|
||||
|
||||
הדגם בבקשה איך תושבי פוקוקה יכלו לצאת נשכרים מניתוח המנגנון של התופעה שאנחנו קוראים לה מזל. |
|
||||
|
||||
מצוין! עצם הבחירה דווקא בדוגמא הזאת מראה שהניתוח הצליח. יש הפרדה בין אותם מקרים שמשויכים לתופעה מזל והם בלתי ניתנים להתמודדות , לבין אותם מקרים שהאקראיות נבנית מתוך חוסר מידע, לבין אותם מקרים שיש לנו שליטה כזו או אחרת על פונקציית ההסתברות וההשלכות שלה עלינו. לא פחות חשובה יכולת ההתמודדות עם סיטואציות מתוך הכרה באלמנט האקראיות והיכולת שלנו לפתח איסטרטגיות שיביאו את האלמנט הזה בחשבון. פתיחה מסויימת ומוכרת בשחמט תזמין בדרך כלל אחד מכמה מהלכים קבועים שמוכרים בספרות. בשש-בש אין את התופעה הזאת, דווקא בגלל חופש הבחירה האיסטרטגית שמקנה אלמנט המזל במשחק. |
|
||||
|
||||
ראשית, אתקן את עצמי ואומר שהתכוונתי לתושבי נאגאסאקי. אתה מגדיר כאן מזל בצורה אחרת ממה שהשתמע במאמר שלך. הבנתי מהמאמר שלך שמזל הוא כל מה שאי אפשר לשלוט עליו באמצעות הכישרון וכולי. כלומר היכולת להוציא 6:6 בשש בש לא תלויה ביכולת לפתח אסטרטגיות שיתנו לנו שליטה על פונקצית ההסתברות. ה"יכולת" להוציא 6:6 - מזל היכולת לנצח (בדרך כלל) בשש בש, למרות שהיריב מוציא יותר 6:6 ממך - כשרון. כל נסיון לערבב בין שתי היכולות באמת גורם לבילבול, אבל דווקא במאמר אתה מבדיל היטב בין לקחת מטריה כאשר יש סיכוי לגשם( לא מזל), לבין הפגישה המקרית אם אהוב פוטנציאלי שאין לו מטריה(מזל). |
|
||||
|
||||
אני שותף לדעתך. מאידך גיסא, אני לא מוכן לפסול על הסף את הקונספט שיש מזל (במובן של יכולת "לשלוט" על אירוע רנדומי). כדי לבחון את האפשרות, צריך להציע איזשהיא הגדרה סבירה למזל ולעשות ניסוי. ניתן למשל להגדיר אדם בר-מזל בתור אדם שבזריקת קוביה רנדומית (נניח, כשהקוביה נזרקת ע"י רובוט) מקבל תוחלת משמעותית גבוהה יותר מ-3.5. למעשה, הייתי מעיז ואומר שבניסוי שכזה רוב האנשים יתגלו כחסרי מזל... מאידך, יתכן שזה הגדרה רחבה מדי - למישהוא יש רעיונות אחרים? |
|
||||
|
||||
אני מניח את ההנחה המקובלת ששליטה על אירוע אקראי כמו שתארת כאן הוא בלתי אפשרי. כל הנחה אחרת זורקת אותנו לכיוון הפאראפסיכולוגיה, כיוון שלא מעניין אותי לדון בו. מצטער. |
|
||||
|
||||
אז למה ענית? יתכן שבכל זאת היית צריך להקשיב לסבתא. אגב, אני דוקא מוצא עניין רב בהעלאת הנחות משעשעות. אבל יכול להיות שזה רק אני. |
|
||||
|
||||
מאד מעניין אותי נושא המטריה, קרה לי לא פעם ,לקחתי מטריה כי אמרו שיהיה גשם ,אבל לא היה,לא לקחתי מטריה למרות שאמרו שיהיה גשם, ואכן התרטבתי,--חוסר מזל?או מה? |
|
||||
|
||||
זה לא חוסר מזל, זה חוסר הסתגלות לעולם אקראי. לוקחים מטריה קטנטנה ומתקפלת בתיק בכל מקרה (לא באוגוסט כמובן) ולא נרטבים. גשם זה כמו גודווין, הוא בטוח יבוא בסופו של דבר. אם אנחנו בטוחים שירד גשם זלעפות (וגם יובש קצות הנעליים זה משהו שמאוד חשוב לנו) אפשר להצטייד במטריה ההידראולית והאולטרה דינאמית שלנו, שנפרשת על פני שלושה דונמים ומחירה כמחיר מכונית ספורט קטנה. |
|
||||
|
||||
נראה שיש לך את כל התשובות :))))) איפה היית כשנרשמתי לעתודה. לדעתי, הפתרון שלך יוצא מנקודת הנחה מאוד מקילה. לי ולהרבה גברים ישראליים הצורך בסחיבת מטריה מהווה כורח מרגיז - קטנטנה ככל שתהיה (אלא אם כן היא נכנסת בכיס של הג'ינס). יתר על-כן, ניסיוני עם החורף הישראלי מראה שלא בהכרח הגשם בא בסופו של דבר (אלא אם כן אתה מקפיד ללכת ללא מטריה :) ). אגב, כדי להסתגל לעולם אקראי, הייתי ממליץ לך ללכת עם קפל"ד שכן הפיגוע הבא יבוא בסופו של דבר. למתקדמים במרפי-אולוגיה - יש מספר הסברים דטרמיניסטיים לתופעה של שמיעת שיר מסויים ברדיו בסמיכות מיידית לאחר שזימזמת אותו לעצמך: א. מקרים כאלו מושכים מאוד את תשומת הלב. ולכן משקלם היחסי נראה גדול ביחס למקרה המשלים (השיר ברדיו אחר מזה שאתה מזמזם) שאליו אתה לא שם לב בכלל. ב. לפני שהתחלת לזמזם, אתה שומע את הרדיו בעוצמה חלשה מאוד, אך מספיק חזקה כדי לנטוע את הזמזום בתת-מודע שלך. ג. השירים בגלגל"צ נבחרים מחזורית מתוך קבוצה קטנה עד כדי פעוטה. הסיכוי לזמזם אחד מהם ולשמוע אותו שוב הוא עצום. |
|
||||
|
||||
ההסבר המעניין באמת (לשיר, לא למטריה) הוא דווקא עיקרון הסינכרוניסיטי של קארל יונג שהוזכר כאן בתגובה 179710 אמנם הרקע לתורה הזו הוא קוואנטי ולא דטרמיניסטי, אבל עדיין נחמד לחשוב שהתודעה המשותפת שלי עם העולם בכלל ועם עורכי גלגל"צ בפרט תדאג להוסיף את פיטר האמיל לפלייליסט. |
|
||||
|
||||
קרה לי כמה פעמים שהלכתי עם חבר והייתה לי מנגינה בראש שפתאום הוא התחיל לזמזם. הסבר אחד שהיה לי היה שהוא זמזם בקול נמוך ולכן המנגינה נכנסה לי לתת מודע. ההסבר השני (ולדעתי היותר מוצלח) אומר כך: המוח שלנו מקשר כל שיר לסיטואציה שבה שמענו את השיר. כאשר אנו נתקלים בסיטואציה דומה מיד עולה המנגינה בראשנו. לפעמים לשני חברים הסיטואציה של השיר היא זהה, ולכן באותו רגע אותה מנגינה עולה לשניהם לראש. |
|
||||
|
||||
בוא ננסה רגע להרחיב לאותם מקרים שלא מדובר בשני חברים שהולכים יחד. הנה מקרה לדוגמא מהשבוע האחרון: באחד מפרקי העונה החדשה של "חברים" (זה נחשב ספויילר הדבר הזה?) פיבי קונה באיביי נעלי בית של שנייה טויין. למחרת הקרנת הפרק אצל מישהו בבית השמיעו את טויין ברדיו. אפשר לנסות ולהתחקות אחרי ארוע משותף שגרם למקריות הזאת, למשל - העונה החדשה של הסדרה הגיעה לחנויות, עורך התוכנית ברדיו בדיוק ראה את אותו הפרק השבוע ונזכר בזמרת. אפשר גם להתייחס לזה בקונספט המוכלל של יונג ולנסות לבדוק היכן הסיבה והמסובב. האם העובדה שקיימת איזו שהיא תודעה משותפת השפיעה על המאזין ועל העורך המוסיקלי בוזמנית, או שאולי אפשר להפוך את זה ולומר שהפופלריות של "חברים" היא היא שיוצרת את התודעה המשותפת, או לכל הפחות מכנה משותף של הקשרים שהמודל של יונג עשוי לתאר אותו בהצלחה. בהשלכה למקרה הפרטי שתיארת, האם העובדה שאתה וחבר שלך חלקתם את אותן סיטואציות שמקושרות לשירים מסויימים "יצרה" אצלכם תודעה משותפת? או שהתודעה המשותפת הזאת קיימת אצלכם באופן בלתי קשור ודוחפת אתכם לזמזם את אותם שירים? (ויסלח לי יונג, אני בוחר כאן לרדת מהקונספט האוניברסלי של התודעה ומחבר רק שני חברים. ככה זה. עולם קטן). |
|
||||
|
||||
אני שומעת את שניה טווין גם סתם ככה. האם אני חלק מהקונספירציה? |
|
||||
|
||||
לא, אבל כדאי שתפני לייעוץ מקצועי :-) |
|
||||
|
||||
בעבור ההדיוטות, תוכל להסביר מהו עקרון ה-Synchronicity, מהי תודעה אוניברסלית, ומה קוואנטי בזה? |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי. נראה כמו סלט לא מעורר תיאבון במיוחד. יחסות, דואליות גל-חלקיק, complementarity, מסה-אנרגיה, 4-ווקטורים, ניים-דרופינג היסטרי, ואנלוגיות מבולבלות לחומר לעומת נפש. ציטוטים חצי-מקריים: Bohr's idea of complementarity is especially interesting to Jungian psychologists, for Jung saw that the relationship between the conscious and unconscious mind also forms a complementary pair of opposites. אם עלי להבין מהעמוד הנ"ל מה זה synchronicity, כנראה שנכשלתי. לא שאין בעיות מרתקות בנושא המדידה בתורת הקוונטים (ע"ע דיון 1177 והמשכיו) , אבל להשליך כל זאת על פסיכולוגיה? אולי אפשר, אבל דרוש יותר מגבב מילים כזה כדי לשכנע אותי.Indeed, just as the wave is the unobserved aspect of the quantum and the particle is the observed aspect, so the unconscious is the unobserved aspect of the psyche and the conscious is the observed aspect. Moreover, the wave is continuously spread throughout space, while the particle has a limited location. Similarly, Jung states that: "The area of the unconscious is enormous and always continuous, while the area of consciousness is a restricted field of momentary vision." Thus, synchronicity essentially involves the manifestation of meaning in the sense of an unconscious compensation that serves an individual's process of individuation toward wholeness. Nonlocal correlations between quanta, in contrast, are connections between two physical events, and do not involve a manifestation of inner psychological meaning. בתור תגובה, אתרגם תרגום חופשי פסקה של אבנס הארל מתוך, איך לא, מאמרו על "Science Wars" והטררם סביב מאמרו של סוקאל והספר Higher Superstition: "מגוחכים במיוחד הם המבקרים הרבים המנופפים במינוחים מדעיים ברוב סמכותיות, בעודם מגלים לכל בעל הכשרה מדעית שאין להם שמץ מושג על משמעותם של מינוחים אלה. במתמטיקה, הם נטפלו למושגים אופנתיים כמו כאוס ואי-לינאריות ושגו בהתלהבות בהבנתם... שטויות דומות הם מלהגים על פיסיקה יחסותית וקוונטית..."1 |
|
||||
|
||||
ניסיתי לחסוך לעצמי עבודה ועוררתי את חמתך. ראשית, הנה התשובה לשאלה המקורית שלך (תגובה 180182): סינכרוניסיטי זה כאשר ארועים שאינם קשורים זה לזה באופן סיבתי קורים יחד למרות שההסתברות לכך נמוכה מאד וכאשר יש לעובדה הזאת משמעות. קארל יונג ניתקל בתופעות כאלה במהלך עבודתו הפסיכיאטרית וניסה לקשור אותן לאיזו תודעה משותפת שיש "לעולם". דיונים שנערכו במאה הקודמת סביב תורת הקוואנטים, נושא חוסר הלוקאליות והקשר האפשרי בין התודעה לעולם הריאלי גרמו ליונג לנסות לקשור בין התנהגות עולם החומר לעולם הנפש. ---------- פסיכולוגיה היא תורה, לא מדע. כל דבר שקשור בראייה הסובייקטיבית שלנו לא יכול להיות מנותח בכלים מדעיים, אובייקטיביים. אשר על כן, ניתוח של קונספטים מהסוג שמתואר לעיל בראיה מדעית גרידא, נדון לכשלון. כמובן שיכול אדם לבוא ולומר "אם זה לא מדע זה לא מעניין אותי" ולנער את חוצנו מכל הנושא. אבל אם הנושא כן מצליח לעורר את הסקרנות האינטלקטואלית, חייבים לגשת אל הנושא מתוך סביבת המחיה שלו. במקרה של פסיכולוגיה, מילים ותיאורים, לא משוואות. כותב המאמר שהבאתי אליו את הקישור הוא בוגר אוניברסיטת סטאנפורד בפיסיקה ומוסמך אוניברסיטת וושינגטון במתמטיקה. קשה להניח שאין לו שמץ של מושג לגבי משמעות המונחים שהוא משתמש בהם. עם זאת, הרעיונות שמדובר בהם אכן מכילים הרבה מושגים, שגם כאשר הם מוכרים לקורא, מהווים קריאה לא פשוטה. הניסיון לעקוב אחרי האנלוגיה והקישור האפשרי בין התחומים הוא יותר מהכל תהליך של חשיבה, לא של הבנת הנקרא. חשוב לזכור שמדובר במודל, המודל מחזיק מעמד כל עוד הוא יכול להסביר את הדברים שהוא בא למדל. במקרה הנוכחי, מעבר ליכולת להסביר יש גם חשיבות למודל הזה כקרקע לחשיבה וגרוי אינטלקטואלי, נכון לא לגמרי מדעי (בגלל מהות הפסיכולוגיה) אבל בהחלט אחד כזה שניתן להשליך אותו על חיי היומיום. (ומה יותר יומיומי משנייה טווין?) ---------- יותר מהכל, אני מקווה שהצלחתי לשכך את חמתך. |
|
||||
|
||||
חמתי? חלילה - אינני כועס כלל... ראה, אין כל פגם בתאוריה שאין בה משוואות, אבל כדי שסקרנותי תתעורר עלי להבין את הנאמר. דומני שאינני צר אופקים במיוחד, אך אם אקרא ספר פסיכולוגיה ברומנית לא אוכל לפרש את הטקסט. באופן דומה, אינני מבין את ההיגד: "סינכרוניסיטי זה כאשר ארועים שאינם קשורים זה לזה באופן סיבתי קורים יחד למרות שההסתברות לכך נמוכה מאד וכאשר יש לעובדה הזאת משמעות". הסיפא של המשפט לא ברור לי: אני יכול באותו אופן לומר "זנייטה-מונדטה זה כאשר להקת אווזים עפה בשמיים וכאשר יש לעובדה זו משמעות". האם הבנת מהי זנייטה-מונדטה? האם תדע לזהותה אם תיתקל בה? כך בדיוק אינני מבין מהי סינכרוניסיטי. פסקת הסיום של החיבור של מקפרליין אליו הפנית, למשל, היתה יכולה להיות כתובה בסינית ולהשיג ממש את אותו תוצא על התודעה שלי. יש בתורת הקוונטים אפקטים לא לוקליים, אבל תסכים אתי שדרוש יותר מאשר ציון עובדה זו לצד העובדה שלפעמים אנשים חושבים על אותו שיר כדי שיהיה כאן באמת משהו שראוי לדיון - מודל, תאוריה, שבב רעיון שאפשר גם לעשות איתו משהו. לגבי כותב המאמר - אני משתדל לשפוט טקסטים עפ"י תוכנם, לא עפ"י הרזומה של הכותב. "חשוב לזכור שמדובר במודל". מה המודל? מה הוא בא למדל? "...כל עוד הוא יכול להסביר..." מה הוא יכול להסביר? "ניתן להשליך אותו על חיי היומיום" - איך? שאלה: האם ייתכן שמודל הסינכרוניסיטי *איננו* נכון? תוכל לתת דוגמה למצב בו תיווכח שהוא אכן לא נכון? או שאין כאן בכלל נכון ולא נכון, רק קרקע לחשיבה? -- יותר מהכל, אני מקווה שתסכים איתי שגלי עטרי הרבה יותר יומיומית משנייה טויין. |
|
||||
|
||||
"יש לעובדה הזאת משמעות": לעובדה שהם קורים יחד. משמעות תודעתית. למשל, להקת האווזים עפה בשמיים ולגלי עטרי יוצא תקליט חדש באותו זמן. אין לעובדה ששני הארועים האלה קורים יחד שום משמעות בעיני אף אחד (כן, ברור לי שתיכף ומיד יופיע האייל האלמוני שיש לעובדה הזאת משמעות רבה בעיניו ויעמיד אותי על טעותי). בחורה יושבת בבית קפה ומזמזמת לעצמה שיר של שנייה טוויין, עובר שם עלם חמודות שבדיוק נזכר בשיר הזה קודם לכן בלי כל קשר, רואה בכך סימן לכך שהם שתי נפשות תאומות ומציע לה נישואין. לעובדה ששניהם זמזמו לעצמם את אותו שיר ביחד יש משמעות רבה בעיניהם. מה עשוי היה לחבר את התודעה של הזוג הצעיר והמקסים הזה למרות שהם שוכנים בגופים פיסיקליים נפרדים? הא לך תופעה לא לוקאלית. ניתן אולי לקשור בין תופעות שאנחנו רואים בעולם הפיסיקלי לבין תופעות מהעולם התודעתי. הדוגמאות שמביאים יונג ופאולי הן מורכבות יותר מזימזום שירים (דוגמאות של תודעה מהטיפולים הפסיכיאטריים שערך יונג), אבל עדיין אין בהן כמובן הוכחה אובייקטיבית. יש כאן בעיקר קרקע לחשיבה. איזשהו בדל של חשיבה "יומיומית" על הרקע הזה נמצא למשל בפסקה השנייה של תגובה 180071. --- גלי עטרי, בטח שגלי עטרי, אין בינינו ויכוח בכלל. (אני מודה שאם היית מכניס לתמונה גם את ג'ניס ג'ופלין ואת אנני האסלאם, החיים היו מסובכים יותר, אבל היה לך את שאר הרוח להשאיר את זה ברמה של טויין. עניין של תודעה). |
|
||||
|
||||
הבעייה נמצאת בקפיצה שלך מהפסקה השלישית (בה לשניהם נדמה) לפיסקה הרביעית (בה אתה מניח שזה לא רק נדמה, אלא משהו שבאמת קרה ורק שואל ''איך'' או ''מה עשוי''). לדעתי, משהו נפל בין הפסקאות. |
|
||||
|
||||
יש נקודות למי שיודע מה הקשר בין סינכרוניסיטי לזנייטה-מונדטה? |
|
||||
|
||||
12, ועוד 2 בונוס אם הוא זוכר, בלי גוגל, את השמות (האמיתיים!) של חברי הלהקה. |
|
||||
|
||||
מה הבעיה? --------------------------------- ל.ב.פ, נצמדת לתקווה שנובעת מכך שפוליס אף פעם לא התפרקו. |
|
||||
|
||||
מ'זתומרת מה הבעיה? זו שאלת טריוויה (נכון, לא קשה במיוחד, ולכן רק שתי נקודות). אם יודעים, אז יודעים... |
|
||||
|
||||
בוא נראה... אנדי סאמרס, גורדון "שלום אני סטינג ופעם עשיתי אחלה מוזיקה אבל עכשיו אני כבר זקן אז אני עושה מוזיקה של זקנים" סאמנר, ו... המממ... לא זוכר את השלישי. נקודות אקסטרה: אאוטלנדוס ד'אמור ורגאטה דה-בלאנק. |
|
||||
|
||||
גורדון מתיו סאמנר, אגב, וסטיוארט קופלנד האלוהי. |
|
||||
|
||||
נכון בדיוק, כולל התואר "אלוהי". מתופף מדהים באמת. רק מבעס קצת שגם סטינג וגם הוא קצת (הרבה?) שונאים אותנו, כמדומני (אין לי מידע לגבי אנדי סאמרס). במקרה של קופלנד זה כנראה נובע מהסביבה בה גדל, במקרה של סטינג אין לי מושג למה. |
|
||||
|
||||
מי זה אותנו ולמה שונאים? |
|
||||
|
||||
סטיוארט קופלנד גדל בלבנון, שם הוצב אביו מטעם ה- CIA. לפי מה ששמעתי, שם הוא גם פיתח שנאה לישראל ולישראלים, ולכן הוא מסרב להופיע בארץ. יש לי זכרון עמום שאנדי סאמרס דווקא כן הופיע בארץ לפני כמה שנים (אולי יחד עם איזה נגן הודי?). |
|
||||
|
||||
לא לבנון אלא מצרים, לפי allmusic. גם סטינג הופיע בארץ, אבל רק ב-1994, כשהיינו ארץ אחרת... |
|
||||
|
||||
אותנו: את ישראל. למה: כפי שאמרתי, אני לא יודע, חוץ מזה שקופלנד נולד וגדל במצרים. סטינג, לדעתי, פשוט נוטה להזדהות עם האנדרדוג, וברור לו מי זה בסכסוך הערבי-ישראלי, אבל זה רק ניחוש. שונאים: לא יודע אם שונאים, רק לא מחבבים במיוחד. אני גם לא ממש זוכר מאיפה ולמה אני בכלל יודע על הנטייה הזו של חברי פוליס, רק זכרונות מעורפלים על התבטאויות של סטינג. הנה, מצאתי איזה קישור, לא מרשים במיוחד אבל משהו: (זה יופי - באמת באמת - להופיע במצרים ולהעביר 10% מההכנסות לילדים פלסטינים. אבל יש בקישור הנ"ל מין סאב-טקסט שמבהיר את התמונה. בסיבוב ההופעות הנ"ל ב-2001 סטינג הופיע בקהיר, עמאן, דובאי, ביירות ותוניס אבל למיטב ידיעתי דילג על תל-אביב). |
|
||||
|
||||
פסיכולוגיה זה מדע. ניתן לנתח את נפש האדם בכלים מדעיים אובייקטיביים למשל - מחקרים סטטיסטיים, וניסויים. מצב שהוא לא שונה בהרבה ממדעי חברה אחרים וגם מלא מעט תחומים במדעי הטבע. אם אני מבין נכון את דבריך, אז עקרון הסינכרוניות נהנה מאותו מעמד של חוק מרפי למשל, והניסיון להתהדר בעטיפה מדעית הוא לא יותר מהונאה. |
|
||||
|
||||
ניתן לנתח את *התנהגות* האדם בכלים מדעיים אובייקטיביים, לא את נפש האדם. בהבנה מה קורה בתוך נפש האדם פנימה יש יתרון לדיסציפלינות לא מדעיות בדיוק בגלל שהן לא מחויבות לאובייקטיביות. אתה לא יכול לדעת מה בוודאות עובר בנפשו של אדם. רק חלק מהתודעה שלו עשוי לעבור דרך מה שהוא מעביר לך בשיחה, בציור, תחת היפנוזה וכו'. בלתי אפשרי לתכנן מחקרים מדעיים שיתנו תשובה אובייקטיבית למה שקורה בתוך נפש האדם. לכן ההבנה שלנו מתקדמת הרבה פעמים דרך "מקרי מבחן" - לא סטטיסטיים, לא מכלילים, לא אובייקטיביים. זה מה שיש. האם עיקרון מהסוג הזה הוא הונאה? פרויד היה משוכנע שיונג מקשקש בקומקום. מאידך יש גם הרבה אנשים (חסידי יונג, למרבה ההפתעה) שמשוכנעים שפרויד מקשקש בקומקום. כרגיל, כולם צודקים. השאלה היא מה אתה עושה עם רעיון מהסוג הזה. אם הוא גורם לך לחשוב לפעמים מזוית ראייה קצת אחרת, לאתגר ברמת החשיבה דברים שנראים מובנים מאליהם, הרי זה משובח. לא צריך יותר. |
|
||||
|
||||
זה שמשהוא לא נתון לתצפית ישירה, לא מקנה שום יתרון למחקרים "לא אובייקטיביים". כמעט בכל מדע יוצרים תיזות לפי מקרים פרטיים, ואחר כך בודקים אותם לכל הפחות ע"י מבדק סטטיסטי. הערך פסיכולוגיה מתוך אנצקלופדיית בריטניקה: scientific discipline that studies mental processes and behaviour in humans and other animals. לסיכום, אני אנסח שאלה חדה: האם לעקרון הסינכרוניות יש אותו מעמד כמו לחוק מרפי (שגם הוא גורם לי לחשוב מזוית ראיה אחרת)?Psychology is the science of individual or group behaviour. The word psychology literally means “study of the mind”; the issue of the relationship of mind and body is pervasive in psychology, owing to its derivation from the fields of philosophy and physiology. א. אם לא, מהו ההבדל? ב. אם כן, למה נועדה הכתיבה המדעית? |
|
||||
|
||||
כמובן שאין לו את אותו המעמד. חוק מרפי הוא הרבה יותר פופולרי והרבה יותר משעשע. את חוק מרפי כולם מבינים בקלות, לא צריך לקרוא יונג ופיסיקה קוונטית כדי לגבש לגביו עמדה. אין צורך, אף לא לרגע קט, להשתמש בחשיבה לא שגרתית, לא לצורך ההבנה שלו, ולא כדי לנסות ולעמת אותו עם המציאות. בפרט קוסמת לי העובדה שלא צריך להשקיע שום מאמץ בכדי לפשט חומר די מסובך לתגובה סטנוגרפית שתאפשר לנהל עליו דיון באינטרנט. בקיצור, אין על חוק מרפי. אני בוחר חוק מרפי כאן ועכשיו! |
|
||||
|
||||
ממה שהבנתי מהלינק, כדי להבין את עקרון הסינכרוניות ולעמתו עם המציאות, לא צריך לקרוא פיזיה קוונטית או להשתמש בחשיבה לא שגרתיתית, וגם זה אני אומר מתוך נימוס בלבד. ועכשיו את הולכת מפה, ולא באה יותר בלובה בחיים שלה!! |
|
||||
|
||||
הופ, הנה זה מתחיל. אין ספק - קשת יודעת לעשות טלוויזיה. אין עליהם. |
|
||||
|
||||
בדיוק כמו חבר שלי צביקה. צביקה היה עושה כל שנה מילואים בביקעה. יושבים, מדברים. פעם תפס אותו רונן בזמן שהיו שומרים בש.ג., אמר לו, תגיד לי מה עם כל היחסות הזה. אז צביקה אמר לו אנרגיה זה מסה כפול משהו, ככה, פחות או יותר. רונן חשב על זה איזה חצי שעה, אחר כך אמר לו בסדר, אני פחות או יותר בעניינים של אנרגיה ומסה, אבל המכפלה הזאת - משהו פה נראה לי חשוד. לא מסתדר לי עם ניוטון בכלל. אז צביקה אמר לו, רונן, חביבי (ב' דגושה. גם השנייה), לפחות תן לזה מחשבה עד סוף השמירה. תבוא מחר בעליית משמר, תגיד לי כל היחסות זה חארטה, בסדר, אני אקבל את זה. הרי ידוע, הכל חארטה, רק הסביח אורגינל. (ולפני שתולים אותי בכיכר העיר - אפילו לשנייה, אפילו לשנייה אני לא משווה את רמת החשיבות והנכונות של החוקים. כל האמור לעיל הוא בסך הכל אילוסטרציה לזה שגם צביקה עושה מילואים, וגם הוא כמובן מאמין בחוק מרפי). |
|
||||
|
||||
מה שחשוד הוא לא רמת הסיבוך, אלא הצביעות שבהיתלות בתורות מדעיות מחד, ובהתכחשות לצורך בביסוס מדעי מאידך. זה כאילו שצביקה היה אומר - מה עם כל המרפי הזה? ואז רונן היה אומר לו: כל מה שעלול להשתבש ישתבש, וזה נובע מקריסת פונקציית הגל הקוואנטית בזנב הצ'ביצ'בי שלה. ואז צביקה היה שואל - מה זה מוכח מדעית? ואז רונן היה משיב לו: מה אתה צוחק עלי?? זה חוק מרפי, אי אפשר להוכיח את זה, זה תלוי רק בנקודת המבט הסובייקטיבית שלך. |
|
||||
|
||||
ראה, הבה ונסכים על כך שאבי עבודי דנן, לא רק שהוא צבוע כדבריך, הוא אפילו אידיוט מושלם. אני יודע זאת ממקורות מוסמכים. אבל יונג ופאולי, יצא להם להגיד איזה דבר טעם אחד או שניים בימי חייהם (פאולי, נדמה לי, אפילו זכה בפרס נובל לפיסיקה). לבוא ולהסיק מסקנות גורפות ונחרצות על איזשהוא רעיון שהם העלו אחרי שבילית כמה שעות עם לינק אינטרנטי כזה או אחר, זה אולי טיפונת מהיר מדי. למרות שהרעיון הזה בהחלט קשור למאמר שפתח כאן את הדיון, בחרתי שלא להזכיר אותו במאמר משתי סיבות: ראשית הוא רעיון איזוטרי יחסית לנושאים שהמאמר מתייחס אליהם ושנית חששתי שאיזכור שלו בכמה מילים אכן יהווה ניימדרופינג לא אחראי. מכיון שהעיקרון כן הוזכר באחת התגובות, הנחתי שלפחות לחלק מהקוראים יש הכרות מוקדמת עם הנושא והשתעשעתי בספקולציה מסויימת. עדיין אני חושב שהתפקיד האפשרי של תוכניות טלויזיה פופולריות כמייצרות של משהו דמוי תודעה אוניברסלית הוא נושא הרבה יותר מעניין לדיון מכל מה שהתפתח כאן. כפי שכבר ציינתי, אני לא חושב שצריך להתייחס לזה כמו אל חוק פיסיקלי שצריך להוכיח אותו במעבדה, אני חושב שהרבה יותר נכון להתייחס אליו כאל קרקע לחשיבה (ואני אומר זאת במלוא הצביעות). |
|
||||
|
||||
1. פרס נובל לא מקנה חסינות מאמירת שטויות. לא מתרשמים מתיאוריה בגלל הרזומה של ממציאיה. 2. לא הסקתי מסקנות גורפות ונחרצות על הרעיון של פאולי ויונג, אלא על התיאור שלו באתר ששלחת בתור תשובה לשאלה מהי סינכרוניסיטי. אם האתר משקף נאמנה את רעיונותיהם של פאולי ויונג, מסקנתי תקפה גם אליהם (לרעיונות): להג חסר משמעות. 3. אם "תודעה אוניברסלית" זה רעיונות או memes שצפים בעולם (או ברוב העולם, או בחלק מהעולם), יש מקום לדון בשאלה אם תכנית טלוויזיה פופולרית מייצרת או משפיעה על תודעה כזו. דומני שזה כבר נדון באייל. אין לשאלה זו דבר וחצי-דבר עם תורת הקוונטים או "אפקטים לא-לוקליים". תחיבת קוונטים לדיון כזה לא מוסיפה כבוד לדיון, לתורת הקוונטים, ולתוחב. |
|
||||
|
||||
לגבי הרזומה, אתה כמובן צודק. אבל כאשר אתה מביא כתגובה את המשפט ''מגוחכים במיוחד הם המבקרים הרבים המנופפים במינוחים מדעיים ברוב סמכותיות, בעודם מגלים לכל בעל הכשרה מדעית שאין להם שמץ מושג על משמעותם של מינוחים אלה.'' אתה למעשה פוסל דברים על סמך חוסר ההכשרה המדעית של אומריהם. נושא פרס הנובל הוזכר רק כדי להראות שפסילה מסוג זה לא תקפה כאן. יכול מאד להיות שניסוח שנראה לי מובן דורש הבהרות נוספות (למשל המשפט ''וכאשר לעובדה זו יש משמעות'' בתגובה קודמת). אם הנושא מסקרן אותך, אתה מוזמן לפנות לחליפת המכתבים המקורית בין יונג לפאולי. כשלעצמי, אני רץ לקנות קצת אבקת חלב, בית המרקחת אצלי בשכונה מוכר עכשיו רמדיה במבצע, לא להאמין כמה שזה זול. |
|
||||
|
||||
''אתה למעשה פוסל דברים על סמך חוסר ההכשרה המדעית של אומריהם'' - אינני עושה זאת כלל. את ההערכה שלי לגבי הבנתם את המושגים אני מבסס על דבריהם, ולא על קורות חייהם (זה עובד בשני הכיוונים). |
|
||||
|
||||
תוכניות טלויזיה וכל מידע ורעיון וכמובן מעשה שמישהו עושה משפיע בעולם...יש קשר לא ברור בין כולנו והתוצאות משפיעות אם נדע ואם נרצה או לא. יש גם כאלה שמשפרים את מצבנו בלי שנדע ונעריך... |
|
||||
|
||||
אתה מוכן להסביר את השורה האחרונה שלך (שסביר להניח שהתגובה של דובי מעלי התייחסה אליה?) |
|
||||
|
||||
אני אפילו אשמח: הסרטון "מה מטריף את לובה" |
|
||||
|
||||
והרבה יותר. יש משהו "מאתגר" בלומר שאי-הלוקליות (שאיני מקבלה) בתודעה היונגיאנית קשורה לאי-הלוקליות (השונה לגמרי) במכניקת הקוונטים? מה בדיוק מאתגר בזה? מאיזו זווית ראייה אחרת זה גורם לך לחשוב? |
|
||||
|
||||
אם אפשר, אני מעדיף הסבר על synchronicity בלי קוונטים: אולי הסיפור הספקני ב- שמפנה אל: וגם ההסבר הנחמד הבא: |
|
||||
|
||||
אלו באמת הסברים יותר ברורים. תמיד יהיו רבים שיאמינו שמטבע לא יכול בשום אופן ליפול על ''עץ'' עשרים פעמים ברציפות בלי שתהייה לזה ''סיבה'', במיוחד כשבמקום מטבע יש איזה צירוף מקרים בעל משמעות אישית, או משמעות אישית דחוקה. הניסיון לבחוש את העקרונות הערטילאיים של יונג עם מכניקת הקוונטים הוא פתטי כשם שהוא צפוי. |
|
||||
|
||||
מסכים. ובכל זאת צירופי מקרים הם דבר חשוב, מפני ש(גם) כך מתקדם המדע: מישהו שם לב לכך ששני אירועים לכאורה בלתי קשורים נוטים לקרות יחד, ומחליט לבדוק את העניין לעומק באופן מסודר. מצד שני, אני לא יכול לחשוב על דרך לבדוק באופן מדעי אם synchronicity היא תופעה קיימת. |
|
||||
|
||||
הבוקר קמתי,וזמזמתי/שרתי את "ולנטינו" 1 הנשכח תוך כדי שטיפת כלים. שעה אח"כ השיר היה ברדיו. במקרה הזה ההסבר ברור. בזמן האחרון NMC גאה להציג: אוסף נוסטלגי של "שוקולד מנטה מסטיק",ומשמיעים גם דוגמיות מ"נוח","בוא בוא בוא עוד היום" וגם מ"ולנטינו". הוא פשוט נדבק אלי וגם אל עורכי התוכניות המוסיקליות. 1"נסיך החלומות" (ולנטינו) הוא שיר אבבא טיפוסי במובן האפוקסי של המילה. לטובת קוראי האייל אני מצטט כאן את השורות החזקות בשיר: ולנטינו, ולנטינו מי היה מאמין שהיית פשוט, שהיית תמים, ולנטינו. שהיית בן אוהב של אמא וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות. |
|
||||
|
||||
ולמי שלא יודע את כל המילים (כמוני): http://www.mp3music.co.il/Text.asp?ID=4200 |
|
||||
|
||||
אבל "ולנטינו" לא מושמע בפרסומת לאוסף של שמ"מ! ולא בכדי, שהרי לא שמ"מ שרו אותו, כי אם גלי עטרי, כפי שמעיד גם הלינק של האייל שמחבב את סמילי (הניק נתקע). אז יונג ופאולי כן צדקו? או שמא שמ"מ נוטה ליצור קשרים סינאפטיים עם גלי עטרי, גם אצל אלמוניים ארסיים וגם אצל עורכים מוזיקליים? |
|
||||
|
||||
קשרים סינאפטיים? תבדוק במומה על גלי עטרי ותראה שאצלם ברשימת אמנים דומים מופיעה ירדנה ארזי:) בכל אופן אתה צודק,ואין לי ממש הסבר2 אפילו גיליתי שהאוסף יצא כנראה בהד ארצי,אז למה שמעתי: NMC? 1 הכותרת היא מחווה לירח הדבש שלך (מה,התנזרת מהאייל?) לבצל שאתה מאכיל אותי ולנושא המאמר. 2 הסבר קלוש:בפרסומת הם יוצרים מה שקרוי מחרוזת. נסה לשיר את "זה טוב זה טוב" של שמ"מ,וכשאתה מגיע ל-אם הוא יודע לאהוב זה טוב זה טוב המשך באופן מחרוזתי אל:איך כבשת בסערה את היבשת,נסיך החלומות של כל אישה. הולך מצוין,לא? |
|
||||
|
||||
לגבי הקישור שעשית בסעיף 2 - אכן, שני השירים גזורים באותה נוסחה פופית 1. בכל אופן, הקישור הזה יימצא רלוונטי בעיקר אם יקראו לך לתקלט במסיבה עברית בדגש סבנטיז. 1 אבל "זה טוב זה טוב" הוא שיר הרבה יותר מוצלח. |
|
||||
|
||||
בטח שיש לי את כל התשובות, אבל רק לשאלות הלא נכונות (לגבי השאר - יוק). השמועות אומרות שיש סיכוי רב יותר (בהרבה) להרטב מגשם ושמטריה תוכל לעזור לך, מאשר שתהיה נוכח בפיגוע ושקפל''ד יוכל לעזור לך. ג. במקרה של גלגל''צ הסיכוי הוא לא עצום, הוא ודאי. ודאי יותר מהסיכוי לגודווין, גשם ופיגוע ביחד. |
|
||||
|
||||
מטריה הידראולית? אתה כ"כ מיושן: |
|
||||
|
||||
נראה כמו דרך בטוחה למות מהרעלת פחמן דו חמצני (ולהשאר יבש תוך כדי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |