 |
הכוורת: עם פרופ' מנחם פיש על ''המבט מבפנים'', על ביקורתיות, רציונליות ודיאלוג | 3559 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "האזינו"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מעניין והזכיר לי למה אני טורח לקרוא את האייל יכול להיות שהוא צודק לגבי מהפכות מדעיות אבל הדוגמה שהוא משתמש בה ,המעבר ממכניקה ניוטונית ליחסות, היא לא דוגמא לשינוי של הנורמות המדעיות ובטח שלא דוגמא לקבלה לא רציונלית של נורמות חדשות |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששמעתי היה במידה רבה מונולוג על דיאלוג. גם הטענה מהסוף על חוסר יכולתה של השיטה המדעית לטפל באדם מפוקפקת למדי (הוא שכח שניגשים לבעיה גם מהכיוון השני מהכיוון של הפסיכולוגיה, לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפיסת עולמי, מה שבאמת פותר את הפרדוקסים שהועלו בפרק היא היררכיה -- הן של רעיונות והסברים מדעיים, והן של מסגרות נורמטיביות. כל רמה בהיררכיה מפרטת יותר ובתנאים יותר ספציפיים אבל מהווה ביטוי של הרמה שמעליה ונותרת מחוייבת לה. בכלל, הייתי שמח לשמוע את דעתו של פרופ' פיש (האמיתית או המשוערת) על הרעיונות שהועלו ב''גדל, אשר, באך'', למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהוא טען שהשיטה המדעית לא יכולה לטפל באדם. מה שהוא אמר הוא שתמונת האדם של מדעי הטבע היא בעייתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התמונה המדעית הנטורליסטית הפיזיקליסטית של העולם היא תמונה שרואה את מערכת קבלת ההחלטות שלנו במונחים נוירו־פיזיולוגיים. העולם הנוירו-פיזיולוגי הוא עולם שמכיר רק דחף. ... זו תמונה שאין בה מקום למחויבות ערכית. ... המסגרת להם אינה מכירה אלא בזרמים חשמליים וראקציות כימיות. ... הניסיון למדל את התבוניות, את הקוגניציה, את השיפוט האנושי, על דגמים של מחשבים ... זה מסובך וזה מורכב וזה מדעי וזה מהלך קסם. אבל זה לא שהוא מסיק מכך שהחיים הנורמטיביים שלנו, שמרכיבי הזהות הנורמטיביים שלנו הם אשליה, הדבר הזה הוחלט מראש והוחלט מראש משום שהשפה היא שפה כימית פיזיקלית". אם אני מבין נכון, הוא טוען את הטענה ההפוכה: חייב להיות משהו לא "פיזיקלי" במוח. שימי לב שהוא מעוות את הטענה שהוא יוצא כנגדה: המילה "אשליה" היא תאור חזק למדי לכל מה שאינו פיזיקליסטי. באותה מידה אני יכול לטעון שגם במוח שאינו פיזיקליסטי כל המחשבות הן אשליות. ישנה גם אפשרות שיש משהו לא פיזיקליסטי במוח. אבל צריך להיות די ברור לכל בר דעת שהמוח הוא איבר מורכב שממלא תפקיד חשוב בתפקוד הגוף. היציאה שלו נגד החקירה של המוח בדרכים המקובלות מוזרה למדי. מעבר לכך יש לציין שחוקרים את המוח לא רק על ידי "פיזיקלים" (בעיקר ביוכימאים) ויצירת מודלים ממוחשבים. חוקרים את המוח גם על ידי בדיקת ההתנהגות של אנשים. בדרך הזו למדנו לא מעט בעשרות השנים האחרונות על התנהגותו של המוח - הרגשות, החושים, ועוד. כלומר: "המדע" (ואפילו: "מדעי הטבע", אם מכלילים מספיק) בפירוש לא מתעניינים רק ב"דחפים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכלו לפרסם קובץ [קולי] נוסף בלי המהירות המוגברת? קשה מאד לעקוב אחרי הדברים שלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהירות מוגברת? זה לא מה ששמעתי. אתה בטוח שזה לא בגלל הנגן או תוכנת הפודקאסטים שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה קצת מוגבר וזה נורא הפריע לי חבל כי זה נורא מעניין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא מהירות מוגברת. או שיש אצלך איזשהי בעיה, או שפשוט דיברתי/דיברנו מהר מדי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד היתה לי בעיה עם האובר-דרמטיות של תומס קון וממשיכי דרכו. כלומר יש בעמדותיהם דברי טעם רבים וחשיבות גדולה, אבל לדעתי 'המהפיכה המדעית' תמיד מוצגת בצורה מוגזמת לתיקוף הטענות. נמשיך את כיוון הראיון וניקח את המעבר ממכניקה ניוטונית לעקרונות יחסות כדוגמא. האם היתה מהפיכה מדעית? כן, אבל המדע כפעילות אנושית לא באמת השתנה. שימור אנרגיה הוא עדיין שימור אנרגיה, והכי חשוב, ההליך המדעי עצמו לא השתנה, כלומר איך אנחנו ניגשים להסביר את העולם. מה שהשתנה הוא המודל בעזרתו אנחנו מסבירים אספקט מסוים של העולם. השינוי אכן היה גדול, והיה צריך להתחלף דור כדי שהוא ישתרש בתפיסת העולם שלנו, אבל לא המדע ככלי הוא שהשתנה, אלא המודל המקומי. אני אסביר את עמדתי בסדר הפוך. המדע, לדעתי, הוא פעילות של מחשבה אנושית שמטרתה למצוא מודלים טובים לתיאור העולם. כלומר להסביר את ה-'איך' ולא את ה-'למה'. המודל הוא אף פעם לא שלם, שכן לא מהלכים בינינו בני אלים. הוא מסביר בצורה מוצלחת אספקט מסוים של העולם. כפי שקון מתאר, מגיע שלב שבו הידע שלנו גדל ואנחנו מצליחים לנסח ניסוי או בעיה שבה המודל כושל. הפתרונות: תיקונים אד-הוק למודל או מהפיכה מדעית (החלפת מודל). זה מרגש אותי כמדען, אבל לא מסעיר אותי ברמה הפילוסופית. ואם נחזור לראיון, יש שינוי באמות המידה הנורמטיביות של המכניקה, לא של המדע. צריך להבדיל בין הקושי של האדם הפרטי והקהילה להחליף מודל אחד במשנהו, לבין הקלות היחסית (לדעתי) שבה העולם המדע כמכלול משנה את המודל המקובל עבור אספקט מסוים. ביום שבו יתגלה, לדוגמא, שסיבתיות היא לא ערך שהמדע יכול להשען עליו, אז אצא לרחובות עירום כיום היוולדי, מטורף, קצף ניגר מזווית פי, ואכריז על מות אלוהי המדע :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם התפיסה שהמעבר ממכניקה ניוטונית ליחסות היא לא בעלת אפקט משנה-תפיסה עד כדי כך, ואכן זו ההתנגדות הראשונה שעלתה לי בזמן ההאזנה. עם זאת, אחרי מעט הירהורים חשבתי על הסוגיה הבאה: גם התפיסה של תיאוריה מדעית כמודל שמתאר את העולם, ומדידת נכונותה לפי היכולת לחזות באמצעותה תוצאות ניסויים לא תמיד הייתה התפיסה המקובלת 1. הרציונליזם, זה שהיה מקובל כבסיס לפעילות מדעית אצל אפלטון למשל, לא מחייב קשר בין תוצאות הניסוי לתיאוריה שכן הוא מניח ידע "נוסף" שיש לאדם מעבר לזה שהוא יכול לרכוש באמצעות החושים. לפיכך, נכונותה של תיאוריה והביקורת שניתן להפנות כלפיה תלויים יותר בשיקולים אסתטיים ופחות בהפרכה שלה ע"י נתונים אמפיריים. אז אם פעם מדען היה יכול להרהר בתיאוריות ולקבלן או לפסול אותן בלי שום כלי מלבד "השכל הישר", ובמדע של היום תיאוריה חייבת לתאר נכונה (עד כמה שניתן) את העולם, who's to say שזה לא עתיד להשתנות? (אני מודה שאין לי מושג איך זה יכול להשתנות, אבל זו בדיוק הנקודה, לא?) 1 אבל אני מודה שלפי השיקולים האלה הייתה רק מהפיכה מדעית אמיתית אחת2, איפהשהו באיזור המאה ה-16 נראה לי. 2 אבל עדיין זה יהיה יומרני לטעון שכל מה שלפניה הוא לא מדע נכון, וכל מה שאחריה הוא נכון (מבחינת השיטה, לא בהכרח התיאוריות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו, תומס קון מדבר על מהפכות מדעיות בסגנון מכניקה ניוטונית ליחסות או על פלוגיסטון לחמצן, ולא על המהפיכה המדעית שאתה מדבר עליה. אני מעדיף לדון רק במדע שלאחר המהפיכה המדעית. בגישה שלי, אפלטון היה פילוסוף ולא מדען מאותן סיבות שאתה ציינת. אם מתעקשים, אולי ניתן לדון על ארכימדס (אבל אז נגרר לדיון על ההבדל בין מדען למהנדס...). כמו כן, יש לזכור שמדע הוא רק צורה אחת לרציונליזם, ולא היחידה. ולשם הבהרה, תיאורית הפלוגיסטון, למשל, מקובלת עלי כמדעית למרות שאני יודע שהיא לא נכונה (בניגוד למכניקה ניוטונית שעדיין נכונה כקירוב) כי בזמנה היא הסבירה תופעות והפיקה תחזיות. התיאוריות 'המדעיות' של אפלטון, למיטב זכרוני, לא באמת הסבירו דבר ובטח לא ניבאו כלום והוא גם לא היה מעוניין לבדוק אותם אל מול המציאות. אתה שואל האם אין אפשרות שבעתיד המדע יתערבב חזרה לתוך הפילוסופיה ואני עונה: לא, יש סיבה טובה שלשמה הם הופרדו מלכתכילה. בתורך, אתה צריך כעת להאשים אותי שהחדרתי בזדון את השאלה 'מהו מדע?' לתוך ההגדרה של מדע ועל ידי כך הוצאתי את האוויר מהטיעון. בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז אם פעם מדען היה יכול להרהר בתיאוריות ולקבלן או לפסול אותן בלי שום כלי מלבד "השכל הישר", ובמדע של היום תיאוריה חייבת לתאר נכונה (עד כמה שניתן) את העולם, who's to say שזה לא עתיד להשתנות?" אני לא רוצה להבטיח דברים על השקפות עתידיות, אבל אני כן חושב שהתפיסה המדעית (האמפיריקה היא אבן בוחן לתיאוריות) היא באופן "אובייקטיבי", או נאמר מוצדק אינטלקטואלית, שיפור לעומת התפיסה האפלטונית (רק השכל הישר מכתיב את התיאוריה הטובה). לכן נראה לי סביר שלא נראה חזרה לתפיסה האפלטונית - אלא אם כן ניקלע להיטפשות רבתי של המין האנושי (וזה לא לגמרי לחלוטין בלתי אפשרי). האם נראה מעבר לפרדיגמה שלישית שאנחנו אפילו לא יודעים לדמיין כרגע? מאוד נחמד להשתעשע באפשרות שכן, אבל אם אנחנו לא יכולים לומר שום דבר, אפילו לא כניחוש, על הפרדיגמה השלישית, נראה לי שאין כאן חומר ליותר משעשוע לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נראה לי שאכן המעבר מניוטון ליחסות מכיל כמה שינויי פרדיגמה משמעותיים, חלקם אפילו ברמה שמתקרבת לפילוסופיים. למשל: הרעיון ששני צופים שונים מודדים דברים שונים, ושהזמן אינו קבוע והוא משתנה מקומי, הוא רעיון מאד מאד מהפכני. אני לא יודע איזה שינוי דרוש כדי ש"המדע ככלי" אכן ישתנה, אבל למשל לומר שצורת המדידה שלך עד היום - שעון, מטר ומשקל - אינם רלבנטיים יותר (או רלבנטיים מקומית, לא אבסולוטית), זה שינוי לא זניח. בשביל לפגוע בשימור האנרגיה שנראה לך כה מוצק, באה מכניקת הקוונטים וספיחיה, רק 20-30 שנה אחרי היחסות הפרטית, והרשתה את הפרתו בתנאים מסוימים. לא ברור לי למה אתה חושב שלעולם במדע קל יותר לשנות מודל מאשר לאדם פרטי. אדם פרטי מאמין באסטרולוגיה ביום אחד, בקריסטלים ביום אחר, ובנומרולוגיה 5 שנים אחר כך. יותר גמיש מרוב הקהילות המדעיות בסדר גודל לערך. אני לא רוצה לאתגר את השפיות שלך, אבל מה לדעתך הסיבה שגורמת לפוטון X לעבור מראה חצי-מחזירה, ולחברו פוטון Y להיות מוחזר ממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כפי שכתבתי, במעבר מניוטון ליחסות אכן היה שינוי פרדיגמה משמעותי, אך הצורה שבה אנחנו עושים מדע לא באמת השתנתה, רק המודל הרלוונטי. צר לי לאכזב אותך, אבל למיטב ידיעתי, גם היום אנחנו מודדים עם שעון, מטר ומשקל. המדע ככלי הוא אותו מדע. 2. אני מעדיף לא להתווכח על פרטים קטנים כגון 'כן שימור אנרגיה' או 'לא שימור אנרגיה'. זה מסיט מהנושא העיקרי. 3. אני לא מבין מה הקשר בין מדע לאמונה באסטרולוגיה וקריסטלים. מה שהתכוונתי הוא שמדען שחוקר בפרדיגמה א' מתקשה לקבל מעבר לפרדיגמה ב'. אבל בעולם המדעי פרדיגמות משתנות כל הזמן (מהפכות מדעיות), פשוט הדור מתחלף. 4. כמו שכתבתי בנקודה 2, אני מעדיף לא להתווכח על פרטים טכניים. זה מסיט את הדיון לכיוון לא נכון, לדעתי. אני רק אבהיר שדעתי בנושא חסרת חשיבות, וכדי לדון באופן פורה בנושא הספציפי הזה, צריך כנראה קודם לנהל דיון כיצד אנחנו מבינים את המושג סיבתיות. גם המשחק של יקיר אהרונוב ואבשלום אליצור בתהליכים קוונטיים לא סיבתיים, לדוגמא, מתנהל בדרכים סיבתיות. לא ניתן לנהל מחקר לא סיבתי, הוא לא ילך לשום מקום :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז אני מבין שמבחינתך מהפכה משמעותית היא כזו שלאחריה המדע של היום לא ייקרא מדע יותר, זה קריטריון די מרחיק לכת, זה הכל. 4. טוב, זו היתה רק עקיצה קטנה כמובן. והמשחק של הנ"ל אכן מרתק ומשעשע בדרכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין הוא דוקא דוגמה מצויינת בכך שהוא בעת עונה ובעונה אחת רדיקל מהפכני מבחינת התאוריות והמודלים המדעיים ושמרן מבחינת המתודולוגיה המדעית (אני חושב שהמונח פרדיגמות קרוב יותר למונח של אקסיומות מאשר למה שאני מכנה מתודולוגיה). הפיזיקה של איינשטיין (ותורת הקוונטים אף יותר ממנה) הן מהפכניות מבחינת שינוי לא רק המודלים כפי שנאמר, אלא גם המושגים וההגדרות הבסיסיות (למשל היחסיות של המרחב-זמן ואפשרות ההמרה בינן לבין עצמן). יחד עם זאת, בראי השיטה המדעית וכאמור המתודולוגיה, הפיזיקה המודרנית של איינשטיין אינה שונה מן הפיזיקה של היוונים באופן שונה מן הפיזיקה הניוטונית. בין הראשונה לאחרונים קמו ונפלו דוגמות ומתודולוגיות באןפן המתואר נכון כמהפכות מדעיות, אלא שמאז המהפכה המודרנית במתודולוגיה המדעית הקשורה למשל בשמו של רוג'ר בייקון ודומיו במאה ה-18, אני חושב, לא היה שינוי מהפכני נוסף במתודולוגיה המדעית. איינשטיין כמו ניוטון מחוייבים לאותה מערכת ערכים ושיטות מדעיות (הוכחה והפרכה מול הקהילה המקצועית, אימות ע"י ניסויים ניתנים להידור (כלומר שחזור ע"י נסיינים אחרים ובמקומות אחרים)). אפילו ה"בריאתנים" למיניהם, אינם מסתמכים על ציטוטים וגימטראות מן הביבליה אלא טורחים ומנסים להביא ראיות מעולם התופעות הפיזיות ולשכנע את הקהילה הרלאבנטית ולא נניח את הרב הראשי). אני חושב שראוי לציין שאיינשטיין ראה עצמו תלמידו וממשיכו של פיזיקאי הרבה פחות חשוב ממנו (ארנסט מאך) וזה מצביע על שמרנות ואורתודוקסיה מדעית המתקיימים בכפיפה אחת עם המהפכנות של המודלים שלו. המקרה של מכניקת הקוונטים הרבה יותר קשה, הן בגלל חוסר של דמות אב רוחני-מדעי יחיד והן בגלל שהתורה (או יותר נכון התורות) הללו כוללות שינוי עוד יותר רדיקלי במושגים הבסיסיים ובשיטות המדעיות. מכניקת הקוונטים לא רק כותבת מחדש את חוק שימור האנרגיה (ע"י הכללת המסה כצורת אנרגיה כמו ביחסות הפרטית) אלא כותבת מחדש את הצורה בה הוא מתקיים (כלומר מותר בהחלט להפר את שימור האנרגיה כל עוד עקרון אי-הודאות מרשה זאת). יחד עם זאת, אני סובר שגם כאן, על אף המהפכה הרדיקלית בהגדרות ובאקסיומות המדעיות, עדיין אין כאן מהפכה (ואולי אפילו לא שינוי) של המתודולוגיה המדעית המקובלת. והערה אחרונה: הפיזיקה המודרנית אינה מקיימת יותר את הפרדיגמה של הוכחה ע"י ניסוי ואפילו לא את הפרדיגמה של קונסיסטנטיות פנימית. למשל התאוריות הפיזיקליות של אנרגיות גבוהות עוסקות באנרגיות שלא ניתן כיום להגיע אליהן וספק אם יהיה ניתן אי פעם (כמו ה"מפץ הגדול"). ועדיין, קיים הכלל שללא ניסוי שיכול לאשר או להפריך את התאוריות המוצעות, הן לא יוכלו לעבור ממעמד של תאוריות למעמד של ודאות מדעית. נדמה לי שהנקודה האחרונה מדגישה את העובדה שיותר משמדובר במהפכה מדובר באבולוציה מתמשכת במתודולוגיה המדעית שבמסגרתה מתרופפןת הגדרות קשיחות גם של מושגי יסוד כמו "ודאות מדעית". אני לא בקיא בתאוריות החדשות יותר במתודולוגיה המדעית (כמו זו שהוזכרה של תומס קון). אני כאמור משער באופן קלוש שמדובר באבולוציות של האמפיריציזם של בייקון ויום ה"עתיקים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסתי את התגובה שלך שוקי, אבל כתוב פה "דיונים עם פתיל ארוך" :-) אני חושב שאנחנו מסכימים כמעט על הכל. רציתי רק להעיר על החלק האחרון לגבי "התאוריות הפיזיקליות של אנרגיות גבוהות". ישנו דיון ער, בד"כ מחוץ לקהילת הפיזיקאים, האם למשל תורת המיתרים היא תורה מדעית, בדיוק מהסיבות שאתה מצביע עליהן. מנקודת מבט של פילוסוף של המדע (שאני לא) יש טיעונים משכנעים לשני הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תוך הצטרפות לחשש של הפונז לשפיותך, אבל בלי להיטפל לפרטים קטנים, אני אשאל בגדול - ומצידי נדמיין שאנחנו בידע המדעי של סוף המאה ה-19) באיזה אופן אתה רואה שהמדע נשען על ערך הסיבתיות? רק כדי להציב את הטענה שכנגד, לפי הבנתי לא הצלחנו עד עכשיו אפילו להגדיר סיבתיות מדעית, אז אני מקווה שהמדע לא נשען על כרעי תרנגולת כאלו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ויי, אתם גוררים אותי לדיון צדדי בנושא 'סיבתיות', שהוא אוף-טופיק למה שניסיתי להגיד בתגובה המקורית. כמו כן, אתם תופסים אותי על שורה שנכתבה בחצי הלצה כדי לסיים את התגובה בנימה משועשעת. אבל לא אשיב את פניכם ריקם, ואנסה להסביר את עצמי בקיצור נמרץ ככל שאוכל. כפי שכבר כולנו הסכמנו, שאנחנו אומרים 'סיבתיות', לא ברור למה אנחנו מתכוונים, וזה נושא כבד מידי בשבילי כעת, אז אני אתרכז במה שאני התכוונתי ובמה שאני חושב שאתם אולי מרמזים אליו. 1. כאשר אנחנו מתכננים ניסוי אנחנו מניחים שסט של פעולות שנעשה יגרום לסט של תוצאות בהינתן מודל מסוים. על ידי ביצוע הניסוי נקבל אישוש או הפרכה, או שנלמד משהו חדש כדי לשפר את המודל או מערכת הניסוי. זה התהליך הסיבתי שמגדיר מדע מבחינתי. בלעדי הסיבתיות, במובנה הזה, אין למדע מה למכור. פעמים רבות אני שואל את עמיתי המדענים האם לדעתם 'המדע' כפרויקט אנושי מסתמך על משהו או שהוא אפריורי נכון ואינו תלוי בכלום. לצערי, פעמים רבות נענתי שהוא לא תלוי בכלום, אבל זאת היא טעות. המדע, כפי שאנחנו מבינים אותו היום, מתסתמך על הסיבתיות (במובן שאני כתבתי כאן), ויש לתת את הדעת גם על בעיית האינדוקציה של דיוויד יום. 2. הפונז מרמז שבעולם הקוונטי ישנם תהליכים לא סיבתיים. אני אתרכז בשני סוגים: א. דברים שקורים לכאורה באופן אקראי, וללא סיבה נראית לעין, כמו הזמן שבו מתפרק אטום רדיואקטיבי, ב. תיאוריות המניחות שהתוצאה ברגע זה תלויה בתוצאה בזמן מאוחר יותר (כשלמדתי עיבוד אותות זאת היתה ההגדרה הצרה לסיבתיות או ליתר דיוק החוסר שלה). כפי שציינתי, אני לא רוצה לדון בפרטים הטכניים של המקרים הללו, אבל שימו לב שבשני המקרים יש תיאוריות סגורות ודטרמיניסטיות (הכוללות שימוש בסתברות) המתארות את התופעות. כמו כן, ניתן לאשש את שני המקרים בניסוי סיבתי למהדרין. כלומר, הם מקיימים את הסיבתיות בהגדרה שלי ואולי לא מקיימים אותה במובנה האחר. אני חושב שזה אומר דרשני. טוב, חפרתי. מקווה שגם הבהרתי את כוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן אוף-טופיק למדי. אבל באשר ל-2א, אם הייתי אומר לך במאה ה-19 שזאת תהיה ההגדרה לדטרמיניזם (הכולל שימוש בהסתברות - אוקסימורון חביב למדי), היית זורק אותי מכל הקוביות. עצם זה שמאה שנים אחרי כן אתה מוכן לומר שזוהי ההגדרה שלך לסיבתיות, רק מראה עד כמה המהפכה הזאת שינתה את מושגי היסוד של כולנו. אבל כמובן, בכדי לא לגרור את הדיון הצדדי הזה ואותך לפינה מיותרת, ברור שקיום הדיון הזה עצמו מתאפשר תודות לסיבתיות די עקבית ברמת המקרו. ולסיום1 - או לקינוח1, איך אפשר לדבר על קוזאליות בלי להיזכר במה שיש לדובר הצרפתית ורוקח העוגות הזה לומר בענין :) 1 No pun intended
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום הם יכולים לתת דיון סמנטי של עשר דקות שלא ממש קשור או מועיל לשיחה. בהתחלה הראיון זה הדיון על ספקנות וביקורתיות, ואח"כ הוא חוזר עם ההגדרה שלו לרציונליות. אין לי שעון רץ בנגן הרשת אבל אני מעריך את זה בכ-20 דקות מבוזבזות. הבעיה עם זה היא שהוא מנסה להגדיר את המילים מחדש מתחת למארגנים של כנס האתאיסטים במקום להתייחס לכוונה בספקנות ורציונליות. וגם שהוא פונה לדבר בנושאים שיותר מעניינים בהרבה אני לא מסכים עם דברים רבים. כבר העירו פה מגיבים על העניין של ניוטון ואיינשטיין ועל החולשה בטיעון לגבי מהפכות מדעיות. אני חושב שפיש לוקה פה באיזושהי התמכרות ל-"מהות" (essence). לפי פיש לכל מדע איכשהו חייבים להיות עמודים כלשהם שלא ניתן להפיל אותם בצורה רציונליות, למרות ששינויים קטנים זה בסדר. אנחנו נותנים לדברים שמות וחושבים לפעמים שזה הופך אותם ליותר ממה שהם. ככה מאמינים ושוכחים שהדברים שאנחנו מאמינים בהם אמורים להיות פתוחים לביקורת. למה העולם הניוטוני הלך לאיינשטייני. כי היו בו טעויות. חשבנו דברים על זמן שלא היו נכונים, וקיבלנו אותם כעובדות בטעות. המדע האמיתי הרציונלי לחלוטין מספיק כדי למוטט את התפיסות השגויות. אולי בפועל אנשים דבקו בעיוורון באמונות הישנות, ואולי גם המהפכנים עצמם לא נהגו ברציונליות. אולי כך זה קרה בתהליך היסטורי כזה או אחר. בני-אדם לא תמיד נוהגים ברציונליות. אבל אין זה מספיק כדי לבסס את הטיעון של פיש. יש תהליך חקר רציונלי בסיסי שיכול לעשות את המעבר ה-"גדול" שבעצם אינו יותר מהרבה מאמרים קטנים. באמירות ה-"פסיכולוגיסטיות" של פיש מצאתי פה ושם עניין, אבל אני מסתייג מהנסיונות להסיק מהן מסקנות לגבי המציאות. הוא אומר דברים מעניינים על הצורה בה אנשים מתמודדים ועוזבים לעיתים את הנחות היסוד שלהם, ועל הדיאלוגים שכדאי לנהל. אני לא שופט כמה זה נכון כי אני לא יודע. זה יכול להיות מעניין כתובנה על החיה האנושית. מה שאני מסתייג ממנו זה שפיש שוב, בצעד שמצלצל לי בפעמוני האזעקה של הכשל הנטורליסטי, עובר אל עולם הפילוסופיה של המדע או אל עולם ההשקפות והדעות, וטוען שם טענות כאלה או אחרות. דוגמא מצוינת לעניין הזה היא הרעיון שהמרת "אמונה" (כמו חזרה בתשובה או יציאה בשאלה) הוא עניין אי-רציונלי כי צריך להתגבר על אותן הנחות יסוד חסינות רציונל. זה בוודאי נכון שיש הרבה מאוד רגש ודברים לא רלוונטיים שמעורבים בהמרות כאלה בפועל, בשני הצדדים. אבל אין מכך להסיק שאין מסלול רציונלי מאמונות מסוימות לשלילתן. בתור האתאיסט אני הייתי גורס שכל האמונות הן כאלה, אבל אני מוכן להסתפק רק בכמה. אז הנה הטענה שלי: יש כמה מערכות אמונה שקיימות בעולם האמיתי שהן פשוט מגוחכות ולא צריך יותר מרציונל כדי לפרק אותן. אולי בכל המרה בפועל מעורבים גם רגשות לא רציונליים כתופעת לוואי (כי זה תהליך משנה חיים וככה זה ובאופן כללי אנשים אינם תמיד רציונליים) אבל עדיין מערכת אמונות מסוימת יכולה כל כולה לקרוס לעיתים כשהגורם היחיד הוא משב קל של מציאות. למעשה בהרבה מהאמונות האלה מושקעת הרבה מאוד אנרגיה מאוד לא רציונלית בלתחזק אותן דווקא משום שרציונליות ללא התנגדות מחסלת אותן במקום. ובסופו של דבר בגלל שהפרופסור הרשה לעצמו להתפנק בכל מיני נושאים אחרים הוא מרשה לעצמו גם את הדואליזם הבלתי נמנע בהסתייגות שלו ממדעי הטבע. יש פה את ההצגה השגויה המוכרת היטב של מדעי הטבע כרדוקציוניזם בצורתו הפרמיטיבית והטיפשה ביותר. ויש פה גם את חוסר הרצון לקבל את התמונה כי היא לא לטעמו (או שהשפה והנחות היסוד אינן לטעמו). המדע בחוקרו את האדם מסביר את האדם. דואליסטים לא רוצים להסביר את האדם כי הם רוצים אותו שלם ולא ניתן לחלוקה, בדיוק כמו הנחות היסוד הניוטוניות אליבא דפיש. אבל מדע יש אחד, אם אוהבים אותו או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי החיים רציונלית, לא דתית להיות עם חפשי בארצנו.... "ידיעות אחרונות" אפריל 19 2013 שרית רוזנבלום : "דיאטטי? זה גנטי !" חולשה-התמכרות, או גנטיקה? מספיק ודי לדקלם את התפיסה הנלעגת של האיגוד המקצועי האמריקאי הדתי "האיגוד האמריקאי לקידום המדע" )AAAS( לפי התפיסה האמריקאית הדתית עגלת הגנטיקה היא הדוחפת את סוסי התרבות ולא סוסי התרבות הם המושכים את עגלת הגנטיקה, בניגוד למה שלמדנו מפבלוב ומדארווין.הגיע הזמן לפתח מדע חופשי מתפיסות דתיות כמוכתב החל מ-1920ע'י התרבות האמריקאית הדתית.... גנטיקה היא תולדה/תוצאה של התרבות ולא הגורם של התרבות. שינויים גנטיים הם עדכונים רצופים של הגנום, שהוא יצור שנברא ע’י הגנים עבור תיפקודם, כשהעדכונים הם ע’י הגנים שהם היצורים הבסיסיים של החיים. המדע בארה”ב פשוט מאד מוגבל כי תרבותה דתית-טכנולוגית, תרבות שדוחה הבנה מדעית רציונלית. דב הניס |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |