|
||||
|
||||
1. כמו שאתה ציינת יש לנו מאיפה לצאת - השטחים, ולאן ל"סגת" - הקו הירוק. במקרה כזה, הם יוכלו להכריז על מדינתם, ואז כל מקרה של תקיפה הוא ענין בין שתי מדינות ריבוניות - דבר שיגרום להם לחשוב לפני שינקטו בפעולה כזו. (ואפשר להזכיר גם את יציאת ישראל מסיני ב1957 שהביאה לשקט יחסי במשך 10 שנים, ואת יציאת ישראל מלבנון שהביאה להפסקת הקטיושות עד להסתבכות של התקופה האחרונה.) 2. הדרך שאתה ממליץ עליה היא בסופו של דבר פגיעה בפלסטיני מהרחוב, דבר המגביר את המוטיבציה לטרור. כך יוצא שבעצם הגברת את מה שרצית לשרש מלכתחילה. אם אתה רוצה לעודד את הגורמים המתונים ברשות, עליך לחתור למו"מ מדיני, דבר שלא נעשה כלל בתקופת הממשלה הנוכחית (אלא כהסחה ומראה עיניים בלבד). |
|
||||
|
||||
1. הבדל דק: סיני זה מדבר. בין טול-כרם לנתניה יש סדר גודל של 10 ק"מ. אין דבר כזה לצאת מהשטחים. אם נרצה או לא נרצה, נהיה חשופים לפגיעת הגופים העוינים היושבים בשטחים, שיפעלו בצורה חופשית ואפילו בעידוד הממסד לפגוע בתושבי א"י. זה בדיוק מה שקרה עם הרשות עד כה. למה אתה חושב שניתן לסמוך על הפלשתינים באוטונומיה אמיתית? כאשר הם האחראים היחידים על מדיניות החוץ, ועשויים לשמש בסיס לפעילות עוינת של מדינות עם כח צבאי גדול יותר מילד עם אבן כמו איראן או עיראק. זוהי תכנית השלבים בהתגלמותה. אני לא זוכר איזה מספר שלב בדיוק, אבל זה בדרך. המנהיגות הפלשתינית העכשווית עדיין לא ויתרה על א"י השלמה שלהם, עם תושבים ביפו וכולי. 2. מו"מ מדיני עם מי? ערפאת? או שאתה מתכוון להנפיץ ברי סמכות מתונים משום מקום? כרגע יש משטר ברשות, שעמו לא ניתן יהיה לחתום על שום הסכם. איזו עדות נוספת אתה צריך? עם כל המסמכים שנמצאו במוקטעה, קשה לי להאמין שאתה עוד מאמין באיש. אם כן, יש לחכות לחילוף מנהיגות בשביל מו"מ. מרגיז אותי השימוש הציני שהרוצחים הללו עושים בילדים, בנשים ובשאר תושבי המחנות אליהם נכנסנו. אבל אם זה אופי הלחימה שהם כופים, אין לנו ברירה - מה אחרת? נישב בחיבוק ידיים בעוד הם פורעים בערינו? ברור שיטב לכל אם הפלשתינים יטפלו בקיצוניים שלהם בעצמם. אבל הם לא, וזה לא חלל שניתן להותיר ריק. כאשר תקום מנהיגות אמיתית ואחראית, אשר ניתן יהיה לסמוך על שאיפתה האמיתית לדו קיום עמנו, נסיגה ועזרה למדינה שבדרך תהיה גם הבחירה שלי. אבל נכון לעכשיו, עוד חזון למועד. |
|
||||
|
||||
"מו"מ מדיני עם מי? ערפאת? או שאתה מתכוון להנפיץ ברי סמכות מתונים משום מקום?" "צריך הידברות. צריך לעודד את הגורמים המתונים ברשות." אז מי הם הגורמים המתונים ברשות שהזכרת? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. אני לא יושב באמ"ן עם ניתוח המצב הפוליטי בשטחים. ובכל מקרה, "לעודד" זה לא "משא ומתן". כל דבר בעיתו. כאשר אותם גורמים מתונים, שאני מפלל שקיימים, יקחו את השלטון, נוכל לנהל עימם משא ומתן, תוך ויתורים כואבים, מחלוקות פנימיות וכל שאר השאלות בהן הפכנו עד ספטמבר 00. עמדתי קודם על הבדל בעמדותינו: אתה מאמין בעכשיו. אני מאמין באחר-כך, כשהמצב יבשיל. הפתרון שעלה בקמפ-דיויד, למשל, הוא פתרון שעשוי להיות טוב ואולי אפילו לעבור בכנסת או משאל עם - במידה והצד השני נכון לויתורים משל עצמו ובוחר בשלום כאסטרטגיה. אפילו יותר מכך, הפתרון תלוי בממשלה באותה העת, ובתקווה שלא תהיה טפשה מספיק כדי לפספס את ההזדמנות, כאשר תגיע. |
|
||||
|
||||
"אחר כך, כשהמצב יבשיל." אותו פזמון ישן ששמענו בימי גולדה ובימי שמיר, ובכל ויכוח עם הימין שהסביר למה לא לנסות אפילו. הפזמון הזה הביא עלינו ובמקומות אחרים (יוגוסלביה לשעבר, לדוגמא, או צפון אירלנד) רק שפיכות דמים. המדיניות הכוחנית שאתה ממליץ עליה סותרת גישה פייסנית יותר בעתיד, משתי סיבות: א. העם הפלסטיני בטוח בצדקתו, כשם שאנחנו היינו בטוחים בצידקתנו מול הבריטים, וכל מכה קשה שהיו מכים אותנו לא היתה גורמת לנו לנטוש את המאבק. סכסוכים כאלה נפתרים רק בדרך מדינית, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. ב. גם אם בעתיד תהיה הזדמנות לשלום, התקופה הזו לא תימחק ולא תישכח פתאום. המשך הלחימה רק יגביר את העוינות והתסכול ההדדיים, ותקשה על התהליך העתידי. |
|
||||
|
||||
כרגע פועלים בשטחי הרשות ארגוני טרור קיצוניים ששמו להם כמטרה לחסל את מדינת ישראל. אנא אמור לי מה המדיניות שלך כלפיהם כרגע, ואז יהיה פה בסיס לדיון. |
|
||||
|
||||
ישנם גם גורמים מתונים שהיו מעדיפים לסיים את דרך הטרור, ואיתם צריך לדבר ולהפריד ביניהם לבין הקיצונים. ההכאה בטרור היא בעיקר תפקיד השב''כ ולא צה''ל, ואת המלחמה בו כמובן צריך להמשיך במקביל. |
|
||||
|
||||
ואחרי ההפרדה מהקיצונים תעשה מה? שנית אני אומר. יש תשתית טרור ומחבלים ששמו להם למטרה להרוג אותך. אז מספר פעילים מתונים יסכימו לוותר על הטרור לבינתיים ולדבר איתך. רוב הסיכויים שללא נוכחות צה"ל, הקיצוניים יוציאו אותם להורג על שיתוף פעולה. איך אתה מונע מהקיצוניים הללו להוציא פיגועים מעבר לקו הירוק? |
|
||||
|
||||
הפעילות הצבאית צריכה להיעשות בנוסף ובמקביל לפעילות המדינית, לא במקומה. רק כך יכול לבוא פתרון שיהיה גם מענה לטרור. |
|
||||
|
||||
לאחר שהגענו למסקנה שפעילות צבאית צריכה להעשות (בהיקף כלשהו), אשאל: האם אתה מתכוון לערוך משא ומתן עם ערפאת ואנשיו, או שמא עם מנהיגות אלטרנטיבית כלשהי? לדעתי היה צריך ממזמן לדון בפתרונות עם פורומים שונים ברשות הפלשתינית, ולדחוק את ערפאת. הוא אף הוכיח שפניו רחוקות מלשלום ושרצונו בהמשך הסכסוך לאחר קמפ דיויד. |
|
||||
|
||||
אבל גם זה לא נעשה, אלא רק האופציה הצבאית. ושוב למרבה הצער אנחנו רואים שמבצע ''חומת מגן'' לא חיסל את הטרור אלא רק בצורה נקודתית. |
|
||||
|
||||
אז אם אתה חושב שיש לפעול צבאית נגד הטרור והיה צריך להחליף את ערפאת במנהיגות צעירה, אחראית ומתונה, על מה לעזאזל אנחנו מתווכחים ?! ( - : ובהקשר הזה - כעת הודיעו שערפאת ישוחרר מהמוקטעה בתמורה לאסירת רוצחי זאבי ואחד ממארגני "קארין אי" בחסות בינלאומית. לאור זה, קשה לי לראות כיצד אנחנו מתקרבים למטרה הנ"ל. |
|
||||
|
||||
ורק עוד עניין אחד - רוב אנשי השמאל עמם דיברתי על הרעיון הזה זעקו כנגד "הכתבת מנהיגות" לעמים אחרים. כלומר, שכל עוד שערפאת הוא השליט הנבחר כביכול של הפלשתינים, אין לנו הזכות להחליפו או להדיין עם גורמים שונים. מה העמדה שלך בעניין? |
|
||||
|
||||
לצערי, עראפת אכן מעדיף להמשיך במלחמה על מנת שלא יצטרך לפתור את בעיותיו הפנימיות או יהיה חשוף לביקורת על משטרו (ויש דבר כזה בחברה הפלסטינית, גם אם במידה מועטה), ובכך הוא גם משת''פ של שרון שגם לו אין דרך אחרת מלבד משחקי המלחמה.(ובצורה אחרת גם מפלגת העבודה וביחוד פרס הם משת''פים של שרון.) מצד שני, חוץ מהענין של ''הכתבת מנהיגות'', ספק אם מנהיג אחר יוכל להגיע איתנו להסכם כלשהו, כי יהיה נתון לסכנה מצד עמו או שבגלל זה יקצין את עמדתו. לכן יש צורך שהאמריקאים יכפו הסכם על שני הצדדים, ואם גם זה לא יעזור לא יהיה מנוס מהפרדה חד-צדדית.(דבר שיגרור הקמת מדינה פלסטינית שבתור מדינה ריבונית תתקשה יותר לתמוך בטרור.) |
|
||||
|
||||
לפי מה אתה קובע את "ציר המשת"פיות"? אולי שרון (לשיטתך) הוא משת"פ של ערפאת? |
|
||||
|
||||
שרון מספק לערפאת את התירוץ להמשיך בהתנהגותו ע''י הפצצות בלתי פוסקות (גם בתקופת ה''רגיעה'') על מטרות הרשות ולא על בסיסי החמאס והג'יהאד, אבל אין ספק ששניהם בהתנהגותם מזינים זה את זה. |
|
||||
|
||||
בדיוק. באותה מידה אתה יכול לטעון שערפאת מספק לשרון את התירוץ וגו'. |
|
||||
|
||||
נא פרט. |
|
||||
|
||||
אבל לפני כמה שבועות ציין ב. מיכאל בטורו השבועי במי פוגעים ובמי לא, תוך כדי איזכור שמות ומקומות. הנפגעים היו הרשות והמקורבים לה, ואלה שנמנעו מפגיעה בהם היו דווקא הקיצוניים. |
|
||||
|
||||
Why would it be harder for a Palestinian state to harbour terrorists than it is for the Palestinian Authority?
Iran, Syria, and Lebanon are all examples of nations who harbour terrorists with impunity. (Syria is even on the UN Security Council.) On the other hand, it will be harder for Israel to fight terrorism when the territories are sovereign. Besides, as Dov Anashlowich constantly points out, the Palestinians can always make demands later, and by legitimizing terrorist acts, people like you are making it more likely that they will ask to redress their grievences through terrorism. |
|
||||
|
||||
סוריה ואיראן לא שולחות טרוריסטים ישירות משטחן, אלא תומכות בחיזבאללה. לבנון היא לא בדיוק בעלת כח להילחם בחיזבאללה. על סמך מה אתה טוען שפעולות טרור הן לגטימיות בעיני? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |