בתשובה ליובל רבינוביץ, 31/01/01 14:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המושג "חילוני" לקוח מעולם הגדרות אחר, הוא לא קיים ביהדות. כן,היהדות היא דת. בישראל של היום היא לאום, ואתה בקיא בבעיתיות כמוני, אבל עקרונית בעולם הקדמון לא היה כזה דבר, יהודי שאיננו שומר מצוות, ואם היה הוא היה עומד למשפט. כיוון שיהדות היא מולדת ואקטים מעשיים שלה הם נרכשים (או לא) הרי לך ה"יהדות החילונית", שהיא,בתרגום חופשי (ואחד מני הרבה) "היהדות של היהודים שאינם מעונינים לחיות כיהודים" (ברמה כזו או אחרת). זו איננה הזהות היהודית אלא התמודדות עם בעיה שהיתה לך עם הזהות הזו. אני מדגישה שוב- לא טענתי שמי שאיננו שומר תרי"ג הוא פגום באופיו (שאז הייתי מכניסה את עצמי לבעיה) אלא שכן,ליהודים מסוימים היתה בעיה עם הזהות היהודית והם המציאו את החילוניות. אגב, חילונית מלשון חול,נכון? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החילוניות היא הגדרה של אנשים דתיים היא מתבססת על הגדרת האחר על פי אמות המידה שלך. אני מגדיר את עצמי כריאליסט (=מתאים את תפיסת העולם שלי למציאות) ולא כאתאיסט (=מאמין באי קיומו של האלוהים) אלוהים לא קיים כדי שאני אצטרך שלא להאמין בו. בצורה דומה את מגדירה את מי שההלכה אינו גורם משמעותי בשבילו כחילוני משום שההלכה היא גורם משמעותי עבורך, אבל אני, המכונה על ידך חילוני, לא רואה בהלכה גורם משמעותי מספיק כדי להתייחס אליו בהגדרה העצמית שלי, אני זה אני וזהו. הלאום שלי הוא יהודי ישראלי (היהדות מספקת לי חלק מהאספקטים הלאומיים והישראליות חלק אחר) ואין בכך שום עניין בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה,אין לי מושג מי טבע את המושג ''חילוני''. זה גם לא ממש משנה. התנאי לגיור,כידוע לך,הוא בין היתר התחייבות לתורה ומצוות (לא שזה כך בפועל). זוהי המשמעות האמיתית של ''להיות יהודי''- לקיים תורה ומצוות. לי כי אני מנכסת לי את המשמעות הנכונה,שהיא כמוני, אלא כי זו הגדרת היהדות. לא מספיק לדעת עליה, צריך גם לעשות. כיוון (וכבר אמרתי) שיש לנו את השילוב של תכונות מולדות ונרכשות, אתה תקוע עם החלק המולד והמרת את האופרטיבי בריאליזם (אגב,יש גם דתיים שמגדירים עצמם כך). זו איננה בעיה עבורך,אתה חי עם זה בשלום באופן ברור, אבל מבחינת היהדות זוהי בפירוש בעיה בזהות. (כן,אני יודעת.בעיה שלה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, חילוני הוא מי שאינו כהן. (''והזר הקרב יומת'' - ''וחילוני דאיתקרב יתקטיל'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכל זאת יש עם זה בעיה. מה זה החלק ה"יהודי" בלאום היהודי-ישראלי שלך? הרי ישנם כושים באתיופיה אשר אינם יודעים קרוא וכתוב ואין להם מושג מה זו אמבטיה (הבוטות היא בכוונה, לשם הדגשת הנקודה), ואין שמץ של דמיון בין חייהם לחייך, ובכל זאת אתה מאמץ אותם כ"יהודים" ולכן בני אותו לאום. מה מגדיר את הלאום הזה? הרי הם עוד לא בישראל, ואולי לעולם לא יגיעו לכאן - הם אתיופים. ומדוע אנו מכירים בהם כיהודים? בסופו של דבר, גם התומכים הגדולים ביותר של טומי לפיד (ודווקא הם!) יגמגמו משהו כמו "טוב, צריך לבדוק אם הם מניחים תפילין, ועושים ברית מילה..אה..". בקיצור, לדעתי אתה מתחמק מבעיית הזהות שאכן קיימת כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק התרבותי החל מאגדות וסיפורים שונים ששמעתי בילדותי דרך הפולקלור והמסורות היהודיות שתופסות חלק בחיים שלי ועד המוסיקה היהודית וההומור היהודי. החלק ההסטורי, תודעת השואה וקשר שלא מבוסס על דת שעד כמה שתנסה להתכחש לו הוא קיים ביני לביין יהודים אחרים ברחבי העולם. לגבי אנשים שונים בעולם שמרגישים יהודיים, אם הם באמת מרגישים כך אז מבחינתי הם יהודיים לכל דבר, הם לא צריכים להניח תפילין ולא לעשות ברית מילה, אני לא מניח תפילין וזה לא הופך אותי לפחות יהודי. לדעתי, לא צריך להיות קשר ממשי בין הזכות לבוא לחיות בישראל לבין יהדות. התנאי להגירה לישראל צריך להיות, כמו בכל מדינה אחרת, היכולת של המהגר להשתלב בחיי המדינה ולתרום להתפתחותה. המקרה היחידי שבו היהדות צריכה לשחק תפקיד הוא כאשר אדם נרדף בארץ מוצאו בגלל יהדותו (ואז לא חשוב אם הוא יהודי כדת או לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבט, אתה קצת סותר את עצמך. ראשית אתה טוען שישנם דברים המשותפים ומייחדים את כלל היהודים, ואז אתה טוען לפתע שהקריטריון היחידי להיות אדם יהודי הוא רצונו בכך. איך זה מסתדר ביחד? וחשוב מכך - מה משמעות "היות יהודי" לפי ההגדרה שיהודי הוא מי ש"רוצה להיות יהודי", ללא שום הסבר מה זה בכלל ה"יהודי" הזה? תחליף את המלה יהודי ב"גורפש" ותקבל את אותה משמעות בדיוק. אי אפשר להגדיר את היהדות לפי היבטים סובייקטיביים בלבד, משום שכך אתה מרוקן את המושג מכל משמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי כלל את השורש ר.צ.ה בתגובה הקודמת. כוונתי לכך שאדם חש יהודי היא שהוא מרגיש את אותה שותפות גורל ואותו קשר עם היהודים האחרים (הקשר הזה צריך במידה מסוימת להיות הדדי). הקשר הזה הוא לא קשר גנטי בהכרח ולא קשר פיזי אלא עניין רגשי ולכן הוא קשה להגדרה. הניסיון להפוך את העניין הרגשי הזה לאוסף של מנהגים (לחתוך את הקצה של הבולבול לכל תינוק בן 8 ימים, ולכרוך רצועות עור על יד שמאל ועל המצח תוך מלמול פסוקים שמשמעותם היא התחייבות לאהבה של גורם שאינני מאמין בקיומו) היא טיפשית. כשיורים על גן ילדים של הקהילה היהודית בלוס אנג'לס אני מרגיש את זה יותר מאשר כשיורים בבית ספר בניו יורק למה זה ככה? כי אני חש קשר עם האנשים הללו, רק משום שהם קוראים לעצמם יהודים ושולחים את ילדיהם ללמוד בגן שבו יספרו להם את אותם הסיפורים שאני שמעתי בילדותי ואנשים שונאים אותם בגלל זה בדיוק. הם לא חייבים להקפיד לאכול מזון כשר או להיות נימולים כדי שאחוש את הקשר הזה עימם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דת יהודית ויש לאום יהודי. דת היא עניין של אמונה. לאום כולל השתייכות לקבוצה. את מתארת עולם קדמון שבו יהודי חילוני היה נתקל בקונפליקט, אך אמרת בתגובה קודמת שלך שכיום יש ליהודים שכאלה בעיית זהות. לא הבנתי מדוע. ובאשר לטרמינולוגיה - חילוני מלשון חול. היית מעדיפה את הכינוי הישן יותר, יהודי חופשי? ואם אני "יהודי חופשי" אז מה את? הטרמינולוגיה אינה חשובה. אני יהודי שאינו מאמין בקיומו של אלוהים. יתר על כן, אני מאמין שהאמונה בקיומו של אל אחד הביאה אנשים לביצוע מעשים נוראים כלפי זולתם. מובן שאינך מסכימה עם קביעותי אלה, אך שאלתי אלייך היא: מדוע את חושבת שיש לי בעיית זהות? מה נראה לך לא עקבי בתפיסתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יהודי חופשי, ואני דתיה חשוכה, או דתיה מסוגרת, או חרדית על שאני חרדה לדברים מסוימים, לא אכפת לי איך תקרא לי, זו באמת טרמינולוגיה מיותרת. לעניין בעיית הזהות-ראה תשובותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל, כמוך, גם לי אין בעיות זהות בגין "הגדרות מוציאות" כאלה שנוקטים בהם גילית חומסקי מצד אחד ויוסי גורביץ מצד שני. הרבה בעיות זהות יכולה לפתור סדרה של מקפים: כך, למשל, אני יכול לתפוס עצמי כיהודי-ישראלי-חילוני-ציוני. ואחר יכול להגדיר עצמו כיהודי-אמריקני-רפורמי וכו' ובא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גם יכול להגדיר את עצמך כאסקימואי. השאלה שמנסים לענות עליה כאן היא האם יש להגדרה הזו איזו משמעות מעבר למשמעות הסובייקטיבית לחלוטין של ''אני חושב שאני אסקימואי, ואסקימואי זה מה שאני חושב שאני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסקימואים חושבים שהם אינואיט. (חיריק באל''פים, שורוק בו''ו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי מציג את עצמי כיהודי-אסקימואי-נוצרי-ציוני, אני מניח שצרוף מוזר זה היה מעלה מספר תהיות וסימני שאלה. אולם בהציגי את עצמי כיהודי-ישראלי-חילוני-ציוני, ברור לכל בר דעת למה הכוונה. הצירוף הממוקף הזה אינו משבש משמעויות. ומכיוון שכל בעל שכל ישר מבין למה הכוונה, הרי שלא מדובר בדבר מה סובייקטיבי, אידיוסינקרטי וכו'. לעומת זאת, לדעתי, תגובתך היא תגובתו של יהודי-ישראלי-מתפלפל-שלא-לצורך. נ.ב. בכל זאת, אם להערכתך היה דבר מה בתגובתך שנשגב מבינתי, התכבד, שב ונסח את הערותיך בצורה בהירה ומאירת עיניים, העשויה לשכנע שאכן יש טעם להיכנס כאן לוויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן מאליו שלא היה דבר מתגובתי אשר נשגב מבינתך, אלא לכל היותר היה כאן קושי אצלי, וכשל בהסבר דברי כל צרכם. מכיוון שכך, אנסה לחזור ולתקן את המעוות. צרוף המילים "ברור לכל בר-דעת" יזכיר לכל מי שלמד אי פעם בטכניון את הביטוי המזהיר "קל להוכיח", אשר מקדים ברוב המקרים איזה משפט (רוב הסיכויים של קושי) עצום מימדים אשר מתמטיקאים עבדו עליו בשלושה צוותים במשך מאה שנה, והמרצה היה צריך לבזבז שתי הרצאות לו באמת היה מנסה להוכיח אותו. למה נתכוונתי באנקדוטה מאירת העיניים הזו? לכך שאתה מערפל בכוונה או שלא בכוונה את דבריך, וכך אכן אתה נמנע מכל סיבוך או תהיה. אני טוען בפשטות שמקף בין המלה "יהודי" למלה "חילוני" איננו פותר אותנו מבעיית הזהות שדיברנו עליה מספר הודעות קודם לכן. אתה פותר את הבעיה פשוט באמצעות התעלמות מוחלטת ממנה והמנעות מירידה לפרטים. כל עוד לא מגדירים את המושגים בצורה מדויקת, ברור שהם לעולם לא יתנגשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער (או השמחה תלוי בנקודת ההשקפה שלך) עניין ההגדרה העצמית הוא לא עניין מתמטי. אם אדם הוא חילוני, כלומר לא מאמין באלוהים ולא מייחס קדושה למנהגים דתיים (למרות שהוא יכול לקיים חלק מהם) אז הוא חילוני. באשר ליהדות, במקרה הזה אני משער שאין ויכוח גם ברמה הדתית על כך ששמעון הוא יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית הערה: התכוונת בוודאי ל"פוטר אותנו מבעיית הזהות" (ולא "פותר"). שנית, להערכתי, לא הבנת את הערתי: בשימוש במונחים 'בר דעת' ו'בעל שכל ישר' התכוונתי להצביע על כך שלא מדובר בהגדרה סובייקטיבית כטענתך הראשונה. גם אתה מבין היטב את כוונתי באומרי שאני יהודי-חילוני. אתה יכול לחלוק על האפשרות להיות יהודי-חילוני (כמו שחולק על כך יוסי גורביץ שרואה ביהדות דת בלבד), או לחשוב כמו גילית חומסקי שיהודי חילוני הוא יהודי פגום, ועם זאת אתה מבין היטב את כוונת דברי ולכן לא מדובר באיזושהי הגדרה סובייקטיבית, מצוצה מן האצבע, לא קומוניקטיבית, שרק בעל ההגדרה מבין. דווקא ההגדרה הממוקפת, המפורטת, היא המונעת טישוש ובלבול, אך אם בכ"ז לא הבנת, אציג לך זאת בצורת טופס: יהודי-חילוני-ציוני-ישראלי: לאום: יהודי דת: חילוני (אתאיסט) אידיאולוגיה לאומית: ציוני אזרחות: ישראלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי למעלה לתת הגדרה קצת יותר מעשית ליהדותי: - השימוש בעברית כשפת אם, מה שמוסכם כמעט על כל היהודים החיים כאן. - היכרות עם התנ"ך וסיפוריו כמיתולוגיה וכמקור לעושר לשוני. - ייחוד של ימי חופשה מסוימים, שאני קורא להם חגי ישראל, על פי לוח שנה שאף עם אחר אינו משתמש בו. - שמירה על מנהגים מסוימים בימים אלו, מה שקרוי מסורת, שמתבטאת באכילת מאכלים טיפוסיים ומנהגים שונים כגון ביקור בסוכה, הדלקת נרות חנוכה, אכילת פירות יבשים, התחפשות, הדלקת מדורות וכו' - כל הדברים שאולפתי בילדותי ליהנות מהם ואין בהם רע בעיני. - וגם כיבוד מרצון של יום מנוחה אפייני השונה מזה של לא יהודים. מובן שיש מקום לשיפורים. יש חגים שהם, כפי שהראו כותבים אחרים, בדלניים באפיים ומחנכים לשנאת הלא יהודים. ייתכן שיש מקום לשקול איחוד של חלק מחגי ישראל עם חגים נוצריים או מוסלמיים כדי ליצור מעט תחושת שיתוף ולאזן בין שמירת הייחוד היהודי לבין הרצון למכנה משותף עם עמים אחרים. אך באופן כללי, אי אפשר לומר שאני יהודי רק מפני שאני חושב כך. אפילו תייר שנוחת בארץ לביקור בזק של שבוע מפריד בקלות בין היהודים לערבים לפי יום המנוחה. מסקנה: אולי זהותי אינה נשענת על פילוסופיה מפוארת, אבל מצד שני היא ברורה ולא בעייתית. אז מה הבעיה בעצם? לוותר קצת על הגאווה ולהודות שדברים טפשיים כמו מדורות (ולהבדיל אלף אלפי, דגל) יכולים ליצור זהות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אחסוך דברי הקדמה ואגש מיד למה שנראה לי בעייתי. אני מבין את ההגדרות שלך לדת, מכיוון שברור לי מה זה אתאיסט. האזרחות הישראלית גם היא מוגדרת בברור וניתן לברר אותה ברשומות, וגם את סעיף האידיאולוגיה אני מבין פחות או יותר, במגבלות מסוימות. אולם למה הכוונה ב"לאום" יהודי? בוודאי כוונתך שהוא שונה מלאומים אחרים, ויש משהו בחברי אותו לאום אשר הופך אותם לבני הלאום המדובר. בקיצור, מה מאחד את בני ה"לאום" היהודי ומייחד אותם משאר הלאומים אותם אנו מכירים? בצורה תמציתית, מי הוא יהודי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שאני יהודי אענה לך בשאלה: אמור לי מיהו אירי ואומר לך מיהו יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יליד אירלנד החי בה או שהיגר ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שתי שאלות קטנות לבירור:א. אם סבו של יליד אירלנד זה היגר אליה מג'מייקה לפני 80 שנה, האם נכדו אירי? ב. שאלה זו דומני שכבר נשאלת בעבר, אבל לא זכורה לי תשובתך. מיהו צועני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן. ב. בן להורים צוענים, המקבל את תרבותם, וכן אדם שהביע רצון להתקבל כצועני והתקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, ברור לי שהשאלה מיהו בן לאום מסויים היא שדה מוקשים. לשיטתי "הגדרות מוציאות" לא עובדות כאן (הן לא עובדות באופן פשוט גם לגבי מושגים אחרים, כגון "דמוקרטיה"). זכור לי (בשיבוש כמה פרטים שוליים) הסיפור הקלאסי הבא: חכמי האקדמיה האפלטונית דנו ימים ארוכים בשאלה "מיהו אדם" ולבסוף הגיעו להגדרה הבאה: אדם הוא בעל חיים הולך על שתיים חסר נוצות. שמע זאת דיוגנס הציניקי (ציניקאי Cynic), תפס אפרוח, מרט את נוצותיו והשליכו אליהם מעבר לחומת האקדמיה וקרא, "הנה לכם אדם שלכם". חכמי האקדמיה לא השתהו, מיד אימצו את מוחותיהם והגיעו להגדרה חדשה: אדם הוא בעל חיים הולך על שתיים חסר נוצות בעל ציפורניים רחבות. יוסי, אני מכיר היטב את טיעוניך הכופרים במציאותו של לאום יהודי, המבוססים על הגדרה מוציאה מעין זו (קריטריונים ברורים כמו מוצא, גיאוגרפיה, לשון וכו'), במידה רבה גישתך לשאלת הלאומיות היא גישה של מיון פורמליסטי בדומה למיון זיאולוגי או בוטני. גישתי שונה, אני מזהה במציאות קיומו של לאום יהודי כתופעה, ומזהה את הסולידריות הקיימת בין מי שמכנים עצמם יהודים, גם אם אינם דתיים, גם אם חלקם יושבים באמריקה (ויש להם בעייה לא פשוטה של נאמנות כפולה), ובמילים אחרות הגישה שלי לשאלת מיהו יהודי היא במידה רבה פנומנולוגית. צר לי שאיני יכול בתגובה קצרה באייל להכנס לתיאור ההיסטורי של הולדת הלאום היהודי בעידן המודרני, אבל למען הסר ספק אדגיש כאן שגם אני איני חושב שהלאום היהודי קיים ברצף בלתי פוסק מימי אברהם אבינו ועד לימינו, מדובר בתופעה חדשה יחסית, בת 100-150 שנה. נ.ב. באחד הדיונים הקודמים שלנו בנושא זה הזכרתי את הספר "קהיליות מדומיינות" מאת בנדיקט אנדרסון. זהו ספר מרתק לכל מי ששאלת הלאומיות מעניינת אותו ויש בו שפע דוגמאות למיני "לאומיות אנומלית". אנדרסון מצטט בספרו שיר מאת דניאל דפו, מחבר רובינזון קרוזו, שנכתב בראשית המאה ה-18, המביע פקפוק לגלגני בטוהר המוצא של העם האנגלי (לא רק המוצא היהודי מפוקפק): וכך, משעטנז אשר כזה, פה מתחילים דברי-ימיו של ערב-רב זה הקרוי אנגלים, אשר נולד באונס, בנאף ותשוקות מזרע בן בריטון צבוע ורחם של בת סקוט: וצאצאיהם למדו עד מהרה לרתום עגלותיהם אלי מחרשת בעול ממלכת רום: מכאן צמח לו גזע ממזרים, בני אי-כבוד, ללא לשון ושם, ובלי ייחוס אבות, דם סקסים ובני דניה בעורקיו, בליל תערובות. ובנותיהם רחבות-השת, כמותן כהוריהן, אמצו בחשק כל גויי-הים אל חיקיהן. ונצר מיוחס לאותו זרע-פיגולים הוא רום-היחס המזוקק, תפארת האנגלים. (תרגם: עדו אבראביה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני די הרבה זמן קראתי ספרון קצר של ישעיהו ליבוביץ' שנקרא "עם, ארץ, מדינה". הוא כלל "שיחות" של ליבוביץ' (אשר לפי דרכו של האיש היוו במה להצגת דבריו יותר מדו-שיח אמיתי) עם מספר אנשים, על מספר נושאים שונים - ביניהם הגדרת המדינה, הארץ, והעם. אכן, בעוד את חבל הארץ הגיאוגרפי ואת הגוף המדיני הפורמלי ניתן היה לזהות בצורה קלה יחסית, היו שם דיונים ארוכים ומייגעים על הגדרתו של המושג "עם". הוסכם על לפחות שני תנאים הכרחיים לקיומו של עם, שגם לי הם נראים הגיוניים. ראשית, על בני אותו העם להיות בעלי הכרה משותפת בקיומו של העם שהם חלק ממנו (שהרי "עם" קיים בתודעה, בניגוד לחבל ארץ או למדינה), ושנית, זה עוזר אם גם שאר בני האדם אשר אינם משתייכים לעם הזה מכירים בבניו כבני עם נפרד. בנוסף לשני תנאים אלו, הוסכם על מספר תנאים אובייקטיביים שאפיינו עמים שונים לאורך ההיסטוריה. מאפיינים כגון שפה משותפת, מיקום גאוגרפי, מוצא גנטי (קשרי דם), מסגרת מדינית (בתור דוגמה הובא העם הרומאי, אשר נוצר מתוך האימפריה הרומאית, או אולי אפילו העם האמריקאי), או תרבות משותפת (נדמה לי שהוזכר בהקשר זה העם ההלני של ימי קדם). לא כל המאפיינים נמצאו אצל כל עם - היו עמים אשר התקיימו לפרקי זמן גם ללא מדינה, והיו כאלו אשר מעולם לא היתה להם מדינה. היו עמים ללא שפה משותפת, או עמים אשר היו פזורים על שטח נרחב. בעבר היו עמים מרובים יותר אשר היה בהם קשר דם ברור, משום שהם התפתחו מתוך שבטים. אני מניח שכל זה לא עוזר להגדיר מה זה "עם" או "לאום" באופן חד משמעי ופורמלי, אבל זה בהחלט עוזר לאפיין עמים, ולנסות להבין מדוע קבוצת אנשים מסויימים היא עם. התאוריה שהעלה ליבוביץ' היא שהיהודים אכן מהווים עם - אולם הם עם מיוחד במינו, ושונה משאר העמים שבעולם. זה הוא עם אשר אין בו אף לא אחד מן המאפיינים אשר הוזכרו, והדבר היחיד המאפיין אותו הוא היהדות עצמה - ואורח החיים אותו היא מכתיבה. "משבר הזהות", לפי הגישה הזו, נוצר מרגע שרוב בני העם היהודי בעצם חדלו לחיות לפי הדת היהודית. אי אפשר להתכחש לעובדה שהעם היהודי עדיין קיים מאופן כלשהוא - מכיוון שקיימים אנשים הרואים את עצמם כשייכים לעם היהודי, וגם אחרים רואים אותם כשייכים לעם הזה. אולם ההרגשה הזו קיימת משום האינרציה לבדה, וסופה להעלם ללא שום גורם נוסף המייחד את היהודים משאר בני העמים האחרי, וללא שום גורם המאחד אותם ומאפיין אותם. אולי יווצר כאן עם חדש - "אזרחי ישראל הדוברים עברית" לפי גישה אופטימית, או "אזרח ישראל היושב בטנק שנקנה בכסף אמריקאי ויורה על ערבים" לפי הגישה הפסימית של ליבוביץ'. בכל אופן, נראה לי שאי אפשר פשוט להתעלם מהבעייתיות הזו, ולהמשיך להצהיר שאנו יהודים, גם אם איננו יודעים מדוע ולמה. לכל הפחות יש לנסות לברר מה זה אומר בדיוק - והרי יש לכך השלכות מעשיות, לא רק תאורטיות. האם כושי אתיופי אשר חי באתיופיה הוא יהודי, בן עמנו? אם כן, מדוע? ואם לא, על מה? ואם ירצו שני מליון מונגולים אשר מקיימים ברית מילה לעלות לארץ? הרי זיקתם לישראל איננה פחותה במידה רבה משל אותו אתיופי, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמחזיק בפספורט אירי (בניגוד לשאלה מיהו קתולי) השאר הם לכל היותר - ממוצא אירי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |