או אם אני העבד שלהם. מאחר וזה אף זה אינני, אינני חושב שאני צריך לטרוח בשאלה אם הם דאגו לביטוח אם לא. הם מבוגרים וצריכים לדאוג לעצמם. ומה איתך? אתה הפטרון או העבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאדונים והגברות האחרות שמחוסר יכולתם/ידיעתם/הבנתם אתה כה מודאג הם, לעומת זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כן. ולכן, על אף שחטאו בחטא הטפשות והיוהרה, או בחטא החמור מכל: עוני, אני לא אוכל לראות אותם נמקים בחוליים ולרחוץ בנקיון כפי. כמו שאתה יודע, זאת לא תיאוריה, זה בדיוק המצב שהביא להקמת מוסדות ביטוח החובה למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שהביא להקמת מוסדות ביטוח החובה למיניהם. אם תעיין בהיסטוריה שלהם תראה כי המניע המרכזי להקמתם היה נסיון להפיס את דעתה של הבורגנות בקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שוב פעם המציאות המתגנבת ומקלקלת את התאוריות היפות: נניח שיש בידך סכום צנוע בלבד לצרכי "שיחוד" המערכת הרפואית (כלומר אינך בבחינת מתחרה לתשלומים של החולה גב' אריסון או מר טבע הורוביץ". בידך הברירה היכן להשקיע: לרשום שק שיצרוב חור בחשבון הבנק שלך לטובת אחד העילויים מנהלי המחלקות(יקירביץ, קרסו ...) שיזנח אותך ברגע הראשון שיוכל בידיו של האסיסטנט הכי חדש שלו לטובת החזקת ידו של לקוח פרטי עשיר באמת או להמר בסכום צנוע יותר על המערכת הבריאותית הציבורית והאומללה שלנו שתנפק לך רופא סביר (אחוז ההצלחה שלו נניח 95 לעומת 98 של יקירביץ). אני הייתי בוחר בשני. נ.ב. המציאות גם גורמת לכך שלא תמיד כל מי שמצליח להתמנות מנהל מחלקה/ להכנס לתקשורת כל שני וחמישי/ לנהל פרקטיקה פרטית עם לקוחות רבים ועשירים הוא בהכרח הרופא הטוב ביותר עבורך ספציפית (מבחינת סיכויי ומידת ההחלמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם היחידה בה נצרכתי לעניין באופן אישי, בחרתי במסלול השני. בדיעבד, אני יכול לומר לך שההתנתחות על ידי היקירביצ'ים הייתה החלק הזניח והפחות חשוב בכל העניין. כשטענתי שביטוח חובה הוא למעשה אין-ביטוח, דיברתי לא רק על נקודת הסוף אלא גם על כל הנקודות שבדרך. בדוגמה שלי, הייתי צריך לעבור ניתוח לא מסובך אך מעט מסוכן. מטעמי כיס ועקרון, החלטתי לפסוע במסלול שהתוותה לי המערכת בהתאם לביטוח החובה שלי. ההליך כלל את הפריטים הבאים: א. שלוש פגישות עם רופא – סה"כ 20 דקות לכל הפגישות ביחד. ב. 10 בדיקות, צילומים, ביופסיות, וכדומה – סה"כ 1 שעה לביצוע כל הבדיקות ביחד. ג. הכנה לניתוח וניתוח – סה"כ 1.5 שעה לביצוע. ד. טיפול אחיות ורופאים במהלך האשפוז שאחרי – סה"כ 40 דקות במהלך שלושה ימים. ה. 2 בדיקות אחרי הניתוח ל"מעקב" – סה"כ 15 דקות לשתיהן ביחד. ו. איסוף תרופות – סה"כ 1 דקה זמן רוקח. סה"כ זמן שהשקיעה המערכת בטיפול ישיר בי: 3.7 שעות. סה"כ כסף שנגבה ממני עבור הטיפול במסגרת הביטוח: 295 שקל. סה"כ זמן שנדרש להענקת טיפול בזמן כולל של 3.7 שעות: 750 יום. סה"כ כסף שנגבה ממני עבור הביטוח מקופת החולים במהלך אותה תקופה: 3765 שקל. סה"כ ימי עבודה שהפסדתי במהלך התקופה לצורך ביצוע הבדיקות: 7 ימים לאורך התקופה. סה"כ עלות ימי העבודה שהפסדתי: בערך 1400 שקל לפי חלק יחסי משכר מינימום. לסיכום, במסגרת הביטוח שכביכול עמד לרשותי, קיבלתי שירות בהיקף של 4 שעות שלקבלתו נדרשו שנתיים, כשבמהלך אותה תקופה אני משלם בערך 1700 שקל בכסף ובאובדן שכר עבודה ועוד 3765 שקל בדמי ביטוח. מדובר בסכומים עצומים, במיוחד כאשר הנתבע לשלמם הוא אדם עני. למעשה, אדם עני יעדיף קרוב לוודאי שלא לעבור את הניתוח כלל, משום ש"גביית" השירות מקופת החולים מתבצעת בהליך כה מורכב, ממושך ויקר. את הגברת משדרות לא מטריד יקירביץ' אלא העובדה שביטוח החינם שלה אינו ניתן למימוש כלל ועיקר ובפועל, אינו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו די מסכימים לפחות ב-2 נקודות א) מערכת הבריאות הציבורית לא פועלת בצורה תקינה. ב) סיפור היקירביצ'ים ושאר כוכבי הרפואה הפרטית הוא חלק טפל בעניין. לעניין האנליזה שלך אתה בודאי מודע שהבאת מקרה פרטי, בעוד העלות של שרותי הבריאות צריכה להגזר מהצריכה הממוצעת שלהם (כלומר אתה צריך להכניס לחישוב מה תהיה עלותך למערכת כאדם מבוגר ו/או חולה (אני כמובן מאחל לך בריאות מלאה עד 120)). אם כי איני סבור שחישוב כזה יגלה שהמערכת יעילה וזולה להפתיע. הבעיה היא האבחנה מהן הסיבות למחלת מערכת הבריאות הציבורית ובעקבות כך מה יש לעשות. סיבה אחת לדעתי היא הערבוב בין המערכת הציבורית לפרטית (רופאים המקבלים שכר במערכת הציבורית ועובדים בפרטית). התומכים של הרעה החולה הזאת, מצדיקים אותה בצורך לא להוציא מן המערכת את "הרופאים הכוכבים". לטעמי זה מחיר שכדאי לשלם כדי להקטין את אוירת השחיתות שרופאים אלו יוצרים במערכת. האבחנה העקרית שלי היא חוסר אומץ לב ציבורי של מנהלי המערכת לנהל מערכת רציונלית (כוונתי להתחיבויות יתר לא סבירות, לספק שרותים רפואיים ללא מגבלת מחיר וסדרי עדיפות). אבחנה זו חשודה אפילו לי עצמי, כי חוק הרפואה הציבורית היה אמור לשפר את המצב עם בעיה זו. מעניין מהי האבחנה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היעדר הרציונליות מן המערכת הקיימת הוא תוצר של היעדר אלמנט הכרחי של שכר ועונש או, בניסוח אחר, יחס ישיר והולם בין השקעה ותמורה. כשיחס כזה אינו מתקיים, המערכת אינה רציונלית ולכן, בהכרח, אינה מספקת את השירות שהיא נדרשת לו. האבחון שלך שגוי משום שאתה מניח שתי הנחות שגויות: א. "העלות של שרותי הבריאות צריכה להגזר מהצריכה הממוצעת שלכם" – כלומר, אתה מניח שההתחייבות של שירותי הבריאות היא מערכתית וכוללת (כלפי "הציבור") ולא ביטוח לפרט. כשההתחייבות היא מערכתית, נעדר ממנה יסוד מתן דין וחשבון ויחס השקעה-תמורה ההופך אותה לא רציונלית מיסודה. ב. אתה מניח – הנחה נפוצה למדי באיל – שבעיות המערכת קשורות לשגיון לב חולף הניתן לתיקון ("חוסר אומץ לב ציבורי"). זו, שוב, הנחה שגויה. בעיות המערכת הן תוצר הכרחי של המבנה שלה, לא של האנשים הטובים או רעים העומדים בראשה. במלים פשוטות: אתה מניח שהקבוע הוא משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) ההגדרה שלך "התחייבות מערכתית" היא נכונה, אבל גם כאן המציאות לא נכנעת להגדרות תאורטיות. ברמת הפרטים "הצריכה הממוצעת" שעליה דברתי היתה דוקא ברמת הפרט: מיצוע בין עלותך כצעיר בריא לעלותך כמבוגר פחות בריא. אבל עד כאן הצדק אתך כיון שהמערכת בעיקר ממצעת בינך לבין צרכנים אחרים שעלותם גבוהה והתשלומים שלהם נמוכים. אלא שההתחייבות של מערכת הבריאות אינה יכולה להחשב "מערכתית" טהורה שכן יש לה גם רכיבים פרטיים. אם קופת החולים שלך אינה עונה על דרישותיך הפרטיות בידך לעזוב אותה ולעבור לאחרת. כמו כן, בפרט עתה יש על המערכת בקרה (עודפת לטעמי) ברמת הפרט. רופא נכנס לכלא על מה שעשה לשני לקוחות פרטיים (ולא על פגיעה במערכת). אחות מבולבלת בפגיה נרדפת ע"י המערכת והתקשורת על פגיעה בפרט מסויים. למחוייבות של מערכת הבריאות יש צדדים פרטיים לא מערכתיים לא מבוטלים כלל. ב) טעות בידך. גם לדעתי בעיות המערכת הן מערכתיות ולא מקריות. דעתי השונה נובעת מכך שאיני שותף לגישת ה"עולם ישן עד היסוד נחריבה". משהו מאוד יסודי פגום במערכת וגורם לחוסר היעילות (התורים, ההמתנות, מורכבות קבלת השרות), אבל אני לא בטוח שהפתרון האופטימלי הוא הפרטה גורפת של קופות החולים. צריך קודם לאבחן את הבעיה. לאנליזה שלך ("ההתחיבות המערכתית"), כאמור איני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. על טיפול רפואי, אישפוז ומנוחה של עד מספר ימים מסוים בשנה המעביד מחוייב על פי חוקי העבדוה לשלם לך משכורת על פי חוקי העבודה (או שבשל התנגדותך למוסד חוקי העבודה נמנעת מלדרוש את המגיע לך על פי חוק). 2. אני לא יודע איזה תהליך זה ולמה הוא לקח שנתיים אבל אני מכיר כמה אנשים שנכנסו לניתוחים לא קשים בתוך כמה שבועות. אני מניח שבין הביקור האחרון בסעיף א' לניתוח עצמו לא עברו יותר מכמה ימים. 3. אני לא מבין על מה אתה מתלונן שאישפזו אותך (צורך רפואי)? שעקבו אחרי ההחלמה שלך? שהרוקח לא עיכב אותך ליותר מדקה? שהכריחו אותך להישאר בבית החולים שלושה ימים והאחות לא בידרה אותך יותר ממה שהייתה חייבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מהדברים שכתבתי אפשר, אני מניח, להסיק כי איני שייך לעדת השכירים. מתוך כך ברור כי: א. אני משלם מחיר מפולפל עבור שירותי הבריאות הבלתי-קיימים כדי לממן את התשלום הזה על פי חוקי העבודה. ב. אינני מקבל אותו. 2. אתה מניח לא נכון. בתהליך רגיל, אתה פונה לרופא המשפחה (ביקור 1), המפנה אותך לרופא מומחה (ביקור 2), המפנה אותך לרופא אחר (אם ההפניה המקורית שגויה) או לשורה של בדיקות. אחרי השלמת הבדיקות (כל אחת בנפרד, ביום אחר, בהפרשים של שבועות) אתה חוזר לרופא המומחה (ביקור 3) והוא קובע איזה טיפול נדרש ושולח אותך לשורה נוספת של בדיקות. בין סיום הבדיקות ויצירת הקשר עם בית החולים ותאריך הניתוח יש בממוצע שלושה חודשים (כלומר, חודשיים, ואז יש שתי דחיות). 3. אני לא מתלונן על הטיפול עצמו – בכל נקודה שבה אכן קיבלתי את הטיפול הוא היה משביע רצון ולמעלה מזה. התלונה שלי היא על כך שמסלול הטיפול כה ארוך ויקר. קבלת השירות עבורו אתה משלם את הביטוח כה סבוכה עד שהשירות, בכל מובן מעשי, אינו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי עד לסיפור דומה: 1. פנייה לרופא הרגיל. 2. הפניה לרופא מומחה. 3. הפניה לבדיקות. 4. חזרה לרופא המומחה. 5. מעבר לרופא מומחה אחר בשביל חוות דעת נוספת. 6. הפניה לניתוח בבית חולים של קופ"ח כללית. 7. אשפוז וניתוח. 8. שחרור. 9. מעקב. סעיפים 1-8 לקחו שלושה שבועות ועלו 24 ש"ח. סעיף 9 היה חצי שנה יותר מאוחר ועלה 24 ש"ח נוספים. ורק להבהיר, לא היה מדובר בארוע מסכן חיים ובשום שלב לא היה שימוש בקשרים אישיים או בתשלום מתחת לשולחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אם אתה מתלונן ועל מה בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתלונן על כלום, רק טוען שנסיון אישי אנקדוטלי הוא לא ראיה לכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מדובר בחובה של המעביד ולא של קופת החולים. לכל היותר תוכל להתלונן על כך שימי המחלה של העובדים מגולמים במחירי המוצרים והשירותים שאתה רוכש אבל זה כבר באמת טיעון טפשי. 2. למעט העניין של פיזור הבדיקות (שלפעמים הוא צורך רפואי אבל בדרך כלל נובע מתיכנון לקוי פיזור גאוגרפי של מעבדות ומכונים וכו') האם אתה יכול לתת לי מהלך יותר יעיל? אתה רוצה ללכת ישר לניתוח בלי בדיקות? אתה רוצה לפנות לרופא מומחה בלי להתיעץ עם רופא כללי קודם (איך תדע הבעיה היא בבלוטת התריס או שזה זיהום ויראלי, אולי זה בכלל דיכאון או משהו אחר שלא העלית על דעתך ואפילו לא ידעת שהוא קיים?) אתה רוצה שלא יבדקו במשך כמה חודשים אחרי הטיפול שהוא אפקטיבי, הבעיה לא חזרה ולא התעוררו בעיות אחרות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |