 |
"העיוות שהיום מתקוממים עליו הוא "יוצא הדופן" של מחר" - כמובן.
הכלב קבור בה"א הידיעה שבתחילת הציטוט. רק חלק מזערי מהשיבושים של היום יזכו להתקבע בשפה, מסיבות שאינן ברורות גם בדיעבד, על אחת כמה וכמה מלכתחילה. ומה רע בכך, ישאל השואל, תן לדוברי השפה להצביע בלשונם, השיבושים המיותרים ימותו מעצמם, ומעט אלה שישרדו בזכות הברירה הטבעית הזאת הוכיחו את נחיצותם מעצם העובדה ששרדו.
על כך יענה העונה: אהה. אני שמח שהעלית את ההקבלה למוטציות וברירה טבעית, כי כאן קבור עוד כלב (אני מצטער. יש מגיפה של כלבת): מן המפורסמות היא שקצב המוטציות חייב להיות קטן מספיק כדי לאפשר לברירה הטבעית לנפות את הבר מהמוץ, ובקצב מוטציות מהיר מדי דינו של המין לכלות מן העולם. הרגשתי הבלתי מבוססת היא שקצב התפשטות המוטציות בשפה המדוברת בימינו הוא מטורף ממש, עם כל הבלבול בין זכר ונקבה, הצירה והסגול שדוחקים את רגלי החיריק, צורת היחיד שמשתלטת על הרבים ("איזה תחתון יפה קניתי, הולך יופי עם המכנס השקוף"), השמטתן של ה"א המגמה ("לך הבית") ושל אותיות בכל"מ ("שבוע הבא"), בלבול בין צירה וקמץ ("נראָה לי שאקח פלפל ממולֶא"), אינגלוזים ("אינגלוזים") מיותרים, אי הבחנה בין גוף ראשון לשלישי ("הנה אני יסביר לך") וכולי וכולי - אלה ניחתים על ראשינו בקצב שמחייב לעשות משהו, או שנמצא את עצמנו חת שתיים עם רסיסי שפה ושברי דקדוק שכל קשר בינם לבין העברית יהיה מקרי בלבד.
לא יודע, אחי, עם הבנת אותי או לו, אבל אני יגיד לך כבר עכשיו שלא בזין שלי להסביר יותר. קפיש?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש