 |
|
 |
||
|
||||
 |
סלים פשה הוא דמות באופרה "Abduction from the Seraglio" של מוצרט. ב"The Italian Girl in Algiers" של רוסיני יש "ביי" בשם מוסטפה. אבו חסן (או אבו-אל-חסן) מופיע ב"The Rose of Persia" של גילברט וסאליבן. בינתיים לא הצלחתי לאתר את האחרים, חוץ אולי מעלי-בבא שהזכיר הקשה. הרמז שהם "ממוצא אירופי" מתייחס אולי למלחינים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש אופרה הקרויה "סעיד פשה" של מישהו בשם ריכרד שטאהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, עלי להודות שזה כבר מזמן רק גיגול - כל מה שאני תרמתי לפתרון זו הידיעה שאתה ספץ במוסיקה ושלמוצרט היתה אופרה שהתרחשה בארמון (או הרמון) של שליט תורכי (או טורקי), וגם זה רק בגלל שלפני כמה חודשים צפיתי שוב ב"אמדאוס". אני לא כל כך טוב באופרות. יש ככל הנראה עוד סלים פשה ב"A Turk in Italy" של רוסיני, ויש אחד "באבא הטורקי" ב"The Rake's Progress" של סטרווינסקי, ובחיי שאפילו לא ידעתי שהוא בכלל כתב אופרות. כך שנראה שכולם מהאופרה, וכולם טורקים חוץ ממוסטפה ביי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ספץ, סתם אספן של זוטות. עד עכשיו פתרת את: מוסטפה ביי, האיטלקיה באלג'יר, רוסיני סלים פשה, הטורקי באיטליה, רוסיני סלים פשה, החטיפה מהארמון, מוצרט בבה, דרכו של הפוחז, סטרווינסקי לא הכרתי את שושנת פרס של גילברט וסאליבן, אבל הדמות שלהם היא חסאן ולא אבו חסאן. בכל מקרה, האבו חסאן שלי בא מהאופרה בשם זה של וובר. גם לא הכרתי את האופרה של שטאהל, סעיד פשה. הסעיד פשה שאני התכוונתי היה מהאופרה שודד הים של ורדי. המשותף כמובן - כולם דמויות ערביות באופרות אירופאיות. אך, איזו דמות יוצאת דופן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, עכשיו גם לעלעל בכל הליברטי, למצוא מיהו זה שבעצם לא מופיע כדמות של ממש, או מיהו החרומף, או היהודי? רחמים, רון... אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כולם בס ואחד טנור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, באבא נשמע לי דווקא מצו-סופרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלים פשה, הסולטן הקשוח אך הגון מ"Entfuehrung aus dem Serail", אינו שר אלא מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבלנות מה פה קבלנות. טוף, כל מה שאתה צריך לעשות זה לעבור בזהירות על הדמויות אחת לאחת ולגלות איזו מהן יוצאת דופן (וזה היה רמז כפול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מהן היא אישה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד איזה אישה. הידעת[ה]? (אני בטוח ששלחתי כבר את התגובה הזו ומשום מה היא נעלמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה היה סתם ניחוש על סמך הרמז העבה שלך. מיהי? (בחייאת זום-זום, אל תשלחני לגגל שוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זאת בטח לא היא... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מסקרנות, ידעת או גיגלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוונותי. פשוט לא היה לי לב להמשיך ולראות את אלון ביסוריו. (אם הייתי יודע, הייתי כותב זאת כבר קודם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייסורי פה הם כלום לעומת איך שאני מתענה בגלל שאתה לא עונה לי לדואל ששלחתי לך באחד האמשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על אישיות אמנותית, שיצירתה מחברת בין פרח לבן למשורר לאומי של עם קטן שנאנק תחת עולה של מעצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופן, אדם מיצקביץ', פולין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרושו, אני רואה שהתחלת מהחצי השני. אבל אם תתרכז בחצי הראשון תגלה שהאישיות הזו הרבה יותר קרובה אליך, קרובה לליבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון שלום, אמטיר עליך שלל ניחושים, אולי הכמות תיצור איכות:) או שיבוא הקשה המקשה ויפתור פתרונים. 1. לאה גולדברג: ומחר נצא כולנו אל הגן ונראה שם את הפרח הלבן ולכבוד היקינטון בני ישיר את הפזמון... 2. ל.גולדברג מתרגמת את היינה (משורר לאומי?) ללחן של מנדלסון: ...עופה נא אל הגינה בה פריחה התחילה אם תפגוש בשושנה תן את ברכתי לה. 3. יוסף אחאי ללחן מוצרטי: יורה יקר השקה נא, רווה שדות גנים למען תעלנה תפרחנה שושנים. 4. ערב של שושנים, נצא נא אל הבוסתן. (משה דור ויוסף הדר). 5. לוין קיפניס עם הלחן הזהה ללחן היידי של מארגאריטקעס: מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד (ורודה?). 6. השושנה של אליקיום צונזר (משירי חיבת ציון): על אם הדרך שמה מתגוללת שושנה חכלילת עיניים... 7. ולס להגנת הצומח של נעמי שמר: כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע... 8. שיר ההודיה של זעירא: ליוית אותי ארצי בלובן שקדיה... נכתב ע"י זעירא כאשר שירת בצבא הבריטי (מעצמה) ונסע ברכבת מא"י המנדטורית לקהיר ב-1942. 9. שוב נעמי שמר: זקוף ולבן פרח החצב פצח הענן בזמר טיפטף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, עפר אני לרגלי מכמני הידע והספרים שלך. "הפרח הלבן" היחיד מופיע באופציה מספר 1, למרות שיש פרחים לבנים בניחושים האחרים, ואם כי אתמההה מה עושות שם שושנות [אדומות]. אבל... התשובה לשאלה (אם תיקרא אותה בעיון) איננה לאה גולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השושן אינו אדום אלא באמת לבן. אתה כנראה מבלבל אותו עם הוורד (אבל להגנתך: גם כותבי השירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי על קו החוף ישוטטו הילדים שושן אדום אני אקשור לשערך כשמעלינו חופה של כוכבים'' (אהוד בנאי, ''כולם יודעים'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתב לך שכ"ג, השושן יכול להיות לבן. ראה כאן: 1. ...בני גן אחד כשני אחים צימחו עלה, צימחו חוחים, עת בא הבוקר צחור גוון, פקח עיניים הלבן... (שני שושנים של אורלנד וזעירא). 2. חבצלת השרון שלי שושנה בין החוחים... (שיר מספר שמונה של רוטבליט וגבריאלוב...נה נה נה דיגידם) והרי חבצלת (החוף) השרון היא ממשפחת הנרקיסיים, pancratium maritinum, ויש המזהים אותה, כרוטבליט, עם שושנת העמקים התנ"כית. פריחתה באוגוסט בנויה מפרחים לבנים ענקיים הנפתחים על חוף הים בשעות בין הערביים לקראת רפרפי הלילה. אך למה זה אשחית את זמנך בהבלים? הב לנו רמז נורמלי ולא אמשיך ליגע אותך עוד בפרחים לבנים ושירים אודותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יקינתון הוא לבן. (כבר אמרתי את זה, לא?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר 6 מזכיר לי את המורה שלי למתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למדת אצל ד"ר יצחק צויזנר? איפה זה היה? באליאנס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר? איתנו הוא שיחק כדורגל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על רוסיני (בגלל ווילהלם טל) אבל אני לא מוצא קשר לפרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו ישראלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז אתה בטח מתכוון ללימור לבנת שאסרה מלחמה הן על הגראס והן על דרוויש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, כאילו כזה. רק צריך לברר באיזה CD שרה השרה, או אולי שורה השרה בבנק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהובתי שלי *לבנת* צואר? 1 (גם מתי כספי, כמדומני, שר שיר של דרוויש). מביך להודות, אבל את ענין הבנק פספסתי. אפשר הסבר? 1 מה שמזכיר לי: האין בשיר הנ"ל איזו שורה העוסקת בלובן הפריחה בפרדסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
CD בבנק - סוג חיסכון certificate of deposit. תגובה 198551 על הפרח הלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתחיל עם פרחים כאלה אז אין מניעה שאני אביא "פרח משוגע" אחד: היא הייתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקליט הוא שירי רבקה גוילי שהלחינה את שיר היקינתון של לאה גולדברג, וגם את השיר ''עם חמדתי נועדתי'' של ו''ב ייטס, המשורר הלאומי האירי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, אתה משהו :-) אפשר עוד פרטים על רבקה גוילי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים הם לא תמיד הוגנים, כנראה החמצתי את ההנחתה כי זה היה *קל מדי* 1 עברתי אתמול על הדיסק הזה במומה, כי חשבתי גוילי, ותראה איך שדווקא בשירו של ייטס, מומה משמיטים את המחבר: קצת על רבקה מפי אריאל הירשפלד יש כאן. (גם את זה קראתי אתמול). 1 כמו שאמר המדריך שלי לטניס אי אז כשעליתי לרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, מעשה שטן, דווקא אותה! או שמא לא שטן, כי אם רב"י שפרץ לאתר מומה ומחק מידע חיוני? :-) ואני, שמזמרר לבתי בכל ערב את פזמון ליקינתון, תהיתי לא פעם מי הלחין ומעולם לא חיפשתי. תודה רבה על הקישור למאמרו של הירשפלד. ומי הלחין שיר אחר המשמש אותי כשיר ערש: "החליל, הוא פשוט ועדין וקולו כמו קול של הלב"? טוב, בדקתי: דוד זהבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בדקתי? מסתמא נהיית לקוני מרוב קריאה בלקאן. דוד זהבי אהב את החלילית ואף ניגן בה היטב, לדבריו מצא את השיר החליל בחוברת "דבר לילדים" ב-1938 ומכיוון שתיאור החליל וצליליו כה הרשימו אותו ניסה לתאר זאת בעזרת הלחן. והיה ראוי שירדן יכתוב פעם מאמר על שירי ערש:) יתפתח דיון מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מירי ברוך חקרה את התפתחות שירי הערש היהודיים במאה ה-20. את המחקר, אם אני זוכרת נכון, ניתן למצוא בין ספרוני האוניברסיטה המשודרת. ברוך מאפיינת את שירי הערש בחזרות רבות על מילים והברות, לחן נעים ורך ומילים שלא מיועדות בהכרח להרגיע את הילד כי אם את אמו. מקולה הרגוע, נרגע גם הילד. היא מחלקת את הדברים ל- 3 תקופות: 1. ימי מלחמת העולם העולם השניה. שירים מזעזעים למדי. אבא לא בסביבה. לא ברור על איזו רכבת עלה ומה עלה בגורלו. האם מתחננת לתינוקה שלא יבכה משום שמאחורי הדלת ממתין חייל גרמני שיהרוג אותם אם ישמע רעש. על הילד לישון כעת, משום שלא ידוע מה יעלה בגורלו מחר. 2. ימי טרום קום המדינה. אבא לא בבית, הוא עובד בשדה או שומר על הישוב. הגורן בוערת והלולים חוסלו, אך הילדים לא צריכים לדאוג. הילדות יגדלו ויהיו כמו אמא - ידאגו לגברים הצעירים שתפקידם יהיה לבנות את ארץ ישראל ולשמור עליה מפני הפורעים, בדיוק כמו שאבא עושה. 3. לאחר קום המדינה. נוכחות הורית פחות מודגשת. שירים על הסביבה, הצמחים, הגן וכו'. הילדים שרים לעצמם על עצמם וישנן פעמים בהן הם נשארים לבדם, משום שההורים עסוקים בענייניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי צריך לבחור שיר שיקשה עלי לשיר כשיר ערש, הייתי בוחר בזה. אתה כנראה זמר די טוב, או שבתך סובלנית. אני הולך על הקלסיקות - לילה לילה, שחמט , וציפי פרימו מחולון לון לון. כמובן שאני לא ממש זוכר את המילים ויוצא לי להמציא או להמהם הרבה מהשיר. יש לנו גם מסורת של ''שירי אמבטיה'' עם רפרטואר של ''בתיה'' , ''שיר השכונה'' ועוד שירים קופצניים שמתאימים להשפרצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד שמח, בשביל בתך, שאתה לא ממש זוכר את המילים של "לילה לילה" (שמספר משהו מפחיד במסווה של שיר ערש) ושל "שחמט" (שמילותיו לא התכוונו מעולם להיות שיר ערש). (אנחנו מדברים על אלתרמן וחנוך לוין, בהתאמה, נכון?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אלתרמן... תגובה 199033 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי היה שר לי את ''לילה לילה'' והאוירה הרומנטית-גותית של השיר היתה אהובה עלי ביותר. ''אחד היה טרף, שני אכלה חרב'' - איזה כיף היה להירדם עם המלים המסתוריות האלה. טוב, אולי כאן טמון המפתח לאישיות המעוותת שיצאה בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה לא בת. מי ששר לבתו את המילים: "נומי נומי הדרך ריקה, נומי נומי רק את מחכה" שלא יתפלא אם אחר כך היא תכתוב שיר כמו "עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה", ו/או תקפוץ מהחלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כשאני שרתי אותו שיר לבני שיניתי את המלים ל"נומה נומה, הדרך ריקה/נומה נומה קשה השתיקה". צר לי לבשר שהוא יצא עם אישיות גרועה לא פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר, נומי נומי, את שמך לא זכר. מכל רפרטואר שירי הערש, זה השיר האהוב ביותר על הצאצאית שלי. כנראה בגלל שבגילאים מסוימים, קולטים רק את הקסם ולא את הזוועה (בכל זאת מדובר בנסיכה ואבירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע מדובר בבן , אבל גם בתי וגם בני האחר זכו לאותו טיפול. במילא הם שומעים את השירים עוד לפני שהם מבינים את המילים, וכשכבר מבינים את המילים + המשמעות, שירי ערש כבר לא מעניינים אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שר בסדר, אבל לא אני בחרתי את "החליל" כשיר ערש - אבא שלי שר אותו לי, אז לא ממש היתה לי ברירה. ובתי, יש לומר, עדיין סובלנית מאוד לזיופים. האמת שמה שמרדים אותה הכי טוב (בדיסק, לא בשירה) זה הפרק הראשון מתוך ה-Double Violin Concerto של באך, מה שקוראים לפעמים בעברית, משום מה, "הקונצ'רטו הכפול לכינור" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימיו הראשונים של ערוץ 2 כטלויזיה מסחרית, כשהורידו את "העולם הערב" והתחילו עם השטויות שנמשכות עד היום, היתה למרב מיכאלי איזו תכנית בערב שבת (נדמה לי שקראו לה "ששי חי"). באחת התכניות היא ארחה את רבקה גוילי. מסתבר שהלחן השגור בפי הציבור מכיל טעות קלה באחת המילים (לבושתי, איני זוכר באיזו). גוילי סיפרה איך פעם נסעה צפונה באוטובוס עם הכשרה של הפלמ"ח. הללו העבירו את הדרך בשירה, ובין היתר שרו את הפזמון ליקינטון. גוילי ניסתה להסביר להם כי טעות בפיהם, ונענתה במשהו כמו "דודה, מה כבר את מבינה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אחרי שהוצאתי את התקליט האיזוטרי של רבקה גוילי, בא לי לאוורר עוד דיסקים ששוכבים במגרה. לפני כמה שנים קניתי דיסק רק על סמך שמם של האמנים, היוצר והמבצע, שני ענקים בתחומם. אבל, לבושתי הרבה, חוץ מכמה דקות ששמעתי, הדיסק שכב והעלה אבק. אני מניח שזה קורה לרבים מאיתנו, שקונים ספר או תקליט מתוך תאווה גדולה, רק כדי להניח אותם על המדף כדי ''שיבשילו'' או שיגיע זמנם. אלא שהקשבה לדיסק תוך נסיעה נעימה בבוקר בהיר ונעים עלולה להרוס את היום. ''כי אולי לחינם את שירינו ניגנו ואולי לא נרחיק ברכבם הרעוע'' בשארית כוחותי שלפתי את הדיסק אחרי הרצועה השביעית, וכך הצלתי את היום. הדיסק היה מתאים יותר בדרך חזרה... אלא שאז איתרע מזלי וכשסיימתי להקשיב לדיסק, ניגנו ברדיו את האדג'יו לכלי מיתר של סמואל ברבר, יצירה עגוממית להפליא. כנראה שלא ניתן להתחמק מצער העולם. ''עכשיו ערבית. עכשיו החלונות העבת. כיבית המנורה והמראות תדהה.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שאיזכור תקליט המיוחד הזה לא ישאר מיותם. הכוונה היא לדיסק בו יוסי בנאי מקריא משירי נתן אלתרמן "פגישה לאין קץ". הקראת שירים איננה דבר של מה בכך ויוסי בנאי מפליא להתאים את האינטונציה, קצב הדיבור וחיתוכו ל-22 השירים שבדיסק. המוסיקה מקורית שנכתבה במיוחד לדיסק, והמושמעת ברקע, מוספיה נופך אינטימי המדגיש את השירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דיסק של רבקה גוילי? מה יש בו? היכן ניתן להשיג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקינתון, עשרים ושניים שירים בהלחנת רבקה גוילי. מבצעות/ים: יהודית רביץ, אחינועם ניני וגיל דור, נחמה הנדל, בוריס אגייב, רונית אופיר, לאה אברהם, דן אטינגר, קרן דוידוביץ, רון לאור, מקהלת עירוני א' ותמיר חסון. פזמון ליקינתון, שיר אביב, אחלל בחליל, יום יפה, בא החורף, שיר עצוב, הירח הצהוב ועוד ועוד, 25 שירים סה"כ. לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא יודע אם מישהו אי-פעם יקרא את התגובה הזו, ממרחק ארבע שנים וחצי...) גם אני זוכר את התוכנית הספציפית הזו של "שישי חי", באירוחה של רבקה גוילי. למיטב זכרוני, עם זאת, היא קבלה (תוך הדגמה על מקלדת) לא על טעות בטקסט אלא דווקא על טעות רווחת בלחן. וליתר דיוק, במשפט השני בכל בית. למשל בבית הראשון: "לילה לילה מסתכלת הלבנה בפרחים אשר הנצו בגנה" הטעות הרווחת היא בשתי ההברות האחרונות של המלה "הנצו", שבד"כ שרים אותן טון שלם וחצי-טון, בהתאמה, מתחת למה שגוילי כתבה למעשה. הטעות הרווחת נשמעת כך: בעוד שהלחן כפי שנכתב נשמע כך, כבביצוע המקסים הבא: איתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שקוראים, ותודה. גם בתגובה לה הגבת צויין שהטעות היא בלחן, אבל הניסוח היה מטעה קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ביצוע מקסים! פעם ראשונה שאני אוהב את השיר הזה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם גברים ובבה היא אישה מזוקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה. ואם כבר ביקרנו באלג'יר, הנה אתגר גיאוגרפי למי שרוצה לבחון את היכרותו עם עולמנו, בלי לגגל. סדרו את הערים הבאות לפי הסדר, מהדרומית לצפונית: האליפקס, נובה סקושה (או סקוטיה, איך שאתם רוצים) טוקיו, יפן ונציה, איטליה אלג'יר, אלג'יריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגיר ונציה האליפקס טוקיו ? אני זוכר איך נדהמתי לגלות שפריס יותר צפונית מג'נבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע פגיעות. אבל אתה מתקרב (שיטת ה''בול פגיעה'' קצת מטעה כאן, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוקיו, אלג'יר, הליפקס, ונציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שזה היה יחסית קל בהתבסס על תשובות ה''בול פגיעה מקודם''. היה לי ברור שונציה צפונית לאלג'יר, וזכרתי גם משהו על כך שטוקיו נמצאת ממש בדרום. יחד עם הנתונים על הבולים והפגיעות מקודם, זה השאיר רק אופציה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הליפקס וונציה, ברור שהפכתי אותן, אבל שתיהן נמצאות מעל 40 מעלות צפון בעוד שאלג'יר נמצאת מתחת ל40 מעלות צפון. האם הפכתי גם את טוקיו ואלג'יר? היתכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. ה-40 צפון זה נתון מהראש? כל הכבוד. בכל אופן, מדהים שטוקיו היא העיר הכי *דרומית* ברשימה, לא? ולא מפליא גם שונציה, העיר הים-תיכונית שטופת-השמש, היא צפונית יותר מנובה סקושה הקנדית, שבעצמה נמצאת צפונה מבוסטון הקפואה? אני זוכר את הפתעתי בפעם הראשונה שבדקתי איך הערים בעלות המזג הארקטי בצפון ארה"ב (כמו מינאפוליס) נמצאות ביחס לערים האירופיות המוכרות. לא להאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קו ה40 מעלות עובר בים התיכון ולכן ידעתי על ונציה ואלג'יר. בנובה סקוטיה הייתי לא נורא מזמן וזכרתי שחציתי את קו ה40 בדרך לשם מניו אינגלנד. לגבי טוקיו, בחיים לא הייתי מנחש שהיא כל כך דרומית. הנה חידה דומה: סדר את הערים הבאות ממזרח למערב: חיפה, ירושלים, באר שבע ואילת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממממ.... נראה לי שבאר-שבע נמצאת מערבית לאילת, וודאי שחיפה מערבית לירושלים, אבל חוץ מזה אני כמעט לא בטוח בכלום. אם לא הייתי חושד במוקשים, הייתי אומר כנראה ירושלים, אילת, באר-שבע, חיפה, אבל באמת מסקרן אם יש פה איזו מכשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית אומר את זה היו לך בול אחד ושלוש פגיעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבתני כגמולי. בחשש קל: ירושלים, חיפה, אילת, באר-שבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לשניות בזמן, או לשניות-קשת גיאוגרפיות? חשבתי שאולי אתה מנסה לומר שחיפה נמצאת רק כמה שניות מזרחית לאילת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. רוב האנשים מתקשים להאמין שאילת מערבית לחיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מתקשה להאמין. יפה מאוד. וינקלר שם פרק של חידות גיאוגרפיות בספר המתמטי שלו, בלי סיבה מיוחדת חוץ מזה שהוא טוען שחובבי חידות מתמטיות נוטים לאהוב גם את אלה. הבעייה שרובן מתמקדות בגיאוגרפיה של ארה"ב (כמה מפתיע) ולא במיוחד מתאימות ללבנטינים. בכל זאת, הנה זו שהוא מזכיר ראשונה, בתור דוגמה הכתובה ישר עם פתרון. היא נחמדה: איזו מדינה בארה"ב הכי קרובה לאפריקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הלא-נכונה היא פלורידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. (אני מתחכם, כמובן. רוצה לומר, זו באמת התשובה הלא-נכונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש פרוע: אלסקה? (בגאודזיה העוברת בקרבת הקוטב הצפוני) אם לא, הייתי מנסה להמר על קרוליינה. דרך אגב, ניסיתי לתקן במקצת את דרכי הנלוזות. הקיבלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לא קרוליינה אז אולי טקסס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא. הא! גדול, הוינקלר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. (קיבלתי, תודה רבה, ותכף אענה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיראק! (וגם איך קוראים למדינה המעפנה ההיא מדרום ללבנון שמעצבנת את הצרפתים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) נו, מה יהיה? שכחתם פינה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאפקתי הרבה, אבל זה נראה קל (ביחוד לאור אי נכונות פלורידה): קו החוף המזרחי של ארהב נוטה בשיפוע חזק ימינה. לאור קרבת קוי הרוחב של נובה סקוטיה ואלג'יר, וכן העיוותים שמכניס קימור כדור הארץ ככל שמצפינים הרי שמיין היא מועמדת טובה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מא מיין מאן! בהחלט. לא נחמד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משהו, כל מי שאי פעם טס לחוף המזרחי של ארה"ב אמור לדעת שהמדינה הראשונה שמעליה עוברים בארה"ב היא מיין. לי היה אפילו התענוג המפוקפק לנחות בבאנגור - מיין לתדלוק, מה שהוסיף עוד שעה איחור לארבע שכבר היו לי. מזל ש Tower-Air נסגרה כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם מי שעוקב אחרי המטוס במפה שמוצגת היום לאורך הטיסה רואה את זה. בכל זאת, זה מבלבל קצת. הגעתי פעם לשדה-התעופה בבאנגור, מיין, בדרך לפגישה ליד עיר שנקראת Bar Harbor - איזור מקסים, דווקא, אם אתה עוצר שם ליותר מתדלוק. אבל הסיפור הזה, עם ה-767 (נדמה לי) שמגיע מישראל לניו-יורק רק אם אין רוח נגדית קצת חזקה מדי, היה באמת מרגיז לאללה. גם אותי פעם הנחיתו לתדלוק, אבל אני חושב שאלה היו דווקא אל-על. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה 747 אחרי נחיתת ביניים באתונה שנמשכה 4 שעות, ככה שחוץ מנסיון למלא כמה שפחות דלק מחוץ לארה"ב אין לי דרך להסביר את זה. (אני מניח שגם דלק מטוסים הוא יותר זול בארה"ב מאשר באירופה) לגבי Bar Harbor, אכן מקום מקסים, הפלגתי משם במעבורת לYarmouth - Nova Scotia בדרך להליפקס. יש שם באזור תופעת טבע מענינת, אתה יודע מהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במפרץ Bay of Fundy יש את ההפרש הגדול ביותר בעולם בין גאות ושפל - עד 16 מטרים. ליד Annapolis Royal יש תחנת כוח שמופעלת בכוח הגאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית: אנרגיה סהרורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירח אינו נופל אל כדור הארץ בגלל הכוח הצנטריפוגלי. אותו כוח עצמו היה אמור למנוע את הגאות. אז מה בעצם יוצר את הגאות? מתוך התרנגולת ממינסק של צ'רניאק - http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=105563&... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקי ניוטון, כפי שהם נלמדים בביה"ס וגם בתואר ראשון מתיחסים לגופים קשיחים. הירח הוא גוף קשיח, אבל כדה"א לא ובאופן מעשי, לו כדה"א היה עשוי מנוזל בלבד (או היה מכוסה כולו בנוזל בגובה מספיק) הוא היה נעשה אליפסואיד שהציר הארוך שלו בכיוון הירח ומסתובב יחד איתו. הגאות והשפל זה קרוב של המצב הזה. באופן מעשי, גאות ושפל כרוכים בהפיכת אנרגיה לחום (ע"י שינויים אלסטים בכדה"א או ע"י חיכוך) ולכן השאלה הנכונה, היא מה מקור האנרגיה הזאת. התשובה היא שהירח וכדה"א, כתוצאה מאיבוד האנרגיה הזה מאבדים ממהירות הסיבוב העצמי שלהם. על כדה"א השינוי הוא זניח ביותר, אבל על הירח זה שינוי ניכר יותר, שגם גורם לירח להתרחק מאיתנו כ3 ס"מ בשנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |