 |
''ברוח השואגת, ברוח השקטה'' | 3160 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לא הבנתי מה פשר "ומבחינה זו הטקסט נאמן ביותר למקור". רוזנבלום שינה את הטקסט של רביקוביץ' או רק הלחין אותו? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי את עצמי כמה פעמים, בהקשר של שיר זה או אחר, אם המלחין התעמק מספיק בטקסט. אפילו אצל יאיר רוזנבלום עצמו זה קרה. לדוגמא, לא בטוח מה עבר לו בראש ב''ליל חניה'' של אלתרמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מבין את חנן יובל בפגישה חצי פגישה (של רחל המשוררת). מוסיקה מאוד יפה אבל לא מתחברת עם המילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא? הבית הראשון מאופיין במוטיב מוזיקלי אחד שכמעט ואינו מתפתח. הולם בהחלט - לפחות את שתי השורות הראשונות, המתארות זוגיות מתמעטות והולכת. בבית השני שומעים את שצף הזרימה בעקבות פריצת סכר השכחה. יכול להיות שהמהפך היה יותר דרמטי אילו היה מתרחש בשורה השלישית של הבית הראשון. אבל על פי המוזיקה, השורה השלישית והרביעית הן רמיזה לסערה של הבית הבא, ולא הסערה עצמה. זו פרשנות סבירה בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לשאלתו של אא. ההפך, נראה לי שהשיר סובל מהתאמת-יתר של המוזיקה למילים, וזו אחת הסכנות המפתיעות האורבות למלחיני שירי משוררים. כוונתי לכך שהמילים מכילות תפנית דרמטית, והמלחין לא מתאפק ומכניס בדיוק שם תפנית דרמטית בלחן. מה הבעיה? שזה גוזל מהמילים את התהילה, כאילו מאכיל את המאזין בכפית, ולכן דווקא מסתיר את הדרמה שבמילים. דוגמה נוספת היא "דרך המשי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לנסות לפשר? אני מסכים שהאופן שבו "פגישה חצי פגישה" מתפתח לאורך השיר די תואם את הטקסט. נקודת השיא בטקסט היא ב"הנה היה כלא היה", ואמנם יש גם שיא במלודיה. נקודת המפנה בטקסט היא ב"לשתות ממנו לרוויה" - כאן אנחנו לומדים על המניע המרכזי של הדוברת - והשינוי בהרמוניה מחזק את הרגשת המפנה. בעיני השיר לא מגיע לדרגת ההאכלה בכפית, אם כי זה במידה רבה עניין של טעם. אני מסכים שבאמת קיימת בעולם השירים המולחנים בעיה של האכלה בכפית, אם כי אני מוצא אותה בעיקר בעולם הרוק והבלוז, שחנן יובל לא משתייך אליו. ולמרות זאת, גם אני מרגיש שיש ב"פגישה חצי פגישה" החמצה, בעיקר מבחינת העיבוד. העליצות של הגיטרה והקופצניות הכללית הופכות אותו בעיני לקצת קל-דעת מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוך הסתכנות בחזרה עצמית מיותרת, אבטא גם את חיבתי ללחן של "דרך המשי". למרות שהוא "מאכיל את המאזין בכפית", לא רבים המאזינים[*] והעורכים המוזיקליים שמודעים לתוכנו האירוטי-עד-פורנוגרפי. [*] על פי סקר פרטי חסר תוקף סטטיסטי שערכתי שם, שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הסבר לגבי למה דרך המשי מאכיל בכפית? (ואת מי?) מה, בגלל שיודית עושה קצת גליסים וטיפטיפה לוחשת אז זה נשמע ארוטי? או שבכלל מדובר פה על איזה ביצוע של מישהו אחר מאיזה כוכב נולד? בכלל, לא הייתי מסווג את המילים (של צרויה להב) באותה קטגוריה אמנותית כמו השירים שבהם עוסקת הכתבה על דליה רביקוביץ', או השירים של רחל ואלתרמן שהוזכרו פה. כיוון שהטקסט פחות גבוה, גם הציפיות (שלי) מהמוזיקה יותר נמוכות. המוזיקה, כאמור, פחות או יותר בסדר, אם כי היא די מחווירה מול ההישגים האמיתיים של אותו התקליט של יודית רביץ, ובמיוחד "למי שאינו מאמין" של לאה גולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי "דרך המשי" הוא "שיר משוררים" לכל דבר - מבחינת תחכום ואמירת דברים בעקיפין. הייתי אפילו אומר שהוא שיר ממש טוב, אבל אני לא מחזיק מעצמי מבין בשירה. נכון שרוב הלהיטים של להב הם פזמונים מובהקים, אבל זה אחר. ההאכלה בכפית שהתכוונתי אליה היא לא בארוטיות; זה שיר שדווקא ברובדו הגלוי למדי, ב"מיצוב" שלו, הוא ארוטי, ואין לי בעיה שהמוזיקה תהיה נוטפת סקס. הבעיה שלי היא בדיוק כמו ב"פגישה, חצי פגישה": שתי השורות האחרונות בשיר הן תפנית דרמטית בשני שלבים, והמוזיקה מלבישה על זה... תפנית דרמטית בשני שלבים. (ומבחינת מוזיקה זה בעיניי השיר הטוב ביותר באלבום, אולי באמת לצד "למי שאינו מאמין". עניין של טעם, אבל תאמין לי שכואב לי לחשוב שהלהיט הכי גדול ושכולם מכירים הוא גם הכי טוב לטעמי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לזה שבטעות יצא לך לחבב להיט, דווקא נדמה לי שיצא לך טוב. לוידע כמה שומעים ברדיו את "דרך המשי", אבל זה מתגמד לעומת ההשמעות של "וידוי" מאותו התקליט, וכשהוא רק יצא נדמה לי שגם "אופליה" ו"אמרת אמרת" הושמעו הרבה יותר. כך שלא נשללה ממך החברות במחתרת. כיוון שהזכרת (בתגובה אחרת) את "ליל חניה" וגם (בלינק) את "מסביב למדורה", לדעתי מדובר במקרים הפוכים. "מסביב למדורה" הוא טקסט נוטף סנטימנטליות, הוא פשוט להבנה ומתאים להיות שיר פופ. רוזנבלום קלט את זה יפה, הלביש עליו סלייד מייבב בגיטרה חשמלית ועוד כמה שטיקים רוזנבלומיים, ויצא מעולה. לא שאין שם בעיות – ההארכה המלאכותית של סופי הבתים די משונה, שהרי לפעמים מדובר בשורות הכי פחות חשובות ("כתמיד בניסן הירח", "ואפילו ספרים כבר נתנו") – ועדיין, פופ במיטבו. בניגוד גמור ל"מסביב למדורה" וגם ל"תקופות השנה" שעליו דובר למעלה, ב"ליל חניה" חטא רוזנבלום בחטא היוהרה, ולטעמי המוזיקה היפה לא מחפה על זה. רוזנבלום בחר טקסט שמבחינת מורכבותו יש בו מספיק חומר לאופרה וחצי, וניסה לכפות עליו מוזיקה של פסטיבלים. התוצאה עושה עוול אמיתי למילים, וכמו "ארץ מבוא השמש", מדגישה בהן רק את הבנאלי. מלכתחילה בלתי אפשרי בשיר של פסטיבל להדגיש את הרעיון המורכב של אלתרמן, שמוצא יופי בכל המלאכות הקטנות המתבצעות בגדוד העוצר לחניה לילית בין קרבות. מתוך כל פרטי ההגיג הפילוסופי של אלתרמן, רוב המאזינים יוכלו לקלוט רק את העליצות שבה ירדנה ארזי שרה את השורה על "מראה המלחמה" או את תרועת החצוצרות בשורת הסיום על "איש יורה ואיש נופל". מהשיר המקורי, העוסק באנושיות של הפרטים הקטנים, קיבלנו שיר שמתענג על הדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התענגות1 על הדם לא ממש זרה לאלתרמן. ___ 1 מילה קצת קיצונית, אבל שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש בהחלט משהו בדבריך, אבל אני מוצא גם נקודות זכות ב"ליל חניה" ביחס המוזיקה למילים. באשר למסר של השיר, הוא לא חד-משמעי, וראה הפתיל בתגובה 174478. אני חושב שמה שחשבתי שם שהוא כוונת המשורר, והוא כנראה לא, הוא מה שיוצא מהמוזיקה של רוזנבלום; וזה לגיטימי למוזיקאי ליצור פרשנות משלו לשיר. שנית, אני לא שומע עליצות מיוחדת בשירה של ארזי, רק יופי נקי של שירה זכה, שבאוזניי לא צורם בבית שעדיין מדבר על היופי שמלאכות הקטנות. ותרועת החצוצרות בסוף הולמת את התוכן (גם אם אפשר לטעון שבאופן קיטשי משהו). אבל בעיקר אני חולק על הגדרתך "מוזיקה של פסטיבלים" - לי נדמה שזו מוזיקה שלא היתה קודם בפסטיבלים (של הזמר העברי) וגם לא אחר-כך. רוזנבלום עשה כאן משהו חדש, ויומרני, מין פרוגרסיב-זמר-עברי. אני מניח שהוא בכוונה בחר טקסט מורכב ורב-קולי, וזאת כדי לבנות עליו מוזיקה מורכבת ורב-קולית (אמנם רק בעיבוד, ולא בלחן). בעצם, מזכירים לי בבית את מה שוזנבלום מספר: (ליד התמונה של יהורם גאון); אם להאמין לו, אז הוא דווקא בחר במקרה טקסט מורכב ורב-קולי. אם כך, אז הייתי אומר שהוא בחר לאחוז את השור בקרניו ולכתוב מוזיקה שתפרוץ את גבולות הז'אנר. אבל סדר הדברים לא משנה את האבחנה, לא שלך ולא שלי. ייתכן שהוא לא הצליח מספיק, אבל לטעמי הוא היה לפחות בכיוון. וזה שהוא שמר על מסגרת שניתנת לעיכול ואהבה על-ידי הקהל הרחב, זה לשבחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שעה קלה שמעתי את יהודית רביץ שרה את ''דרך המשי''. נזכרתי בפתיל הזה ופתאום נפל לי האסימון בשורה ''בוא נטביע את כל הקושי בתוך אגמי הרוך''. בררר... היו בקהל ילדות בנות עשר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרדיט ל-אא מתגובה 530873. גם אני לפני כן לא חשבתי על המשמעות הזו. למען האמת, גם עכשיו אני לא בטוח איזו משתי המשמעויות של השורה1 היא העיקרית ואיזו היא "תוצאת לוואי", או שמא להב חשבה יום אחד על כפל המשמעות הזה ובנתה מסביבו את השיר (יחד עם ההתחכמות הנחמדה הנוספת, הטוויסט על הצירוף "דרך המשי"). 1 למי שלא מבין למה אני מתכוון, כי הוא חשב מההתחלה רק על המשמעות המינית-גופנית, המשמעות שחשבתי עליה עד הפתיל היא הטבעת קשיי החיים ברוך של זוגיות ואינטימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכוונתה של להב היתה מינית במפורש, ורביץ היא זו שביקשה לרכך. עקב כך שונה הטקסט ושורת הפתיחה המקורית, שהיתה, כך מתברר, "בוא תיכנס בי דרך המשי" - שונתה ל"בוא נעבור בדרך המשי", המקדימה חידתיות לאגמי הרוך - והשאר היסט(ו)ריה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה! אפשר להבין משם שהנוסח הראשון של השיר שונה בעוד דרכים, ומסקרן לראות אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוא תיכנס בי"?! זה במשלב לשוני כל כך שונה (ונמוך) מזה של שאר השיר. טוב ששינתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצאת בכל-כתבי, אבל נדמה לי שלהב, פזמונאית פר-סה, לא בעלת יומרות משורריות בולטות (למרות ההיתלות באילן הגבוה יונה וולך) - כותבת בד"כ "בגובה העיניים". כך שאפשר לומר ששאר השיר הוא היוצא דופן, במקרה שלה, ואילו שורת הפתיחה בגרסה המקדימה הזאת (עפ"י הטענה) היא די מייצגת. אגב "להיכנס ב.." - נחשב נמוך כיום ומקובל כמעט רק כביטוי מיני, אבל נמצא בשימוש בספרות המדרשים ובספרות בכלל, גם כביטוי סתמי וגם עם רמיזה מינית. מקובלים ומוכרים "נכנס בו דיבוק", "נכנס בו שד", "נכנס בו הרוח" - וכל אלה, כשהם מדברים בנקבה (אבל לא רק בנקבה), הם עשויים לכלול רמיזה מינית ישירה או עדינה, עפ"י ההקשר. רמיזות ודימויים כנ"ל גם בהקשר האהבה החושנית שבין הקב"ה לעמו ובהקשר כיסופי גלות לארץ האהובה. ילקוט שמעוני, פרשת וזאת הברכה: "ושמה לא תעבור (דברים ל"ד ד') - אמר משה: אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו - אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת". משהו אחר לגמרי שחשבתי עליו: ייתכן ש"תיכנס בי" היה נפסל לשידור, ומעניין אם גם יהודית רביץ, מעבר להעדפה שלה לניסוח מעודן יותר - לקחה בחשבון את השיקול הזה. ____ חשמנית. אם לא רציתן אותה כשפן הסופר לדברי ימי הוליווד, תקבלו אותה כסגנית השר לענייני בלבול מוח העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אפרופו "שמה לא תעבור", אני תוהה למה בעצם "דרך המשי" כהמשך המשפט המקורי, האם יש כאן רמיזה לתשמיש הסדין הידוע? ואם כך, האם גם זו מחווה נאה למקורות, או לפחות למנהגי חסידות גור? אגב, לי להב זכורה בעיקר כשחקנית (מקסימה) ב"אלוף בצלות ואלוף שום" שצולם לטלוויזיה, כמספרת לצד מנחם עיני. ___________ שבי נא אם כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קצת הגזמתי, לא מדובר ב-This is Hardcore של Pulp. אבל הפמפום הקצבי המתמשך (לצד הטבעת הקושי באגמי הרוך) שנגמר בקרשנדו המתנשף בסיום, נשמע לי ציורי-משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל זרוע, בתגובות וגם במאמרים, בטרוניות שלי על בעיות בשידוך בין מילים ללחנים. ספציפית על רונזבלום כתבתי בתגובה 313189, כולל טרוניונת על "ליל חניה" - אבל מה שהפריע לי שם הוא קטן מכדי להצדיק "מה עבר לו בראש". לפיכך, אני סקרן - מה לך כל כך מפריע שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מפליא הכותב לתאר את מה שנראה לנו כל-כך בנאלי - הקשר שבין המילים לבין המנגינה. אנחנו מתרשמים מטקסטים, מתרשמים ממנגינות, מתרשמים משירים מולחנים, אבל פשוט התרגלנו לקבל את החיבור מילים-מנגינה כמובן מאליו. ובעצם, בשעה שהמילים זורמות לכיוון אחד, בהחלט יתכן שהמגינה תיקח אותנו למקום אחר. לא פעם אנחנו נתקלים בשיר שהולחן באופן שונה על-ידי שני יוצרים. שמתם לב לשני הלחנים שהוקדשו לשיר "ילדי ההפקר" ? איזה מהם יותר מתאים לתוכנו של השיר ? יש עוד דוגמאות רבות לשירים שהולחנו פעמיים - אומרים ישנה ארץ, החול ישוב, אמהות שרות וכו'. ויש גם לחנים שנוצרו עבור שני שירים שונים. אולי לא כולכם שמתם לב לדמיון בין "יושב על הגדר" לבין "hotel california", אבל אין ספק שכולכם יודעים שהלחן לשיר "שרבועים דחונים" זהה כמעט לגמרי ללחן של השיר "על חוש נגבה". אגב, הלחן הוא של ש. קורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעודי לא שמעתי לא על זה ולא על זה. אני אפילו לא יודע מה זה שרבוע. זה סוג של עכבר מדברי? ודחון? מטוס לא ממונע שעשוי פח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המקרים הכי מוזרים של מילים שונות לאותה מוזיקה הוא "שיר המלחמה האחרונה" שיוני רכטר הלחין לפי יהושע סובול, שהפך ל"הצביה" של רחל שפירא. הנה השיר המקורי: זה היה כל כך מחתרתי שרחל שפירא היתה מוכרחה לתקן את המצב: זה מוזר במיוחד לאור העובדה שהתיקון ממש הצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח באיזה מובן אתה מתכוון שהתיקון ממש הצליח, ויכול להיות שאנחנו בכלל מסכימים -בכל אופן, לדעתי המילים של שפירא יותר חריפות משל סובול. ליתר דיוק, מה שיותר חריף הוא לאו דווקא פרטי המילים אלא הנושא והמסר של השיר, למרות שאני לא בטוח מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אנחנו שוב מסכימים. "הצביה" לדעתי יותר מוצלח מהגירסה המוקדמת מכל בחינה שהיא: מילים, ביצוע, עיבוד. השיר של סובול היה כנראה מין משהו שאף אחד לא לקח יותר מדי ברצינות, ובצדק. אני מנחש שיוני רכטר בעצמו קלט באיזשהו שלב שכדאי בכל זאת לעשות משהו יותר רציני מהלחן הזה שהיה תקוע בבוידעם, ונדמה לי שרחל שפירא מתמחה בלתפור טקסטים למנגינות קיימות (מה שכותבים אחרים לא יעלו על דעתם) כך שהיא היתה מועמדת טבעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכותבים אחרים לא יעלו על דעתם? אצל חיים חפר זאת היתה דרך חיים, גם לנעמי שמר זה לא היה זר (האגדה אומרת ש"העיר באפור" נכתבה למנגינת Elle était si jolie, ו"לו יהי" למנגינת Let it be. גם איתן נחמיאס גלאס סיפר פעם שאת מילות "תפוחים ותמרים" הוא כתב למנגינת שיר הנושא לסרט never on sunday, ולא חסרות דוגמאות נוספות. גם שירים עבריים שונים עם מנגינה זהה לא חסרים. אם זה השפן הקטן, או יש אי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר אריאל כתב את המילים ל''ערב כחול עמוק'' לאחר שזמזמו לו את הלחן בטלפון (במקור זה היה שיר ששלמה יידוב הצעיר כתב למלים בספרדית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרתי (שכותבים אחרים לא היו מעלים את זה על דעתם) לא היה בנימה ביקורתית. זה בסדר גמור לכתוב מילים למנגינה או מנגינה למילים. להבנתי, כותבים שרואים את עצמם כמשוררים לא נוהגים לקבל מנגינה כתכתיב, בעוד שלכותבים שרואים את עצמם כפזמונאים אין בעיה עם זה. אם אני זוכר נכון רחל שפירא מגדירה את עצמה כפזמונאית, ובעיני זה די נחמד שאדם שכותב טקסטים לא מתעקש על הכותרת ומשאיר לאחרים את השיפוט. אם אני זוכר לא נכון אז סליחה, טעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אפשר למצוא את הביצוע/ים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצביה" בביצוע חוה אלברשטיין נמצא בתקליט הנהדר "קולות". "שיר המלחמה האחרונה" הריהו: יוני רכטר נורא מזייף ועושה רושם שמי שהכין את הקליפ אשכרה אוהב לראות דברים מתפוצצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו העניין: השיר "אוריה" מגירסת הוויניל של האלבום "בגובה העיניים" שינה בגירסת הדיסק את מילותיו והפך ל"נסיעה", בלי שהלחן והפלייבק השתנו במילימטר. בזמנו, כשהיכרתי את השיר רק בגירסה המקורית, חשבתי שהעיבוד שלו מבריק, כי הוא הצליח להעביר לי תחושה תנ"כית-קדמונית (הקווינטות בבסים, כלי הנשיפה) שכל כך התאימה בעיניי לסיפור המקראי על אוריה החיתי, בלי שבעצם היה לי מושג איך אמורה להישמע מוזיקה תנ"כית-קדמונית. אני פחות אוהב את הגירסה החדשה, אבל כמי שמבין טיפה ב-experimental design, מסקרן אותי מה הייתי חושב לו הייתי נתקל בגירסאות בסדר הפוך. עוד מקרה של שיר ששינה את מילותיו זה Oh, Marion של פול סיימון, מתוך One Trick Pony הנפלא 1. גירסת הדיסק מ-2004 כוללת קטע בונוס בשם All Because of You (המוגדר כ-outtake), שהוא כמעט בדיוק אותו השיר, רק עם מילים אחרות. בזמנו, התבאסתי כשלא הצלחתי לפענח משמיעה חלק מהמילים בגירסה ה"חדשה" (שדווקא הוקלטה קודם), ולגלות שהמילים שכן פענחתי, אפעס, די מביישות את פול סיימון. רק כשהצצתי בדף המילים המצורף הבנתי שמדובר בעצם בסקיצה, ושסיימון סתם פיזם ג'יבריש רנדומלי ברחבי השיר, במקומות בהם הכתוב הופך לשלוש נקודות. ______________ 1 האלבום הטוב ביותר של פול סיימון בעיני, ואאל"ט, ההכי פחות מוכר כיום, וגם הכישלון המסחרי הגדול ביותר שלו. היה גם סרט באותו השם, צמוד לאלבום, עם סיימון כתסריטאי וככוכב הראשי. אחרי שסוף סוף צפיתי בו לאחרונה, אני שמח שהבחור התמקד בעסקי המוזיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שאני מסכים: - גם שהמילים של "אוריה" שימשו הצדקה ממש טובה לעיבוד מקורי שקשה לשייך אותו לשום סגנון, - וגם שהשינוי של "אוריה" ל"נסיעה" היה ממש לא נחוץ, - וגם שמבחינת אקספרימנטל דיזיין יכול להיות ששנינו נפלנו קורבן למהתלה של סטטיסטיקאי די ממולח. לגבי פול סיימון לא היה לי מושג, תודה. על ההערה שטוב שהוא התמקד במוזיקה חלה בדיוק אותה הסתייגות מבחינת הדיזיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם הרבה שירים שהמחבר הוסיף להם בית (או שינה משהו) למשל: ירושלים של זהב ("חזרנו אל בורות המים") כשאת אומרת לא (דן אלמגור ממש הפך את השיר על פניו ב-180 מעלות צלזיוס בעקבות פרשת האונס בשמרת) אל ארץ צבי (תלמה אליגון הוסיפה בית בעקבות רצח שלושת הנערים) אגב, גם אלכסנדר פן כתב שתי גרסאות לשיר "לא אני הוא האיש". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות רס"ן רועי קליין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומוסיף ללחן משותף לשני טקסטים - "יש אי שם/תני לי יד" (כמדומני שאחד מהם של עלי מוהר, ואולי אני בכלל טועה וזה אותו טקסט, זה מה שזכור לי בכל אופן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא טועה, אלה שני טקסטים שונים: "תני לי יד" של עלי מוהר, ו"יש אי שם" של רכטר וענת גוב. אפרופו יוני רכטר והוספות טקסט לשירים, גם לי יש תוספת, אפילו יחסית טרייה. כשלהקת "מורה" הנהדרת (הזכרתי אותם פעם כאן) השיקו את האלבום שלהם לפני כשנה, הם ערכו שתי הופעות. בראשונה הם אירחו את יהודית רביץ ובשניה את יוני רכטר. הייתי רק בראשונה, אבל סופר לי שבשנייה הם ביצעו עם יוני רכטר את השיר "הלילה בחלום", מאלבום הבכורה שלו, "התכוונות". אני מת על השיר הזה, ולכן כשהזדמן לי לאחרונה להחליף כמה מילים עם יוני רכטר, שאלתי אותו האם יש תיעוד של הביצוע הזה. הוא אמר שהוא יבדוק, ואכן, לפני כמה ימים הוא העלה לחשבון הפייסבוק שלו סרטון של השיר מההופעה. ולמה אני מספר את כל הסיפור? כי הסתבר שרכטר חיבר בית חדש לשיר. ופה נסגר עוד מעגל: אני די משוכנע שירון ממעלה הפתיל הוא אחיו של מי שסיפר לי על הביצוע הנ"ל בהופעה של "מורה", שהוא גם מי שהציע לחברי "מורה" לבצע דווקא אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל התחיל ברחל שפירא. בסוף השבוע יצא לשמוע חלק מהתוכניות כל ההתחלות של אלי לפיד עם רחל שפירא. השיר ״אדבר אית״ הוא השני לאותנ מנגינה שאלונה טוראל הלחינה. את השיר הראשון לאותה מנגינה,״על שלושה וארבעה״ שרה הילה רונן. יפה לשמוע איך שפירא עונה ברוחב לב לניסיון הקטן של לפיד לסנסציה. זה בחלק ב׳ של התוכנית, בערך 4:30 ד׳ מההתחלה. האתר של רשות השידור מזעזע בקושי שהוא מעמיד על שמיעה חוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אדבר איתך״ כמובן, ותודה למקלדת החוכמולוגית של אפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה זמן, טוב לדעת שהלחינו שירים שלה אני אבדוק את זה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשמעי ממנה, אכפת לך לעדכן כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ממעטת להופיע מאז אוגוסט 2005 (דליה רביקוביץ' [ויקיפדיה]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע ל''טוב לדעת שהלחינו שירים שלה'', הערך ''דליה רביקוביץ'' בויקיפידה מונה למעלה מחמישים שלה שהולחנו. בנוגע ל''אני אבדוק את זה'', אם ממצאי הבדיקה יראו שלא כך הדבר, יש לפתוח בחקירה משטרתית, ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אנחנו תמיד מוכרחים לעשות איזה זובור קטן למי שנראה חדש באייל? המאמר עוסק בשירים שהולחנו בשנות ה-70. רביקוביץ מתה ב-2005 ורק לאחרונה, ב-2009, יצא אלבום על לחנים חדשים לשיריה. בהתחשב בפרטים האלה - יש הגיון באמירת ה"טוב לדעת.." וברצון "לבדוק את זה" - בייחוד אם חגית היא צעירה בשנות ה-20 שלה ועוד לא הספיקה לסרוק את תולדות המוזיקה מאז גוידו ד'ארצו ועד היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא באמת מוכרחים. אנחנו פשוט נהנים מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה עם אתר שלם של כאלה שעוד לא שמעו שיש דבר כזה, סקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם שמעתי על האי-פון, מה עזר לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מאי-פון. על ההכרזה האחרונה של אפל שמעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי לא שמע? פשוט איננו ששים לקפוץ על פרוצדורה משונה שתתברר בוודאי כעוד אופנה חולפת. אני מקווה שאין במילותייך אלו כדי להעיד על הפרת נדר החשמנות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שיחסי מין התחילו ב1963 בין סיום החרם על צ'טרלי והתקליט הראשון של הביטלס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים לי אפילו שיש סקס אחר (ואני שואל: אחר ממה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכם? עכשיו משהגבת, איזה אתר מעניין יש לנו! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |