התפנית המופלאה של ורנר טכוב 1989
ב-‏24 ביוני לפני שמונים ושתיים שנה נורה למוות ולתר רתנאו, שר החוץ של רפובליקת ויימאר. מה גרם לוורנר טכוב, אחד המתנקשים, לעבור אחרי הרצח מהפך של מאה ושמונים מעלות?

השעה הייתה עשר וחצי בבוקר בקניגשטראסה. הגבר המקריח ובעל הזקנקן המחודד יצא מפתח ביתו ונכנס אל המכונית הפתוחה שחנתה בסמוך. הוא הנהן בראשו אל עבר הנהג והמכונית יצאה לדרכה. הכביש שלפניהם היה ריק. הפרבר היוקרתי, שרחובותיו היו זרועים בתי מידות הדורים, היה שקט לגמרי, למעט קולות שעלו מכיוונה של מכונית גדולה, שמכסה המנוע שלה היה מורם. שלושה צעירים, לבושים מעילי עור, עסקו בתיקונה בקדחתנות.

ולתר רתנאו היה שר החוץ של גרמניה. באותו בוקר העדיף להסיר את גג המכונית בה נסע, משום שרצה להתרענן מעט. ערב קודם לכן בילה את מרבית היום ברייכסטאג, ולאחר מכן שהה עד שעה מאוחרת בקבלת פנים שנערכה בשגרירות האמריקנית בברלין. מאוחר יותר ניהל ויכוח קשה עם ידידו ויריבו הפוליטי, הוגו סטינֶס, איל־תעשייה שהיה מראשי המפלגה הלאומנית.

מאוחר מדי הבחין רתנאו במכונית הגדולה שעל תיקונה עמלו שלושת הצעירים מול ביתו. המכונית ה"מתוקנת" השיגה את מכונית השרד ונדחקה לפתע בין צידה הימני לבין המדרכה. רתנאו לא הבין מה קורה כאן. הוא הפנה את ראשו ימינה - ומצא את עצמו מול קנה של מקלע. הנשק נשלף תוך שניות מתחת מעיל העור של הצעיר שהחזיק בו. הצעיר ירה מייד, היישר אל פלג גופו העליון של השר. רתנאו נפגע קשה בחזה ובלסת וצנח אל מושב המכונית. צעיר אחר שישב במכונית המתנקשים התרומם ממושבו והטיל רימון יד לעבר מכונית השרד. הנהג עצר בחריקת בלמים והזעיק עזרה.

24 ביוני 1922. מכונית השרד הפגועה של ולתר רתנאו בזירת הרצח



מכוניתם של הצעירים נמלטה מהמקום. נהגה פנה לרחוב אחר, כמה מאות מטרים משם. הרחוב היה ריק מאדם. שני הרוצחים קפצו מן המכונית, ובעל האקדח שבהם הטיל את הנשק אל שולי הכביש. "תחזיר את המכונית למוסך", הורה לנהג שנשאר ברכב, "ניפגש בבית הקפה בפרידריכשטראסה".

בינתיים, סובב נהגו של רתנאו את רכבו כלעומת שבא ודהר אל בית השר. רתנאו גסס. הוא הועבר אל חדר העבודה שלו ושם עוד עלה בידו לפקוח את עיניו. אפס, הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו. כשהגיע הרופא שהזעיק הנהג כבר לא היה עוד שר החוץ היהודי הראשון (וגם האחרון, עד כה) של גרמניה בין החיים.

רצח ולתר רתנאו היה רצח פוליטי לכל דבר, ואיש לא התכחש לכך. האיש שנרצח היה האישיות הפוליטית החשובה ביותר בגרמניה באותה תקופה, וחרף התבוסה הקשה במלחמת העולם הראשונה הצליח להעלות אותה על המפה המדינית. הוא חתם על חוזה ראפאלו עם ברית המועצות והתיידד עם ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג'. הוא השיג הקלות מסוימות בסעיפי הפיצויים שאולצה גרמניה לשלם לבעלות הברית המנצחות והחל בצעדים שהביאו מאוחר יותר להשגת הסכם לוקארנו. הוא היה, אם לסכם זאת בקצרה, האישיות הפוליטית המשפיעה ביותר ברפובליקת ויימאר. למעלה ממיליון איש השתתפו בלווייתו בשדרות אוּנטֶר דֶן לינדֶן.

בגרמניה היה רתנאו מטרה להסתה ולאיומים בלתי פוסקים מצד גורמים לאומניים. יהדותו, כמו גם העובדה שתמך במילוי ההתחייבויות הכספיות שהטילו בעלות הברית על גרמניה לאחר המלחמה (שכללו, בעיקר, תשלום פיצויי ענק ונחשבו בגרמניה לחרפה של ממש), שימשו כעילות למעשים אלה. על אלה נוספה גם חתימתו של רתנאו על חוזה ראפאלו, אותו הסכם שנחתם עם ברית המועצות ובו סיכמו שני הצדדים על חידוש היחסים הדיפלומטיים והכלכליים ביניהם ועל ויתור על כל תביעה לפיצויים בשל ההפסדים שנגרמו לכל אחד מן הצדדים בימי המלחמה ולאחריה. לימים התברר כי הושגה אז גם הבנה חשאית בין שתי המדינות לגבי שיתוף פעולה טכני וצבאי.(שתיהן היו באותה עת המדינות המנודות ביותר באירופה - גרמניה בשל התפקיד המרכזי שמילאה במלחמת העולם, וברית המועצות בשל העובדה שנתפסה במערב כגוף החותר תחת הסדר החברתי הקיים ומאיים להפיל את המשטרים הנוכחיים). חוזה ורסאי גזר על גרמניה שלא יהיה לה צבא של למעלה ממאה אלף חייל ושלא תהיה על אדמתה תעשייה צבאית כלשהי. הסכם ראפאלו אפשר לגרמנים להקים מפעלים לייצור נשק ותחמושת על אדמת ברית המועצות. במקביל, הקימו שתי המדינות גם בתי ספר צבאיים משותפים והתאמנו בשיטות לחימה חדישות ובאמצעי לחימה שפותחו במשותף.

ברחבי אירופה נהוג היה אז לייחס ליהודים תפיסת עמדות מפתח במשטר הסובייטי. הימין הגרמני טען כי העובדה ששר החוץ היהודי חותם על הסכם לשיתוף פעולה עם משטר שמצהיר במפורש כי הוא רוצה ליישם את עקרונות המהפכה הקומוניסטית גם בגרמניה, ושהוא תומך בהמשך השילומים, מעידות על בוגדנותו. רוזה לוכסמבורג והפוליטיקאים היהודים הבכירים בבוואריה ייצגו את האיום על המשטר המקומי. מספרם הגבוה (יחסית לשיעורם באוכלוסיה) של היהודים בממשל רק הוכיח, לכאורה, כי הרפובליקה השנואה מצויה בידי היהודים. הימין הצביע על אישים כהוגו האאס, אוטו לנדסברג, הוגו פּרוֹיס, אויגן שיפר, עמנואל וורום, אוסקר קוהן ועל הידוע שבכל אלה - ולתר רתנאו. לוכסמבורג נרצחה ב-‏1919, אבל האיומים על חיי היהודים שבצמרת משטר הרפובליקה רק הלכו ותכפו מאז.


כרוניקה של רצח ידוע מראש. עיתון גרמני מבשר על רצח שר החוץ רתנאו



זו הייתה, אפוא, כמעט כרוניקה של רצח ידוע מראש. עשרה חודשים קודם לכן נרצח שר האוצר לשעבר, מתיאס אֶרצברגר, במהלך טיול שערך ביער השחור. כשסיפרו על כך לרתנאו הוא החוויר כסיד, ואמר בשקט: "עכשיו יבוא תורי". שבועות אחדים קודם לרצח רתנאו בוצעה גם התנקשות בחיי פיליפ שיידמן, הקנצלר הקודם. נסיבות ההתנקשות היו דומות אצל כולם. בכל המקרים קדם לאירוע עצמו עיקוב מדוקדק אחר הקורבן ובדיקת הרגליו היומיומיים. כל המתנקשים היו קצינים לשעבר, בוגרי אותה יחידה צבאית, בריגדת אֶרהארדט, שבה היה מוקד תוסס של פעילות לאומנית. הבריגדה עצמה פוזרה לאחר שנכשל קשר שביקשה לבצע במטרה להשתלט על ברלין. אולם מפקדה, קפטן ארהארדט, הוסיף לפעול באין מפריע במינכן במטרה להפיל את המשטר, הבוגדני לטעמו. מינכן תססה אז מפעילות כזו. בין היתר, פעל שם ארגון קטן שבראשו עמד אוסטרי צעיר בשם אדולף היטלר.

בראש המתנקשים עמדו שני קצינים משוחררים, ארווין קֶרְן והרמן פישר. במכונית הרצח נהג סטודנט בן 21 בשם ארנסט ורנר טכוב. למזימה היו שותפים עוד כמה צעירים, חלקם בני חמש עשרה עד שבע עשרה בלבד. כולם נחשבו לבני טובים, ולמעשה בשעתו נחשבה כל הפרשה למעין מעשה שנבע מלהט נעורים ולא לפעולה של מחתרת צבאית מאורגנת ובעלת שורשים עמוקים באוכלוסייה. קרן ופישר לא הועמדו לדין מעולם. שלושה שבועות לאחר הרצח, כאשר צרה המשטרה על הבית בו הסתתרו, הם בחרו בהתאבדות על פני נפילה בשבי. פעולה זו הפכה את המשפט לאירוע שבו הועמדו לדין רק משתתפיו המשניים של הרצח. היו אלה טכוב, אחיו גרד (שהיה אז בן שש עשרה) וארנסט פון סולומון (בן עשרים), גם הוא חייל לשעבר בבריגדת ארהארדט.

פרשיית ההתנקשות ברתנאו ידועה זה מכבר, ואין טעם אפוא להוסיף ולנתח אותה כשלעצמה. אבל פן אחד שלה - או ליתר דיוק ספיח שלה - מעורר לא מעט השתאות ופליאה. המדובר הוא בגורלו של אחד המתנקשים, ורנר טכוב.

בשנת 1942 סיפר ג'ורג' וו. הרלד, כתב ה"הארפרס מגזין" האמריקאי בצפון אפריקה, על מעלליו של קצין בלגיון הזרים הצרפתי, השליש ארנסט טסייה. טסייה לקח בשבי עשרים וארבעה חיילים גרמניים בחזית של תוניס, כאשר פשוט הרעים עליהם פקודות בגרמנית. הרלד סיפר כי נפגש עם טסייה עוד ב-‏1940, אחרי שהצטרף בעצמו ללגיון הזרים כמתנדב. באותה תקופה היה טסייה שליש במצודת פלטרס, נקודת תצפית בקרבת גבול לוב. מפקד המצודה היה אדם כבד לשון שהתקשה לתקשר עם אנשיו, ולמעשה ניהל טסייה את העניינים בה. הרלד תיאר אותו כגבר גבה קומה וכחוש, בעל סנטר בולט ועיניים אפורות־פראיות, שקולו רך כקול כומר והתנהגותו אדיבה ולגלגנית כאחד. הוא שלט באופן מושלם בצרפתית ובגרמנית, וייחס זאת למוצאו השוויצרי. מדברי העיתונאי ניתן להבין כי טסייה היה אדם חם מזג, שנהג להתפרץ ולגדף לא מעט אך ניחם עד מהרה על התפרצויותיו. הוא תהה על קנקנו של איש זה. רבים מחיילי הלגיון היו פליטים יהודים ממרכז אירופה, שהתגייסו אליו כדי להלחם בנאצים. כיוון שחלק מהם באו מבתים מבוססים למדי, לא היה להם קל להתרגל לתנאי השירות הקשים בלגיון. חלק מהם בילו את הזמן במשחקי ברידג' ובשאר משחקי קלפים יוקרתיים.

הרלד מספר כי פעם שיחק ברידג' עם כמה חיילים יהודים, כאשר הודיע להם קול חמור כי עליהם להתייצב במשרדו של השליש בתשע בערב. היה זה טסייה עצמו, שיצא לסיור ביקורת פתאומי. החיילים חששו שיוטל עליהם עונש משמעתי כבד. להפתעתם, לאחר שהתייצבו במשרדו של טסייה, הציע להם הלה להצטרף אליו למשחק ברידג' ולכוסית משקה. "אתם האנשים התרבותיים הראשונים שבהם נתקלתי במקום הארור הזה", אמר להם בחיוך. תדהמתם גברה עוד יותר כאשר במהלך הערב פתח טסייה בשיחה על העם היהודי ועל כישוריהם המופלגים של בניו. מדבריו עלה שהוא יודע יותר על העם היהודי מכפי שיודעים אורחיו היהודים בכבודם ובעצמם. הם תהו מה לאיש זה וליהדות. יתר על כן, כאשר סיפרו לו שביחידה נמצא יהודי בשם אולמן, שהיה קריקטוריסט ידוע בפאריס לפני המלחמה, הוא הציע לו לקשט את קירות חדר הקצינים בציורים פרי מכחולו. לאחר מכן גילה שיהודי אחר ביחידה בקיא בלשונות המזרח וביקש ממנו ללמד אותו עברית. לתדהמת היהודי, ידע טסייה לפטפט מעט בשפה זו עוד בטרם החל ללמדו מילה אחת.

אבל ההלם האמיתי נכון להרלד כאשר יום אחד צירף אליו חבר נוסף לערב ברידג' אצל טסייה. אותו חבר הגיע לא מכבר למצודה, אך טרם פגש בשליש. על כן, הציג את עצמו:
- "הלגיונר רתנאו, אדוני השליש!".
טסייה זינק ממקומו כנשוך־נחש וקרא: רתנאו? האם אתה קרובו של המדינאי הגרמני המנוח?".
- "הוא היה דודי, אדוני", ענה רתנאו הצעיר.
דומיית מוות נפלה בחדר. טסייה היה חיוור כסיד, אך שמר על קור רוח. לאחר רגע התאושש ואמר בקול עמום: "רתנאו, עלי לומר לך משהו. לפניך ניצב אחד מרוצחי דודך".
- "סליחה, אדוני?", אמר הלגיונר הצעיר, לא מאמין למשמע אוזניו.
- "הייתי אחד מן השלושה שהרגו את דודך ב-‏24 ביוני 1922 בקניגשטראסה בברלין", אמר טסייה בגרמנית, "שמי האמיתי הוא ארנסט ורנר טכוב".

ואז רכן טסייה ופשפש במגירותיו. אחר זמן מה שלף משם נייר מצהיב והושיט אותו לאורח הנדהם. כמה שורות בכתב יד עדין היו רשומות עליו. היה זה מכתב מאימו של שר החוץ המנוח, מתילדה רתנאו, אל אימו של טכוב. המכתב נכתב ימים אחדים בלבד לאחר הרצח. "מתוך צער עמוק מכפי שאוכל להביעו במלים אני מושיטה לך את ידי", כתבה גב' רתנאו הקשישה. "לך - שמכל הנשים שבעולם אין ראויה לרחמים ממך. מסרי לבנך, כי בשמו וברוחו של הנרצח אני סולחת לו, כפי שבוודאי יסלח לו אלוהים, אם יודה על חטאו בפני השופט של מטה ואם יחזור בתשובה בפני השופט של מעלה. הוא הכיר את בני, הנאצל בבני אנוש, וטוב היה עושה לו הפנה את נשקו אל עצמו ולא אליו. מי ייתן ומלים אלה יביאו שלווה לנפשך".

את השורות הללו הקריאה הסנגוריה במהלך המשפט. טכוב, שבמהלך המשפט טען כי ולתר רתנאו נמנה על זקני ציון (אלה שתועדו ב"פרוטוקולים" המזויפים, המשמשים עד היום ככתב הפלסתר הגרוע ביותר נגד היהודים ונפוצים במיוחד במדינות ערב), נידון אז לחמש עשרה שנות מאסר. מתברר כי בשל התנהגותו הטובה שוחרר ממאסר כעבור חמש שנים בלבד, ב-‏1927. מייד לאחר מכן התגייס ללגיון הזרים, שם עלה עד מהרה בדרגה ושירת במרוקו, בסוריה ובהודו־סין. ב-‏1932 קיבל אזרחות צרפתית ואף זכה לציון לשבח. הוא סיפר כי רכושו היקר לו ביותר הוא אותו מכתב ממתילדה רתנאו. בכלא קרא את כתבי ולתר רתנאו, שבין השאר כללו ביקורת חריפה על החברה ועל שורשיה הרוחניים. רתנאו הציע לתכנן מחדש את החברה והכלכלה, ולהחדיר תחושת אחריות כלפי החברה כולה בקרב בעלי ההון ולמצוא מיזוג כלשהו בין היוזמה הפרטית לבין התכנון המדיני. את המשטר העתידי של גרמניה ראה רתנאו כשונה הן מהמשטר הסמכותי של גרמניה הקיסרית והן מהמשטר הפרלמנטרי שקם לאחר התמוטטות הקיסרות. הוא סבר שמבנה הכלכלה המודרנית שוב אינו מצריך כיבושים, אלא שילוב כלכלי בין מדינות. במובן זה, אולי הגה במעורפל את העתיד שציפה לאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.

בימי שירותו בלגיון הוסיף טכוב לתהות על הבעיה היהודית. כששירת בסוריה למד מעט עברית. עד מהרה פיתח דעות אנטי־נאציות. לאורחיו הסביר כי הוא רוצה לתקן את העוול שגרם. החבורה שתקה. ואז צעד רתנאו הצעיר קדימה, לחץ את ידו של רוצח דודו בשתיקה וחזר למקומו.

הרלד מספר כי אחרי שביתת הנשק של 1940 הציע היטלר לכל הנתינים הגרמנים בלגיון הזרים להפר את החוזים האישיים שלהם ולשוב לגרמניה. רובם אמנם עשו כן, אך טסייה סירב. הוא העדיף להתפטר מהלגיון. הרלד מוסיף עוד כי ב-‏1941 נפגש עימו שוב במארסיי. טסייה היה לבוש אז כפועל מספנה והשניים הרימו כוסית לזכר ימים עברו באחד מהבארים של אזור הנמל. משיחתם הסיק העיתונאי כי טסייה פעל בעיר כמשקיף מטעם אחת המדינות שלחמו בגרמניה. האיש אף פנה להרלד ושאל אותו אם הוא מכיר יהודים שניתן לעזור להם לצאת מצרפת, משום שתפקידו המיוחד הוא להבריח אנשים לספרד. הרלד השיב בחיוב, אך הוסיף כי למיטב ידיעתו דרוש כסף רב כדי לממן את הפעילות הזו. "אל תדאג", הגיב טסייה, "אמנם העשירים יצטרכו לשלם, אך בד בבד עם כל אחד המשלם תמורת הברחתו אני מבריח שלושה אחרים שאין להם פרוטה, ומהם אינני לוקח כלום". הרלד סיפר כי מאוחר יותר נודע לו שבאותם ימים הצליח טסייה להציל כמה מאות אנשים, ושבחוגי הפליטים במארסיי היה ידוע כ"ועד עזרה של איש אחד".

סליחתה של מתילדה רתנאו עשתה, אפוא, את שלה. לא ידוע לי מה עלה בגורלו של ארנסט ורנר טכוב לאחר מכן. רשימת שמות שמצאתי ברשת מעידה על כך שמת סמוך ל-‏1941. האם מישהו מבין הקוראים יודע מה עלה בגורלו, או מכיר מי מהאנשים שניצלו בזכותו של טכוב, המתנקש שעבר תפנית של מאה ושמונים מעלות?
קישורים
שבמהלך המשפט טען כי ולתר רתנאו נמנה על זקני ציון
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

He deserves our sympathy 228180
This man Walter Techov was admitting and regretting his past mistake, he deserves our sympathy.

It would be interest to hear from others as well about the man and his last days.

נחמד 228190
אז אתה מציעה שכל אם יהודיה שבנה נהרג בפיגוע תשלח את סליחתה לאימו של המתאבד, וכל אם ערביה שבנה נהרג ע"י כוחות הביטחון תשלח את סליחתה לאימו של החייל שהרגו ?

אולי זה יעבוד.
נחמד הפספוס שלך, שלא יעבוד 228192
שים לב שהדוגמאות שלך מתייחסות לשני עמים: יהודים וערבים. ואל אף ששניהם שמים בגזעם, היטלר העדיף לשתף פעולה עם המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני, אשר לא התכוון להשאיר אפילו יהודי אחד בארץ ישראל.‏1
ואילו במאמר המעניין של אורי קציר, המתנקש האידיאולוגי ארנסט ורנר טכוב ו-ולתר רתנאו הנרצח, הם בני אותו עם, העם היהודי. והאידישה-מאמא רחמנית בת רחמנים. ראה לאיזה תיקון עולם הביאה מחילתה הדואבת, לבן עמה.

-----------
1 המזרחן הנודע ברנארד לואיס מגלה בספרו "שמים ואנטישמים", שהופיע ב-‏1986, כי מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב-‏1933 התקשר המופתי לקונסול הגרמני בירושלים. הוא החל לרקום אז את השתתפות הערבים בפתרון הסופי של הרייך השלישי, פתרון שנועד גם ליהודי ארץ ישראל. לשם כך גם נפגש עם הצורר היטלר.
נחמד הפספוס שלך, שלא יעבוד 228193
קרא שוב את המאמר. ורנר טכוב לא היה יהודי.
נחמד הפספוס שלו, לא ? 228195
הודות לבעיות הבנת הנקרא (הסלקטיביות משהו) של מיודענו, שילחתי את עצמי למסע קצר בגוגל כיון שבקריאה מחודשת של המאמר לא מצאתי שום איזכור לכך שטכוב היה יהודי (ולא מצאתי אזכור לכך).

במקור אחד שמצאתי, כתוב:

He put it this way: “Just as Frau Rathenau conquered herself when she wrote this letter of pardon, I have tried to master myself; I only wished I would get an opportunity to right the wrong I’ve done.” (http://www.jcnwj.org/COMPASSION.htm)

כלומר טכוב בעצמו ייחס את השינוי בעצמו ובעמדותיו לסליחתה של גב' רתנאו.

ולמרות זאת, אני עדיין עומד מאחורי תגובתי הקודמת.
מקרה פרטי 228198
המקרה של טכוב מעניין דווקא משום שהיה מקרה פרטי שאינו מעיד על הכלל. מתנקשים אידיאולוגיים נוטים להיאחז בעמדתם גם הרה לאחר הרצח שאותו ביצעו או ניסו לבצע. במקרה של ראתנאו, המתנקשים פעלו באווירה שראתה את הרצח כמעט כלגיטימי, מה גם ששני מנהיגיהם באו מקרב בריגדת ארהארדט, שמפקדה היה פעיל בימין הקיצוני והחדיר באנשיו את התפיסה שגרמניה חייבת להיפטר מהבוגדים שהביאו עליה את חרפת התבוסה. מיותר לציין שהמנהיגים הפוליטיים שבפעילותם הכשירו את הקרקע לרצח ראתנאו לא הביעו חרטה על התבטאויותיהם או מעשיהם באותה תקופה.

כמובן שאין מה להשוות את המקרה הזה עם טרור המתאבדים שפועל בקרב הפלסטינים ומתמקד בזריעת אימה אצלנו. קשה לי להיזכר במקרה דומה שבו מתנקש פוליטי מביא את חרטתו לממדים בהם הוא פועל באורח עקבי נגד אותה עמדה שבשמה ובהשפעתה יצא להגשים את מזימתו.
נחמד הפספוס שלך, שלא יעבוד 228274
סתם מתוך עניין, מה עם שותפו ארנסט פון סולומון?
שם המשפחה שלו נשמע יהודי.
נחמד הפספוס שלך, שלא יעבוד 228535
פון סלומון (לא פון סולומון, כמדומני) היה שם נפוץ גם אצל לא יהודים (למעשה, נדירים מאוד בעלי תואר אצולה (פון) אצל יהודים). לדוגמה, פרנץ פפר פון סלומון (שהיה קצין בפרייקור והשתתף בפוטש של קאפ).
נחמד הפספוס שלך, שלא יעבוד 228363
נניח שהוא אכן אינו יהודי במוצאו. כך בכל אופן משמע מקריאה שנייה של המאמר, ורק שים לב שתגובתי נכתבה ב-‏3 בלילה, עם רגל אחת במיטה ועין אחת עצומה. בהחלט סיבה טובה לא להגיב בשעות הלילה הקטנות. אשקול זאת בפעם הבאה שתקפוץ לי המוזה.

בכל מקרה, האם יש למישהו הסבר הגיוני כיצד יכולה אימא *למחול* לרוצח בנה אהובה? היעלה על הדעת? אני בכל אופן לא מצליח להבין למה הייתה צריכה למחול לו בכלל. לשם מה לה (גם אם נתבקשה מאימו של טכוב, חברתה)? היא הרי לא יכלה לשער בנפשה את ההשלכות הברוכות שהביאה מחילתה לורנר טכוב בטווח הרחוק של ימי חייו.
אלא אם כן ניקח בחשבון את בחירתה לפעול במידת הרחמים היהודית האופיינית והבולטת במכתבה רב-המשמעות, כלפי מתנקש בחיי בנה אהובה.
וכמדומני, אם לחזור לנקודת ההתחלה של הדיון, רבים מן השאהידים המתאבדים מונעים מתוך תחושת נקמה מוסלמית-קנאית. כלומר, אין ביכולתם *למחול* ברחמים על עוולות המערב במתירנותו המחלנת כל חלקה הטובה מבחינתם.
מידת הרחמים היהודית? 228458
המכתב של גברת רתנאו הקשישה כתוב דווקא ברוח נוצרית מאוד, של סליחה לאלה שפגעו בך (להפנות את הלחי השניה, וכו'. אפילו אתה בטח שמעת על זה). אני לא טוענת שהנוצרים מיישמים תמיד, או אפילו רוב הזמן, את העקרון הזה. אבל טעות לייחס את המכתב למידת רחמים יהודית כלשהי, אשר אם היא קיימת, היא בכל אופן לא ''אופיינית'', כפי שאתה טוען. עובדה- אתה עצמך אומר שאינך מבין כיצד יכלה לכתוב מכתב זה.

יש מידות תרומיות בעמים אחרים, ובדתות אחרות, מר פז. וזה כך גם אם זה לא משתלב לך טוב בהשקפת העולם שלך.
מידת הרחמים היהודית 228467
הנצרות ניכסה לעצמה הרבה מוטיבים יהודיים, ביניהם את החמלה והרחמים היהודיים במקור. כל מי שמכיר קצת את הנצרות, יודה שאין לתוכן המכתב כל קשר אל הושטת הלחי השנייה. אל המוסר הנוצרי, מיסודו של ישו מנצרת, כפי שבא לידי ביטוי באמירתו הבלתי-מעשית: להושיט את הלֶחִי השנייה לסוטר על לחייך האחת. אימרה זו שובה את לבם של האנשים שהרגש הוא נר לרגליהם והם מתעלמים לחלוטין מהאינקוויזיציה, ממדורות פומביות לשרפת הכופרים במשיחם-אלוהיהם והמלחמות הנוראות בין העמים הנוצרים בינם לבין עצמם, כשהאפיפיור יושב מעליהם בשוויון נפש. אכן, יש "מידות תרומיות" בדתות אחרות.
וזה שהיהודים רחמנים בני רחמנים, אינו אומר עוד שאין גויים שהם רחמנים והומנים. יש כאלה, אך הם מעטים ביחס ליהודים, ולכן לא מאפיינים את עמם.

ציטוט מהמאמר:
"מתוך צער עמוק מכפי שאוכל להביעו במלים אני מושיטה לך את ידי", כתבה גב' רתנאו הקשישה. "לך - שמכל הנשים שבעולם אין ראויה לרחמים ממך. מסרי לבנך, כי בשמו וברוחו של הנרצח אני סולחת לו, כפי שבוודאי יסלח לו א-לוהים, אם יודה על חטאו בפני השופט של מטה ואם יחזור בתשובה בפני השופט של מעלה. הוא הכיר את בני, הנאצל בבני אנוש, וטוב היה עושה לו הפנה את נשקו אל עצמו ולא אליו. מי ייתן ומלים אלה יביאו שלווה לנפשך".

שימו לב, היא הייתה מעדיפה שורנר טכוב היה מפנה את נשקו אל עצמו ולא אל בנה אהובה. לכך יקרא הושטת הלחי השנייה? ובנוסף, אמנם המלים "אני מושיטה לך" פותחות את המכתב, אך פער עצום קיים בין "הושטת היד" (שבמכתב) לבין "הושטת הלחי השנייה" לקבלת סתירת לחי מצלצלת נוספת על הקודמת.
לכן, כאמור, אני רואה במכתב זה קווי אפיון למידת הרחמים היהודית. אשר אותה אין להבין מבחינה לוגית-רציונלית, כפי שאיננו משיגים להבין, אלא אם כן לוקחים בחשבון קווי אופי יהודיים מובהקים, כמו חמלה ורחמים. וזה שקווי אופי יהודיים אלה, התקהו בחברה הישראלית, מזמן ידענו, ואף קוננו בפניכם על השפעות זרות ומזיקות.
מידת הרחמים היהודית 228490
אזכורי האינקויזיציה וכו' מצידך מיותרים, שהרי הקדמתי חבטה למכה ואמרתי שהנוצרים לא תמיד מיישמים את עקרונות דתם. כמו שקורה בכל דת אחרת.
ובאשר לחמלה שאתה מייחס ליהודים, אני מוצאת שקצת קשה לי להתפעל מחמלתו של יהודי כמוך למשל, אשר מוגבלת לבני עמך שלך, ומלווה בעוינות כלפי מי שאינו נמנה על קבוצה זו.
מידת הרחמים היהודית 228515
עכשיו יש לך טענה חדשה. מי בכלל רוחש חמלה כלפי בני עמי ועוינות כלפי מי שאינו נמנה על קבוצה זו?
יש לך סטריאוטיפים פוליטיים מקובעים על אנשים מאמינים, ואת משליכה מהם עלי.
אם לא שמת לב, מתברר שגב' רתנאו ריחמה ברחמיה היהודיים על מתנקש ובן עוולה נוכרי.

ובכלל, יש לך הסבר הגיוני עבורי על מניעיה של האימא לחמול ולמחול? כי נדמה לי שאם את לא מקבלת את הנחת היסוד שלי, בדבר רחמיה היהודיים של האימא, אין לך צל של מושג מדוע היא נהגה כך.
והאם יש מי מהקוראים-המגיבים כאן שהיה נוהג כמוה, ללא ידיעה מוקדמת על ההשלכות הברוכות על השינוי בחייו של ורנר טכוב לטווח הרחוק בעקבות מחילתה? ואם כן, האם יש היגיון בצעד שכזה? האם הרוצח היה ראוי למחילה? האם לא יותר הגיוני לא למחול לרוצח, ושמצפונו יתנגן לו כל חייו לרעתו? האם היא יכולה בכלל למחול על דבר שכזה? ונניח שכן, ואם כן, אפשר בבקשה לדעת איזה היגיון יש בבחירתה למחול לרוצח בנה אהובה?
מידת הרחמים היהודית 228940
בנושא המכתב של גב' RATHENAU לדעתי המגיבים טועים בהרחיבם הדיון לספירות אידיאלוגיות, דתיות וכו'

יש לבחון הנושא מהכיוון הפסיכולוגי : מה מביא אדם לגלות
סלחנות, אמפתיה וכיוצ"ב כלפי מי שפגע בו אנושות?

מזכרוני אני דולה את פרשת רצח המהנדס פיאטלי ע"י טומי בליץ, בזמן נסיון כושל לשדוד את קופת קולנוע צפון,
נדמה לי בסוף שנות החמישים. הרוצח נתפש ונידון לשנות
מאסר ארוכות. בזמן ישיבתו בכלא יצרה איתו קשר אלמנתו
של הנרצח (גב' פיאטלי), ביקרה אותו פעמים רבות בכלא
ואם איני טועה גם פעלה למען המתק את עונשו.

האם מי מהקוראים זוכר הפרשה ויכול להתייחס דרכה
לנושא הנדון ?
מידת הרחמים היהודית 228960
1. מי גילה לך שההסבר שלי איננו פסיכולוגי?

2. אז הבאת לי ראיה מגויים, אז מה? מישהו כאן אמר שאין ביניהם אנשים רחמנים וטובי לב.
ההיסטוריה היהודית מכירה תופעה מדהימה וחידתית, והיא קיומם של "חסידי אומות העולם". ננסה לרגע לחשוב על האנשים הללו, שנתנו מסתור ומחסה לעם זר בתוך אוקיאנוס של שנאה ומול עולם מתמוטט ובוער. אנשים אלו בחרו במודע לחיות בפחד מתמיד כזה בתוך הרחוב, בין השכנים ולחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התליינים; היו מוכנים להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים, בתוך לחשי הרכילות ומלמולי השמועות ותקוות המלשינים. וכל זאת, לא לילה אחד, לא חודש שלם, אלא שנים! וכל זאת בלי לבקש שכר מן הקורבנות, רק את לחיצת ידם. וכל זאת, כי בן אנוש מתגלה בך רק בשעות כאלה של מבחן. אנשים אלו בחרו להיות צלם אלוקים שבתוך לב האנשים, להיות התקווה האחרונה המלטפת את המיואשים. הם, בתולדותיו של עמינו הרצוּח, היו עמודי החסד והרחמים, שעליהם העולם עומד. ובפניהם ובפני גבורתם, שהיא עדיין לנו חידה, אנחנו היהודים, מרכינים את ראשינו בתודה. (על פי שיר של חיים חפר).
ניצנים ראשונים לתופעת פלא זו, ניתן למצוא בדבריו של אליהו הנביא המלמד את רבנן: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה – כך רוח הקודש שורה עליו" (תנא דבי אליהו רבה ט'). כאן מתגלה, בין השאר, מבטם הריאלי של חז"ל על המציאות הקיימת; בכל נוכרי באשר הוא, טמונה תכונה פוטנציאלית להיות "חסיד אומות העולם" והוא בעצם צריך לקרוא דרור לטוּב ליבו זה, שכבר קיים בעמקי נפשו.
מידת הרחמים היהודית 229017
דחיל רבאק אורי פז
=================
אתה רץ אוטוסטרדה בדברים שעל ליבך ולמרות שאתה לכאורה מגיב על דברי אתה לא מבין אותם או מתעלם מהם.

מה הקשר בין אנשים שסיכנו עצמם להציל יהודים (וכל הכבוד להם) לבין נשים המוחלות לרוצחי בניהן או בעליהן.

זו תופעה שונה לגמרי שדרוש לה הסבר פסיכולוגי ולא מובאות מתלהמות מדברי חז"ל.
מידת הרחמים היהודית והאנושית 229034
"מה הקשר בין אנשים שסיכנו עצמם להציל יהודים (וכל הכבוד להם) לבין נשים המוחלות לרוצחי בניהן או בעליהן?"

הקשר נמצא במידת הרחמים של כל אחד ואחת מהם, אם לא קלטת בכוחות עצמך. אגב, כותרות אתה נוהג לקרוא מידי פעם?

וההסבר שלי הוא פסיכולוגי לכל דבר. מה לא ידעת שלחכמינו ז"ל הייתה הבנה פסיכולוגית את נפש האדם - מדהימה ביופייה, בעומקה ובנגיעתה ברגש האנושי?!‏1 טוב, מה אני בכלל שואל, מה בין מתלהם "אמן שחמט" לדברי חז"ל בכלל? "אם הם בני אדם, אנחנו כחגבים...". באמת כחגבים המהלכים על שתיים.

-----------
1 למשל, מקור אחד בשביל הספורט: הפרופ' אליהו רוזנהיים, "תצא נפשי עליך - הפסיכולוגיה פוגשת ביהדות", הוצ' ידיעות אחרונות, 2003, 318 עמ'. צא ולמד!
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229219
דוגמא נחמדה להבנה המופלאה של חז"ל את הנפש הנשית:

אישה אחת באה לרבי יוחנן. אמרה לו: "נאנסתי". אמר לה: "ולא ערב לך ?" אמרה לו "ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו ?".
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229224
מאיפה חירבנת את זה?
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229539
ירושלמי, מסכת סוטא, פרק ד': הציטוט המדוייק הוא:
"כהדא איתתא אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי. אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה ליה ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו."

ועוד כמה פכים מופלאים מחכמת חז"ל האינסופית:

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק יח':

ז: "כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה--בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה--משהערה בה, נפסלה משום זונה."

יב: "אם קידשה אביה לישראל, והיא פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד, וטען שמצאה דרוסת איש--נאסרה עליו מספק: שאין כאן אלא ספק אחד, שמא באונס שמא ברצון; וספק איסור של תורה, להחמיר" (כלומר, אם היא בת שלוש ונמצא שאינה בתולה, פסולה מחמת הספק משום שאולי היא רצתה את זה).
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229556
תגיד, אתה נוהג לקרוא את כל מהלך הדיון לפני שאתה בוחר לא לחדש בו מאומה?

לגבי משמעות הכתוב בתלמוד ירושלמי, ראה: תגובה 229402.

ולגבי משמעות המונח "זונה", כאשר הוא מופיע בקונטקסט ההלכתי, ראה: תגובה 229547.
כשגסות הרוח מתחרה באיוולת... 229986
א. ההפנייה ל-תגובה 229402 אינה נותנת מענה מניח את הדעת לשאלה איך העלו אנשי חז"ל על דעתם את הרעיון המפלצתי שכשילדה בת שלוש נאנסת ישנה כלל שאלה "שמא באונס, שמא ברצון."

ב. גם כאשר המונח "זונה" מוגדר כמשמעותו בהקשר ההלכתי, עדיין הוא משקף תפישה בסיסית של האישה כרכוש הגבר, עניין נתעב בתכלית בעיני כל בן תרבות.

וכדי שלא נצא פטורים בלא כלום, הרי כמה פנינים נוספות מעטם הנאור של חכמינו, והפעם משנה תורה, ספר נשים, הלכות נערה בתולה:
פרק ב':
"חמישים כסף של קנס, הם דמי הנאת שכיבה בלבד. וחייב המפתה ליתן בושת ופגם, יתר על הקנס הקצוב בתורה... קנס, ובושת, ופגם, וצער:
[בושת נמדדת] לפי המבייש והמתבייש--שאינו דומה המבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסה, למבייש קטנה ענייה בזויה
פגם, לפי יופייה--רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היא שווה בעולה וכמה הייתה שווה בתולה, כשאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו, שהוא רוצה בהנאתו וטובתו; ורואין כמה פחתה, וישלם. [כלומר, ערכה של האישה כסחורה יורד כשאינה בתולה]
[וכשאונסים אישה, ישנן כאלו שאינן ראויות אפילו לתשלום קנס מצד האנס] כבר הודענו הבנות שאין להן קנס, ועשר הן--הבוגרת, והממאנת, והמגורשת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, והגיורת, והשבויה, והמשוחררת, והיוצא עליה שם רע.
[בכלל, לא משתלם לקיים יחסי מין אם את אישה] הוא שיבוא לבית דין ויאמר, נערה זו בעלתי אותה ולא מצאתי לה בתולים, וכשביקשתי על הדבר, נודע לי שזינתה תחתיי אחר שאירסתיה, ואלו הן עדיי שזינתה בפניהן; ובית דין שומעין דברי העדים, וחוקרין עדותן: אם נמצא הדבר אמת, נסקלת"
כשגסות הרוח שבך מתחרה באיוולת שלך 230447
א'. בסוגיית הגמרא מהירושלמי כלל לא כתוב במפורש שהנאנסת הינה ילדה בת שלוש. ומזה שלא נאמר במפורש - אין להסיק שכך הוא, כי אחרת כיצד נשאלת בכלל השאלה *תחילתו באונס וסופו ברצון*. ומכאן שמדובר במקרה של אישה ברת הבחנה.

ב'. המונח "זונה" כפי שהוא מוגדר כמשמעותו בהקשר ההלכתי, איננו משקף כל תפישה בסיסית של האישה כרכוש הגבר, בוודאי שלא כפי שהוא אכן משקף בלשון הפורנוגרפיה (לסוגיה) הנצרכת בידי בני "תרבות המערב הנאורה":

<דמיינו 1,000,000 לינקים מפורסמים>.

כמו שהמונח "זונה" בקונטקסט המקראי מורה לעתים תדירות על אישה שמוכרת מזונות (לחמים ועוגות), כמו רחב הזונה ואחרות, כך גם המושג "זונה" בהופיעו בקונטקסט ההלכתי איננו עלבון, בדיוק כמו שהמושג "חמור" כשיופיע בקונטקסט זואולוגי לא יהיה עלבון, למרות שבהרבה הקשרים אחרים המושגים האלה מעליבים גם מעליבים.

ג'. להעתיק לא-יפה חציי משפטים, קטועי רגל ויד וראש, מהחוברות הלבנות של ירון ידען - אין זו חכמה גדולה, אלא עדות על עמרציות נבערת מדעת. אלא שכרגיל במקרה של ירון ידען, יהיו בוודאי רבים שישישו להפריך את טענותיו אחת לאחת. לא על דפי האייל, אלא על דפי הרבעון "קשת החדשה":

כשגסות הרוח שבך מתחרה באיוולת שלך 233265
סליחה, תגובתי הקודמת נשלחה באופן חלקי בלבד:

א. הדברים כתובים (ולא פעם אחת) במשנה תורה.

ב. המונח "זונה" בהחלט משקף תפישה של האישה כרכוש הגבר. זונה לפי התפישה ההלכתית שהוצגה כאן היא אישה "פגומה" (כלומר, חסרה או עודפת דבר המונע ממנה להתחתן בכהן) והרעיון שהאונס אישה צריך לשלם לאבי האישה כערך הפגם שחולל בה היא באופן המפורש ביותר תפישה של האישה כרכוש.

קשה להחליט אם הצגת "רחב הזונה" כמוכרת מזונות היא יותר משעשעת או יותר פתטית. מכל מקום, התנ"ך רווי באיזכורים של זונה, כולל בהקשרים שתיארתי:
בראשית לד', לא': דינה היא זונה כי טומאה על ידי שכם בן חמור ששכב עמה.
בראשית לד': יהודה חושב את תמר לזונה "כי כסתה פניה" ביושבה באהלה "ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך... ותאמר: מה תתן לי כי תבוא אלי?"
שני ההקשרים הללו: אישה זונה במובן המודרני ומי שסטתה מדרך הישר בעיני המקרא (כלומר, קיימה יחסי מין שלא במסלולים המוכתבים מראש) קיימים לכל אורך הדרך בתנ"ך:
בהקשר זונה המודרני: דברים כג, כט (לא תביא אתנן זונה), יהושע ב ואילך (רחב), שופטים יא' (יפתח הגלעדי "בן אישה זונה"), שופטים טז' (וילך שמשון עזתה וירא שם אישה זונה ויבוא אליה), מלכים א' ג' (אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך – משפט שלמה), יחזקת טז' (ולא היית כזונה לקלס אתנן), יחזקאל כג' (ויבוא אליה כבוא אל אישה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אישות הזימה), וכן הלאה.
בהקשר קיום יחסי מין שלא במסגרת הנישואים: ויקרא כא, דברים כב, שופטים יט (ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו), וכדומה.
[קיים גם הקשר שלישי, של סטיה מאמונה באלוהים באופן כללי, אך הוא אינו מתייחס אף פעם לאנשים קונקרטיים אלא למגמה כללית (ויזנו בני ישראל אחר...)

ג. לא שמעתי על אותו ירון ידען בטרם עיינתי בקישור. מכל מקום, בקיאותך הדלה בספר הספרים מזכה דווקא אותך בתואר עם הארץ נבער מדעת.
עירוב תחומין 233621
המקרה היחיד מבין אלה שהזכרת אשר בו הופיעה המילה זונה בסמיכות לאונס הינו מעשה דינה. אחיה של דינה לא כינוה "זונה", אלא אמרו: "הכזונה יעשה את אחותנו".

בתלמוד ובספרות מאוחרת יותר אכן עשויה המילה "זונה" לשמש גם לגבי נאנסות.
עירוב תחומין 233726
אכן כך.
ואין קל מלצטט מקורקונדנציה לתנ''ך ולהיחשב ל''נבער מדעת'' (כהגדרתו של אורי את עצמו).
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229226
ת' ירושלמי - מסכת סוטה פרק ד דף כ,א הלכה ד:

"כהדא איתתא אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי. אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה ליה ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו."

במקום לנבל את פיך, יכולת לעשות מה שאני עשיתי: לשאול את דוד ג., אבל כנראה שעניין ההפרשות מעיק עליך במידה שלא מאפשרת תגובות הגיוניות. לא כדאי לראות רופא?
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229229
לצטט חצאי משפטים מדברי חז"ל, אפילו טומיסלב לפיד יודע...

בסוף, הסיפור מסתיים במסקנה הבאה: "וקיבלה". כלומר, "צדקה ממני".
הדבר דומה לציטוט מהתנ"ך, מעשרת הדיברות, "תגנוב", "תרצח" וכיוצ"ב, בהתעלמות גסה ממילת "לא" רבתי שמקדימה אותם.

בורים ועם-רצים, אמרנו?
דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש 229238
נראה לי שלא הבנת את הפאנץ' ליין אליבא דחז''ל. לאנוס אישה זה כמו לתקוע לה דבש בפה, אבל לעשות את זה ביום כיפור. אני לא אומר שזו תפיסה טובה או רעה, אבל ללא ספק היא שינוי מרענן לעומת ההתייחסות המקובלת למעשה האונס. ולכן ''דוגמא נחמדה להבנת חז''ל את הנפש''
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229402
הגיע הזמן שאנשים ילמדו לקרוא בתוך ההקשר. אם אדם היה מוציא מתוך פסק דין של שופט הדן בשאלת הפיצויים שיש או אין לשלם לאישה שנאנסה על שבגדיה נקרעו תוך כדי מעשה, ויסיק מכך שכל מה שמעניין את החוק הינם הבגדים ומה עם הרגישות והטיפול הפסיכולוגי שהאישה נזקקה לו והנזק שיגרם לילדים שייוולדו לאחר מכן ולנכדים ולנינים ולשכנים וכולי. כל זה לא רלוונטי בנושא בו דן בית המשפט עכשיו, בזה הרגע.

הגמרא במקור הנידון אינה עוסקת כלל ביחס לאונס, אלא בשאלת *תחילתו באונס וסופו ברצון* בלבד, לעניין לאסור אישה על בעלה, ולכן שאל רבי יוחנן את השאלות הרלוונטיות מתוך מגמה להתירה לבעלה, והמסקנה הייתה שמותרת וזה גם היה רצונה, והרי אם המסקנה הייתה שאסורה – יפי הנפש הבורים היו באים ומקוננים: "לאסור אישה על בעלה, לא די שנאנסה וכולי וכולי".

ובהערת אגב, אציין שההלכה ומקורות היהדות אינם צריכים להתנצל בפני אף אחד ואף אחת בדבר יחסם אל האישה, ודאי לא לאור המקום אליו דרדרה החברה המערבית את האישה.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229423
אגב, יש מקרה מפורסם (בזכות נעמי רגן) של אישה שנאנסה ונאסרת על בעלה כתוצאה מכך, אם היא אשת כהן. עם זאת, בדרך כלל אפשר לפתור בעיות כאלו באמצעות פיקציות הלכתיות למיניהן.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229426
עכש''ז, אשה שנאנסה נחשבת לזונה, אבל צריך להבין את מושג הזונה בהקשר רחב יותר מאשר מי שמוכרת את גופה.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229431
אכן, ''אשת כהן ששגגה או שנאנסה אסורה לבעלה שהרי נעשית זונה מכל מקום והוא אסור בזונה כמו שיתבאר בהלכות איסורי ביאה'' (רמב''ם, הלכות אישות, כ''ד)
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229547
והשאלה הנשאלת מדברי הפסק של הרמב"ם היא: איך אישה שנאנסה (בעל כורחה) הופכת לזונה (מרצון או שמכורח המציאות) במובן הרחב של המושג?

אלא שהמושג "זונה" בהופיעו בקונטקסט הלכתי איננו עלבון, בדיוק כמו שהמושג "חמור" כשיופיע בקונטקסט זואולוגי לא יהיה עלבון, למרות שבהרבה הקשרים אחרים המושגים האלה מעליבים גם מעליבים.

אישה שנבעלה בלא קדושה אסורה לכהן, נקודה. ותהיינה הסיבות אשר תהיינה: אם הדבר קרה באונס, הרי מדובר בטרגדיה לא יותר מכזו שבעקבות בעילות מסוימות יכול להיוולד ממזר; וגם אם הבעילות היו באונס משני הצדדים, כגון שהבועל לא ידע שזו שעמה הוא שוהה היא אחותו וכד', מכל מקום נוצר סטאטוס מסוים.

והשאלה על מקומו של האלוקים בסיפורי טרגדיה שכאלה – אינה יותר קשה מזו של ילד הנפגע בתאונת דרכים ונשאר נכה ומוגבל לכל חייו, שגם זאת הבורא עשה ביוצרו את הטבע.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229588
נניח שהיה כתוב בתורה שאם אדם הורג ילד של אישה, עליה להינשא לו כדי שיעבר אותה מחדש. היה אורי פז אומר לנו שאין ספק שזה ציווי קשה מנשוא, אבל השאלה על טיבו של אלוהים המצווה זאת אינה קשה יותר מהשאלה - למה ילד נפגע בתאונת דרכים.

נניח שהיה כתוב בתורה שאדם שנותן צדקה לעני יש להענישו על ידי מריחתו בדבש ותחיבתו לתוך כוורת. היה אורי פז אומר לנו שאין ספק שהדבר מצער, אבל השאלה על טיבו של אלוקים המצווה ציווי כזה אינה קשה יותר מהשאלה - למה ילד נופל ושובר את הראש.

נניח שהיה כתוב בתורה שאם יפקוד את ביתך אורח שגובהו עולה על מטר שמונים, עליך ליטול גרזן ולקצר אותו. היה אורי פז אומר לנו שאין ספק שזה לא נעים, אבל השאלה על טיבו של אלוקים המצווה ציווי כזה אינה קשה יותר מהשאלה - למה ילד הולך לשחות וטובע.

לא במקרה לקחתי את דוגמאותיי מהמדרש (בראשית רבה) המספר על דיני סדום. לדעתי, המרחק מאפולוגטיקה עיוורת כמו זו של אורי פז לסדום ועמורה הוא לא רב.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229601
האם יש לדעתך הבדל בין צער לצער?
מה היה מעדיף פלוני: שחלילה יינזק בכריתת רגל בשל תאונה או שייכרתו לו אצבעותיו בניתוח הצלת ידו או שיעדיף שלא יינזק כלל ולא יצטרך להגיע לידי כריתת איברי גופו, אפילו הקטן שבהם? לכאורה, אין הבדל בין איבר כזה או אחר. אין אנו רוצים שתכאב לנו אצבע קטנה באותה מידה שלא תכאב לנו הרגל או הבטן או הראש וכו'. עיקרו של דבר, הכול צער וייסורים, מי פחות ומי יותר, אבל בסופו של דבר מדובר בצער באשר הוא צער וככזה איננו רצוי על ידי האדם.

לדעתי, בלי כל קשר ל"אפולוגטיקה יהונתנית עיוורת לסדום ועמורה", אין הבדל גדול בין צער לצער ובין ייסורים לייסורים. אף מידה של צער איננה רצויה בידי האדם. מבחינה זו, אין כל הבדל בין השמדת שישה מיליון יהודים לבין מיליון וחצי ילדים או לבין מיליון או אפילו בין צערו של תינוק המתייסר בייסורי איוב בקור כלבים בידיו של נאצי אכזר לעיני אימו. שאלת "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו" חלה על כל מצב של צער וייסורי אדם. היא נשאלת באותה הנשימה על ייסורי האיוב של שישה מיליון במהלך שיעבודם והשמדתם במשרפות אושוויץ ועל ייסוריו של התינוק המתייסר.
איני בא חלילה להצדיק את השואה, אינני מנסה אפילו לתת לה הסבר רציונלי, אינני מתיימר להשיב על "כיצד" ו"מדוע" אירע מה שאירע בימי חושך ואפילה אלה. ברצוני רק לחלוק על העמדה המצפה מהא-ל רק טוב ולא רע. ישעיהו הנביא אומר: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ו*בורא רע*, אני ה' עושה *כל* אלה" (מה, ז). ועצם מהות קיומו של הרוע בעולם, מאפשר בידי את בחירתי החופשית ואת השכר או העונש המגיע לי תמורתה.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229455
להלן עמדה שאני מזדהה איתה בנוגע למחזה "מנין נשים", פרי עטה של נעמי רגן שהזכרת, שהתמחתה כבר בספריה בהצגת החברה החרדית והדתית באור שלילי. לא לחינם צביה גרינפילד, יהודית רותם ונעמי רגן זוכות לרייטינג גבוה ולמסע יח"צנות מקיף.

אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229497
גם אתה מתמחה בהצגת החברה החרדית והדתית באור שלילי. אולי מישהו צריך לייחצן גם אותך
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229506
בניגוד לשתי ה"דוסיות" האלה, אני לא מתיימר לייצג אף אדם זולתי.
תשאל כל חרדי/ה טיפוסי/ת שתפגוש ברחובה של עיר: האם אחת מהנשים האלה בכלל מוכרת לו/ה? ולו על פי שמן של אלה שמתיימרות לדבר בשמה של חברה שלמה, בעודן מצפצפות צפצוף צורם על הלכותיה המחייבות והמאפיינות של החברה החרדית או הדתית על כל צעד ושעל, כי המטרה המיוחלת מקדשת את כל האמצעים להשגתה: להשחיר את דמותה של חברה שלמה על לא עוול במציאות. וכי למה לא? זה מאוד טוב למילוי עגלת החילוניות בעוד קש וגבבה המשתיקים את המצפון היהודי.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229459
אין דבר כזה ''פיקציות הלכתיות למיניהן'', כמו שאין דבר כזה ''פיקציות משפטיות למיניהן''. מה שכן יש אלו הם עקרונות הלכתיים ברורים, שעל פיהם ורק על פיהם פוסקים הלכה למעשה.

אין בכלל בדיות או מעשים למראית עין (בעיקר בעורמה) או מעשי הסוואה בפסיקות ההלכה היהודית. קיימים בה עקרונות מנחים כמעט לכל מצב במעגל החיים, מהם יש להקיש על מצבים הדומים להם.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229492
קרא למשל את המאמר שמובא פה מהרב ישראל רוזן.
חז"ל לא נמנעו מלקרוא בעצמם להרבה מתקנותיהם המתחכמות בלשון "הערמה". על המודעות לבעייתיות שבהערמה יכולה להעיד העובדה שבדרך כלל הערמה מקובלת כלגיטימית יותר כאשר היא באה כדי למנוע חיוב שהוא מדברי חכמים, אך לא כאשר באה למנוע חיוב שנכתב בפירוש בתורה. כמו כן, היא מקובלת בדרך כלל רק כאשר יש צורך גדול בה.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229503
מאמרו הנ"ל של הרב ישראל רוזן אינו מהווה כל ראיה לדבריך, משום שבעוד שאתה נקטת בלשון שלילית ("פיקציות הלכתיות למיניהן"), הרב רוזן אינו חושב כך, אלא מסביר במפורש "כי במושג 'הערמה' אנו מתכוונים במאמר זה למציאת פתח הלכתי עוקף, והתנהגות לפיו באופן יזמתי, ומלכתחילה, בשל נסיבות של שעת דחק, צורך גדול, הפסד מרובה ואפילו נוחות מסוימת או כדאיות כלכלית. ... המילה 'הערמה', ואפילו 'ערמה', איננה שלילית בהכרח, למרות לשון ימינו הנוטה להבליע במינוח זה פן שלילי, נכלולי ואפלולי".

אינני חושב שישנו פוסק הלכה בעל שיעור קומה הרואה בהלכה היהודית "פיקציות הלכתיות למיניהן". כל מי שמכיר את ההלכה מקרוב יודע שהמדובר הוא בעוד "מיתוס ישראלי סטריאוטיפי", הבא להפוך את ההלכה כביכול לעוד תורה אנושית לכל דבר וממילא בלתי מחייבת, באותה המידה כמו דיני המשפט האנושי הקיים הנתונים לשיקול דעתם של השופטים למיניהם. בו בשעה שפער תהומי קיים בין השניים: בעוד שההלכה המשפטית האנושית נתונה לגמישות ולשיקול דעותיו (הקדומות או לא) של השופט, ההלכה היהודית נתונה לשיקול דעתו של פוסק ההלכה על פי כללי הלכה ברורים ומחייבים ללא כחל וסרק. אחד מעיקרי האמונה היהודית הוא: "אני מאמין שהתורה הזו לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".

ההלכה היהודית היא מערכת של תקדימים שניתן לדמות מילתא למילתא כשיש שאלות מתחדשות. וגדולי הוראה יושבים ומגלים את דעת ההלכה בענייני רפואה מודרניים, בענייני בנקאות מודרנית, בענייני חקלאות מודרנית, כשברוב המקרים מסתמכים על תקדימים ומקורות עתיקי יומין ומדמים מילתא למילתא ובמקרים אחרים מתקנים תקנות וגוזרים גזרות כמתבקש.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229524
לא נקטתי שום שיפוט ערכי לגבי הפיקציות ההלכתיות. רק ציינתי שהן קיימות. אני מניח שבלעדיהן חייהם של שומרי תורה ומצוות לא היו חיים.
''טחו עיניהם מראות'' 229541
חייהם של שומרי תורה ומצוות חיים הם, בגלל ובזכות התורה ש"היא חיינו ואורך ימינו". שוב אתה נופל בין הכיסאות הסטריאוטיפיות, המביטות על חיי התורה כחיים נטולי ביטוי עצמי באמנות, בספרות, בקולנוע וביצירה אנושית באשר היא.
"יו, איזה מסכנים הם! אין להם חיים!". ומי גילה לך שחייהם אינם חיים? אתה ניגשת לשאול אותם בכלל? שוחחת עמם על איכות חייהם, או שהינך מעדיף להיתנגן על המנטרות הסטריאוטיפיות הקיימות בחברתך ובעיקר בחינוך שלה? ‏1

יחד עם זאת, זה מכבר שנים רבות ידועה אבחנתו המבריקה של השופט מ' זילברג המנוח שאמר: אין הערמה בחוק האלוקי... שהרי הערמה מהי? המחוקק לא שם לב לפירצה שלוּ היה שם לב אליה היה סותמה, ועתה משלא שם לב - האזרח מנצלה ובכך נהיה נבל ברשות המחוקק. כל זה נכון ביחס לחוק האנושי ואולם ביחס לחוק האלוקי, גם אם יש פירצה, הרי לא נכון יהיה לטעון שהמחוקק לא שם לב אליה שהרי אין דבר נעלם ממנו. ואם בכל זאת יש פירצה, אין זאת אלא שהוא עצמו הניחה שם על מנת שנחמוק דרכה מרצון החוק וממילא גם הפירצה והחמיקה בעדה - רצון האלוקים הם.

----------
1 כן, דווקא בחינוך שלה. ושאני לא אספר פה אפיזודות אישיות על המורות שלי בבית הספר החילוני, בו למדתי עם עלייתי ארצה, כיצד אלה השחירו בעינינו העולים הצעירים עם ארסת פנינו הרוסיות-התמימות את כל "דוסים השחורים". כמובן שלאחר המפגש שלי ושל חבריי וחברותיי, עם הדתיים ובעיקר עם החרדים - הפריך את כל חיצי המיתוסים הסטריאוטיפיים כלפיהם.
וכרגיל, 229546
שולף התיאולוג הניצב בפני סתירה שאינו יכול להסביר, את רצונו הבלתי ניתן להבנה אנושית של הכל יכול. כמה מרשים.
וכרגיל, אתה תוקף ללא סיבה מוצדקת, אלא אישית 229548
אינני שום תיאולוג ולחלק גדול מתיאולוגי העולם הזה - אני רוחש בוז עמוק, גם אם קוראים להם שפינוזה.

רצונו של הכול-יכול אינו ניתן להבנה אנושית, מסיבה פשוטה, שהרי "אילו ידעתיו - לא הייתי עובדו כלל" (ר' יוסף אלבו, "ספר העיקרים", כרך ב', ציטוט על פי הזיכרון). כלומר, אם אכן אתה ואני נשיג אותו (את מניעיו) השגה שכלית, במה הוא א-לוהים יותר ממך וממני, ששנינו יוצרים יש מיש (שולחנות מעצים, למשל)?
וכרגיל, אתה תוקף ללא סיבה מוצדקת, אלא אישית 230056
לא הבנתי משהו. אתה רוחש לשפינוזה בוז עמוק??? (ואני אכתוב כמה סימני שאלה שבא לי!!!)
ופליאתך מנין? 230123
שפינוזה הרי היה האב הרוחני של החילוניות המודרנית. הוא רחש עוינות בלתי מוסתרת לממסד הדתי היהודי וניתק עצמו מן הקהילה היהודית מתוך הכרה רציונלית. שפינוזה לא היה אדם רגשני שהיה קשור באלף נימי רגש לסביבתו (כמו אוריאל דאקוסטה) ולא היתה לו מניעה עקרונית להמשיך לשלם את מס הקהילה (תרתי משמע) והוא אכן עשה זאת עד מותה של אימו. כל הכותבים מסכימים כי רבני הקהל של אמסטרדם לא היו עמי ארצות צרי אופקים כפי שתארה אותם ההיסטוריוגרפיה הציונית המוקדמת. אני מניח שלו היה מוכרח, תלמיד החכמים בנדיקטוס שפינוזה היה מוצא את הדרך להתפשר עמם. החלטתו היתה מתוך רצון לחיות את החופש האינטלקטואלי המירבי שאפשרה לו הולנד הקלויניסטית והחופשית יחסית. יהדותו של בנדיקטוס חשובה בעיקר מפני שאפשרה לו את הבריחה משלטון המוסכמות הדתיות (לו היה נוצרי היה מצבו קשה הרבה יותר).
האיבה של אנשי הימין הדתי לאומי כלפיו גם הגיונית לחלוטין במישור הענייני. במישור הטקטי, מה שהיה צריך להקטין את העניין (לא את העוינות) שלהם בו, היא העובדה שלא היה אנטי יהודי במיוחד אלא אנטי דתי בכלל. הבעיה היא שבהשקפה הרואה את כל העולם דרך המשקפיים של היהדות הדתית-לאומנית קשה מאוד להבחין שהיהדות לא היתה מטרה מרכזית בהתקפותיו של שפינוזה על הדת הממוסדת והוא תקף אותה בעיקר מפני שלא רצה לתקוף ישירות את הממסד הנוצרי מפני חובת הזהירות.
אתה צריך לזכור כי מכותבך הוא דוגמה לאמונה של הציבור האמוני כי היהדות הכל בה וככזאת היא אמורה להבטיח גם את ניצחונם והצטיינותם בכל ויכוח כולל ויכוח המתנהל בכלים אינטלקטואליים לא אמוניים. כיצד על אנשים אלו להתיחס לפילוסוף הטוען שהדת היא אמצעי לרסן את ההמון הבלתי רציונלי והאמונה בדת אינה יאה לאדם מן המעלה המשתמש בהבנתו השכלית והרציונלית?
(כמה רחובות ומוסדות ע"ש שפינוזה יש בישראל? נדמה שיש כמה על דרך הרמז, "ברוך החכם" וכיוב'). בהשקפה לא תמימה אפשר להבין זאת כנקמתה של היהדות בבנדיקטוס שפינוזה אשר העדיף לפרוש ולהתנכר אליה לטובת חופש המחשבה שלו.
ופליאתך מנין? 230189
אם כבר מדברים על שפינוזה, אולי יש כאן מישהו שיכול להמליץ לי מה משלו לקרוא קודם? וגם ספרים של אחרים אודות הגותו? (אני בעיקר מעוניינת בתפיסות שלו אודות פנתאיזם מודרני/חילוני, אבל גם בכתביו באופן כללי).
ופליאתך מנין? 230191
אה כן, ואני יודעת שהמונח ''פנתאיסט'' נטבע רק מאוחר יותר על ידי ג'ון טולנד. פשוט אין לי מושג איך שפינוזה קרא לרעיונות שלו, כי עוד לא קראתי אותם. אתם יודעים למה אני מתכוונת (אני מקווה).
ופליאתך מנין? 230212
מה שכתבתי היה על סמך "שפינוזה וכופרים אחרים/ירמיהו יובל".
אגב, אני לא בטוח ששפינוזה היה פנתאיסט קלאסי. שפינוזה אמנם זיהה את חוקי הטבע עם "רצון האלוהים", אבל דגל באימננטיות ולא בטרנסנדנציה (כלומר שסך חוקי הטבע יוצרים משהו שמעבר לטבע דוגמת "אל הטבע"). מצד שני הוא הדגיש מושגים כמו "הכרה מן הסוג השלישי", "הדעת המתבוננת" וגאולה דרך "אהבת השכל" שאינם באופן מובהק חלק מ"הטבע".
בתגובה המקורית שכחתי עוד 2 עובדות שדי בהן כדי להפוך את שפינוזה לשנוא נפשה של היהדות האמונית. ראשית הוא תקף בחריפות את הפרשנות הדתית (היהודית והנוצרית) של המקרא והיה מראשוני פרשני המקרא החילוניים ("מאמר תאולוגי מדיני"). שנית, ההתנגשות בין שפינוזה לראשי הקהל באמסטרדם נבעה בעיקרה מהבדל קטבי באינטרסים. ראשי הקהל דאגו בעיקר להמשך קיומה של הקהילה היהודית בעוד שפינוזה דאג לגאולתו הרוחנית של הפרט. למרות שהרבה לעסוק ביהדות, למעשה היה אדיש להמשך קיומה, כפי שהדגים בפרישתו והתנכרותו לקהילה (החרם בא רק לאחר שסרב "לחזור בתשובה").
ופליאתך מנין? 230313
ראשית, ברצוני להודות על שתי תגובותיך בנוגע לשפינוזה. הן בהחלט חשובות ודבר בעטו מה טוב.
על תגובתך הראשונה חפצתי להוסיף את שפינוזה כמוחרם בעיקר בגלל תקיפתו חסרת הכבוד המינימלי את הפרשנות היהודית (ופחות הנוצרית, הנגררת) של המקרא. ומבחינה זו הוא נחשב על פי כמה חוקרים ל"מבקר המקרא" הראשון, כמו ליהודי החילוני הראשון. אך, כאמור, גם כאן הקדמתני וטוב שכך.
וברצוני רק להוסיף פנים נוספות לנושא הנידון. התקפה פרועה במיוחד על ההלכה היהודית מצאנו בכתביו של בנדיקט שפינוזה, שנחשב לאחד מגדולי ההוגים בהיסטוריה; הֵגל הגרמני אמר עליו שלכל פילוסוף יש שתי פילוסופיות: שלו ושל שפינוזה. אי-אפשר כמובן להתעלם מענוות האינטלקט שאפיינה אותו...
אך יחסו של שפינוזה ליהדות היה עוין ומזלזל. שפינוזה הוחרם על ידי זקני קהילת אמסטרדם כשהיה בן 23. הרב קוק כתב שאותם זקנים הצילו את היהדות מפגיעתו הרעה של שפינוזה: לולא היה מוחרם, טען הרב קוק, היה מקשט את כתביו בכמה פסוקים, ונתפש במשך הדורות כעוד זרם לגיטימי ביהדות.‏1 החרם התווה גבול נחרץ והוציא את שפינוזה אל מחוץ לגדר.
השקפתו של שפינוזה על ההלכה הייתה דומה מאוד לזו של שאול מתרסוס שבאסיה הקטנה, הידוע בתור "פאולוס". יהודי שהמיר את דתו, והפך לאחד מגדולי שונאיה של היהדות. פאולוס ושפינוזה הירבו לתקוף את ההלכה היהודית‏2 על התמקדותה במעשה החיצוני וכביכול שלא גם באמונה הפנימית. דת אמיתית, טען שפינוזה, אינה מתמקדת במעשים, אלא באמונת הלב. לכן הגיע למסקנה הנחרצת שההלכה כלל אינה דת, אלא חוקה מדינית. אין שום דבר דתי בחוק שאומר לך מה לאכול ומה לשתות.‏3

-------------------
1 אדר היקר, עמ' קלד; אוצרות הראי"ה ב, עמ' 894.

2 בלשונו של חוקר ההלכה החשוב, פרופ' א"א אורבך, "אין תופעה המשקפת נאמנה ממנה את חיי האומה היהודית" (ההלכה - מקורותיה והתפתחותה, עמ' 7). לכן, מטבע הדברים, יריבים ואויבים כוננו אליה את חיציהם.

3 מאמר תיאולוגי-מדיני, עמ' 55.
ופליאתך מנין? 230341
אני קצת מהסס להכנס אתך לויכוח בנושא שפינוזה מפאת ידיעותי הדלות בנושא. ובכל זאת כמה הערות:
1) אני כאמור בדעה שתהום פעורה בין כל יהודי אמוני או אפילו כל אדם הרואה בהמשך קיומו של עם יהודי מטרה קדושה ואי אפשר לטשטש את הניגוד הקוטבי שבינם לבין הפילוסוף המהולל. עם זאת בנדיקט שפינוזה לא חצה את הקו של הפיכה לשונא ישראל (דוגמת כמה מומרים אחרים). בכח החשיבה הרציונלית וגם בזכות אופיו המתבודד והאדיש לחברה הוא הצליח למנוע מטינתו כלפי ראשי הקהל להפוך למניע מרכזי במחשבתו. בכל אופן טינתו לא היתה גדולה מדי, שכן במידה רבה החליט לפרוש מהעם היהודי מרצונו והחרם בא רק אח"כ.
2) שפינוזה היה עויין לדת היהודית הממוסדת ולנושאיה (ראשי הקהל) אך לא הייתי מגדיר את יחסו כמזלזל. כאשר בא לדון מדוע היהדות מצטיינת באורך קיומה על אף כל אוייביה הרבים הוא ציין 2 סיבות: א) העויינות וההחרמה של הגויים ב) הדבקות והמסירות של מה שכינה "האמונה הטפלה" התמימה (וציין את מסירות הנפש (קידוש השם) של יהודה החסיד שהועלה על המוקד ע"י האינקביזיציה). (בדיעבד לאור הדורות האחרונים, הסיבה הראשונה הרבה יותר מהותית מהשנייה).
3) אני לא חושב ששפינוזה ראה את הנצרות באופן חיובי יותר מהיהדות. הוא פשוט נזהר לא לתקוף את הנצרות בגלוי (חלק מהמתכתבים עימו ואף מנותני לחמו היו נוצרים אדוקים). לראיה, ידוע שהכנסיה הקתולית אספה מידע עליו מתוך חשדה המוצדק שהוא מטיף לכפירה. כמו כן איני חושב שהיתה סכנה כלשהי ששפינוזה יהפוך לפלג כלשהו של היהדות (או דת אחרת). הגותו פשוט לא יכולה להתקיים בתוך מסגרת דתית כלשהי. נוסף על כך היא בעלת חשיבות אוניברסלית רבה מדי.
4) נראה לי שיש משהו לא סביר באומרך "דת אמיתית, טען שפינוזה, אינה מתמקדת במעשים, אלא באמונת הלב.". שפינוזה רצה להשתית הכל על הגיון ולא על רגשות ואמונות (שוב "האמונה הטפלה"). שפינוזה סבר שחוקי האלוהים הם חוקי הטבע ואותם אי אפשר כלל להפר. חוקי הדת במיטבם אמורים לרסן את ההמון הנבער (וזוהי אולי אותה "חוקה מדינית" שהזכרת בדבריך).
5) האמרה שצטטת על "2 פילוסופיות ..." היא של אנרי ברגסון ולא הגל.
ופליאתך מנין? 230353
תודה רבה.
וכרגיל, 229550
הדת ידועה בזה שהיא, אה, דתית. ומבוססת על אמונה, בנוסף. אתה לא מופתע, אני מקווה. הרי לא ציפית להתסתמכות על חוקי ניסוי וטעיה, למשל, נכון? ומכיוון שאנחנו החילונים ממילא כבר יודעים על הדת את כל מה שאנחנו ממילא כבר יודעים עליה, זהותית, ולא בהכרח יודעים עליה את מה ש, נגיד, עיתונאים חרדים אותנטיים יודעים עליה, אני דווקא מברך על התשובות הענייניות של אורי לאחרונה. למה אתה מתרגז?

ואת אורי אני שואל: אתה אומר שהפרשנות הדתית היא דטרמיניסטית. אם שני רבנים מפרשים אחרת, בהכרח אחד טועה? יש דוגמאות למחלוקות כאלה?
וכרגיל, 229557
כל התלמוד מלא מחלוקות כאלה. זה אומר כך, ההוא אומר אחרת, ובסוף נקבעת ההלכה. מרגע שנקבעה, היא מקבלת תוקף אלוהי ודעת החולקים נכנסת למדור ''טעויות העתקה''.
וכרגיל, המחלוקות 229568
אכן, הבחנת נכון שישנן מחלוקות, אבל יש לראות אותן בפרספקטיבה הנכונה ובפרופורציה הנכונה. הן למרות כל המחלוקות, ב-‏95% מהמערכת ההלכתית ישנה תמימות דעים בין כולם על החלק הארי המשותף, אשר בו כלולים כל העניינים העקרוניים. כמו: י"ג עיקרי האמונה, כ"ד כתבי הקודש, ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי והירושלמי והיד עודנה נטויה.
וכל ריבוי הדעות והמחלוקות מצטמצם ל-‏5% הנותרים שעוסקות בפרטי הלכות, בשעה שעיקרי תורה ומצוותיה מקובלות על כולם ובאותה הצורה, ומחלוקות אלה מראש הושארו כברי אפשרות בפוטנציה.
אין למשל ויכוח הלכתי על צורת התפילין, על מבנה התפילה או על עיקרי הלכות שבת וכיו"ב. המחלוקות מצטמצמות באותם תחומים בהם לא הייתה הכרעה חד-משמעית והיה ברור מראש כי קיימת אפשרות שתתפתחנה מחלוקות.
ואולם, המערכת משופעת בפרטים רבים כל כך שגם חמישה אחוזים מספקים חומר למכביר, ונוצר הרושם המוטעה כאילו יש ריבוי מחלוקות מסתעפות.
עוד כמה שאלות... 229575
הבנתי שאין הרבה מחלוקות. מה לגבי אלה שיש? האם אחד הצדדים טועה בהכרח, ועוד זמן רב נדע בוודאות מי צדק והתשובה תתווסף ל95% הידועים? איך נדע שבאמת התשובה הנכונה בידינו? או שאלו פשוט תחומים רבי-מחלוקות וסביר שימשיכו להתווכח עד שתתקבע מסורת לא-בהכרח-נכונה?
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229565
מה כוונתך במילים "המקום אליו דרדרה החברה המערבית את האישה"? אני יכול לראות רק טוב במקום בו נמצאת האשה כיום בחברה המערבית, בהשוואה לעבר, ועד כמה שידוע לי, רוב הנשים גם לא היו מחליפות את ההישגים של המין הנשי בשוויון ובמימוש עצמי, במה שהיה בעבר ובמה שקיים כיום בחברות לא מערביות. האם אינך מסכים עם קביעה זו?
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229569
להבנת כוונתי במשפט זה בהקשר לנושא הדיון, ראה למשל:

אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229571
אתה מדבר שטויות ומסיט, כרגיל, את הנושא. הקישור שהבאת אינו מראה דבר על החברה המערבית אלא מספר על סחר הנשים המתנהל בין ארצות מזרח אירופה לבין ישראל. זוהי בושה, אך אין היא מעידה דבר על ארצות המערב ועל החברה המערבית. תיכף תגיד שהזנות לא היתה קיימת בישראל המקראית, גם לפני הייבוא הזה.

בארצות המערב יכולות כיום נשים לבחור ולהיבחר, ללמוד לימודים גבוהים, לעסוק במקצועות חפשיים ולהינשא על פי נטיית ליבן ולא להינשא בכפייה לגבר שאביהן יבחר. ועוד יתרונות רבים עומדים לרשותן. מעטות מאוד היו רוצות לחזור אל הכלא האישי-משפחתי-חברתי שמציע להן האורח החיים החרדי.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229603
האם מדינת ישראל איננה חלק ממשפחת ארצות המערב המודרניות?
האם מצבה של האישה בזמננו, מבחינה זו, טוב יותר מבעבר?

לדעתי, המצב גרוע יותר ביחס לעבר, בשל אווירת המתירנות המינית החוגגת במערב ובמזרח, כפרי ביאושים של קריאת הדרור לחילוניות.
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229622
ואתה יודע את זה ממקור ראשון, בניגוד אלינו שאיננו יודעים דבר וחצי דבר על אורח החיים החרדי.

נכון ?
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229627
אינני יודע את זה משום מקור, פרט למקור המהימן שציינתי. למי שאינו יודע, אילנה המרמן היא עורכת מוערצת מטעם הוצ' "עם עובד", וכמי שקרא כבר שליש מהמחקר הנוכחי שלה, ניכר עליה שהיא כואבת את המצב הזה ומצליחה לזעזע בעזרת שיקוף המציאות הקשה את הקורא:
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 229988
עוד קישור לא קשור ?

לא נמאס לך ?
אכן, דוגמא נפלאה להבנת חז''ל את נפש האדם 231550
סליחה, להלן הקישור הטרי והחם מהתנור:

בשר בורים תאכלו 229312
הבור הגדול שהתגלה כאן הוא אחד, נקרא לו יורי פזוֶענג, שהתגובה הראשונה שלו על הציטוט היתה האמירה הסובטילית "מאיפה חירבנת את זה?". אותו בור שלא האמין, בשעתו, שהרמב"ן התבטא בצורה לא ממש נחמדה על היחסים בין בעל לאשתו, ולא הכיר את הפרוש לפסוק בפרק ג' של ספר בראשית.

זה באמת לא נורא, הרי אי אפשר לצפות ממישהו לזכור הכל. אלא שההוא לא רק שפוסל בבטחון שאין-שני-לו ובנועם ההליכות המפורסם שלו את מה שאינו מתאים לו ברגע מסויים, אלא שברגע הבא, כשטעותו מוכחת בציטוט ומראה מקום, הוא לא נותן לזה, חלילה, להפריע לו בכלל. זה לא מעלה אצלו שום בדל של צל צילו של שמץ קמצוץ ספק קל שבקלים בקשר להנהלותו כבן תרבות. חלילה. רוחו רוח הקודש היא, האש היוקדת בליבו היא אותה אש שפיעמה בחזם של ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל, והניצוץ שבעיניו אינו אלא הניצוץ היהודי שמלווה אותנו משחר הדורות, שעה שהוא מטיח בקהל השומעים הנפעם "בורים ועם-רצים, אמרנו?".

כן, יורי. אמרנו. אפשר לשתות קצת מים.
הכשל הגדול כאן 229702
לגבי נושא הרחמים היהודיים הוא זה : אפשר לקרוא ליהודים רחמנים בני רחמנים ולעיתים הם כאלה ולעיתים הם לא כמו מרבית בני המין האנושי .
אבל הכלל של היהדות הוא "עניי עירך קודמים " ששם דגש על התמקדות פנימית .
הנצרות לעומת זאת בכמה מזרמיה לפחות שמה דגש גם על עזרה לאחרים שאינם "בני ברית " . ונכון יש לכך כוונות מיסיונריות מובהקות .
אבל התוצאה היא שלנוצרים יש את אלברט שוויצר הכומר שחי במשך עשרות שנים בג'ונגלים באפריקה וקיים שם בית חולים לילידים עובדי האלילים.
התוצאה היא שלנצרות יש את האחות תרזה שקיימה בתי חולים
בעיר קלקוטה בהודו בעבור העניים הלא נוצריים שם .
ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות של נוצרים מאמינים שסיכנו את חייהם ואת בריאותם למען פעילות בעבור ילדים בפינות שונות של העולם .
אני לא מכיר תופעות כאלה ביהדות להוציא במהלך תקופה קצרה בישראל בשנות ה-‏50 והשישים כאשר מדינת ישראל שלחה שליחים שונים שעזרו למדינות מתפתחות באסיה ובאפריקה , וזאת הייתה חלק ממדיניות ארוכת טווח של עזרה למדינות אלה על מנת להשיג תמיכה ועל מנת להשיג מעמד מוסרי לישראל.פעילות שהוחלפה מאז למרבית הצער בעיקר באספקת נשק למדינות אלה. עד כמה שידוע לי איש לא ביסס אותה על כלל כלשהו ביהדות של עזרה "לשם שמיים" לבני עמים אחרים משום שאין כזה.
עצתי היא להפסיק לדבר גבוהה גבוהה על הרחמים היהודיים וללמוד מהנוצרים בעניין הזה וליישם זאת .
הכשל הגדול כאן 229767
הלוואי שלא תצטרך להצטער על פזיזותך.
הכשל הגדול כאן 229773
ואפילו את זה היה עדיף לא להגיד.
הכשל הגדול כאן 232635
יחי ההבדל הגדול בין הנצרות המתחסדת שלך ליהדות האידיאלית שלנו:

הכשל הגדול כאן 232721
נדב שרגאי על מעשה פנחס.

הכשל הגדול כאן 232781
המשורר מירון איזקסון על מהות מעשה פנחס:

זיכרון מעורפל 228197
זכור לי שבספר שקראתי של אביגדור פויירשטיין לפני שנים רבות , אחד מספריו המרובים לילדים ולנוער שתיארו בפירוט אירועים היסטוריים שונים היה מאמר מפורט על רצח רטנאו . ובו צירף פויירשטין תיאור ישן של מפגש עם אחד מרוצחיו של רטנאו ( אולי זה שתואר בכתבה זאת ואולי אחר כבר אינני זוכר ) שתואר כמי שהתחרט עמוקות על פשעו. אלא שעד כמה שאני זוכר הרוצח לא תואר שם כחייל בלגיון הזרים אלא כאסיר בכלא .
זיכרון מעורפל 228253
גם לי זכור מאמר כזה (האם אביגדור ואמיל פויירשטיין הם אותו אדם?). יכול להיות שהמאמר פורסם באחד העיתונים היומיים. ולי דוקא זכור שצויין כי הוא חייל בלגיון הזרים וכן צויין כי היתה התכתבות נוספת בין אמו של רתנאו לבינו.
מעניין מה עלה בגורלו. לפי האמור בכתבה הוא היה ב-‏41 בצרפת ולכן הוא כנראה השתחרר מלגיון הזרים. בתקופת מלה"ע השנייה, למיטב זכרוני היו 2 דיביזיות של הלגיון, אחת היתה ב-‏41 באנגליה (עם דה-גול) והשנייה שנותרה נאמנה לוישי היתה באלג'יר.
זיכרון מעורפל 228323
אני זוכר פרק על רצח רתנאו בספר עברי על התנקשויות פוליטיות מפורסמות. נזכרו בו בערך אותן עובדות כמו במאמר, באותו סדר ובאותו סגנון.
רק ההתייחסות לקשרים הצבאיים הסמויים בין גרמניה לברה"מ תוארו מעט יותר בהרחבה, וכללו אזכור של גודריאן.
מישהו זוכר ספר דומה?
זיכרון מעורפל 228329
אכן השם הוא אמיל פויירשטיין . ובספר החדש יחסית שלו ( משנות ה80) על התנקשויות פוליטיות מופיעה גירסה של אותו מאמר מספר ישן שלו והסיפור שם הוא אכן הדפסה של המאמר משנות ה-‏40 על טכוב . זכרוני אכן היה מעורפל בעניין.
אגה הספרים של פויירשטיין ( שהיה האח של אביגדור פויירשטיין הידוע יותר כאביגדור המאירי ) הם עדיין בעלי עניין רב בגלל המידע המגוון שהם מספקים בנושיאים היסטוריים שונים . לשם השוואה ספרים המקבילים שמתפרסמים כיום לילדים ונוער ושעברתי עליהם הם דלים יותר מבחינת הפירוט של המידע עד כמה שאני יכול להעריך . אולי הסיבה היא שהמחברים מניחים שלקוראים הצעירים יש יכולת תשומת לב קצרה יחסית , ואולי הם מניחים שמידע מפורט יותר הם יוכלו למצוא באינטרנט.
זיכרון מעורפל 228258
לפי המתואר במאמר, ניתן להעריך כי חרטתו של טכוב החלה כבר בכלא, בהתאמה לתיאור בספרו של פויירשטיין.

אגב רצח רתנאו, למיטב זכרוני הדל, היו בין שתי מלחמות העולם כמה מאות מעשי רצח פוליטיים בגרמניה. כולם היו מימין לשמאל.
זיכרון מעורפל 228529
הספר הוא ,רציחות פוליטיות במאה ה - 20" מאת אמיל פוירשטין, עמ' 69. הוצאת כתר 1986. האיש תואר שם במפורש כחיל בלגיון הזרים
נקודה למחשבה 228266
אני לא בטוח שבימי רפובליקת ויימאר כל הרציחות הפוליטיות היו מימין לשמאל. בשלב מסוים התחוללו קרבות של ממש בין תנועו השמאל לבין גורמים קיצוניים מהימין ולא מעט אנשי ימין נהרגו בהם.

בכל אופן, ברור שהמקרה של טכוב הוא חריג. קשה לי לראות את יגאל עמיר מתנהג בצורה דומה לאחר שישוחרר - בלשון המעטה.
נקודה למחשבה 228348
עובדה חשובה נוספת: לסלחנות של מערכת המשפט הגרמנית באותה תקופה, כלפי לאומנים שמבצעים מעשי אלימות פוליטיים מתוך "אהבת המולדת", היה חלק חשוב בכירסום הדמוקרטיה הגרמנית החלשה והיתה בין הגורמים שהובילו להידרדרות מעשי האלימות אל עבר חיסולה של הדמוקרטיה. סלחנות כזו לא היתה מנת חלקם של שמאלנים, שנתפסו כמאיימים על קיומה של המדינה ובגלל התנגדותם ללאומנות הגרמנית והאינטרנציונליזם שלהם, זכו לליחס קשוח ממערכת המשפט הזו.
חשוב ללמוד את הלקח הזה כאשר מתמודדים עם לאומנות שאינה מראה כבוד לחוק ושבזה בגלוי לדמוקרטיה.
נקודה למחשבה 228350
הייתה לנו פעם מישהי כאן בשם ''סתם איילת בארץ ישראל'' (שאח''כ לדעתי עברה לשם ''הלל הזקן'') שקראה לסלחנות כלפי לאומנים שמבצעים מעשי אלימות פוליטיים מתוך ''אהבת המולדת''.
תזהר 228399
אתה על סיפו של כרטיס צהוב.
אנשי בריגדת ארהרדט נחשבו ברייך השלישי לגיבורים אמיתיים של 228405
מה שכונה ''תקופת המאבק''. סביר שהנאצים סברו שהתנהגותו של טכוב מטילה כתם על פעולות אנשי הבריגדה שקודשו על ידי הנאצים. לכן, סביר גם שניסו להצניע את ה''חרפה''.

טכוב עצמו, שהיטב היה מודע לכך מן הסתם, ניסה להצניע את עצמו כחייל אלמוני בלגיון הזרים, אך עם כיבוש חלק מצרפת וכינון משטר וישי משתף הפעולה בחלקה האחר, כנראה העלמותו במרסיי לא עזרה.

כנראה שגם הכתבה ב''הארפרס מגזין'' משכה שימת לב בברלין, וכך איפוא, סביר שהגרמנים דרשו את הסגרתו. יתכן איפוא שהוסגר והועלם. אפשרות אחרת היא שהגר לעולם החדש ושם העלים את זהותו.
אורי, כתבה מעולה, מרתקת. 228410
ראה הערותי למטה בנושא העלמותו של טכוב בסביבות 1941 .
נושא קרוב הוא העלמות מטוסו של סנט-אקזופרי 228412
ב-‏44 . ספריו של סן אקזופרי ובראשם "הנסיך הקטן" היו אהובים במיוחד בגרמנייה הנאצית ובפרט אצל אנשי חיל האוויר ("טיסת לילה") ואצל יחידות מובחרות כאנשי הוואפן ס.ס.

לפי אחת ההשערות מעריציו הנאצים לא סלחו לו על הצטרפותו כטייס לבנות הברית, ואחד מהם, טייס הלופטוואפה היפיל את מטוסו הקל מעל הים התיכון כשיצא לטיסת סיור או התאבד עימו.
נושא קרוב הוא העלמות מטוסו של סנט-אקזופרי 228513
עכש"ל, סנט אקסופרי לא הטיס "מטוס קל" אלא מטוס קרב מתקדם מסוג לייטנינג פ38 שהוסב למטוס צילום.
נושא קרוב הוא העלמות מטוסו של סנט-אקזופרי 228516
אכן כן, ראה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... . וברשותכם, אנא העבירו את הדיון לדיון 1894.
תיקונים? 228538
לפי מקור אחד (http://www.bautz.de/bbkl/r/Rathenau.shtml) קרן נהרג בקרב יריות עם המשטרה והרמן פישר התאבד. לפי אותו מקור, סלומון נדון לחמש שנות מאסר ואילו טכוב נדון לחמש עשרה. כך נטען גם במקום נוסף (http://www.die-kommenden.net/dk/artikel/erhardt.html)
סיפור מדהים ולא ידוע לי עד כה 228636
תודה אורי על סיפור היסטורי מרתק. ולטר רתנאו היה תמיד בעיני סמל למה שגרמניה הווימארית היתה יכולה להיות.
תמונתו של טכוב 228638
כאן: מספר 2 http://www.walther-rathenau.de/bilder/angeklagte1922...
ההתעוררות המחודשת של תיאוריות ''הקשר היהודי'' 229438
[לאורי קציר: תגובתי זו לא קשורה אומנם ישירות למאמר המצויין שלך, אך בכל זאת יש קשר. (קשר ה"קשר"). והיות שנראה לי חשוב להביא את הדברים לאייל, אני מקווה שתסלח לי על הסטייה הקלה מהנושא המרכזי].

סיימון סבג-מונטפיורי, היסטוריון שהוא בן האצולה היהודית-בריטית, ונשוי לבת האצולה הבריטית סנטה פאלמר-טומקינסון (שהתגיירה למענו), כותב על התעוררות האנטישמיות הישנה, ותיאוריות הקונספירציה העולמית של היהודים.
סיכום לעצלנים:
לאחר סיפורים אישיים (מעניינים!) על משפחתו ועל עצמו, אומר ס"מ, שיהודי אמריקני לעולם לא יבין את תחושת חוסר הביטחון של היהודי הבריטי. ומספר על התגובות שבהן הוא נתקל כשמישהו מגלה שהוא יהודי (אתה לא, נכון? אה, אתה באמת כן. נפלא. תמיד חשבתי שאתם עם חכם מאוד). הוא אומר שלהיות יהודי במצב כזה, זה אומר לחיות על רמות שונות, להקשיב לתדרים שונים, לפענח קודים. אך שעדיין בריטניה היא ארץ נפלאה ליהודים החיים בה. וזאת למרות הדעה הקדומה נגד יהודים, שאפיינה חוגים בחברה הגבוהה, והופיעה גם בספרות (לאחר כמה דוגמאות, הוא מגיע לטי-אס-אליוט, ואומר ששירתו הנפלאה נתנה שם טוב לאנטישמיות). אבל שבסך הכול, האנטישמיות הזאת היתה לא-מזיקה.

אבל בשנים האחרונות המצב השתנה, וזה קשור לישראל, אמריקה, ה-‏9/11, ועיראק. בעשור האחרון ישראל היא "החיה השחורה", שנואת האינטלקטואלים, וסובלת מסיקור תקשורתי עויין ואף שקרי, במיוחד מצד הביביסי והגארדיין.
אין זו אנטישמיות לבקר את ישראל, אומר סבג-מונטיפיורי, ומוסיף שגם הוא עצמו מתנגד למדיניות ישראל בשטחים ותומך במדינה פלסטינית. אבל הדרישות המוסריות שמופנות כלפי ישראל הן בסטנדרטים שאפילו בריטניה עצמה לא תעמוד בהן. והוא מזכיר את הפוליטיקאי היהודי האנטי ישראלי ג'ראלד קאופמן, שביקורתו על ישראל מדווחת כ"יהודי בריטי נודע תוקף את ישראל", בעוד שהניסוח צריך להיות "יהודי בריטי שידוע רק בתקיפותיו את ישראל, תוקף אותה שוב".

וכאן מגיע ס"מ אל תיאוריות הקשר, שחזרו והופיעו בכל עוז מאז ה-‏9/11, ועיראק, ומדברות על היהודים (המכונים עכשיו בשם הקוד "ניאו-קונסרבטיבים") השולטים בבוש ובבלייר, ודרכם בעולם כולו. ההשמצה הזאת היא נדבך חדש על הרבדים ה"קלאסיים" של הפרוטוקולים של זקני ציון, ועלילות הדם הימי-ביניימיות. והיא מופצת באינטרנט וממלאה אותו, מאתרים ערביים ספוגי-אנטישמיות, ועד אתרים סהרוריים בבריטניה וארה"ב. וס"מ המסכן מנסה בנקודה זו להוכיח ולשכנע שאין כל קונספירציה יהודית, באמת שלא. [רשעות פולנית קלה: כאילו שזה יעזור לו אצל אלה שחושבים שכן].

לקראת סוף המאמר מאוזכרות שתי ההצתות שהיו בבתי כנסת בלונדון בשבוע שעבר, שבאו בעקבות יותר מ-/מאה/ התקפות על בתי כנסת באנגליה מאז שנת 2000. ואומר ס"מ בחרדה- וזה קורה בעת שגשוג! מה יקרה אם המצב יהפוך ללא-יציב, ותיאוריות הקשר האלה יהפכו לנורמטיביות בשיח הפוליטי?

ס"מ מסכם באומרו, שעד ה-‏9/11 היהודים התרגלו לסיקור התקשורתי העויין נגד ישראל, ומי שלא היה ציוני (כפי שזה המקרה לגבי יהודים רבים) לא היה צריך לדאוג. אבל מאז ה-‏9/11, ועוד יותר מאז עיראק, אנו עדים לשינוי משמעותי בנושא. זה כאילו שבפיגוע ה-‏9/11, בעל המימד המיתי, אל-קאידה פתחה קפסולה תרבותית נשכחת של מיתוסים אנטישמיים, שנחתמה ונשכחה מאז תקופת הנאצים, המאות השחורות ועלילות הדם. וזו תופעה עולמית, ולא רק בריטית. אך עדיין, לדעתו, בריטניה היא המקום הטוב ביותר בעולם ליהודים.
[רשעות פולנית קלה: אולי. ובמיוחד אם אתה סבג-מונטיפיורי, שנשוי לפאלמר-טומקינסון].
ההתעוררות המחודשת של תיאוריות ''הקשר היהודי'' 229498
יש דבר אחד תמוה במה שסבג-מונטפיורי כתב, אלא אם ישנה טעות בסיכום שלך. עכש"י, מי שמפעיל את בובוש הם אנשים בעלי דחף דתי נוצרי חזק. היועץ הקרוב ביותר שלו, קארל רוב, הוא אדם דתי - בוש עצמו הוא חוזר בתשובה. אמנם יש ניאו-קונס יהודים כמו וולפוביץ, אבל אני לא יודע אם אפשר לייחס את עמדותם לעובדת היותם יהודים (האם הם דתיים?) באותה עצמה שליועציו ומזכירי הממשל בעלי האוריינטציה הדתית המובהקת.
ההתעוררות המחודשת של תיאוריות ''הקשר היהודי'' 229510
איו טעות בסיכום (תקרא את הכול בעצמך- יש שם כמה סיפורים עסיסיים שימצאו חן בעיניך!); וסיימון סבג-מונטפיורי (שאם מישהו שואל את עצמו- כן, הוא מהמשפחה של סר משה מונטפיורי, ההוא עם טחנת הרוח והמרכבה),וגם אני הקטנה, מסכימים איתך: /אין/ "קבל" ניאו-קונסרבטיבי יהודי שמקיף את בוש, ושולח את זרועות התמנון שלו עד בלייר. זו פיקציה אנטישמית. וס"מ מזיע קשות בנסיונו להוכיח זאת- תראה (במיוחד הפסקה האחרונה):

Since 9/11 and Iraq, a millenarian cauldron of old-fashioned anti-Semitic conspiracy theories claims that secretive Jews (the wicked "neo-cons") are controlling Bush, Blair and the media, and even arranged 9/11. Anti-Americanism, anti-Zionism and anti-Semitism have become interchangeable.

The conspiracy fever sounds like something out of that notorious forgery, the Protocols of the Elders of Zion, mixed with the medieval blood libel about the drinking of Christian children's blood. This rubbish seeps over the internet from the Arab media, where feverish anti-Semitism is the norm, to insane US/UK websites. The message: from Iraq to 9/11, it's the Jews wot did it.

Even respectable commentators are at it. Tam Dalyell MP last year said that Tony Blair was "unduly influenced by a cabal of Jewish advisers". After al-Qaeda's Madrid bombings, left-wing commentators argued that the Zionist state was the real source of terrorism. (Yet Israel is the leading Islamist grievance solely in the western media: a glance at jihadist websites actually shows Israel is mentioned much less often than Chechnya, Kashmir, Saudi Arabia and Iraq.) The liberal historian Anthony Sampson blames the turmoil in Iraq on a "neoconservative cabal and the Israeli government". Whatever he actually meant, "cabal" has become a code word, a shibboleth. (Always a "cabal". What would Charles II's Clifford, Ashley, Buckingham, Arlington, Lauderdale make of this? Or were they really Cliffordstein, Ashleichem, the Duke of Buckinghamowitz, Arlingtonbaum and Lauderschnigelglas?)

Conspiracies are founded on coincidence and fantastical connections. Obviously there is no cabal. There were more Jews in Bill Clinton's administration than there are in Bush's; most American Jews are Democrats. Bush's Iraq policy is actually led by Donald Rumsfeld (of German ancestry) and two African Americans, Condoleezza Rice and Colin Powell. (Ever read about the "African American cabal"? Hardly.) This Judification of US policy resembles Goebbels's campaigns against "the Jew Roosevelt". Besides, if the media were really controlled by Jews, they would not continually run anti-Israeli stories. Or covers such as the New Statesman's own "Kosher conspiracy", published in January 2002: illustrated with a brazen caricature, it suggested a London-Jewish conspiracy of arms dealers and press barons, then concluded that no such coven existed.

ההתעוררות המחודשת של תיאוריות ''הקשר היהודי'' 694949
בעקבות ההקפצה של המאמר קראתי אותו מחדש ואז שמתי לב לחילופי הדברים ביננו. והנה, ממש בימים אלה תאורית הקשר היהודי התעוררה מחדש.

מי שעשתה זאת היא ואלרי פליים, סוכנת ה-CIA שנחשפה בזמנו ע"י הנשיא בוש ואנשיו כדי ללכלך על בעלה השגריר ווליסון שחשף את אחד השקרים של ממשל בוש בתהליך שהוביל למלחמת עירק השניה.

פליים צייצה מאמר במגזין "אלטרנטיבי" שכותרתו “America’s Jews Are Driving America’s Wars”, ואם זה לא הספיק היא המשיכה להגן על הציוץ בזה שהיא ממוצא יהודי.

בסוף היא התנצלה.
סיפור מרתק 229528
כתיבה מבריקה, סיפור מרתק. למדתי משהו.

תודה.
סליחה על הבורות 229976
אבל מה זה בדיוק כתב פלסתר ,מי זייף את הפרוטוקלים ומי לעזאזאל היו (או לא היו) "זקני ציון" שטכוב טען כנגדם במהלך המשפט?
סליחה על הבורות 229978
לפי בבילון:
כתב פלסתר - מכתב השמצה, דברי ניאוץ, עלילת-דם.
והנה משהו על הפרוטוקולים, לפרוטוקול: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=37&kwd=...

אם יש לך עוד שאלות, נסה כאן: http://www.google.co.il
סליחה על הבורות 229987
עיין בספרה של הדסה בן עתו הסוקר את הנושא בפירוט רב ומספק תשובות מלאות לנושא זה. התקציר הכי בסיסי: הפרוטוקולים הם זיוף של המשטרה החשאית הרוסית מסוף המאה התשע-עשרה.
מזל טוב, אורי 230642
באבע מעשיות 686036
מחוק את המאמר 694946
הסיפור הוכח כבר ככוזב, אנא מחוק את המאמר כדי למנוע הפצת חומר שיקרי כאמת
מחוק את המאמר — עכשיו ניזכרים ? 694947
המאמר משנת 2004.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים