 |
אוי ויי, אתם גוררים אותי לדיון צדדי בנושא 'סיבתיות', שהוא אוף-טופיק למה שניסיתי להגיד בתגובה המקורית. כמו כן, אתם תופסים אותי על שורה שנכתבה בחצי הלצה כדי לסיים את התגובה בנימה משועשעת. אבל לא אשיב את פניכם ריקם, ואנסה להסביר את עצמי בקיצור נמרץ ככל שאוכל.
כפי שכבר כולנו הסכמנו, שאנחנו אומרים 'סיבתיות', לא ברור למה אנחנו מתכוונים, וזה נושא כבד מידי בשבילי כעת, אז אני אתרכז במה שאני התכוונתי ובמה שאני חושב שאתם אולי מרמזים אליו.
1. כאשר אנחנו מתכננים ניסוי אנחנו מניחים שסט של פעולות שנעשה יגרום לסט של תוצאות בהינתן מודל מסוים. על ידי ביצוע הניסוי נקבל אישוש או הפרכה, או שנלמד משהו חדש כדי לשפר את המודל או מערכת הניסוי. זה התהליך הסיבתי שמגדיר מדע מבחינתי. בלעדי הסיבתיות, במובנה הזה, אין למדע מה למכור.
פעמים רבות אני שואל את עמיתי המדענים האם לדעתם 'המדע' כפרויקט אנושי מסתמך על משהו או שהוא אפריורי נכון ואינו תלוי בכלום. לצערי, פעמים רבות נענתי שהוא לא תלוי בכלום, אבל זאת היא טעות. המדע, כפי שאנחנו מבינים אותו היום, מתסתמך על הסיבתיות (במובן שאני כתבתי כאן), ויש לתת את הדעת גם על בעיית האינדוקציה של דיוויד יום.
2. הפונז מרמז שבעולם הקוונטי ישנם תהליכים לא סיבתיים. אני אתרכז בשני סוגים: א. דברים שקורים לכאורה באופן אקראי, וללא סיבה נראית לעין, כמו הזמן שבו מתפרק אטום רדיואקטיבי, ב. תיאוריות המניחות שהתוצאה ברגע זה תלויה בתוצאה בזמן מאוחר יותר (כשלמדתי עיבוד אותות זאת היתה ההגדרה הצרה לסיבתיות או ליתר דיוק החוסר שלה).
כפי שציינתי, אני לא רוצה לדון בפרטים הטכניים של המקרים הללו, אבל שימו לב שבשני המקרים יש תיאוריות סגורות ודטרמיניסטיות (הכוללות שימוש בסתברות) המתארות את התופעות. כמו כן, ניתן לאשש את שני המקרים בניסוי סיבתי למהדרין. כלומר, הם מקיימים את הסיבתיות בהגדרה שלי ואולי לא מקיימים אותה במובנה האחר. אני חושב שזה אומר דרשני.
טוב, חפרתי. מקווה שגם הבהרתי את כוונתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות