![](/img/cornr_br.png) |
היופי בחוקי טבע כמו החוק השני של התרמודינמיקה, הוא, שהם אינם זקוקים לאישור הבריות כדי להיות. כפי שאני רואה מדע, הרי זה מפעל אנושי שמטרתו לגלות את אשר יהיה *אמת* בין אם נכיר בה ואם לאו. במובן הזה, תשובתו של המדע לקואן המפורסם היא שהעץ בהחלט ישמיע רעש ביער גם אם לא יהיה איש שישמע אותו. מצד שני, בחוקי תקינות השפה, מי יגיד מה *נכון* ? אם מספיק פעמים נגיד דבר מה עילג, וכך יעשו גם סופרי ומשוררי הדור שלנו, הדור הבא כבר יתחנך על כך שזוהי שפה יפה. הרי גם המילה "אקדמיה" נכנסה בשלב כלשהו. כלומר חוקי תקינות הינם תלויים מאד בעין המתבונן ואם הציבור הרחב יאמר את דברו, הם עשויים בהחלט להשתנות. לעיתים מתקבל אצלי הרושם שהשפה העברית מוחזקת כבת ערובה בידהם של קומץ מלומדים הטוענים בגנות דרכים שאינן דרכם, על אף שעם כל ידיעותיהם, אין דעתם הסובייקטיבית חזקה מדעתו הסובייקטיבי של כל אדם אחר.
|
![](/img/cornr_bl.png) |