מזל | 1671 | |||||||||||
|
מזל | 1671 | |||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נהניתי לקרוא. |
|
||||
|
||||
כאן המקום להזכיר את ספרי ''המרחב המוכר'' של לארי ניבן, בהם במשך מאות שנים מפעילים חייזרים דו-ראשיים ודיסקרטיים (באמצעות קונספירציה ומניפולציה של תוכנית ממשלתית להגבלת הרבייה) תוכנית השבחה גנטית סודית על המין האנושי שמטרתה לפתח גזע אנושי ממוזל יותר. אני חייב לציין שהספרים הרבה יותר טובים ומעמיקים ממה שעלול להיראות לעין על פי תוכן התגובה הסנסציונית והצהבהבה שלי. |
|
||||
|
||||
אין להם באמת שני ראשים לPuppeteers. זה רק שתי זרועות עם איברי חישה. חוץ מזה, ראית לאן הגיעה זאת שהיה אמור להיות לה הכי הרבה מזל. (שישה דורות רצופים של זכיה) |
|
||||
|
||||
Read carefully the “Ring World”
She got to the right place- she found the love-of-her-life, because the luck was for her, not for the team or for the team mission! |
|
||||
|
||||
היא לא נהפכה למגונן או משהו כזה? |
|
||||
|
||||
אוי, לכתוב ספויילר בכותרת זה לא עוזר בכלום. מי קורא את הכותרת לפני הגוף? |
|
||||
|
||||
ספויילר! |
|
||||
|
||||
מי פה לא קרא כבר? |
|
||||
|
||||
שווה להזכיר את שפינוזה שכתב על התקווה שהיא מצב לא בריא ומסוכן, משום שהיא נובעת מחוסר במידע. |
|
||||
|
||||
למה להוולד עם גנים טובים ולסביבה טובה (ורצוי גם להורים עשירים) זה לא מזל נטו? |
|
||||
|
||||
בעברית המילה מזל משמשת בשתי משמעויות. כדי להבדיל, השתמשתי כאן במושג "מקריות" עבור המילה Fortune. המזל שמופיע במאמר הוא במשמעות Luck - משהו שקורה כנגד הסיכויים. אדם יכול להיות בר-מזל (Fortunate) ולהיוולד לחיים קלים יותר, וגם בר-מזל (lucky) בזה שזכה בפיס. במקרים קיצוניים כאשר התוצאות האפשרויות חמורות מאד, אנו עשויים להתייחס למזל מהסוג השני גם אם הוא בא עם הסיכויים ולא כנגדם. למשל ברולטה רוסית הסיכוי למות בלחיצה הראשונה על ההדק הוא רק אחד לשש. אם זה לא קרה - רוב האנשים יגידו שהיה להם מזל. |
|
||||
|
||||
בהנתן שיש אנשים עם גנים טובים ו/או עשירים שגרים בסביבה טובה, ומעוניינים בילדים, יוולדו ילדים בתנאים טובים. בהנתן הגרלה שבה קיים כרטיס זוכה, מישהו יזכה בהגרלה. בהנתן מטען עם X חלקי מתכת יכולים להפגע (מרסס) לכל היותר X אנשים. (ובד"כ פחות) בכל המקרים הסיכוי להיות בני מזל הוא קטן, אבל מישהו צריך לזכות, ובעיניו או בעיני הסובבים אותו הוא בר מזל, כי דוקא הוא נולד להורים הנכונים או במקום הנכון, דוקא הוא זכה בפיס, דוקא הוא יצא ללא פגע מפיגוע. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלהיוולד במקום הנכון ולהורים הנכונים זה מה שקובע "מי אתה" ואז המזל משפיע על "מה שקורה לך". אם אני אשאל מושגים ממקום אחר – העצם (אני) נושא עליו את התכונות (מזל). אבל אי אפשר לדבר על התכונות ללא העצם שנושא אותן. |
|
||||
|
||||
זאת גישה מאוד בעיתית (לדעתי). בחנות יש חבילות של קוביות משחק. הגישה שבכל קוביה כבר מקופלת כל תוצאות ההטלות שהיא אי פעם תראה היא אמנם לא בת הפרכה, אבל גם לא שימושית במיוחד. עדיף ( פרקטית) להניח שכל הקוביות הן זהות בתכונותיהן, אבל ההטלות הן אקראיות. אגב, נדמה לי שקראתי פעם באייל משהו על PREDESTINATION -אמונה שכל אדם נולד כשמקומו בגהינום או בגן העדן נקבע מראש, אבל רק דרך מעשיו אפשר לזהות לאיזה קבוצה הוא שייך. זה מזכיר את הגישה שלך. אני חוזר, אי אפשר להפריך את הגישה שהיצגת, אבל כמות הכבודה1 התאורטית שצריך לסחוב כדי לעבוד עם גישה כזאת היא עצומה ( תאר לך- אינך יכול לטעון ששתי קוביות הן בעלות תכונות זהות מבלי לפרט גם את העבר וגם את העתיד שלהן). 1ניסיתי לתרגם את המונח BAGGAGE. |
|
||||
|
||||
אתה לוקח את זה לכיוון מעניין, אבל רחוק יותר משכיוונתי. התכונה יכולה להצטרף או להשתנות במהלך החיים. העצם ''אני'' יכול לשאת את תכונת ה''שליו'' או ''עצבני'' בזמנים שונים, ועדיין להישאר ''אני''. אבל לא יכול לשאת את תכונת ''אני נולדתי להורים שלי'' או את תכונת ''אני נולדתי להורים של מישהו אחר'' ולהיות אותו ''אני''. |
|
||||
|
||||
האם Predestination הוא בעצם הבסיס לקלוויניזם (ואולי גם לתיאוריית בני האור ובני החושך של משה קרוי)? |
|
||||
|
||||
לצערי חיפוש על המונח באייל לא העלה תוצאות, אבל אכן מדובר באיזה פתיל בנושאים הללו. אגב, מבחינה מתמטית גרידא, יש הבדל בין המצב שכל התכונות נקבעו מראש אבל חולקו באופן אחיד, ובין מצב שכל אלמנט בצביר מגריל בכל רגע האם הוא ''בן-אור'' או ''בן חושך''. תארו לכם גז שחציו חלקיקים כבדים וחציו קלים- יווצר שיווי משקל כזה שבאופן טיפוסי, הקלים הם מעל הכבדים. לעומת זאת, אם כל מיקרו שניה החלקיק משנה את משקלו- לא תיווצר חלוקה כזאת. באנלוגיה לקלויניסטים(אם אני מבין את הדוקטרינה נכון) סביר שבקרב ההולכים לכנסיה ישנם יותר בני אור מאשר במועדוני לילה. דוקטרינות אחרות עשויות להאמין באפשרות החזרה בתשובה והרצון החופשי, אפילו לחוטאים גמורים. הפרשנות שנתתי לתגובה של יהונתן היא קצת יותר מפותלת- אין החלטה גורפת של קל- כבד מראש, אלא את רשימת המצבים קל-כבד שכל חלקיק מקבל בכל נקודת החלטה. כאמור, מכיוון שתכונות הרשימה אינם ידועות, ההסטוריה של החלקיק אינה מעניקה אינפורמציה על הפעולות העתידיות. |
|
||||
|
||||
רעיון הפרה-דסטינציה הוצע ע''י אוגוסטינוס (ככה, קצת לפני קלוין, כנראה גם לפני קרוי), אצלו מדובר על קביעת אזרחי ''עיר האלוהים'', בניגוד לשאר בני האדם אשר שייכים רק ל''עיר הארצית''. רק אזרח עיר האלוהים יכול לדעת כי הוא אכן כזה, וזאת על סמך קיומה של האמונה באלוהים - לפי אוגוסטינוס, עצם האמונה באל מעידה על הענקת חסדו של האל, לפיכך אם אדם מאמין אמונה שלמה וכנה, יש בכך הוכחה להיותו אזרח בעיר האלוהים. ההחלטה מי ממוין לאן נעשית מראש, אך תוצאה ברורה של חוסר הודאות בענין היא נסיונות הנוצרי המאמין להוכיח לעצמו כי הוא אכן מאמין וזכה בחסד האל, ומוטיבציה זו תורמת לדבקות המאמינים. |
|
||||
|
||||
למיטב זכרוני התשובה לשאלתך היא חיובית. |
|
||||
|
||||
משום שאנחנו גם משתתפים, אנחנו אומרים "דווקא" כאשר ארוע בעל סבירות נמוכה נפגש איתי. לגבי אחרים אנונימיים אין "דווקא" וזאת משום שהאנונימיים נימצאים בשדה הנצפה מהצד. מאידך כשאנו מכירים שם מישהו, למשל את אביהו, שוב חוזר ה"דווקא". מה כאשר במרחב המשתתפים (למשל בהגרלה) אנו מכירים שני אנשים? דווקא אחד ממכרי זכה! (אבל במילא מישהו היה זוכה). ואם אנו מכירים 60% מהאנשים? (למשל כשיש 100 משתתפים? כאן כבר לא. כשמכירים הרבה אנשים, אין הרבה הפתעות. פשוט ל-3 אנשים יש סיכוי נמוך לזכות, ול-60% סיכוי גבוה. אז רגע, למה אמרתי את המובן מאליו? האם ככל שאני מעורב אישית עם יותר אנשים, כך אני מאבד את ראייתי היחודית, שלי ושל עמית או שניים כמשתתפים? האם הקולקטיביזם בניגוד לראייה אינדיוידיאלית המדגישה את הדווקאיות של נוכחותי בעולם - מביא לאובדן של מידת מודעות עצמית? שכן אם לא היתה לי כלל מודעות עצמית, הייתי רק צופה מהצד, ולעולם לא הייתי אומר "דווקא אני". |
|
||||
|
||||
אם הזהות שלי היא בעיקר כחלק מקולקטיב, גם לקולקטיב שלי יכול להיות מזל - למשל בניגוד לקולקטיבים אחרים. |
|
||||
|
||||
אבל כמעט לעולם אינך תופס קולקטיב "שהמזל עמד לצידו" בבחינת "*דווקא* לנו היה מזל", בניגוד ל"דווקא לי היה מזל" - ולמעשה הדבר תלוי בגודל הקולקטיב. אם מדובר בלהקת רוק של 5 נגנים מתוך רבים אחרים הנבחרים להופיע בערוץ ה-2 וכיוצא בזה - אז עדיין זה ניתפס כמזל. אך אם מדובר בניצחון צבאי בבחינת נס, של מדינה כלשהי (דהיינו קולקטיב גדול) בנסיבות קשות, נאמר "מזלנו שיחק לנו" אך לא נאמר "*דווקא* לנו היה כאן מזל ולא למדינות אחרות". הסיבה לכך היא שפעולת קולקטיב ניתפסת ככוחנית, הפעלת מסה של אנשים. פעולה כוחנית הינה דרך לאלץ את המציאות, ויש כאן מקום מועט להסתמכות על תהליך אקראי. כאן, במידה שקרה משהו בניגוד לכל הסיכויים - הרי שהיה זה בבחינת "סיוע המזל" מומנט כוח *מתווסף*, ולא גורם מעצב *בלעדי*. |
|
||||
|
||||
או שככל שהקולקטיב גדול יותר, יש פחות קולקטיבים אחרים שהם ברי-השוואה אליו, כלומר כאלו שיצאו מתנאי פתיחה דומים, אך סבלו מחוסר מזל. עצם ההבחנה בקיום המזל מעוגנת בתפיסת עולם שמדגישה את השוויון הבסיסי בין אנשים. קו המחשבה הוא "לכולנו היה סיכוי שווה לזכות, ורק מוישה זכה". לולא תפסתי מראש את הסיטואציה ככזו שבה לכולם סיכויים שווים, לא הייתי מתפלא על זכייתו של מוישה. מבחינה אבולוציונית, נראה לי שיש יתרון מסוים באופן ההסתכלות הזה. אם אנחנו מאתרים באופן טבעי את האנשים ה-"ממוזלים" בסביבתנו, ואם אנחנו שמים לב למעשיהם, נאסוף לבסוף מספיק אינפורמציה כדי לבדוק אם המזל משחק להם בעקביות. ואם כן, אולי נעבור לשלב הבא: ננסה להבין כיצד הם פועלים, ולחקות אותם. באופן כזה מתן תשומת לב למזל, כלומר לאי השוויון במצבם של אנשים שונים שיצאו מאותם תנאי התחלה ופעלו באותו אופן (לכאורה), היא הצעד הראשון בדרך לאיתור אסטרטגיות פעולה שלא ידענו על קיומן, ושהאנשים ה-"ממוזלים" כנראה משתמשים בהן. |
|
||||
|
||||
אבל שים גם לב שככל שסדר הגודל של קולקטיבים גדול יותר, כך יורדת הסבירות שיהיו אלה קולקטיבים זהים בוקטור העוצמה (מספר אנשים, יכולות, עושר כלכלי, פעילות יצירתית). כך, בעוד לגבי פרטים בודדים ניתן להניח, ביחס לסיכויהם בתהליכים אקראיים למדי או מורכבים מאד, פחות או יותר שוויון בתנאי מוצא, לא כך לגבי קולקטיבים. על כן האקראיות או המורכבות הגדולה נותנת כביכול סיכוי שווה לכולם. בעוד בסיטואצייה הקולקטיבית-כוחנית לא מתקיים שוויון יחסי כזה. על כן נאמר בסיטואציה המתקרבת לאינדיוידואלית, ''מבין השוים לכאורה, דווקא אני זכיתי''. בעוד הסיטואצייה הקולקטיבית מצמצמת את גורם היחודיות, וניסים או חסד לא צפוי או גורם היחודנות הפרטני אינם ניתפסים כמעט כגורמים המשחקים במסגרתה. על כן, אם שימת ליבנו נימשכת באופן טיבעי לקשב כלפי בעלי המזל (שלעולם אינם ישויות קולקטיביות), הרי זה במסגרת אוריינטציה אינדיוידואלית, השואפת אמנם להבין ולחקות פרטים מוצלחים. יוצא שהקולקטיביזם הינו אמנם העדפת עקרון המסה על עיקרון המצויינות האינדיוידואלית. והיכן ששורה קולקטיביזם קיצוני, כגון בבריה''מ של סטלין, שררו תצורות פעולה אנטי אבולוציוניות, ניתן לאמר, שהביאו להשמדת הפרטים המובחרים ביותר כ''אינדיוידואלים מסוכנים'' ופגיעה לשנים רבות במאגר הגינטי של האומה הרוסית כתוצאה מהשמדה שיטתית של האנשים המעולים ביותר, אלה שניתפסו כבעלי מצויינות, מזל ויתרונות ''לא הוגנים'' - ולכן הילשינו עליהם יותר והביאו להשמדה שיטתית שלהם. |
|
||||
|
||||
היא מהשורש נ.ז.ל. וזה השפע האלוהי שיורד בצינורות מהספירות העליונות אל עולמנו. |
|
||||
|
||||
ה duke of rovigo גנרל Anne Jean Savary בזיכרונותיו על מערכת 1813 - אחרי קרב דרזדן "...Fortune ceases to favour us" שהיא הייתה נקודת המפנה ב"מזל" של מלחמות נפולאון. בשביל הצרפתים, גברת המזל-Fortune, בעלת מקום כבוד, זכר לאלה פגנית של המזל. האם משתמע מהכתבה שהוא "קלט" "הבין" "הסיק" שהדברים מהנקודה הזו, מתחילים להתדרדר... |
|
||||
|
||||
הערת אגב, למי שמתעניין - דיברנו קצת על מזל והצלחה בחיים בדיון שמתחיל כאן תגובה 164813. כל דיון על מזל מזכיר לי את כל "סיפורי 9/11" שמסתובבים כאן על מישהו שהיה אמור להיות שם בדיוק באותו הבוקר אבל מסיבה ממוזלת כלשהיא היה במקום אחר. |
|
||||
|
||||
לא זוכר מי טבע את האימרה "גורלו של אדם-אופיו" (ניטשה?) אבל היא מוצאת חן בעייני. |
|
||||
|
||||
כמדומני מדובר באפלטון |
|
||||
|
||||
המפציץ היה בדרכו לעיר פוקוקה הנמצאת בצפון האי קיושו ולא קוקורה כפי שמופיע במאמר. האמת היא כי לתושבי קוקורה יש מזל גדול שהעיר לא קיימת בכלל במציאות אחרת הם הם בטח היו נפגעים באיזו רעידת אדמה, טייפון או הרעלת סושי. |
|
||||
|
||||
מישהו עשה פעם חישוב (לא זוכר מי, זה היה לפני הרבה שנים שהראו לי את זה) ולטענתו, הזכיה בשש בש מורכבת מ 70% חישוב ו- 30% מזל. במשחק אחד, זה הרבה מאוד מזל. בסידרה של משחקים עד 10, זה מעט מזל |
|
||||
|
||||
בניגוד לעצתה של סבתי ז''ל, שנהגה להגיד ''אם אין לך משהו טוב להגיד, מוטב שתשתוק'' , אני אומר שהמאמר הזה הוא די שבלוני מבחינה רעיונית. לא הכל נקבע מראש, ולא הכל בשליטתנו. תובנה מרעישה. מה שכן, הסגנון נחמד. |
|
||||
|
||||
הנה הרעיון שהלך לאיבוד בסבך הסגנון הנחמד: אפשר להתמודד עם אותו חלק של החיים שהמזל אחראי לו בצורה טובה יותר. זה מצריך ניתוח של המנגנון או התופעה שאנחנו קוראים לה מזל. חלק מהניתוח הזה הוא בהכרח שבלוני, ויש לפצות על כך בעזרת סגנון נחמד, כך סבתא היתה תמיד אומרת. |
|
||||
|
||||
הדגם בבקשה איך תושבי פוקוקה יכלו לצאת נשכרים מניתוח המנגנון של התופעה שאנחנו קוראים לה מזל. |
|
||||
|
||||
מצוין! עצם הבחירה דווקא בדוגמא הזאת מראה שהניתוח הצליח. יש הפרדה בין אותם מקרים שמשויכים לתופעה מזל והם בלתי ניתנים להתמודדות , לבין אותם מקרים שהאקראיות נבנית מתוך חוסר מידע, לבין אותם מקרים שיש לנו שליטה כזו או אחרת על פונקציית ההסתברות וההשלכות שלה עלינו. לא פחות חשובה יכולת ההתמודדות עם סיטואציות מתוך הכרה באלמנט האקראיות והיכולת שלנו לפתח איסטרטגיות שיביאו את האלמנט הזה בחשבון. פתיחה מסויימת ומוכרת בשחמט תזמין בדרך כלל אחד מכמה מהלכים קבועים שמוכרים בספרות. בשש-בש אין את התופעה הזאת, דווקא בגלל חופש הבחירה האיסטרטגית שמקנה אלמנט המזל במשחק. |
|
||||
|
||||
ראשית, אתקן את עצמי ואומר שהתכוונתי לתושבי נאגאסאקי. אתה מגדיר כאן מזל בצורה אחרת ממה שהשתמע במאמר שלך. הבנתי מהמאמר שלך שמזל הוא כל מה שאי אפשר לשלוט עליו באמצעות הכישרון וכולי. כלומר היכולת להוציא 6:6 בשש בש לא תלויה ביכולת לפתח אסטרטגיות שיתנו לנו שליטה על פונקצית ההסתברות. ה"יכולת" להוציא 6:6 - מזל היכולת לנצח (בדרך כלל) בשש בש, למרות שהיריב מוציא יותר 6:6 ממך - כשרון. כל נסיון לערבב בין שתי היכולות באמת גורם לבילבול, אבל דווקא במאמר אתה מבדיל היטב בין לקחת מטריה כאשר יש סיכוי לגשם( לא מזל), לבין הפגישה המקרית אם אהוב פוטנציאלי שאין לו מטריה(מזל). |
|
||||
|
||||
אני שותף לדעתך. מאידך גיסא, אני לא מוכן לפסול על הסף את הקונספט שיש מזל (במובן של יכולת "לשלוט" על אירוע רנדומי). כדי לבחון את האפשרות, צריך להציע איזשהיא הגדרה סבירה למזל ולעשות ניסוי. ניתן למשל להגדיר אדם בר-מזל בתור אדם שבזריקת קוביה רנדומית (נניח, כשהקוביה נזרקת ע"י רובוט) מקבל תוחלת משמעותית גבוהה יותר מ-3.5. למעשה, הייתי מעיז ואומר שבניסוי שכזה רוב האנשים יתגלו כחסרי מזל... מאידך, יתכן שזה הגדרה רחבה מדי - למישהוא יש רעיונות אחרים? |
|
||||
|
||||
אני מניח את ההנחה המקובלת ששליטה על אירוע אקראי כמו שתארת כאן הוא בלתי אפשרי. כל הנחה אחרת זורקת אותנו לכיוון הפאראפסיכולוגיה, כיוון שלא מעניין אותי לדון בו. מצטער. |
|
||||
|
||||
אז למה ענית? יתכן שבכל זאת היית צריך להקשיב לסבתא. אגב, אני דוקא מוצא עניין רב בהעלאת הנחות משעשעות. אבל יכול להיות שזה רק אני. |
|
||||
|
||||
מאד מעניין אותי נושא המטריה, קרה לי לא פעם ,לקחתי מטריה כי אמרו שיהיה גשם ,אבל לא היה,לא לקחתי מטריה למרות שאמרו שיהיה גשם, ואכן התרטבתי,--חוסר מזל?או מה? |
|
||||
|
||||
זה לא חוסר מזל, זה חוסר הסתגלות לעולם אקראי. לוקחים מטריה קטנטנה ומתקפלת בתיק בכל מקרה (לא באוגוסט כמובן) ולא נרטבים. גשם זה כמו גודווין, הוא בטוח יבוא בסופו של דבר. אם אנחנו בטוחים שירד גשם זלעפות (וגם יובש קצות הנעליים זה משהו שמאוד חשוב לנו) אפשר להצטייד במטריה ההידראולית והאולטרה דינאמית שלנו, שנפרשת על פני שלושה דונמים ומחירה כמחיר מכונית ספורט קטנה. |
|
||||
|
||||
נראה שיש לך את כל התשובות :))))) איפה היית כשנרשמתי לעתודה. לדעתי, הפתרון שלך יוצא מנקודת הנחה מאוד מקילה. לי ולהרבה גברים ישראליים הצורך בסחיבת מטריה מהווה כורח מרגיז - קטנטנה ככל שתהיה (אלא אם כן היא נכנסת בכיס של הג'ינס). יתר על-כן, ניסיוני עם החורף הישראלי מראה שלא בהכרח הגשם בא בסופו של דבר (אלא אם כן אתה מקפיד ללכת ללא מטריה :) ). אגב, כדי להסתגל לעולם אקראי, הייתי ממליץ לך ללכת עם קפל"ד שכן הפיגוע הבא יבוא בסופו של דבר. למתקדמים במרפי-אולוגיה - יש מספר הסברים דטרמיניסטיים לתופעה של שמיעת שיר מסויים ברדיו בסמיכות מיידית לאחר שזימזמת אותו לעצמך: א. מקרים כאלו מושכים מאוד את תשומת הלב. ולכן משקלם היחסי נראה גדול ביחס למקרה המשלים (השיר ברדיו אחר מזה שאתה מזמזם) שאליו אתה לא שם לב בכלל. ב. לפני שהתחלת לזמזם, אתה שומע את הרדיו בעוצמה חלשה מאוד, אך מספיק חזקה כדי לנטוע את הזמזום בתת-מודע שלך. ג. השירים בגלגל"צ נבחרים מחזורית מתוך קבוצה קטנה עד כדי פעוטה. הסיכוי לזמזם אחד מהם ולשמוע אותו שוב הוא עצום. |
|
||||
|
||||
ההסבר המעניין באמת (לשיר, לא למטריה) הוא דווקא עיקרון הסינכרוניסיטי של קארל יונג שהוזכר כאן בתגובה 179710 אמנם הרקע לתורה הזו הוא קוואנטי ולא דטרמיניסטי, אבל עדיין נחמד לחשוב שהתודעה המשותפת שלי עם העולם בכלל ועם עורכי גלגל"צ בפרט תדאג להוסיף את פיטר האמיל לפלייליסט. |
|
||||
|
||||
קרה לי כמה פעמים שהלכתי עם חבר והייתה לי מנגינה בראש שפתאום הוא התחיל לזמזם. הסבר אחד שהיה לי היה שהוא זמזם בקול נמוך ולכן המנגינה נכנסה לי לתת מודע. ההסבר השני (ולדעתי היותר מוצלח) אומר כך: המוח שלנו מקשר כל שיר לסיטואציה שבה שמענו את השיר. כאשר אנו נתקלים בסיטואציה דומה מיד עולה המנגינה בראשנו. לפעמים לשני חברים הסיטואציה של השיר היא זהה, ולכן באותו רגע אותה מנגינה עולה לשניהם לראש. |
|
||||
|
||||
בוא ננסה רגע להרחיב לאותם מקרים שלא מדובר בשני חברים שהולכים יחד. הנה מקרה לדוגמא מהשבוע האחרון: באחד מפרקי העונה החדשה של "חברים" (זה נחשב ספויילר הדבר הזה?) פיבי קונה באיביי נעלי בית של שנייה טויין. למחרת הקרנת הפרק אצל מישהו בבית השמיעו את טויין ברדיו. אפשר לנסות ולהתחקות אחרי ארוע משותף שגרם למקריות הזאת, למשל - העונה החדשה של הסדרה הגיעה לחנויות, עורך התוכנית ברדיו בדיוק ראה את אותו הפרק השבוע ונזכר בזמרת. אפשר גם להתייחס לזה בקונספט המוכלל של יונג ולנסות לבדוק היכן הסיבה והמסובב. האם העובדה שקיימת איזו שהיא תודעה משותפת השפיעה על המאזין ועל העורך המוסיקלי בוזמנית, או שאולי אפשר להפוך את זה ולומר שהפופלריות של "חברים" היא היא שיוצרת את התודעה המשותפת, או לכל הפחות מכנה משותף של הקשרים שהמודל של יונג עשוי לתאר אותו בהצלחה. בהשלכה למקרה הפרטי שתיארת, האם העובדה שאתה וחבר שלך חלקתם את אותן סיטואציות שמקושרות לשירים מסויימים "יצרה" אצלכם תודעה משותפת? או שהתודעה המשותפת הזאת קיימת אצלכם באופן בלתי קשור ודוחפת אתכם לזמזם את אותם שירים? (ויסלח לי יונג, אני בוחר כאן לרדת מהקונספט האוניברסלי של התודעה ומחבר רק שני חברים. ככה זה. עולם קטן). |
|
||||
|
||||
אני שומעת את שניה טווין גם סתם ככה. האם אני חלק מהקונספירציה? |
|
||||
|
||||
לא, אבל כדאי שתפני לייעוץ מקצועי :-) |
|
||||
|
||||
בעבור ההדיוטות, תוכל להסביר מהו עקרון ה-Synchronicity, מהי תודעה אוניברסלית, ומה קוואנטי בזה? |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי. נראה כמו סלט לא מעורר תיאבון במיוחד. יחסות, דואליות גל-חלקיק, complementarity, מסה-אנרגיה, 4-ווקטורים, ניים-דרופינג היסטרי, ואנלוגיות מבולבלות לחומר לעומת נפש. ציטוטים חצי-מקריים: Bohr's idea of complementarity is especially interesting to Jungian psychologists, for Jung saw that the relationship between the conscious and unconscious mind also forms a complementary pair of opposites. אם עלי להבין מהעמוד הנ"ל מה זה synchronicity, כנראה שנכשלתי. לא שאין בעיות מרתקות בנושא המדידה בתורת הקוונטים (ע"ע דיון 1177 והמשכיו) , אבל להשליך כל זאת על פסיכולוגיה? אולי אפשר, אבל דרוש יותר מגבב מילים כזה כדי לשכנע אותי.Indeed, just as the wave is the unobserved aspect of the quantum and the particle is the observed aspect, so the unconscious is the unobserved aspect of the psyche and the conscious is the observed aspect. Moreover, the wave is continuously spread throughout space, while the particle has a limited location. Similarly, Jung states that: "The area of the unconscious is enormous and always continuous, while the area of consciousness is a restricted field of momentary vision." Thus, synchronicity essentially involves the manifestation of meaning in the sense of an unconscious compensation that serves an individual's process of individuation toward wholeness. Nonlocal correlations between quanta, in contrast, are connections between two physical events, and do not involve a manifestation of inner psychological meaning. בתור תגובה, אתרגם תרגום חופשי פסקה של אבנס הארל מתוך, איך לא, מאמרו על "Science Wars" והטררם סביב מאמרו של סוקאל והספר Higher Superstition: "מגוחכים במיוחד הם המבקרים הרבים המנופפים במינוחים מדעיים ברוב סמכותיות, בעודם מגלים לכל בעל הכשרה מדעית שאין להם שמץ מושג על משמעותם של מינוחים אלה. במתמטיקה, הם נטפלו למושגים אופנתיים כמו כאוס ואי-לינאריות ושגו בהתלהבות בהבנתם... שטויות דומות הם מלהגים על פיסיקה יחסותית וקוונטית..."1 |
|
||||
|
||||
ניסיתי לחסוך לעצמי עבודה ועוררתי את חמתך. ראשית, הנה התשובה לשאלה המקורית שלך (תגובה 180182): סינכרוניסיטי זה כאשר ארועים שאינם קשורים זה לזה באופן סיבתי קורים יחד למרות שההסתברות לכך נמוכה מאד וכאשר יש לעובדה הזאת משמעות. קארל יונג ניתקל בתופעות כאלה במהלך עבודתו הפסיכיאטרית וניסה לקשור אותן לאיזו תודעה משותפת שיש "לעולם". דיונים שנערכו במאה הקודמת סביב תורת הקוואנטים, נושא חוסר הלוקאליות והקשר האפשרי בין התודעה לעולם הריאלי גרמו ליונג לנסות לקשור בין התנהגות עולם החומר לעולם הנפש. ---------- פסיכולוגיה היא תורה, לא מדע. כל דבר שקשור בראייה הסובייקטיבית שלנו לא יכול להיות מנותח בכלים מדעיים, אובייקטיביים. אשר על כן, ניתוח של קונספטים מהסוג שמתואר לעיל בראיה מדעית גרידא, נדון לכשלון. כמובן שיכול אדם לבוא ולומר "אם זה לא מדע זה לא מעניין אותי" ולנער את חוצנו מכל הנושא. אבל אם הנושא כן מצליח לעורר את הסקרנות האינטלקטואלית, חייבים לגשת אל הנושא מתוך סביבת המחיה שלו. במקרה של פסיכולוגיה, מילים ותיאורים, לא משוואות. כותב המאמר שהבאתי אליו את הקישור הוא בוגר אוניברסיטת סטאנפורד בפיסיקה ומוסמך אוניברסיטת וושינגטון במתמטיקה. קשה להניח שאין לו שמץ של מושג לגבי משמעות המונחים שהוא משתמש בהם. עם זאת, הרעיונות שמדובר בהם אכן מכילים הרבה מושגים, שגם כאשר הם מוכרים לקורא, מהווים קריאה לא פשוטה. הניסיון לעקוב אחרי האנלוגיה והקישור האפשרי בין התחומים הוא יותר מהכל תהליך של חשיבה, לא של הבנת הנקרא. חשוב לזכור שמדובר במודל, המודל מחזיק מעמד כל עוד הוא יכול להסביר את הדברים שהוא בא למדל. במקרה הנוכחי, מעבר ליכולת להסביר יש גם חשיבות למודל הזה כקרקע לחשיבה וגרוי אינטלקטואלי, נכון לא לגמרי מדעי (בגלל מהות הפסיכולוגיה) אבל בהחלט אחד כזה שניתן להשליך אותו על חיי היומיום. (ומה יותר יומיומי משנייה טווין?) ---------- יותר מהכל, אני מקווה שהצלחתי לשכך את חמתך. |
|
||||
|
||||
חמתי? חלילה - אינני כועס כלל... ראה, אין כל פגם בתאוריה שאין בה משוואות, אבל כדי שסקרנותי תתעורר עלי להבין את הנאמר. דומני שאינני צר אופקים במיוחד, אך אם אקרא ספר פסיכולוגיה ברומנית לא אוכל לפרש את הטקסט. באופן דומה, אינני מבין את ההיגד: "סינכרוניסיטי זה כאשר ארועים שאינם קשורים זה לזה באופן סיבתי קורים יחד למרות שההסתברות לכך נמוכה מאד וכאשר יש לעובדה הזאת משמעות". הסיפא של המשפט לא ברור לי: אני יכול באותו אופן לומר "זנייטה-מונדטה זה כאשר להקת אווזים עפה בשמיים וכאשר יש לעובדה זו משמעות". האם הבנת מהי זנייטה-מונדטה? האם תדע לזהותה אם תיתקל בה? כך בדיוק אינני מבין מהי סינכרוניסיטי. פסקת הסיום של החיבור של מקפרליין אליו הפנית, למשל, היתה יכולה להיות כתובה בסינית ולהשיג ממש את אותו תוצא על התודעה שלי. יש בתורת הקוונטים אפקטים לא לוקליים, אבל תסכים אתי שדרוש יותר מאשר ציון עובדה זו לצד העובדה שלפעמים אנשים חושבים על אותו שיר כדי שיהיה כאן באמת משהו שראוי לדיון - מודל, תאוריה, שבב רעיון שאפשר גם לעשות איתו משהו. לגבי כותב המאמר - אני משתדל לשפוט טקסטים עפ"י תוכנם, לא עפ"י הרזומה של הכותב. "חשוב לזכור שמדובר במודל". מה המודל? מה הוא בא למדל? "...כל עוד הוא יכול להסביר..." מה הוא יכול להסביר? "ניתן להשליך אותו על חיי היומיום" - איך? שאלה: האם ייתכן שמודל הסינכרוניסיטי *איננו* נכון? תוכל לתת דוגמה למצב בו תיווכח שהוא אכן לא נכון? או שאין כאן בכלל נכון ולא נכון, רק קרקע לחשיבה? -- יותר מהכל, אני מקווה שתסכים איתי שגלי עטרי הרבה יותר יומיומית משנייה טויין. |
|
||||
|
||||
"יש לעובדה הזאת משמעות": לעובדה שהם קורים יחד. משמעות תודעתית. למשל, להקת האווזים עפה בשמיים ולגלי עטרי יוצא תקליט חדש באותו זמן. אין לעובדה ששני הארועים האלה קורים יחד שום משמעות בעיני אף אחד (כן, ברור לי שתיכף ומיד יופיע האייל האלמוני שיש לעובדה הזאת משמעות רבה בעיניו ויעמיד אותי על טעותי). בחורה יושבת בבית קפה ומזמזמת לעצמה שיר של שנייה טוויין, עובר שם עלם חמודות שבדיוק נזכר בשיר הזה קודם לכן בלי כל קשר, רואה בכך סימן לכך שהם שתי נפשות תאומות ומציע לה נישואין. לעובדה ששניהם זמזמו לעצמם את אותו שיר ביחד יש משמעות רבה בעיניהם. מה עשוי היה לחבר את התודעה של הזוג הצעיר והמקסים הזה למרות שהם שוכנים בגופים פיסיקליים נפרדים? הא לך תופעה לא לוקאלית. ניתן אולי לקשור בין תופעות שאנחנו רואים בעולם הפיסיקלי לבין תופעות מהעולם התודעתי. הדוגמאות שמביאים יונג ופאולי הן מורכבות יותר מזימזום שירים (דוגמאות של תודעה מהטיפולים הפסיכיאטריים שערך יונג), אבל עדיין אין בהן כמובן הוכחה אובייקטיבית. יש כאן בעיקר קרקע לחשיבה. איזשהו בדל של חשיבה "יומיומית" על הרקע הזה נמצא למשל בפסקה השנייה של תגובה 180071. --- גלי עטרי, בטח שגלי עטרי, אין בינינו ויכוח בכלל. (אני מודה שאם היית מכניס לתמונה גם את ג'ניס ג'ופלין ואת אנני האסלאם, החיים היו מסובכים יותר, אבל היה לך את שאר הרוח להשאיר את זה ברמה של טויין. עניין של תודעה). |
|
||||
|
||||
הבעייה נמצאת בקפיצה שלך מהפסקה השלישית (בה לשניהם נדמה) לפיסקה הרביעית (בה אתה מניח שזה לא רק נדמה, אלא משהו שבאמת קרה ורק שואל ''איך'' או ''מה עשוי''). לדעתי, משהו נפל בין הפסקאות. |
|
||||
|
||||
יש נקודות למי שיודע מה הקשר בין סינכרוניסיטי לזנייטה-מונדטה? |
|
||||
|
||||
12, ועוד 2 בונוס אם הוא זוכר, בלי גוגל, את השמות (האמיתיים!) של חברי הלהקה. |
|
||||
|
||||
מה הבעיה? --------------------------------- ל.ב.פ, נצמדת לתקווה שנובעת מכך שפוליס אף פעם לא התפרקו. |
|
||||
|
||||
מ'זתומרת מה הבעיה? זו שאלת טריוויה (נכון, לא קשה במיוחד, ולכן רק שתי נקודות). אם יודעים, אז יודעים... |
|
||||
|
||||
בוא נראה... אנדי סאמרס, גורדון "שלום אני סטינג ופעם עשיתי אחלה מוזיקה אבל עכשיו אני כבר זקן אז אני עושה מוזיקה של זקנים" סאמנר, ו... המממ... לא זוכר את השלישי. נקודות אקסטרה: אאוטלנדוס ד'אמור ורגאטה דה-בלאנק. |
|
||||
|
||||
גורדון מתיו סאמנר, אגב, וסטיוארט קופלנד האלוהי. |
|
||||
|
||||
נכון בדיוק, כולל התואר "אלוהי". מתופף מדהים באמת. רק מבעס קצת שגם סטינג וגם הוא קצת (הרבה?) שונאים אותנו, כמדומני (אין לי מידע לגבי אנדי סאמרס). במקרה של קופלנד זה כנראה נובע מהסביבה בה גדל, במקרה של סטינג אין לי מושג למה. |
|
||||
|
||||
מי זה אותנו ולמה שונאים? |
|
||||
|
||||
סטיוארט קופלנד גדל בלבנון, שם הוצב אביו מטעם ה- CIA. לפי מה ששמעתי, שם הוא גם פיתח שנאה לישראל ולישראלים, ולכן הוא מסרב להופיע בארץ. יש לי זכרון עמום שאנדי סאמרס דווקא כן הופיע בארץ לפני כמה שנים (אולי יחד עם איזה נגן הודי?). |
|
||||
|
||||
לא לבנון אלא מצרים, לפי allmusic. גם סטינג הופיע בארץ, אבל רק ב-1994, כשהיינו ארץ אחרת... |
|
||||
|
||||
אותנו: את ישראל. למה: כפי שאמרתי, אני לא יודע, חוץ מזה שקופלנד נולד וגדל במצרים. סטינג, לדעתי, פשוט נוטה להזדהות עם האנדרדוג, וברור לו מי זה בסכסוך הערבי-ישראלי, אבל זה רק ניחוש. שונאים: לא יודע אם שונאים, רק לא מחבבים במיוחד. אני גם לא ממש זוכר מאיפה ולמה אני בכלל יודע על הנטייה הזו של חברי פוליס, רק זכרונות מעורפלים על התבטאויות של סטינג. הנה, מצאתי איזה קישור, לא מרשים במיוחד אבל משהו: (זה יופי - באמת באמת - להופיע במצרים ולהעביר 10% מההכנסות לילדים פלסטינים. אבל יש בקישור הנ"ל מין סאב-טקסט שמבהיר את התמונה. בסיבוב ההופעות הנ"ל ב-2001 סטינג הופיע בקהיר, עמאן, דובאי, ביירות ותוניס אבל למיטב ידיעתי דילג על תל-אביב). |
|
||||
|
||||
פסיכולוגיה זה מדע. ניתן לנתח את נפש האדם בכלים מדעיים אובייקטיביים למשל - מחקרים סטטיסטיים, וניסויים. מצב שהוא לא שונה בהרבה ממדעי חברה אחרים וגם מלא מעט תחומים במדעי הטבע. אם אני מבין נכון את דבריך, אז עקרון הסינכרוניות נהנה מאותו מעמד של חוק מרפי למשל, והניסיון להתהדר בעטיפה מדעית הוא לא יותר מהונאה. |
|
||||
|
||||
ניתן לנתח את *התנהגות* האדם בכלים מדעיים אובייקטיביים, לא את נפש האדם. בהבנה מה קורה בתוך נפש האדם פנימה יש יתרון לדיסציפלינות לא מדעיות בדיוק בגלל שהן לא מחויבות לאובייקטיביות. אתה לא יכול לדעת מה בוודאות עובר בנפשו של אדם. רק חלק מהתודעה שלו עשוי לעבור דרך מה שהוא מעביר לך בשיחה, בציור, תחת היפנוזה וכו'. בלתי אפשרי לתכנן מחקרים מדעיים שיתנו תשובה אובייקטיבית למה שקורה בתוך נפש האדם. לכן ההבנה שלנו מתקדמת הרבה פעמים דרך "מקרי מבחן" - לא סטטיסטיים, לא מכלילים, לא אובייקטיביים. זה מה שיש. האם עיקרון מהסוג הזה הוא הונאה? פרויד היה משוכנע שיונג מקשקש בקומקום. מאידך יש גם הרבה אנשים (חסידי יונג, למרבה ההפתעה) שמשוכנעים שפרויד מקשקש בקומקום. כרגיל, כולם צודקים. השאלה היא מה אתה עושה עם רעיון מהסוג הזה. אם הוא גורם לך לחשוב לפעמים מזוית ראייה קצת אחרת, לאתגר ברמת החשיבה דברים שנראים מובנים מאליהם, הרי זה משובח. לא צריך יותר. |
|
||||
|
||||
זה שמשהוא לא נתון לתצפית ישירה, לא מקנה שום יתרון למחקרים "לא אובייקטיביים". כמעט בכל מדע יוצרים תיזות לפי מקרים פרטיים, ואחר כך בודקים אותם לכל הפחות ע"י מבדק סטטיסטי. הערך פסיכולוגיה מתוך אנצקלופדיית בריטניקה: scientific discipline that studies mental processes and behaviour in humans and other animals. לסיכום, אני אנסח שאלה חדה: האם לעקרון הסינכרוניות יש אותו מעמד כמו לחוק מרפי (שגם הוא גורם לי לחשוב מזוית ראיה אחרת)?Psychology is the science of individual or group behaviour. The word psychology literally means “study of the mind”; the issue of the relationship of mind and body is pervasive in psychology, owing to its derivation from the fields of philosophy and physiology. א. אם לא, מהו ההבדל? ב. אם כן, למה נועדה הכתיבה המדעית? |
|
||||
|
||||
כמובן שאין לו את אותו המעמד. חוק מרפי הוא הרבה יותר פופולרי והרבה יותר משעשע. את חוק מרפי כולם מבינים בקלות, לא צריך לקרוא יונג ופיסיקה קוונטית כדי לגבש לגביו עמדה. אין צורך, אף לא לרגע קט, להשתמש בחשיבה לא שגרתית, לא לצורך ההבנה שלו, ולא כדי לנסות ולעמת אותו עם המציאות. בפרט קוסמת לי העובדה שלא צריך להשקיע שום מאמץ בכדי לפשט חומר די מסובך לתגובה סטנוגרפית שתאפשר לנהל עליו דיון באינטרנט. בקיצור, אין על חוק מרפי. אני בוחר חוק מרפי כאן ועכשיו! |
|
||||
|
||||
ממה שהבנתי מהלינק, כדי להבין את עקרון הסינכרוניות ולעמתו עם המציאות, לא צריך לקרוא פיזיה קוונטית או להשתמש בחשיבה לא שגרתיתית, וגם זה אני אומר מתוך נימוס בלבד. ועכשיו את הולכת מפה, ולא באה יותר בלובה בחיים שלה!! |
|
||||
|
||||
הופ, הנה זה מתחיל. אין ספק - קשת יודעת לעשות טלוויזיה. אין עליהם. |
|
||||
|
||||
בדיוק כמו חבר שלי צביקה. צביקה היה עושה כל שנה מילואים בביקעה. יושבים, מדברים. פעם תפס אותו רונן בזמן שהיו שומרים בש.ג., אמר לו, תגיד לי מה עם כל היחסות הזה. אז צביקה אמר לו אנרגיה זה מסה כפול משהו, ככה, פחות או יותר. רונן חשב על זה איזה חצי שעה, אחר כך אמר לו בסדר, אני פחות או יותר בעניינים של אנרגיה ומסה, אבל המכפלה הזאת - משהו פה נראה לי חשוד. לא מסתדר לי עם ניוטון בכלל. אז צביקה אמר לו, רונן, חביבי (ב' דגושה. גם השנייה), לפחות תן לזה מחשבה עד סוף השמירה. תבוא מחר בעליית משמר, תגיד לי כל היחסות זה חארטה, בסדר, אני אקבל את זה. הרי ידוע, הכל חארטה, רק הסביח אורגינל. (ולפני שתולים אותי בכיכר העיר - אפילו לשנייה, אפילו לשנייה אני לא משווה את רמת החשיבות והנכונות של החוקים. כל האמור לעיל הוא בסך הכל אילוסטרציה לזה שגם צביקה עושה מילואים, וגם הוא כמובן מאמין בחוק מרפי). |
|
||||
|
||||
מה שחשוד הוא לא רמת הסיבוך, אלא הצביעות שבהיתלות בתורות מדעיות מחד, ובהתכחשות לצורך בביסוס מדעי מאידך. זה כאילו שצביקה היה אומר - מה עם כל המרפי הזה? ואז רונן היה אומר לו: כל מה שעלול להשתבש ישתבש, וזה נובע מקריסת פונקציית הגל הקוואנטית בזנב הצ'ביצ'בי שלה. ואז צביקה היה שואל - מה זה מוכח מדעית? ואז רונן היה משיב לו: מה אתה צוחק עלי?? זה חוק מרפי, אי אפשר להוכיח את זה, זה תלוי רק בנקודת המבט הסובייקטיבית שלך. |
|
||||
|
||||
ראה, הבה ונסכים על כך שאבי עבודי דנן, לא רק שהוא צבוע כדבריך, הוא אפילו אידיוט מושלם. אני יודע זאת ממקורות מוסמכים. אבל יונג ופאולי, יצא להם להגיד איזה דבר טעם אחד או שניים בימי חייהם (פאולי, נדמה לי, אפילו זכה בפרס נובל לפיסיקה). לבוא ולהסיק מסקנות גורפות ונחרצות על איזשהוא רעיון שהם העלו אחרי שבילית כמה שעות עם לינק אינטרנטי כזה או אחר, זה אולי טיפונת מהיר מדי. למרות שהרעיון הזה בהחלט קשור למאמר שפתח כאן את הדיון, בחרתי שלא להזכיר אותו במאמר משתי סיבות: ראשית הוא רעיון איזוטרי יחסית לנושאים שהמאמר מתייחס אליהם ושנית חששתי שאיזכור שלו בכמה מילים אכן יהווה ניימדרופינג לא אחראי. מכיון שהעיקרון כן הוזכר באחת התגובות, הנחתי שלפחות לחלק מהקוראים יש הכרות מוקדמת עם הנושא והשתעשעתי בספקולציה מסויימת. עדיין אני חושב שהתפקיד האפשרי של תוכניות טלויזיה פופולריות כמייצרות של משהו דמוי תודעה אוניברסלית הוא נושא הרבה יותר מעניין לדיון מכל מה שהתפתח כאן. כפי שכבר ציינתי, אני לא חושב שצריך להתייחס לזה כמו אל חוק פיסיקלי שצריך להוכיח אותו במעבדה, אני חושב שהרבה יותר נכון להתייחס אליו כאל קרקע לחשיבה (ואני אומר זאת במלוא הצביעות). |
|
||||
|
||||
1. פרס נובל לא מקנה חסינות מאמירת שטויות. לא מתרשמים מתיאוריה בגלל הרזומה של ממציאיה. 2. לא הסקתי מסקנות גורפות ונחרצות על הרעיון של פאולי ויונג, אלא על התיאור שלו באתר ששלחת בתור תשובה לשאלה מהי סינכרוניסיטי. אם האתר משקף נאמנה את רעיונותיהם של פאולי ויונג, מסקנתי תקפה גם אליהם (לרעיונות): להג חסר משמעות. 3. אם "תודעה אוניברסלית" זה רעיונות או memes שצפים בעולם (או ברוב העולם, או בחלק מהעולם), יש מקום לדון בשאלה אם תכנית טלוויזיה פופולרית מייצרת או משפיעה על תודעה כזו. דומני שזה כבר נדון באייל. אין לשאלה זו דבר וחצי-דבר עם תורת הקוונטים או "אפקטים לא-לוקליים". תחיבת קוונטים לדיון כזה לא מוסיפה כבוד לדיון, לתורת הקוונטים, ולתוחב. |
|
||||
|
||||
לגבי הרזומה, אתה כמובן צודק. אבל כאשר אתה מביא כתגובה את המשפט ''מגוחכים במיוחד הם המבקרים הרבים המנופפים במינוחים מדעיים ברוב סמכותיות, בעודם מגלים לכל בעל הכשרה מדעית שאין להם שמץ מושג על משמעותם של מינוחים אלה.'' אתה למעשה פוסל דברים על סמך חוסר ההכשרה המדעית של אומריהם. נושא פרס הנובל הוזכר רק כדי להראות שפסילה מסוג זה לא תקפה כאן. יכול מאד להיות שניסוח שנראה לי מובן דורש הבהרות נוספות (למשל המשפט ''וכאשר לעובדה זו יש משמעות'' בתגובה קודמת). אם הנושא מסקרן אותך, אתה מוזמן לפנות לחליפת המכתבים המקורית בין יונג לפאולי. כשלעצמי, אני רץ לקנות קצת אבקת חלב, בית המרקחת אצלי בשכונה מוכר עכשיו רמדיה במבצע, לא להאמין כמה שזה זול. |
|
||||
|
||||
''אתה למעשה פוסל דברים על סמך חוסר ההכשרה המדעית של אומריהם'' - אינני עושה זאת כלל. את ההערכה שלי לגבי הבנתם את המושגים אני מבסס על דבריהם, ולא על קורות חייהם (זה עובד בשני הכיוונים). |
|
||||
|
||||
תוכניות טלויזיה וכל מידע ורעיון וכמובן מעשה שמישהו עושה משפיע בעולם...יש קשר לא ברור בין כולנו והתוצאות משפיעות אם נדע ואם נרצה או לא. יש גם כאלה שמשפרים את מצבנו בלי שנדע ונעריך... |
|
||||
|
||||
אתה מוכן להסביר את השורה האחרונה שלך (שסביר להניח שהתגובה של דובי מעלי התייחסה אליה?) |
|
||||
|
||||
אני אפילו אשמח: הסרטון "מה מטריף את לובה" |
|
||||
|
||||
והרבה יותר. יש משהו "מאתגר" בלומר שאי-הלוקליות (שאיני מקבלה) בתודעה היונגיאנית קשורה לאי-הלוקליות (השונה לגמרי) במכניקת הקוונטים? מה בדיוק מאתגר בזה? מאיזו זווית ראייה אחרת זה גורם לך לחשוב? |
|
||||
|
||||
אם אפשר, אני מעדיף הסבר על synchronicity בלי קוונטים: אולי הסיפור הספקני ב- שמפנה אל: וגם ההסבר הנחמד הבא: |
|
||||
|
||||
אלו באמת הסברים יותר ברורים. תמיד יהיו רבים שיאמינו שמטבע לא יכול בשום אופן ליפול על ''עץ'' עשרים פעמים ברציפות בלי שתהייה לזה ''סיבה'', במיוחד כשבמקום מטבע יש איזה צירוף מקרים בעל משמעות אישית, או משמעות אישית דחוקה. הניסיון לבחוש את העקרונות הערטילאיים של יונג עם מכניקת הקוונטים הוא פתטי כשם שהוא צפוי. |
|
||||
|
||||
מסכים. ובכל זאת צירופי מקרים הם דבר חשוב, מפני ש(גם) כך מתקדם המדע: מישהו שם לב לכך ששני אירועים לכאורה בלתי קשורים נוטים לקרות יחד, ומחליט לבדוק את העניין לעומק באופן מסודר. מצד שני, אני לא יכול לחשוב על דרך לבדוק באופן מדעי אם synchronicity היא תופעה קיימת. |
|
||||
|
||||
הבוקר קמתי,וזמזמתי/שרתי את "ולנטינו" 1 הנשכח תוך כדי שטיפת כלים. שעה אח"כ השיר היה ברדיו. במקרה הזה ההסבר ברור. בזמן האחרון NMC גאה להציג: אוסף נוסטלגי של "שוקולד מנטה מסטיק",ומשמיעים גם דוגמיות מ"נוח","בוא בוא בוא עוד היום" וגם מ"ולנטינו". הוא פשוט נדבק אלי וגם אל עורכי התוכניות המוסיקליות. 1"נסיך החלומות" (ולנטינו) הוא שיר אבבא טיפוסי במובן האפוקסי של המילה. לטובת קוראי האייל אני מצטט כאן את השורות החזקות בשיר: ולנטינו, ולנטינו מי היה מאמין שהיית פשוט, שהיית תמים, ולנטינו. שהיית בן אוהב של אמא וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות. |
|
||||
|
||||
ולמי שלא יודע את כל המילים (כמוני): http://www.mp3music.co.il/Text.asp?ID=4200 |
|
||||
|
||||
אבל "ולנטינו" לא מושמע בפרסומת לאוסף של שמ"מ! ולא בכדי, שהרי לא שמ"מ שרו אותו, כי אם גלי עטרי, כפי שמעיד גם הלינק של האייל שמחבב את סמילי (הניק נתקע). אז יונג ופאולי כן צדקו? או שמא שמ"מ נוטה ליצור קשרים סינאפטיים עם גלי עטרי, גם אצל אלמוניים ארסיים וגם אצל עורכים מוזיקליים? |
|
||||
|
||||
קשרים סינאפטיים? תבדוק במומה על גלי עטרי ותראה שאצלם ברשימת אמנים דומים מופיעה ירדנה ארזי:) בכל אופן אתה צודק,ואין לי ממש הסבר2 אפילו גיליתי שהאוסף יצא כנראה בהד ארצי,אז למה שמעתי: NMC? 1 הכותרת היא מחווה לירח הדבש שלך (מה,התנזרת מהאייל?) לבצל שאתה מאכיל אותי ולנושא המאמר. 2 הסבר קלוש:בפרסומת הם יוצרים מה שקרוי מחרוזת. נסה לשיר את "זה טוב זה טוב" של שמ"מ,וכשאתה מגיע ל-אם הוא יודע לאהוב זה טוב זה טוב המשך באופן מחרוזתי אל:איך כבשת בסערה את היבשת,נסיך החלומות של כל אישה. הולך מצוין,לא? |
|
||||
|
||||
לגבי הקישור שעשית בסעיף 2 - אכן, שני השירים גזורים באותה נוסחה פופית 1. בכל אופן, הקישור הזה יימצא רלוונטי בעיקר אם יקראו לך לתקלט במסיבה עברית בדגש סבנטיז. 1 אבל "זה טוב זה טוב" הוא שיר הרבה יותר מוצלח. |
|
||||
|
||||
בטח שיש לי את כל התשובות, אבל רק לשאלות הלא נכונות (לגבי השאר - יוק). השמועות אומרות שיש סיכוי רב יותר (בהרבה) להרטב מגשם ושמטריה תוכל לעזור לך, מאשר שתהיה נוכח בפיגוע ושקפל''ד יוכל לעזור לך. ג. במקרה של גלגל''צ הסיכוי הוא לא עצום, הוא ודאי. ודאי יותר מהסיכוי לגודווין, גשם ופיגוע ביחד. |
|
||||
|
||||
מטריה הידראולית? אתה כ"כ מיושן: |
|
||||
|
||||
נראה כמו דרך בטוחה למות מהרעלת פחמן דו חמצני (ולהשאר יבש תוך כדי). |
|
||||
|
||||
אליאס קאנטי מתמודד עם השאלות שהעלית בספרו : "סנוורים" (הוצאת זב"ם- 1979 בתרגום חיים איזק). זה ספר עלילה פראי מעודן מסתורי ועמוק, מוזר מרשים ומבעית ויחד עם זאת מצחיק עם דמעות - כמו התופעה שעליה הוא מצביע: ציור אבסורד חסר פשר של : מוח ושל חברה שעלו על דרך חלקלקה שמובילה אל מעבר לטירוף. הוא מספר את סיפורו של פטר קיין - שבתחילתו הוא איש מדע מכובד שנולד למעמד הנכון ויושב בשבלונה הסוציואקונומית הנכונה בגרמניה שבין שתי המלחמות, ובהמשכו מתאר את התדרדרותו אל תהום שאין ממנה דרך חזרה. בדרך למטה הוא פוגש במקריות ובמזל רע (או לא) אנשים וארועים והמוטיבציות האנשויות המתגלגלות האלו הן שמכתיבות את גורלו,כמו: סוכנת בית בורה ושתלטנית ואחר כך שורה של אנשים שאינו מסוגל לפענח את טיבם -שכתוצאה מהאינטראקציה איתם הוא נדחף כקרבן אל העולם התחתון ואל הביבים והאשפתות כשהוא מודרך על ידי שחקן שחמט גמד חכם ומרושע. וגם אחרי שהוא מצליח לחזור מן התופת לביתו מבקר אצלו אחיו , פסיכיאטר נודע שבגלל דיאגנוזה מוטעית מאיץ את המשבר הסופי. ככל שעלילת הסיפור מתקדמת מוחרפת הדילמה של הקורא שנדרש לקבל החלטות האם פטר קיין הוא בר מזל שפגש דמות כזו או אחרת, ומה יהייה חלקה בקידום או בלימת תהליך ההתדרדרות שלו. |
|
||||
|
||||
בעיניי, "סנוורים" (יצירת מופת אמיתית) דווקא מתאר את ההידרדרות הבלתי-נמנעת, ואת העובדה שלא משנה בכמה חומות תנסה להקיף את עצמך מהעולם, המציאות הקשה תחדור פנימה. בכלל, אני קראתי אותו כביטוי להידרדרות נפשית שמתוארת מנקודת מבט אחרת. התהליך ידוע מראש, אבל אנחנו קוראים אותו מנקודת המבט של ה"גיבור" – שמנסה נואשות לשמור על העולם שהוא יצר לעצמו. דווקא חוסר היכולת שלו להסתגל ולהיפתח למציאות המשתנה מאיץ את התהליך. |
|
||||
|
||||
להומניסטיקה, שגם לה יש נגיעה בנושא, אז הבאתי כדוגמא את סנוורים . כל מה שכתבת יונתן אינו מנותק לגמרי מזוית הראיה שהבאתי, ושתי נקודות המבט הללו נפגשות דווקא בפסיכולוגיה ובאינטרפטציה של המציאות. כמו העניין הזה של מזל. אני יכולה הרי לטעון שדווקא ה"מזל" של להוולד למשפחה מהסוג שסולל את דרכך לחיים הוא גם "חוסר המזל" ברגע שבו נדרשת התמודדות אמיתית כתוצאה מ"ביש מזל" כל שהוא. כי צורך נמוך להתמודד ולהאבק עם החיים הוא משהו מחליש שעשוי להתרגם לביש מזל ברגעים מסויימים. ואז אם אנחנו כבר בעניני תרבות: יש סרט די ותיק של פול ניומן בשם: מר וגברת ברידג'- גמכן נותן תובנות מסויימות על תופעת המזל /ביש מזל ומתי משהו שאנחנו חווים כמזל עשוי להיות ביש מזל בהתבוננות צדדית, והכיוון ההפוך: יש סרט עם גרגורי פק סרט שנעשה לפני כעשרים שנה שמתיחס באופן מצמרר לנושא: - פק מגלם שם איכר רומני (נוצרי) שנישא יום לפני הפלישה לרומניה בתקופת מלחמת העולם השניה , משהו בהתגלגלות שלו מזכיר את הסיפור של רון ארד,סוג של העלמות של אדם שמתגלגל מיד ליד ונאלץ לשרת צרכים שונים של שוביו השונים, אבל עם סוג של הפיאנד מריר מתוק. לצערי שמו פרח ממני. |
|
||||
|
||||
האם באמת "צורך נמוך להתמודד ולהאבק עם החיים הוא משהו מחליש"? אני מתאר לעצמי שצריך לגבור על קשיים במידה כזאת שנפתח כלים קוגניטיביים להתמודד עימם. אבל מעבר לכך, בהתחשב באמונה המקובלת שסביבה אוהבת ותומכת בילדות נותנת לאדם את היכולת הנפשית להתגבר על קשיים, מעניין מה הן גבולות ההצהרה הזאת. |
|
||||
|
||||
לצערי אין נתונים מחקריים סטטיסטיים לנושא, אני יכולה לדבר רק על בסיס תיאורטי. ההנחה היא שקיימת פרה-דיספוזיציה אישיותית , כזו שקשורה בהכרח גם במערכת הנוירולוגית אבל הפסיכולוגים מחלקים אותה לכמה תת תחומים כמו: עוצמת דחף בסיסי, מנגנוני הגנה, וכוחות אגו, ועוד כמה.. מערכת מולדת, שעל בסיסה מתפתחת אחר כך ותלוי בהתנסויות החיים- המערכת הבוגרת. יש כמובן אין סוף קומבינציות: של מערכת חזקה/חלשה וארועים מחזקים או מחלישים שהאדם עובר בחייו. מכאן גם היחסיות של ההצהרה. רוב התיאוריות ההתפתחותיות עד לעשר השנים האחרונות דיברו על סביבה תומכת כגורם מחזק. בעשור האחרון יש יותר ויותר נטיה לשקלל ארועי חיים טובים ורעים כגורם שמחזק או מחליש את הבסיס הפרדיספוזיציוני. ישנה איזו נוסחה תיאורטית לעניין אבל למיטב ידיעתי כזו שלא עברה תחת עינו הבוחנת של איש המדעים המדוייקים, מצד שני זה תחום מתפתח וברמת סבירות זהירה אפשר להניח שזה עוד יקרה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי. 1. איך בעיקרון משקללים אירועים טובים ורעים (ז"א אירוע רע מחזק או מחליש את הבסיס הפרדיספוזיציוני)? 2. הנטייה בעשור האחרון היא לשקלל אירועי חיים לאורך כל החיים, ולא רק בילדות? (האם אפשר להיפרד מתיאוריות של יחסי אוביקט)? |
|
||||
|
||||
1. אין לי מושג בינתיים יש דיבורים תיאורטיים בעלמא בכיוון, רק ציינתי שיש נטיה כזו ושלהערכתי תיווצר בעתיד עם מעט עזרה ממתמטיקאים נוסחה תומכת. 2.התכוונתי לשיקלול מצטבר לאורך החיים. הפרידה מיחסי אובייקט התרחשה זה מכבר: פרידה פון רייכמן אאוט, מלני קליין מככבת בהצגה באוף ברודווי, וויניקוט הוא סגולה בקורסי הורות למשהו לא ברור. וגםן המכון בטוויסטוק כבר לא מה שהיה פעם ומקבל זרים לקסטה הותיקה שבין שעריו בחופשיות יתרה. ורק ללקאן האנאליטיקאי הותיק (בענין מגמות הסטוריות) באה עדנה בעיקר בגלל הפוסטמודרניזם ששונא את הדייקנות הצייקנית שמתקיימת בחיבור של הפסיכיאטריה עם הנוירולוגיה. |
|
||||
|
||||
תודה על התשובה. אני סקפטי לגבי רעיון יצירת הנוסחא מטעמים מטא-מדעיים, אבל ימים יגידו. |
|
||||
|
||||
בהגדילך את ההסתברות אתה מגדיל את ה"מזל" שלך. לדוגמא הסיכוי למצוא את האחת/האחד הוא נמוך אם תישאר בבית רוב הזמן.הסיכוי לחלות בשפעת גבוה אם לא תשמור על אורח חיים בריא.גם מושגים שהוזכרו במאמר כגון "אינטואיציה" הם ברי שינוי. לדוגמא צבירת ניסיון בשש-בש מגדילה את האינטואיציה. גישה של הגדלת ההסתברות היא גישה בריאה בסביבה של אי ודאות, במיוחד במדינה כמו ישראל.. |
|
||||
|
||||
נפוליאון בחר קצינים שיש להם מזל טוב. אם היו שואלים אותו מדוע בחר דווקא בקצין הזה היה יכול לומר שעצם הבחירה בו, אף על פי שלא הוכח שיש לו מזל, מעידה על טיב מזלו. |
|
||||
|
||||
אכן, תאר לך את הקצינים שצעדו לעבר מוסקווה מודים למזלם הטוב. |
|
||||
|
||||
היה להם מזל הוא נגמר ביום שנפוליאון בחר בהם. |
|
||||
|
||||
אחרי שצרפת מימנה את האמריקנים במלחמת העצמאות, נוצר גרעון עצום בתקציב והמלך נאלץ להעלות מסים. המלך יזם אסיפה של שלושת הזרמים בחברה, האצולה, הכהונה והמעמד השלישי שייצג את שאר העם. אלא שלנציגי המעמד השלישי נאסר להכנס לאולם הישיבות והוקצה להם חדר נפרד. יום אחד הם הגיעו לחדר הישיבות שלהם וגילו שהדלת נעולה, ואז הם החליטו להתמרד, ויסדו אסיפה מכוננת עצמאית. מאוחר יותר הם גילו שהחדר היה נעול פשוט בגלל שהשרת לא הגיע בזמן. אחרי המהפכה, כשהמלך והמלכה היו אסורים בגני הטיולרי, הם הצליחו לברוח מפריז בכרכרה, מחופשים. כל מסע הבריחה היה מתוכנן והם הגיעו כמעט עד לגבול האוסטרי. שם זיהה אותם מישהו שבמקרה היה לו שטר כסף עם דמותו של המלך. |
|
||||
|
||||
הוריאציה שאני מכירה, היא שהאיכר שבקשו ממנו הוראות דרך זיהה את המלך מהשטר שהוא נתן לו.הו ניסה להזעיק את צבא המורדים אבל לא הספיק, אז הוא חסם בעצמו את הכביש. |
|
||||
|
||||
משהו ששלחו לי באימייל: מותם של נשיאי ארה"ב - מדהים אברהם לינקולן נבחר לקונגרס בשנת 1846 ג´ון קנדי נבחר לקונגרס בשנה 1946 לינקולן נבחר לנשיאות ארה"ב בשנת 1860 קנדי נבחר לנשיאות ארה"ב בשנת 1960 השמות של לינקולן וקנדי מכילים 7 אותיות ( Lincoln, Kennedy ) שניהם היו פעילים בתחום זכויות האזרחנשותיהם של השניים איבדו תינוקות בתקופה שבה היו בבית הלבן שני הנשיאים נרצחו ביום שישי שניהם נורו בראש שמה של מזכירתו של לינקולן היה קנדי שמה של מזכירתו של קנדי היה לינקולן שני הנשיאים נרצחו על ידי דרומיים סגני הנשיא שירשו אותם היו דרומיים שמות המשפחה של שני סגני הנשיא שהחליפו אותם היה ג´ונסון אנדרו ג´ונסון שירש את לינקולן נולד בשנת 1808 לינדון ג´ונסון שירש את קנדי נולד בשנת 1908 ג´ון וינקלי בוות שרצח את לינקולן נולד בשנת 1839 לי הרווי אוסוולד שרצח את קנדי נולד בשנת 1939 שני הרוצחים נודעו בשמם המלא. שמותיהם של השניים (John Wilkes Booth, ו-Lee Harvey Oswald) מכילים 15 אותיות כל אחד. הנשיא לינקולן נורה בתאטרון בשם קנדי הנשיא קנדי נורה במכונית מסוג לינקולן לאחר ההתנקשות בלינקולן נמלט בוות מהתאטרון, ונתפס במחסן ספרים אוסוולד שירה בקנדי ממחסן ספרים נמלט, ונתפס בתאטרון. שניהם מעולם לא הועמדו למשפט, הם נרצחו זמן קצר לאחר שנתפסו. והדובדבן שבקצפת... שבוע לפני שנרצח שהה הנשיא לינקולן בעיירה מונרו שבמדינת מרילנד. שבוע לפני שנרצח שהה הנשיא קנדי במחיצתה של מרלין מונרו. |
|
||||
|
||||
"איבדו" תינוקות? שהה "במחיצתה" של מרלין מונרו? נדמה לי שיש לך באג בתוכנת התרגום. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאדם תרגם את זה. ומדוע בעצם שלא נייבא קצת לשון המעטה וריכוך לתרבותנו המתהווה? כמובן, במידה, כדי שלא נהפוך גם אנו למרוחקים, מאופקים ומדחיקים, כצנוניות שבארצות הים. הכותרת היא מחווה לברי סחרוף כמובן. |
|
||||
|
||||
בכלל, האתר של חנן כהן - "לא רלוונטי" - הוא אתר מבורך. |
|
||||
|
||||
תודה על ההפנייה. בפעם הבאה אבדוק אם מה ששולחים לי נמצא שם ואם כן אסתפק בקישור, או סתם בוירוסים הצמודים לחלק מן ההודעות. לגופו של עניין, רוב הפרטים נכונים וצירוף המקרים עדיין נראה לי לא כזה ברור מאליו כפי ש http://www.snopes.com/history/american/linckenn.htm מנסים להציג. עיקר הפרטים שמופרכים שם בבירור הם השהות במחיצת מרילין מונרו, שלא היתה בשבוע שלפני ההתנקשות, שכן היא מתה שנה לפני רצח קנדי, שנת לידתו של המתנקש בלינקולן, שהיא 1840 ולא 1839 ומחסן הספרים שהיה בעצם אסם. בכ"ז, אני מניח שיש כאן לא יותר מצירוף מקרים, מדהים ככל שיהיה. |
|
||||
|
||||
"נשותיהם של השניים איבדו תינוקות בתקופה שבה היו בבית הלבן" האם נשותיהם אבדו תינוקות שנולדו להן ממערכת יחסים מחוץ לנישואין? כי אם לא, הרי שגם הם עצמם אבדו ילדים (ולא תינוקות, אגב, ויליאם לינקולן היה בן 11 ). |
|
||||
|
||||
במקור האנגלי אלו אכן אינם תינוקות, אלא ילדים. |
|
||||
|
||||
כמו שמיטיב לתאר אמיר גוטפרוינד (שואה שלנו) את סבא לולק כ''מצופה מזל טהור'' ,אכן קיימים אנשים כאלו, אך הם בד''כ מכוונים היטב את מזלם הטוב ושומרים את פרטי המעשים הקטנים והנבזיים שהביאו למזלם הטוב לעצמם. אלמנט המזל זוכה להרבה יותר מדי קרדיט פשוט כי הוא יותר מעניין בסיפור. |
|
||||
|
||||
ההגדרה של מזל כדבר אשר לא צפוי שיקרה אינה נכונה. לראיה, אם המאורע התרחש, משמע התנאים להיווצרותו היו קיימים תמיד, שכן אחרת לא היה מתרחש. ואם התנאים להווצרותו היו קיימים יש לצפות שיקרה. המזל (אם קיים דבר שכזה) הוא דבר המביא להתרחשות אירוע שהסבירות להתרחשותו נמוכה מהסבירות להתרחשות אירוע אחר בתנאים נתונים. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין "להתרחשות אירוע שהסבירות להתרחשותו נמוכה מהסבירות להתרחשות אירוע אחר בתנאים נתונים" לבין "דבר אשר לא צפוי שיקרה " מעבר לסירבול במינוח? |
|
||||
|
||||
יש או אין מזל? שאלה שמעסיקה את כל העולם,חלק טוענים שכן שיש מזל בעולם וחלק טוענים שלא שהכל מקרי בעולם, אני טוען שלכולם יש מזל ואין מקריות בעולם,ואני יסביר - אדם שמתחתן יש לו מזל שהכיר את הבת זוג הנכונה וכאשר הוא מתגרש יש לו מזל שהקשר הזה נגמר וכעט יוכל להמשיך קדימה לקראת קשר בריא ונכון יותר עבורו, אדם שפתח עסק והצליח יש לו מזל ואדם שפתח עסק ולא הצליח יש לוגם מזל כי לאדם זה אין צורך להיות בעל עסק כי זה לא מתאים לו להיות עצמאי שכן בעתיד העסק הזה יביא לו אבדות קשות יותר לכן יש לו מזל, אבל אני בטוח שכעט מגיע השאלה אבל איך אפשר לדעת? לכן צריך להבין שאין מקריות בעולם וכל דבר שקורה לאדם קורה לטובה, אבל שוב באה השאלה אז למה אנשים סובלים או עוברים דברים קשים בחיים? מכיוון שאנו כל הזמן רודפים אחרי דברים שלא נכונים עבורנו וכל הזמן מנסים להיות כמו אנשים אחרים ולא כמו שאנחנו צריכים להיות במהות שלנו. לכן אני מאמין שלכולנו יש מזל נפלא בחיים וכל מה שקורה לנו קורה לטובתנו כדי שנגיע למקום הנכון בחיינו שיגרום לנו להרגיש שלמים ומושלמים., לכן כל שאנו צריכים לעשות בעולם הזה זה לחייך לצחוק להשתחרר וכמובן לשאוף להגיע לדברים מסוימים בחיים אבל לזכור שלא צריך לרדוף אחרי שום דבר שכן החיים כבר יובילו אותנו למקומות הנכונים בחיינו ואז נבין שלכולנו יש מזל נפלא בחיים. |
|
||||
|
||||
לאשתי יש מזל נפלא: היא מעולם לא רדפה אחרי שום דבר ולכן כיום, כשכבר איננה צעירה, אנשים אחרים נהנים מפירות עמלה הרב. חזירותם וחוצפתם של הללו נראות בראש חוצות והם אינם מתביישים אלא להפך, הם גאים בכך וצוחקים על טוב ליבה ועל ה"פראייריות" שלה. אבל לי יש מזל עוד יותר נפלא: אני חולה במחלה קשה ובתוך כמה זמן כבר לא אצטרך לדאוג לפרנסתנו ולא לשום דבר אחר, אהיה בעולם שכולו טוב ומקהלת מלאכים תנעים שירתה באזני. לזוג ידידנו הטובים יש ילד, ילד טוב, נבון ומקסים, שמזלו נפלא: מקודם הוא היה סתם משותק בכסא גלגלים, אבל עכשיו, לפני כמה חודשים, נתגלה המזל ברוב פלאיותו: הוא גם חטף לוקמיה! וכדי שהשמחה תהיה מושלמת, מדובר דווקא בלוקמיה באחת מצורותיה הפחות נפוצות ופחות ידידותיות. הילד הוא בן תשע, ולא ברור לי מתי בדיוק הוא היה אמור להספיק לרדוף אחרי משהו בחייו הקצרים. אבל המזל הכי נפלא הוא שיש לנו, לכולנו, חכמים שיש להם תשובות קלות ופשוטות לשאלות קשות ומסובכות. לכולנו מזל נפלא והפטנט הוא הרי כל כך פשוט - לא לרדוף אחרי שום דבר ואז הכל יסתדר והכל יהיה שלם ומושלם! נו באמת, איך לא חשבו על זה קודם? |
|
||||
|
||||
לאלמוני שלום רב, אני יושב וקורא את המכתב שלך ורוצה לבקש ממך סליחה., סליחה על שגרמתי לך לכעס אני מאחל לך את כל הבריאות שבעולם לך ולמשפחתך. בסה''כ הבעתי את דעתי האישית שאני מאמין שבדרך מסוימת אתה דווקא מצדיק אותי, הרי כל שאמרתי הוא שבני האדם צריכים להשתדל ולשאוף להשיג הכל בחיים אבל לא לרדוף אחרי אותם דברים מכיוון שהרדיפה אחרי אותם דברים שלא מסתדרים כרגע גורמת לנו להרגיש לא טוב ולסיום ידידי היה לי מזל רב להתכתב עם אדם נפלא כמוך וכמובן ללמוד ממך על עוצמתם של החיים. מאחל לך בריאות ורפואה שלמה ושוב פעם סליחה. |
|
||||
|
||||
נניח שאני משחק שש-בש, ואני ממש צריך שיצא לי 3 באחת הקוביות. אני זורק, ויוצא לי 3 באחת הקוביות. האם אני בר-מזל? הסבירות לקבל 3 באחת משתי קוביות הוא בערך אחד לשלוש (11 ל-36). הסבירות שיקרה מקרה אחר היא יותר גבוהה מאשר המקרה הזה, אבל קצת קשה לחשוב על משהו שהוא בסבירות של אחד לשלוש כמקרה ממוזל... |
|
||||
|
||||
מאמר יפה, כתוב בטעם, איך זה שעד כה לא היו תגובות למאמר? ממש תמוה בעיני אני "נתקלתי" בו לראשונה עכשיו, ונהניתי לקרא... נתי |
|
||||
|
||||
המאמר פורסם מזמן, ב-2003, ואז, בתקופת פרסומו, היו לו 141 תגובות - מדוע, אם כן, לומר ש"עד כה לא היו לו תגובות"? לדוגמה, לדיון 1319, הדן בנושא שבהחלט מעניין כאן לא מעטים, היו רק 15 תגובות. לשיר שפורסם במסגרת דיון 2726 - רק 9 (ככלל, השירים זוכים, נדמה לי, לפחות תגובות מנושאים אחרים). |
|
||||
|
||||
התגובות התפרסמו לא רק בתקופה שלאחר פרסום המאמר. קרא ותראה שיש כאן גם תגובות מ-2006. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |