מלחמה נגד האיסלאם: סיכום ביניים ראשון 959
המלחמה נגד הטרור, עליה הכריז בוש לפני חצי שנה בלבד, התמסמסה והפכה ללא יותר מסיסמה. מה שלא התמסמס הוא האיום המוסלמי על העולם החופשי.

באוקטובר 2001 פרסמתי ב"אייל הקורא" מאמר בשני חלקים – "מלחמה נגד האיסלאם". המאמר התפרסם על רקע פיגועי הטרור הקולוסאליים בניו־יורק ובוושינגטון ב-‏11 בספטמבר 2001, שבוצעו על־ידי טרוריסטים מוסלמים בשליחותו של אוסמה בן־לאדן. במאמר הבעתי את דעתי שהמערב מצוי במלחמה כפויה נגד האיסלאם, מלחמה שאם יבחר המערב לברוח ממנה, מובטחת לו תבוסה הרת אסון. את המאמר הנוכחי אני כותב מתוך דאגה עמוקה שזהו אכן התסריט המתממש לנגד עינינו.

פיגועי ההתאבדות של ה-‏11 בספטמבר לא היו הפיגועים הראשונים ממין זה שבוצעו נגד יעדים אמריקניים. קדמו להם פיגועים שונים שהתבצעו במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים: פיצוץ במחנה הנחתים בביירות, פיצוץ המשחתת האמריקנית "קול" בשנת 2000, ועוד. כל הפיגועים הללו בוצעו מחוץ לגבולות ארצות־הברית, וכוונו נגד כוחות צבא. כמובן, גם מניין הנפגעים שהיו בהם נופל בהרבה מזה של פיגועי מגדלי התאומים והפנטגון. על כן ברור היה מדוע ההלם והתדהמה בהתרחשם של פיגועי ה-‏11 בספטמבר היו כה גדולים. לפתע פתאום התחוור לכל אמריקני (ולכל צרפתי, ואנגלי, וגרמני...) מה היקף כוח ההרס הפוטנציאלי הטמון בנכונותם של טרוריסטים להתאבד. עד כדי כך גדול כוח הרס זה עד כי אין הם נדרשים כלל לכלי נשק או לחומרי נפץ. הם יכולים להשתמש במטוס אזרחי תמים על מנת לגרום נזק ששום פצצה קונוונציונאלית לא יכולה לגרום.

הנזק שגרמו מתאבדי בן־לאדן היה משולש: רצח מספר עצום של בני אדם, יותר מבכל פעולת טרור בודדת בהיסטוריה; הרס רכוש בהיקף עצום בערך של מיליארדי דולרים; והרס של סממן תרבותי מרכזי באמריקה ובעולם כולו - מגדלי התאומים כמרכזו של קו הרקיע הניו־יורקי: אתר תיירות, מודל אדריכלי, נקודת נוף. כל אלה היו כמובן במסגרת כוונותיהם המוקדמות של הטרוריסטים, והם ידעו שלא יוכלו להשיג אותן אלא בפעולת התאבדות. בניינים בסדר הגודל של מגדלי התאומים אינם ניתנים למחיקה באמצעות חומר נפץ המופעל מן הקרקע (מה שנוסה כבר ב- 1993).

המסקנה שהיתה צריכה לחלחל בנפשם ובתודעתם של אזרחי המערב ומקבלי ההחלטות באמריקה ובאירופה היא מאד פשוטה: הטרור האיסלאמי ההתאבדותי הוא האיום החמור ביותר על ארצותיהם, חייהם ותרבותם. אף מדינה ריבונית אינה מציבה כיום איום ממשי כל כך מול פני המערב. יש רק איום אפשרי אחד גדול יותר: שילוב בין הטרור האיסלאמי לבין נשק גרעיני. כפי שאנו יודעים, כלל אין זה בטוח כי האיום הזה הוא תיאורטי בלבד. אין כוונתי לומר שמדינות המערב היו צריכות לגייס את צבאותיהן ולצאת למלחמה פיזית במוסלמים באשר הם, או במדינות מוסלמיות באשר הן, אך הייתי מצפה שבעקבות ה- 11 בספטמבר יתחיל במערב תהליך גיבוש עמדות מחודש, תהליך שייקח בחשבון את המציאות החדשה שזה עתה נתגלתה.

לצערנו הרב, תהליך כזה לא החל כלל. בכדי להמחיש זאת, אביא דוגמה קטנה: לפני זמן מה צפיתי במהדורת חדשות העולם של ה-CNN, בה דווח על המבצע הצבאי שישראל מנהלת בערים הפלסטיניות במקביל לגל פיגועי ההתאבדות שהפלסטינים מבצעים בעריה. בשבוע הפסח נרצחו כחמישים ישראלים בפיגועים אלה, ובהם שש משפחות שלמות (זוגות נשואים, אבות וילדיהם). מגיש החדשות של ה-CNN מדווח על האירועים, ובהתאם למדיניות הרשת הוא אומר כי הכוחות הישראלים נכנסו לערים הפלסטיניות "כתגובה למה שישראל מכנה פעולות טרור פלסטיניות" (What Israel calls Palestinian terrorist acts). כלומר, על־פי ה-CNN, שלכל הדעות אינה רשת החדשות העוינת ביותר לישראל, פעולות ההתאבדות הפלסטיניות במסעדות ובבתי מלון ישראליים, כולל זו שבוצעה בערב חג הפסח, הן פעולות טרור רק בעיני המתבונן.

ואם CNN נוהגת כך רק לגבי פעולות התאבדות המכוונות נגד ישראלים, הרי שה-BBC מתייחסת כך גם לפיגועי ה-‏11 בספטמבר בארה"ב. על־פי דיווח עיתונאי מלפני כמה חודשים (לצערי איני זוכר את מראה המקום המדויק) הונחו אנשי ה-BBC לכנות את הפיגועים בניו־יורק ובוושינגטון רק בשם "התקפות" (attacks) ונאסר עליהם לכנותם "התקפות טרור" (terror attacks). מדיניות זו של ה-CNN ושל ה-BBC נובעת, לטענת רשתות אלה, מראייתן את עצמן כרשתות בינלאומיות המחויבות באובייקטיביות גמורה כלפי כל הצופים בהן, ובין אלה ניתן למצוא גם רבים בעולם האנטי־אמריקני התומכים בפעולות ההתאבדות. במלים אחרות, הן לא נוקטות בשום עמדה מוסרית כלפי הפעולות הללו. ככל שזה יישמע דמגוגי ושחוק, אני לא יכול להתאפק מלחשוב כיצד היה פועל ה-BBC של היום בשנות מלחמת העולם השנייה; זאת, כמובן, בהנחה ששידוריו היו נקלטים בגרמניה, ביפן ובאיטליה...

נכון, האנשים העובדים ברשתות התקשורת הבינלאומיות ומכוונים את שידוריהן אינם מדגם מייצג של האוכלוסייה המערבית. רובם הגדול מחזיק בעמדות "שמאליות" באופן יחסי. ובכל זאת, עצם העובדה ששתי הרשתות הבינלאומיות החשובות ביותר בעולם מחזיקות במדיניות שכזו חודשים ספורים אחרי פיגועי ה-‏11 בספטמבר מראה שבעצם שוב דבר לא השתנה. דעת הקהל העולמית סבורה, אולי, שהפיגועים שבוצעו בארה"ב היו דבר מאד לא יפה, אך אותה דעת קהל מסרבת להבין את המקור לפיגועים אלה, מסרבת להאמין כי יכולים להיות עוד כמותם, ומסרבת להתייצב נגד פיגועים דומים כל זמן שהם אינם מתרחשים במדינות המערב עצמן.

ההיבט המדאיג ביותר של הבעיה טמון בעמדתה של ארצות־הברית. עוד לפני הפיגועים בניו־יורק ווושינגטון הייתה ארה"ב התומכת הגדולה ביותר של ישראל בעולם, ומקובל לחשוב שמדיניות ישראלית לא יוצאת אל הפועל לפני שהיא מקבלת "אור ירוק" מהממשל האמריקני. ובכל זאת, ההיחשפות הפתאומית והנוראה של האמריקנים לטרור המתאבדים המוסלמי ראוי היה שתשנה את גישתם אל הבעיה מן היסוד ולא רק תחזק את גישתם הקודמת. לשם ההשוואה אביא את הדוגמה של מלחמת העולם השנייה.

אחרי ההתערבות הצבאית הקצרה והמוגבלת במלחמת העולם הראשונה שבה ארה"ב לאחוז בהלך רוח בדלני הרואה בכל מה שקורה באירופה פחות או יותר כשווה ערך למה שמתרחש על המאדים. עלייתם של הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם באירופה, בפרק זמן קצר יחסית, רק חיזקה את האמריקנים ברצונם להתרחק מ"יבשת המשוגעים" הותיקה. בסוף 1939 פרצה המלחמה בין גרמניה לבין בריטניה וצרפת, וזאת לאחר שגרמניה כבר כבשה שתי מדינות אירופאיות אחרות: צ'כוסלובקיה ואוסטריה. בתוך מספר חודשים כבשו הגרמנים את צרפת והעמידו בסכנת כיבוש את בריטניה, תוך שהם מפציצים את לונדון מדי לילה. המלחמה השתוללה שנתיים ימים באופן הזה מבלי שארה"ב התערבה ולו בקצה ציפורנה.

בואו נעצור לרגע ונחשוב: האם אנו יכולים להעלות על דעתנו היום מצב שבו צרפת ובריטניה נכבשות וארה"ב עומדת מהצד? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לפני כששים שנה, אף כי ארה"ב הקפידה לתמוך פומבית בצד הבריטי־צרפתי במלחמה זו.

כך או אחרת, בדצמבר 1941 תקפה יפן את ארה"ב בהפצצת פרל־הרבור המפורסמת וכפתה עליה את המלחמה בהפתעה גמורה, שלפחות עד ל-‏11 בספטמבר 2001 נחשבה להפתעה האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדות אמריקה. באותו יום השתנתה לחלוטין המדיניות האמריקנית. ארה"ב נכנסה למלחמה באופן פעיל, הן בזירת האוקינוס השקט והן מול גרמניה באירופה. נכון, גרמניה היא זו שהכריזה מלחמה על ארה"ב ראשונה (עד היום לא ברור מדוע עשה זאת היטלר), אך סביר להניח שבהיותן של גרמניה ויפן בנות־ברית הייתה ארה"ב נלחמת בגרמניה בכל מקרה.

במלים אחרות: העובדה שיפן וגרמניה היו בנות־ברית הביאה את ארה"ב מהר מאד למסקנה כי רק מיגורן של שתי מדינות אלה והבסתן בקרב יביאו לשלום בעולם. מלחמה ביפן בלבד הייתה מביאה לניצחון אמריקני באגפה המערבי של היבשת, אך באותו זמן סביר להניח שהיטלר היה משתלט סופית על אירופה ואז הייתה ארה"ב מתייצבת מול אגף מזרחי עוין המסכן אותה ישירות. על כן היה זה הכרחי להיכנס למלחמה טוטאלית בכל מדינות הציר (גם באיטליה) על מנת למגר את הסכנה לחלוטין. משנתקבלה ההחלטה, לא היססה ארה"ב מלהשקיע את כל שנדרש, בממון ובחיים, בהצלחת המשימה המפרכת.

ובחזרה לימינו אנו: מלחמתה של ישראל בערבים בכלל, והמלחמה המתנהלת בין ישראל לפלסטינים מאז ספטמבר 2000 בפרט, היו עד כה בגדר סכסוך אחד מני סכסוכים רבים המהבהבים על מסך המכ"ם האמריקני מזה שנים רבות. עבור האמריקנים, הטיפול בסכסוך זה, כמו בדומיו, הוא שילוב של אסטרטגיה קרת מזג, הנרקחת במכונים הרבים ליחסים בינלאומיים הפזורים על פני אמריקה כולה, יחד עם פוליטיקה פנימית וחיצונית (יהודי ארה"ב, יריבות מול אירופה וכו'). למרות שלאורך השנים נהרגו מספר אמריקנים בפעולות טרור ערביות, הרי שמעולם לא הגיעו עקבות הסכסוך היהודי־מוסלמי אל חופיה הבטוחים של אמריקה עצמה. פיגוע הטרור הגדול ביותר שבוצע אי פעם בארה"ב, עד שנת 2001, היה מעשה ידיו של אמריקני מבטן ומלידה: פיצוץ בניין הממשל באוקלהומה־סיטי, באפריל 1995. ב-‏11 בספטמבר 2001 השתנה הכל.

מכאן ואילך הייתי מצפה למדיניות אמריקנית המבוססת על הנקודות הבאות:

1. בעולם המוסלמי היום פועלות קבוצות טרור מסוכנות, המגובות על־ידי מדינות ומשטרים מרכזיים, המסוגלות לבצע פיגועי טרור בהיקף שלא נודע עד כה, כולל פיגועים בנשק לא־קונבנציונלי.

2. למרות הגינויים הפומביים לפיגוע מצד מנהיגים ערביים "מתונים" (כמו חוסני מובארק), הרי שאף זרם מרכזי בעולם המוסלמי – דתי או פוליטי – לא שלל את פיגועי ההתאבדות באופן עקרוני ובצורה גורפת. יתרה מכך, בפסגת מדינות האיסלאם שהתכנסה בראשית אפריל 2002 סירבו המתכנסים להכריז על פיגועי ההתאבדות כעל "טרור".

3. מאז פיגועי ה-‏11 בספטמבר מתחולל בישראל גל עצום של פיגועי התאבדות פלסטיניים, המקבלים גיבוי מכלל העולם הערבי והמוסלמי. בפיגועים אלה נרצחים אזרחים ישראלים היושבים בבתי קפה, בבתי מלון או סתם עוברים ברחוב.

4. מאז ה-‏11 בספטמבר התרחשו גם פיגועי טרור (חלקם פיגועי התאבדות) במוקדי סכסוך נוספים בעולם, ובראשם הודו־פקיסטן. הפיגועים כוונו תמיד מן הצד המוסלמי אל הצד הלא מוסלמי.

5. למרות ההצלחה הטקטית המסוימת של המלחמה באפגניסטן, ולמרות העובדה שמשטר הטליבאן חוסל לעת עתה, הרי שקריאת הקרב של בן־לאדן ממשיכה להדהד בעולם המוסלמי. למעשה, אחרי שמרבית המוסלמים גילו הסכמה שבשתיקה לפעולה נגד הטליבאן, הם מבקשים כעת מאמריקה שתגלה הבנה להמשך ביצועם של פיגועי התאבדות טרוריסטיים במוקדי סכסוך שונים בעולם.

6. סיכומו של דבר: מאז ה-‏11 בספטמבר גברה הלגיטימיות של פיגועי ההתאבדות בעולם המוסלמי כמכשיר להשגת מטרות פוליטיות, וארה"ב נכשלה ביצירת דה־לגיטימציה שלהם.

7. כל זמן שפיגועי ההתאבדות ימשיכו להנות מלגיטימציה כה גורפת בקרב מאות מיליוני מוסלמים בעולם, הם ימשיכו להוות את האיום האסטרטגי הגדול ביותר על העולם הלא־מוסלמי, ובעיקר על ארה"ב ובנות בריתה. המוסלמים יראו בסוג זה של פיגועים יותר ויותר כסוג של נשק הרתעתי, המאפשר להם לסחוט מאויביהם ויתורים פוליטיים: סילוק החיילים האמריקנים מהמפרץ; סילוק היהודים מפלסטין; סילוק ההודים מקשמיר, ועוד. נכון שעד כה אף אחת ממטרות אלה לא הושגה, אבל מצד שני יש לזכור שהשימוש ההמוני בפיגועי ההתאבדות הוא רק בראשיתו.

אי לכך, צריכה הייתה המדיניות האמריקנית של אחרי ה-‏11 בספטמבר 2001 לכלול את העיקרון הפשוט הבא: כל גורם, מדינה או ארגון בעולם שמשתמש בפיגועי טרור, ובעיקר בפיגועי התאבדות, על מנת להשיג מטרות פוליטיות, הוא אויב של ארצות־הברית. נקודה.

איך הייתה מדיניות כזאת יוצאת אל הפועל? האם מטוסים אמריקניים היו צריכים לצאת ולהפציץ מטרות פלסטיניות וקשמיריות? התשובה היא שלילית. הדרך ליישום מדיניות מעין זו היא ארוכה, סבוכה ומורכבת. אבל העיקרון הוא פשוט. לצערנו, ארה"ב עדיין לא הגיעה להחלטה העקרונית הזו.היא אולי נותנת "אור ירוק" כזה או אחר לפעילות ישראלית מוגבלת בערים הפלסטיניות, אבל היא לא עומדת מספיק בתוקף אל מול מנהיגות פלסטינית המפעילה במודע מתאבדים כנשק "לגיטימי" במלחמה, ומול מנהיגות ערבית המגבה זאת בפה מלא (ואין צורך להזכיר כי מרבית ארגוני הטרור האיסלאמיים בעולם ממומנים ישירות על־ידי המשטר הסעודי, בן־בריתה של ארה"ב). ואם כך נוהגת ארה"ב, אז כלל אין צורך להזכיר את העמדה האירופאית כלפי הסוגייה.

ובכל זאת, אני מקווה שלא יידרש פיגוע נוסף בסגנון מגדלי התאומים על מנת לטלטל את המערב הנוצרי עוד יותר ולהבהיר לו שאנו נמצאים במלחמה. מלחמה שאינה חשובה או משמעותית פחות ממלחמת העולם השנייה. ובניגוד למלחמה ההיא, הרי שכיום עלול האזרח האמריקני להיפגע בביתו ממש, על אדמת ארצות־הברית של אמריקה.
קישורים
מלחמה נגד האיסלאם - חלק א'
מלחמה נגד האיסלאם - חלק ב'
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

Wishful thinking ? 65874
Even if London Bridge was to be bombed and the Tour Eiffel to be destroyed - nothing would change.

It's Israeli occupation that causes these unshaven people to hijak planes.

Wishful thinking ? 65893
>> It's Israeli occupation that causes these unshaven people to hijak planes.

Now THAT's wishfull thinking...
Wishful thinking ? 150478
of course!
It's the cruel Israeli mind that brings those poor palestinian fanatics to commit terrorist attacks..
We put tanks in Gaza becouse we enjoy risking people's lives. How didn't I see it before?
Thank you very much, for that wise comment which really tought me what's the cause to all problems.

---
My only wish is that there are not many people like you out there (but I'm wrong,of course)
*One last comment: It's FANATIC TERRORISTS that cause these unshaven IGNORANT people to hijak planes
הגזמת! 65889
להתנגד להצרת משרעת חופש פעולתינו ופגיעה בקיומינו, תוך לוחמה בנחישות על זכויותינו
ביחס לפלשתינאים ומעגל המדינות השכנות -
הרי זה הגנה על היקר לנו.

אך לצאת בראש גלוי כנגד העולם המוסלמי בכללותו - זו כבר מגלומניה התאבדותית.
וגם מיותרת.

שכן מה לנו ללחום בפקיסטן למשל, על נישקה הגרעיני ו-‏120 מליון אזרחיה? ומה לנו כנגד עשרות מליוני מוסלמים בניגריה? ומה עם טורקיה?

ברור שבמישור כלשהו ברור להודים שמפלס אי האהדה ההדדית ביננו לפקיסטאן מטה את הכף לטובת שיתוף פעולה אסטרטגי אפשרי בין הודו וישראל. אך ניתן לראות בכך הבנה בלתי מוצהרת, ברקע. רב ההבדל מכאן ועד להצהרת עוינות ולוחמנות גלוייה כלפי פקיסטאן ומדינות איסלאם אחרות.

ניתן לדבר על מישורים מדורגים של סולידריות ועוינות בהערכותנו הבטחונית ובהכוונת מדיניות החוץ שלנו. הכרזת מלחמה על האיסלאם בדרוג של הצהרה לוחמת גלוייה הינו טרוף מיותר.

דומה שנאבד בהשתלשלות ענינים כזאת גם את תמיכתה של מיקרונזיה.

וזאת עלינו לזכור: האנטישמיות המערבית, ולא איבה מוסלמית - שמעולם לא היתה בעוצמות אירופיות כלפי יהודים - הינה גורם ראשון במעלה שהביא אותנו למפעל ההתישבותי הקושר את גורלנו באיזור זה.
הגזמת! 65894
לא התכוונתי שישראל לבדה תכריז מלחמה על האיסלאם. כוונתי היתה למערב הנוצרי ובראשו ארה"ב.
ובכל מקרה לא מדובר בהכרזת מלחמה פורמלית, אלא בהכרה בכך שהאלימות האיסלאמית בכל רחבי העולם היא האיום (הפיזי) החמור ביותר על הדמוקרטיות המערביות בימינו, ובשלב הראשון יש להתחיל בצעדי התארגנות בסיסיים, כפי שהגדיר זאת הנשיא בוש: או שאתה לצדנו או שאתה נגדנו. לצערי הרב, בוש עצמו לא השכיל למצוא את הדרך לתרגם זאת לשפת המציאות.
...New world 66201
And God stepped out on space, And he looked around and said,
"I am lonely I`ll make me A new world"
With his head in his hands God thought and thought,
Till he thought : "I`ll make me a man ! "
ארה"ב נטשה את אנגליה? 65890
באותה מלחמה אירופית שעליה אתה מדבר, תמכה ארה"ב באנגלייה ככל יכולתה, הכל, פרט לשליחת חיילים להלחם, עד מועד פרל הרבור.
כך למשל, חוק "החכר והשאל" במסגרתו העבירה ארה"ב לאנגלייה יותר מ-‏50 משחתות. זאת פרט לציוד רב אחר.
יש הטוענים כי רוזוולט היה זקוקה להתקפה היפנית הפותחת על פרל הרבור, כדי לשכנע את הציבור האמריקני, ואת החוגים הבדלניים רבי ההשפעה, להכנס ללוחמה פעילה.

היטלר, בהכריזו ראשון מלחמה על ארצות אברית לאחר פרל הרבור, אמר לסובבים אותו כי חש בכך הקלה עצומה. שכן, היה בכך מתן ביטוי מוצהר למצב פעיל של עוינות בכל מישור ששרר במשך שנתיים בין ארה"ב לגרמנייה הנאצית.
CNN 65898
שמעתי שרשת cnn בבעלות חלקית של גורמים סעודים. אם זה נכון, הרי שהיא אינה אוביקטיבית כשם שהיא מציגה את עצמה (לפחות כשהיא עוסקת בסכסוך באזורנו).
ערוץ 2 65905
שמעתי שערוץ 2 בבעלות חלקית של גורמים ישראליים. אם זה נכון, הרי שהוא אינו אובייקטיבי כשם שהוא מציג את עצמו (לפחות כשהוא עוסק בסכסוך באזורנו).

סתם. ברור שזו הקצנה, אבל זעקת הסימטריה כנגד הטענות על כך ש"התקשורת האמריקאית נשלטת על ידי היהודים" פשוט קופצת מהמסך.
ערוץ 2 לא השוואה טובה 65918
די טבעי שכלי תקשורת ישראלי, או פלסטיני, לא יהיה אובייקטיבי בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אבל ה-CNN וה-BBC לא קשורים לסכסוך, ולכן מותר לצפות מהם לאובייקטיביות בקשר אליו (ולא חשוב מי הבעלים העסקיים).
מותר לצפות 65926
השאלה על סמך מה. הבי.בי.סי קשורה לממשלה הבריטית. הסי.אן.אן נמצאת כולה בבעלות פרטית. רשת ציבורית, רשת פרטית - לכל אחת יש סדרי עדיפויות ואינטרסים שונים. הן מקבלות את הקרדיט שלהן בציבור מתוך ההנחה שהן פועלות ב''אובייקטיביות'' או לפחות בחיפוש אחר כזו. אבל הרי אף פעם אי אפשר להשביע את כל הצדדים.

אז אפשר להניח שרשתות התקשורת מתנהלות מתוך שנאה לישראל, ואפשר גם להניח שהן מתנהלות פשוט בחיפוש אחרי סיפור טוב, והנה נמצא להן אחד במזרח התיכון, והן מציגות כל תמונה עסיסית שהן יכולות להציג.

ולגבי השמועה (''שמעתי ש'') על אחזקות סעודיות ברשתות תקשורת - הוכחות, בבקשה.
מותר לצפות 65929
CNN specifically claim that they give a balanced picture. If they are not, then they are conducting false advertising. This is different than the case with, say, party-run news sources, or those that claim to have a certain view.
ערוץ 2 65950
צודק. ערוץ 2 אינו אוביקטיבי בנוגע לסכסוך (אף שהוא סופר אוביקטיבי לעומת התקשורת הערבית) כיון שהוא בבעלות ישראלית, אבל זה זניח כי מדובר בבעלים שחיים בתרבות המתירה מגוון דעות. מה שאין כן במקרה הסעודי.
גם אם יש שליטה יהודית על התקשורת האמריקאית, הרי שהיא זניחה כנ"ל.
טלטקסט? 65954
ה-CNN מתנהל במדינה המתירה מגוון דעות. קשה יהיה, אפילו לבעלים סעודיים, לפטר למשל מגיש חדשות בגלל חוסר הענותו ל"קו ההנהלה".

ארגונים מוסלמיים, ניאו-נאציים ו"אריים" שונים, אבל לא רק הם, טוענים לשליטה מלאה של היהודים על התקשורת האמריקאית (נסה פעם להיכנס לקבוצת הדיון alt.conspiracy, לא תאמין מה שהולך שם...), וגם על הוליווד (הטיעון הקלאסי: ראית פעם "יהודים רעים" בסרט...?).

אגב, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהשחיל מילה על השינוי שאני מבחין בו בזמן האחרון בתקשורת העולמית (או לפחות CNN, BBC ו- SKY) - קולם של הנציגים הישראליים נשמע הרבה יותר, ובצורה רהוטה, והמגישים לא מאפשרים לפלסטינים להתחמק משאלות קשות על ידי תליית המצב בעוולות הכיבוש ובו בלבד. הפליאה לעשות אם של מתאבד פלסטיני, שהופיעה בתוכנית של ה- BBC לפני כשבוע, ובניגוד לתדמית הצהירה ש"לו ידעה כי בנה עומד להתאבד הייתה לוקחת אותו לשלטונות הישראליים" וכי "שום דבר לא מצדיק הרג אנשים על ידי מתאבדים" (עמדות דומות, אגב, אני שומע יותר ויותר מפי פלסטינים ברשתות הזרות. הפעם האחרונה הייתה אתמול בערב ב- CNN עת התראיין פסיכיאטר פלסטיני. סתם, שתדעו.)
יהודי רע? 66339
בפעם הבאה, שאתה מבקר בקבוצת הדיון הנ"ל, ספר להם, שבסרט Swordfish נרמז בסוף, שה"רע" הוא איש "מוסד" לשעבר.
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 65922
מעבר לפאניקה ולהיסטריה הנגלית במהדורת החדשות
מה השיג עד כה הטרור הפלסטינאי?
לא הרבה.
בישראל מתמסדת ממשלה ימנית קיצונית בשיתוף פעיל של המרכז והשמאל המתון.תוך יצירת שבר היסטורי אולי בין מחנה השלום הישראלי לבין אותם פלסטינאים שתמכו במסגרת של הסדר.
האחיזה הישראלית בשטחים רק התחזקה כתוצאה משורה של פעולות צבאיות.הרשות הפלסטינית התמוטטה כליל,ושרון בסבלנות (שאינה מובנת לרוב תומכיו) דוחק את ראשיה מן הזירה.
הסדר עתידי כנראה יתפרש על שנות דור ויקנה לפלסטינאים במקרה הטוב אוטנומיה חלקית.
ארה"ב כנראה תכנס לזירה ותשרטט סטטוס קוו חדש שבו המפסידים העקריים יהיו הפלסטיניאים והעיראקים.
ישראל הרויחה כנראה עוד עשור בו תוכל לשוב ולהעמיק את אחיזתה בשטח ולהוליך את מפעל ההתנחלויות לנקודת אל-חזור.
בסופו של דבר נשאר טרור המתאבדים כאקט סימבולי של יאוש שמהוה אינדיקציה לחוסר יכולת של פעולה רציונלית ופרגמטית.
הטרור יותר מאיום קיומי הוא איום מנטלי. זו היא איננה פעולה או רצף פעולות היכולת להביא להכרעה מכל סוג שהוא.
מדוע אנו נענים לאפקט המנטלי שהוא יוצר?
אולי אנו זקוקים לו באבן בנין לזהותינו העצמית הזקוקה בתדירות חוזרת ונשנית לאויבים מוחלטים שיסמלו רוע מוחלט שיאשש את מלחמות הטובים ברעים.
או את מלחמות היהודים.
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 65924
באותה מידה אתה יכול לשאול: מה השיגו פיגועי ההתאבדות בניו-יורק ובוושינגטון? האם לא ניתן היה לצפות שאמריקה תערוך פעולת תגמול כלשהי על הפיגועים, ותסרב לסלק את כוחותיה מהמפרץ? סביר להניח שבן-לאדן ידע זאת טוב מאד. נקודת המבט על התופעה צריכה להיות רחבה הרבה יותר: תופעת פיגועי ההתאבדות היא חדשה מבחינה היסטורית - כעשרים שנה סך הכל, כאשר רק בשנים האחרונות היא קיבלה נפח הולך וגדל, כך שהשיא עוד לפנינו (והוא רחוק).

שנית, המסר התרבותי שעולה מפיגועי ההתאבדות הוא הדבר המטריד באמת (להרוג אנשים ניתן גם בדרכים אחרות). העולם המוסלמי גילה כאן מעין "נשק מסוג חדש", שלאויב אין לו תשובה. זהו נשק שקשה מאד עד בלתי אפשרי לסכל את שיגורו, ובניגוד לכל סוג אחר של אמל"ח, כאן מדובר במשאב בלתי נדלה - הוא מיוצר ברחמן של הנשים המוסלמיות. המוסלמים מצויים כיום באופוריה לנוכח האפקט המרשים של פיגועי ההתאבדות בישראל ובאמריקה, והם נוטים לחשוב שהמשך המגמה הזאת - תוך הגברה משמעותית בכמות ובאיכות - תביא בסופו של דבר לתוצאות המקוות.

מתי? אולי בעוד מאה שנה, אבל מה זה חשוב? יש זמן.

מהן התוצאות המקוות? כניעת האויב.
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 65936
מה באמת השיג בן-לאדן מחוץ להפיכתו לסמל איסלמי מודרני המיצג את אי הנכונות לותר ללא קרב להגמוניה האמריקאית
כנראה שלא הרבה.כנראה שגם לא ביקש יותר מזה.
ואת זה עשה במחיר החיסול של אירגונו של המשטר שתמך באירגונו וכנראה גם במחיר של חייו.
האם זה יוביל למהפכה איסלמאית שתכבוש בסערה את המערב בעוד מאה שנה?
אולי אך אני מסופק אם מישהו כולל בן לאדן יכול להרחיק ראות לפרקי זמן שכאלו?
24 שעות של מלחמה קונבנציונלית ימיטו הרבה יותר הרג והרס
מאשר גלי טרור אנושיים כמו שמדינת ישראל חווה בימים אלו. (ה11 בספטמבר אני טוען היתה סטית תקן שלא תחזור במהרה לדעתי) מול מלחמה גרענית ההשואה בכלל אינה קימת.
וגם אין כאן איזה שהוא נשק אימתני שאין תשובה מולו
אם היתה מחליטה מדינת ישראל לבנות מתחם הפרדה היא היתה מונעת 80% 90% מפגועי טרור הנוכחיים.שיקולים מדיניים מסוימים מאוד מונעים מלחמה אפקטיבית,בתופעה.או לפחות צמצומה המידי (נראה אם זאת שגם שרון הבין שכלו כל הקיצים והוא מסכימים להתחלה של הפרדה)
גם אל-קיעדה יתקשה לחזור על הצלחתו בארצות הברית ללא מומנט ההפתעה המוחלט.
האם יוכל הטרור לעבור את מחסום החימוש הגרעיני?
אולי אבל אז הוא יכנס למעגל האימה הגרעינית ששמר עד כה על המערב.
האם איזשהו בן לאדן עתידי יחליט להקריב את עמו בעבור מלחמה כוללת במערב?
ימים יגידו.אבל כאן אנו פותחים נושא אחר לגמרי והוא האיום הגרעיני שאינו חופף במאה אחוז את האיום המוסלמי.
ואנחנו מעונינים לעורר פחד מהאיסלאם בלבד שישרת את מטרותיה המדיניות של מדינת ישראל
לא?
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 66008
תרשה לי להגיב על נקודה אחת מתגובתך: אתה כותב שאם הטרור האיסלאמי ישיג נשק גרעיני הוא "ייכנס למעגל האימה הגרעינית ששמרה עד כה על המערב".

מאין אתה יודע?

אני, בניגוד אליך, סבור לגמרי אחרת. תרבות שרואה בהתאבדות דרך מועדפת לגרום לאויב אבדות היא לא תרבות של מאזן אימה. לטרוריסטים האיסלאמיים מן הסוג הזה לא תהיה בעיה להקריב או לסכן מיליוני מוסלמים עבור התענוג של, נניח, השמדת ניו-יורק כולה על 12 מיליון תושביה, או גוש דן כולו, על שני מיליון תושביו.

הפיתוי עבורם עלול להיות חזק מדי.

מה שאפיין את מאזן האימה הגרעיני בין ברה"מ לארה"ב במלחמה הקרה היה ששני הצדדים רצו לחיות, והעדיפו את חייהם על פני מותו של היריב. התרבות ההתאבדותית האיסלאמית טוענת שהחיים כאן בעמק הבכא שנקרא כדור הארץ ממילא אינם שווים דבר, ועדיף לקצר תהליכים וללכת "להתפנק" בחצרו של הקדוש ברוך הוא. ואם באותה הזדמנות ניתן גם להסב אבדות לאויב הרי זה משובח. במלים אחרות, זו תרבות שאינה בהכרח מעדיפה חיים על פני מוות.

עבורי, לפחות, הסכנה היא מוחשית ביותר (למרות שאני לא יכול לעשות דבר נגד זה).
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 66014
אין לי כל דרך לדעת זאת, זו היא השערה המתבססת על תצפית בלתי מבוססת בהתנהגות האנושית.(וסיוגתי גם את השערתי בהמשך התגובה)
(מה גם שהשמדת גוש דן על שני מליון תושביו באופציה גרעינית תגרום תגובת נגד גרעינית ישראלית שגבולותיה יהיו מאסואן ועד טהרן)
זו שאלה ישנה האם צוילזציות אנושיות (או כל מורכבות אבולוציונית) מגיעות לאיזו שהיא נקודה בה הם מתחילים לפתח מנגנוני השמדה עצמית התשובה עדין פתוחה אני משער.
אם המקרה הפלסטינאי יכול לשמש כמדד לחברה המפתחת תרבות של מתאבדים אז הראיה שבמבצע חומת מגן הפלסטניאים לא התאבדו בהמוניהם מול השריון הישראלי אלא בחרו ברוב המקרים להכנע.
גם המנהיגות הפלסטינאית עראפת וברגותי לא בחרו להלחם עד הכדור האחרון.
כך שהמציאות גם כאן היא קצת יותר מורכבת ויצר ההתאבדות האיסלאמי הבלתי נשלט מגלה איפוק מפתיע שצריך לנסות ולהבין גם את הנסיבות שלו.
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 66025
מאסואן עד טהראן?

ואם רק עירק תתקוף האם אנחנו נשמיד את כולם כי הם ערבים?

ואם בכלל אירגון כמו של בן לדאן יהיה זה שיכח אחריות האם גם אז נשמיד מדינות?

זאת שטות לומר שאנחנו נתקוף את כל העולם הערבי.

השאלה היא האם גם העולם הערבי מוכן להשתמש בנשק מסוג זה, הוכח כבר שעירק מוכלה להשתמש בנשקים שאחרים פחות השתמשו בהם כדוגמת נשקים כימים וביולוגים.
א"י המורחבת: 66026
מן הנילוס ועד הגאנגס. וישא''ק.
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 66649
נדמה לי ששורה של פיצוצים אטומים שיהרסו את גוש דן ומרכז עירוני מקביל בטהרן או בגדד יגרמו שואה אקולוגית שתורגש
בתא השטח שמטהרן ועד אסואן.
כך שאנחנו לא צריכים להתאמץ יותר מידי.וגם העולם הערבי לא
הטרור כמנוף להשגים מדיניים 67559
התייחסתי לתגובת ישראל אבל אני חושב שאתה צודק במקרה הזה
בנימין נתניהו בסנאט האמריקאי 66012
PM Benjamin Netanyahu's speech
before the US SENATE

Washington, 10 April 2002

Distinguished Senators,

I have come here to voice what I believe is an urgently needed reminder: That the war on terror can be won with clarity and courage or lost with confusion and vacillation.

Seven months ago, on a clear day in the capital of freedom, I was given the opportunity to address you, the guardians of liberty.

I will never forget that day - a day when words that will echo for ages pierced the conscience of the free world: Words that lifted the spirits of an American nation that had been savagely attacked by evil. Words that looked that evil straight in the eye and boldly declared that it would be utterly destroyed. Most important, words that charted a bold course for victory.

Those words were not mine. They were the words of the President of the United States.

In an historic speech to the world last September and with determined action in the crucial months that followed, President Bush and his administration outlined a vision that had the moral and strategic clarity necessary to win the war on terror.

The moral clarity emanated from an ironclad definition of terror and an impregnable moral truth. Terrorism was understood to be the deliberate targeting of civilians in order to achieve political ends. And it was always unjustifiable. With a few powerful words, President Bush said all that needed to be said: "Terrorism is never justified."

The strategic clarity emanated from the recognition that international terrorism depends on the support of sovereign states, and that fighting it demands that these regimes be either deterred or dismantled.

In one clear sentence, President Bush expressed this principle: "No distinction will be made between the terrorists and the regimes that harbor them."

This moral and strategic clarity was applied with devastating effect to the Taliban regime in Afghanistan that supported Al Qaeda terrorism.

No false moral equivalence was drawn between the thousands of Afghan civilians who were the unintentional casualties of America's just war and the thousands of American civilians deliberately targeted on September 11.

No strategic confusion lead America to pursue Al Qaeda terrorists while leaving the Taliban regime in place.

Soon after the war began, the American victory over the forces of terror in Afghanistan brought to light the third principle in the war on terror - namely, that the best way to defeat terror is to defeat it.

At first, this seemingly trite observation was not fully understood. Contrary to popular belief, the motivating force behind terror is neither desperation nor destitution. It is hope - the hope of terrorists systematically brainwashed by the ideologues who manipulate them that their savagery will break the will of their enemies and help them achieve their objectives - political, religious, or otherwise.

Defeat this hope and you defeat terrorism. Convince terrorists, their sponsors, and potential new recruits that terrorism will be thoroughly uprooted and severely punished and you will stop it cold in its tracks.

By adhering to these three principles - moral clarity, strategic clarity and the imperative of victory - the forces of freedom, led by America, are well on their way to victory against terror from Afghanistan.

But that is only the first step in dismantling the global terrorist network. The other terrorist regimes must now be rapidly dealt with in similar fashion.

Yet today, just seven months into the war, it is far from certain that this will be done.

Faced with the quintessential terrorist regime of our time - a regime that both harbors and perpetrates terror on an unimaginable scale - the free world is muddling its principles, losing its nerve, and thereby endangering the successful prosecution of this war.

The question many in my country are now asking is this: Will America apply its principles consistently and win this war, or will it selectively abandon those principles and thereby ultimately lose the war?

My countrymen ask this question because they believe that terrorism is an indivisible evil and that the war against terror must be fought indivisibly. They believe that if moral clarity is obfuscated, or if you allow one part of the terror network to survive, much less be rewarded for its crimes, then the forces of terror will regroup and rise again.

Until last week, I was certain that the United States would adhere to its principles and lead the free world to a decisive victory. Today, I too have my concerns.

I am concerned that when it comes to terror directed against Israel, the moral and strategic clarity that is so crucial for victory is being twisted beyond recognition.

I am concerned that the imperative of defeating terror everywhere is being ignored when the main engine of Palestinian terror is allowed to remain intact.

I am concerned that the State of Israel, that has for decades bravely manned the front lines against terror, is being pressed to back down just when it is on the verge of uprooting Palestinian terror.

These concerns first surfaced with the appearance of a reprehensible moral symmetry that equates Israel, a democratic government that is defending itself against terror, with the Palestinian dictatorship that is perpetrating it.

The deliberate targeting of Israeli civilians is shamefully equated with the unintentional loss of Palestinian life that is the tragic but unavoidable consequence of legitimate warfare.

Worse, since Palestinian terrorists both deliberately target civilians and hide behind them, Israel is cast as the guilty party because more Palestinians have been killed in Arafat's terrorist war than Israelis.

No one, of course, would dare suggest that the United States was the guilty party in World War II because German casualties, which included millions of civilians, were twenty times higher then American casualties.

So too, only a twisted and corrupt logic would paint America and Britain as the aggressors in the current war because Afghan casualties are reported to have well exceeded the death toll of September 11.

My concern deepened when, incredibly, Israel was asked to stop fighting terror and return to a negotiating table with a regime that is committed to the destruction of the Jewish State and openly embraces terror.

Yasser Arafat brazenly pursues an ideology of policide - the destruction of a state - and meticulously promotes a cult of suicide.

With total control of the media, the schools, and ghoulish kindergarten camps for children that glorifies suicide martyrdom, Arafat's dictatorship has indoctrinated a generation of Palestinians in a culture of death, producing waves of human bombs that massacre Jews in buses, discos, supermarkets, pizza shops, cafées - everywhere and anywhere.

Israel has not experienced a terrorist attack like the one the world witnessed on that horrific day in September. That unprecedented act of barbarism will never be forgotten.

But in the last eighteen months, Israel's six million citizens have buried over four hundred victims of terror - a per capita toll equivalent to half a dozen September 11ths. This daily, hourly carnage is also unprecedented in terrorism's bloody history.

Yet at the very moment when support for Israel's war against terror should be stronger than ever, my nation is being asked to stop fighting.

Though we are assured by friends that we have the right to defend ourselves, we are effectively asked not to exercise that right.

But our friends should have no illusions. With or without international support, the government of Israel must fight not only to defend its people, restore a dangerously eroded deterrence and secure the Jewish State, but also to ensure that the free world wins the war against terror in this pivotal arena in the heart of the Middle East.

Israel must now do three things. First, it must dismantle Arafat's terrorist regime and expel Arafat from the region. As long as the engineer of Palestinian terror remains in the territories, terror will never stop and the promise of peace will never be realized.

Second, Israel must clean out terrorists, weapons, and explosives from all Palestinian controlled areas. No place, whether it is a refugee camp in Gaza or an office in Ramallah can be allowed to remain a haven for terror.

Third, Israel must establish physical barriers separating the main Palestinian population centers from Israeli towns and cities. This will prevent any residual terrorists from reaching Israel.

Done together, these three measures will dramatically reduce terrorism, bring security to the people of Israel and restore stability to the region.

Last week, the government of Israel began to take the second of these vital steps. Rather than bomb Palestinian populated cities and towns from the air - an operation that would have claimed thousands of civilian casualties - the Israeli army is taking on greater risk by using ground forces that painstakingly make their way through the hornet's nests of Palestinian terror.

But instead of praising Israel for seeking to minimize civilian casualties through careful and deliberate action, most of the world's governments shamelessly condemn it.

For seven months, many of these governments have rightly supported the war against Afghan terror. Yet after only seven days, their patience for the war against Palestinian terror ran out.

The explanations that are offered for this double standard are not convincing.

First it is said that war on Palestinian terror is different because a political process exists that can restore security and advance peace.

This is not so. There can never be a political solution for terror. The grievance of terrorists can never be redressed through diplomacy. That will only encourage more terror.

Yasser Arafat's terrorist regime must be toppled, not courted. The Oslo agreements are dead. Yasser Arafat killed them.

He tore it to shreds and soaked it in Jewish blood by violating every one of its provisions, including the two core commitments he made at Oslo: to recognize the State of Israel and to permanently renounce terrorism. With such a regime and such failure of leadership, no political process is possible. In fact, a political process can only begin when this terrorist regime is dismantled.

Second, it is said that waging war on Palestinian terror today will destabilize the region and cripple the imminent war against Sadaam Hussein.

This concern is also misplaced.

Clearly, the urgent need to topple Sadaam is paramount. The commitment of America and Britain to dismantle this terrorist dictatorship before it obtains nuclear weapons deserves the unconditional support of all sane governments.

But contrary to conventional wisdom, what has destabilized the region is not Israeli action against Palestinian terror, but rather, the constant pressure exerted on Israel to show restraint.

It is precisely the exceptional restraint shown by Israel for over a year and a half that has unwittingly emboldened its enemies and inadvertently increased the threat of a wider conflict.

If Israeli restraint were to continue, the thousands that are now clamoring for war in Arab capitals will turn into millions, and an avoidable war will become inevitable.

Half-measures against terrorists will leave their grievances intact, fueled by the hope of future victory. Full- measures will not redress those grievances, but it will convince them that pursuing terror is a prescription for certain defeat.

America must show that it will not heed the international call to stop Israel from exercising its right to defend itself. If America compromises its principles and joins in the chorus of those who demand that Israel disengage, the war on terror will be undermined.

For if the world begins to believe that America may deviate from its principles, then terrorist regimes that might have otherwise been deterred will not be deterred. Those that might have crumbled under the weight of American resolve will not crumble. As a result, winning the war will prove far more difficult, perhaps impossible.

But my friends, I must also tell you that the charge that Israel, of all countries, is hindering the war against Sadaam is woefully unjust.

For my country has done more than any other to make victory over Sadaam possible.

Twenty-one years ago, Prime Minister Menachem Begin sent the Israeli air force on a predawn raid hundreds of miles away on one of the most dangerous military missions in our nation's history.

When our pilots returned, we had successfully destroyed Sadaam's atomic bomb factory and crippled his capacity to build nuclear weapons.

Israel was safer - and so was the world.

But rather than thanking us for safeguarding freedom, the entire world condemned us.

Ten years later, when American troops expelled Iraqi forces in the Gulf War, then secretary of Defense Richard Cheney, expressed a debt of gratitude to Israel for the bold and determined action a decade earlier that had made victory possible.

Indeed, I am confident that in time those who would condemn Israel now will understand that rooting out Palestinian terror today will also make both Israel and the world safer tomorrow.

For if we do not immediately shut down the terror factories where Arafat is producing human bombs, it is only a matter of time before suicide bombers will terrorize your cities.

If not destroyed, this madness will strike in your buses, in your supermarkets, in your pizza parlors, in your cafes. Eventually, these human bombs will supplement their murderous force with suitcases equipped with devices of mass death that could make the horrors of September 11 pale by comparison.

That is why there is no alternative to winning this war without delay. No part of the terrorist network can be left intact. For if not fully eradicated, like the most malignant cancer, it will regroup and attack again with even greater ferocity. Only by dismantling the entire network will we be assured of victory.

But to assure that this evil does not reemerge a decade or two from now, we must not merely uproot terror, but also plant the seeds of freedom.

Because only under tyranny can a diseased totalitarian mindset be widely cultivated. This totalitarian mindset, which is essential for terrorists to suspend the normal rules that govern a man's conscience and prevents him from committing these grisly acts, does not breed in a climate of democracy and freedom.

The open debate and plurality of ideas that buttress all genuine democracies and the respect for human rights and the sanctity of life that are the shared values of all free societies are a permanent antidote to the poison that the sponsors of terror seek to inject into the minds of their recruits.

That is why it is also imperative that once the terrorist regimes in the Middle East are swept away, the free world, led by America, must begin to build democracy in their place.

We simply can no longer afford to allow this region to remain cloistered by a fanatic militancy. We must let the winds of freedom and independence finally penetrate the one region in the world that clings to unreformed tyranny.

That in exercising our basic right to defend ourselves Israel is condemned by Arab dictatorships is predictable.

That today a Europe which sixty years ago refused to lift a finger to save millions of Jews has turned its collective back on the Jewish State is downright shameful.

But my friends, I must admit. I expected no better from them.

Yet the America I know has always been different.

History has entrusted this nation with carrying the torch of freedom. And time and time again, through both war and peace, America has carried that torch with courage and with honor, combining a might the world has never known with a sense of justice that no power in history has possessed.

I have come before you today to ask you to continue to courageously and honorably carry that torch by standing by an outpost of freedom that is resisting an unprecedented terrorist assault. I ask you to stand by Israel's side in its fight against Arafat's tyranny of terror, and thereby help defeat an evil that threatens all of mankind.

קצת אוף טופיק אולי 66701
אבל לא ידעתי לאן להכניס את זה-

משהו שמופץ בארץ בימים האחרונים (הגיע אליי בפקס, אבל הצלחתי למצוא את המקור ב"גלובס"):

חברת היי טק ישראלית קבלה מכתב מחברה דנית שבטלה הזמנה בעקבות יחסה של ישראל לפלסטינים. הלינק מביא את המכתב הדני ואת מכתב התשובה של המנכ"ל הישראלי.

ומכתב התשובה 66702
הוא חלק מאותה צדקנות ישראלית שעליה דיבר גלעד.
ומכתב התשובה 66703
עוד פעם "צדקנות"? אולי תגוון קצת? (זה מתחיל לשעמם....)
מה לעשות? 66706
באיזו דרך אחרת ניתן להגדיר את מי שיודע להטיף מוסר לגויים על צביעותם (ולא שלא בצדק), אבל מתעלם מכך שגל הפיגועים בא כתוצאה ממדיניות החיסולים והתעלמות מיוזמות שלום (מיטשל, טנט, הסעודים)?

התחסדות אולי?
מה לעשות? 66707
הרחבת אוצר המלים שלך הוא עניינך. לי יש מלה טובה לעמדה שאתה מייצג: עיוורון.
מה לעשות? 66906
יש לך בעיה קשה של הבחנה בין סיבה למסובב.

גל הפיגועים בא כתגובה על התעלמות מהיוזמה הסעודית? בשביל זה צריך להניח נסיעה בזמן.
''אין מוקדם ומאוחר בתורה''... 66935
ואני חושב שלך יש את אותה בעיה. 67025
היוזמה הסעודית היא רק דוגמא, ומלכתחילה היה צריך לחפש דרכים מדיניות על מנת שלא ימשיך להישפך עוד דם.

אבל הרי לא בשביל זה בחרנו את הבולדוזר. בחרנו אותו בשביל ''שיכניס להם'', ואנחנו בינתיים נתעלם מהעוולות הנעשות בשטחים ונלעג לאנשים כמו יוסי ביילין שמנסים לשנות את המצב.
ביילין - סיבוב שני. 67031
אני ממש לא יודע מה רוצים מביילין/פרס.

הבטיחו מזרח תיכון חדש. ההבטחה התגשמה מעבר לכל הציפיות.
לא.לא.לא. 67033
מזרח תיכון חדש הוא ביטוי של פרס, שביילין מסתייג ממנו.

אבל מה אתם רוצים מפרס? למה אתם מחזיקים אותו כשר החוץ?
לא.לא.לא. 67050
מי מחזיק אותו? הוא נדבק לכסא כמו קרציה. דור הולך ודור בא והפרס לעולם יושב.

ובעניין בחירתו של שרון כדי שיכניס להם- הרי אתה יודע שזה לא נכון. הוא נבחר כי אנשים לא רצו יותר את ברק, ושרון היה ברירת מחדל. כך שזה לא שהוא נבחר, אלא שברק הועף.
ביילין? 67201
ביילין הוביל אותנו לכל הקטסטרופה הזו, אז להגיד ש''לפחות הוא מנסה'' מקביל בדיוק ללהגיד שגם שרון מנסה למצוא פתרון, בדרכו, לסכסוך.
וכמו שאסתי אמרה אחרי, שרון לא נבחר כדי ''להכניס להם''. ברק הפך את עצמו לקריקטורה, וכל ההתנהלות שלו מפרוץ האינתיפאדה היתה פשוט מביכה עד מגוחכת. אלמלא שרון היה נבחר, ברק היה מקבל מסר מוטעה לכך שהעם נותן לגיטימציה לזיגזג ולנסיונות המטופשים לפייס את האלים.
יש גבול לדרך המדינית, והוא שכשהצד השני בוחר במודע להפעיל אלימות. כל צעד מדיני, כל ויתור לאחר מכן יתפרש אך ורק כנצחון הכח. אלימות מכריעים, לצערי, באלימות. המבחן האמיתי של שרון הוא פרצופה של המנהיגות הפלשתינית לאחר ''חומת מגן''. אבל בכל הקשור לטרור ולזרועות הפונדמנטליסטיות, זה תפקידנו לוודא שלא יוכלו להרע לאזרחי המדינה, כיון שהצד השני לא נוקף אצבע.
פרס נשאר כשר חוץ, לדעתי, בעיקר כיון שעזיבת פירורי השמאל את הממשלה תוליד גל חדש של ביקורת בינ''ל, והפעם ברמה שונה לגמרי ממה שהיתה עד עכשיו. ממשלה על טהרת הימין פשוט תתן עוד פתח לאנטישמיים ולשונאי-ישראל למיניהם.
ביילין? כן,ביילין! 67212
1. "אלימות מכריעים, לצערי, באלימות." (לצערך? נראה לי שאתה נהנה מזה.)
נכון, הבריטים הצליחו לדכא את רצוננו בעצמאות ע"י אלימות ולכן עזבו, הצרפתים הצליחו לדכא את האלג'יראים ולכן נתנו להם עצמאות, שלא לדבר על נפלאות המכות שהיכו האמריקאים בוויטנאמים והרוסים באפגאנים. באמת, נצחונות להפליא.

2."ביילין הוביל אותנו לכל הקטסטרופה הזו"? I don't think so. מה שהוביל אותנו לקטסטרופה הזו הן 35 שנות כיבוש, העיכובים שעשה נתניהו בתהליך אוסלו, המשחקים של ברק והכוחנות הבוטה של שרון (וכמובן גם האופי המפוקפק של עראפאת).
ביילין הוא מהשפויים האחרונים שמנסים להחזיר אותנו לדרך הנכונה לפני שיישפך כאן עוד דם. לצערי, דבר זה לא יקרה כ"כ מהר, אם בכלל.

3.מפלגת העבודה וביחוד פרס, מתבזים בישיבה בממשלה הנוכחית. היה מוטב לכולנו שהממשלה תהיה על טהרת הימין, אבל גוש זה מעדיף כמובן את העבודה כעלה תאנה (ולכן גם לא היה מתנגד לשותפות ביילין ומרצ בממשלה).

4. לא כל מי שמבקר את מדיניות ישראל בשטחים (שהתחילה הרבה לפני אינתיפדת אל-אקצא) הוא אנטישמי ושונא-ישראל.
להיפך, סביר יותר שהוא מנסה להציל אותנו מעצמנו.
(מעניו מה היה קורה למשל, לו ממשלת רייגן לא היתה נותנת לישראל "אור ירוק" בכניסה ללבנון.)
עם דמגוג תתמוגג ועם עקש תתפתל 67222
1. זה הרי "ידוע" שכל הימנים נהנים לשפוך דם, "ואין להאריך בדבר המצער".
2. ביילין ללא ספק "מהמוכשרים" שבמוכשרי עמנו. (לו רק העמים הנידונים היו מוכשרים כמותו...)
3. ברור כשמש שהיה יותר טוב לכולכם, לו הממשלה הייתה על טהרת הימין.
4. כל מי שמנסה להציל את היהודים מעצמם, הוא אנטישמי!
חלילה לנו שביילין 67425
בוודאי. אני חי מאלימות. אלימות היא משוש חיי ותאוות נפשי.
לא כמו ערפאת, כמובן. לו יש "אופי מפוקפק", שכנראה שתרם למרחץ הדמים שמתרחש כאן שנה וחצי.
ולשאר דבריך :
הבריטים לא הצליחו לדכא את רצוננו לעצמאות, לכן חזרו לבריטניה.
הצרפתים לא הצליחו לדכא את האלג'יראים ולכן חזרו לצרפת.
האמריקאים לא הצליחו להביס את הוויטנאמים ולכן חזרו לארה"ב.
לאן אתה בדיוק מתכוון לחזור?! תרצה את זה או לא, ארגון הטרור היחיד בעולם עם בסיס טריטוריאלי מוכר גובל עם הארץ שלך. אין לך לאן לברוח. אין לך מאיפה לסגת.
תצא מהשטחים? מה מפריע להם לפגע בתוך הקו הירוק?
תבין - אתה רוצה שלום. אני רוצה שלום. אבל בשביל השלום אתה צריך צד שני, שכרגע מנסה אך ורק להרוג אותך. אתה מבין כמה מגוחך אתה נשמע?
צריך הידברות. צריך לעודד את הגורמים המתונים ברשות. צריך לעשות אלף ואחד דברים וצריך היה לעשות אלף ואחד דברים. אבל כרגע צריך להגן על אזרחי המדינה. כרגע יש להילחם נגד התוקפן.
ולפני שתנסה אפילו, התוקפן הוא החמאס, הג'יהאד, התנזים ובראש ובראשונה ערפאת. לא הפלסטיני הקטן, לא האזרח ברחוב.

וכדרך אגב - לא כל מי שמבקר את ישראל הוא שונא ישראל. אבל אלו שכן, יוכלו לפעול בחופשיות גדולה הרבה יותר במידה והעבודה תפרוש.
ובמידה ואתה עונה לתגובה הזו, תשתדל שלא להעליב אותי הפעם.
חלילה לנו שביילין 67432
1. כמו שאתה ציינת יש לנו מאיפה לצאת - השטחים, ולאן ל"סגת" - הקו הירוק. במקרה כזה, הם יוכלו להכריז על מדינתם, ואז כל מקרה של תקיפה הוא ענין בין שתי מדינות ריבוניות - דבר שיגרום להם לחשוב לפני שינקטו בפעולה כזו.
(ואפשר להזכיר גם את יציאת ישראל מסיני ב1957 שהביאה לשקט יחסי במשך 10 שנים, ואת יציאת ישראל מלבנון שהביאה להפסקת הקטיושות עד להסתבכות של התקופה האחרונה.)

2. הדרך שאתה ממליץ עליה היא בסופו של דבר פגיעה בפלסטיני מהרחוב, דבר המגביר את המוטיבציה לטרור. כך יוצא שבעצם הגברת את מה שרצית לשרש מלכתחילה. אם אתה רוצה לעודד את הגורמים המתונים ברשות, עליך לחתור למו"מ מדיני, דבר שלא נעשה כלל בתקופת הממשלה הנוכחית (אלא כהסחה ומראה עיניים בלבד).
חלילה לנו שביילין 67440
1. הבדל דק: סיני זה מדבר.
בין טול-כרם לנתניה יש סדר גודל של 10 ק"מ.
אין דבר כזה לצאת מהשטחים. אם נרצה או לא נרצה, נהיה חשופים לפגיעת הגופים העוינים היושבים בשטחים, שיפעלו בצורה חופשית ואפילו בעידוד הממסד לפגוע בתושבי א"י.
זה בדיוק מה שקרה עם הרשות עד כה. למה אתה חושב שניתן לסמוך על הפלשתינים באוטונומיה אמיתית? כאשר הם האחראים היחידים על מדיניות החוץ, ועשויים לשמש בסיס לפעילות עוינת של מדינות עם כח צבאי גדול יותר מילד עם אבן כמו איראן או עיראק.
זוהי תכנית השלבים בהתגלמותה. אני לא זוכר איזה מספר שלב בדיוק, אבל זה בדרך. המנהיגות הפלשתינית העכשווית עדיין לא ויתרה על א"י השלמה שלהם, עם תושבים ביפו וכולי.

2. מו"מ מדיני עם מי? ערפאת? או שאתה מתכוון להנפיץ ברי סמכות מתונים משום מקום?
כרגע יש משטר ברשות, שעמו לא ניתן יהיה לחתום על שום הסכם. איזו עדות נוספת אתה צריך? עם כל המסמכים שנמצאו במוקטעה, קשה לי להאמין שאתה עוד מאמין באיש.
אם כן, יש לחכות לחילוף מנהיגות בשביל מו"מ.

מרגיז אותי השימוש הציני שהרוצחים הללו עושים בילדים, בנשים ובשאר תושבי המחנות אליהם נכנסנו. אבל אם זה אופי הלחימה שהם כופים, אין לנו ברירה - מה אחרת? נישב בחיבוק ידיים בעוד הם פורעים בערינו?

ברור שיטב לכל אם הפלשתינים יטפלו בקיצוניים שלהם בעצמם. אבל הם לא, וזה לא חלל שניתן להותיר ריק.
כאשר תקום מנהיגות אמיתית ואחראית, אשר ניתן יהיה לסמוך על שאיפתה האמיתית לדו קיום עמנו, נסיגה ועזרה למדינה שבדרך תהיה גם הבחירה שלי.
אבל נכון לעכשיו, עוד חזון למועד.
שאלה ותשובה. 67441
"מו"מ מדיני עם מי? ערפאת? או שאתה מתכוון להנפיץ ברי סמכות מתונים משום מקום?"

"צריך הידברות. צריך לעודד את הגורמים המתונים ברשות."

אז מי הם הגורמים המתונים ברשות שהזכרת?
שאלה ותשובה. 67449
אני לא יודע. אני לא יושב באמ"ן עם ניתוח המצב הפוליטי בשטחים.
ובכל מקרה, "לעודד" זה לא "משא ומתן". כל דבר בעיתו.
כאשר אותם גורמים מתונים, שאני מפלל שקיימים, יקחו את השלטון, נוכל לנהל עימם משא ומתן, תוך ויתורים כואבים, מחלוקות פנימיות וכל שאר השאלות בהן הפכנו עד ספטמבר 00.

עמדתי קודם על הבדל בעמדותינו: אתה מאמין בעכשיו. אני מאמין באחר-כך, כשהמצב יבשיל. הפתרון שעלה בקמפ-דיויד, למשל, הוא פתרון שעשוי להיות טוב ואולי אפילו לעבור בכנסת או משאל עם - במידה והצד השני נכון לויתורים משל עצמו ובוחר בשלום כאסטרטגיה. אפילו יותר מכך, הפתרון תלוי בממשלה באותה העת, ובתקווה שלא תהיה טפשה מספיק כדי לפספס את ההזדמנות, כאשר תגיע.
שאלה ותשובה. 67453
"אחר כך, כשהמצב יבשיל."

אותו פזמון ישן ששמענו בימי גולדה ובימי שמיר, ובכל ויכוח עם הימין שהסביר למה לא לנסות אפילו. הפזמון הזה הביא עלינו ובמקומות אחרים (יוגוסלביה לשעבר, לדוגמא, או צפון אירלנד) רק שפיכות דמים.

המדיניות הכוחנית שאתה ממליץ עליה סותרת גישה פייסנית יותר בעתיד, משתי סיבות:
א. העם הפלסטיני בטוח בצדקתו, כשם שאנחנו היינו בטוחים בצידקתנו מול הבריטים, וכל מכה קשה שהיו מכים אותנו לא היתה גורמת לנו לנטוש את המאבק.
סכסוכים כאלה נפתרים רק בדרך מדינית, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
ב. גם אם בעתיד תהיה הזדמנות לשלום, התקופה הזו לא תימחק ולא תישכח פתאום. המשך הלחימה רק יגביר את העוינות והתסכול ההדדיים, ותקשה על התהליך העתידי.
אז בוא ונתמצת. 67496
כרגע פועלים בשטחי הרשות ארגוני טרור קיצוניים ששמו להם כמטרה לחסל את מדינת ישראל.
אנא אמור לי מה המדיניות שלך כלפיהם כרגע, ואז יהיה פה בסיס לדיון.
בנוסף 67596
ישנם גם גורמים מתונים שהיו מעדיפים לסיים את דרך הטרור, ואיתם צריך לדבר ולהפריד ביניהם לבין הקיצונים.
ההכאה בטרור היא בעיקר תפקיד השב''כ ולא צה''ל, ואת המלחמה בו כמובן צריך להמשיך במקביל.
ואז 67801
ואחרי ההפרדה מהקיצונים תעשה מה?

שנית אני אומר. יש תשתית טרור ומחבלים ששמו להם למטרה להרוג אותך. אז מספר פעילים מתונים יסכימו לוותר על הטרור לבינתיים ולדבר איתך. רוב הסיכויים שללא נוכחות צה"ל, הקיצוניים יוציאו אותם להורג על שיתוף פעולה.
איך אתה מונע מהקיצוניים הללו להוציא פיגועים מעבר לקו הירוק?
ואז 67802
הפעילות הצבאית צריכה להיעשות בנוסף ובמקביל לפעילות המדינית, לא במקומה.

רק כך יכול לבוא פתרון שיהיה גם מענה לטרור.
ואז 67814
לאחר שהגענו למסקנה שפעילות צבאית צריכה להעשות (בהיקף כלשהו), אשאל:
האם אתה מתכוון לערוך משא ומתן עם ערפאת ואנשיו, או שמא עם מנהיגות אלטרנטיבית כלשהי?
לדעתי היה צריך ממזמן לדון בפתרונות עם פורומים שונים ברשות הפלשתינית, ולדחוק את ערפאת. הוא אף הוכיח שפניו רחוקות מלשלום ושרצונו בהמשך הסכסוך לאחר קמפ דיויד.
יפה. 67819
אבל גם זה לא נעשה, אלא רק האופציה הצבאית.
ושוב למרבה הצער אנחנו רואים שמבצע ''חומת מגן'' לא חיסל את הטרור אלא רק בצורה נקודתית.
יפה. 67825
אז אם אתה חושב שיש לפעול צבאית נגד הטרור והיה צריך להחליף את ערפאת במנהיגות צעירה, אחראית ומתונה, על מה לעזאזל אנחנו מתווכחים ?! ( - :

ובהקשר הזה - כעת הודיעו שערפאת ישוחרר מהמוקטעה בתמורה לאסירת רוצחי זאבי ואחד ממארגני "קארין אי" בחסות בינלאומית.
לאור זה, קשה לי לראות כיצד אנחנו מתקרבים למטרה הנ"ל.
יפה. 67826
ורק עוד עניין אחד - רוב אנשי השמאל עמם דיברתי על הרעיון הזה זעקו כנגד "הכתבת מנהיגות" לעמים אחרים.
כלומר, שכל עוד שערפאת הוא השליט הנבחר כביכול של הפלשתינים, אין לנו הזכות להחליפו או להדיין עם גורמים שונים.
מה העמדה שלך בעניין?
יפה. 67851
לצערי, עראפת אכן מעדיף להמשיך במלחמה על מנת שלא יצטרך לפתור את בעיותיו הפנימיות או יהיה חשוף לביקורת על משטרו (ויש דבר כזה בחברה הפלסטינית, גם אם במידה מועטה), ובכך הוא גם משת''פ של שרון שגם לו אין דרך אחרת מלבד משחקי המלחמה.(ובצורה אחרת גם מפלגת העבודה וביחוד פרס הם משת''פים של שרון.)

מצד שני, חוץ מהענין של ''הכתבת מנהיגות'', ספק אם מנהיג אחר יוכל להגיע איתנו להסכם כלשהו, כי יהיה נתון לסכנה מצד עמו או שבגלל זה יקצין את עמדתו.

לכן יש צורך שהאמריקאים יכפו הסכם על שני הצדדים, ואם גם זה לא יעזור לא יהיה מנוס מהפרדה חד-צדדית.(דבר שיגרור הקמת מדינה פלסטינית שבתור מדינה ריבונית תתקשה יותר לתמוך בטרור.)
יפה. 67889
לפי מה אתה קובע את "ציר המשת"פיות"? אולי שרון (לשיטתך) הוא משת"פ של ערפאת?
יפה. 67969
שרון מספק לערפאת את התירוץ להמשיך בהתנהגותו ע''י הפצצות בלתי פוסקות (גם בתקופת ה''רגיעה'') על מטרות הרשות ולא על בסיסי החמאס והג'יהאד, אבל אין ספק ששניהם בהתנהגותם מזינים זה את זה.
יפה. 67975
בדיוק. באותה מידה אתה יכול לטעון שערפאת מספק לשרון את התירוץ וגו'.
בסיסי החמאס והג'יהאד? 68004
נא פרט.
אין לי את הפרטים 68108
אבל לפני כמה שבועות ציין ב. מיכאל בטורו השבועי במי פוגעים ובמי לא, תוך כדי איזכור שמות ומקומות.

הנפגעים היו הרשות והמקורבים לה, ואלה שנמנעו מפגיעה בהם היו דווקא הקיצוניים.
יפה. 67903
Why would it be harder for a Palestinian state to harbour terrorists than it is for the Palestinian Authority?
Iran, Syria, and Lebanon are all examples of nations who harbour terrorists with impunity. (Syria is even on the UN Security Council.) On the other hand, it will be harder for Israel to fight terrorism when the territories are sovereign. Besides, as Dov Anashlowich constantly points out, the Palestinians can always make demands later, and by legitimizing terrorist acts, people like you are making it more likely that they will ask to redress their grievences through terrorism.
יפה. 67968
סוריה ואיראן לא שולחות טרוריסטים ישירות משטחן, אלא תומכות בחיזבאללה. לבנון היא לא בדיוק בעלת כח להילחם בחיזבאללה.

על סמך מה אתה טוען שפעולות טרור הן לגטימיות בעיני?
ביילין? 67354
שרון משאיר את פרס בתפקיד שר החוץ כדי להמנע מגל של ביקורת ישראלית בנוסח שלום הגליל. ייתכן שזו הסיבה שחיכה שיישפך דם רב כל כך בטרם הורה לצה''ל לפלוש.
שרון גילה לך את זה בעצמו? 67356
שרון גילה לך את זה בעצמו? 67364
שים "אני משער ש" לפני תגובתו של אשר לבשן, ואני משער שתקבל טענה כשרה למהדרי בלבן. זו גם ההשערה הלא-מספקת שלי, בהעדר משהו יותר טוב. יש לך משהו כזה?
שרון גילה לך את זה בעצמו? 67366
רק רציתי שאשר יעשה את זה בעצמו, ולא יציג את זה כקביעה אבסולוטית.
שרון גילה לך את זה בעצמו? 67373
נודניק. חששתי שתציק לי ולכן סייגתי את המשפט השני. שכחתי לסייג את הראשון (-:
קצת אוף טופיק אולי - אבל שווה 66704
אסתי,

יש לך (או למישהו) קישורית לגירסה אנגלית של מכתבו של שוהם?
קצת אוף טופיק אולי - אבל שווה 66705
יש בלינק עצמו קישור לאימיילים באנגלית.
please translate to Inglish 67991
.it is very importent.Very well writen.
העתקה או פרסום מחדש? 101860
האם מפלגת תקומה קיבלה אישור לפרסם עותק מהמאמר הזה באתר שלה?
או שמדובר בגניבה?
העתקה או פרסום מחדש? 101881
ובכן, זה מעניין.

גם בדף הזה, וגם במאמר השני מתוך האייל שפורסם באתר של "תקומה", יש אזכורים לכך שהמאמר פורסם באייל. (בשני המקרים יש קישורים לא מתפקדים)

במאמר של אלי אפילו רשום למטה שכל הזכויות שמורות לאייל.

השאלה היא אם ההעתקה הזו נעשתה ברשות, ואם כן, ברשותו של מי?
האם הכותבים נשאלו? האם שולמו להם תמלוגים כלשהם?

מיץ אמר פעם כי אם מוכיחים הפרת זכויות יוצרים, אפשר לזכות במשפט בפיצויים של כמה עשרות אלפי שקלים *ללא צורך בהוכחת נזק כלשהו*.
ארמע"ד ‏1, אבל זו נראית לי דרך טובה לממן איזה שדרוג חביב לשרתים של האייל...

מעניין יהיה לשמוע את חברי המערכת.

1 תגובה 97269
העתקה או פרסום מחדש? 101968
הלינק נכתב שם פשוט משום שהם עשו קאט-נ-פייסט מעמוד ההדפסה של המאמר (כלומר, העמוד שמגיעים אליו אם לוחצים על "הדפס בלי תגובות").
במאמר של גיא וינר שהועתק ל"בדידות" הם אפילו לא טרחו לעבור לעמוד ההדפסה, וכך נשלח הקורא שלוחץ על שם הכותב אל עמוד הכותב של גיא, רק תחת הדומיין הלא נכון...

אבל טובי יועצינו המשפטיים עובדים עכשיו על מציאת דרך לעשות כסף מהעניין. (:
העתקה או פרסום מחדש? 101978
אני מקווה שהדוד גוגל שלנו יזכה אף הוא בתגמול הולם על מאמציו הראויים לכל שבח.
העתקה או פרסום מחדש? 101981
זה יהיה קצת קשה- כתובת הדואר שלו לא תקפה...
העתקה או פרסום מחדש? 101995
במאמר של דב אנשלוביץ, לפחות, הם כתבו שמקור המאמר הוא מהאייל הקורא, ונתנו לינק (פועל, הפעם) לעמוד הראשי.

העתקה או פרסום מחדש? 101996
גם אני עומד לשים כמה דיסקים טובים אצלי באתר, אך אומנים יקרים אל חשש - אני אשים לינק לאתר שלכם.
העתקה או פרסום מחדש? 101998
לפחות לשיטתו של טל כהן ההשוואה אינה תופסת. אם זכויות יוצרים עוסקות רק בעניין הכספי, ואם האתר אינו מניב הכנסות, אין פסול בההעתקות האלה.

אולי יש בהן משום פגיעה ברווח עתידי אפשרי, אבל זה נכון לכל יצירה שאינה מופצת בזמן נתון.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים