 |
אמרו לי לקחת את "אם בלילה חורפי עובר אורח". לא היה, אז לקחתי באופן שרירותי למדי את "ערים סמויות מעין". על העיר הראשונה או השניה, עם הפסקה על הנערה והמרזב, התאהבתי. היכולת של האיטלקים האלה (פרימו לוי וקאלווינו) לתאר תמונה. זה פשוט יפהפה. אבל בתמונות אחרות קאלווינו נראה שטחי, מתחמק, רק מתיימר לרמז, רושם שמתחזק ב"חמשת החושים". נתתי לו צ'אנס שלישי ב"אבות אבותי", ושוב יש לי בעיה לקטלג אותו ביני לבין עצמי. מדי פעם הוא יוצא עם פסקה מופלאה, כפתור ופרח של הבנה עמוקה של המציאות מבלי להעמיס עליה משמעויות פלצניות כמו קונדרה, ואילו בפעמים אחרות הוא מרשה לעצמו להסתפק בקטע כמעט ילדותי בשקיפותו (דו הקרב של שני הרוזנים ב"הרוזן החצוי" - עשה לי טובה!). גם אחרי שהתפנה "אם בלילה חורפי", אינני מסוגל לסווג לעצמי את קאלווינו.
"אבות אבותינו" מומלץ בחום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש