''ברוח השואגת, ברוח השקטה'' 3160
על שלושה שירים מולחנים של דליה רביקוביץ'.
עטיפת הספר ''מרוב אהבה'' מאת דליה רביקוביץ'
רבים משיריה של דליה רביקוביץ הולחנו. חלק מהביצועים שהולחנו היו ללהיטים וחלקם כמעט נשכחו. השורות הבאות מתארות כמה מחשבות על שלושה שירים של רביקוביץ, שהולחנו ועובדו על־ידי מוזיקאים גדולים, ובוצעו בשנות השבעים בפי שלוש זמרות מצויינות. אפשר אולי למצוא מכנה משותף בין מילות השירים, אבל לא זו הסיבה שבחרתי דווקא בשירים האלה: בטקסטים של שלושתם התחלתי להתעניין רק בגלל הרושם שעשתה עליי המוזיקה.

דווקא בגלל השפעת המוזיקה חשוב להיות זהירים בקריאת המילים. כשמקשיבים לשיר מולחן, קשה שלא להשתחרר מהפרשנות שנתנו למילים המלחין, המעבד והמבצעים. לפעמים, אחרי מאמץ רב, מרגישים שהמוזיקה תיארה את השיר כפשוטו, ולפעמים מגלים שהיא הדגישה בו רק צד אחד, בעוד שקיימות גם פנים אחרות. לפעמים המאמץ נכשל ונראה שאי אפשר כבר להפריד בין המוזיקה למילים, ויש גם מקרים שבהם מתעורר חשש שהמוזיקאים לא ירדו לעומק הטקסט.

השיר "תקופות השנה" הולחן על־ידי יאיר רוזנבלום והוקלט במיוחד עבור קול ישראל בשנת 1978, בעיבוד של רוזנבלום ובביצוע חווה אלברשטיין. הטקסט ("והרוח נושבת בחריגים...") הוא חלק ראשון מתוך צמד שירים שרביקוביץ' פירסמה תחת אותו שם, אבל הקשר בין שני החלקים רופף מאוד.

הדוברת בשיר מתבוננת על המחזוריות של העונות בטבע. היא מתארת מחזור אחד בפירוט: המחזור מתחיל בסתיו ("אובד האילן בקרה את עליו"), ממשיך לחורף ("אין חום עוד בארץ זולתי בבערה"), לאביב ("התכלת השקטה זכה מחלב") ולקיץ ("אדמת הגבעה כנחושת אדומה"). לתיאור כל אחת מהעונות היא משתמשת שוב ושוב באור, אש, חום וקור, מים, מיני צבעים ומיני צמחים. לאחר התיאור המפורט של השלבים במחזור העונות, עוסקת הדוברת במחזור עצמו, במין סיכום של כל הרכיבים בו: "...והרים ויערות ושיחים ופרחים... שטים ועוברים בתקופות השנה".

היחס של הדוברת למחזוריות שבטבע לא ברור לחלוטין. עצם העיסוק בכך מראה אולי על מעין השתוממות או פליאה. דליה רביקוביץ עסקה בזמן החולף גם בשירים אחרים, כגון "תכונות אנושיות", בו כתבה מפורשות ש"יש מחזור שאיננו פוסק". ב"תכונות אנושיות", שהתמקד בכך שאנשים צעירים הופכים לזקנים ו"חדלים ביום אחד", היא חוזרת ומדגישה ש"אין לי עניין בזה". ב"תקופות השנה" לא ברור אם יש או אין עניין, אבל ברור שהדוברת מוצאת חושניות רבה באופן שבו הטבע מתנהל: בסתיו עננים מצמחים שער, בחורף החושך זוחל ועולה, באביב האור מתענג על מעלליו, בקיץ הענפים מלאים תאווה לחום השמש. לטבע שבשיר יש הרבה תכונות אנושיות, ובמיוחד לחושך ולאור, היודעים להתחבא, לזחול, להתענג ו"לנדוד כנסיך מאוהב".

האופן שבו פירש יאיר רוזנבלום את הטקסט אינו מובן מאליו. הניגודים בין תכונות העונות השונות, המתוארים בטקסט, מאפיינים את השיר כולו, ומבחינה זו המוזיקה נאמנה לטקסט. אבל למעשה העליות והמורדות שמתארת המוזיקה לא בהכרח מתאימים לקוטביות המתוארת בטקסט.

המחזוריות שבטבע מלווה בהתחלת השיר וגם בסופו במוזיקה שלווה ובעיבוד מינימליסטי ("ועוברים מועדים וחגים"), אבל מאוחר יותר המחזוריות עצמה מתפרשת כחלק מדרמה גדולה, עם מלודיה מקוטעת בכינורות היורדים במהירות מן הצלילים הגבוהים ביותר לנמוכים ("סובבים והולכים בגלגל השנה") וחוזרים לגבוהים.

כשהעונות מתוארות בזו אחר זו, החורף הייצרי המופיע בטקסט מולחן ומעובד באופן שליו ואיטי, עם קטעי סולו שקטים בחליל ובקרן אנגלית, ומאוחר יותר גם פיציקטו בכינורות. השיא האקסטטי של השיר מתרחש דווקא בקיץ. הקיץ הוא קצבי הרבה יותר ובו שתי מלודיות מקבילות, אחת בפי הזמרת ואחת מנוגנת על־ידי קבוצת כלי קשת, המשתרעות על־פני מנעד רחב, מאיצות ואז מאטות, עולות ויורדות במהירות ומעידות על התרחשות סוערת. את ההאצה וההאטה בין העונות ובתוך העונות מדגישה אלברשטיין במעברים בין שירה חלשה וחזקה, עדינה ומחוספסת. העוצמה והצבע של הקול, כמו העיבוד בכללותו, ממקמים את שיא העלילה בקיץ ("וברוב תאווה שואפים את חומה") והרגיעה מגיעה דווקא בחורף ("ושמונת הנרות במנורה נדלקים").

את השיר "הנסיכה" הלחין ב-‏1971 זהר לוי, שרה מירי אלוני כסולנית "אחרית הימים", ובביצוע תופסת מקום מרכזי גם הפסנתרית אלונה טוראל. השיר לא זכה להצלחה מסחרית גדולה, וצבר בהדרגה מעמד של קלאסיקה רק לאחר שנים רבות.

גם בטקסט של "הנסיכה" האור, החום והקור, צבעים וצמחים מעורבים בדרמה גדולה: צורבים, מסעירים, שואגים. אבל כאן, במקום דוברת לא ידועה, נאמר לנו בברור על מי משפיעים חילופי העונות ואיך. גיבורת השיר רגישה עד כאב לשינויי הטמפרטורה ולצבעים המתחלפים, וגם היא כנראה מבועתת לנוכח חלוף הזמן, שהרי בכל עת "מותה נשקף לה מן החשכה". האם "הנסיכה" מסביר את מה שנשאר סתום ב"תקופות השנה"? קשה להימנע מההרגשה שגם "תקופות השנה" נכתב לכאורה מבעד לעיניה של אותה נסיכה, גם אם אולי באחת העונות שבהן היא מפוכחת יחסית. ההרגשה מתחזקת לאור העובדה שרביקוביץ כתבה שירים נוספים על גיבורות המתבוננות בטבע בבעתה, כגון השיר "חלומות של חושך ואור" (שהולחן על־ידי עלי עדשי ובוצע על־ידי צילה דגן).

כאמור יאיר רוזנבלום וחווה אלברשטיין הציגו הבדלים ברורים בין העונות, באמצעות שינויי קצב תכופים ותפניות חדות בעוצמת הנגינה והקול. הרעיון שלפיו כל בית בשיר מדגיש הלך רוח אחר הוא בעצם רעיון קלאסי, כמעט אופראי. למרות שהשיר "הנסיכה" ותיק מ"תקופות השנה", הוא צעיר ממנו בכמה דורות מבחינה סגנונית. בעולם המוזיקלי הרוקנרולי־ג'אזי־בלוזי שממנו מגיע "הנסיכה", האצה והאטה נחשבות להתערבות גסה בזרימת השיר. אולי זו הסיבה שבגללה בחרו זוהר לוי, מירי אלוני ואלונה טוראל להדגיש את הצד הסטאטי במצבה של הנסיכה. ההגשה של השיר לא שונה מאוד בין הקיץ לחורף או בין הרגעים הקשים לקלים בחייה של הגיבורה. המוזיקה מספרת לנו בעיקר על הבדידות והפגיעות שמאפיינים אותה תמיד.

יש ב"הנסיכה" עליות ומורדות מבחינה קצבית ("בחורף עננים..." קצבי, "ושוב חזר אביב..." שקט, "ואז הקיץ בא..." קצבי). אבל לא המילים המושרות בסמוך לשינוי הקצב מסבירות אותן, אלא אופייה השברירי והלא־צפוי של הנסיכה בכללותו. במילים אחרות, בעוד ש"תקופות השנה" עוסק במיקרו, "הנסיכה" עובד במאקרו, כלומר מדגיש את הסיפור בכללותו ולא נתפס לדקויות. חריגה אחת מגישה זו נרשמת בשורה האחרונה של השיר ("תמיד היא מחפשת את מותה"), אותה בחרו המבצעים להבדיל משאר השורות בכך שהם חוזרים עליה שלוש פעמים. גם בכך הם מוכיחים אדיקות ודבקות בחוקי הרוקנרול והבלוז, שבהם חזרה על שורת טקסט היא אחד האמצעים הלגיטימיים להדגיש אותה.

את "ארץ מבוא השמש" הקליטה דורית ראובני ב-‏1974 ללחן של נתן כהן ועיבוד של מתי כספי. הוא איננו אחד השירים של ראובני שזכו לפרסום רב. אבל עדיין ניתן היה במהלך העשורים האחרונים להיתקל מפעם לפעם בעורך מוזיקלי שהתייחס למילה "ארץ" בכותרת השיר ושיבץ אותו בטעות ברצף של שירי מולדת, יחד עם "ארץ ארץ" של שייקה פייקוב ו"שיר ארץ" של נתן יונתן. מבחינה זו, "ארץ מבוא השמש" הוא תאום של השיר על "ארץ אהבתי" של לאה גולדברג בלחן של מוני אמריליו: גם אותו שומעים לעיתים קרובות בהקשר שגוי של אהבת הארץ, כשלמעשה מהטקסטים של שני השירים ברור שהם שירים אישיים ולא לאומיים, העוסקים בארץ דמיונית.

דליה רביקוביץ ידעה להיות צינית מאוד, אבל ב"תקופות השנה" ו"הנסיכה" אין כמעט זכר לכך. לעומתם, הציניות שב"ארץ מבוא השמש" מרחיקה לכת, אפילו יותר מהאירוניה הדקיקה בשירים כגון "אהבה" ("שני דגים נחפזו"), שעליה נסובו ויכוחים בין מלומדים. הדוברת בשיר מספרת על ארץ שבה, כך שמעה, הכל טוב. היא רוצה להגיע לשם גם אם "לא נמצא לה חבר לדרך". רק בבית האחרון היא מתוודה שאת ההנחה שבארצות האושר יש מקום גם לה עצמה, "אכן מליבי בדיתי". להבנתי, במסווה של שיר על מסע או חלום, הדוברת חושפת כאן אמת עצובה על עצמה שנגלתה לה.

המלודיה של נתן כהן ל"ארץ מבוא השמש" פתלתלה וכרומטית מאוד, ואפשר כמעט לדמיין את ראובני מקפצת על גבעות וסלעים במסעה לארץ האבודה. גם העיבוד של מתי כספי מסייע בתיוג השיר כשיר על פנטזיה שהופך לשיר על טיול: כל הטקסט מושר בתחילה ללא ליווי תופים, ואז חוזר במלואו שוב בגירסה קצבית, שנותנת תחושת שינוס מתניים ויציאה לדרך. אלא שבתוך כל אחד משני החלקים המוזיקליים (החצי החלומי והחצי הקצבי) אין כמעט התפתחות בעיבוד. הבית האחרון והמפתיע מבוצע כהמשך של הבתים שקדמו לו, עם מלודיה, הרמוניה ותזמור דומים לאלה של הבית שלפניו. האקורד האחרון הוא היחיד המבשר על שינוי לפני החזרה לתחילת השיר, אבל רק לאחר שכל מילות הבית האחרון כבר הושרו.

"תקופות השנה" הוא לדעתי טקסט עדין מאוד ומפוכח, שרוזנבלום ואלברשטיין בחרו להעצים בו דווקא צד חבוי, שהפך אותו לדרמה הופכת קרביים. בניגוד לו, המילים של "הנסיכה" מספרות על מקרה טראגי הרבה יותר, אבל לוי, טוראל ואלוני עידנו אותו ואגב כך הביאו ארצה בשורה מוזיקלית שבשנות השבעים המוקדמות לא נמצאו לה הרבה תקדימים. המילים של "ארץ מבוא השמש" מסתיימות בגילוי המאיר את שאר השיר באור חדש, אבל השיר המולחן מתעלם מהציניות שבמילים ומדגיש בהן דווקא את הצד הבנאלי. כל הפרשנויות לגיטימיות, כמובן, גם אם לטעמי המוזיקה המרתקת של "ארץ מבוא השמש" לא מחפה על החמצת שורות הסיום המטלטלות. לא נותר אלא להמתין ולגלות אילו אתגרים נוספים הכינה רביקוביץ' למוזיקאים ולמאזינים, בין השורות של השירים שהותירה אחריה ועדיין לא הולחנו.


קישורים
"תקופות השנה" ביוטיוב
"הנסיכה" ביוטיוב
מילות "תקופות השנה"
מילות "הנסיכה"
מילות "ארץ מבוא השמש"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

530529
לא הבנתי מה פשר "ומבחינה זו הטקסט נאמן ביותר למקור". רוזנבלום שינה את הטקסט של רביקוביץ' או רק הלחין אותו?
תודה, תוקן 530554
מעניין 530736
שאלתי את עצמי כמה פעמים, בהקשר של שיר זה או אחר, אם המלחין התעמק מספיק בטקסט.

אפילו אצל יאיר רוזנבלום עצמו זה קרה. לדוגמא, לא בטוח מה עבר לו בראש ב''ליל חניה'' של אלתרמן.
מעניין 530784
ואני לא מבין את חנן יובל בפגישה חצי פגישה (של רחל המשוררת). מוסיקה מאוד יפה אבל לא מתחברת עם המילים.
מעניין 530799
מדוע לא? הבית הראשון מאופיין במוטיב מוזיקלי אחד שכמעט ואינו מתפתח. הולם בהחלט - לפחות את שתי השורות הראשונות, המתארות זוגיות מתמעטות והולכת.

בבית השני שומעים את שצף הזרימה בעקבות פריצת סכר השכחה.

יכול להיות שהמהפך היה יותר דרמטי אילו היה מתרחש בשורה השלישית של הבית הראשון. אבל על פי המוזיקה, השורה השלישית והרביעית הן רמיזה לסערה של הבית הבא, ולא הסערה עצמה. זו פרשנות סבירה בעיני.
מעניין 530818
אני מצטרף לשאלתו של אא. ההפך, נראה לי שהשיר סובל מהתאמת-יתר של המוזיקה למילים, וזו אחת הסכנות המפתיעות האורבות למלחיני שירי משוררים. כוונתי לכך שהמילים מכילות תפנית דרמטית, והמלחין לא מתאפק ומכניס בדיוק שם תפנית דרמטית בלחן. מה הבעיה? שזה גוזל מהמילים את התהילה, כאילו מאכיל את המאזין בכפית, ולכן דווקא מסתיר את הדרמה שבמילים. דוגמה נוספת היא "דרך המשי".
מעניין 530829
אפשר לנסות לפשר?

אני מסכים שהאופן שבו "פגישה חצי פגישה" מתפתח לאורך השיר די תואם את הטקסט. נקודת השיא בטקסט היא ב"הנה היה כלא היה", ואמנם יש גם שיא במלודיה. נקודת המפנה בטקסט היא ב"לשתות ממנו לרוויה" - כאן אנחנו לומדים על המניע המרכזי של הדוברת - והשינוי בהרמוניה מחזק את הרגשת המפנה.

בעיני השיר לא מגיע לדרגת ההאכלה בכפית, אם כי זה במידה רבה עניין של טעם. אני מסכים שבאמת קיימת בעולם השירים המולחנים בעיה של האכלה בכפית, אם כי אני מוצא אותה בעיקר בעולם הרוק והבלוז, שחנן יובל לא משתייך אליו.

ולמרות זאת, גם אני מרגיש שיש ב"פגישה חצי פגישה" החמצה, בעיקר מבחינת העיבוד. העליצות של הגיטרה והקופצניות הכללית הופכות אותו בעיני לקצת קל-דעת מדי.
מעניין 530833
תוך הסתכנות בחזרה עצמית מיותרת, אבטא גם את חיבתי ללחן של "דרך המשי". למרות שהוא "מאכיל את המאזין בכפית", לא רבים המאזינים[*] והעורכים המוזיקליים שמודעים לתוכנו האירוטי-עד-פורנוגרפי.

[*] על פי סקר פרטי חסר תוקף סטטיסטי שערכתי שם, שם.
מעניין 530835
אפשר הסבר לגבי למה דרך המשי מאכיל בכפית? (ואת מי?) מה, בגלל שיודית עושה קצת גליסים וטיפטיפה לוחשת אז זה נשמע ארוטי? או שבכלל מדובר פה על איזה ביצוע של מישהו אחר מאיזה כוכב נולד?

בכלל, לא הייתי מסווג את המילים (של צרויה להב) באותה קטגוריה אמנותית כמו השירים שבהם עוסקת הכתבה על דליה רביקוביץ', או השירים של רחל ואלתרמן שהוזכרו פה. כיוון שהטקסט פחות גבוה, גם הציפיות (שלי) מהמוזיקה יותר נמוכות.

המוזיקה, כאמור, פחות או יותר בסדר, אם כי היא די מחווירה מול ההישגים האמיתיים של אותו התקליט של יודית רביץ, ובמיוחד "למי שאינו מאמין" של לאה גולדברג.
מעניין 530893
לדעתי "דרך המשי" הוא "שיר משוררים" לכל דבר - מבחינת תחכום ואמירת דברים בעקיפין. הייתי אפילו אומר שהוא שיר ממש טוב, אבל אני לא מחזיק מעצמי מבין בשירה. נכון שרוב הלהיטים של להב הם פזמונים מובהקים, אבל זה אחר.

ההאכלה בכפית שהתכוונתי אליה היא לא בארוטיות; זה שיר שדווקא ברובדו הגלוי למדי, ב"מיצוב" שלו, הוא ארוטי, ואין לי בעיה שהמוזיקה תהיה נוטפת סקס. הבעיה שלי היא בדיוק כמו ב"פגישה, חצי פגישה": שתי השורות האחרונות בשיר הן תפנית דרמטית בשני שלבים, והמוזיקה מלבישה על זה... תפנית דרמטית בשני שלבים.

(ומבחינת מוזיקה זה בעיניי השיר הטוב ביותר באלבום, אולי באמת לצד "למי שאינו מאמין". עניין של טעם, אבל תאמין לי שכואב לי לחשוב שהלהיט הכי גדול ושכולם מכירים הוא גם הכי טוב לטעמי.)
מעניין 530904
בנוגע לזה שבטעות יצא לך לחבב להיט, דווקא נדמה לי שיצא לך טוב. לוידע כמה שומעים ברדיו את "דרך המשי", אבל זה מתגמד לעומת ההשמעות של "וידוי" מאותו התקליט, וכשהוא רק יצא נדמה לי שגם "אופליה" ו"אמרת אמרת" הושמעו הרבה יותר. כך שלא נשללה ממך החברות במחתרת.

כיוון שהזכרת (בתגובה אחרת) את "ליל חניה" וגם (בלינק) את "מסביב למדורה", לדעתי מדובר במקרים הפוכים. "מסביב למדורה" הוא טקסט נוטף סנטימנטליות, הוא פשוט להבנה ומתאים להיות שיר פופ. רוזנבלום קלט את זה יפה, הלביש עליו סלייד מייבב בגיטרה חשמלית ועוד כמה שטיקים רוזנבלומיים, ויצא מעולה. לא שאין שם בעיות – ההארכה המלאכותית של סופי הבתים די משונה, שהרי לפעמים מדובר בשורות הכי פחות חשובות ("כתמיד בניסן הירח", "ואפילו ספרים כבר נתנו") – ועדיין, פופ במיטבו.

בניגוד גמור ל"מסביב למדורה" וגם ל"תקופות השנה" שעליו דובר למעלה, ב"ליל חניה" חטא רוזנבלום בחטא היוהרה, ולטעמי המוזיקה היפה לא מחפה על זה. רוזנבלום בחר טקסט שמבחינת מורכבותו יש בו מספיק חומר לאופרה וחצי, וניסה לכפות עליו מוזיקה של פסטיבלים. התוצאה עושה עוול אמיתי למילים, וכמו "ארץ מבוא השמש", מדגישה בהן רק את הבנאלי. מלכתחילה בלתי אפשרי בשיר של פסטיבל להדגיש את הרעיון המורכב של אלתרמן, שמוצא יופי בכל המלאכות הקטנות המתבצעות בגדוד העוצר לחניה לילית בין קרבות. מתוך כל פרטי ההגיג הפילוסופי של אלתרמן, רוב המאזינים יוכלו לקלוט רק את העליצות שבה ירדנה ארזי שרה את השורה על "מראה המלחמה" או את תרועת החצוצרות בשורת הסיום על "איש יורה ואיש נופל". מהשיר המקורי, העוסק באנושיות של הפרטים הקטנים, קיבלנו שיר שמתענג על הדם.
מעניין 530920
התענגות‏1 על הדם לא ממש זרה לאלתרמן.
___
1 מילה קצת קיצונית, אבל שיהיה.
מעניין 530949
תודה. יש בהחלט משהו בדבריך, אבל אני מוצא גם נקודות זכות ב"ליל חניה" ביחס המוזיקה למילים. באשר למסר של השיר, הוא לא חד-משמעי, וראה הפתיל בתגובה 174478. אני חושב שמה שחשבתי שם שהוא כוונת המשורר, והוא כנראה לא, הוא מה שיוצא מהמוזיקה של רוזנבלום; וזה לגיטימי למוזיקאי ליצור פרשנות משלו לשיר. שנית, אני לא שומע עליצות מיוחדת בשירה של ארזי, רק יופי נקי של שירה זכה, שבאוזניי לא צורם בבית שעדיין מדבר על היופי שמלאכות הקטנות. ותרועת החצוצרות בסוף הולמת את התוכן (גם אם אפשר לטעון שבאופן קיטשי משהו).

אבל בעיקר אני חולק על הגדרתך "מוזיקה של פסטיבלים" - לי נדמה שזו מוזיקה שלא היתה קודם בפסטיבלים (של הזמר העברי) וגם לא אחר-כך. רוזנבלום עשה כאן משהו חדש, ויומרני, מין פרוגרסיב-זמר-עברי. אני מניח שהוא בכוונה בחר טקסט מורכב ורב-קולי, וזאת כדי לבנות עליו מוזיקה מורכבת ורב-קולית (אמנם רק בעיבוד, ולא בלחן). בעצם, מזכירים לי בבית את מה שוזנבלום מספר:
(ליד התמונה של יהורם גאון); אם להאמין לו, אז הוא דווקא בחר במקרה טקסט מורכב ורב-קולי. אם כך, אז הייתי אומר שהוא בחר לאחוז את השור בקרניו ולכתוב מוזיקה שתפרוץ את גבולות הז'אנר. אבל סדר הדברים לא משנה את האבחנה, לא שלך ולא שלי. ייתכן שהוא לא הצליח מספיק, אבל לטעמי הוא היה לפחות בכיוון. וזה שהוא שמר על מסגרת שניתנת לעיכול ואהבה על-ידי הקהל הרחב, זה לשבחו.
מעניין 538309
לפני שעה קלה שמעתי את יהודית רביץ שרה את ''דרך המשי''. נזכרתי בפתיל הזה ופתאום נפל לי האסימון בשורה ''בוא נטביע את כל הקושי בתוך אגמי הרוך''. בררר... היו בקהל ילדות בנות עשר...
מעניין 538311
הקרדיט ל-אא מתגובה 530873. גם אני לפני כן לא חשבתי על המשמעות הזו. למען האמת, גם עכשיו אני לא בטוח איזו משתי המשמעויות של השורה‏1 היא העיקרית ואיזו היא "תוצאת לוואי", או שמא להב חשבה יום אחד על כפל המשמעות הזה ובנתה מסביבו את השיר (יחד עם ההתחכמות הנחמדה הנוספת, הטוויסט על הצירוף "דרך המשי").

1 למי שלא מבין למה אני מתכוון, כי הוא חשב מההתחלה רק על המשמעות המינית-גופנית, המשמעות שחשבתי עליה עד הפתיל היא הטבעת קשיי החיים ברוך של זוגיות ואינטימיות.
ההבדל הקטן-גדול 538353
נראה שכוונתה של להב היתה מינית במפורש, ורביץ היא זו שביקשה לרכך. עקב כך שונה הטקסט ושורת הפתיחה המקורית, שהיתה, כך מתברר, "בוא תיכנס בי דרך המשי" - שונתה ל"בוא נעבור בדרך המשי", המקדימה חידתיות לאגמי הרוך - והשאר היסט(ו)ריה..

ההבדל הקטן-גדול 538430
מעניין, תודה! אפשר להבין משם שהנוסח הראשון של השיר שונה בעוד דרכים, ומסקרן לראות אותו.
ההבדל הקטן-גדול 538509
"בוא תיכנס בי"?! זה במשלב לשוני כל כך שונה (ונמוך) מזה של שאר השיר. טוב ששינתה.
ההבדל הקטן-גדול 538550
אני לא מתמצאת בכל-כתבי, אבל נדמה לי שלהב, פזמונאית פר-סה, לא בעלת יומרות משורריות בולטות (למרות ההיתלות באילן הגבוה יונה וולך) - כותבת בד"כ "בגובה העיניים". כך שאפשר לומר ששאר השיר הוא היוצא דופן, במקרה שלה, ואילו שורת הפתיחה בגרסה המקדימה הזאת (עפ"י הטענה) היא די מייצגת.

אגב "להיכנס ב.." - נחשב נמוך כיום ומקובל כמעט רק כביטוי מיני, אבל נמצא בשימוש בספרות המדרשים ובספרות בכלל, גם כביטוי סתמי וגם עם רמיזה מינית. מקובלים ומוכרים "נכנס בו דיבוק", "נכנס בו שד", "נכנס בו הרוח" - וכל אלה, כשהם מדברים בנקבה (אבל לא רק בנקבה), הם עשויים לכלול רמיזה מינית ישירה או עדינה, עפ"י ההקשר.

רמיזות ודימויים כנ"ל גם בהקשר האהבה החושנית שבין הקב"ה לעמו ובהקשר כיסופי גלות לארץ האהובה.

ילקוט שמעוני, פרשת וזאת הברכה:

"ושמה לא תעבור (דברים ל"ד ד') - אמר משה: אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו - אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת".

משהו אחר לגמרי שחשבתי עליו: ייתכן ש"תיכנס בי" היה נפסל לשידור, ומעניין אם גם יהודית רביץ, מעבר להעדפה שלה לניסוח מעודן יותר - לקחה בחשבון את השיקול הזה.

____

חשמנית. אם לא רציתן אותה כשפן הסופר לדברי ימי הוליווד, תקבלו אותה כסגנית השר לענייני בלבול מוח העם.
ההבדל הקטן-גדול 538565
מעניין. אפרופו "שמה לא תעבור", אני תוהה למה בעצם "דרך המשי" כהמשך המשפט המקורי, האם יש כאן רמיזה לתשמיש הסדין הידוע? ואם כך, האם גם זו מחווה נאה למקורות, או לפחות למנהגי חסידות גור?

אגב, לי להב זכורה בעיקר כשחקנית (מקסימה) ב"אלוף בצלות ואלוף שום" שצולם לטלוויזיה, כמספרת לצד מנחם עיני.

___________
שבי נא אם כך.
מעניין 530856
ארוטי עד פורנוגרפי? מקסימום קצת חושני.
מעניין 530873
אולי קצת הגזמתי, לא מדובר ב-This is Hardcore של Pulp. אבל הפמפום הקצבי המתמשך (לצד הטבעת הקושי באגמי הרוך) שנגמר בקרשנדו המתנשף בסיום, נשמע לי ציורי-משהו.
מעניין 530816
האייל זרוע, בתגובות וגם במאמרים, בטרוניות שלי על בעיות בשידוך בין מילים ללחנים. ספציפית על רונזבלום כתבתי בתגובה 313189, כולל טרוניונת על "ליל חניה" - אבל מה שהפריע לי שם הוא קטן מכדי להצדיק "מה עבר לו בראש". לפיכך, אני סקרן - מה לך כל כך מפריע שם?
הפורענות שבין מוסיקה למילים 534947
אכן, מפליא הכותב לתאר את מה שנראה לנו כל-כך בנאלי - הקשר שבין המילים לבין המנגינה.
אנחנו מתרשמים מטקסטים, מתרשמים ממנגינות, מתרשמים משירים מולחנים, אבל פשוט התרגלנו לקבל את החיבור מילים-מנגינה כמובן מאליו. ובעצם, בשעה שהמילים זורמות לכיוון אחד, בהחלט יתכן שהמגינה תיקח אותנו למקום אחר.
לא פעם אנחנו נתקלים בשיר שהולחן באופן שונה על-ידי שני יוצרים.
שמתם לב לשני הלחנים שהוקדשו לשיר "ילדי ההפקר" ?
איזה מהם יותר מתאים לתוכנו של השיר ?
יש עוד דוגמאות רבות לשירים שהולחנו פעמיים - אומרים ישנה ארץ, החול ישוב, אמהות שרות וכו'.
ויש גם לחנים שנוצרו עבור שני שירים שונים. אולי לא כולכם שמתם לב לדמיון בין "יושב על הגדר" לבין "hotel california", אבל אין ספק שכולכם יודעים שהלחן לשיר "שרבועים דחונים" זהה כמעט לגמרי ללחן של השיר "על חוש נגבה". אגב, הלחן הוא של ש. קורן.
אם אין ספק -יש ספק. 534971
מעודי לא שמעתי לא על זה ולא על זה. אני אפילו לא יודע מה זה שרבוע. זה סוג של עכבר מדברי? ודחון? מטוס לא ממונע שעשוי פח?
שני טקסטים לאותו לחן 538224
אחד המקרים הכי מוזרים של מילים שונות לאותה מוזיקה הוא "שיר המלחמה האחרונה" שיוני רכטר הלחין לפי יהושע סובול, שהפך ל"הצביה" של רחל שפירא.

הנה השיר המקורי:
זה היה כל כך מחתרתי שרחל שפירא היתה מוכרחה לתקן את המצב:
זה מוזר במיוחד לאור העובדה שהתיקון ממש הצליח.
שני טקסטים לאותו לחן 539314
אני לא בטוח באיזה מובן אתה מתכוון שהתיקון ממש הצליח, ויכול להיות שאנחנו בכלל מסכימים -בכל אופן, לדעתי המילים של שפירא יותר חריפות משל סובול. ליתר דיוק, מה שיותר חריף הוא לאו דווקא פרטי המילים אלא הנושא והמסר של השיר, למרות שאני לא בטוח מהם.
שני טקסטים לאותו לחן 539479
לצערי אנחנו שוב מסכימים. "הצביה" לדעתי יותר מוצלח מהגירסה המוקדמת מכל בחינה שהיא: מילים, ביצוע, עיבוד. השיר של סובול היה כנראה מין משהו שאף אחד לא לקח יותר מדי ברצינות, ובצדק. אני מנחש שיוני רכטר בעצמו קלט באיזשהו שלב שכדאי בכל זאת לעשות משהו יותר רציני מהלחן הזה שהיה תקוע בבוידעם, ונדמה לי שרחל שפירא מתמחה בלתפור טקסטים למנגינות קיימות (מה שכותבים אחרים לא יעלו על דעתם) כך שהיא היתה מועמדת טבעית.
שני טקסטים לאותו לחן 539500
מה שכותבים אחרים לא יעלו על דעתם?
אצל חיים חפר זאת היתה דרך חיים, גם לנעמי שמר זה לא היה זר (האגדה אומרת ש"העיר באפור" נכתבה למנגינת Elle était si jolie, ו"לו יהי" למנגינת Let it be.
גם איתן נחמיאס גלאס סיפר פעם שאת מילות "תפוחים ותמרים" הוא כתב למנגינת שיר הנושא לסרט never on sunday, ולא חסרות דוגמאות נוספות.
גם שירים עבריים שונים עם מנגינה זהה לא חסרים. אם זה השפן הקטן, או יש אי שם.
שני טקסטים לאותו לחן 539569
מאיר אריאל כתב את המילים ל''ערב כחול עמוק'' לאחר שזמזמו לו את הלחן בטלפון (במקור זה היה שיר ששלמה יידוב הצעיר כתב למלים בספרדית).
שני טקסטים לאותו לחן 539579
מה שאמרתי (שכותבים אחרים לא היו מעלים את זה על דעתם) לא היה בנימה ביקורתית. זה בסדר גמור לכתוב מילים למנגינה או מנגינה למילים. להבנתי, כותבים שרואים את עצמם כמשוררים לא נוהגים לקבל מנגינה כתכתיב, בעוד שלכותבים שרואים את עצמם כפזמונאים אין בעיה עם זה.
אם אני זוכר נכון רחל שפירא מגדירה את עצמה כפזמונאית, ובעיני זה די נחמד שאדם שכותב טקסטים לא מתעקש על הכותרת ומשאיר לאחרים את השיפוט. אם אני זוכר לא נכון אז סליחה, טעות.
שני טקסטים לאותו לחן 539560
איפה אפשר למצוא את הביצוע/ים?
שני טקסטים לאותו לחן 539581
"הצביה" בביצוע חוה אלברשטיין נמצא בתקליט הנהדר "קולות".

"שיר המלחמה האחרונה" הריהו:
יוני רכטר נורא מזייף ועושה רושם שמי שהכין את הקליפ אשכרה אוהב לראות דברים מתפוצצים.
שני טקסטים לאותו לחן 539656
תודה!
שני טקסטים לאותו לחן 541400
באותו העניין: השיר "אוריה" מגירסת הוויניל של האלבום "בגובה העיניים" שינה בגירסת הדיסק את מילותיו והפך ל"נסיעה", בלי שהלחן והפלייבק השתנו במילימטר. בזמנו, כשהיכרתי את השיר רק בגירסה המקורית, חשבתי שהעיבוד שלו מבריק, כי הוא הצליח להעביר לי תחושה תנ"כית-קדמונית (הקווינטות בבסים, כלי הנשיפה) שכל כך התאימה בעיניי לסיפור המקראי על אוריה החיתי, בלי שבעצם היה לי מושג איך אמורה להישמע מוזיקה תנ"כית-קדמונית. אני פחות אוהב את הגירסה החדשה, אבל כמי שמבין טיפה ב-experimental design, מסקרן אותי מה הייתי חושב לו הייתי נתקל בגירסאות בסדר הפוך.

עוד מקרה של שיר ששינה את מילותיו זה Oh, Marion של פול סיימון, מתוך One Trick Pony הנפלא ‏1. גירסת הדיסק מ-‏2004 כוללת קטע בונוס בשם All Because of You (המוגדר כ-outtake), שהוא כמעט בדיוק אותו השיר, רק עם מילים אחרות. בזמנו, התבאסתי כשלא הצלחתי לפענח משמיעה חלק מהמילים בגירסה ה"חדשה" (שדווקא הוקלטה קודם), ולגלות שהמילים שכן פענחתי, אפעס, די מביישות את פול סיימון. רק כשהצצתי בדף המילים המצורף הבנתי שמדובר בעצם בסקיצה, ושסיימון סתם פיזם ג'יבריש רנדומלי ברחבי השיר, במקומות בהם הכתוב הופך לשלוש נקודות.
______________
1 האלבום הטוב ביותר של פול סיימון בעיני, ואאל"ט, ההכי פחות מוכר כיום, וגם הכישלון המסחרי הגדול ביותר שלו. היה גם סרט באותו השם, צמוד לאלבום, עם סיימון כתסריטאי וככוכב הראשי. אחרי שסוף סוף צפיתי בו לאחרונה, אני שמח שהבחור התמקד בעסקי המוזיקה.
שני טקסטים לאותו לחן 541992
האמת שאני מסכים:

- גם שהמילים של "אוריה" שימשו הצדקה ממש טובה לעיבוד מקורי שקשה לשייך אותו לשום סגנון,

- וגם שהשינוי של "אוריה" ל"נסיעה" היה ממש לא נחוץ,

- וגם שמבחינת אקספרימנטל דיזיין יכול להיות ששנינו נפלנו קורבן למהתלה של סטטיסטיקאי די ממולח.

לגבי פול סיימון לא היה לי מושג, תודה. על ההערה שטוב שהוא התמקד במוזיקה חלה בדיוק אותה הסתייגות מבחינת הדיזיין.
שני טקסטים לאותו לחן 676166
ישנם הרבה שירים שהמחבר הוסיף להם בית (או שינה משהו) למשל:
ירושלים של זהב ("חזרנו אל בורות המים")
כשאת אומרת לא (דן אלמגור ממש הפך את השיר על פניו ב-‏180 מעלות צלזיוס בעקבות פרשת האונס בשמרת)
אל ארץ צבי (תלמה אליגון הוסיפה בית בעקבות רצח שלושת הנערים)

אגב, גם אלכסנדר פן כתב שתי גרסאות לשיר "לא אני הוא האיש".
שני טקסטים לאותו לחן 676173
בעקבות רס"ן רועי קליין.
שני טקסטים לאותו לחן 677305
ומוסיף ללחן משותף לשני טקסטים - "יש אי שם/תני לי יד" (כמדומני שאחד מהם של עלי מוהר, ואולי אני בכלל טועה וזה אותו טקסט, זה מה שזכור לי בכל אופן).
שני טקסטים לאותו לחן 677311
אתה לא טועה, אלה שני טקסטים שונים: "תני לי יד" של עלי מוהר, ו"יש אי שם" של רכטר וענת גוב.

אפרופו יוני רכטר והוספות טקסט לשירים, גם לי יש תוספת, אפילו יחסית טרייה. כשלהקת "מורה" הנהדרת (הזכרתי אותם פעם כאן) השיקו את האלבום שלהם לפני כשנה, הם ערכו שתי הופעות. בראשונה הם אירחו את יהודית רביץ ובשניה את יוני רכטר. הייתי רק בראשונה, אבל סופר לי שבשנייה הם ביצעו עם יוני רכטר את השיר "הלילה בחלום", מאלבום הבכורה שלו, "התכוונות". אני מת על השיר הזה, ולכן כשהזדמן לי לאחרונה להחליף כמה מילים עם יוני רכטר, שאלתי אותו האם יש תיעוד של הביצוע הזה. הוא אמר שהוא יבדוק, ואכן, לפני כמה ימים הוא העלה לחשבון הפייסבוק שלו סרטון של השיר מההופעה. ולמה אני מספר את כל הסיפור? כי הסתבר שרכטר חיבר בית חדש לשיר.

ופה נסגר עוד מעגל: אני די משוכנע שירון ממעלה הפתיל הוא אחיו של מי שסיפר לי על הביצוע הנ"ל בהופעה של "מורה", שהוא גם מי שהציע לחברי "מורה" לבצע דווקא אותו.
שני טקסטים לאותו לחן 677325
הפתיל התחיל ברחל שפירא. בסוף השבוע יצא לשמוע חלק מהתוכניות כל ההתחלות של אלי לפיד עם רחל שפירא. השיר ״אדבר אית״ הוא השני לאותנ מנגינה שאלונה טוראל הלחינה. את השיר הראשון לאותה מנגינה,״על שלושה וארבעה״ שרה הילה רונן.

יפה לשמוע איך שפירא עונה ברוחב לב לניסיון הקטן של לפיד לסנסציה.

זה בחלק ב׳ של התוכנית, בערך 4:30 ד׳ מההתחלה. האתר של רשות השידור מזעזע בקושי שהוא מעמיד על שמיעה חוזרת.
שני טקסטים לאותו לחן 677326
״אדבר איתך״ כמובן, ותודה למקלדת החוכמולוגית של אפל.
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 537613
כבר הרבה זמן, טוב לדעת שהלחינו שירים שלה אני אבדוק את זה :)
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 537620
אם תשמעי ממנה, אכפת לך לעדכן כאן?
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 538589
היא ממעטת להופיע מאז אוגוסט 2005 (דליה רביקוביץ' [ויקיפדיה]).
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 538623
בנוגע ל''טוב לדעת שהלחינו שירים שלה'', הערך ''דליה רביקוביץ'' בויקיפידה מונה למעלה מחמישים שלה שהולחנו.

בנוגע ל''אני אבדוק את זה'', אם ממצאי הבדיקה יראו שלא כך הדבר, יש לפתוח בחקירה משטרתית, ויפה שעה אחת קודם.
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 538633
למה אנחנו תמיד מוכרחים לעשות איזה זובור קטן למי שנראה חדש באייל? המאמר עוסק בשירים שהולחנו בשנות ה-‏70. רביקוביץ מתה ב-‏2005 ורק לאחרונה, ב-‏2009, יצא אלבום על לחנים חדשים לשיריה. בהתחשב בפרטים האלה - יש הגיון באמירת ה"טוב לדעת.." וברצון "לבדוק את זה" - בייחוד אם חגית היא צעירה בשנות ה-‏20 שלה ועוד לא הספיקה לסרוק את תולדות המוזיקה מאז גוידו ד'ארצו ועד היום.
לא שמעתי מדליה רביקוביץ 538637
אנחנו לא באמת מוכרחים.
אנחנו פשוט נהנים מזה.
אם בוער לכם שמה ואתם לא יודעים למה 538640
ככה זה עם אתר שלם של כאלה שעוד לא שמעו שיש דבר כזה, סקס.
אם בוער לכם שמה ואתם לא יודעים למה 538642
אני גם שמעתי על האי-פון, מה עזר לי?
אם בוער לכם שמה ואתם לא יודעים למה 538644
עזוב אותך מאי-פון. על ההכרזה האחרונה של אפל שמעת?
אם בוער לכם שמה ואתם לא יודעים למה 538758
מי לא שמע? פשוט איננו ששים לקפוץ על פרוצדורה משונה שתתברר בוודאי כעוד אופנה חולפת.

אני מקווה שאין במילותייך אלו כדי להעיד על הפרת נדר החשמנות שלך.
שנה נהדרת 538773
אולי בגלל שיחסי מין התחילו ב1963 בין סיום החרם על צ'טרלי והתקליט הראשון של הביטלס?
אם בוער לכם שמה ואתם לא יודעים למה 538812
אומרים לי אפילו שיש סקס אחר (ואני שואל: אחר ממה?).
איזה אתר מעניין יש לכם :) 537689
כיף להתעדכן פה על דברים :)
מה העבודה הזאת... 537700
לכם? עכשיו משהגבת, איזה אתר מעניין יש לנו!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים