בתשובה לכליל החורש נאורי, 08/12/02 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במסורת היהודית, החכם הוגדר בדיוק רב, הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו: איזהו חכם, הלומד מכל אדם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"במסורת היהודית" - לא מעניינת אותי יותר מהמסורת היוונית, הלאה. "הוגדר במדויק" - הגדרה מדוייקת יוך. "איזהו החכם, הלומד מכל אדם" - ההגדרה לא מאפשרת שום אבחון חיצוני, כי לך תוכיח שלא למדתי או כן למדתי ממך דבר מה. "איזהו הגיבור, הכובש את יצרו" כנ"ל. הגדרה ערטילעית ופואטית, וחסרת תוכן, כמיטב מסורת הפלפול התיאולוגי. ודאי שאינה מאפשרת להבין האם אדם מסויים הוא גיבור או לא, האם הוא חכם או לא. "הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו" - הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו, חשבו חז"ל כי הארץ שטוחה. הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו, סוקרטס הוצא להורג על כך שהעז לפקפק בקיום האלים. לא הייתי נותן משקל רב לדבר, רק בגלל שנאמר הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו. argumentum ad antiquiem כבר אמרנו? לא תקף. תודה ושלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כבוד לאדם באשר הוא אדם, וחורה לי כאשר האדם מתנהג כתוכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסורת היהודית, המכובד הוגדר בדיוק רב, הרבה הרבה לפני שכולנו נולדנו: איזהו מכובד, המכבד את הבריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה אינה המסורת. הנקודה היא עצם העניין. הגדרת הגיבור כאדם הכובש את יצרו, חכם כרואה את הנולד וכלומד מכל אדם, מכובד כמכבד את הבריות ועוד ועוד, אינה הגדרה חסרת תוכן אלא שיטה עקבית. השיטה גורסת התיחסות לאדם לפי מעשיו, לפי המאמץ שהוא משקיע והתוצאות שהוא משיג, ולא לפי מדדים חיצוניים כגון מעמד, יופי ועוד, מדדים שהיו נהוגים ברוב החברות הקדומות. הגדרת החכם כאדם הלומד מכל אדם כוללת בתוכה את בתוכה הן את הדוקטור לרפואה הלומד מחוליו וזוכר אבחנות בהזכרו בהם, והן את עקרת הבית הפשוטה הלומדת קריאה ממורה חיילת בגיל ארבעים. החכמה כאן כוללת חכמת חיים, לא רק ידע תיאורטי טהור. הגדרת המכובד כאדם המכבד את הבריות כוללת בתוכה כל אדם שהוא מספיק עניו כדי לתת משקל לאחרים, תהא עבודתם אשר תהא, ולכבדם באשר הם ולא בשל מעמדם/כספם/כישרונם וכד'. אין היא כוללת איש ציבור ידוע המזלזל בפועל ניקיון, למשל. הגדרת הגיבור כאדם הכובש את יצרו כוללת בתוכה גיבור מלחמה הכובש את פחדו ויוצא למלחמה בכל זאת (בלי קשר להיותה מוצדקת או לא, הנקודה היא האדם), היא כוללת את האם הקמה משנתה באמצע הלילה להאכיל את תינוקה למרות עייפותה, והיא כוללת גם אדם שנהג לשכב עם זונות כל חייו (מוסרית-מעשה פסול לפי ההלכה, כידוע) ובפעם המיליון החליט להתאפק. גם הוא גיבור. לא פחות מגיבור המלחמה. צריך אולי להזכיר שהמסורת הזו, או הפלפול התיאולוגי הזה, החלה אי שם בעבר, כאשר כל התרבויות האחרות מסביב היו תרבויות מעמדיות מובהקות שלא העניקו שום תקוה לאדם להחלץ ממעמד נחות. המסורת הזו המשיכה בימי הביניים, בין תרבויות בהן חטאים מסוימים נחשבו בלתי ניתנים לכפרה. אם מסתכלים אחורה אפשר בקלות לראות שזו מסורת אנכרוניסטית למדי, המתאימה יותר למה שאנחנו מתיימרים להיות עכשיו: שוויון הזדמנויות (לא זכויות. הזדמנויות). המסורת היהודית מגדירה אדם לפי הדרך שעשה, ולא לפי הציון שהשיג. ישנו מדרש ידוע המספר על צדיק גדול שגילה כי מקומו בגן עדן הוא ליד קצב בור ועם הארץ, שאינו יודע לקרוא ואינו יודע להתפלל. משמעות המדרש היא שבשל מעשה אצילי יחיד שעשה אותו קצב, זכה להגיע למעלה שאותו צדיק עבד למענה כל חייו. וכהדגמה בשיטת הציונים- אם התחלת מאפס והגעת לחמישים, עשית הרבה יותר מאשר אם התחלת מתשעים והגעת לתשעים וחמש. חכם, גיבור, הכל עניין של הגדרה. שיטת הגדרה כזו, לדעתי, מאפשרת גם מאפשרת היכרות אמיתית עם האדם שמולך. אמיתית יותר משיטות הגדרה רבות אחרות. אחד הדברים היפים ביותר במסורת היהודית, בעיני, הוא שיטת ההגדרה הזו שאתה שולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה בכלל נכון לדבר על "הגדרה" בהקשר זה, אלא על הבחנה. מי שחיבר את הפסוקים היפים האלו לא חשב, אני מניח, במונחים של "X הוא גיבור אם ורק ואם X כובש את יצרו" אלא פשוט רצה לומר ש(גם) בכיבוש היצר יש מידה של גבורה. וכך בשאר חלקי הפתגם. ואני לא חושב שזו איזושהי מהפכה מחשבתית על רקע התקופה, או משהו כזה, כי זה לא חלק משיטה פילוסופית כוללת שמונחלת לציבור, או מגולמת במצוות, וזה לא חובר (אני מניח) בידי מועצת חכמים שדנה בשאלה איך הכי כדאי להגדיר גיבור. זו הבחנה שחיבר מישהו בעל חוש ספרותי-פואטי, וניסח אותה בניסוח שיש בו הפתעה ושבירת ציפיות. למי שלא מכיר אותה, אני מניח שהיא עובדת היום כמו לפני אלפיים שנה. מאוד טפשי, בעיני, לומר (כפי שנעשה למעלה) "לא נכון שאיזהו חכם, הלומד מכל אדם, כי מה כבר אפשר ללמוד מאיש טיפש". זה פתגם, למען השם, לא חוק טבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לגמרי. עם זאת, עדיין חושבת שיש בכך נאורות מסוימת על רקע התקופה. אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי בתגובה 111172 אחד ההבדלים המשמעותים שהפרשנים רואים בין "גיבור" ל"כובש את יצרו" זה שהאחרון אמור לכבוש את יצרו כל הזמן, לא רק כשנקראת לפניו הזדמנות להפגין גבורה או להוצאי את גבורתו מהכוח לפועל. צריך לזכור גם שמדובר בהקשר דתי וכיבוש היצר הכללי, של כולנו, הוא חלק מהתכלית הסופית של תיקון עולם. כי הרי אם מגבילים גבורה רק למצבי מצוקה כמו מלחמה אז יש בזה סכנה, כי הגיבור יכול לחשוב שהוא לא זקוק לעזרה מלמעלה לנצחון. כיבוש היצר מוביל לענווה בפני אדם אבל בעיקר לפני אלוהים, שזו המעלה הגדולה. משה רבינו נחשב לגיבור כי רק הוא שמע את קולו של יהוה, אבל בניגוד לעמך ישראל, הוא לא מת בגלל ששמע את קול אדוניו. זאת אומרת הכוח של משה לא התבטא בכוח פיזי אלא בכוח אמוני, לשמוע את דבר אלוהיו בלי שיפגע. כיבוש היצר הדתי הוא גם חלק מהמלחמה הניצחת שהדת מנהלת נגד החומר, הגוף, בשאיפה לחזור, אולי למצב גן עדן, שבו יש רק שכל ומחשבה טהורה, כביכול מנותקת מהגוף, מהחומר הפסול והטמא. כיבוש היצר יכול להתבצע רק על ידי הרצון החופשי (עוד חית מחמד דתית) שיש רק להתעלות רוחנית על החומר. לכן יש יתרון ברור לכובש את יצרו לעומת הגיבור הכוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שנתקלתי פעם שניה בסיפורך (משל קישון) על הלפרין, התקשיתי לכבוש את יצרי ולא להביא את סיפורו של הצדיק מלובלין על הקיסר נפוליאון, שבעיצומו של ליל חורף וצינה עזה, לן במחנה צבא באוהל שדה, מכסה עצמו בכמה שמיכות להתחמם מן הקור החזק. באמצע הלילה התעורר והרגיש צמאון גדול לשתות מים, אבל היה מתעצל להוציא גופו מתחת כיסויו. אמר בליבו: אם כן, עצלן אתה בונפרטה,עצלן ופחדן! ומה איפוא בינך לבין שאר בני תמותה? מיד הזדרז, קם והתלבש והלך לקצה המחנה, שם עמדה חבית המים. כיון שהגיע לשם,חזר ונמלך בליבו: בשביל מעט מים הטרחתי את עצמי כל הטירחה הזאת? ולא יכולתי להתגבר על צמאוני-אם כן, מה ביני לבין שאר בני תמותה? לא שתה מים ולא הרווה צמאונו, וחזר ועלה על משכבו. לרצון כזה-סיים הצדיק את סיפורו-אני קורא שבירת רצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. יש לי עוד חידה קצרה .מעוניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חודה נא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילה אחת שהרגה, או פצעה אנושות, את הקומדיה הרומנטית. מהי? רמז - כל מילה חשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילה אחת, וכל מילה חשובה? חוששני שאאלץ לבקשך לחוד חידות ללא רמזים.:-) אם כל מילה חשובה, האם מדובר על משהו שקשור במעבר מן הסרט האילם למדבר? "מסייה וורדו" של צ'פלין למשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש לי רק מילה אחת" לאמר לך - אתה בכיוון הנכון, תחשוב על סרט אבל 50 שנה קדימה. שים לב לכותרת ותחשוב על כימיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיזור גורלי עם גלן קלוז זה בכיוון? רק תגיד כן או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. בדקתי ב IMDB את התאריך של "מסייה וורדו" וצ"ל כ 20 שנה אחריו. (המעבר מהסרט האילם למדבר היה בדיוק 20 לפני כן, עם "זמר הג'אז"). אני אומר - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זמר הג'אז'' היה המיוזיקל הראשון, ולא הסרט המדבר הראשון - הפסקול שלו היה שירים שהוקלטו מראש בליווי תזמורת, והדיאלוגים עדיין התנהלו בכתוביות של סרט אילם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמר אל.ג'ונסון שר שם כמה משיריו וזה אכן לא היה עדיין סרט מדבר. זה לא הפריע לו להכנס להיסטוריה כראשית תקופת הקולנוע. ____________________ גרושו, חוזר למדיטציה על הרמזים של רב"י, כשיגמור איתם יוכל להתפנות לחידה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נכנס להיסטוריה תחת הקטגוריה הלא נכונה. מה זה "ראשית תקופת הקולנוע"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שהקולנוע הפך לאמנות הלכנו אליו לחלום. לפני שאנטוניוני נחשד בגאונות, אהבנו כל יום ללכת ולראות שפתים ורגלים, ברילנטין ורין-טין-טין, גברת עם קמליות בן השיך ואלדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרטים של פעם יכולת לעגוב עם הסרטים של פעם יכולת לאהוב יכולת לשיר בין הסיר והמחט לחלום איך שגארבו אותי מנצחת אבל היום עבר היום דבר היום עבר היום איך אפשר להתנשק בסרט של פליני איך אפשר שיתחשק בסרט פאזוליני בגלל ויסקונטי זפירלי קורסאווה וגודאר לא תפסתי שום דבר! (יחי TCM) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבך? ערבו לך שרעפיך? *גם זה חידה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קל.תודה. אם לא אפתור עד הסילבסטר פרסם את התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת המאמץ הכללי לבנית מאגר של ידע חסר תועלת, הנה משהו לשעשע את ימיך בין כסה נוצרי לעשור סילווסטרי. בסרט "זמר הג'אז" אל ג'ולסון הבטיח לצופים "שזה עוד כלום" אבל למעשה הוא רק שר קצת ומילמל פה ושם. ריצ'ארד ג'יימסון כתב שהבמאי פריץ לאנג סרב בהתחלה להיכנע לטכנולוגיה החדשה ובסרט "מרגלים" הוא אמר שיותר אפקטיבי לתאר קולות בצורה ויזואלית מכל מיקרופון. בסרט, המרגל גונב הודעה סודית של האויב שאי אפשר בכלל לקרוא אותה - כי זה רק נוסחאות מתמטיות - אבל הוא מתרגם את ההודעה ו"מקריא" אותה בטלפון. יכול להיות שהסרט The lights of New York משנת 1928 הוא הסרט הראשון הממש דיבר, בטכניקה מוזרה של שחקנים שמתארים מה שקורה בסרט, כולל צילום של טלפון רוטט כששומעים צילצול. מסתבר שרוב הסרטים המדברים הראשונים היו די סטטיים בלי הרבה תנועה ומעברים הזויים מסצינה לסצינה - הגברת יורדת מרכבת בתחנה נידחת, פוגשת מישהו באקראי ובסצנה הבאה הם נשואים ורוכבים על סוס שהגיע מאי שם. מעניין שהרבה זמרים כיכבו בסרטים המדברים, כמו אל ג'ולסון, בינג קרוסבי או ראס קולומבו הנהדר (למי שאוהב crooning). בסרט אחד עומדים לתלות רוצח אבל הקהל רואה את קולומבו שר בלדה ענוגה. הסרטים למדו לשיר, לא לדבר. ג'יימסון כותב שבין הסרטים המדברים הראשונים היו "סחיטה" של היצ'קוק משנת 29, "מרוקו" עם דיטריך האלוהית* וגארי קופר ו"כלבה" (שלא ראיתי) של רנואר. __ *סצינות הפתיחה הבלתי נשכחות. דיטריך בתפקיד זמרת מועדונים, לבושה בסמוקינג וצילינדר יורדת במדרגות לבמה, שרה בקול נמוך וחושני, ומכל הגברים באולם בוחרת לנשק את נערת ליווי, על פיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.הפרופסור המטורף- עם ג'רי לואיס, חשבתי כימיה. 2. החנות מעבר לפינה- לוביטש, אינטואיציה. 3. הבוגר- עם דסטין הופמן, ניחוש קשקוש. אם לא פגעתי, גלה. פגעתי, תן לי לנסות להסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזה מתוח ,עושים כבוד ,כל הכבוד. אניח לך להסביר בשמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר להסביר קודם את החידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>פגעתי, תן לי לנסות להסביר. יש מצב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב, חלקי לפחות, תן לי יום-יומיים (עומס) והסבר יגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקפה ורד יושבת גברת ומספרת סיפור אוספת רגליה מראה ירכיה לידיעת הציבור אומרת: "פאריס בשנה שעברה, לא בן-אדם זה ברור" פותחת כפתור בחולצה שנראה את הלב השבור מה יש לך גברת לוין? כזכור, רון, תחת הכותרת "הצלחתי לפתות אותך" שאלת מהי המילה שהרגה, או פצעה אנושות, את הקומדיה הרומנטית. אח"כ אישרת שהניחוש שלי שמדובר בסרט "הבוגר", נכון. כידוע לך בנג'ימן (דסטין הופמן) סיים קולג' ולא יודע מה לעשות עם עצמו. הוריו בקליפורניה מארגנים מסיבה לכבודו והוא שמח להתחמק ממנה ולהסיע הביתה את גב' רובינסון (אן בנקרופט) ידידת הוריו. היא מפתה אותו להיכנס איתה למיטה. בהמשך הוא מתאהב בבתה איילין. אח"כ הוא מנסה לצאת מהתסבוכת . הסרט היה ביטוי מייצג לפער הדורות באמריקה ולאובדן התמימות. רק שיש כאן היפוך, המבוגרים ציניים ומשחקים משחקי מין, שצריך כביכול לשמור על הצעירים מפניהם. (גב' רובינסון מנסה לשמור על ביתה ובעצם רוצה לשמור את בן לעצמה.ורק תאר לך מה היה קורה אם התסריט היה רדיקלי והוא היה בוחר באמא (אני למשל הייתי בוחר באן בנקרופט). זה באמת היה מוות לקומדיה הרומנטית. בקיצור, יותר מקומדיה זו היתה סאטירה חריפה, באק הנרי כתב תסריט, מייק ניקולס ביים, וזה היה סרטו השני אחרי "מי מפחד מווירג'יניה וולף" המריר. והדובדבן בקצפת הוא הפסקול- עם שיריהם של סיימון וגרפונקל (צלילי השקט, גב' רובינסון, יריד סקרבורו, ועוד). עד כאן גרושניצקליין. אז מה המילה לה התכוונת? seduce (פיתוי לדבר חטא) לדעתי. ומה עם ה"רמזים"? 1.כימיה- התכוונת לכך שחבריו אומרים לו לאחר סיום הקולג' שהעתיד נמצא בענף הפלסטיק? ומה פתאום הוספת את golden slumbers בגלל השיר silence is golden שרומז ל sounds of silence של סיימון וגרפונקל? צא וראה אם כן, רמזיך הורידוני ביגון שאולה וגרמו לי להרהר אם לא מוטב שיהא זה "הפיתוי האחרון של גרושו" :-). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט הבוגר אכן הרג או הקטין את הקומדיה הרומנטית, אפילו במספרים. קראתי איפשהו שכמות הקומדיות הרומנטיות שהוליווד הוציאה בשנים שאחרי הבוגר ירדה בצורה ניכרת. אם אתה זוכר סצינה אחת שמדגימה איך הרומנטיות הפכה לשימושיות מינית פרקטית - בנג'ימין מתעצבן ושואל את גב' רובינסון משהו כמו "כבר כמה שבועות אנחנו באים למלון הזה יום יום, נכנסים למיטה ולא מדברים". הגברת עונה לו "מה קרה בנג'מין, אתה לא נהנה?" "זה לא שאני לא נהנה אלה שצריך גם קצת שיחה רוחנית" והיא שואלת "על מה אתה רוצה לשוחח, בנג'מין? אולי תספר לי על הנסיונות שלך בקולג'?" והוא עונה לה בתסכול "Oh my god" אבל אח"כ חוזר למיטה. המלה שבאמת מצליחה לסמל את הסטירה החריפה הזו על פער הדורות ועל הצביעות המתקתקה שהוליווד ניסתה למכור אז הופיעה בסצינה מתחילה הסרט, בה ההורים עורכים מסיבה לכבוד בנג'מין, אבל רק החברים שלהם משתתפים בה. אחד מהמבוגרים לוקח את בנג'מין לגינה ואומר לו "יש לי רק מילה אחת לאמר לך - פלסטיק". פלסטיק מסמל את הציניות העקרה של עולם המבוגרים שכולם מצפים מבנג'מין להיכנס אליו. golden slumbers היה רק בתגובה לזה שכתבת שאתה חוזר למדיטציה. אבל הכותרת המקורית "הצלחתי לפתות אותך" היתה אמורה להיות הרמז העקרי, בנוסף לרמז כימיה. ________________ האם תישקול לכתוב בשמך האמיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השני המכונה בורחס, לו קורים הדברים". לכתוב בשם האמיתי... שקלתי, אבל רק בהקשר של אפשרות של כתיבת מאמר לאייל שתתקל במשוכת השם. בחיים מחוץ לרשת יש משפחה, עבודה אינטנסיבית עם אנשים, אחריות. ההכרות שערך לי גרושו עם האייל מאפשרת בריחה ושכחה. אינני יודע מי משנינו כותב את התגובה הזו. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת לי תשובה יפה ואלגנטית. על זה אני רק יכול להוסיף את דברי ר' מנחם מנדל מקוצק שאמר "אם אני הנני משום שאני הנני אני, ואתה הנך אתה משום שאתה הנך אתה, הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה. אבל אם אני הנני אני רק משום שאתה הנך אתה, ואתה הנך אתה רק משום שאני הנני אני - אין אני אני ואין אתה אתה!" אתה חושב שבורחאס ידע אימרות רבנים? בכל אופן, יש לנו שתי חידות בתגובה אחת. הראשונה כתבתי בכותרת, השניה היא מתן הסבר בלשון הדיוטות למה שמנחם מנדל התכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאלה השניה חשבתי שמשהו יוכל להסביר לי למה התכוון מנחם הנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון שלום, ראשית קבל התנצלות על התמהמהות תגובתי. לגבי השאלות- א. כבר ענית לטל, ואני סברתי שמדובר בבילי הולידיי, שכן לאמה היתה מסעדה. (כפי שסיפרה אלה פיצ'גרלד היתה האם נוהגת להזמין אותה לארוחות כאשר היתה במצוקה). ב. לגבי בורחס הרי שבספר הישויות הדמיוניות הוא כותב על הגולם בין היתר כי "במסכת סנהדרין ס"ה ע"ב אנו קוראים: אמר רבא:אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר: כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם (ישעיהו נ"ט, ב'). רבא ברא גברא, ...", כלומר הכיר בורחס אימרות רבנים. ג. לגבי דברי מנחם מנדל מקוצק, הרי מדובר בשאלת השאלות. כיוון שביקשת הסבר בלשון הדיוטות לא מצאתי הסבר טוב מן הסיפור הבא- זמן מה לפני פטירתו אמר רבי זוסיא: אם ישאלו אותי למה לא הייתי משה - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השאלה לא היתה כ"כ פיירית, בגלל הגיל השכיח פה ב. כמובן שבורחאס הכיר, איך יכלתי לשכוח את ספר האלף. ג. גם אמרתו של זוסיא לקוחה מהספר של בובר, לא? ד. כמה פסיכואנליטיקאים צריך כדי להחליף נורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. לא צריך להחליף. היא צריכה ללמוד לקבל את עצמה כמו שהיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לצערי גילי אינו מהשכיחים כאן... ב. לאיזה סיפור בספר האלף אתה מתכוון? ג. כן. אך מצאתי אותה במקראות ישראל חדשות לכיתה ז'. מקראות ישראל הן חומר הקריאה החביב עלי כאשר אינני קורא בכרכי "דבר-לילדים". ד. כמה 'אתה' חושב שצריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברור ב. התכוונתי שספר האלף (האות א'), וגם הסיפורים שציטטת, בנויים על זה שלחל"ב היה ידע ביהדות מעבר לסתם תורה. יש לו גם סיפור בלשי שמבוסס על התלמוד, או משהו כזה. ג. ד. ממתי יש לך הזיות כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. עכשיו אעבור על הדוגמאות שלך אחת אחת, ואראה לך כי באותה מידה ניתן לומר שה"הגדרות" החז"ליות לא תקיפות לגביהם. (או כן תקיפות לגביהם, אם אמרת שלא.) "חכם - לומד מכל אדם." הדוקטור - לומד מחוליו, אבל אינו לומד מאנשים שאינו מכיר. אם להיות פחות קטנוניים, יש להניח כי ידחה את טענות ההומיאופתיה בביטול, כלא-הגיוניות ולא-מדעיות, ולכן לא ילמד מהומיאופתים גם אם יפגוש אותם - לא חכם עפ"י חז"ל. עקרת הבית - לומדת ממורה חיילת בהיותה בת ארבעים, אך לא למדה מן הקופאית במכולת איך להפעיל את הקופה - לא חכמה. "מכובד - מכבד את כל הבריות." הבכיר שמזלזל בפועל הנקיון - אם לא נכבד בצורה שונה אנשים שונים, הרי לנתינת הכבוד לא תהיה משמעות, לכן על מנת לכבד את השגריר מרוסיה, עליו לכבד פחות את פועל הנקיון - לכן הוא כן מכובד. "הגיבור - הכובש את יצרו" גיבור מלחמה הכובש את יצר הפחד - באותה מידה ניתן לומר שהוא נכנע ליצר ההרג וההרס - לא גיבור. האם הקמה משנתה - היא נכנעה ליצר אהבתה לילדה - לא גיבורה. אדם ששכב עם זונות כל חייו, והפעם החליט לא - נכנע ליצר הבושה, לאחר שכל חייו נלחם בו - לא גיבור, להיפך, נסג מגבורתו. ועכשיו ברצינות: כשאני מחפש הגדרה, אני רוצה מנגנון שבו אוכל להחליט, באופן די מובהק, מי עונה להגדרה ומי לא, וגם אינני רוצה להכניס אנשים לא מתאימים להגדרה. גבורה, בהגדרה של חז"ל, למעשה מכניסה כל אדם שיש לו שליטה עצמית מינימלית להיות גיבור, וכאשר האדם מן היישוב חושב על גיבור, הוא חושב על אדם שעשה דבר-מה יוצא דופן, תוך סיכון נפשו, בקיצור, עשה דבר מה מיוחד, וזו הסיבה לערך הרגשי המחובר למלה "גיבור." אז חז"ל באים ואומרים - "חברו את הרגש הזה להגדרה שלנו." אבל אז הרגש מתדלל, ובסוף המשמעות נעלמת. זה מה שקורה, להבדיל, כאשר קוראים לכל הרג פלסטינים על ידי צה"ל טבח, כאשר קוראים לכל יום חג, וכן הלאה וכן הלאה. "הלומד מכל אדם" - איך אפשר בכלל, כאדם המתבונן מבחוץ, לדעת האם מישהו לומד מכל אדם או לא? מהו הלימוד? כל אחד ממילא משתמש בידע שלו בשביל לנתח את הסובב אותו, בין היתר את מעשיהם של אחרים, ולהסיק מסקנות, לכן ניתן לומר שכל אדם הוא חכם - אבל לנו יש מטען רגשי המחובר לחכם כבר-דעת, אינטליגנט. בקיצור, כל ההגדרות האלה נותנות לרבנים כלים די חופשיים לנצל את רגשי הציבור לתועלתם, ולמטרה זו, אני מסכים, דברי מסורת ישראל תמיד היו טובים. את נהנית ממניפולציה רגשית - תפדלי. אני אישית מחפש הגדרות בעלות משמעות, שמסייעות לי כאשר אני משוחח בצורה מתורבתת עם אנשים, לא הגדרות חובקות-כל הנותנות לכל אדם להכניס פאתוס לתוך דיונים מסודרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אם אתה מחפש הגדרה שתאפשר לך לסווג אנשים, השיטה הזו לא מתאימה לך. אני מסכימה. והדוגמאות שהבאת נכונות כשלעצמן. אם אם אתה מחפש דרך להעריך את עצמך יחסית לעצמך ולמאמציך ולא יחסית לאחרים שיש להם נתוני פתיחה אחרים משלך והזדמנויות אחרות משלך, אולי תמצא כאן תועלת מסוימת. ההגדרות אינן מוחלטות, הן יחסיות. וככאלה אפשר להתאים אותן. אני מוצאת בזה תועלת מסוימת. יכול להיות שאותו אדם נכנע לרגש הבושה כשהחליט להפסיק ללכת לבתי בושת, אבל זה יהיה לו הרבה יותר מועיל אם הוא יגיד לעצמו: אני יכול, אני מסוגל, יש לי כוח (=גיבור, בהקצנה) מאשר אם יגיד לעצמו: כל חיי חטאתי, מה זה כבר משנה עכשיו. זו רק בושה. כל ההגדרות האלה נותנות לציבור כלים די חופשיים לתת הזדמנויות לעצמם להגיע לדברים שלא היו חושבים שהם מסוגלים להגיע אילו היו ההגדרות קשיחות ואובייקטיביות. ורק הערה קטנונית קטנה: כל מי שהיתה אם יכולה לספר לך על הרגעים שבהם אתה לא אוהב ולא שונא את הילד, אתה פשוט כל כך מותש עד שאתה לא מבין למה בכלל צריך ילדים. ברגעים כאלה זו בהחלט גבורה לקום. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללמוד מכל אדם זו לא חכמה גדולה - האם גם זה שלומד מטפשים הוא חכם? ומה עושה אותו חכם בדברים שהוא לומד מכל אדם? אולי הוא משתמש באותם לימודים למעשים מטופשים? קיימות הרבה הגדרות ב"פרקי אבות" שאפשר להתווכח עליהן ועל תקפותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללמוד מכל אדם זו חכמת חיים גדולה, שדורשת ענווה והבנה אנושית. הכל תלוי איך אתה מגדיר חכמה. ובכל זאת, גם אם אתה מגדיר חכמה כידע תיאורטי נטו, עדיין יש דברים שאפשר ללמוד מטיפש. או מבור. או ממפגר. (שלוש ההגדרות האלה אינן אותו דבר, ומכל אחד מהם אפשר ללמוד דברים אחרים). מה שברור הוא שפרקי אבות לא הגדירו חכמה כידע תיאורטי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הרואה את הנולד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרואה את הנולד = גינקולוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן נקראו המיילדות העבריות בשם "חכמות", בפי חז"ל? מצד שני, ירמיהו כינה בשם "חכמות" את המקוננות המקצועיות, הרבה הרבה לפני שחז"ל נולדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החכם הוא לא הלומד מכל אדם, אלא שלומד מכל אדם את מה שנכון ללמוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתוב ''הלומד מכל אדם כל דבר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חכם. ממי למדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון, מכל אחד. ממך אני לומד שלא כל מה שחושבים צריך לכתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני תוהה ממי תלמד שלא כל אחד צריך לכתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אני לומד מאחד, האייל הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת הוא לא כתב כאן לאחרונה. הוא באמת חסר, שלא כמוך אם תחליט ליישם עליך (נו, מתי תחליט) מה שאתה טוען שאתה לומד ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |