 |
וייל ופוזנר: רדיקליזציה של שוק הנדל''ן | 3850 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
קראתי ברפרוף. זה קצת קיצוני: מבטלים את זכות הקניין, ויוצרים מעין אנרכיה שמבוססת על כסף במקום על כח. לא נשמע מקום נעים לגור בו. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הדברים אני מנסה להזכר ברעיון כלכלי-חברתי גרוע יותר בו נתקלתי - לשווא. נראה שמן הקומוניזם הם לוקחים את רתימת הרכוש הפרטי למעט הכלל, מן השוק החופשי את שיטת המיסוי ויוצרים מעין ג'נטריפיקציה מופרטת מסוייטת במיוחד. (אני לוקח את דבריי בחזרה למפרע מאחר וטרם קראתי את הדברים כלשונם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תדרי רדיו הם רכוש פרטי, או שמדובר במשאב ציבורי אותו הממשלה מחכירה לגוף פרטי? ואם במקרה השני מדובר, למה שהממשלה - כנציגת הציבור - לא תורשה להעביר תדרים למרבה במחיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימוק נגדי מתבקש: אם לבעלים אין אופק של בעלות מעבר לשנה, האם משתלם להשקיע השקעות שנושאות פרי רק לאחר מספר שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שסבור שתוך 10 שנים הנכס יניב כך וכך, יעלה את מחיר הנכס בהתאם. כך הוא לא יצא נפסד במקרה שמישהו יקח ממנו את הנכס. הבעיה היותר בסיסית היא מנטלית: להתרגל לחיות בקיבוץ, אבל שבו כל אחד יכול לקחת לך את האופניים בכל רגע. אפילו לא צריך את התרוץ שזה למטרה חשובה או צודקת. מעבר לזה, אני מנסה לחשוב על משחק מונופול שבו כל אחד יכול לקחת לי כל רחוב בכל רגע, ולקלקל לי את הרצפים - ונהיה לי כאב ראש. אני משוכנע שגם כלכלית זה אנרכיסטי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכרות קרובה - גם לקיבוץ זה החזיק שני דורות וחצי בקושי. ואני יכול לשעמם אתכם בסיפורים מיתולוגיים על ההוא שלקחו לו את המעיל וההוא שהשתמשו לו ברכב ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא מדובר על כל אחד. אלא על מי שיש לו מספיק כסף. עד כמה השינוי הזה ישנה את קיטוב הצטברות ההון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, לכל צורך מעשי יש הרבה יותר סיכוי שיקחו לך את האופניים או החדר בקיבוץ הזה שאתה גר בו, מאשר בקיבוץ אמיתי. כותבי המאמר מודעים לזה ואפילו כותבים מפורשות שײמחקר פסיכולוגי מראה שצבירה של חפצים מעבר לסף בסיסי לא מובילה לחיים יותר שמחים. חוויות חשובות יותר מרכושײ. אני יודע מהנסיון האישי שלי, שילד הכי רוצה צעצוע ברגע שילד אחר לוקח אותו.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שקריאת מחקרים שמראים שצבירה של חפצים מעבר לסף בסיסי לא מובילה לחיים יותר שמחים לא מביאה לדעיכת התשוקה לצבירה של חפצים מעבר לסף בסיסי בתקווה שזה יוביל אם לא לחיים יותר שמחים אז לרגעים שמחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק שמתחת לסף הבסיסי הזה מצויים בקלות הדירה שלך, הרכב שלך, המיטה שלך, המקרר שלך, הבגדים שלך (טוב, לא כולם), השירותים שלך ורצוי גם המקלחת, וכן הלאה. ערעור הבעלות על הדברים האלה פוגע משמעותית בחיים ובשמחתם, גם לפי מחקרים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני הבנתי1 שהם מציעים להחיל את ההסדר רק על נכסים מניבים, כפי שטל מציע למטה. כך שאפשר להירגע עם השירותים וגם עם הרכב. 2. גם אני חשבתי כמו טל שאפשר להחריג דירה אחת למשק בית, אבל אולי גם בלי החרגה כזו זה פחות נורא מכפי שאתם מציירים. אני פשוט חושב שהשוק יעבור בהמוניו לשכירות, ולטווחים ארוכים. חוזה שכירות שמעוגן גם במקרה של החלפת בעלות על הדירה, עם קנס גבוה מאוד למשכיר על פינוי מוקדם, נותן את היציבות המבוקשת לדייר, וגם הערכת ערך יציבה למדי לבעל הדירה. 2'. כבר נאמר באייל שאם כולם יתרגלו לחשוב על מחירי הדיור, ועל דיור בכלל, לפי שכירות ולא לפי בעלות, זה יעשה טוב. 3. לא הגעתי עדיין לחלק הזה בספר, אבל בראיון ב-TheMarker שואל איתן אבריאל "האם יצירת מערכת שבה הכל נמצא תמיד למכירה והחיים הם מכרז קבוע, לא תיצור ג'ונגל שבו אחד אוכל את השני?" וגלן וייל עונה: "בחברה הנוכחית שלנו הדרך לקבל יציבות היא להיות עשיר. העניים משלמים שכר דירה, העניים לוקחים משכנתא, רבים מהם חיים 'מתחת למים' (כשערך המשכנתא גבוה מערך הנכס) והם בסכנה תמידית לאבד את הבית. בחברה המוצעת כל אחד יוכל לרכוש בדיוק את מידת היציבות שבה הוא מעוניין על ידי קביעת מחיר לנכסים שלו. ההבדל היחיד בין שתי המערכות האלה הוא שלא רק העשירים יוכלו לרכוש את היציבות הזאת — לכל אזרח, בשל הערך שייגבה מהמסים על הנכסים והדיווידנד החברתי שניתן יהיה לממן, יהיו האמצעים לרכוש יציבות סבירה. יציבות היא דבר יקר, היא יקרה כעת והיא צריכה להיות אפילו יותר יקרה — כי היציבות שלך היא ההגבלות על מישהו אחר. מערכת חדשה תחבק את זה, ואנשים יבחרו בדיוק את שיעור היציבות שעליה הם יהיו מוכנים לשלם". אני לא השתכנעתי עדיין 1 שגן העדן של עושר שוויוני בזכות המיסים הגבוהים יתקיים, אבל במידה מסוימת מוצא חן בעיני הרעיון שיציבות היא מצרך במחסור וראוי לשלם עליו. 1 טרם קראתי את הפרק המלא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטלפון, ולא יכול לכתוב באריכות. אז בקצרה: אני מאד אוהב את הרעיון כפי שהוא מוצג כאן, וחושב שהוא דווקא קפיטליסטי לעילא (במובן שהוא משיג מטרות דרך מנגנונים, ולא דרך נציגים). אחד ההיבטים המוצלחים שלו בעיני, הוא האפשרות להחיל מיסוי אחיד ופשוט, ועל הון במקום על הכנסות. כלכלית, זה נהדר - אבל קשה מאד ליישום בדרך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאת הפרק המלא בספר, גם אני אוהב מאוד את החלק הזה ברעיון, אבל מאוכזב מכמה בחינות אחרות. הם לא נותנים תשובה למי שרוצה יציבות במקום המגורים שלו מעבר לשלושה חודשים - שזה רובנו, אני חושב. אפשר לומר "מי שרוצה יותר יציבות, שישלם", אבל לא ברור לי אם יציבות סבירה תעלה מחיר סביר. אפשר, מאידך, לשנות את הפרמטר משלושה חודשים לשנה - נניח ששנה יציבות זה כבר מספיק כמצרך יסוד, ויותר מזה זה באמת לוקסוס - אבל לא ברור לי מה זה עושה לתחשיבים הכלכליים שלהם. מעבר לזה, התאכזבתי מהמוטיב המוביל שאמור לתת מוטיבציה להצעה. הם מתארים יזם שרוצה לבנות מיזם תחבורתי בסגנון ההייפרלופ [ויקיפדיה] של אילון מאסק, שדורש בניה על קרקע שבשלב הנוכחי בנויים עליה בתים. בשיטה הנוכחית אין יתכנות כלכלית לפנות את הבתים, אפילו אם הערך הכלכלי של המיזם גבוה בהרבה מהערך הכלכלי של הבתים, כי בעלי הבתים יכולים לדרוש מחיר גבוה כרצונם. כדי לממש דבר כזה צריך הפקעה מצד המדינה, ואת זה אנחנו פחות אוהבים. השיטה שלהם אכן פותרת את זה יפה. אבל, האמנם הבעיה הכלכלית הגדולה של האנושות בימינו היא תת-פיתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ועכשיו, אחרי שקראתי את הפרק המלא בספר) בהצעה של פוזנר וייל מכונית ודירת מגורים דווקא כן משתתפות במשחק, ואפילו חפצים אישיים, רק שהם "מרשים" לרדת באחוזי המס על דברים כאלה כך שתוכל להצהיר על שווי עצום כדי לחסום קנייה עוינת, מבלי לשלם הרבה מס. אני מניח שזה שקול בערך לזה שהדברים האלה לא במשחק. בנוגע לדירת מגורים, הם לא מציעים משהו מנחם יותר משלושה חודשי חסד ממתן הודעת הקנייה עד הפינוי. בתגובה כאן חשבתי ששכירות היא פיתרון, אבל במחשבה שנייה לא ברור לי איך. אם מרשים השכרה לשנה עם קנס מאוד גבוה על פינוי מוקדם, אז אדם יכול להשכיר את הדירה שבבעלותו לעצמו בשקל אחד לחודש, להצהיר שמחיר הקנייה שלה שקל אחד, ושיש קנס של שלושה מיליון שקלים על פינוי מוקדם של השוכר, והנה חמקנו מרכישה עוינת במחיר שבע אגורות מס. עד כמה שאני יכול לראות, אם אופק פינוי הדירה הוא שלושה חודשים, זו צריכה להיות תקופת ההתחייבות המקסימלית גם להשכרה. אכן, הם אומרים איפשהו במובלע שהרבה יותר אנשים יקנו בעלות על דירת המגורים שלהם, במקום לשכור אותה1, אבל מעבר לזה לא מתייחסים לשכירות. עוד טכניקה לשבור את השיטה שלהם: אני מצהיר לרשם הנכסים / גובה המס על מחיר נמוך לדירה שלי, ובמקביל מפרסם בפייסבוק שיש לי מין נטייה כזו, יום לפני מסירת הדירה לקונה, לנפץ את חלונותיה וגרוע מזה. 1וזה יתאפשר, הם אומרים, כי מחירי הדירות ירדו מאוד, ומהצד השני השתלומים הסוציאליים הנדיבים בזכות המס החדש יאפשרו ליותר אנשים להרשות לעצמם את הקנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה צודק. כשכתבת ''ג'נטריפקציה'', אני חשבתי על האופן בו השתלטו האוליגרכים ברוסיה על ''עושר העם''. זה נראה לי אנלוגיה טובה לתסריט בו כלים כלכליים מתוחכמים שמוצעים ע''י כלכלנים מתוחכמים מופלים על הציבור הבלתי מתוחכם מצליחים להשיג בדיוק את ההיפך ממטרתם. נראה לי שהשיטה המוצעת תבודד בהכרח מיעוט זעיר שיתמחה בניצול השיטה וסופו שיסיים עם כל הנכסים ברשותו. בבריה''מ לשעבר ראינו שהמכשלה בהפרטה היתה בהשגת המימון הראשוני הקטן ביחס שנדרש להתחלת העסקאות. בפועל מי שהיו להם האמצעים לביצוע הרכישות היו פושעים-מאפיונרים, פקידים מושחתים של המשטר הישן ואקדמאים-אופורטוניסטים שהתמחו בניצול השרידים המנוונים והמסואבים של המנגנון הישן. אני חושב שאנשים הנוטים לכיוון השו''ח צריכים להסתייג מהצעות כאלו. הרציונל של חסידי השו''ח הוא שמנגנוני השוק נוצרו באופן ספונטני ע''י החברה שאמורה להפעיל אותם ולכן מן הסתם הם בעלי קיימות. הצעות סינתטיות מן הסוג המוצע הן האנטיתזה. יכול להיות שהפעלה מתונה ומדורגת במיוחד עשויה להיות מענה. אפשר כעת לחבר את הקצוות ולומר, רוב רובו של הציבור הלא-כלכלני, מנהל את השקעותיו, על סמך ההנחה הנכונה, שברוב גדול מאוד של עסקאות מן הסוג הזה המוצעות לו, הסיכון גדול בהרבה מן הרווח הצפוי. שוק מן הסוג המוצע קרוב לודאי שיפשוט את הרגל ואם לא עשוי להביא לאסון גדול עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות בהצעה כזאת היא שהיא יוצרת חוסר וודאות לבעלי הנכס, וחוסר וודאות כזאת עלולה למנוע מהם להשקיע בתשתיות של הנכס, ובלי השקעה בתשתיות לתווך ארוך הכלכלה עלולה להפגע. אפשרות קטנה לשיפור של ההצעה היא לתת לבעל הנכס את האפשרות לשמור על הנכס על ידי העלאת מחיר ותשלום רטרואקטיבי של המסים של (נגיד) שלושה חודשים כל פעם שמישהו מעוניין לרכוש את הנכס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הנדלני - חוק מס רכוש היה מוצלח. 2 אחוז לשנה מערך הקרקע שניתן לבנות בה בנייה רוויה. בהקשר הלא נדלני - חוק מס עזבון - גם היווה צד מסויים. משהו בין לבין עם נגיעות לשם וכאן . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |