 |
מבוכה בענף הפרסום: מודעות שזכו בפרסים דומות מדי למודעות מחו''ל | 2342 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
"זה נגד המהות וההיגיון של איש קריאייטיב. אנשים מסוגנו רוצים להמציא דברים לא להעתיק אותם". הכל טוב ויפה בתור הקוד האתי של עולם הפרסום, אך מה עם אותו איש-קריאייטיב הנמצא בלחץ מתמיד להמציא את הגלגל מחדש עם כל חוזה פרסום שמתקבל במשרד? לפי ההשוואה שקישרתם אליה, קשה לי להאמין שלא התרחשה פה העתקה בוטה, לא אתית, ולא בטוח שחוקית. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הכי אהבתי את הפרסומת לסובארו-דמוי-מטוס, שפספסה לחלוטין את היופי של הפרסומת המקורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחפש מקוריות אצל נודניקים מקצועיים שלא מסוגלים לתרגם אפילו מונחים כמו 'קריאטיב' לשפת אימם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא בטוח זו שפת אימם. 2. אפילו לאקדמיה ללשון עברית עוד לא נמצא שם עברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תרוץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אחד אפס. אבל אם להרצין לרגע, הענף הזה חטוטרתי מטיבעו, וכל היומרה הזו למקוריות אווילית. הרי לאסקימוסים יש כבר קרח, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היומרה למקוריות היא אולי אווילית, אבל הניסיון להיות מקורי (לא בכל מחיר, כמובן) - לא. וודאי שהענף הזה הוא חטוטרתי. על זה אין ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאקדמיה ללשון עברית גם אין מחפשים שם עברי, בשל יוקרתה ובינלאומיותה של המילה 'אקדמיה'. אני די בטוח שהקישור הזה ניתן כאן כבר מספר פעמים, אבל הנה הוא שוב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין מה הבעיה לקרוא להם ''המכון ללשון'', אפילו יוצא חרוז. שיטפלו בגיבנת שלהם לפני שהם מצביעים על של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זו גיבנת? זו מילה בינלאומית עתיקה שנכנסה לשפה העברית, כמו רבות אחרות. האם אתה חושב שצריך למצוא מילה עברית גם לשולחן או מסדרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יאמר איזו מילה נכנסה לשפה העברית ומי תשאר בחוץ? ה*אקדמיה* ללשון עברית? מתוקף איזה מנדט? העובדה שציבור רחב מתקומם על חידושיהּ ועל שמה אומר שהמנדט אינו נגזר מהעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לְידיעתך הציבור הרחב החליט על ביטול החוק השני של התרמודינמיקה, זניחתם של סימני הפיסוק ועל רפורמה יסודית בענייני חיריק וצירה. הִיבנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני החלטתי על ביטול כל חוקי התרמודינמיקה והחלפתם בחוקי הטרמואנליזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את[ה] הציבור הרחב? אם לא, ההחלטות שלך לא מעניינות. (משום מה יש לי הרגשה שמדובר ב"את", ומכאן נימת הזלזול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני לא "הציבור", אבל אני ודאי "הרחב". ואני תוהה אם אתה עונה על אחד הקריטריונים האלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחק ברקת: אני: הרבה פעמים קראו לי זונה. את: רחב. הוא: הבן שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היופי בחוקי טבע כמו החוק השני של התרמודינמיקה, הוא, שהם אינם זקוקים לאישור הבריות כדי להיות. כפי שאני רואה מדע, הרי זה מפעל אנושי שמטרתו לגלות את אשר יהיה *אמת* בין אם נכיר בה ואם לאו. במובן הזה, תשובתו של המדע לקואן המפורסם היא שהעץ בהחלט ישמיע רעש ביער גם אם לא יהיה איש שישמע אותו. מצד שני, בחוקי תקינות השפה, מי יגיד מה *נכון* ? אם מספיק פעמים נגיד דבר מה עילג, וכך יעשו גם סופרי ומשוררי הדור שלנו, הדור הבא כבר יתחנך על כך שזוהי שפה יפה. הרי גם המילה "אקדמיה" נכנסה בשלב כלשהו. כלומר חוקי תקינות הינם תלויים מאד בעין המתבונן ואם הציבור הרחב יאמר את דברו, הם עשויים בהחלט להשתנות. לעיתים מתקבל אצלי הרושם שהשפה העברית מוחזקת כבת ערובה בידהם של קומץ מלומדים הטוענים בגנות דרכים שאינן דרכם, על אף שעם כל ידיעותיהם, אין דעתם הסובייקטיבית חזקה מדעתו הסובייקטיבי של כל אדם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבו על זה יותר טוב ממה שאני מסוגל1: תגובה 282998 ______________ 1- שהרי מאז הכתיבה מתו אצלי עוד כמה מליוני נוירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעצור שם? דיון 1335 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת - למה לעצור שם? השכ"ג טיפוס רפלקסיבי מדי כדי לצטט אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, אפשר ללכת רחוק יותר: תגובה 92721 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, רפלקסיבי ושמרני. לא פלא שאתה מזלזל בנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השאלה המטומטמת, אבל התרמודינמיקה לא הוחלפה במכניקה הסטאטיסטית? (אני פשוט קורא עכשיו מאמר שזאת ההנחה שלו. לא שאני יודע מהן שתי התיאוריות או מה ההבדל ביניהן, אבל עד עכשיו חשבתי שאני פחות או יותר מבין גם בלי להיכנס לפרטים האלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי המוגבלת, ''תרמודינמיקה'' הוא מונח ישן יותר, עוד מהימים שהבסיס המכנו-סטטיסטי שלה לא היה ידוע (''חום'' היה איזה חומר מסתורי שזורם ממקום למקום, קצת בדומה לפלוגיסטון, לאתר ול''חומר החיים'' שהופך דומם לחיה), אבל המושג הזה בשימוש גם בימינו. אם נורא חשוב לדייק, אני חושב שאפשר להגיד שהמכניקה הסטטיסטית מסבירה את התופעות התרמודינמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאני מבין את המאמר שאני קורא, התרמודינמיקה והמכניקה הסטטיסטית מציעות ניבויים שונים לתופעות מסוימות. (אתה לא חייב לענות. אני אחיה גם בלי לדעת את התשובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכניקה הסטטיסטית היא הרחבה של התרמודינמיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, התרמודינמיקה אמרה ש*תמיד* חום יזרום באופן ספונטני מהגוף החם יותר לקר יותר. המכניקה הסטטיסטית אומרת "כמעט תמיד", כאשר הכמעט הזה אומר שבגופים בגדלים שנראים לעין, ההסתברות שיקרה אחרת קרובה מאוד (מאוד) לאפס - למעשה, כנראה שגם אם ננסה כל חיינו לא נראה זאת. אפשר לקרוא לזה ניבויים שונים, זה כבר תלוי איך מגדירים "ניבוי"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר למה שירדן אמר לך (ואולי גם תופעות של "היפוך טמפרטורה" קשורות לזה) אני לא יודע. אולי תיתן דוגמא מהמאמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר לא לידי כרגע. בינתיים התרשמתי שהוא יסביר בהמשך למה הוא מתכוון. תן לי כמה ימים, ואם אבין אחזור לכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: תרמודינמיקה למכניקה סטאטיסטית היא כמו פסיכולוגיה לחקר המוח (לפחות מבחינת השאיפות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. אני בטוח שאם מחפשים רחוק מספיק, המון מלים נשאבו לעברית משפות אחרות (אכדית, כמדומני, תרמה הרבה). ובהזדמנות זאת, שניים מתחדישי המחבר שטרם זכו לברכת האקדמיה (אולי בגלל שמעולם לא נשלחו אליה), בעקבות פניה של ידיד ורע: 1. ringtone: צלילצול (קצת קשה להגיה, אבל מי שמתעניין בנושאים האלה, שיתאמץ). 2. walkie-talkie: קַשְקֶשֶר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שולחן היא מילה בינלאומית? מאיזו שפה? שמא תוכל להרחיב? המילה שולחן נזכרת בתנ"ך 71 פעם, ביניהם גם בספר שמות, שהוא מוקדם (ולכן חף מהשפעות לשוניות ארמיות, שניכרות בספרים מאוחרים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות לשונאי מבריק כדי לראות שהמילה שולחן לא בדיוק משתלבת במבנה הבסיסי של מילים בעברית. אם כי לא יפריע לי יותר מדי אם יוכח כי המילה הזאת היא דווקא כן עברית מקורית. יש מספיק מילים עברית-אבל-לא-עברית בשביל להוכיח את הטענה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלה ''שולחן'' אולי לא משתלבת במבנה הבסיסי של מלים בעברית, אבל היא ודאי משתלחנת עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא משתלבת? מה לא משתלב בה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהי הגיבנת? גיבנת היא צורת הנקבה של גיבן; אשה עם חטוטרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילון אבן שושן מציין ש-גִבֶּנֶת הינה: 1.בעלת חטוטרת 2.גבנון,חטוטרת על כן, נחפזת לתקן, אלא אם בקוצה של היוד בכתיב המלא נתלתַ. אבל נניח לרגע אחד שהמילון היה פוסק לטובת הגבנון1, הדבר מעלה עוד שאלה על קוים דקים: איפה עובר הגבול בין עילגות לחדשנות לשונית? הרי הבנת היטב למה התכוונתי, ולא אתפלא אם סקר בנושא יראה שיותר בריות מבינות את המשפט הנ"ל כשהמילה "גבנת" מצויינת בו מאשר כשהמילה "גבנון" מצויינת בו. מצד אחד, אם נסתמך על הרׂב, תונמך השפה ואולי חלילה תתנוון. מאידך גיסא, שפה הינה כלי לתקשורת, והמטרה היא שבן שיחך יבין אותך, וכל המרבה במבינים, הרי זה משובח. 1 דג משונה השוחה על הגב דרומית מזרחית להרי אוּרל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא זו בלבד, אלא שיש מלים וביטויים שנפוצים יותר בקרב ציבורים עלגים, ולכן אמירתם העילגת משכנעת יותר (לדעתי). למשל, ''פטיש חמש קילו'' מגנע פי כמה מ''פטיש חמשה קילו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ''מגנע'' מגנע הרבה יותר מ''משכנע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעגתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ה"פטיש חמש קילו"-ים שאני פגשתי, שקלו בערך שני קילוגרמים - חמש ליברות (פאונד) בערך. לכן, מדובר למעשה בסדרת מילים הבאה לתאר עצם מסויים (מעין שם עצם פרטי), ולא תאור משקלו של הפטיש. המקור לביטוי? אולי תרגום לא מוצלח במיוחד מאנגלית מנדטורית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה, אבל מעניין מאד. תוך אפס זמן הוא פיתח כמה וכמה הסתגלויות לשחיה במהופך, כולל שינוי צבעי הגוף כך שהגב (הפונה מטה) בהיר והבטן כהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
: ) זה משונה רק לאלו מביננו שאינם שולטים במכאניקה הגיאוגרפית של איזור אורל. כל גיאופיסיקשקשאי מתחיל יוכל בנקל להראותך כי באיזור זה המצוי בצידו השני של כדור הארץ, הולכים אנשים (ודגים) במהופך כי כח המשיכה שם הוא בסימן מינוס ולא פלוס. באשר לפיגמנטיציה של דגי הגבנון וחיות אחרות, אני מפנה אותך למאמרו המאלף של הנס יכצ'ארלס על אבולוציה במדרגות נעות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אידיוט. הרי זה אתם שהולכים הפוך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצאך האורלי משתקף בורותך ובגינוני הנימוס הידועים לשמצה של בני עמך. לך ותאכל איזה גבנון והשדל לא להחנק מהעצמות בעודך אוכל במהופך. חוצפה של אנשים.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הבנתי את הבדיחה אבל הקישור שנתת מביא אותי לשיר עליז על לאמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילון ההווה: גיבנת, גִּבֶּנֶת [נ'] חטוטרת (לא תקני); (גיבנת היא צורת הנקבה של גיבן). מילון אלקלעי: גִּבֵּן, ז' [גִּבֶּנֶת, גִּבְּנִים, ־נוֹת] בַּעַל חֲטוֹטֶרֶת. מילון אבן שושן אינו נמצא ברשותי ולא מן הנמנע שהוא אכן הכשיר את השרץ, אבל אין ממש סיבה לעשות זאת. אתמול שמעתי שמישהו השאיל עשר שקל מחבר שלו. בחמש מלים הצליחו להכניס ארבע שגיאות. אם אנחנו מנסים לשבור שיאים בוולגריוּת, זה עניין אחר. אני לא חושב שהעובדה שניתן להבין משפט מסויים הופכת אותו לבסדר. המשפט המסויים ההוא מובן לחלוטין, למרות שיש שגיאה בכל מלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרתי רק 3 שגיאות, אני בוש ונכלם, התוכל להאיר את עייני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסף לווים ולא שואלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מכשיר מילון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להכשיר מילון. כפרי הוא כשר אוטומטית. אבל אם לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, יש להפריש ממנו. ולבדוק אם אין בו תולעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ודאי מתכוונת למֶלון, לא למִלון שאינו מומלץ לאכילה עם או בלי תולעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשות, תולעים - פויה! אילו מן דיבורים הם אלו?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר"ל: אילו מין דְבורים הן אלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו 1: אתמול ראיתי שלט "רחוב אילת". בהסבר לשם הרחוב היה כתוב "עיר במפרץ אילת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רצית, שיכתבו "עיר במפרץ עקבה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכת רחוק? בהתחלה קראו להם "ועד הלשון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל כך הרבה מילים משפות אחרות שנטמעו בעברית, מפסנתר ודת ועד אכסניה ואויר. אם תנקה את השפה העברית מכל אלה, תשאר אך ורק עם אוצר המילים התנכ"י, פחות המילים מאכדית, ארמית ופרסית. שזה לא ממש אוצר מילים גדול לנהל בו קיום יומיומי. אגב, העברית לא יחידה בזה, ובכל שפה נטמעו מילים משפות אחרות. אנגלית היא מישמש של סקסונית, צרפתית, לטינית וגיילית. ועם כל זה נטמעו בה מילים מבערך כל שפה אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסית, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקבל על הד(ע)ת. לא חשבתי על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שפרסית. מגילת אסתר אגב, רוויה במילה ''דת''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני ממליץ חלילה להשמיד מילים (כמו בשיחדש של 1984). אילו החלופה היתה בלתי סבירה או נוחה, ניחא, אני רק מציין את הפגם המוכר, שארגון טרחני ששם לעצמו למטרה לציין בפנינו מתי אנו שוגים (בעיניו), שבא בדרישה אינטלקטואלית שנשתמש בחלופות שהוא בודה ממוחו במקום אלו המקובלות ברחבי תבל ואשר קובע מהי "הדרך הנכונה" (בעיניו), בחר לאמץ לחיקו מילה חיצונית, כשהיתה לו חלופה עברית סבירה ביותר: "המכון ללשון". על הכפילות הזו , של נאה דורש אך לא מקיים, יוצא הקצף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כבוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי מהו "מכון" לעומת "אקדמיה"? הלא כאבק פורח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא ייתכן שרעיונאים שונים בעולם יגיעו לפתרונות דומים עבור בעיות דומות? ברור שכן; השאלה היא, כמובן, האם מה שהתגלה כאן נופל תחת הסבירות הסטטיסטית לדברים כאלה. אולי אפשר לחשוב על דרך להעריך את זה באופן אובייקטיבי, אבל אני לא מספיק מרוכז בשביל זה בינתיים, אז אסתפק באינטואיציה: לפחות ברוב הדוגמאות לא ברור לי שזה לא מקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן, אם כי אמור להיות נדיר יותר. תתכן גם התופעה המוזכרת בתגובה 298203 אבל משום מה אני חושד שהזכרת המילה "פלגיאט" במקרה זה לא תהיה לחלוטין מופרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אפשרות אחרת היא שזה פרסום פוגט מודרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...דורש רישום או סיסמה. מכיוון שאני עצלן ואין לי כוח להירשם ולקבל דוא"ל שיווקי, יש פתרון אלורנטיבי: http://bugmenot.com . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מנהלי קריאייטיב שהתראיינו לעיתון בנושא דחו את האפשרות שמדובר בהעתקה. "זה נגד המהות וההיגיון של איש קריאייטיב. אנשים מסוגנו רוצים להמציא דברים לא להעתיק אותם," אמר לכתב גלובס מולי הפטמן, סמנכ"ל הקריאיטיב של פובליסיס־אריאלי." אם זכרוני אינו מטעני, ל'מנהלי קריאייטיב' יש אפילו שם נאה לגניבות והעתקות: "טייק-אוף". בשם זה מכנים העתקה שבה משתמשים בוריאציה קלה או בינונית על פרסום קיים, בתירוץ המפוקפק שמדובר בתגובה או התייחסות למקור. לרוב, מדובר בהעתקה סתם. לעתים, ההעתקה בוטה ובהמית למדי. לדוגמה, ערוץ 24 שיצא עם סדרת פרסומות עצמיות שבהן צללית רוקדת, תוך העתקה ברורה של הפרסומות לאי-פוד. במקרה הזה, הבוטות והבהמיות נובעת מהעובדה שההעתקה הייתה פשוט אחד-לאחד ובוצעה בו-זמנית, בעוד הפרסומת המקורית רצה ברחבי העולם. במקרים אחרים, ההעתקה מעט פחות בוטה: למשל, פרסומת המזמרים של "בזק" (משפחה פוצחת לפתע בשירת תהילה לחברת הטלפון המופלאה ביבזק) הייתה העתקה של פרסומת בריטית, אבל עם ישראליזציה מסוימת. כדי להבין שלא מדובר בהעתקות מקריות, די להציץ בתאריכי המודעות המקוריות, ששוכנות בדרך כלל שלוש או ארבע שנים אחורה – מספיק וותיק כדי שהגניבה לא תהיה בוטה וטריה מדי (לדוגמה, בישיבות 'קריאייטיב' שבהן מעיינים במגזיני חו"ל) ומספיק חדש כדי שהסגנון לא יראה 'מיושן'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המושג "טייק-אוף" כמושג בכלכלה לזינוק הפריצה של מוצר מצליח לשוק. אכן קו דק עובר בין מחווה לגניבה, איפה הוא עובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, בתחום הפרסום הוא לא עובר כי הוא לא קיים שם. הפרסומאי הוא אדם שנשכר כדי לבצע עבודה מסוימת -- למכור מוצר של מישהו. אם המחוות נעשות לצורך המחווה בלבד, ולא כדי לקדם את מכירות הלקוח, הרי שהפרסומאי לא יעשה עבודתו נאמנה ולמעשה, יונה את הלקוח. אם המחוות נעשות מנימוקי עצלות, היעדר השראה, לחץ זמן, טחורים או פסוריאסיס -- הרי שאינן מחוות אלא גניבה סתם. תכליתית, הקו שבין מחווה לגניבה עובר בנקודה שבה אם אני ואתה ושלומו רואים שתי מודעות בתחום מקושר, ואחרי חמש שניות שלושתנו מסכימים שזה ''נראה דומה'' אז זו גניבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מהאפשרות המכונה במדע "independent discovery". בעוד שבחלק מהמקרים שהוצגו במאמר, הסיכוי לכך נראה אפסי עד לא-קיים, בחלקם הוא בהחלט אפשרות. קח למשל את הלחם באמצע הגבינה: מבחינתי, זה מתחבר מייד לפרסומת ישנה לשקדי מרק, "לפעמים המרק הוא רק תירוץ". האפשרות שמפרסם נקניקים בצד השני של העולם חשב על אותו רעיון לא נראית כה תלושה מהמציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי את אותו הדבר על הטלפון עם הספרה המחוקה. אני חושב שיש גם פרסומת שלישית שעושה שימוש באותו רעיון, של 013. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו אני נוטה לזכות מחמת הספק כל אחת ואחת מהפרסומות שבידיעה: כולן מציגות רעיון שלפחות בדיעבד הוא מתבקש, בעיניי. לכן תגובה 302296. נכון שאם לכל אחת ואחת אני "נותן חמישים אחוז" שהיא מקורית (ולכן מזכה מחמת הספק), זה אומר שאני מהמר שחצי מהן מועתקות, וזה כבר לא יפה. ונכון גם שאם רעיונאים גונבים במודע רעיונות, סביר שהם יגנבו רעיונות שהם יוכלו לטעון טענה סבירה לגילוי עצמאי שלהם. האמת היא שאני לא באמת יודע לתת אחוזים כאן, אפילו אינטואיטיבית, אבל מסקרן אותי לדעת האם הפרסומות האלו הן מדגם: איך הן נבחרו, וכמה נבדקו? ועוד תהיה: האם יש עיסוק משפטי משמעותי בזכויות יוצרים על רעיונות פרסומיים? אם לא, למה לעזאזל קוראים דווקא להם "קופירייטרים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופירייטרים - מסיבות היסטוריות. בתקופה שלפני היות סרטוני הפרסומת נהגו *לכתוב* את החומר המועתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה ה"קופי"? למה לא "ענאן", למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך dictionary.com: Copy:
. . 4. The words to be printed or spoken in an advertisement . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי סביר בעיני שהפרסומאים רואים אלפי פרסומות, וחלק מהן מחלחלות בחשאי לזכרונם רק כדי להופיע שוב באחד הימים תחת הכותרת "המצאה" (כלומר: משהו שהפוינטר אליו נמחק בטעות). כבר התלוננתי לא פעם שגם אני סובל מתסמונת נעמי שמר וקל לי להזדהות עם אחרים. אגב, תופעה דומה שקורית לי מדי פעם: אני "ממציא" אותו רעיון יותר מפעם אחת. אוטו-פלגיאט. קרה לי פעם שכתבתי הודעה ארוכה ומושקעת באיזה פורום ולבושתי הזכירו לי שזמן מה לפני כן כתבתי הודעה דומה מאד. באסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל מי שנוסע במכונית חייב לי תודה על עשרות הפעמים (אם לא יותר) שהמצאתי את הגלגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצאת? גנבת אותו מאמא טבע http://www.aad.gov.au/asset/mme/movies/TrailingFlage... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה גם האפקט ההפוך: ל"זכור" משהו שלא התרחש - נטיה שגוברת עם הגיל: http://www.apa.org/releases/misinformation.html (ומי הראשון שיקפוץ להזכיר לי שהבטחתי לו חצי מליון שקל?) שפקולציה: עם התדרדרות הזכרון, המוח לומד "לתקן" זכרונות עמומים ע"י הענקת יתר תוקף לכל מה שמריח ריח של זכרון. דומה למה שקורה עם התדרדרות הראיה עד השלב בו נדרשים משקפי ראיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרופ' ידין דודאי ממכון ויצמן יש מחקר ותיאוריה מאד מעניינים על זכרון וגמישותו. הוא טוען שכל פעם שאנו ניגשים שזכרון מסויים במח, אנו שולפים אותו ממקומו המוגן ולפחות בזמן השימוש הוא פגיע. זעזוע נפשי או פיסי (=מכת חשמל) או התערבות חריפה עם הכימיה של המח (=חומרים מפרקי חלבון למח) יכולים לשנות את הזכרון או אף למוחקו כליל. יוצא מתיאוריה זו שכשחוקר משטרה מתשאל שוב ושוב ושוב את הקורבן על מראה התוקף והסיטואציה, הזכרון הולך ונשחק, והקורבן מתחיל "לזכור" משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה הזאת נופלת על מספרי טלפון ושמות של אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. הרבה פעמים אנחנו משתמשים בזיכרון פרוצדורלי כדי לזכור מספרי טלפון (אותו מנגנון שמשמש אותנו לזכור איך קוראים, איך נוהגים במכונית, איך מנגנים בפסנתר). הזיכרון הזה הוא מנגנון אחר לחלוטין מהזיכרון ה''דקלרטיבי'' (''ספר לי מה קרה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פניו, ההבחנה בין זיכרון פרוצדורלי לזה הדקלרטיבי נשמעת מלאכותית ביותר - הרי כדי ''לספר מה קרה'' אני נזקקת לפעמים להזכיר שמות, ובמקרין מסוימים אולי גם מספרי טלפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מקרה גבולי. לא מעט אנשים זוכרים מספרי טלפון "דרך האצבעות" (ורק אז יתרגמו את זה כדי לומר את המספר עצמו). ישנם מקרים פשוטים יותר: נהיגה, קריאה, נגינה. אנחנו לא זוכרים את המיומנויות האלה באותו אופן שאנחנו זוכרים נתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת זה מוזר. אישית, לא ברור לי איך "זוכרים מספרי טלפון דרך האצבעות" (אם כי אני מניחה שזה קיים). אבל שמות? זה הרי דבר שקיים רק בשפה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זוכרים מספרי טלפון דרך האצבעות" - מוטורי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן, אבל לא לזה התכוונתי. זה מובן לי רציונלית, רק לא תחושתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שזוכרים מספרי טלפון ''דרך השמיעה'' - משננים את המספר שהקריאו להם רגע לפני, לא קולטים אותו באמת, רק את הצלילים שמרכיבים את הספרות, עד שמחייגים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר מספרי טלפון לפי תנועת האצבעות על ה''מקלדת''. במידת הצורך אני מסמלץ את התנועה באוויר בכדי לזכור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? הזכרון הדקלרטיבי יכול לקרוא לעזרתו את אחיו הפרוצדורלי בעת הצורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*יכול* זה קצת תיאורטי מדי לטעמי. ברוב מערכות היחסים המוכרות לי בין אחים, זה הרבה יותר מסובך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרות של סוגי זכרון זה טוב לצרכי מחקר או ספרי לימוד. למעשה סביר להניח שיש ערבוב של הסוגים השונים. ההנחה היא שהמוח איננו אוסף של מודולים נפרדים המתקשרים ביניהם אלא מערכת משולבת של מערכות משולבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אלא שכמו גנטיקאים, במדעי המח את התובנות החשובות ביותר משיגים ממקרים מיוחדים של פגיעות במכלול. או אז, אתה מוצא אנשים עם הפרעות מופלאות כמו היכולת ללמוד משהו בלא הזכרון שיאמר להם שהם יודעים זאת, או היכולת לזכור עובדות אך לא תחושות מן הסיטואציה. על סמך מקרים כאלה מנסים לפרק את המח למודולים ולנסות (בהצלחה חלקית למדי) להבין איך המח עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ. אבל לעומת זאת יש גוף מחקרי המראה שככל ששואלים יותר, זוכרים יותר, אבל גם עושים יותר טעויות. אם אתה יושב בבחינה ולא מצליח לענות על שאלה. אתה מנסה לחשוב עוד ועוד כדי להיזכר בפרטים, עוזב את השאלה וחוזר אליה אחרי כמה דקות כדי להיזכר עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... אולי להציג כריך "הפוך", עם גבינה/נקניק בחוץ ולחם באמצע, זה רעיון מתבקש. אבל להציג רכב על ראש מבנה, עם עקבות צמיגים על הקיר בדיוק מתחת לרכב, כאילו הרכב עלה למעלה בנסיעה על הקיר?- /זה/ לא נראה לי מתבקש אפילו בדיעבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי את התבקשות הסנדוויץ אמרו כבר קודם (טל כהן). ואני בטח קראתי את זה אתמול, כשזה הופיע... אבל החצי השני כולו שלי. הא! הסירו ידיכם מדוגמת הרכב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שואל אותך בת כמה את, אבל בטח כבר סיפרת את זה פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: והנה גם פרסומאי שמגיב בנושא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3088795,00.h... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בקשר לדוגמה המסוימת הזו גם אני התלבטתי. בסוף החלטתי לא לקלקל הכללה טובה בגלל דוגמה אחת מפוקפקת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להיות פחות נדיבה ממך- בעיניי כל הדוגמאות חשודות במידה כזו או אחרת של העתקה. בכל אחד מצמדי המודעות יש דמיון שהוא רעיוני, ויזואלי, או שניהם כאחד. כאשר שניהם קיימים, ואחד מהם או שניהם חזקים מאוד, קשה לי להניח שזו סתם מקריות מופלאה. הטלפון עם ספרה מחוקה מרוב שימוש, למשל - כאן יש דמיון רעיוני חזק וגם ויזואלי חזק. הרעיון אולי מתבקש, אבל הצילום הכמעט זהה- לא. לדעתי מדובר כאן בהעתקה. בצמד השני שוב יש דמיון רעיוני + ויזואלי, כאשר ההבדל בכיתוב נובע מההכרח לשנות בארץ את מה שמתאים יותר לאמריקה- "קולומבוס גילה את אמריקה, ואתה את עוגיות השבולת-שועל". בפרסומת זו אוניית המפרשים שנראית כמו אלה של קולומבוס, והכיתוב, משלימים זה את זה מבחינה רעיונית. בפרסומת הישראלית-לא ברור למה נוצרה מהבייגלאך דווקא ספינת מפרשים, ולא כל דבר אחר. והכיתוב "רוצה לשחק?" עם הריבוע מתחתיו נראה לי כמו תירוץ צולע למדי לכל העניין. צמד שלישי- שני רכבים דמויי מטוס. שוב דמיון חזק, בשני המישורים. הרעיון זהה לגמרי, ובתמונה, אולי כדי להסוות את ההעתקה, שונתה הזווית, אך לא המראה והאפקט הכללי. על הרכבים המטפסים על קירות כבר דיברנו. כאן הצד החזותי שונה במעט, אך הרעיון (הממש-לא-מתבקש-מאליו) הוא זהה לחלוטין. בקיצור- guilty as charged. הלאה : אופנועי הקמה סוטרה. הרעיון לקשר אופנוע עם סקס הוא די נפוץ. אבל למה דווקא לקמה סוטרה? עכשיו, בפרסומת האנגלית אפשר לראות איך מגיעים צלילית מקאווא-סאקי לקאווא-סוטרה. והויזואליה נבנתה בהתאם לכך. להונדה אין את התירוץ הצלילי. אבל היות שהפרסומאי פיתח מאוד את הפרסומת המקורית מבחינה ויזואלית, לא איכפת לי להיות נדיבה פה ולקרוא לזה "טייק אוף". אין פה מקוריות, אבל יש גישה חופשית לויזואליה. הסנדוויץ - טופל. זכאי מחמת הספק. הגבינה/כרובית, על 4 רגלי-קיסמים. פה, כמו במקרה של ספינת המפרשים, לקחו רעיון ויזואלי, אבל שינו את הכיתוב. בפרסומת המקורית, הכיתוב מתחת לכרובית שמתחפשת לכבשה הוא "אין תחליף לבשר". לא הצלחתי לפענח מי המפרסם, [אולי "מועצת הבשר" של אותה ארץ, או משהו דומה], אבל הכרובית הנחמדה נראית פתאום מאוד לא מספקת כשקוראים מה שכתוב מתחתיה. [ואת זה אומרת צמחונית. הטורפים אולי נתקפים באותו רגע בתשוקה לצלע-כבש עסיסית] בעברית, זו פרסומת לגבינה ולכן היו חייבים לשנות את הכיתוב. "הפטה ה-16" נראה לי די חיוור, ולא מעורר תיאבון לפיסת הגבינה המוצגת. אולי אפילו להפך. לפרסומת הזאת לא הייתי מעניקה פרס גם אם היא היתה מקורית. טוב, יש שם עוד שני צמדים, שגם בהם הדמיון הויזואלי חזק מאוד-מאוד, חזק מדי. אבל גם בלי להכנס אליהם, די ברור (לדעתי) שברוב הצמדים מדובר באשכרה פלאגיאטים, כאשר יש שניים שאפשר "להעביר" בגלל התבקשות הרעיון, או בגלל שימוש חופשי בחומר המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם באמת הרעיון מועתק, למה לדעתך העתיקו גם את העיצוב החזותי? זה הרי הבט טכני בעיקרו, ולא דורש יצירתיות; מתבקש היה שלפחות יעשו עיצוב שונה כדי לטשטש עקבות, לא? אז גם אם יש כאן העתקה, הניחוש שלי (בלי להבין כלום בעיצוב גרפי או בצילום) הוא שבהינתן הרעיון, העיצוב החזותי שנבחר הוא כנראה פתרון מתבקש. ההשערה היחידה שבאמת מתחזקת מהדמיון החזותי היא זו של השוטה, לפיה זו העתקה לא מודעת. בעניין הבייגלה, כפי שטל כתב הפרסומת הישראלית היא חלק מסדרה, ולדעתי זה מאוד משנה את התמונה. ובפרסומת הכבשים, בעוד שהמקור עם הכרובית הוא באמת רעיון יצירתי (גם רעיונית וגם חזותית - הכרובית לעומת הצמר) - הישראלי בנאלי יותר (הקישור גבינה-כבשה מובן מאליו)ודווקא לכן אני נוטה יותר לזכות אותו מהעתקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוטים לשכוח כאן שהקופי, וגם הקריאייטיב, אינם מלאכה של אדם אחד בלבד. משרדי פרסום עושים כמה טיוטות, כמה אפשרויות, מראים ללקוח מספר גרסאות, מערבים בתהליך תקציבאי, צלם, מגיה, מפיק, מעצב גרפי... כל כך הרבה פונקציות מקצועיות, כולם אנשים שמצויים עמוק בתוך הבראנז'ה, מקבלים כרטיסים לאותם ערבי גאלה, מנויים על אותם מגזינים מקצועיים, זוכים לצפות ראשונים באותן פרסומות קלאסיות/חדשות מכל העולם. ואף אחד מאלה לא צפה באותה מודעה אמריקנית שהשפיעה על הקופירייטר? ואם צפה, אף אחד לא חשב להעיר על כך? ממש מוזר. ואותו מקרה משכפל את עצמו בכל המודעות כולן? הקיצר, לי נראה יותר שמדובר בהעתקה מכוונת מתוך תקווה ש"נשנה פרט פה ושם, ומי כבר ישים לב". את הכסף מהלקוח הם כבר קיבלו, את האימפקט הם כבר עשו בדעת הקהל. לא צריך הרבה יותר מזה, והלא אין כאן הפרת זכויות יוצרים של ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שוב, למה לדעתך לא משנים לפחות את העיצוב? (או שעושים כל מיני עיצובים, שאחד מהם דומה למקור, ובגלל שזה הכי מוצלח הלקוח אומר "את זה", ואי אפשר לגלות לו שזה דומה למקור...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי העיצוב מרשים. אחרת לא היו מעתיקים אותו. לדעתי הם פשוט מסתמכים על זה שקהל היעד והלקוח לא מכירים את המקור, ושזה מספיק טוב גם ככה. וכן, יכול להיות שעושים כמה גרסאות. אני לא מכירה מספיק את שגרת העבודה במשרד פרסום (אם ישנו "האייל הפרסומאי", יופע נא מייד!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להרחיב את הגישה הזאת עוד קצת, ללקוח בכלל לא איכפת אם הפרסומת מקורית או מועתקת. הפרסומת אינה אלא אמצעי להגדלת המכירות, וענייני אתיקה, יצירתיות ופרסים ממש לא משנים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקרה הוא (כלומר הלקוח) יכול לטעון ''זה לא אני, זה הוא'' (הפרסומאי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתעלם מהאפשרות שמדובר ב"תגלית שבמקביל", אבל פתרון כזה (כמו אחרים שהוצעו דרומה מכאן) לא נראה לי סביר. בחן את הנתונים: א. העתקת פרסומות היא פעולה שאם תחשף לא תביא לתביעה אלא לכל היותר תגרום למעתיק להתבייש. ב. העתקת פרסומות ישירה (בניגוד לחיקוי שכוונתו לטשטש הבדלים בין מותגים) נפוצה יותר מפרסומות בארץ אחרת מאשר בארץ המפרסם. ג. רוב הפרסומות הנראות לכאורה מועתקות מפורסמות אצל המעתיק זמן מה אחרי שפורסמו במקור, כך שמוקטן הסיכוי שהן תראנה בו זמנית. ד. צפייה בפרסומות ועיון במודעות שנוצרו בעולם הוא חלק אינטגרלי מתהליך בריאתה של פרסומת חדשה. הנתונים האלו מצביעים, לדעתי לפחות, על קיום העתקה שיטתית, עם נסיון מכוון להקטין את הסיכוי שהפרסום המועתק ייחשף. כמובן שיש מקרים אחרים, הכלל הוא כנראה שההעתקה מכוונת ומודעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרסומות טלוויזיה יש הרבה יותר גניבות כאלו, וקשה לעלות עליהם אלא אם במקרה אתם צופים ב*כל* הפרסומות המשודרות בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם. לפעמים הגניבה אפילו לא מפרסומת אחרת אלא מסרט. למשל כולכם זוכרים את הפרסומת של בזק שבו בחור מטייל בכל אירופה עם קרייניות מהירה ומעבר קצבי בין השוטים, "אין גבול לסקרנות". ובכן, יש קטע דומה של חמש דקות מתוך סרט הזוי בשם "The Rules of Attraction", בו מתואר טיול באירופה באופן דומה, עם אותה קריינות מהירה ומעברי-שוטים מהירים. ייתכן ששני הקטעים מעתיקים מקור משותף, אבל בכל מקרה הפרסומת של בזק אינה מקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קטע דומה, פה מדובר על שיבוץ או הרמז(חתיכת מילה בשביל פרסומת שמציגה את האחיות פיק). ואם מדברים על זה אז ממש גרועה, כי הרי הקטע מהסרט מדגיש את חוסר המשמעות שבבריחה למקומות רחוקים וחיי MTV, בעוד שאת סגנון החיים הזה WOW מנסה למכור בפרסומת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה היא ארמז, ולא הרמז... (יש משהו יפה באיך שהכל קשור בהכל :) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, טעות, סתרתי לעצמי קלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שארמז מתייחס רק לתנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה צודק. השאלה היא רק מה התנ''ך שלך. בכל אופן חשתי חופשי לשאול את הביטוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארמז ממש לא מתייחס רק לתנ''ך. זה כל מצב שיצירה אחת בכווונה מעוררת אסוסיאציה ליצירה אחרת, אם באמצעות טקסט או כל אמצעי אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדין, נדמה לי שבעוד אלוזיה מתייחס לכל סוג של אזכור או הפניה, ארמז הנו מקרה פרטי המתייחס רק לתנך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב מלים חולק עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להאשים את בית הספר התיכון שהקנה לי חינוך כה קלוקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הרמז/ארמז.. זה פשוט העתקה סיגנונית. שמעתי לא מזמן פרסומת לתוכנית בגל"צ באותו סגנון בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And the Oscar Goes Tooooooooo............ הפרסומת שכיסתה כל חלקה טובה בלוחות המודעות ב כאילו-מודעות-אבל, אשר בהן מתבשרים האבלים הפוטנציאליים על מותם משעמום של מספר לא מבוטל של אנשים ששמותיהם קשורים כך או אחרת לשעמום, אבל רק באנגלית. שמות כמו רוברט דראוזינג, וג'יימס טידיאס, אא"ט. מי שנבהל מהשחור הרב ונעצר לעיין גילה שהנפטרים נהגו לנהוג במכוניות לבנות, או נסעו רק מהבית לעבודה, או לא ידעו מה זה סל"ד (מה זה?... הצילו, רופא!).מכך עלתה בנפש היגעה התחלה של הבנה שאין זו אלא פרסומת מהסוג המתקרא בעברית "טיזינג", דהיינו שהמשך יבוא, ובו יתגלה לעוצרי-נשימתם-ממתח על מה מדובר. ובאמת, לאחר פסק זמן נאות התברר שמדובר באוטו קטן ומשעמם כל כך שאין סיכוי שהוא יציל מישהו ממוות משעמום, אפילו שצבעו במודעות ההמשך הוא אדום. עובדה שהוא כ"כ משעמם שאני אפילו לא זוכרת את שמו, וגם לא מעוניינת שיזכירו לי, תודה. על שלושה פשעי הקופירייטרים: בתור סיפתח הם הלכו ונסכו דיכאון על כל הרחוב במודעותיהם השחורות והגדולות, אשר באזור הקטן שלי (רמת אביב הישנה), שבו יש לא מעט קשישים, הן גם מופיעות לצד מודעות אבל של מתים אמיתיים לא עלינו. ועכשיו כל האבל הזה, המדומה והאמיתי, מתקלף ומתפורר ונוטף מכל צד בגלל הגשם, וכדי בזיון ועצב. ובנוסף הם לא טרחו לתרגם את השמות למונחים עבריים מקבילים, כדי שכל העסק "יעשה שכל" בעברית. ובסוף מה שאמור להצילני ממוות מרוב שעמום הוא רכב שאפשר רק למות מצחוק מהרעיון שהוא התרופה לשעמום. אבל רק אם יש לכם חוש הומור משונה. אחרת זה סתם מעצבן. ואם יגידו חכמי הפרסום שלעצבן זה טוב כי זה מושך תשומת לב למוצר- ובכן, יש עצבון ויש עצבון- והעצבון הזה הוא מהסוג שרק מקטין את המשיכה אל המוצר, שהיא קטנה מלכתחילה כזכור. שהרי במוחו של הקונה הפוטנציאלי עלול להיווצר קשר רגשי שלילי בין המוצר ומוות, ואז הוא ימנע מלקנות, בגלל הנאחס האפשרי שהרכב עלול להביא לו. אז מה לעשות? לתת צדקה (יש טענות, אמנם לא מוכחות, שזה עוזר). ולפטר את הקופי רייטרים הדכאניים האלה. יאללה die . 1מתוך מילון האייל: דוחה- א. (ש'ע) בירת קטאר. ב. (פ' ) ההפך ממה שפרסומת אמורה להשיג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |