בתשובה לג. שמעון, 01/02/01 15:27
זהות חסרת משמעות - וגאה 15633
LG • בתשובה לג. שמעון יום ה', 1/2/2001, 16:10
ניסיתי למעלה לתת הגדרה קצת יותר מעשית ליהדותי:
- השימוש בעברית כשפת אם, מה שמוסכם כמעט על כל היהודים החיים כאן.
- היכרות עם התנ"ך וסיפוריו כמיתולוגיה וכמקור לעושר לשוני.
- ייחוד של ימי חופשה מסוימים, שאני קורא להם חגי ישראל, על פי לוח שנה שאף עם אחר אינו משתמש בו.
- שמירה על מנהגים מסוימים בימים אלו, מה שקרוי מסורת, שמתבטאת באכילת מאכלים טיפוסיים ומנהגים שונים כגון ביקור בסוכה, הדלקת נרות חנוכה, אכילת פירות יבשים, התחפשות, הדלקת מדורות וכו' - כל הדברים שאולפתי בילדותי ליהנות מהם ואין בהם רע בעיני.
- וגם כיבוד מרצון של יום מנוחה אפייני השונה מזה של לא יהודים.

מובן שיש מקום לשיפורים. יש חגים שהם, כפי שהראו כותבים אחרים, בדלניים באפיים ומחנכים לשנאת הלא יהודים. ייתכן שיש מקום לשקול איחוד של חלק מחגי ישראל עם חגים נוצריים או מוסלמיים כדי ליצור מעט תחושת שיתוף ולאזן בין שמירת הייחוד היהודי לבין הרצון למכנה משותף עם עמים אחרים.

אך באופן כללי, אי אפשר לומר שאני יהודי רק מפני שאני חושב כך. אפילו תייר שנוחת בארץ לביקור בזק של שבוע מפריד בקלות בין היהודים לערבים לפי יום המנוחה.

מסקנה: אולי זהותי אינה נשענת על פילוסופיה מפוארת, אבל מצד שני היא ברורה ולא בעייתית.

אז מה הבעיה בעצם? לוותר קצת על הגאווה ולהודות שדברים טפשיים כמו מדורות (ולהבדיל אלף אלפי, דגל) יכולים ליצור זהות?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות