בתשובה ליאיר, 09/02/00 4:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני יכול שלא להגיב על דבריך, אולם אני מתקשה למצוא מילים הולמות לנוכח השילוב האיום של כשל מחשבתי, בורות וחוסר הערכה לחיי אדם העולה מהם. היכן להתחיל? כרגיל, אחלק לסעיפים: א. "יעד לקנאה ושנאה של הערבים" - סיבות הסכסוך באיזורנו הינן, כפי שיספר לך מר גורביץ בהרחבה, היסטוריות. בלבד. כל "גורם" אחר יתגלה, בחקירה לעומק, כגרורה היסטורית. הדימוי הנחמד של "אנחנו מתקדמים והם מפגרים, לכן הם שונאים אותנו" לא יחזיק מעמד שניה אחת מול עין בוחנת. ב. "נמנעת מלבצע את הנדרש ולכבוש בירת אויב" - למה רק בירה אחת? אולי את כולן? איזה חזון! נכבוש, בנוסף על בירות (שכבר כבשנו), את דמשק, קהיר, רבת עמון, בגדד וטהרן, ונגמור עניין! בתוך כך נוכל גם לגייר את כולם לפי חרב, ולאמן את צה"ל אימון שלא במהרה ישכח... האם כבר הבנת מה אמרת, בפזיזותך כי רבה, או שאמשיך עד כיבוש טוקיו וושינגטון, מה שבטוח יראה לעולם מי כאן הבוס? ג. "כדי שישראל תמשיך להתקיים ולעמוד בהתקפות הערבים" - האם עלתה בדעתך האפשרות כי נתן, בעזרת קצת חכמה, להגיע למצב בו *לא יהיו* התקפות? מדהים, נכון? אוטופי ממש, הא? מוזר, אם כך, לציין כי זה קורה כבר מספר לא מבוטל של שנים מול מצרים וירדן. עולם הפוך ממש! ד. "שדה האימונים... עבור שיבוח צבאנו" - הדבר היחיד המשתבח כתוצאה מהישארותנו בלבנון הוא פרנסתם של העוסקים בבריאות הנפש. נסה להתעמת עם הרעיון החדשני הבא: *נתן* לאמן צבא ולהחזיקו ברמת כוננות סבירה *ללא כל מגע עם האויב*. ה. "להעביר את שדה הקרב לאדמת האויב" - (במאמר מוסגר - את שדה הקרב לא העברנו לאדמת האויב. לשם אנחנו מעבירים אוכלוסיה אזרחית) - שדה הקרב לא יעבור לעולם לאדמת האויב. מי שירצה לפוצץ אוטובוס בדיזנגוף, אין רצועת הכיבוש בלבנון מזיזה לו כהוא זה. יכולתי לכתוב עוד הרבה, אך נראה לי כי הבהרתי את הכוונה. עלינו לשאוף למצב של שלום. מצב זה יכול להתקיים (ע"ע סעיף ג') ונתן להגיע אליו. מוזרה היא נטייתן של מדינות אשר שלום שורר ביניהן - הן לא נלחמות אחת בשניה. אין קרב, אין שדה קרב, אין "טעויות תותחנים וטייסים", אין מלחמה. *אין*, הבנת? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |