 |
אין ספק ש"יורג" ידידנו ניסה לרמוז שהפתרון שדובי מציע פשיסטי במקצת, בכך שהוא מקביל את חופש הפרט אל מול טובת הכלל. היחיד, בפשיזם, שווה הרבה הרבה פחות מהמדינה.
נכון, יש בזה משהו. אבל לא חייבים להיות קיצוניים - קיבוצים, לדוגמא, מגבילים את חופש הפעולה של חבריהם במידה מסוימת (חבר קיבוץ לא יכול לקנות מכונית, אפילו אם יש לו מספיק כסף) - לטובת הכלל. כל מדינה, בעצם, מגבילה את חופש הפעולה של אזרחיה - ע"י חוקים. לטובת הכלל.
שלטון שאינו מגביל את חירות הפרט כלל הינו אנרכיה. למיטב ידיעתי, מעולם לא הצליח שלטון כזה לשרוד לתקופה ארוכה או עם קבוצה גדולה מספיק של אנשים. לא נראה לי שהוא יכול.
השאלה היא לא האם הגבלת חירות הפרט היא בעייתית - היא תמיד בעייתית, אבל ללא ספק נחוצה לפעמים. השאלה היא האם היא נחוצה במקרה הזה.
(לא, אין לי תשובה. המחשבה על דור שלם בעולם גדל כילדים יחידים, ודור שלם של הורים מגדל רק ילד אחד, מפחידה אותי עד מוות. אולי זה לא שווה את זה. אבל יש לנו ברירה?)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש