צנ''ל | 152 | ||||||||||
|
צנ''ל | 152 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
זוהי באמת תופעה מעניינת - אופיו של הנשיא לעומת אופיו של העם אותו הוא אמור לייצג. לצערי קרה לנשיא מה שקרה בשאר התחומים הציבוריים במדינת ישראל בשנים האחרונות: ממצב שבו הנבחרים ייצגו איזהשהוא מודל השראה ומקור להערצה (בל נשכח כי הנשיאים הראשונים שלנו היו מן האקדמיה או מתחומי התרבות השונים), למצב שבו הם מייצגים את המכנה המשותף הנמוך ביותר של האוכלוסייה, או לפחות את הממוצע שלה, במקום את ראשיתה. מובן שזוהי הכללה גסה - ישנם היום פוליטיקאים אותם אני מעריך ומכבד על יושרם הציבורי והאינטלקטואלי, כמו שהיו אז פוליטיקאים מושחתים ועלובים, אך התחושה הכללית (שלי לפחות) היא שמשהו בסיסי בראייה של נבחרי הציבור (עוד שארית מאז) נפגם. אני הייתי רוצה לראות דמות ציבורית מכובדת וידועה, דמות שנוכל להיות גאים בכך שהיא מייצגת אותנו ולא נצטרך לחשוש מפני מוצא-פיה, אלא נוכל לקוות לו, דמות שכוחה נמצא בראשה ולא בזרועה (או במטוסה...), דמות אשר מקובלת על רוב רובו של העם וכו'. האדם שאני באופן אישי רוצה לראות על כס הנשיאות הוא מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר; אך אני משוכנע שישנם עוד מועמדים ומועמדות אחרים הראויים לכהן בתפקיד. נותר רק לקוות כי בסיומן של הפרשות הנוכחיות נוכל לדון בכובד ראש כיצד _אמורה_ להראות המערכת השלטונית שלנו... |
|
||||
|
||||
כיום לאחר סילוק האימפריאליזם הקומניסטי, המאבק בעולמנו הנו בין העולם המפותח והשבע לעולם המפגר והרעב. מאחר ועמי ערב שסביבנו הנם ברמת התפתחות ירודה, הן כלכלית והן חברתית – שלטונית, ישראל הנמצאת על קוו התפר בין העולם המפותח והעולם הרעב, מהווה ותהווה לעשרות השנים הבאות, יעד לקנאה ושנאה של הערבים. אך כיוון שישראל היא בעלת מנטליות הומניסטית, היא נמנעת מלבצע את הנדרש, ולכבוש בירת האויב כדי למנוע מהערבים ניסיונות להתנכל לקיומה. ומאחר וישראל נמנעת מכך, האויב יכול להמשיך פיגועיו ללא חשש אמיתי לעור שליטיו. כדי שישראל תמשיך להתקיים, ולעמוד בהתקפות הערבים היא חייבת אפוא לתחזק צבא בעל יכולת מלחמתית אמיתית רציפה. דרך זו אפשרית רק אם לכוח הצבאי יש אפשרות להתנסות במלחמה, ועדיף מלחמות קטנות, (ממש כמו תפקידה של זריקת החיסון – המאמנת את הגוף ליצור נוגדנים למחלה האמיתית). שדה האימונים באש אמיתית עבור שיבוח צבאנו הוא כיום לבנון והחיזבאללה, או האינטיפדה בעבר. לכן, באופן אבסורדי אולי, אחת הסיבות החשובות לכדאיות השארות צה"ל בלבנון, היא דווקא העובדה שהוא משתתף במלחמה מתישה והרוגים. זאת כמובן מעבר לעובדה, שתורת הלחימה של צה"ל הוותיקה, והנכונה היא "להעביר את שדה הקרב לאדמת האויב". ומאחר ונגזר עלינו להלחם בערבים, עדיף שהאוכלוסיה הנפגעת מטעויות התותחנים או הטייסים תהא שלהם ולא שלנו. עייפות הציבור מהמלחמה בלבנון, היא מובנת, הציבור אוהב פתרונות קלים ופשוטים. אך אנו במזרח התיכון, והאויב הוא ערבי, ולא בלגי או הולנדי. כל עוד אנו דבקים בגישות ההומניות המודרניות, ואויבנו לא רואים בשלום ערך, אלא אמצעי בירוקרטי לקירוב צבאם לערינו, המלחמה תימשך. אם צבאנו יהיה מאומן ומוכן למלחמה הבאה, היא עשויה להדחות. ובעת מלחמה חלילה אנחנו עשויים לעמוד בה במחיר נמוך יחסית. אך אם הצבא לא יהיה מאומן, אם מפקדיו יקבלו את טבילת האש הראשונה רק בעת התקפת השריון המסיבית שחלילה תבוא, מצבנו יהיה רע ומר. אם נגזר עלינו להמשיך ולחיות במזרח התיכון, טוב יהיה אם שדה האימונים והקרב יהיה בלבנון, ולא בגליל, בעזה ולא בבאר שבע. ולנו עדיף שהמכונית המתפוצצת תסע בכביש בירות דמשק ולא בכביש חיפה תל אביב. |
|
||||
|
||||
אינני יכול שלא להגיב על דבריך, אולם אני מתקשה למצוא מילים הולמות לנוכח השילוב האיום של כשל מחשבתי, בורות וחוסר הערכה לחיי אדם העולה מהם. היכן להתחיל? כרגיל, אחלק לסעיפים: א. "יעד לקנאה ושנאה של הערבים" - סיבות הסכסוך באיזורנו הינן, כפי שיספר לך מר גורביץ בהרחבה, היסטוריות. בלבד. כל "גורם" אחר יתגלה, בחקירה לעומק, כגרורה היסטורית. הדימוי הנחמד של "אנחנו מתקדמים והם מפגרים, לכן הם שונאים אותנו" לא יחזיק מעמד שניה אחת מול עין בוחנת. ב. "נמנעת מלבצע את הנדרש ולכבוש בירת אויב" - למה רק בירה אחת? אולי את כולן? איזה חזון! נכבוש, בנוסף על בירות (שכבר כבשנו), את דמשק, קהיר, רבת עמון, בגדד וטהרן, ונגמור עניין! בתוך כך נוכל גם לגייר את כולם לפי חרב, ולאמן את צה"ל אימון שלא במהרה ישכח... האם כבר הבנת מה אמרת, בפזיזותך כי רבה, או שאמשיך עד כיבוש טוקיו וושינגטון, מה שבטוח יראה לעולם מי כאן הבוס? ג. "כדי שישראל תמשיך להתקיים ולעמוד בהתקפות הערבים" - האם עלתה בדעתך האפשרות כי נתן, בעזרת קצת חכמה, להגיע למצב בו *לא יהיו* התקפות? מדהים, נכון? אוטופי ממש, הא? מוזר, אם כך, לציין כי זה קורה כבר מספר לא מבוטל של שנים מול מצרים וירדן. עולם הפוך ממש! ד. "שדה האימונים... עבור שיבוח צבאנו" - הדבר היחיד המשתבח כתוצאה מהישארותנו בלבנון הוא פרנסתם של העוסקים בבריאות הנפש. נסה להתעמת עם הרעיון החדשני הבא: *נתן* לאמן צבא ולהחזיקו ברמת כוננות סבירה *ללא כל מגע עם האויב*. ה. "להעביר את שדה הקרב לאדמת האויב" - (במאמר מוסגר - את שדה הקרב לא העברנו לאדמת האויב. לשם אנחנו מעבירים אוכלוסיה אזרחית) - שדה הקרב לא יעבור לעולם לאדמת האויב. מי שירצה לפוצץ אוטובוס בדיזנגוף, אין רצועת הכיבוש בלבנון מזיזה לו כהוא זה. יכולתי לכתוב עוד הרבה, אך נראה לי כי הבהרתי את הכוונה. עלינו לשאוף למצב של שלום. מצב זה יכול להתקיים (ע"ע סעיף ג') ונתן להגיע אליו. מוזרה היא נטייתן של מדינות אשר שלום שורר ביניהן - הן לא נלחמות אחת בשניה. אין קרב, אין שדה קרב, אין "טעויות תותחנים וטייסים", אין מלחמה. *אין*, הבנת? |
|
||||
|
||||
מה בדיוק הייתה הפואנטה שלך בכל המגילה המיותרת הזאת, לא הצלחתי להבין. מה שכן הצלחתי להבין, הוא שאין לך שמץ של מושג על מהותה האמיתית של מלחמה, שאין לך שום הבנה בקשר לערך חיי אדם. יוסי, סלח לי על שאני לוקח את מקומך, אבל אני חייב במקרה זה: יאיר, דעה כל כך פאשיסטית לא שמעתי מאז מוסוליני. בעצם, אני חושב שגם אצלו לא. שקול מחדש את דעותיך ואת סדר העדיפויות שלך בנוגע לחיי אדם. בנוגע לנקודת המוצא התמוהה שלך - ארצות ערב לא שוטמות אותנו מתוך קנאה. להיפך. הן ארצות פונדמנטליסטיות בעיקרן, בייחוד סוריה, ועל כן הן מחשיבות את התרבות המערבית כמופקרת ומושחתת. לגבי שאר הנקודות, אני סומך על ניר יניב על כך שציין אותן בתגובתו, אשר אותה לא הספקתי לקרוא. |
|
||||
|
||||
ברי לכל אדם מן הישוב שישראל מנהלת מילחמת מאסף בדרום לבנון, ובמיוחד במקום המכונה 'רצועת הביטחון' - מילחמה אשר בה תפסיד ישראל. אינני חושב שקיים ויכוח עקרוני בין ברי דעת על כך שמדיניותה של ישראל בסוגיה זו בנוייה על חולות נודדים - חמור מזאת - שאין באמתחתה של מדינת ישראל ולו מתכון אחד לאיזשהו סוג של פיתרון, מלבד המשך ההדרדרות המכוערת הכוללת אובדן חיי אנוש ופגיעה שיטתית בזכויות האדם בחבל ארץ זה, אשר עליהן מדווחת העיתונות הביינלאומית בהרחבה. אי לכך ובהתאם לזאת על ישראל 'להתקפל' מדרום לבנון ולחזור אל הגבול הביינלאומי המוכר בצפון - ללא פיתרון, ללא רעיון - ללא כלום. דבר לא יבוא על מקומו בשלום. השיגרה הביטחונית בגבול הצפון תמשך, וגם קטיושות חדשות תיפולנה מדי פעם על ישובים שונים בצפון הארץ. אך בהבדל קטן - ישראל תוכל להגיב באופנים שונים על הפרות אלו, וזאת ללא מחאות משמעותיות בדעת הקהל הביינלאומית: מן המקובל בעולם זה שמדינות ריבוניות זכאיות להגן על עצמן ועל חיי אזרחיהן בתוך גבולותיהן המוכרים. זהו גם המודל המומלץ לשאר השטחים בהם ממשיכה ישראל להחזיק כילד המסרב להפרד מצעצוע לא לו - 'התקפלות' חד צדדית עם הבטחות לאי-אלימות על חוזי נייר. רק אז יפרוץ לו השלום הקר בין מדינת ישראל לשכנותיה. כנראה. דיינו. כל אופציה אחרת רשומה בחזון יוחנן בברית החדשה. בברכה א. מאן נ.ב. וכמובן בהקשר זה על ישראל להיפטר מן הרפלקס המותנה להטיף מוסר לעמי המערב - במילים אחרות - מהמוסר המשולש. עם המוסר הכפול אפשר לחיות בשביעות רצון ולאורך ימים, כמדינת תרבות מתוקנת.(ע"ע 'המערב'). |
|
||||
|
||||
"דעה כל כך פאשיסטית לא שמעתי מאז מוסוליני" וחלפו 15 שנים ואין צורך עוד במקרי קצה כמוסוליני. |
|
||||
|
||||
הפאשיזם כפי שמציע זבוטינסקי במידה מסוימת זה הדבר הנכון רעיון ''המדינה לפני הכל'' זה הדבר שהמדינה צריכה כדי לצאת מהמצב הנוכחי מצב מסוכן ליהדות וליהודים |
|
||||
|
||||
אמת יש לזבוטינסקי את הספר ''שמשון'' שמומלץ |
|
||||
|
||||
למצוא חומר על הפאשיזם.... שמסכם על הפאשיזם!! וגם תמונות.... ואם אפשר גם סיפורים שילדים חיו שם..... |
|
||||
|
||||
לפני כמה חודשים פרסמתי כאן מאמר בשם "מדינת ישראל כמדינת טרור", ובו העלתי את הטענה שישראל מתנהגת ככנופיה טרוריסטית. המאורעות האחרונים בלבנון רק חיזקו את הטענה הזו. מה היה לנו? חיזבאללה, ארגון שחרור דרום לבנון, העיף לשמיים את אחד מבחירי הבוגדים העובדים אצלנו. הפעולה הייתה נקיה: רק המטרה עצמה חוסלה. לשם השוואה, כשישראל ביצעה פעולה דומה - חיסול מוסאווי - היא רצחה איתו את אשתו ובנו. מי כאן החייל, מי כאן הטרוריסט? החיזבאללה יורה - בהצלחה - על חיילי צה"ל. צה"ל יורה - בחוסר הצלחה - על חיילי חיזבאללה. על כן, פוצח הצבא הכושל בהתקפה על מי שלא יכולים להגן על עצמם - אזרחי לבנון ומתקני התשתית שלהם. והתקשורת הישראלית צוהלת: "בלבנון השתמשו בנרות לתאורה". הם לא ציינו שהם השתמשו בנרות הללו גם לחימום, בחורף הקר הזה. מי כאן החייל, מי כאן הטרוריסט? הרמטכ"ל האידיוט שלנו מיהר, לפני כחודש, להתרברב שישראל עשתה את הבלתי אפשרי: היא ניצחה במלחמת גרילה. עד כמה היה הנצחון הזה שברירי, העידה העובדה שלאחר חמישה הרוגים בלבד, ישראל שברה את הכלים. אנחנו חכמים על אזרחים, על מי שלא יכול להתגונן. נגד כל האחרים אנחנו מזמן כשלון. ויש לנו גם את היכולת הנפשית המרתקת לראות את עצמנו כקורבנות. ולקינוח, שאלה (ותודה לארגון בצלם): נניח שאחד ממטוסינו היה מופל, ואחד הטייסים היה נלכד. באיזו זכות היינו דורשים ששוביו ימנעו מלענותו? הטייס הוא "פצצה מתקתקת", הוא יודע על הגיחות הבאות, הוא יודע היכן יפגעו הפצצות הבאות. הוא יותר "פצצה מתקתקת" מכל פלסטינאי שאי פעם עצרנו ועינינו. באיזו זכות היינו באים בטענות לממשלת לבנון, אילו חייליה היו מענים אותו? |
|
||||
|
||||
המדיניות הישראלית בלבנון סובלת מנכות חמורה: אנחנו מגבילים את עצמנו כדי לא לאבד הישגים מדיניים שלא הושגו עדיין במו"מ עם הסורים שבקושי התחיל. אז מה הפלא שכל מה שנותר לעשות זה כותרות בעיתונים? את המלחמה בלבנון לא ניתן לפתור כל עוד ישראל לא משנה את תפיסתה האסטרטגית התבוסתנית בלבנון: אם לסורים השפעה חזקה על חזבאללה, בואו נאיים עליהם שאם הם לא מפסיקים את פעולותיהם, נפגע במטרות סוריות בלבנון. הם יגיבו גם ותהיה מלחמה?? הרי תומכי הנסיגה בגולן יזכירו לי, שהסורים חלשים ולכן הם עשו "תפנית אסטרטגית" לשלום עם ישראל. כדי לחזק מוסרית ותעמולתית את עמדתנו, יש לסגת מלבנון עכשיו - זה יסיר את העוקץ התעמולתי מפעולות חזבאללה ויהפוך אותם מארגון לשחרור לאומי, כמו שמציג אותם יוסי, לארגון טרור פונדמנטליסטי (שגם זה תיאור נאה להם). |
|
||||
|
||||
הדיון הציבורי שוב מתלקח - לצאת או לא לצאת- ושוב נזנח הנימוק המוסרי . מרוב תחושת צדק עצמי ('לעולם לא נסלח לערבים' וגו) אנחנו מקפידים תמיד לשכוח שכל הפצצה מוצלחת שלנו מותירה אלפי אנשים ללא חשמל, ילדים אחוזי בעתה, ושינאה שהולכת ותופחת. במעשיה בלבנון ישראל מחלישה באופן מובהק את ההזדהות של אזרחיה עם מדינתם. זהו פרדוקס: ככל שהאזרח מזדהה יותר עם האינטרסים של המדינה, הוא נאלץ להשלים עם יותר עוולות מוסריות, ומחויבותו כאזרח למעשי מדינתו פוחתת. השקר הגדול, כי צה"ל הוא צבא טהור, הולך ומופרך במחקרים היסטוריים .כל אזרח יהודי צריך להציב לעצמו את השאלה: האם חיי במדינה יהודית-ציונית חשובים לי יותר מחיי כאדם מוסרי? |
|
||||
|
||||
מאמר מעניין (כרגיל) של דורון רוזנבלום ב"הארץ" העלה במוחי מחשבת-אימה: לפני כחמש שנים הזדעזעה מדינת ישראל מסדרת פיגועים בירושלים. פיגועים אלו אירעו בעיצומו של תהליך השלום שהובילו רבין ופרס, והשפיעו בצורה דרסטית על דעת הקהל בישראל. בסופו של דבר, פיגועים אלו עצרו את תהליך השלום בחריקה, שקולה הידהד במשך כמעט ארבע שנים. תהליך השלום חודש לא מזמן, גם עם סוריה וגם עם הפלסטינאים. הרבה אנשים, בשני הצדדים, לא היו מרוצים מהמהירות בה התפתחו השיחות. ופתאום, החיזבאללה מתחיל לצלוף בנו בלבנון בצורה יעילה להפחיד, וכמו רובוטים שלחצו להם על הכפתור אנחנו מגיבים בדיוק כמו שכולם ידעו שנגיב - בצורה לא-יעילה אך חמומת מוח. רוזנבלום טען שהטענה "אנחנו נגיב במקום ובזמן שנבחר" מגוכחת, כי אויבנו מנגנים עלינו כמו על עוגב - אנחנו מגיבים במקום ובזמן ש_הם_ בוחרים. האם יכול להיות שהחיזבאללה פשוט רצה לעצור את תהליך השלום עם סוריה? הרי, במידה מסוימת, הוא השיג את מטרתו. האם הוא פשוט רצה לחשוב את ערוות הבטחתו של ברק לסגת ביולי? כי גם שם הוא הצליח לא רע. ושאלה אחרונה לקינוח - למה אנחנו תמיד חייבים להגיב בלבנון? הרי נסיון של כמעט 20 שנה מוכיח שזה אף פעם, אבל אף פעם, לא עוזר לנו. |
|
||||
|
||||
מר קלין הנכבד, הרשה נא לי לפתוח בהתייחסות לנקודה האחרונה אותה העלת בתגובתך - באמת, מדוע להגיב? דומני שהתשובה לשאלה זו הינה יותר פילוסופית במהותה - הזכות להגנה עצמית הינה מוסרית לא פחות - ולשיטתי אף יותר - מזכות הגשת הלחי השנייה. מובן מאליו שכל זמן ששילטונות צה"ל אוחזים בחבל הארץ המתקרא 'רצועת ביטחון' אין לנימוקי זה ולו אחוז אחד של זכות קיום. אך ברגע חזרת ישראל לגבולה הביינלאומי הצפוני המוכר - תוכל ישראל לפתוח בטורניר פינג-פונג עם החיזבללה, אירגון אמל, 'המחבלים' ושאר ירקות במידה ואלה ימשיכו לשגר קטיושות אליה וזאת לפי מצב רוחה המתחלף, ללא כל קביעת לוח זמנים תגובתי זה או אחר. לעניות דעתי נימוקיו של מר רוזנבלום בנדון הינם סופיסטיים, היות וטענתו ש'אנחנו מגיבים במקום ובזמן שהם בוחרים' אינה נכונה, מאחר ותגובת ישראל הינה פועל יוצא אשר אינו אמור להמדד במושגי הצלחה תזמוניים אינדוקטיבים, כי אם במושגים צירקולרים דדוקטיבים, אשר לפיהם עצם התגובה היא ההצלחה - תפיסת עולם אשר בהחלט מקובלת במחוזות Arabia Felix האגדתיים. בברכה א. מאן |
|
||||
|
||||
הבוקר, התבשרנו, התלונן עלוב פיקןד הצפון ואמר ש"יש חיילים סמרטוטים שמתבכיינים לכרמלה מנשה". תגובה אינסטינקטיבית ומטומטמת, כפי שרק קציני צה"ל יכולים לתת. לדעתי, עלוב הפיקוד חייב לעוף מתפקידו. לא יתכן שעלוב בכיר, היושב בלשכה מחוממת ורחוק מאזורי הקרבות, יתבטא כך כלפי חייליו. אבל אנחנו מדברים על צה"ל, ולכן סביר שהוא יקודם, ולא יודח. אם כן, יש לי בקשה קטנה מאנשי החיזבאללה: אנא ממכם, כוונו את הטיל הבא שלכם אל עלוב הפיקוד. אולי אז נראה מי כאן הסמרטוט. |
|
||||
|
||||
פגיעה בתשתיות ובאזרחים לבנוניים הווה עילה להפצצות קטיושות, וגם משרתת את האינטרס הסורי: גינוים בינלאומיים, עקב ריבוי פגיעות בתשתיות ובאזרחים הלבנוניים, יאלצו את ישראל להפסיק זאת בבושת פנים, כמו בתקדים של כפר קנא. פגיעה כואבת במחנות צבא הכיבוש הסורי בלבנון, כנגד כל פגיעה בחיילי צה"ל, תפגע ישירות בנוכחות הסורים בלבנון, תזכה באהדת חלק גדול מהציבור הלבנוני, לא תגרור גינוים עקב פגיעה באזרחים, לא תהווה עילה לתגובת קטיושות, והסורים יאלצו להפסיק את פעילות חיזבאללה, אשר, במצב חדש זה, תסכן את האינטרס העליון הסורי של שליטה בלבנון. יתכן שיספיקו מספר סיורים אוויריים של מטוסי צילום ותצפית לא מוסווים מעל מחנות הצבא הסורי, לשם הצהרת כוונות, בתוספת עידוד גורמים לבנוניים בגלות וכן אנשי קונגרס אמריקאיים לפתוח במסע נמרץ נגד הנוכחות הסורית בלבנון. יש תקדים: איום צבאי ישיר על סוריה ע"י טורקיה (אף כי צבא טורקיה חלש בהשוואה לצה"ל), גרם לאסד להכנע מידית, לסגור את מחנות האימונים של הכורדים בלבנון, ולגירוש אוג'אלאן, מנהיגם. ניתן להגיע לשלום עם הסורים ולשקט בלבנון, כמחיר שעליהם לשלם עבור הסכמתנו לנוכחותם שם. נפסיק להיות הפראירים שנתנו להם להפוך את היוצרות: איום בפגיעה צבאית ישירה בנוכחות הסורית בלבנון, בתוספת מסע ציבורי נרחב בסיסמאות כגון "תשתיות ואזרחים לבנונים אינם הכתובת! להכות בחיילים הלבנונים בלבנון!", הוא אשר יבהיר לאסד, שאנו דורשים, שהחיילים והקצינים הסוריים בלבנון יהיו בני ערובה ישירים עבור שלום חיילינו, במסגרת הפיכת האינטרס העליון הסורי של שליטה בלבנון לבן ערובה לאינטרס שלנו בשלום. חבל על כל חלל צה"ל נוסף. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |