הצרה שבהכללות 215412
גם כותב המאמר וגם המגיב הראשון שמעלי (idan) חוטאים בהכללות שאין מאחוריהן דבר. הראשון מכליל ממדינות אירופה על הכלל (המדיניות של נתניהו לא הייתה מתקבלת), והשני מכליל בעיקר מארה"ב על הכלל (השלטון הוא שמרן). שתי ההכללות אינן נכונות. על זו של עידן אינני חושב שצריך להכביר מילים - במדינות רבות השלטון הינו או היה למשך תקופות ארוכות בידי מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. גם ההכללה של דרור היא שגויה, פשוט משום שיש מדינות רבות שלשמאל כמעט אין ייצוג בהן - ארה"ב היא דוגמא בולטת, אבל גם קנדה, יפן, ולפי http://www.geocities.com/michaelshalev/Papers/Shalev... - גם גרמניה.

דווקא הסתכלות מציאותית יותר היא שמביאה לשאלות מעניינות באמת. לא למה אין בישראל מפלגה סוציאל-דמוקרטית, אלא עד כמה זה נפוץ, אם בכלל, שמדינה שהייתה במשך שנים בידיה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית שכזו, תהפוך למדינה עם שמאל חלש עד בלתי קיים? אני חושב שאיטליה היא דוגמא לכך, אם כי אינני מכיר את המפה המפלגתית שלה היטב. בכל מקרה, אם היא דוגמא לכך, הרי שהשינוי התרחש בעקבות רפורמה בשיטת הבחירות. ראו זה פלא! גם בישראל השינוי התרחש בעקבות שינוי בשיטת הבחירות. האם יש כאן תבנית? יתכן. יש עוד מדינות בהן התבצעה רפורמה שכזאת - ניו-זילנד, גרמניה, יפן. האם גם שם התבצע תהליך שכזה? אם כן, מה אפשר ללמוד מזה?
לא יודע. אולי עליתי כאן על רעיון לתזה... המממ... לא לגנוב לי!
הצרה שבהכללות 215427
טוב, לא בכל העולם קוראים למפלגה הסוציאל-דמוקטית בשם הזה, אבל שמאל כלכלי/חברתי קיים בכל מקום, כולל בארה"ב, בקנדה ומן הסתם גם ביפאן (אם כי אודה ואבוש שאין לי מושג על הפוליטיקה היפאנית).

בארה"ב, יש ימין ושמאל כלכליים. קוראים להם הרפובליקנים והדמוקטים בהתאמה. אולי אין מפלגה סוציאל-דמוקרטית במובן הרחב שלה, אבל תומכיה הפוטנציאלים נמנים עם מצביעי הדמוקרטים.
בקנדה אין מפלגה סוציאל-דמוקרטית? אני ממש לא בטוח, אבל בכל מקרה מדיניות הפנים בקנדה היא בעלת אורינטציה סוציאלית. כל תושב זכאי לביטוח בריאות מלא (ללא תשלום), כחלק מהשירותים שהמדינה מספקת לכלל תושביה. מערך התמיכה הסוציאלית מפותח בהרבה מאשר בארה"ב (בו הוא כמעט לא קיים) ולכן אין כמעט Slums בקנדה, וגם למעמד הנמוך יש תנאי מחייה סבירים.
בכל דרום אמריקה, יש מפלגות סוציאליות רבות. חלקן גם בשלטון.

בכל העולם יש שמאל וימין כלכלי/חברתי.
באירופה קוראים לו סוציאל-דמוקטים. במקומות אחרים יש לו שמות אחרים.
רק בישראל השמאל והימין אבדו מזמן את משמעותם המקורית.
הצרה שבהכללות 215513
לא התייחסתי לשמות, התייחסתי למהות. בארה"ב אין שמאל כלכלי. יש מרכז-ימין (דמוקרטים) ויש ימין (רפובליקנים). בקנדה יש מפלגת שמאל קטנה מאוד, שבשיאה הגיעה לבערך 15 אחוז מהמושבים, ומאז כבר התדרדרה ל-‏3 אחוזים בערך. שתי המפלגות הגדולות האחרות (אם נתעלם מהקוויבקיסטים) הן הליברלים (מרכז-ימין) והשמרנים (ימין). נכון, לעיתים הליברלים נאלצו להסתמך על מפלגת השמאל (CCP/NDP) כדי להשיג רוב בפרלמנט, ואז אכן ננקטה מדיניות יחסית שמאלנית, אבל מכאן ועד לטענה שיש שמאל כלכלי-חברתי משמעותי בקנדה, הדרך עוד ארוכה.
הייתי נותן לך מראה מקום לספר שעוסק בשאלה מדוע לא התפתח שמאל במדינות הללו (זה קשור לשאלה מתי במהלך ההיסטוריה של בריטניה הוקמה המדינה), אבל לצערי אינני זוכר את שמו וחיפוש על המעט שאני כן זוכר לא העלה דבר.

בכל אופן - מובן שיש קבוצות קטנות של תומכים ברעיונות סוציאל-דמוקרטיים, אבל הם לא מתגבשים לכדי כוח - לא כמפלגה נפרדת ולא בתוך המפלגות הקיימות. לכן, אפשר להגיד שאין, בעצם, שמאל במדינות הללו.
הצרה שבהכללות 215741
Canada d o e s have a social democratic party, decidedly so. It is called the New Democratic Party (in Quebec Nouveau Parti Démocratique, though admittedly it hardly exists there).
הצרה שבהכללות 215771
היא בקושי קיימת בכל קנדה. זה מה שאמרתי. אם אתה מתעקש - בקנדה יש גם איזה שתיים-שלוש מפלגות קומוניסטיות (המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הלניניסטית ועוד איזו מפלגה ששכחתי את שמה). אבל הן לא מקבלות קולות...

יש להם גם מפלגת חוק הטבע ומפלגת הקנביס, אגב. כמו בארץ.
הצרה שבהכללות 215880
I think you are exaggerating. The NDP is no fringe party like cannabis and yoga parties, but a movement with deep historical roots, right back to the 1890s.

Its predecessor, the Cooperative Commonwealth
Federation, elected the first Socialist head of government in North America (in Saskatchewan, in the late 1940s) and it has a strong provincial base, having at various times, including in the 1980s and 1990s, formed governments in Ontario, Manitoba and Saskatcewan.

It is true that the party declined in recent years; at its peak, in the 1980s, it elected about 40 MPs out of the 300 in Canada's House of Representatives, based on about 10% of the vote. It also held the balance of power when Conservatives and Liberals were balanced.Now it has only 13 MPs. But that is mainly due to the capacity of the Liberals to steal the NDP's clothes, to the regional, majoritarian single-party constituency system which distorts the proportion btween votes cast and seats gained, and to temporary factors such as the rise of the far right in the recent 2000 elections, which sent frightened NDP voters to vote for the Liberals.

Please do remember that the Conservatives have also been once almost wiped out, in the 1990s, after the rule of Brian Mulroney, and yet managed to stage a comeback. Since the NDP's voting base in the popular vote has changed little, I expect them to do the same, some time.

However, be that as it may - the NDP are certainly not a lunatic fringe party as you sem to have presented them. Do note that under North American conditions it is extremely difficult to survive as a socialist party - the American Socialist received 10% of the vote at their peak in the 1930 and, surprise, there is (1)one
Socialist member in the House of Representatives.

When in a flexible, developed capitalist system a left-of-centre capitalist party like the Democrats in America or the Liberals in canada is ready o represent some of the interests of organised labour and the lower classes, keeping aviable explicitly socialist party is very difficult and, with a sustained 10% share of the vote, quite an achievement.

I know you are an adherent of liberal capitalism, but if you try to assess this achievement in purely idelogy-free political science terms, you will have to acknowledge it.

הצרה שבהכללות 215882
Some complementary remarks on Italy are due.
I don't think it is possible tosay that Italy "was in the hands" of a scoialist, or even a left party, and
certainly not "for a long time"

The unique feature of post-1943 Italy, i.e., since the fall of Fascism and the creation of a fully-fledged electoral democracy, was the dominance of a Communist party as the main force on the Left, with only a weak Socialist and an even weaker Social Democratic parties competing with it, a n d as trong leftish faction in the ruling and ideologically blurred Christian Democratic party, which controlled a part of the trade unions.

Fear of a Communist takeover polarised Italian society and prevented a regular, "normal" electoral pendulum swing between democratic left and right wing parties

That was the structural reason for endemic corruption in Italy.

The party which ruled incessantly and in changing coalitions for almost half a century was the Christian Democrats, and it was the main party of the Left, the Communists, which was permanently excluded.
Only the end of the Cold War permitted a realignemnt in which the Socialist party PSI, having been completely corrupted after years of supplying the crucialo 10% for a coalition with the Christian Democrats, has been totally wiped out. And it was the erstwhile ruling party, the Christian Democrats, which was wiped out , with left-, centre- and right-wing factions drifting in different directions. Only the reinvention of the old Communist party as a Democratic Party of the Left allowed it to compete for power and win it, but only very briefly, in a n electoral alliancce with former Christian Democrats (like Romano Prodi) and without achieving anything.

So Italy is in many senses unique, perhaps even "more unique than others".
הצרה שבהכללות 215897
קרה המקרה ואני מכיר היטב את הפוליטיקה הקנדית. נכון שהסוציאליסטים זכו בהצלחה ברמה המחוזית, אבל זה קרה בעקבות הנתק שנוצר בין הפוליטיקה המחוזית לפוליטיקה הפדרלית. הדבר לא שונה מהותית מהנתק שבין ההצבעה לרשויות המקומיות להצבעה לכנסת בישראל - הנושאים העומדים על הפרק הם שונים, והנאמנות למפלגה הרבה יותר חלשה ברמת המחוז.
אין לי פה אתה הנתונים שלי, אבל עד כמה שאני זוכר ה-CCF הוא תוצר של שנות ה-‏30 או ה-‏40, לכל המוקדם, ובוודאי לא תוצר של שנות ה-‏1890.
את כל המידע שהבאת בפיסקה השלישית אני הבאתי כבר בדברי, ולכן לא ברור לי על מה ולמה מצאת לנכון לחזור עליו. הכל, פרט למשפט התמוה על "עלייתו של הימין הקיצוני" בבחירות 2000. לא זכור לי שינוי משמעותי בכוחה של אף מפלגה פרט לליברלים, שהתחזקו לאחר שבבחירות שלפני כן היו על סף ה-‏50 אחוז.

חשוב לציין את המקרה הבריטי - מדובר בשיטת בחירות זהה לזו הקנדית, עם אותם החסמים שציינת, ובכל זאת, שם עלתה מפלגת הלייבור ו*החליפה* את הוויגז (הליברלים) כאחת משתי המפלגות הגדולות. הליברלים הבריטים והסוציאליסטים הקנדים כיום נמצאים באותה רובריקה של מפלגה שלישית כיום (רק שלליברלים הבריטים יש יותר סיכוי להשפיע על הפוליטיקה, משום שבמצב של תיקו בין הלייבור לשמרנים, הם מחזיקים בנקודת הציר).

חשוב גם להזכיר שהשמרנים בקנדה, בניגוד למה שאמרת, לא "הצליחו להשתקם", אלא נותרו מרוכזים בעיקר בקנדה האטלנטית (ובאופן מופלא - כך גם ה-NDP). לבסוף הם הצליחו להגיע להסכמה עם ה-CA להתאחדות. לקרוא לזה "שיקום" זה בערך כמו לטעון שהפרוגרסיבים הצליחו להשתקם בכך שהם התאחדו עם השמרנים לפני כמה עשרות שנים, רגע לפני שהם נגוזים מהמפה הפוליטית.
ה-PC (המפלגה השמרנית הישנה) נמצאים בעמדת נחיתות בתוך המפלגה השמרנית החדשה (המאוחדת), ולראיה - אף אחד לא ספר את המועמד שלהם לראשות המפלגה החדשה. הארפר אמנם ניצח בהליכה את המאבק, אבל מי שעמדה מולו והצליחה להוות אלטרנטיבה לא הייתה נציגת ה-PC, אלא סתם איזו אילת הון נטולת עמדות שהגיעה משום מקום. ללמדך עד כמה מצבם של השמרנים הישנים הוא נחות בקרב המפלגה החדשה.

ל-NDP, לעומת זאת, אין ממש עם מי להתאחד, ואין מי שיגרור אותם למעלה. הנפילה של ה-PC הייתה בשל הפיצול הפתאומי של המפלגה לשלושה חלקים - הרפורמה, הקוויבקיסטים, והשאריות שנותרו של ה-PC. הנפילה של ה-NDP הייתה מאה אחוז נטישה של המצביעים שעברו או אל הליברלים או אפילו אל מפלגות הימין החדשות. העובדה שאת מעט השיקום שהם הצליחו להשיג, השיגו ה-NDP דווקא במזרח, שם מעולם לא זכו לקולות רבים, מצביעה עד כמה חד הוא הניתוק בין מצביעי המפלגה ה"מסורתיים" לבין המפלגה כיום.

לסיכום - לא טענתי שה-NDP הם "שוליים סהרוריים", אבל אני כן טוען שאין ולא תהיה להם ישועה. לא כי אני מתנגד לעמדות שלהם, אלא פשוט משום שבמערכת הקנדית, לעומת זאת הבריטית, למשל, פשוט אין שמאל אמיתי.
הצרה שבהכללות 216006
Thank you for this information.
Apparently, our assessments are not that far apart. The duplication of information about which you complained resulted from me writing my response to your first intervention, before the second, more detailed one.
As for the historical roots: That, of course, was a didactic simplification. The CCF has indeed been founded in 1933, but it developed from the Independent Labor Party founded in 1919, which itself developed from trade unionists organising from the 1890s and socialist intellectuals such as James Woodsworth active from the early 20th century. It is in this sense that I meant the historical roots are to be found in the 1890s. Woodsworth himself, by the way, was the personal link between ILP and CCF (whose president he became from 1933), and he himself had been an active socialist agitator from about 1910.

As for right wing gains in the 2000 election, what I was referring to the Canada Alliance party, which may be fairly called, at least, far right. As far as I recall, the swing from the NDP to the Liberals in this election has been widely attributed to fear of the Canada Alliance driving NDP voters - in a first-past-the-post majoritarian electoral system - into the Liberal column. That paradoxically led to Liberal victory and the NDP's collapse at the polls.

Thanks for the information on the change in the regional voting base - I was not aware of that before. It does stand to resaon that the depressed Atlantic provinces would vote NDP - a new development, as you have rightly pointed. The question is whether it could retain this ote and regain its former support base among unionised and public sector workers in the populous, industrial inland pprovinces - Ontario and Manitoba. I believe this is not a long shot - they did it before, and one economic downturn w, or ahigh profile labour dispute, or a privatising attack on the public sector welfare srvices, will suffice to create this effect .
It happened before, after all.
הצרה שבהכללות 216015
צריך לזכור שהיווצרותה של ה"ברית הקנדית" (CA) הייתה מהלך שכל כולו פנייה של מפלגת הרפורמה לכיוון המרכז, תוך הצהרה ברורה (שאף התגשמה) כי המפלגה מעוניינת להתאחד עם ה-PC. כלומר, בשנת 2000, ה-CA כבר לא היו כל כך "ימין קיצוני". באופן כמעט מוחלט, הקולות שאבדו ל-PC בשנת 2000 עברו ל-CA, ובכך אותתו על רצונם באיחוד בין שתי המפלגות.

בוא נסתכל קצת על הנתונים: מה קרה לקולות של ה-NDP והליברלים במעבר בין 97' ל-‏2000?
(מחוז) (שינוי ב-NDP) (שינוי בליברלים)
צפון 2.7 11.2
ב"ק 7- 6.1-
אלב 3.- 3.1-
ססק 4.7- 4-
מאנ 2.3- 1.8-
אונ 2.4- 2
קוו 2.- 7.5
נ"ב 6.7- 8.8
נ"ס 6.4- 8.1
פ"א 6.1- 2.2
נ"ל 7.9- 7
סך-הכל 2.5- 2.3

שים לב - בכל המערב שתי המפלגות הפסידו (במידה שווה, רוב הזמן), בצפון שתי המפלגות הרוויחו (אם כי זה מחוז קטן), בקוויבק ה-NDP היו פחות או יותר ללא שינוי בעת שהליברלים הרוויחו בגדול. רק במזרח אפשר לדבר על מעבר של מצביעים מה-NDP לליברלים.
כלומר, להאשים את אובדן הקולות המשמעותי של ה-NDP בנהירה אל הליברלים היא מוטעית לחלוטין במערב - שם נמצאים רוב המושבים שאיבדה ה-NDP בבחירות הללו.

הנתונים הללו, אגב, גם מעמידים בספק אחת משתי הטענות שלך - או שה-CA היא מפלגת ימין קיצוני, או שיש שמאל אמיתי בקנדה. אם הטענה הראשונה נכונה, אזי מצביעי ה-NDP שעברו אל ה-CA לא יכולים להחשב שמאל אמיתי. ואם יש שמאל אמיתי בקנדה, אזי לא יתכן שהם יבחרו לעבור למפלגת ימין קיצוני בכזו קלות.

(הנתונים, אגב, מוויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Canadian_federal_electi...)
הצרה שבהכללות 526212
יגיע זמן ונפסיק לראות במציאות של הגוים בעולם קריטריון לפיו אנו מודדים את מציאותנו בארץ. "בכל העולם יש שמאל וימין כלכלי\חברתי רק בישראל השמאל והימין איבדו משמעותם.." להיות שונה מהעולם נקרא לאבד משמעות? במדינת ישראל חיי עם מיוחד שונה משאר העמים מהבטים רבים ועקרוניים מאוד. לכן דרוש כלים ונורמות מדידה מתאימים לעם היהודי.
אברהם
הצרה שבהכללות 526213
בישראל חיים שני עמים ובתוך היהודים חיים אנשים שונים. אם היו חיים רק אנשים שחושבים כמוך, לא היית צריך להדבר עם אף אחד. לצערך לא כך הוא המצב ותיאלץ להדבר.
הרחבה שבהפרטות 215449
דובי יקירי, חוששני שלא ירדת לסוף דעתי.
לא השלטון (שבמדינה דמוקרטית הוא נבחר ע"י העם) הוא שמרן, אלא האליטה השלטת (= הממסד), אשר אינה נבחרת ע"י העם אלא מרכזת בידה כח מתוך המסורת וההרגל. הכוונה היא למוקדי הכח שאינם נבחרים ע"י העם (כמו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת) אלא מחזיקים בידיהם עוצמה מתוקף מעמדם, ומתוקף המסורת והנוהג (ראשי התעשייה, הרשות השופטת, פקידים בכירים, האצולה הצבאית, אצולת בעלי הקרקעות, אקדמיה וכו'). השכבה הזו היא שמרנית גם במדינות בהן השלטון נמצא פורמלית בידי מפלגות שמאל (אנגליה למשל).
גם בארץ יש מקבילות למוסדות אלו, אבל בגלל האנומליה הישראלית, תרבות הייחוס, ולכן גם עולם המונחים שלהם, הוא סוציאליסטי. כך לדוגמה המקבילה הישראלית לראשי התעשיה היא ועדי העובדים הגדולים (ח"ח, בזק, תע"ש), כמו גם המונופולים הסוציאליסטים לשעבר (תנובה, אסם), והמקבילה הישראלית לאצולת בעלי הקרקעות היא הקיבוצים.
"ערכי המשפחה" או "ערכי המסורת", שמשמשים כלי בידי השכבה השולטת במדינות המערב, התחלפו בישראל ב"ערכי העבודה", שמשמים לאותה מטרה.
המאמר לעיל הוא דוגמה טובה איך האידיאולוגיה הסוציאליסטית-לכאורה היא למעשה כלי בידיה של האליטה- בכל הניתוח, כותב המאמר לא כתב מלה אחת על יתרונות הסוציאליזם לעומת כלכלת השוק החופשית, אלא מתיחס לאידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית ככלי שבעזרתו יכולה מפלגת העבודה לחזור לשלטון.
ואם כבר מדברים על רעיונות לתזה, אני מציע לך לחקור את הקשר הסטטיסטי בין תמיכת אנשים ברעיון מסירת קרקעות הארץ לפלסטינאים, לבין גודל הקרקע השייכת לאותם אנשים, כך למשל מעניינת ההשואה בין דעתם של זוגות צעירים השוכרים דירה (ולמעשה חסרי קרקע לחלוטין), לעומת חברי קיבוצים שבבעלותם (דה פקטו) קרקעות רבות.
הרחבה שבהפרטות 215515
אני חושש שלא ימצא קשר סטטיסטי שכזה, ואם כן, יהיה קל יותר להסביר אותו בגורמים אחרים (כלומר, זה יהיה קשר כוזב).
בכל אופן, במדינות רבות האליטה השלטת הוכנעה ע''י המוסדות הדמוקרטיים, או שהיא נשלטת על-ידיהם, או שהיא הוכרעה על-ידי כוחות כלכליים עולים (ראה ערך הכלכלה החדשה). עליית הערכים הפוסט-מטריאליסטיים היא דוגמא להצלחת מהלך שכזה, אף כי הוא לא הביא לעליית השמאל הכלכלי, אלא לעליית גורמים אחרים, כגון ארגונים ירוקים.
באנגליה, כמו גם בקנדה, הכניע ראש ממשלה בעל אג'נדה שמאלנית את בית הלורדים השמרני למדי, וכפה עליו לאפשר מהלכים כפי רצונו - ובכך רוקן את המוסד השמרני הזה מתוכן. כוחות כלכליים עולים הורידו את אצולת הקרקע ואצולת הממון מגדולתם זה מכבר, ועל השמאלניות של האקדמיה אין צורך להכביר מילים. לפיכך, לא ברורה לי הטענה שלך. אפילו בארה''ב היא לא כל-כך מחזיקה מים, והעובדה היא שמדיניות שמאלנית הצליחה להתממש במדינות רבות - לעיתים מעבר למצופה, ולעיתים ביתר שאת, עד כדי כך שהמדינות נסוגו בהן קצת ממידת הרווחה שהן הבטיחו לתושביהן.
הרחבה שבהפרטות 215548
... אבל בישראל ממשיכה האליטה לשמור על כוחה.
נראה אם המהלכים של שר האוצר יבשילו.
הרחבה שבהפרטות 215575
אתה מגובה בנתונים לטענה שהאליטה השלטת הוכנעה ע"י המוסדות הדמוקרטיים או שכוחות כלכליים הורידו את אצולת הקרקע והממון מגדולתם?
אם לא, זה גם בסדר, רק שאני סקרן כי מבחוץ זה לא נראה כך. דומה שהאליטה שולטת במערכת הדמוקרטית. שרון, בוש ובלייר הם סתם דוגמא.
להרגשתי, גם אצולת הקרקע והממון לא "באמת" ירדה, גם אם נוספו לה כמה מתעשרים חדשים (כמו בכל דור, בעצם). בית-הלורדים בירידה כבר שנים רבות, אבל מדד ג'יני נראה לי קריטריון מוצלח יותר.
הרחבה שבהפרטות 215590
מדד ג'יני לא בודק מי נמצא למעלה, רק אם יש מישהו למעלה. לא טענתי שהפסיקה להתקיים אליטה - רק שהיא התחלפה באליטה שהיא, במידה רבה, פוסט-מטריאליסטית, ומכאן שהיא גם אינה ''שמרנית''.
הרחבה שבהפרטות 215592
חשבתי על מדד ג'יני כי הוא מודד את התפלגות הרכוש ולא את התפלגות ההכנסות. זה לא מתאים בדיוק, אבל זה הכי קרוב שאני מכיר.

אתה מוכן להגדיר עבורי "פוסט-מטריאליסטית"?
הרחבה שבהפרטות 215716
פוסט-מטריאליזם הוא אותו גוף של ערכים של החברה השבעה, זו שכבר לא רואה את עצמה במירוץ מתמיד להגדלת הרכוש שבידיה. אלו הערכים שמדריכים את ארגוני הירוקים למיניהם, בעיקר. העקרון הוא: איכות החיים היא במרכז, לא הכסף.
הרחבה שבהפרטות 215777
מה, אתה מרקסיסט? ממתי אליטות נמצאות במירוץ להגדלת הרכוש שבידיהן (יותר ממעמדות אחרים)?
דגם הריבוד של ובר, לפחות, כולל שלושה מימדים: מעמד, סטאטוס וכוח. ארגונים ירוקים או לא, אני לא מצליח לחשוב על מערכת פוליטית שלא מונחית ע"י רצון של כל אחת מהקבוצות (והפרטים) להעלות את עוצמתן במימדים האלו.
הרחבה שבהפרטות 215790
מתי אמרתי אליטות? מעמד הפועלים הוא לא פחות מטריאליסטי מאשר בעלי ההון - המרקסיזם הוא שיא המטריאליזם, שכן הוא שם את הכסף במרכז כל תפיסת העולם שלו.

אני מעולם לא חיבבתי את המודל של וובר, ועד היום אינני מבין אותו לאשורו, כך שאין ביכולתי לדון איתך עליו, אלא אם תצליח להסביר לי אחת ולתמיד מהם מעמד סטאטוס וכוח, ומה ההבדל ביניהם.
הרחבה שבהפרטות 215805
הטענה של idan, אם הבנתי נכון, היא שהשיח הפוסט-מטריאליסטי (כמו זה הסוציאליסטי) מכסה על שמרנות למעשה. (קצת הסתבכתי, אז לא משנה).

בנוגע לוובר, למה לי לעשות בושות. יש כאן כמה סוציולוגים בסביבה. אולי שיתחילו לעבוד?
הרחבה שבהפרטות 215812
איפה ראית את המושג "פוסט מטריאליסטי" אצלי?!
הרחבה שבהפרטות 215815
לא ראיתי. לקחתי את מה שאמרת גם כתגובה לטענה של דובי. לא טוב?
הרחבה שבהפרטות 215857
לומר את האמת, אפילו לא הכרתי את המושג עד שקראתיו כאן.
GDP או MDP (מדד האושר) 215742
האם התל"ג באמת משקף את המציאות הכלכלית-חברתית? פרופסור טים ג'קסון מאונ' סארי (אנגליה) פיתח את "מדד האושר". לפי המדד הזה, שנת 1976 היתה השנה הכי טובה באנגליה, ולא שנת 1988 בה הצמיחה במשק היתה למעלה מ 5%.

4 דקות ריאל אודיו מתוכנית הכלכלה של אונ' מינסוטה המשודרת ברשת הרדיו הציבורית
כתבה בניו אקונומיסט פאונדשיין
GDP או MDP (מדד האושר) 215744
אפשר פרטים ממשיים לגבי איך הוא מודד את זה?
GDP או MDP (מדד האושר) 216505
עזר? לא עזר? מעניין? טיפשי? יש מה לגיד, אין מה לגיד? זרוקצם...
תגובה 215883
GDP או MDP (מדד האושר) 215778
אני מצטרף לבקשתו של הד''ר (אם תוכל). ההחלטה מה למדוד היא ערכית (גם במקרה של התל''ג), ואני נוטה להתייחס למדדים כאלה בזהירות.
GDP או MDP (מדד האושר) 215883
אני לא יודע יותר ממה שקראתי ושמעתי בשתי הכתבות שלינקקתי. בצד ימין של הכתבה מ nef יש קישור למסמך pdfהמקורי בשם
Chasing Progress: Beyond measuring economic growth.

עילעול במסמך מראה שהמדד בא לענות על הבעיתיות הקיימת בשיטות הקיימות. שיטה אחת המודדת שיפור באיכות חיים מתבססת על 147 אינדקסים שונים הכוללים ידיעת קרוא וכתוב וחשבון, השקעה חבתית ביחס לתל"ג, רמת פשיעה, איכות המים, אוכלוסית צפרי בר, וכמובן התל"ג עצמו. שיטה שניה מודדת מימדים שונים של איכות-חיים סוביקטיבית כמו סיפוק, אושר או השגת מטרות, המספקים שיקוף "פסיכולוגי" בזמן של 'מצב הרוח'.

שיטה שלישית באה לאזן ולשקלל מדדים כלכליים כמו תל"ג או רמת צריכה, יחד עם הוצאות ומחיר חברתי וסביבתי-אקולוגי. במשך 20 השנה האחרונות הוצעו ונוסו שיטות שונות לכמת מדדים מהסוג השלישי, כמו מדד נורדהאוס וטובין לרווחה כלכלית, ומודל ה MDP הוא נסיון נוסף המותאם לבריטניה הגדולה.

שלושת נקודות המפתח של מדד הMDP הן: (1) כלכלה - עושר אמיתי משמעו רווחה. (2) סביבה - סגנון חיים צריך להיות כזה שניתן לקיים אותו (3) חברה - קהיליות זקוקות לכוח והשפעה.

חלק מהמדדים הנכללים בכל סעיף של מדד MDP:
1) כלכלה - רמת צריכה, ערך שרותים מעבודה מקומית, צמיחת הון, הוצאה צבורית על חינוך ובריאות.
2) חברתי - השפעת חלוקת הכנסות על חוסר שוויון, מחיר פשיעה, מחיר רמת רעש.
3) סביבה - מחיר שליטה בזיהום , שיערון מחיר שינויים אקלימיים.
4) שימוש מושכל במשאבי טבע - אבדן שמורות טבע, כליון משאבי טבע סופיים.

את המסמך אפשר לקרוא כאן
(מקווה שעניתי ולא גרמתי עוול מיותר למקור).
GDP או MDP (מדד האושר) 216569
קצת קשה להגיד משהו על זה. הייתי מעדיף לקרוא ביקורות יותר "אובייקטיביות" הבוחנות את הרציונל שמאחורי החישוב. מרפרוף על המסמך בולט שהוכנסו בו דברים היכולים לייצג את תפיסת עולמו. למשל, הוצאה ציבורית מול הוצאה פרטית על בריאות וחינוך - האם ישנה הסכמה גורפת שהוצאה ציבורית זה "טוב" והוצאה פרטית זה "רע"?
הסעיף Value of services from domestic labour לא ברור אבל נשמע לי חשוד. גם שינוי אקלימי ודילדול האוזון נשמעים חשודים בהתחשב שהם "עובדות" שנויות במחלוקת.
כמה השמטות תמוהות: איכות שרותי הבריאות (במובנים של סיכוי להחלמה), תוחלת החיים, מוות של תינוקות וכו. יש לי חשד שאם אלו היו מוכנסים, הגרף היה נראה אחרת.
GDP או MDP (מדד האושר) 216573
החור באוזון שנוי במחלוקת? או שאתה מתכוון לכך שיש עוד כמה מדענים שאינם משוכנעים בחלקם של ה CFC's בהיווצרותו?
GDP או MDP (מדד האושר) 216584
החור הוא כמובן עובדה. למיטב ידיעתי יש מחלוקת באשר לתפקיד האדם ביצירתו .
בכל מקרה, הכנסת הנתון הזה היא מעט מוזרה. בעוד שאת האוויר ואת המיים של הבריטים מזהמים הבריטים, קשה לטעון שהשינוי האקלימי ממנו סובלת, כביכול, בריטניה הוא מעשה ידי הבריטים לבדם או שאפשר לבודד את ההשפעה הבריטית עליו.
GDP או MDP (מדד האושר) 216587
אתה טועה - אין כל מחלוקת על כך שהחור נוצר בשל פליטת CFC, בשילוב עם התנאים האטמוספריים המיוחדים מעל הקטבים. יתכן שאתה מתבלבל עם המחלוקת לגבי השפעת הפליטה של גזי חממה (עקב פעילות אנושית) על עליית הטמפרטורה.
GDP או MDP (מדד האושר) 216915
ייתכן שאני לא מעודכן. לפני כמה שנים ראיתי תוכנית טלוויזיה בה הועלו התיאוריות השונות לגבי התופעה. דומני שאחת מהן הייתה שמדובר בתופעה מחזורית שאין לה קשר עם מעשי בני האדם. החור גדל וקטן במחזורים של עשרות או מאות שנים.
GDP או MDP (מדד האושר) 216956
יתכן. אבל בהתחשב בכך שהחור באוזון *התגלה* עקב החשד ש-CFC פוגע באוזון, קשה לי להאמין שהתאוריה הזו היתה בחזקת "שנויה במחלוקת" (ביחס לתאוריות אחרות). במקרה הגרוע ביותר היא לא היתה מוסברת עד הסוף.
GDP או MDP (מדד האושר) 216596
במדד הזה יש יותר חורים מגבינה.
1. קודם כל הוא כולל המון מדדים שבכלל לא תלוים בבריטניה כמו החור באוזון או שינויים אקלימיים. במדדים שכן תלויים בבריטניה כמו זיהום מים או אוויר יש דווקא שיפור גדול.
2. הוא מחשב כגורם שלילי אלמנטים כמו תאונות דרכים ועלויות תעבורה בלי לאמוד כגורם חיובי, לדוגמה, את היכולת להגיע ממקום למקום בצורה יעילה ומהירה.
3. הוא מכניס אלמנטים שאינם מוסכמים בהכרח. לדוגמה הוא מכניס "שבירת משפחות" ו"אובדן אדמה חקלאית" למרות שמעבר מחקלאות לעיסוקים אחרים או ירידה בחשיבות המשפחה לטובת הגשמה אישית נחשבים לדברים חיוביים בעיני הרבה אחרים.
4. הוא מכניס חישובים שאין עליהם בקרה טובה. לדוגמה הכנסת "פשע" כגורם שלילי בלי התייחסות לסעיפים ספציפיים של פשיעה. לדוגמה, יש הרבה פשעים שבשנת 1950 לא היו פשעים לפי ספר החוקים והיום נחשבים לפשעים.
5. הוא מחשב כל מיני דברים כמה, כך שהמדד נסחב כלפי מטה. לדוגמה, הוא מחשב זיהום אוויר ועלות המלחמה בזיהום אוויר כעלות ומוריד את עלות המלחמה פעם נוספת במסגרת הוצאה "דפנסיבית" של צרכנים. כלומר, אם יש זיהום אוויר ואתה קונה מטהר אוויר הוא מחשב את זה כשלושה סעיפי הורדה בו זמנית: גם הזיהום, גם עלות המטהר (כמלחמה בזיהום) וגם הפחתת עלות המטהר מסך כל הוצאותיך (כהוצאה "דפנסיבית").
הרחבה שבהפרטות 215963
"כותב המאמר לא כתב מלה אחת על יתרונות הסוציאליזם לעומת כלכלת השוק החופשית", מכיוון שכותב המאמר אינו סוציאליסט במובן הפשוט של המילה. כלכלת השוק נעה על הסקאלה בין ליברלזים (ימין כלכלי) וסוציאליזם (שמאל כלכלי). כותב המאמר מצביע על חסרונה של אופציה כלכלית סוציאליסטית, או ליתר דיוק העלמותו של השמאל הכלכלי/חברתי, כתופעה שלילית.
בנוסף, אני לא "מתיחס לאידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית ככלי שבעזרתו יכולה מפלגת העבודה לחזור לשלטון". מכיוון שלעניות דעתי, ולעניות דעתם של עוד לא מעט אנשים, חסרה האופציה של שמאל כלכלי/חברתי, נסיתי לנתח את האפשרויות מתי כוח פוליטי כזה יווצר. האופציה הראשונה היא הקמת כוח פוליטי חדש (לא פיזיבילי). האופציה השניה היתה שמר"צ תתמקד באג'נדה החברתית (ביילין נבחר) ורק האופציה השלישית מדברת על מפלגת העבודה. באופן אישי, אני לא מאמין שמפלגת העבודה תעשה את הצעד הזה, כי בתכל'ס היא שכחה מה זה שמאל כלכלי/חברתי.

לגבי נושא האליטות, אני חושב שהדברים מגוכחים ונגועים בפופוליזם (מבית מדרשו של נתניהו. אההם...).
הרחבה שבהפרטות 216008
אם כבר, אז מגוחכים (ולא מגוכחים), ומבית מדרשו של אורוול (ולא נתניהו), כפי שאכן כתבתי בהודעתי הראשונה.
עוד דבר: כלכלת שוק אינה נעה בין ליברליזם לסוציאליזם. כלכלת השוק החופשי נמצאת בקוטב השני של הכלכלה הסוציאליסטית.
לעצם העניין, נמק מדוע הטענה המרכזית שלי, לפיה בישראל האידיאולוגיה היא כלי ולא מטרה, היא מגוחכת. כמו כן, אודה לך אם תפרט את יתרונותיו של הסוציאליזם כתורה כלכלית על פני השוק החופשי, פירוט שחסר מאוד במאמר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים