לא מזמן נולד האדם השישה־מילארד על פני כדור־הארץ. סופרים מכל רחבי העולם כתבו לו מכתבים, התקשורת עלצה סביב האייטם הקליל והמשמח, וכלם נהיו אופטימיים: יש שישה־מילארד בני־אדם בעולם! מה יכול להיות יותר טוב מזה? איש מבין כל יוצרי ההמולה הנ"ל לא עצר לשאול - באילו נסיבות ימות האדם השישה־מיליארד על כדור הארץ? באיזה מצב יהיה כדור הארץ? שישה־מיליארד בני־אדם צריכים לאכול היום. שישה־מיליארד בני־אדם זקוקים לתרופות, לשרותים סניטריים, לחשמל, לדלק, למים, לאוויר נקי. כמה מתוכנו מקבלים באמת את כל אלה? כוכב־הלכת שלנו, כנראה, לא יוכל לתמוך בכמות כזו של בני־אדם לאורך זמן. הרי כבר עכשיו אנחנו מחסלים את המשאבים הטבעיים שלנו במהירות, מזהמים את הסביבה, משנים את האקלים ומכחידים מספרים עצומים של מיני בעלי־חיים וצמחים מידי שנה.
האנרגיה האטומית, כמו כל מקור כוח אחר שקיווינו לנצל, הוכיחה את עצמה כבלתי־בטוחה. אסור לנו לאפשר לעולם כולו לעבור לשימוש בה, שכן היא מסכנת את כל בני־האדם הקרובים אליה. אסון צ'רנוביל כבר אינו תקרית בודדה. התקלה בכור האטומי ביפן היא רק סימן אזהרה, המעיד שאסונות כמו האסון הסובייטי יכולים לקרות גם במדינות שנמצאות בראש החץ של הטכנולוגיה האנושית, ועוד לא דיברנו על מה שעשוי לקרות בעוד פחות משלושה חודשים, כשבאג אלפיים יכה בנו. אין בידינו, אם כן, משאבים בטוחים וארוכי־טווח לאספקת החשמל הדרוש לקיום המין האנושי במצב צריכת האנרגיה שלו כיום. אך בעיית האוכלוסין העולמית היא דווקא הכי קשה במקומות בהם אין שימוש כמעט בחשמל ובדלק - העולם השלישי מהווה מקור עיקרי לכמויות האנשים הנוספות לעולמנו כל יום.
העובדה שקצב הריבוי הטבעי הוא הגדול ביותר דווקא בקרב שכבות ומדינות נחשלות הופכת את פיצוץ האוכלוסין האנושי הזה לחמור עוד יותר. רבים מאוד מבני מחזורו של האדם השישה־מיליארד יעברו את חייהם בעוני מרוד, רעבים ללחם ולעתים אף חסרי קורת גג. האיש השישה־מיליארד עשוי לגלות יום אחד שהוא הפך לסמל - לא סמל לאופטימיות, אלא דווקא סמל לסבל, שכן פיצוץ האוכלוסין הזה גורם, יותר מכל, לכמויות אדירות של סבל אנושי. שישה־מיליארד הוא פשוט עוד קו אדום שעברנו בדרך להשמדת התרבות האנושית.
גם בארץ הבעיה דומה - שתי השכבות החלשות ביותר בחברה - החרדים והערבים - נאבקות ביניהן על הבכורה בקצב הריבוי הטבעי. כרגיל, אצלנו, גם הבעיה הזו מקבלת גוון פוליטי, וזאת כאשר הימין הקיצוני מכנה את גידול־האוכלוסין הערבי "הבעיה הדמוגרפית", ומעודד ומשבח את גידול־האוכלוסין החרדי כפתרון לאותה בעיה. בישראל, בעלת השטחים המצומצמים והמשאבים המדולדלים (באמת עוד לא דיברנו על מים), הגברת הריבוי הטבעי בוודאי שאינה פתרון לדבר.
אז מה נותר לנו לעשות? השאלה העומדת בפנינו הינה שאלת אתית - האם העולם צריך לאמץ את הגישה הסינית, המגבילה את הילודה לילד אחד לכל זוג, וגוזרת עונשים על המפרים את החוק? הדילמה הינה ברורה - איסור שכזה מנוגד לכמה וכמה מזכויות האדם הבסיסיות: הזכות לחרות, הזכות על גופו של אדם, הזכות לחופש דת, וגם זכות שבדרך־כלל נראית מובנת מאליה - הזכות להתרבות. רק משטרים גזעניים (כדוגמת הנאצים) הרשו לעצמם לשלול מאנשים מסויימים את הזכות הזו.
כמובן שההצעה כאן אינה מדברת על אפליה שתתיר לזוג אחד להוליד כמה ילדים, ולאחר לא תתיר להביא אף ילד לעולם, אך נדמה שאין מנוס מהגבלת הילודה בכל רחבי העולם לילד אחד או שניים לכל זוג (בלי יוצאים מהכלל). בצורה כזו תפחת כמות בני־האדם על כדור־הארץ במהירות, ובפעם הראשונה מזה שנים רבות תרד עקומת האוכלוסין האנושית. כמובן שירידה זו תחל רק מספר עשרות שנים לאחר התחלת יישום ההצעה (וזאת בשל כמות האנשים הצעירים החיים כיום, להם עוד מצפים חיים ארוכים).
צריך כבר היום להעלות את הנושא לדיון ציבורי, כדי שנוכל כולנו, ביחד, ללבן את השאלות המוסריות הכרוכות בהחלטה, וגם כדי לאפשר למנהיגים הדתיים להכיר את הטיעונים, ואולי לשכנעם לתמוך בהגבלה שכזו - תמיכה שתסייע רבות למפעל חשוב שכזה.
חובה עלינו לאפשר למין האנושי להמשיך להתפתח, אך עלינו גם לצמצם עצמנו כיום כדי שלילדינו ולילדיהם שלהם יהיה מספיק מקום לחיות בו, ומספיק משאבים להשתמש בהם.
אם תתקבל ההצעה, אפשר שבעוד מספר עשרות שנים יוכלו קרוביו של איש העומד לקראת סוף ימיו - ואולי יהיה זו אותו האיש השישה־מיליארד - ללחוש באוזנו כי מותו המצער יהיה כרוך גם במעט שמחה - שכן מניין בני המין האנושי יעמוד כעת על חמישה־מיליארד, תשע־מאות תשעים ותשעה מיליון, תשע־מאות תשעים ותשעה אלף, תשע־מאות תשעים ותשעה בני־אדם: מגמת הירידה החלה. או אז יוכל אותו אדם למות בידיעה שצאצאיו יוכלו לחיות בעולם מרווח, נעים ובטוח יותר.
|
קישורים
ידיעת חדשות - אוכלוסיית העולם מגיעה לשישה־מיליארד
שישה מילארד ו... - מספר האנשים בעולם בשנייה הנוכחית, ומידע נוסף על פיצוץ־האוכלוסין העולמי
|