ארה''ב - הציבור חמוש יותר מהצבא | 2892 | ||||||||
|
ארה''ב - הציבור חמוש יותר מהצבא | 2892 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אם יש 300 מליון אמריקאים ויש להם 650 מליון כלי נשק. איך יש רק 90 כלי נשק לכול 100 איש? |
|
||||
|
||||
צודק, http://www.smallarmssurvey.org/files/sas/publication... הדו"ח מדבר על 650 מליון כלי נשק ברשות אזרחים בכל העולם. יתוקן |
|
||||
|
||||
יש מי שיודע כמה כלי נשק קטנים יש לרשויות בארה"ב? |
|
||||
|
||||
ובפרט, טיל כתף זה "כלי נשק קל"? |
|
||||
|
||||
בטח שקל, מה יותר קל מלפגוע במישהו עם טיל לאו ? |
|
||||
|
||||
הרבה. רק הגוף בלי הקנה והחצובה נדמה לי ששוקל כ-50 ק"ג. |
|
||||
|
||||
מקלע 0.5 שוקל בערך 35 קילו ללא חצובה. הסקר מתייחס למקלעים קלים כנראה בגלל השכיחות הגבוהה של המקלעים הסובייטים במקור - קלים וזולים. |
|
||||
|
||||
מקלע קל זה מה שנקרא פעם "מקלעון". לצורך העניין - גליל עם דורגלים הוא מקלע קל. מקלעים כמו בראונינג 0.31, מא"ג או PKT מוגדרים במקלעים בינוניים. בראונינג 0.52 מוגדר "מקלע כבד". ____ 1בעוד שבקרב השיריונרים נקרא המקלע ע"פ קוטרו (מקלע 0.3), הרי בחי"ר הוא כונה "מק"ב", שאלו ראשי תבות של מקלע בינוני. 2 כנ"ל, רק 0.5 ומק"ך - מקלע כבד. |
|
||||
|
||||
גליל עם דורגל הוא רובה סער עם דורגל. מקלע קל זה מה שהיה פעם ברן או BAR. |
|
||||
|
||||
מקלע_נגב [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
בעבר שיטת ההבחנה בין מקלע קל לכבד היתה לפי שיטת הקירור. מקלע כבד היה מקורר מים ולכן בעל קצב אש גדול יותר ממקלע קל מקורר אויר. עקב חוזה ורסאי שאסר על הגרמנים ליצר מקלעים כבדים הם פיתחו את מקלעי ה MG מקוררי האויר שירו בקצב של של מקלע כבד, ובכך יצרו את קטגורית המקלע הבינוני. כול יורשהם כמו המאג והנגב הם מקלעים בינונים, והגדרה זו אינה תלויה במשקל הכלי או התחמושת. |
|
||||
|
||||
ולפי הגרף יש בה פחות מ10 כלי נשק פרטיים ל100 אנשים. היא ממוקמת מתחת לספרד, פורטוגל ואיטליה וקצת מעל אנגליה והולנד. עמוד 21. |
|
||||
|
||||
הדגש הוא על פרטיים. |
|
||||
|
||||
ומה זה civilian gun ownership? |
|
||||
|
||||
איך מוגדר חייל בחופשה עם נשק? באף מדינה מערבית לא רואים כל כך הרבה לא שוטרים מסתובבים עם נשק. |
|
||||
|
||||
זה לא משנה איך החייל מוגדר. הנשק שלו מוגדר כנשק של המדינה ולא כנשק פרטי. במדינות מערביות אין שירות חובה ארוך כמו בארץ ואין חופשות בכל סוף שבוע לאלו שכן משרתים כך שגם אם החיילים יוצאים עם הנשק לביתם בחופשות לא מדובר במספרים שאצלנו. בארה''ב הזכות להחזיק בנשק לא מעניקה את הזכות לשאת אותו בציבור (מותר להחזיק בבית או במכונית, אבל לא על הגוף) ולכן אפילו שם לא רואים הרבה נשק ברחובות. בישראל רשיון להחזקת נשק הוא בדרך כלל (אבל לא תמיד) רשיון גם לנשיאתו. |
|
||||
|
||||
לפני ששת הימים לא יצאו לחופשות עם נשק. |
|
||||
|
||||
זה הכל בגלל הכיבוש |
|
||||
|
||||
לא, זה הכל כי בוש שולתתת... |
|
||||
|
||||
תיקון: זה הכל בגלל הכיבוש וכלכלני האוצר. |
|
||||
|
||||
היתה הנחה בדבריך שיציאה לחופשה של חייל בכל מקום שווה לנשק בבית. רציתי להפריך את ההנחה הזאת. |
|
||||
|
||||
אאז''נ בטקסס חוקקו לפני כמה שנים חוק שמתיר לאזרחים לשאת נשק מוסתר. החזקת נשק נובעת בעיקר מחוסר האמון הבסיסי של האבות המייסדים במימשל ומכאן זכותו של האזרח להתכונן למיקרה שבו הוא יצטרך להגן על עצמו כנגד מימשל דורסני ועריץ. עכשיו צריך רק להיתווכח אם אנשים הורגים (ארגון הנשק הלאומי רב העוצמה) אן אנשים עם אקדחים הורגים (ליברלים שותתי דם). |
|
||||
|
||||
מה, זה לא ברור שהאנשים עם האקדחים הורגים את הליברלים שותתי הדם? אחרת איך הם הגיעו למצב הזה? |
|
||||
|
||||
נתחיל מזה שבאף מדינה מערבית לא רואים כ''כ הרבה בני נוער מסתובבים עם סכין. |
|
||||
|
||||
ולמרות זאת כאן זה כמו בשוייץ (תגובה 448010). |
|
||||
|
||||
בישראל רציחות הסכינאות לא נחשבות מעשי רצח. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הפסקה האחרונה. על פי מה ניתן הניקוד ל"מכירות הנשק לאור החוקים ומערכת הבקרה הבין־לאומית"? |
|
||||
|
||||
נדמה שרבות מהמדינות שיש בהן מספר גבוה של כלי נשק למאה תושבים הן מהרגועות יותר מבחינת הסדר הציבורי (פינלנד, שוויץ, קנדה, צרפת, שבדיה, אוסטריה, גרמניה). לעומתן, מדינות שבהן הפשיעה חוגגת (ברזיל או קולומביה, למשל) מצוידות בהרבה פחות נשק אזרחי, וניגריה שבדלתת הניז'ר שלה חטיפות והצתות הן ענין יומיומי היא בעלת המספר הנמוך ביותר. זה מעורר לפחות תמיהה לגבי המשמעות של המדד הזה. |
|
||||
|
||||
הסקרים האלו מבוססים על דיווחים ממשלתיים. אין לקחת את הדיווחים של ממשלות קולומביה וברזיל ברצינות. |
|
||||
|
||||
ומן הסתם גם של מחצית משאר מדינות העולם (בפרט "שיעשע" אותי הנתון לגבי עיראק. מי יכול להתיימר בכלל לדעת כמה נשק יש שם?). אם כך, המדד עוד יותר לא רלבנטי. |
|
||||
|
||||
בסרט bowling for Columbine של מייקל מור היתה התייחסות למתאם ההפוך הזה - שהוא מאוד מפתיע במבט ראשון. אם הבנתי אותו נכון, מור טוען שזה לא כמות כלי הנשק, אלא משתנים תרבותיים. בעיקר הוא טוען שחברות שבהן יש לממשלה או לקהילה אחריות סוציאלית גדולה יותר, יש פחות אלימות. במדינת רווחה יש פחות שימוש פלילי בנשק. במדינה שבה אנשים חיים בסביבה נעימה יותר (ולא במשכנות עוני מדכאים) יש פחות אלימות. |
|
||||
|
||||
...אבל זה לא מסביר מדוע באותן ארצות רגועות ונעימות יש כל כך הרבה אנשים שמרגישים צורך להחזיק בנשק. |
|
||||
|
||||
טוב, בקנדה זה פשוט: ציד. שוויץ היא מדינה עם מסורת מיליטריסטית רצינית (כן, אני יודע שזה נשמע מצחיק למי שלא מכיר אותם. אבל יש שם גיוס חובה והצבא שלהם מפוצץ בכסף). מישהו יודע מה עם שאר המדינות? |
|
||||
|
||||
הסיבות העיקריות לשיעור הרציחות הגבוה בארה"ב הן באופן מאוד לא מפתיע הכמות העצומה של כלי נשק ושיעור העוני. יתכן ושני גורמים אלו בלבד לא מסבירים את כל התופעה, אלא רק את רובי, ויש צורך בעוד איזה פקטור אמריקני-טקסני-ייחודי, שמסביר גם את הצדקת ההפקרות בתחום הנשק האישי בשם החופש וארגונים אחוזי טירוף דוגמת הNRA. מכל מקום, אני מעדיף להפנות לפרק הנפלא של הסימפסונס Homer Gets" a Gun" בו סעיפי האלימות והאלכוהול מעברו של הומר מגבילים אותו בקנייה של שני אקדחים ומעלה בלבד, מאשר לסרט המחורבן של מייקל מור. |
|
||||
|
||||
לעניים האמיתיים אין נשק חם. |
|
||||
|
||||
לשוויץ כח מילואים גדול (חלק גדול מהגברים בגילאי 23-45). כל איש מילואים מחזיק בביתו נשק קל (אני חושב ששיך לממשלה) עימו הוא מתייצב לשירות במקרה הצורך. אני מניח שזו הסיבה למיקומה הגבוה של מולדת שעוני הקוקיה. |
|
||||
|
||||
מייקל מור טוען בסרט הזה 20 טענות הפוכות ואח"כ סותר אותן (תחילה הוא מדבר על כמות הנשק כגורם, אבל לאחר מכן "מזים" טענה זו כשמראה שגם בקנדה ישנה כמות גדולה של כלי נשק, לאחר מכן הוא מדבר על החברה האמריקאית האלימה ומזים טענה זו על ידי התייחסות לחברות אחרות בעלות היסטוריה של אלימות, כמו גרמניה או יפן. אח"כ הוא מדבר על מדיניות חוץ אלימה וגם טענה זו הוא מזים. וכן הלאה) . חוץ מכמה סיסמאות פופוליסטיות (וסרט מצויר פופוליסטי אחד, אבל מצחיק), הוא לא אומר בו שומדבר. |
|
||||
|
||||
אני בתור בעל נשק פרטי, שולל כמובן את הטענה נשק זמין -> הרבה רציחות. אני חושב ששיעור מקרי הרצח הגבוה בארה"ב נובע בראש ובראשונה מהיותה מדינת מהגרים עם רמת סולידריות נמוכה בין הקבוצות האתניות השונות שבתוכה. מדינות עם רקע אלים כמו גרמניה או יפן דוקא הראו סולידריות חזקה כלפי ה"אני" והיו אלימות בעיקר כלפי ה"אחר". |
|
||||
|
||||
אני שמח שאתה בעל נשק פרטי (למען האמת אני לא שמח, גם אם נניח שאני סומך עליך יותר מעל אנשים אחרים), אבל זה לחלוטין לא רלוונטי. היות ורצח הוא בד''כ מעשה אימפולסיבי, אמצעים שמסייעים לביצועו בהחלט רלוונטיים לשכיחות המעשה. גם בישראל, אם פחות אנשים היו מסתובבים עם סכינים, חלק ממעשי הרצח היו נמנעים מהסיבה הפשוטה שאנשים לא היו טורחים להטיח את ראשו של קורבנם במדרכה (וכמובן, להשתלט עליו תוך כדי המעשה) מספיק פעמים על מנת להרוג אותו. לא טענתי שנשק זמין שווה הוא תנאי מספיק להרבה רציחות, או שבהכרח גורם להרבה רציחות. אני כן טוען שבהינתן שיעור העוני בארה''ב, יחד עם היות הנשק זמין, לא בטוח שיש צורך בהסברים נוספים לתופעת ריבוי הרציחות בארה''ב. אני לא יודע כמה התיאוריה שלך נכונה. צריך לבדוק את הנתונים, אבל אני לא בטוח שמרבית מקרי הרצח בארה''ב הם בין-אתניים. אני לא אתפלא אם רבים מהקורבנות נרצחו על ידי ''אחיהם'' למוצא האתני. |
|
||||
|
||||
אני די משוכנעת שנשק זמין אחראי לחלק לא מבוטל ממקרי הרצח ''המשפחתיים'' וכן ללא מעט התאבדויות. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לחזק טענה שלך- נראה לי שארה''ב היא מדינה שיסדו וחיים בה אופורטוניסטים, שהגיעו כדי לעשות קופה ולחיות טוב (ע''ע החלום האמריקאי) כך שרוב אזרחי ארה''ב היגרו אחרי הכסף, והאחווה והאנושיות נגזלו מרוח המדינה וזה בא לידיי ביטוי גם ברשות לשאת נשק אם הממשלה פתאום תהפוך את עורה ותצא נגד החלום הכלכלי העצום לכן אין לארה''ב שם אמיתי אלא הכינוי ''האומה האמריקאית'' כי העם האמריקאי כולל גם את עמי קנדה, ודרום אמריקה. |
|
||||
|
||||
סנ"צ וייזר, קצינת הנוער המחוזית. |
|
||||
|
||||
מעניין אותי לדעת [*]: למה? מדוע אתה מחזיק מכשיר כל-כך מסוכן בבית? והאם אתה נושא אותו איתך לקניון? [*] אולי מכיוון שאתה חצי דמות ציבורית. |
|
||||
|
||||
כי אני פחדן ומרגיש צורך ביכולת מוגברת להגנה עצמית. אני בדרך כלל לא לוקח איתי אקדח למקומות שבהם כבר יש אבטחה, אבל בתקופות שהיו בהן פגועי דקירה וירי הייתי לוקח אותו כמעט בכל יציאה מהבית. כיום אני לוקח נשק בעיקר לטיולים. סתם הערה. נשק הוא לא מסוכן, עוד לא שמעתי על אקדח שירה ביוזמתו במישהו. |
|
||||
|
||||
הנשק לא מסוכן. פחדנים עם נשק, זה כבר סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
Guns don't kill poeple, rappers do. וברצינות, אני בטוח שקיימות סטטיסטיקות בנושא - איזה אחוז מבין היריות שנורו מאקדח שנועד להגנה עצמית אכן היו הגנה עצמית, ואיזה אחוז היו, חלילה, חלק ממשחק של ילדים שמצאו את הנשק (למשל).וזה מבלי לגעת בנושא של אבטחת הנשק. אני יכול להעיד שאני מייחל לרגע בו לא אצטרך לזכור להסתיר את הכלי איפשהו בחדר (והרגע הזה אכן יגיע בקרוב מאוד). |
|
||||
|
||||
האקדח שלי נמצא במגירה נעולה בכל זמן שהוא לא עלי. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה הסטטיסטיקה בשאלה שהצגת, אבל אחת התגליות הכי פרובוקטיביות ב"פריקונומיה" (דיון 2520) היתה שהסיכוי של ילד למות בטביעה בבריכה גבוה בערך פי מאה מהסיכוי למות ממשחק בנשק. יש מקום, כמובן, לטעון שההשוואה הזו דמגוגית. מצד שני, גם ההשוואה שאתה מציע מוטה לרעת האקדח, מהסיבה שציין איזי - אפקט ההגנה העצמית של האקדח מושג לא רק, ולא בעיקר, כשהוא יורה. (חוזקו של אפקט ההרתעה של מראה האקדח מעלה הרהורים. אם אין לי רשיון לנשק, האם מותר לי על-פי החוק לשאת אקדח צעצוע שנראה באופן משכנע כמו אקדח אמיתי? אם יש לי רשיון ויש לי אקדח, האם כדאי לי לשאת אותו בלי תחמושת, שאותה לא אחזיק אפילו בביתי, וכך אשיג את אקפט ההרתעה מבלי לחשוש ממשחק של ילדיי? אם כולם יתחילו לשאת אקדחים שלא יורים, מה יהיה על האפקט?) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
platitude הוליוודי טיפשי. אני יכול לחשוב בקלות על מקרים שבהם איום שאתה לא מוכן לממש הוא דרך הפעולה החכמה ביותר שעומדת לרשותך. |
|
||||
|
||||
זה לא platitude, זו היוריסטיקה. ברור שאפשר לחשוב על מקרים בהם תהיה זו דרך הפעולה המיטבית. אפשר גם לחשוב על מקרים הפוכים. כשאתה מסתובב עם אקדח אתה משדר איום פוטנציאלי באופן קבוע. האיום שם, גם אם לא שלפת והכנסת מחסנית, ועימו שלל ההשלכות. |
|
||||
|
||||
להזכירך, המשפט של אלמוני אמר *לעולם* אל תאיים אם אינך מוכן לבצע. אז זו אכן אמירה טיפשית. אשר לענייננו המיידי - כשאתה מסתובב עם אקדח, אבל מתנהג כרגיל, אתה משדר איום כלפי תוקפים פוטנציאליים, אבל לא עבור אף אחד אחר. הסיכוי שלך לעימותים אלימים עם אנשים נורמטיביים נשאר כמקודם, והסיכוי לעימותים אלימים עם אנשים אלימים יורד. בין אם האקדח טעון או לא, האיום הזה כדאי ומשתלם, גם אם אין לך כוונה או יכולת לממש אותו לעולם. |
|
||||
|
||||
האלמוני הוא אני. המשמעות של היוריסטיקה היא בדיוק לנהוג עפ"י אותה התבנית בכל המקרים בהם המידע שלך הינו חלקי [שזה בקירוב טוב כמעט כל מקרה בעולם האמיתי] מתוך כוונה להעלות את תוחלת ההצלחות. אני לא מסכים עם הפסקה השניה. קודם כל, כאדם נורמטיבי, אזרחים שמסתובבים עם אקדח מעוררים אצלי אנטגוניזם מסויים, אבל זה לא שייך לענייננו. הבעיה האמיתית היא שעימותים עם אנשים אלימים עשויים להדרדר ביתר קלות בגלל נוכחות האקדח. נכון, יש משקל כלל לא זניח לאיום ולהרתעה, אבל אם אלו לא עבדו, כדאי שתהיה לך האפשרות לממש. ובכלל, לא ברור לי מה היתרון באקדח ללא תחמושת על פני אקדח עם תחמושת. |
|
||||
|
||||
באשר לשאלתך האחרונה - אם מישהו מצליח לחטוף לך את האקדח ולפנותו נגדך - נראה לי שיש יתרון ברור לאקדח לא טעון. |
|
||||
|
||||
"הבעיה האמיתית היא שעימותים עם אנשים אלימים עשויים להדרדר ביתר קלות בגלל נוכחות האקדח". כדי להפריך את כדאיות המדיניות שהצעתי, אתה צריך לטעון לא רק שייתכנו מקרים שבהם האקדח יזרז הידרדרות, אלא שגם התוחלת להידרדרות, או לפחות סטיית התקן, עולה. האמת היא שאני מתקשה לראות אפילו את המקרים הבודדים. זה בוודאי דמיוני המוגבל - מה התסריט הסביר ביותר שיש לך בראש לזה? "לא ברור לי מה היתרון באקדח ללא תחמושת על פני אקדח עם תחמושת." (א)כפי שכתב האלמוני, הסיכון שהאקדח יופנה נגדך, (ב) כפי שכתבתי קודם (בהמשך לדברי אחרים) הסיכון שהילד שלך ישחק בנשק. בעובדה(?), יש אנשים שמהסיבות האלו(?) מעדיפים לוותר על אקדח בכלל מאשר ללכת עם. הטרייד-אוף בין אקדח ללא תחמושת לבין אקדח עם תחמושת ברור. מה שאתה צריך לשכנע הוא ביתרון של בלי אקדח על פני אקדח ללא תחמושת. |
|
||||
|
||||
"קודם כל, כאדם נורמטיבי, אזרחים שמסתובבים עם אקדח מעוררים אצלי אנטגוניזם מסויים, אבל זה לא שייך לענייננו." - והמחשבה הראשונה (אבל לא האחרונה) שעוברת *לי* בראש כשאני רואה אזרח חמוש היא שהוא אוהב לעשות פוזות. אבל, כמו שאמרת, זה לא שייך לענייננו. הבעיה שאתה מציג כרגע לא הופכת את המשפט "לעולם אל תאיים אם אינך מוכן לבצע" להצעה חכמה. אם אתה אדם שקול, ישתלם לך האיום הזה, גם אם אינך מוכן לבצע אותו. פשוט תצטרך לשלוף אותו (את האיום) יותר בזהירות. יש יתרונות. למשל אם יש לך ילדים, אם אתה דכאוני, או אם אתה אוהב לשתות. אבל לא שמעת אותי ממליץ להסתובב דווקא בלי תחמושת. רק אמרתי שזה לא משולל הגיון. |
|
||||
|
||||
כך זה בד''כ אצלנו. נדמה לי שבארה''ב אנשים הולכים עם נרתיק כתף או מוסתר במכנסיים, כלומר, אין פוזות. |
|
||||
|
||||
רק לעניין הצעצוע, כדאי לזכור את הילד המסכן ש''איים'' על שוטר באקדח צעצוע בפורים ונורה למוות (לפני כמה שנים בירושלים). וכמובן, גם הסיכוי של ילד למות בתאונת דרכים גבוה בהרבה מהסיכוי שייהרג ממשחק בנשק. |
|
||||
|
||||
אני עוד לא שמעתי על מכונית שהרגה מישהו ביוזמתה; עם זאת, מכונית היא מכשיר מסוכן. ובניגוד למכונית, הפונקציונליות היחידה של אקדח היא הסיכון שבו. |
|
||||
|
||||
הפונקציונליות של המכונית היא קלות התנועה שהיא נותנת לך, והפונקציונליות של האקדח היא הבטחון שהיא נותנת לך. שניהם יוצרים סיכון עבור הזולת - בעייתו של הזולת. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהאלמוני התכוון לכך שהפונקציה המרכזית של המכונית היא העברה ממקום למקום בנוחות, ופונקציה משנית של המכונית היא פגיעה בבני אדם. מאידך, הפונקציה המרכזית של האקדח היא פגיעה (לצורכי הגנה או לא, הנקודה היא שאין סימטריה). |
|
||||
|
||||
עד היום השתמשתי באקדח לשתי מטרות: ירי במטווח (להנאה, להכשרה ולשמירה על כושר) והרתעה. עוד לא קרה לי שנאלצתי לשלוף אקדח שלא במטווח. גם כשהייתי בסיטואציות מאיימות/מפחידות (עבדתי לא מעט באבטחה), עצם ההצגה של האקדח (ע"י הסטה של וסט/מעיל או הנחת היד עליו בצורה מופגנת) הרגיעה באופן מיידי את הסיטואציה. זה מזכיר במשהו את גישת אנשלוביץ - אם הצד השני משוכנע בנכונותך להגיב בכוח, הוא ימנע מלגרום לך להגיב. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אבל זו אנקדוטה. אם להמשיך את הכיוון האנקדוטלי: אני מניח שאתה אחראי ב99 אחוזים מהזמן. נניח שיום אחד תשתמש באופן לא אחראי בנשק,(ולא משנה כרגע באילו נסיבות), ותהרוג אדם. יש להניח שאדם אחר, שאין ברשותו נשק, אבל הוא *לא* אחראי ב99 אחוזים מהזמן, יהרוג מאה אחוז פחות אנשים ממך. (מה עמדתך לגבי החזקת גזעי כלבים מסוכנים?) |
|
||||
|
||||
אדם לא אחראי (רוב זמנו) יצליח להרוג אנשים אחרים גם בלי נשק (ידרוס, ישכח את ילדיו במכונית, ישתמש בחיבור גז פיראטי ויפוצץ את ביתו). תנאי לקבלת נשק, כמו קבלת רשיון נהיגה ובשונה מגידול ילדים, הוא הסכמה של המדינה והכרתה בכך שיש לך אחריות מספקת. את דעתי על גידול כלבים מסוכנים אתה יכול להסיק מדעתי על גידול ילדים - מותר עד שאתה מפגין חוסר יכולת או חוסר אחריות ומאז והלאה אסור. |
|
||||
|
||||
הבעיה בגישה הזו לגבי כלבים מסוכנים היא שבשלב שבו חוסר היכולת/אחריות הוכח כבר מאוחר מדי לתקן את התוצאות. |
|
||||
|
||||
כנ''ל לגבי גידול ילדים, ובמידה מסויימת גם לגבי רשיון נהיגה - הוא ישלל רק אם תוכיח שאינך אחראי מספיק, לפעמים באופן בלתי הפיך. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל חופש לגדל ילדים (וגם לנהוג במכוניות) הוא דבר שהמין האנושי זקוק לו במידה גדולה יותר מאשר החופש להחזיק כלב מסוכן. כלב מסוכן הוא כמו אקדח, בהבדל אחד - אקדח לא יוזם בעצמו גרימת נזק. |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את הטענה. אם גידול ילדים יהיה מותנה ברשיון לאחר מעבר של מבחני התאמה וכשירות לא יפגע המין האנושי, להיפך, סביר שמבחינת ''טובת המין'' המצב רק ישתפר. כנ''ל לגבי נהיגה במכונית, אבל זה המצב כבר היום (חבל רק שהאכיפה והבחינה כל כך רשלניות). הנימוק העיקרי בעיני למען גידול ילדים, כלבים ואחזקת נשק באופן חופשי, היא השאיפה שלי (ואני מאמין של רבים אחרים) לחופש מקסימלי בחיי האישיים. |
|
||||
|
||||
"טובת המין" היא גם טובתם של הפרטים בו. התניית הבאת ילדים לעולם באיזשהו רישוי היא פגיעה באחת הפונקציות הבסיסיות ביותר של האדם ואינה יכולה להתקיים בלי משטר כפיה רודני. היא גם עומדת עמוק בתוך המדרון החלקלק של האוגניקה. החופש שלך בחייך האישיים הוא חשוב. גם החופש של אחרים לנהל את חייהם האישיים שלהם בלי חשש הוא חשוב, ועל כן יש לאזן בין שניהם. בשם החופש האישי שלך אתה יכול לדרוש גם את הזכות לבנות כור גרעיני בחצר או להחזיק חיידקי אנתראקס במקרר הביתי; בשקלול מידת הסיכון לשאר בני האדם מול הרווח מבחינת החופש שלך נראה שהמאזן נוטה לרעתך במקרים האלה. לדעתי, גם כשהמדובר בכלב מסוכן המצב הוא כזה. לחילופין, ניתן אולי להתיר גידול כלב כזה - אבל בתנאים שיהפכו את הענין לחסר טעם (לא תוכל להסתובב איתו בחוץ, איסור על הכנסתו לכל מקום שבו לא חוצץ קיר בינו לבין ילדים, אולי סירוס חובה בגיל חצי שנה וכו'). |
|
||||
|
||||
נכון במידה מוגבלת לגבי רשיון נהיגה, שהרי הרשיון אינו ניתן לכל דורש ונשלל לאחר שבעליו מוכיח חוסר אחריות, אלא להיפך: הוא ניתן רק לאחר שהמבקש עמד בתנאי מינימום, וגם אז הוא יכול להישלל. הרשיון לגדל כלב (או ילד) הוא רשיון לכל דורש, ונשלל רק לאחר שימוש לא תקין. ___ כן, אני יודע שזה רק תאורטי. זה חלק מרשלנותה של המדינה בכל מה שקשור במחויבותה לציבור. |
|
||||
|
||||
אמנם לא עבדתי באבטחה (אבל היום גם אתה לא) אבל בחיי לא נתקלתי בסיטואציה מאיימת/מפחידה עד כדי כך שארגיש צער שאין ברשותי אקדח. |
|
||||
|
||||
לא כולנו היה מזל כזה... (תגובה 440292). למרות שנשק היה עוזר לי בכמה מצבים, בכ"ז אני נוטה לתמוך בהגבלות הקיימות כיום בישראל על אחזקת נשק, על פני ההגעה להפקרות השוררת בארה"ב בעניין זה. |
|
||||
|
||||
אני תוהה מתי יצא לך (שלא במסגרת עבודתך באבטחה) להציג את האקדח במחוות גוף שמזכירה את טוני סופרנו. |
|
||||
|
||||
שלא במסגרת עבודתי כמאבטח ובניגוד לטוני סופרנו (או לאפופידס), יש לי בדרך כלל כשרון להמנע מלהכנס לצרות. בפעם היחידה בחיי שנקלעתי לסיטואציה אלימה ומאיימת שלא במסגרת עבודה כמאבטח, האקדח לא היה עלי ודי הצטערתי על כך. |
|
||||
|
||||
הפונקציונליות העיקרית של מכוניות היא ניוד אנשים וסחורה. פגיעה באנשים איננה פונקציה של מכוניות, זו תופעת לוואי מצערת. הפונקציונליות העיקרית של כלי נשק אישיים היא בטחון. פגיעה באנשים איננה פונקציה, זו תופעת לוואי מצערת. |
|
||||
|
||||
הן על תכנון רכבים והן על תכנון כלי נשק עובדים מהנדסים. אני די בטוח שבאף שלב של ייצור מכונית אין אף מהנדס שמנסה למקסם את הקטלניות של המכונית. בכלל, מי אמר שהפונקציונלית העיקרית כלי נשק אישי היא ביטחון? הפונקציונליות העיקרית שלו היא לירות כדורים, לרוב על מנת לפגוע ביצור חי כלשהו ולהביא להריגתו/ניטרולו בדרך כזו או אחרת. לפעמים זה על מנת ליצור ביטחון, למשתמש או לזולתו, ולפעמים בהחלט לא (אני בספק אם ניתן להגדיר בדרך כזו או אחרת את טבח קולומביין ככזה שמשרת מטרות ביטחוניות כלשהן, על אף שנעשה שימוש בכלי הנשק בהתאם ליעודו). הפונקציונלית העיקרית של מכונית היא ניוד, זה יכול להיות לטובה, זה יכול לרעה וזה יכול להיות באופן נייטרלי. היות ואני בטוח שאתה מספיק חכם להבין את ההבדלים, לא נותר לי אלא להגיע למסקנה המצערת שאני לא מספיק חכם להבין את המניעים הנסתרים שעומדים מאחורי טענות תמוהות אלו שאתה מעלה. |
|
||||
|
||||
המדינה מאשרת לאזרחים לרכוש ולהחזיק בכלי נשק אישיים אך ורק למטרת הגנה עצמית. האם אני יכול להסיק מכך שאתה כופר בהיות הפונקציונליות העיקרית שלהם בטחון, שהמדינה צריכה לאסור אותם? (להזכירך, גם במכוניות ניתן להשתמש לרצח בכוונה תחילה.) לגבי הטענה עם המהנדסים - להזכירך, כלי נשק ותחמושת קטלניים בהרבה מהנפוצים בשוק הפרטי הומצאו כבר מזמן. |
|
||||
|
||||
לא ברורה לי השורה האחרונה בהודעתך. מה רלוונטים כלי נשק אחרים, קטלניים יותר? כל שטענתי הוא שניתן ללמוד על ייעודו של כלי הנשק, גם זה הפרטי, מהמחשבות שעולות בראשיהם של מתכנניהם. אין לי ספק שאחת המטרות בעיצוב אקדח היא מיקסום היעילות שלו בהריגת אדם. אני די בטוח שלא תמצא מקבילה במכוניות, סכיני מטבח, שקיות ניילון (לחנק, כמובן) ואפילו עציצים, שבכולם ניתן להשתמש על מנת להרוג אדם. כאמור, הפונקציונלית העיקרית של כלי נשק היא לירות במטרות חיות. המדינה מאפשרת רכישה ואחזקה של כאלו רק למטרות ביטחון אישי, בדיוק כפי שהמדינה לא מאפשרת לכל בעל רכב להשתמש ברכבו הפרטי כמונית ולגבות כסף מאזרחים תמורת הנסיעה. ההקבלות שלך תלושות לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אמרת שמהנדסים עומלים בכדי להפוך כלי נשק - ודיברנו הרי על כלי נשק פרטיים - ליותר קטלניים. זה פשוט לא נכון. הם עומלים על הפיכתם למדוייקים יותר, זולים יותר ליצור, קלים יותר לתחזוק, יפים יותר, וכו'. אבל ההודעה הנוכחית שלך מנוסחת בצורה שיותר מקובלת עליי - רומזת לכך שקטלניות מינימלית נדרשת מאקדחים, ואני יכול להשלים לבד עבורך שהסיבה היחידה שהם לא עומלים על שיפור הקטלניות (דבר שטענת בשגגה בהודעה הקודמת) היא שזו כבר הגיעה לדרגתה הרצויה. זאת בעוד שדרגת הקטלניות לה שואפים במכוניות, למשל, היא אפס. תשובתי, כמובן, היא שברגע שתמציא נשק בלתי-קטלני יעיל כמו האקדח בעצירת תוקף ובהרתעת תוקפים פוטנציאלים (נגיד, אחד שלא הורג, אבל נורא מכאיב), הוא ישתלט על השוק. גם תהיה לך לגיטימציה לאסור אקדחים רגילים על פי חוק, אבל, יותר חשוב מכך, רוב רובם של נושאי האקדחים יחליפו מרצונם, שכן הסיבה שהם נושאים נשק איננה הקטלניות, אלא הבטחון. "הפונקציונלית העיקרית של כלי נשק היא לירות במטרות חיות" - זו פרשנותך. נושא הנשק היחיד שהזדהה בדיון כאן טוען דווקא שהוא משתמש בו כדי לירות להנאתו במטרות דוממות, וכדי להרתיע תוקפים פוטנציאלים. אתה מכיר נושאי נשק ששונים ממנו, או רוצה לטעון שהוא שקרן? אני נוטה להאמין לו, ולהניח שעם כל השלומיאליות של המדינה, רוב רובם של נושאי הנשק המורשים הם כמוהו. |
|
||||
|
||||
פרובוקציה: רוב רובם של נושאי הנשק הם גברים בעלי רמות טסטסטורון גבוהות מאוד. בין אם זה אומר שהם טובים במתמטיקה ובין אם זה אומר שהם אנשים מאוד אלימים. אני ארגיש יותר בטוח אם לא יהיו אקדחים, לאף אחד, גם במחיר שהמעט שכן יצליחו להשיג בדרכים לא חוקיות יהיו באמת מסוכנים (בין כה וכה אני מרגיש שאין לי דרך של ממש להתגונן מהאלפרונים,שירזים ואברג'ילים למינהם). זה לא אומר שאני תומך בדלגליזציה של נשקים אישיים, בסה"כ תיארתי סיטואציה בה ארגיש בטוח יותר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את מטרת הפרובוקציה. "בסך הכל תיארתי סיטואציה בה ארגיש בטוח יותר" - היית מרגיש בטוח יותר אם היית היצור החי האחרון על כדור הארץ, סגור במקלט עם אספקה לכל החיים של מנה-חמה. אז? |
|
||||
|
||||
אז כמובן שאין כל משמעות לתחושת הביטחון שלי, ובכלל, למה להסתכל ימינה ושמאלה כשחוצים את הכביש, הרי חיים רק פעם אחת ומתים בכל מקרה. ממנטו מורי! |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאין כל משמעות לתחושת הבטחון שלך באופן כללי. התכוונתי להגיד שהיא סטיה מהדיון הנוכחי. |
|
||||
|
||||
במקרה של מי שמחזיק אקדח רק למטרות ביטחון, ומאוד מקווה וגם מצליח לא להפעיל אותו לעולם - אתה יכול לומר שהפונקציה שהאקדח ממלא אינה להרוג, אבל הדרך שהאקדח ממלא את הפוקנציה היא *רק* (כמעט רק, אם אתה רוצה) באמצעות הפוטנציאל שלו להרוג. לכן לקרוא ליכולת ההרג של האקדח "תוצאת לוואי" זה לא נכון. יותר נכון לקרוא לה "מטרה ראשונית", שיכולה לשרת מטרות שניוניות שונות. |
|
||||
|
||||
כלי נשק אישיים הם לא רק למטרת הגנה עצמית. חלקם נועדים לציד. |
|
||||
|
||||
I love animals. They're delicious.
|
|
||||
|
||||
לדעתי אתה מתבלבל בין פונקציה של דבר, לבין הערך שמפיקים ממנו, ואלו שני דברים שונים. אפשר להגדיר פונקציה בתור הפוטנציאל של הדבר לעשות פעולה א', ואת המרכזיות/משניות של הפונקציה להגדיר באמצעות שכיחות השימוש בפונקציה א' בפועל. היכולת לפגוע באמצעות מכונית באדם שנוא אולי מצערת אותך, אך אני משער שאינה מצערת במיוחד את הנהג. |
|
||||
|
||||
כפול מן הבאה אחריה במערב. |
|
||||
|
||||
בשליש מן המדינות גבוה יותר ובשני שליש נמוך יותר. זה לא כל-כך גבוה. |
|
||||
|
||||
טוב, זו השאלה הרגילה, התקפה גם לישראל במדדים שונים, שאלת זהותה של קבוצת ההשוואה - המערב או כל מדינות העולם. התשובה בד"כ היא לפי מטרת ההשוואה: לפאר או להשמיץ. אך לעיתים, השאלה היא עניינית - למשל כאשר המטרה היא מחקרית - בידוד גורמים לשם הבנה ואולי תיקון. אך בכך איני מחדש דבר. אז כפיצוי, הנה סרט שבזמנו חידד לי כמה פרטים לא מחמיאים על מדיניות ארה"ב אל נוכח השואה: |
|
||||
|
||||
בקנדה היו יותר מקרי אונס למאה אלף תושבים מאשר בארה"ב, אם אני זוכר נכון; ככה שבזה, לפחות, יש להטיל ספק גדול במסקנות של מור: אולי בקנדה הורגים פחות, אבל הסולידריות החברתית-לכאורה לא מצילה אותם מפשעים חמורים אחרים. |
|
||||
|
||||
אני היחיד שנראה לו שאונס הוא פשע הרבה פחות חמור מרצח? (ואין טופיק: גם קנדה היא מדינת מהגרים) |
|
||||
|
||||
פחות חמור? אולי, אם בוחנים את הפגיעה במימד צר מאוד. הרבה פחות חמור? ממש לא. |
|
||||
|
||||
נו טוף, אז כנראה שאני היחיד. ממילא לא ברור לי איך אפשר למדוד את "חומרת" הפשע. (אולי לפי שנות המאסר?) |
|
||||
|
||||
מן הסתם אפשר למדוד את חומרת הפשע לפי שנות המאסר, אבל מה מטרתך בדיון? לפי שנות המאסר המקובלות (בישראל, במדינות המערב), אונס הוא הרבה פחות חמור מרצח. חשבתי שאתה שואל מסיבה אחרת. הרי את העונש קובעת החברה לפי מושג בסיסי יותר של חומרת הפשע. איך נקבע המושג הזה? אני חושב שביסודו הוא אינטואיטיבי, ונתון לשינויים בהלכי-רוח. שנות המאסר, אני מניח, משקפות אינטואיציה של דורות קודמים, לפיה אונס חמור הרבה פחות מרצח. בשנים האחרונות, כנראה בעקבות הפמיניזם, נראה לי שתפיסת החומרה של אונס עלתה מאוד, לפחות בקרב קבוצות ליברליות, והוא נתפס כחמור לא פחות מרצח, או לא הרבה פחות - אם כי הענישה (עדיין?) לא משקפת זאת. דומני שאתה שואל על זה. הסיבה, אני משער, היא שלעתים קרובות מאוד האונס פשוט הורס את החיים של הנאנסת. לא בהכרח, וזה תלוי בכל מיני דברים ואולי גם בנאנסת, ובנסיבות האונס, אבל לעתים מאוד קרובות כן. בעבירות רכוש, חמורות ככל שתהיינה, פוטנציאל הרס החיים הוא נמוך בהרבה. עבירה אחרת שדומה לאונס מבחינה זו היא התעללות שיטתית במשך שנים בתוך המשפחה, ונדמה לי שאכן גם היא נתפסת בחומרה שדומה לרצח, בתודעה הציבורית אם לא בבית המשפט. |
|
||||
|
||||
התעללות שיטתית בתוך המשפחה נתפסת כחמורה גם בעיני ביהמ"ש, לפחות כששופטים את מקרי הרצח שנעשו בתגובה להם (כמו שהיה במקרה של כרמלה בוחבוט ושוקי בסו, לדוגמא). גם החוק משקף את העמדה הזו, וקובע שהעונש על רצח שנעשה בעקבות התעללות במשפחה צריך להיות נמוך מרצח "רגיל".(סעיפים 300 ו300א לחוק העונשין, למתעניינים). |
|
||||
|
||||
הטענה שאונס הוא פשע חמור כל כך כי הוא הורס (לפעמים) את חיי הנאנסת היא טענה מוכרת מאוד. האם יש מחקרים כמותיים שבודקים את בריאותן הנפשית של נאנסות לעומת קורבנות של עבירות אחרות? אני אומנם לא אישה, אבל גם גברים אפשר לאנוס. כשאני מנסה לדמיין מצב שבו מישהו קופץ עלי בסימטה אפילה ואונס אותי, ברור לי איך זה יכול לגרום לי לטראומה לזמן רב (אולי לכל חיי). מצד שני, אם אותו מישהו היה קופץ עלי ושובר לי את הרגל עם מוט ברזל, אני חושב שהתחושות שלי היו מאוד דומות - סיוטים בלילות, פחד להסתובב ברחוב, חוסר אמון באנשים וכדומה. ותקיפה בוודאי לא נחשבת כעבירה "חמורה לא פחות מרצח". |
|
||||
|
||||
נראה לי שגם לגבי אונס וגם לגבי תקיפה יש דרגות רבות של חומרה, שהגבוהות ביניהן בהחלט מתקרבות לרצח. |
|
||||
|
||||
היות שכמדומני הסטטיסטיקה של מקרי האונס היא הסטטיסטיקה של משפטי האונס - צריך לבחון את הנתונים הללו באופן מעמיק יותר. |
|
||||
|
||||
מבחינת החוק ומבחינה חברתית-בטחונית. צריך להשוות את הסטטיסטיקת בין ישראל פרופר בתוך הקו הירוק לבין מה שקורה בגדה (ומה היה בעזה). להשוות מספר ואחוזי אחזקת נשק, המניע לאחזקת נשק, כמה משתמשים בו ולאיזה מטרות השתמשו בו (שזה שונה מהמטרות לרכישת אקדח). צריך להשוות את ישראל גופא לשאר מדינות העולם ואת אחזקת הנשק ע"י אזרחים ישראלים בשטחים המוחזקים צריך להשוות ל... אולי צ'צ'ניה, עירק סודאן? משהו כמו מקומות שהחוק האזרחי לא בדיוק עובד שם. |
|
||||
|
||||
והחוק האזרחי במדינת ישראל כן עובד? |
|
||||
|
||||
התכוונתי שבשטחים המוחזקים לא קיימת מדינה <הכנס הגדרה מתאימה> ובגלל זה החוק, המנהל והנורמות האזרחיות המקובלות והרצויות לא תקפות. |
|
||||
|
||||
שיעור הרצח בארה"ב הוא רק קצת מעל לממוצע העולמי - וישראל כמעט בדיוק בממוצע וגם שיעור העוני בשתיהן די ממוצע: |
|
||||
|
||||
איזה כיף שאנחנו בדיוק בממוצע. |
|
||||
|
||||
I suspect that agitation by means of words is insufficient against Orwellian style despotic regime. What I believe is needed is to empower the common people to agitate with weapons.
I think that arming the citizenry is the most effective way of advancing towards a regime change. A dictatorship wants their subjects to be docile, not thinking for themselves, obedient and weak, In a word: sheep. So that the subjects cannot effectively resist whatever creed the regime is scourging on them. Such a regime has first and foremost one thing on its mind – how to hold-on to power. Therefore it is always stamping out dissent from within and crushing any form of insurgency. That violent brutality needs to be reciprocated in kind – for aggression understands no other language but its own – and the only effective way of doing that is by giving the people the means to exercise violence themselves. I expect that this most primal democratic form of breaking the state’s monopoly on violence will increasingly nibble at the regime’s ability to exercise control over its repressed nation. The key is in technology and the will to do so. Cheap manufacturing of weapons for mass circulation is arguably what is needed. What a dissenter needs is a personal weapon. One that is small, easy to conceal, light weight and muffled-shot. The varied arsenal of explosives can be supplanted according to needs. Like the West drops bags of staples on famished lands, like the Americans dropped portable radios on Iraqis, so we need to get weapons into the hands of oppressed people. One method of dispensing these items could be just that: air-borne drops for random mass distribution accompanied with native language yielding instructions and tips. The effect will be to nibble at the regime: no presganging police will walk freely or carry out their orders without fear of effective resistance and reprisal. Naturally, I expect the regime will retort by threatening any weapon carrier with the pains of death and will do its outmost to remove these weapons. Invasion followed by a military campaign to forcibly oust a regime are totally out of the question. Only when a bloody dialectic of violence, the likes of the Wild West’s “Billy the Kid” gun stands and shooting spree scenes, will reign supreme and wreak havoc in any control mechanism will the yoke of a despotic regime be lifted. |
|
||||
|
||||
('שירו כמה שבא להם, כל עוד הם משלמים מע"מ על הכדורים'?) התכוונת למדינה מסויימת, או לכל משטר רודני שלא מספק לאזרחים נשק להילולות דמים? |
|
||||
|
||||
I have N. Korea in mind. I see no other way for a swift demise of that orwellian regime.
What i was trying to say is that at some circumstances, extreme as they may be like in that country, weapons proliferation can be more good than bad. Inevitably, the drawback of this suggestion is that innocent people will get killed when people just aim their guns towards each other |
|
||||
|
||||
1. המדינה בדרך כלל חזקה יותר. התגובה של המדינה להתנגדות חמושה של אזרחים תהיה הפעלה שיטתית של טרור. זה לא יגמר טוב. לאזרחים פרטיים אין טנקים ומטוסים ואין להם יכולת התארגנות ומשמעת צבאית. זה לא יעבוד נגד משטר שיש לו צבא. 2. היו מקרים שבהם משטר אלים שעסוק במלחמה פנימית והנתמך *מבחוץ* מאבד את התמיכה ונעלם. במקרה כזה, כאשר האזרחים חמושים, אתה לא מקבל שיפור משמעותי בבטחון האישי או ברמת החיים של האוכלוסיה. (ע"ע עירק, אפגניסטן, סומליה, סודן...) האזרחים החמושים יתחילו לירות אחד בשני. |
|
||||
|
||||
בקיצור: The armed oppressed rabble of today is the armed oppressor of tommorrow.
|
|
||||
|
||||
שירלי כץ, מורה בתיכון באורגון, תובעת את רשויות החינוך במחוז בדרישה לאפשר לה לשאת נשק מוסתר לבי"ס בגלל שהיא חוששת מבעלה לשעבר. |
|
||||
|
||||
תמיד יש בעיות עם יהודים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |