בתשובה לאסף לביא, 14/01/03 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אני אדאג להביא את זה לידיעת פוליקר ומשפחתו. כמה שאלות: 1. האם העובדה שזכיתי, ומשפחתי עלתה לארץ לפני פרוץ המלחמה, צריכה לשלול ממני את "זכותי האשכנזית" על יום השואה? 2. האם העובדה שבערב יום השואה ישנם טקסים רבים בכל הארץ, גורעת מכבודו של היום? כלומר, האם כל בית ישראל צריך לשבת בבית ולצפות אך ורק בטקס הממלכתי, או שאולי מן הראוי שכל אחד יפגין נוכחות בטקס הקהילתי? 3.במידה והתשובה ל2 היא כן (זאת אומרת, לגבי הנוכחות בטקסים הקהילתיים), האם מתכונתם של כל הטקסים צריכה להיות זהה, או בהתאם לזהות הקהילה? ________ העלמה עפרונית, תוהה ממתי להיות נאור ופלורוליסטי זה דבר שלילי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אפר ואבק" פוליקר כתב שירים על הטרגדיה של משפחתו שלו - הוא לא עשה ביצוע עם בוזוקי ל"עיירה בוערת". מעבר לזה, יש הבדל גדול בין ניכוס *היסטורי* של השואה (כפי שעשו יהודי סלוניקי, שהפנו את תשומת הלב לעובדות לא ידועות), לבין ניכוס *תרבותי* שלה (שממנו משתמע שכדאי לעשות קאבר בוזוקי לשירי שואה כדי "לקרב את הטקס לעם"). אגב, הטקס האלטרנטיבי היחידי שנכחתי בו היה ליום הזיכרון לחללי צה"ל. זה היה בצבא, ובנות קורס מורות 1 התנדבו להכין את הטקס. ואכן, זה היה מעמד מפעים, מרגש ומדכא, כי פתאום היו טקסטים חדשים והיה צורך לשים לב לכל מילה שלהם. זה היה יום חם ויבש, ושלוש או ארבע התעלפויות נרשמו במהלך הטקס, בזו אחר זו. מעולם לא התברר למה המורות בדיוק התעלפו - התייבשות או התרגשות. 1 אל"מ. וגם אלבק"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליקר רק הלחין (וביצע) את השירים. יכול להיות שלנגד עיניו עמדה הטרגדיה של משפחתו, אבל מוזיקה - מה לעשות - נוטה להיות אבסטרקטית מכדי להעביר דברים כאלה. את המילים כתב יעקב גלעד, לבית בירנבאום, ומן הסתם ראה לנגד עיניו את אמו, בפולין (שיר אחד היא בעצמה תרגמה מפולנית). את הדעה הלא מחמיאה שלי על המילים האלו כתבתי בתגובה 4439, פסקה אחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן-כן, וסליחה ממשפחת בירנבאום. כוונתי היתה, שהשירים האלה נכתבו מתוך חוויה אישית ולא מתוך רצון לנכס חוויה של מישהו אחר. אני מוצאת דווקא הרבה עדינות בשירים האלה (אולי למעט "כאן התחנה טרבלינקה"). אבל למה כוונתך ב"מוזיקה נוטה להיות אבסטרקטית..."? אני כיוונתי לשירים שעשויים להיות מושמעים בטקסי יום השואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדינות? ב"אפר ואבק", שיר הנושא, אני מוצא בעיקר פזמונאות לא טובה, שמתבטאת בכך שהמון מילים בשיר נראות לי סתמיות ואף מאולצות, לצורכי חריזה. אם זה היה נעצר כאן, הייתי נשאר אדיש לשיר. אבל לא; הוא מרגיז אותי. יש לי בו תחושה לא נוחה. אולי זו התחושה שמבקרי טלוויזיה אוהבים לבטא, לנוכח סרט תיעודי שחודר יותר מדי לחייהם הפרטיים של גיבוריו (לעתים קרובות, יוצר הסרט עצמו וקרוביו). יעקב גלעד, להרגשתי, החצין בו משהו שמוטב היה לו להשאר בינו לבין אמו. אפשר לטעון שרבים וטובים הם השירים שמחצינים את עולמו הפרטי של המשורר; אבל כשזה טוב, זה נעשה דרך פילטרים מעדנים של תחכום. הפילטרים האלו מרככים את תחושת המציצנות, וגם מאפשרים ספק מבורך, האם המשורר באמת מתאר את חוויותיו האמיתיות, או בודה חוויות מליבו. ב"אפר ואבק" אני מרגיש שהסיפור מוטח בפרצופי, וכאמור לא בכשרון רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב ההפך. השירים של פוליקר וגלעד הם אולי היחידם משירי השואה שהצליחו לרגש אותי, אולי בגלל שהם אישיים ו'קטנים' ולא ממלכתיים ופומפוזיים. כמו הסרט 'הפסנתרן'. מבחינתי, השיר המרגש ביורת על הנושא הוא 'שיר אחרי הגשם' של פוליקר/גלעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 4423 חוץ מזה "נעמי" זה לא של שרון מולדבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר של שרון מולדבי נקרא ''כנפיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שלא קוראים לו הוא שיר מחורבן, אבל זה השיר שאליו ירדן התכוון, או שיש לג'וני שועלי שיר שנקרא "נעמי", או שאת לא יודעת, כי את לא ירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה דווקא שיר נחמד (אם כי לכנות שיר ''נחמד'' זו שערוריה, וחברתי חובבת האמנות טוענת שהמרצה שלה טוען שהמילה ''נחמד'' היא שערוריה בפני עצמה, מכיוון שאנשים שמכנים יצירות אמנות בשם ''יצירה נחמדה'' בעצם מנסים להימנע מהגדרה אמיתית ונכונה של היצירה. או משהו כזה). אני לא יודעת (כי-אני-לא-ירדן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון, ותודה על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השתמע מדברי (ולפי התגובות, ייתכן והשתמע) שלדעתי צריך לעושת קאבר בוזוקי לשירי שואה בשביל "לקרב את הטקס לעם" , טוב, זו לא הייתה כוונתי. נקודה קטנה להבהרה- הדיון התחיל כשציינתי את מקור הגרסה המזרחית לשיר "העיירה בוערת". הטקס האלטרנטיבי הוא לא (לפחות לפי מיטב ידיעתי) טקס מזרחי. הוא טקס שנעשה על ידי קבוצת אמנים צעירים, שבא לבטא את הדרך בה הם מרגישים ראוי וצריך להנציח את הנספים. כמו שכבר ציינתי (ואני עונה עכשיו לעוד כמה דברים שהועלו) אני לא מוצאת שום פסול בעובדה שכל פעם כשבאים לתכנן טקס, חושבים מה יהיה הדבר ההולם ביותר. דווקא השימוש החוזר באותם הקטעים שנה אחר שנה, באיזשהו מקום גורע. את בעצמך אמרת- העובדה שמדובר היה בקטעים שונים, הכריחה את כולם להקשיב. אני לא חושבת שצריך בשם הפלורליזם להלחין את כל שירי העצב והדכאון בגירסה המסולסלת. אני כן חושבת שלגיטימי ביותר להשתמש בשירים "חריגים" 1 על מנת להעביר את המסר באופן חד וברור. 1לא מצאתי מילה נכונה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות נאור ופלורליסטי זה דבר שלילי בערך מאז ש''יפה נפש'' הפך למילה גסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הנקודה. אני חושב שהמתכונת הנוכחית של כלל הטקסים (בתי ספר, צבא, ממלכתיים) היא אדקווטית. אני חושב שכל המוסיף גורע. נאורות ופלורליזם אינם דבר שלילי, זו הייתה בדיוק הנקודה (כנראה שהציניות שלי באמת מבוזבזת כאן). יום השואה המזרחי אינו פלורליזם, זהו פופוליזם. אני עומד מאחורי עמדתי שיום השואה שייך לאשכנזים יותר מאשר הוא שייך למזרחיים - זו פשוט הצורה בה העוגיה התפוררה (so to speak) מבחינה הסטורית. אין כאן אג'נדה אנטי-מזרחית אליטיסטית. המזרחיות לא מוסיפה, לטעמי, ליום השואה ובמידה מסויימת אף גורעת ממנו. מדוע? ובכן, את יכולה להיות בטוחה שזה לא בגלל שאני מעריך את התרבות המזרחית פחות. הסיבה היא שהמזרחיות זרה ליום השואה - אינה רלוונטית - ובכך גם מסיטה מן העיקר. את יודעת מה, מילא, אם טקסי יום השואה היו מאז ומעולם מהולים בגוון מזרחי אז אולי לא הייתה לי שום בעיה עם זה. אבל לבוא ולעשות את השינוי בצורה של טקס אלטרנטיבי מוריד מהחשיבות של אותו היום. ביום השואה אני רוצה להתרכז בשואה ולא בנושאים אחרים (כמו כמה מזרחית משמיעים בגלגל"צ). מהם המניעים של המפיקים של טקס מזרחי ליום השואה? איך המזרחיות עוזרת כאן? הרי מישהו כאן בא ואומר, טקס יום השואה אינו הוגן/מספק/מייצג מספיק וצריך להכניס בו קצת מזרחית כדי לתקן את המעוות. אם לזה את קוראת פלורליזם אז שיהיה לך לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת הדרך בכלל לא היה טקס ממלכתי. כל אחד עשה מה בראש שלו. רק מאוחר יותר באה הממשלה והחליטה על טקס ממלכתי, ומשרד החינוך החליט על "המלצות" אחידות לאופי הטקס בבתי ספר. ורק עוד יותר מאוחר נכנס הצבא חזק לתוך הטקס הממלכתי. אז הממסד לא היה ממש פתוח לתרבות שונה מזו שלו (האשכנזית), ולכן נמנע ממתן ביטוי לתרבות המזרחית בטקסים הממלכתיים. אז קם גוף שמבקש להציע אלטרנטיבה, להראות שאפשר גם אחרת, ואתה מזדעק. על מה ולמה? מה אכפת לך? "אל תגעו לי בשואה!" תרגע, לא לקחו לך כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צעקתי "אל תגעו לי בשואה". אם כבר, יש אנשים שצועקים "גם לנו מגיעה קצת שואה". אבל האינפנטיליזציה הזו של הדיון היא באמת לא לעניין.. שים לב, לא מדובר כאן על "הטקסים הממלכתיים" אלא רק על טקס מסוים אחד שבמקרה יש לו זיקה לא נורמלית לעדה האשכנזית. אתה בוחר להתעלם מזה ולדגול במיש-מש תרבותי שמסלף את המהות של יום הזכרון לשואה. כשאני חושב על יום השואה אז אני חושב על סבתא שלי שיושבת בקהל ושלמענה הטקס ואני בדעה נחרצת שזה לא בראש שלה לשמוע מזרחית באותו הרגע. לא לגיטימי בעיניך? לא צריך. אני בכל אופן, הסברתי באריכות מדוע המזרוח של הטקסים לא מוסיף דבר. אם בעיניך, השואה קשורה ושייכת לכלל העם היהודי בדיוק באותה המידה אז בוא נסכים לא להסכים; אחרת, יש לך תשובה לשאלות הפתוחות שהצגתי? יש לך טיעון משכנע מדוע יש לשנות את טקס יום השואה במתכונתו הנוכחית, חוץ מפלורליזם (שלא תופס כאן בעיניי)? הוא מעליב מישהו? משאיר מישהו בחוץ? המוזיקה מרדימה? לא קצבית מספיק? אולי נשבור צלחות קצת ונרים כוסית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שהטכס הוא לא בשביל סבתא שלך, ולא בשביל שלי. הוא בשבילנו. יום השואה הוא חלק מהנרטיב הציוני, הוא נועד כדי לחנך את העם היושב בציון, לעשות לו סוציאליזציה. לשם כך, ראוי להכליל גם את הציבור המזרחי בקהל היעד של הטכסים. כיום, לא זה המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני מסכים כמעט עם כל מילה, חוץ מהרישא של דבריך. הטקס הוא קודם כל בשביל הניצולים ורק אחר כך בשביל השאר. אולי אינך מודע לתהומיות ההבדל בין המשמעות שלו עבורך ובין המשמעות שלו עבור ניצול שואה. בעבורנו אלו סיפורים. הסטוריה. השואה היא של כלל העם היהודי רק בעקיפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מסתכל על הסיבות ליצירת הטכס הממלכתי, והסיבות אינן הניצולים. בראשית ימי המדינה, הניצולים נחשבו אנשים שצריכים להתבייש בזה שהם בחיים - נאמר אז שכל אדם ששרד עשה זאת דרך רמייה, ניצול, והקרבת אחרים. עצוב, אבל זה היה היחס. הטכס הממלכתי אינו עבורם. ככה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נחזק את דברייך - האם זה אומר שבעוד 50 שנה, כשכבר לא יהיו ניצולים חיים, אפשר יהיה להפסיק עם הטקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם השנים החלקים המזרחיים והאשכנזיים בעם התקרבו זה לזה. זה תהליך מבורך וכיום זה קצת מיושן לבוא ולהבדיל בין "מה ששייך לאשכנזים" לבין "מה ששייך למזרחיים". ואנחנו לא צריכים את זה, אולי ש"ס צריכה לחדד את כל ההבדלות האלה. המוסיקה המזרחית, ברמות שונות, נכנסה לתרבות שלנו והשואה היא גם של מי שלא היה בה (בסך הכל מספרם של אלה שהיו בשואה, שלהם יכולה להיות אולי אמירה לגבי איזה סוג של מוסיקה הם לא רוצים לשמוע בהנצחה שלהם, הולך ופוחת). אלא אם כן יכריזו על יום השואה באופן רשמי כעל "יום השואה האשכנזית", אבל כל עוד לא ידוע לי שהכריזו על היום הזה רשמית כעל יום ייחודי לעדות אשכנז, דרכו של כל אחד לבטא את מה שהוא מרגיש כלפי היום הזה ומשמעויותיו הכלליות לעם הישראלי/עברי/ יהודי/, היא לגיטימית. ומה לגבי בני תערובת? בחייתקום, תפסיקו עם הוויכוח הזה. תשאירו אותו לש"ס וכנגדם לאלה שמפחדים שטול כרם תכבוש אותם. א. הראשון, אשכנזי לגמרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו דיון על ניואנסים ולא על עקרונות. אף אחד מהמשתתפים אינו חסר סובלנות לתרבויות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מספר דברים עניתי כבר לברקת, אתה מוזמן לקרוא. הטקס האלטרנטיבי הוא לא טקס מזרחי. הוא לא. השימוש בלחן שונה לשיר, הוא רק אחד מהאמצעים שמטרתם (לפחות על פי התפיסה שלי) לגרום לנו לחשוב על מהות היום, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. כאמור, אני לא יודעת מהם המניעים של "מפיקי טקס יום השואה המזרחי". אני לא חושבת שקיים כזה. אני מסכימה איתה שהטענה אותה טענת בפיסקה האחרונה, היא לא פלורליזם אלא עיוות. כל זה אינו משנה את שאר הדברים שטענתי.1 1יכול להיות שכשאמרתי "טקס אלטרנטיבי" הצטייר לך משהו אחר בראש, ומכאן מקור אי ההסכמה. יכול להיות גם שלא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |