|
||||
|
||||
המאמר הזכיר לי פסקה מתוך סיפור מתוך ספר שקראתי די מזמן. זכרתי מה הספר, זכרתי גם במה עוסקת הפסקה (בקיטלוג, כמובן), אבל לקח לי זמן למצוא את הסיפור: "מגיע רגע מסויים בחיינו אשר בו, בין כל האנשים שהכרנו, רב הוא מספרם של המתים ממספרם של החיים. ורוחנו מסרבת לקלוט קלסתרים נוספים, הבעות-פנים נוספות: על גבי כל פנים חדשות שהוא פוגשת, היא מטביעה את הדפוסים הישנים; לכל אחד היא מוצאת את המסכה ההולמת אותה יותר." (מתוך "ערים ומתים 2", בספר "הערים הסמויות מעין", מאת איטאלו קאלווינו. מאיטלקית: גאיו שילוני). ודוק: "המסכה ההולמת אותה" (את רוחנו), ולא "אותו" (את האחד). זוהי נקודה עדינה, אך חשובה לעין שיעור לנושא הדיון. ליתר ביטחון, בדקתי בתרגום האנגלי (של William Weaver, שהוא - בין השאר - המתרגם הקבוע של ספריו של אומברטו אקו). ושם מצאתי: "... And the mind refuses to accept more faces, more expressions: on every new face you encounter, it prints the old forms, for each one it finds the most suitable mask." אבוי: כאן לא קיימת האבחנה הנפלאה הזו. האם מדובר בהברקה של שילוני? בטעות תרגום? או בטעות תרגום מצידו של Weaver?אם למישהו יש את המקור האיטלקי, אשמח לקבל תשובה לשאלה זו. |
|
||||
|
||||
אמרו לי לקחת את "אם בלילה חורפי עובר אורח". לא היה, אז לקחתי באופן שרירותי למדי את "ערים סמויות מעין". על העיר הראשונה או השניה, עם הפסקה על הנערה והמרזב, התאהבתי. היכולת של האיטלקים האלה (פרימו לוי וקאלווינו) לתאר תמונה. זה פשוט יפהפה. אבל בתמונות אחרות קאלווינו נראה שטחי, מתחמק, רק מתיימר לרמז, רושם שמתחזק ב"חמשת החושים". נתתי לו צ'אנס שלישי ב"אבות אבותי", ושוב יש לי בעיה לקטלג אותו ביני לבין עצמי. מדי פעם הוא יוצא עם פסקה מופלאה, כפתור ופרח של הבנה עמוקה של המציאות מבלי להעמיס עליה משמעויות פלצניות כמו קונדרה, ואילו בפעמים אחרות הוא מרשה לעצמו להסתפק בקטע כמעט ילדותי בשקיפותו (דו הקרב של שני הרוזנים ב"הרוזן החצוי" - עשה לי טובה!). גם אחרי שהתפנה "אם בלילה חורפי", אינני מסוגל לסווג לעצמי את קאלווינו. "אבות אבותינו" מומלץ בחום. |
|
||||
|
||||
נשבע לכם, קוראים יקרים: אמנם טל כהן הוא ידיד טוב שלי, אבל כשהוא כתב את התגובה לא היה לו מושג (יותר נכון, הוא לחלוטין לא זכר) שאצלי על המדף יש עותק של הספר הנ"ל בשפת המקור (אני צודק, טל?). ובכן, המשפט האחרון מתוך הפסקה המצוטטת: "Su tutte le facce nuove che incontra, imprime i vechhi calchi, per ognuna trova la mschera che s'adatta di piu." דא עקא, האיטלקית שלי לא מספיק טובה כדי להכריע בנחרצות. נדמה לי שזה אומר לא יותר מהאנגלית (או בעברית: "המסכה ההולמת יותר"). אם יש בין הקוראים מישהי שיודעת איטלקית יותר טוב ממני, אנא...
|
|
||||
|
||||
Sorry for writing in English (a rare case where the constraints of technology jamb with those of taste). "La maschera che s'adatta di piu" means just "the most suitable mask" - so it looks like the Hebrew translator has been ad-libbing a bit.
|
|
||||
|
||||
חבל; אהבתי מאד את האבחנה שהוסיף שילוני. אם הבנתי נכון, אזי במקור פשוט לא מצויין *למי* המסכה צריכה להתאים - לאדם, או לרוחנו (המתבוננים). ההחלטה נותרת בידי הקורא (או המתרגם). אם הייתי עוצר להתעכב על נקודה זו (מה שלא בטוח שהייתי עושה, בקריאה רגילה של ספר), הרי שמדובר בדילמה לא קלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |