בתשובה לאורי, 22/06/04 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו די מסכימים לפחות ב-2 נקודות א) מערכת הבריאות הציבורית לא פועלת בצורה תקינה. ב) סיפור היקירביצ'ים ושאר כוכבי הרפואה הפרטית הוא חלק טפל בעניין. לעניין האנליזה שלך אתה בודאי מודע שהבאת מקרה פרטי, בעוד העלות של שרותי הבריאות צריכה להגזר מהצריכה הממוצעת שלהם (כלומר אתה צריך להכניס לחישוב מה תהיה עלותך למערכת כאדם מבוגר ו/או חולה (אני כמובן מאחל לך בריאות מלאה עד 120)). אם כי איני סבור שחישוב כזה יגלה שהמערכת יעילה וזולה להפתיע. הבעיה היא האבחנה מהן הסיבות למחלת מערכת הבריאות הציבורית ובעקבות כך מה יש לעשות. סיבה אחת לדעתי היא הערבוב בין המערכת הציבורית לפרטית (רופאים המקבלים שכר במערכת הציבורית ועובדים בפרטית). התומכים של הרעה החולה הזאת, מצדיקים אותה בצורך לא להוציא מן המערכת את "הרופאים הכוכבים". לטעמי זה מחיר שכדאי לשלם כדי להקטין את אוירת השחיתות שרופאים אלו יוצרים במערכת. האבחנה העקרית שלי היא חוסר אומץ לב ציבורי של מנהלי המערכת לנהל מערכת רציונלית (כוונתי להתחיבויות יתר לא סבירות, לספק שרותים רפואיים ללא מגבלת מחיר וסדרי עדיפות). אבחנה זו חשודה אפילו לי עצמי, כי חוק הרפואה הציבורית היה אמור לשפר את המצב עם בעיה זו. מעניין מהי האבחנה שלך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היעדר הרציונליות מן המערכת הקיימת הוא תוצר של היעדר אלמנט הכרחי של שכר ועונש או, בניסוח אחר, יחס ישיר והולם בין השקעה ותמורה. כשיחס כזה אינו מתקיים, המערכת אינה רציונלית ולכן, בהכרח, אינה מספקת את השירות שהיא נדרשת לו. האבחון שלך שגוי משום שאתה מניח שתי הנחות שגויות: א. "העלות של שרותי הבריאות צריכה להגזר מהצריכה הממוצעת שלכם" – כלומר, אתה מניח שההתחייבות של שירותי הבריאות היא מערכתית וכוללת (כלפי "הציבור") ולא ביטוח לפרט. כשההתחייבות היא מערכתית, נעדר ממנה יסוד מתן דין וחשבון ויחס השקעה-תמורה ההופך אותה לא רציונלית מיסודה. ב. אתה מניח – הנחה נפוצה למדי באיל – שבעיות המערכת קשורות לשגיון לב חולף הניתן לתיקון ("חוסר אומץ לב ציבורי"). זו, שוב, הנחה שגויה. בעיות המערכת הן תוצר הכרחי של המבנה שלה, לא של האנשים הטובים או רעים העומדים בראשה. במלים פשוטות: אתה מניח שהקבוע הוא משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) ההגדרה שלך "התחייבות מערכתית" היא נכונה, אבל גם כאן המציאות לא נכנעת להגדרות תאורטיות. ברמת הפרטים "הצריכה הממוצעת" שעליה דברתי היתה דוקא ברמת הפרט: מיצוע בין עלותך כצעיר בריא לעלותך כמבוגר פחות בריא. אבל עד כאן הצדק אתך כיון שהמערכת בעיקר ממצעת בינך לבין צרכנים אחרים שעלותם גבוהה והתשלומים שלהם נמוכים. אלא שההתחייבות של מערכת הבריאות אינה יכולה להחשב "מערכתית" טהורה שכן יש לה גם רכיבים פרטיים. אם קופת החולים שלך אינה עונה על דרישותיך הפרטיות בידך לעזוב אותה ולעבור לאחרת. כמו כן, בפרט עתה יש על המערכת בקרה (עודפת לטעמי) ברמת הפרט. רופא נכנס לכלא על מה שעשה לשני לקוחות פרטיים (ולא על פגיעה במערכת). אחות מבולבלת בפגיה נרדפת ע"י המערכת והתקשורת על פגיעה בפרט מסויים. למחוייבות של מערכת הבריאות יש צדדים פרטיים לא מערכתיים לא מבוטלים כלל. ב) טעות בידך. גם לדעתי בעיות המערכת הן מערכתיות ולא מקריות. דעתי השונה נובעת מכך שאיני שותף לגישת ה"עולם ישן עד היסוד נחריבה". משהו מאוד יסודי פגום במערכת וגורם לחוסר היעילות (התורים, ההמתנות, מורכבות קבלת השרות), אבל אני לא בטוח שהפתרון האופטימלי הוא הפרטה גורפת של קופות החולים. צריך קודם לאבחן את הבעיה. לאנליזה שלך ("ההתחיבות המערכתית"), כאמור איני מסכים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |