בתשובה לדורון יערי, 31/01/01 17:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל בכל זאת יש עם זה בעיה. מה זה החלק ה"יהודי" בלאום היהודי-ישראלי שלך? הרי ישנם כושים באתיופיה אשר אינם יודעים קרוא וכתוב ואין להם מושג מה זו אמבטיה (הבוטות היא בכוונה, לשם הדגשת הנקודה), ואין שמץ של דמיון בין חייהם לחייך, ובכל זאת אתה מאמץ אותם כ"יהודים" ולכן בני אותו לאום. מה מגדיר את הלאום הזה? הרי הם עוד לא בישראל, ואולי לעולם לא יגיעו לכאן - הם אתיופים. ומדוע אנו מכירים בהם כיהודים? בסופו של דבר, גם התומכים הגדולים ביותר של טומי לפיד (ודווקא הם!) יגמגמו משהו כמו "טוב, צריך לבדוק אם הם מניחים תפילין, ועושים ברית מילה..אה..". בקיצור, לדעתי אתה מתחמק מבעיית הזהות שאכן קיימת כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החלק התרבותי החל מאגדות וסיפורים שונים ששמעתי בילדותי דרך הפולקלור והמסורות היהודיות שתופסות חלק בחיים שלי ועד המוסיקה היהודית וההומור היהודי. החלק ההסטורי, תודעת השואה וקשר שלא מבוסס על דת שעד כמה שתנסה להתכחש לו הוא קיים ביני לביין יהודים אחרים ברחבי העולם. לגבי אנשים שונים בעולם שמרגישים יהודיים, אם הם באמת מרגישים כך אז מבחינתי הם יהודיים לכל דבר, הם לא צריכים להניח תפילין ולא לעשות ברית מילה, אני לא מניח תפילין וזה לא הופך אותי לפחות יהודי. לדעתי, לא צריך להיות קשר ממשי בין הזכות לבוא לחיות בישראל לבין יהדות. התנאי להגירה לישראל צריך להיות, כמו בכל מדינה אחרת, היכולת של המהגר להשתלב בחיי המדינה ולתרום להתפתחותה. המקרה היחידי שבו היהדות צריכה לשחק תפקיד הוא כאשר אדם נרדף בארץ מוצאו בגלל יהדותו (ואז לא חשוב אם הוא יהודי כדת או לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבט, אתה קצת סותר את עצמך. ראשית אתה טוען שישנם דברים המשותפים ומייחדים את כלל היהודים, ואז אתה טוען לפתע שהקריטריון היחידי להיות אדם יהודי הוא רצונו בכך. איך זה מסתדר ביחד? וחשוב מכך - מה משמעות "היות יהודי" לפי ההגדרה שיהודי הוא מי ש"רוצה להיות יהודי", ללא שום הסבר מה זה בכלל ה"יהודי" הזה? תחליף את המלה יהודי ב"גורפש" ותקבל את אותה משמעות בדיוק. אי אפשר להגדיר את היהדות לפי היבטים סובייקטיביים בלבד, משום שכך אתה מרוקן את המושג מכל משמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי כלל את השורש ר.צ.ה בתגובה הקודמת. כוונתי לכך שאדם חש יהודי היא שהוא מרגיש את אותה שותפות גורל ואותו קשר עם היהודים האחרים (הקשר הזה צריך במידה מסוימת להיות הדדי). הקשר הזה הוא לא קשר גנטי בהכרח ולא קשר פיזי אלא עניין רגשי ולכן הוא קשה להגדרה. הניסיון להפוך את העניין הרגשי הזה לאוסף של מנהגים (לחתוך את הקצה של הבולבול לכל תינוק בן 8 ימים, ולכרוך רצועות עור על יד שמאל ועל המצח תוך מלמול פסוקים שמשמעותם היא התחייבות לאהבה של גורם שאינני מאמין בקיומו) היא טיפשית. כשיורים על גן ילדים של הקהילה היהודית בלוס אנג'לס אני מרגיש את זה יותר מאשר כשיורים בבית ספר בניו יורק למה זה ככה? כי אני חש קשר עם האנשים הללו, רק משום שהם קוראים לעצמם יהודים ושולחים את ילדיהם ללמוד בגן שבו יספרו להם את אותם הסיפורים שאני שמעתי בילדותי ואנשים שונאים אותם בגלל זה בדיוק. הם לא חייבים להקפיד לאכול מזון כשר או להיות נימולים כדי שאחוש את הקשר הזה עימם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |