 |
אמא, תקני לי מטאטא חדש! | 137 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לפני מספר שנים, עם יציאת הספר בעברית, זכיתי לעונג של פגישת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על המשכיו. בלב דואב ובנימה מתנצלת, נאלצתי לדווח למתענינים שהספרים פשוט "לא משהו". זמן רב לאחר מכן, נקלעה לדרכי מהדורה אנגלית של היצירה, ושמחתי לשנות את דעתי, על אף שרושם ראשוני לעולם נשאר. אבל בכל זאת, תסבירו לי מה לעזאזל יכול להחשב לתירוץ של התרגום העברי הבא: (באנגלית:) "It's almost as bad as being drunk" (ובעברית:)"What's so bad about being drunk?" "Ask a glass of water." "זה כמעט נורא כמו להיות שיכור." "מה כל כך רע בלהיות שיכור?" "שאל כוס מים." מה??? מה עוד אתם רוצים??? חסרה בעברית המילה "שתוי"?!? דוגמא היסטורית זו משקפת, לדעתי, את הרמה הכוללת של התרגום העברי בעת האחרונה. מה קרה לסופרים המבריקים של העבר הלא כל רחוק, שחילטרו בתרגום ברמה מדהימה? התרגום העברי הישן של "שלושה בסירה אחת", לאלה מבינכם שנתקלו בו, מתעלה גם על הגרסה האנגלית, בעוד שהוצאות הספרים החדשות ("אופוס", למשל, בלי להזכיר שמות) מתדרדרות מספר לספר. אגב, לא כל התרגומים הם על הפנים. ספרי טרי פראצ'ט שיוצאים לאור לאחרונה בקצב של קטר לא נופלים בגרסה העברית מהגרסה האנגלית (ברוב המקרים). אבל במקרה של שאר המתרגמים (גם בקולנוע. רק אל תזכירו לידי את התרגום בקולנוע...), ממש נראה כאילו שהם פשוט לא מבינים את מה שהם מתרגמים. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חכה שעוד תגיע לספר השלישי ותגלה ש-Butterbeer תורגם ל_בירצפת_ :-/ מסתבר שיש גם מתכון לבירה הזו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם קוראת עכשיו את הגרסה האנגלית וגם קראתי את הגירסה העיברית, ברור שבאנגלית זה יותר טוב אבל גם התרגום לא נופל מהמקור, גם לו יש את הקסם ואת החן ואני חושבת שאתה סתם מגזים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה טוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שבגרסה האמריקאית נכתב "אבן המכשפים" רק בגלל שזה יותר קולי, באיזשהו מובן, מ"אבן הפילוסופים", כנוסח המקורי המילולי? הייתכן שלא השיקולים נשגבו מבינתך, טל, אלא בינתך היא שנשגבה מהשיקולים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו קסום וחמקמק בגישה הבריטית לפנטסיה -ק''ס לואיס, הסדרה המוזכרת כאן, לורד דונסאני, וגם ''ההוביט'', הם דוגמאות לסיפורים נהדרים שמעלים זכרונות קסומים ומתקתקים בלב השומע אותם - בעוד שמעבר לאוקיינוס, באמריקה, לא רוברט ג'ורדן ולא מרגרט וייז ולא דייויד אדינגס ובעצם אף סופר פנטסיה מודרני לא מסוגלים לספר סיפורים כה יפים וכובשים. האמריקנים עושים רושם מקצועני מדי, מנותק מדי, מסובך מדי אפילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צירוף מקרים משעשע למדי הביא לכך שבדיוק בימים אלו אני מסיים את הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, בשפת המקור (ובגרסה האנגלית, ולא האמריקאית). הספר, אכן, משובח, אך קשה לי להגיד שהוא מתעלה לרמתה של סדרת נרניה: למרות שרולינג היא בעלת דמיון מפותח, היא לא מצליחה לעצור את נשימתי. יכולות הכתיבה שלה לא משתוות לאלו של לואיס, למרות שהעלילה, העולם והדמויות מוצלחים כולם. דבר נוסף שמפריע לי בספר הוא מידת האכזריות הטמונה בו - הארי פוטר חוזר ונתקל באנשים _רעים_, שמרביצים לו, מנסים להרוג אותו ובכלל יורדים לחייו. נכון, בהרבה ספרי ילדים יש אנשים רעים, אבל שם הם התגלמות-הרשע-המוחלט (כמו המכשפה מנרניה), או סתם מטופשים. בכל מקרה, הנימה מפויסת יותר. כשחבר לספסל הלימודים יורה עקיצה בפוטר, זה _כואב_. לא ברור לי למה הדבר מציק לי כ"כ, כיוון שאני נתקל בו בספרי מבוגרים כל הזמן, אבל הוא ממש פוגעם בהנאתי. הספר אכזרי, ואני לא רגיל לקרוא ספרי ילדים אכזריים. נ.ב. - הייתי מדוכא מאוד לגלות שהארוחות המדהימות המתוארות בספר בעיקר משאירות אותי עם כאב בטן: "איך, לעזאזאל, הם יכולים לאכול כל כך הרבה ועוד לישון אח"כ?!?". אין ספק שיש יתרונות מסוימים לילדים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שלא קראתי את "הארי פוטר" (אני מקום54 ברשימת ההשאלה בין החברים שלי) הכתסה ,כמו כל שאר הכתבות והשיחות על הנושא הזכירה לי שני סיפורים בעלי מוטיב עלילתי דומה. "בית ספר למכשפות"-סיפור בהמשכים שכתבה אפי אונגר (שנרצחה בפיגוע ירי לפני שלוש שנים) וסיפר על בית למכשפות שמזכיר מאד את זה של הארי פוטר. הסיפור התפרסם בעיתון הילדים בעל השם הלא צפוי "ילדים" (אני חושב שהוא כבר החליף בעלות ונקרא "סוכריות"). אין סיכוי שרולינג הכירה. מה שיותר מעניין הוא ספר בריטי שאינני מצליח להיזכר בשמו. גם שם מסופר על מכשפים רגילים המסתובבים ביננו גם שם הגיבורים (אח ואחות) מאבדים את הוריהם בתאונה ומאומצים. ההשוואה מענינת למרות שמספיקים לי הפרקים המעטים שקראתי מהארי פוטק כדי לקבוע שהוא הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אין לי פתרון טוב (הבעיה לא הופיעה בספר הראשון, ולכן אינני יודע במה יבחרו המתרגמים לעברית). איך הייתם מתרגמים "Spellotape"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המשמעות של המילה במקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלוטייפ קסום (חזק במיוחד, וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה - די מתבקש, למעשה. חשבתי גם על ''הוקוס דבוקוס'' (קרא במשקל ''הוקוס פוקוס'', כמובן) - קלוש ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה היא לא לסלוטיפ מחוזק בקסם אלא בקסם שיוצר סלוטייפ\סלוטייפ שהוא קסם, הייתי אומר משהו כמו קסמדביק או סלילחש (על בסיס סליל סלוטיפ)(די צולע, האמת :) ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה לנייר דבק מכושף | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אנחנו *יודעים*, אבל אי אפשר לכתוב "נייר דבק מכושף". צריך תרגום מתאים ויצירתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי "דבקדברא" de've'kadabra די בסדר, לא?למרות שלמעלה היו יותר טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן, כשביקשתי ממישהו במשרד לידי נייר דבק הוא הושיט לי חפיסת ''פוסט איט''. זה גם היה הקונסנזוס בסקר קצר בין מכרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייר כשׂף! קסלוטייפ וכמובן (איך לא חשבם על זה?): נייר דבקסם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מסתבר ששלטונות דרום קרולינה לא ממש אוהבים את הספר - הם החליטו לאסור על החזקתו בספריות של בתי הספר שם, משום שהוא מעודד שטניזם - כלומר, מדברים בו על מכשפות וקסמים. גם באורגון בודקים את הנושא בימינו. אחח... אין כמו חופש הדיבור של אמריקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה המרכזית לכך, אני משער, היא שאני כבר לא ילד. משום כך העלילה הפשוטה להפליא לא "מדליקה" אותי. והדמויות. אוי, הדמויות!! הן פשוט סטריאוטופים: הארי- הוא כל-כך צנוע ומוצלח שבא למות. "הגיבור הצנוע המושלם", כמו שכתוב על עטיפת הספר. האחים ויזלי- קונדסונים כאלה, שבא למות!! הרמיוני- החנונית הממוצעת, טובת הלב, שמופיעה בספרים כה רבים. מלפוי- "הילד הרע" הממוצע, לא פחות ולא יותר. כמו תמיד, יש לו את העוזרים הבריונים והטפשים. בקיצור, השבלוניות חוצה גבולות. אבל, כפי שכתבתי, סביר להניח שאני חושב כך בגלל גילי. מה שמעניין הוא שאנשים רבים בגילי, וגם בוגרים ממני, מוצאים אותו מדהים ומרתק. אבל בכל זאת אלו ספרים טובים, ואני מצפה (לא בקוצר רוח) לקרוא את הבא בסדרה. טוב נו, כן בקוצר רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמויות אכן שבלוניות (עם חריגות קלות: הרמיון, למשל, נדמתה כנודניקית חסרת תקנה לפני שנתגלתה דמותה האמיתית). אבל מה שמרתק בספרים הללו, לדעתי – בעיקר ילדים, אבל גם מבוגרים – הן הפניות המפתיעות בעלילה. עובדתית, בניגוד לספרים רבים אחרים (למבוגרים וגם לילדים), לא הצלחתי לנחש, בספרים הללו, את מרבית הפניות בעלילה. ובמידה מסויימת, זה הופך את הספרים ל- page-turners, אותו סוג נדיר של ספרים שפשוט קשה להניח מהיד לפני שתסיים לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה קצת עולה מדבריך, וכך אני תופס את הדברים. האם הוא יותר מתאים לדמות את ספריה של רולינג לשר הטבעות, שתפס כל-כך הרבה אנשים, או לרם אורן או ג'ון גרישם. אני הייתי הולך עם האפשרות השנייה. אתה כתבת את המאמר על ספריו של גרישם? (אני לא בטוח). page turner לילדים? בכל אופן, בספריה של רולינג יש אותה נוסחה בכל הספרים, וזה די מגעיל (או מגוחך). לוקחים את הארי, לוקחים מישהו שמנסה להרוג אותו, שמים קצת צחוקים וקסם באמצע, בסוף הכל טוב, ומקבלים ספר שנמכר במליוני עותקים? אין שינוי. מעניין עוד כמהספרים יכולים להיכתב באותה נוסחה, ולשמור על פופולריות כה רבה. או שהספרים ישתנו. אני חייב לומר שמחשבה זו מגרה אותי מאוד. נגיד אחרי שהיא תכתוב עוד 7 ספרי הארי פוטר בבית-הספר, והוא כבר יתבגר. אולי נקבל אז גם ספרים "בוגרים", ולא ספרי ילדים. זה יכול להיות מעולה, בהתחשב ביכולת הכתיבה של רולינג וכו'. עם כי, למרות כל מה שאמרתי, יש בו איכויות של ואני די אוהב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני כתבתי על גרישם. השבלונה אכן זהה, ומבחינה זו ספרי פוטר אכן דומים יותר לגרישם (את אורן לא קראתי) מאשר לטולקין. אלא שהתוכן הנוצק לתוך השבלונה שונה באופן מספק. הרעיון של דמות מתבגרת יחד עם קהל קוראיה הוא באמת יפה. מעניין אם זה באמת יקרה; אני בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארי פוטר הוא כבר לא כל כך ספר של ילדים... והסוף הוא גם לא כל כך טוב... (למרות שבסוף הם בטח יהיו כאלה). אולי הספר הראשון הוא ספר ''ילדותי'', אבל ככל שהארי מתבגר גם הספרים מתבגרים יחד איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה ספר שכיף לקרוא אותו, אבל לא נראה לי שהוא ישאר בתור ספר אגדי ונערץ לאורך שנים (כמו טולקין למשל), לפחות הסופרת נהיתה עשירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאתם מברברים יותר מדי! זה אחלה ספרים, קראתי אותם שלוש וחצי פעמים (ואני אקרא עוד), ואני מצפה בקוצר רוח לספר השלישי! (שלאנדבר על הרביעי...)! דומה לג'ון גרישם, שבלוני\לא שבלוני למי אכפת? אם הייתם יותר מתרכזים בלהנות מהספר ופחות מלהתפלסף עליו, תאמינו לי שהייתם מאוד נהנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שרחלי צודקת מרב ניתוחים ספרותיים כבר לא רואים את הספר -אגב זה לא משנה שהתבנית היא אותה תבנית אחרי הכל התבנית היא זהה פחות או יותר בכל ספורי הפנטזיה -יותר משנה התוכן ומה שבאמת הופך ספר למלהיב ומרתק זו המקוריות של היוצר -שזה דבר שלא גדל על עצים בתחום הפנטזיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבתי הם בפירוש לא ניתוח ספרותי, אלא דברים שמאוד מציקים לי בספר, ולכן פוגעים בהנאתי ממנו. אם ספר הוא שבלוני, לא מציאותי ובנוי לפי נוסחה, למה שאהנה ממנו? כל מה שכתבתי נוגע להנאה, ולא להתפלספות או שטויות. לא. אין שום נוסחה לספרי פנטסיה, ואין לי שום מושג מאיפה המצאת את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את הסרט עם בני ובתי ויצאנו ממנו בהרשמים מעורבים. שניהם טוענים שהסרט היה שונה ממה שהם דמיינו בקריאה, וכמובן שהספר עולה על הסרט. הפירסומות והקדימונים בטלויזיה ובאינטרנט מציגים מצג שווא על הסרט שמצטייר טוב יותר ממה שהוא באמת. (נו טוב, זה נכון כמעט לכל סרט). אכזבה מסוימת באה מהמשחק הפלקטי של רוב הדמויות. הביקורת החריפה ביותר היא על העלילה. מי שלא קרא את הספר לא יבין הרבה מהעלילה משום שהסרט קופץ מאפיזודה לאפיזודה ללא הסבר ממשי ולא נותן הרגשת המשכיות ושיכות. לטעמם, אלאן ריקמאן המשחק את סנייפ, היה המשכנע ביותר, וכמובן דניאל רדקליף המשחק את הארי פוטר חמוד מאד, אם כי יש פער בינו לבין דמותו שבספר. אני יכול להוסיף שהביקורת אהבה את רובי קולטריין, הוא האגריד, והוא אכן חמוד אבל כמי שזוכר אותו מסרטים אחרים, לא יכולתי להשתחרר ממה שאני זוכר. בכלל, בדומה לספר שמנצל באופן די סכמתי כל טריק מחוברת " הנחיות לכתיבת ספרות ילדים", כך גם הסרט מרגיש כאילו הוא נעשה על ידי וועדה וחסר קוהרנטיות מסוימת. למשל, מגי סמיט בתור פרופסור מק'גונגאל היא אותה בתולה זקנה, שמרנית, חסודה וצפודה אך בעלת לב טוב וקומץ שובבות - תפקיד אותו גילמה בסרטים רבים, החל מ-A Room with a View ועד Tea with Mussolini. בכלל , השתדלות היתר המופגנת בריבוי השמות הגדולים, כולל ג'ון קליז כרוח של ניק-כמעט-חסר-הראש, מעייפת במקצת. זה לא סרט גרוע יותר מהתוצר הסטנדרטי של עולם הכסף ואני משער שחובבי הסידרה ילכו לראות את הסרט בכל מיקרה. אבל, כמו בכל סרט שנעשה על פי ספר, את הסיכון הם יקחו על עצמם. במיוחד בסרט שניסה לדחוס למעלה משלוש מאות עמודים לכשעתיים וחצי( מעניין מה יעשו מהספר הרביעי בן 750 העמודים), וכשכל אמירתו של הסרט נוטפת ממיסחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בקשר להרגשה השונה, אבל החברה ב"עין-הדג" טוענים שהסרט עוקב מילה במילה אחרי הספר, אולי זה מה שקורה כשהולכים יותר מדי By the book... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמועה הנוכחית מדברת על הפקת הספר הרביעי כשני סרטים (4 א' ו- 4 ב'). הגיוני, אם נתחשב בכך ש(א) הם לא ירצו לאבד את המומנטום ו(ב) לא סביר שגב' רולינג תספיק לייצר את 3 הכרכים העתידיים כך שישמר קצב של סרט-כל-שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המומנטום של סרט כל שנה הוא בעיקר בגלל הקצב הטבעי של הגדילה של הילדים. בעוד שכל ספר הוא שנה מחייו של הארי, לסרט לוקח יותר זמן. (ובסרט הראשון התחלף הקול של השחקן והם הביאו שחקן מחליף לקול של הארי!), לכן אולי לא תהיה להם ברירה אלא להחליף שחקן. אולי גם ימאס לכולם מהילד הקוסם ומההעתקה של הספרים באופן מדויק כל כך (איזה סיכוי יש לזה? אולי פרומיל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גר בארה"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת שאני שוכב במיטתי, הבריק לי במוח רעיון לתרגום של Diagon Alley: מבוא רך. את Nucturn Alley אפשר לתרגם, בהתאם, ל"מבוא אס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה ממה אתה מתלהב. הספר לא גרוע במיוחד, אבל גם לא טוב. העולם של הקוסמים הוא סתם חיקוי עלוב של העולם האמיתי עם כמה קסמים לא מוצלחים. קראתי כבר את הספרים האחרים, לכן אני נותנת ציון של לא רע ולא טוב. אם הייתי צריכה לתת ניקוד רק לספר הראשון, הניקוד היה הולך להיות רע מאוד. בין התכונות היחידות של הספר שהן כן מוצלחות זה שקשה לך להפסיק אחרי שאתה מתחיל לקרוא. זו תכונה חשובה באמת שלא לכל הספרים יש אותה. ספר כמו שר הטבעות אפשר להבין איך קשה להפסיק לקרוא אותו. הוא פשוט ספר מעולה. לשר הטבעות יש הרבה יותר רקע מלהארי פוטר. טולקין באמת המציא עולם ולא חיקה את העולם האמיתי והוסיף כמה דברים. לדמויות בשר הטבעות יש יתרונות וחסרונות, לא כמו בהארי פוטר שיש דמויות מוצלחות עם טונות של יתרונות, ודמויות בלי שום יתרונות. דווקא הסרט של הארי פוטר לא רע יותר מידי יחסית לספר. הסרט דווקא עזר לי להבין כמה דברים. אבל גם איך שהדמויות נראות בסרט ממש שונה מהספר. למשל, זה לא שאפשר למצוא מישהו שיש לו אף באורך של בערך שליש מטר עם חצ'קונים, אבל הם יכלו לשים לרון תחפושת. אולי הסיבה שהסרט של הארי פוטר לא גרוע בהרבה מהספר היא שבספר אין יותר מידי דמיון בפנים מראש. בסרט יש כמות מוגבלות של דמיון שאפשר להכניס, לא כמו בספר. הספר של הארי פוטר הכניס אפילו פחות דמיון מהמגבלות שיש בסרט. גם זה בניגוד לשר הטבעות, כמו שרשמתי בתגובה שם תגובה 109862. לסיכום, לדעתי אין ממה להתלהב בהארי פוטר. זה לא ספר מוצלח במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את (את, נכון?) חושבת שעולם הקוסמים צריך להיות שונה מהעולם האמיתי? קחי את הספרים של פראטצ'ט, למשל - העולם שלו הוא פשוט פארודיה על העולם שלנו. זה לא רע - זה מה שכל כך מצחיק בספרים שלו. הארי פוטר *אמור* לחיות בעולם שדומה מאוד לעולם שלנו. זה לא משהו נגדו, זה פשוט טבעו של הספר. למעשה, אם היית לומדת בפנימיה בריטית, העולם של הארי פוטר היה מוכר לך באופן אינטימי. זה בכוונה. לגבי הדמויות בסרט - טוב, האגריד צריך להיות וכמה וכמה ראשים יותר גבוה ממה שעשו אותו. זה פשוט יראה רע על המסך. כך גם רון - אין שום סיבה להראות ילד מכוער יתר על המידה. זה לא היה תורם דבר לסרט. סרט חביב, סדרת ספרים טובה למדי, אני אמור לראות את הסרט השני בסופ"ש, והמודעות של הסרט מעצבנות אותי, כי כתוב שם "דובי" כל הזמן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם הקוסמים לא צריך להיות שונה, אבל זה היה יותר מעניין לו הוא היה שונה. אם זה טבעו של הספר - טבעו של הספר לא מוצא חן בעיני. לגבי הדמויות בסרט, לדעתי הם היו צריכים לעשות אותם לפי תיאור הדמויות בספר. הם עושים סרט על הספר ולא ממציאים משהו משל עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ספרים, בהם עולם הקוסמים שונה מהותית מעולמנו שלנו. ספריו של טולקין הם דוגמא קיצונית לעולם "אחר" מפורט להפליא. דוגמאות אחרות לעולמות "אחרים" של קוסמים: סדרת "הקוסם מארץ ים" של לה-גווין, "עולם הדיסק" של פראצ'ט, "טאראן הנודד" של לויד אלכסנדר, ועוד. יש ספרים אחרים, בהם עולם הקוסמים הוא עולמנו-אנו, או שהגיבורים בו מגיעים ישירות מעולמנו. "הארי פוטר" הוא דוגמא אחת. ציינתי את סדרת "נרניה" של ק.ס. לואיס כדוגמא שניה (האם קראת סדרה זו?). דוגמא שלישית הם כל סיפורי המיתולוגיה השונים, כגון אגדות המלך ארתור (עם מרלין הקוסם). אני מניח שישנן דוגמאות נוספות, אם כי איני מצליח להזכר באף אחת כרגע. בכל מקרה, סדרות בהם הקסם מתרחש בעולם שלנו צריכות להתמודד עם בעיה קלה: הקוראים מכירים את העולם שלנו, אך הם לא נתקלו מעולם בקסמים. במקרה של פוטר, ההסבר נובע מכך שהקוסמים מסתירים מאיתנו את מה שבאמת קורה סביבנו. במקרה של נרניה, עולם הקסם קיים, וניתן לעבור ממנו לעולם שלנו ובחזרה (דרך ארון בגדים, למשל, או תמונה של ספינה, או טבעות מיוחדות). בספרים אחרים עולם הקסמים הוא עולמנו שלנו לפני שנים רבות, או בעוד שנים רבות. בכל מקרה, מה שאני מנסה לטעון כאן - העולם בו מתרחשת העלילה הוא רק תירוץ; רק חלק קטן ממכלול. העובדה שספריו של טולקין מתרחשים בעולם אחר, מומצא, מפורט להפליא לא היא שהופכת את ספריו לטובים. ראי את סדרת ספרי DragonLance - עולם מומצא, מפורט לפרטי פרטים, ובו מתרחשות העלילות של עשרות ספרים שונים עם מאות גיבורים שונים; למעשה, כמות המידע הזמין על עולם מומצא זה גדולה בהרבה, כך נדמה לי, מכמות המידע הזמין לגבי עולמו של טולקין. ובכל זאת, מעטים הספרים בעולם DragonLance שראוי להתייחס אליהם כספרות פנטזיה טובה, ומעטים האנשים הטוענים כי חלק מספרי DragonLance טובים מספרי "שר הטבעות". מה שהופך ספר פנטזיה לספר טוב אינו מידת הפירוט של העולם, או הקשר שלו לעולם האמיתי, אלא איכות העלילה, ואיכות הכתיבה של הסופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר שכותב הרבה פנטזיה בת זמננו הוא טרי ברוקס, אם אתה מחפש דוגמאות. אהבתי את !Kingsom for sale - sold שלו, אבל לא אהבתי הרבה אחרים. מצד שני, אני לא במיוחד מחבב ConFan, ככה שאני לא דוגמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי חלק מספרי סדרת נרניה, ולפי דעתי זו סידרה די מוצלחת. החיסרון של הסידרה הוא שיש לה ארבעה גיבורים. הם מנסים להתפרש מידי הרבה ובסוף לא נותנים תמונה שלמה על אף אחד מהגיבורים. אני מסכימה עם מה שכתבת, שהעולם המומצא אכן לא הופך את ספריו של טולקין לטובים כל כך, אלא העלילה, ההומור שיש בספר, הגיבורים, ועוד דברים רבים אחרים. זה שיש עולם מומצא רק עוזר לעלילה, אבל באמת לא הופך את הספר למוצלח בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יודעים על פיטר ולוסי הרבה יותר מאשר על סוזן ואדמונד שמתבהמים בהמשך הסדרה. בכל אופן, בניגוד לסדרת הארי פוטר, סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים. 'אחיינו של הקוסם' ו'הקרב האחרון' אינם עוסקים בילדים כלל, להוציא הופעתם בסוף הספר האחרון. הארץ התיכונה של טולקין הרבה יותר מפותחת מנארניה, ולו בשל התרבויות השלמות שהמציא יש מאין הלינגוויסט הזקן. לואיס התמקד יותר בתוכן המוסרי (הנוצרי) של נארניה, ולא הזיז לו שכולם ידברו אנגלית לונדונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להזכיר שגם ''כס הכסף'' לא עוסק בארבעת הגיבורים המקוריים של ''האריה המכשפה וארון הבגדים'', ו''המסע בדורך השחר'' הוא כבר בלי פיטר וסוזאן, ועם יוסטס שנשאר ל''מסע בדורך השחר''. גם ''הסוס ונערו'' הוא בעל שני גיבורים מובהקים - שסטה (קור) וארוויס, כאשר מלכי נרניה תופסים תפקיד לא משמעותי בסיפור זה. מכל מקום, אני מסכים עם הקביעה ''סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקיראו על כך אחרי תגובה 121292 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמינה. אולי באמת ניהנת מהספר אבל אתה לא כותב נכון את המילים כמו קווידיץ' אולי קצת קשה לך אבל כאוהבת מושבעת של הארי פוטר אני מאוד מיתייחסת לטעויות ואני גם חושבת שאם הייתה קורא את הארי פוטר יותר צפעם אחת היית מבין שזה דרסלי ולא דורסלי חחחחח טוב אז אני מקווה שתתקן בתודה אירנה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נותן את התשובה הנכונה, אבל טל יגער בי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על האיחור הרב, אבל מהי "אקסיומת וישנא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האקסיומה היא שבכל תגובה שבה מישהו מתקן שגיאה, בדרך כלל שגיאת כתיב, של מישהו אחר, תיפול שגיאה אחת לפחוצ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חלק מחוקי מרפי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנה, לו וישנא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו שמכנה עצמו גבריאל טוען שהוא פרץ למחשבי ההוצאה לאור וגנב עותק של "הארי פוטר והמוות הקדוש" (או איך שלא תתרגמו את השם) ומפרסם את הסוף של הספר. התירוץ שלו מזכיר את הדתיים והשמרנים (ונציגם הישראלי, אחד אורי פז) שקילקלו את הסרט "מליון דולר בייבי": אני עושה את מה שהאפיפיור אמר, שהארי פוטר מוביל את הצעירים לאמונה נאו-פגנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שפעם, בימים נטולי אי-מיול ו-VOD, כשחצי מדינה התמכרה ל"טווין פיקס", היה נורא דחוף ל"העיר" לגלות מי רצח את לורה פאלמר. לא סלחתי ולא שכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה האנגרית הזאת "טווין פיקס", כשאפשר להגיד "גבעתיים"?1 __ 1 והמהדרין אומרים "הרצליה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ''האחיות פיק''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |