 |
מה את/ה עושה בימים אלה של המלחמה? | 4197 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני עובד כמעט כרגיל - מהבית בלבד בלי להגיע למשרד (ההנחיה היא שמי שמרגיש יותר בטוח בבית רשאי לא להגיע למשרד). בנוסף אני מתנדב לשמירה בישוב שאני גר בו - הצטרפתי לצוות החירום הישובי (צח"י) ואני נאלץ לבלות כל כמה לילות 2-3 שעות במחסום הכניסה לישוב. אני לא חושב שאני באמת תורם לבטחון הישוב (שני אנשים במחסום, אחד מהם חמוש באקדח והשני לא חמוש, לא באמת יכולים לעשות הרבה), אבל התושבים מרגישים בטוחים יותר. אני מקווה שתוך זמן קצר יהיו יותר מתנדבים חמושים (יש מספיק מתנדבים לא חמושים), אחרת אני אאלץ להפסיק את ההתנדבות או לצמצם את שעות העבודה. באופן כללי, זה מצער אותי לגלות שיש בישוב שלי רק כ-10 נושאי נשק (אולי יש יותר שמסתירים). קשה לי להעלות על הדעת תרחיש של פיגוע בישוב, אבל לפני 10 ימים לא העלתי בדעתי את הארועים שקרו בנגב המערבי, והמרחק מהבית שלי לגדר ההפרדה מיו"ש דומה למרחק של בארי מהגדר סביב עזה (וקטן בהרבה מהמרחק של אופקים מהגדר). |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהמילואים השתחררתי לפני עשר שנים, כסף לתרום אין לי ואני גר ביחידת חדר בלי מקום לארח פליטים. לכן אני חי כרגיל ממעיט בצפיה בחדשות וצופה בסרטים של ז'אק טאטי מארכיון האינטרנט. כמו כן אני מדמיין צורות שונות של ענישה והשפלה לאחראים אחרי המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה עם המשפט הראשון והמשפט האחרון שלך. השאר מאד רחוקים ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לתרומות כסף - לאיזה ארגונים כדאי לתרום (בתקווה שהכסף יממן את מי שנפגעו ולא את ממשלת ישראל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך בעיה עם "אחים לנשק" מהימים שלפני המלחמה, אתה יכול לתרום להם כאן. אין סכנה שהכסף יגיע להגנה משפטית על ביבי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה עם זה שהם לא רשומים בבריטניה (ולכן אני לא יכול להגיד לרישי להוסיף עוד 25% על כל מה שאני אתרום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנצל"ש- איך סונאק מתפקד בינתיים לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לבריטניה ב-4 השנים האחרונות ומצד שני אלה היו 4 שנים שכללו את שלושת ראשי ממשלה הגרועים ביותר במהלך חיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו מילתא זוטרתא בימים טרופים אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי שרק אפשר ויש קצת זמן לכך - אסקפיזם. לפני כמה ימים סיימתי את Baldur's gate 3 (מעל 140 שעות משחק - נטו) ועכשיו אני מנסה לבחור את הדבר הבא. זה שיש לי את האפשרות למצוא את הזמן, במהלך היום, בו אני יכול להפסיק לחשוב על דברים כמו איפה אני נמצא ומה קורה פה מסביבנו, זה אי מבורך ונחוץ של שפיות. Reality is overrated. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה כמה שאנחנו דומים. בעבר הייתי חורש לילות על משחקי אסטרטגיה, ובשנתיים האחרונות ירד לי החשק. השבוע בעקבות פרסומת בטוויטר התחלתי לשחק משחק דפדפן (Hero wars) ופתאום אני מכלה בו שעות כל יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי למצוא תחליף במישור הוירטואלי, אז יאללה נשתמש קצת באסקפיזם זמני במציאות. בניגוד לסנטימנט בתגובה הקודמת: Reality is underrated! אז מצאתי את עצמי יושב לי בבקתה בכפר כלשהו איפשהו. השקט פה מסביב מחריש אוזניים. כפר המונה 1000 נפשות והמון שעמום מבורך. הרי אלפים מושלגים נראים מחלון חדר העבודה (מידי פעם, כשמזג האוויר קצת מתבהר) ואפשר לקבל קצת פרספקטיבה זמנית. אני די בטוח שלא אחמיץ שום דבר ושהכל יהיה די אותו דבר בסוף האסקפיזם הקצר הזה. כבר חוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Been there, done that. למען הדיוק, מהאלפים המושלגים חזרתי יומיים וחצי לפני המלחמה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחביב חדש - לשבת בבוקר עם כוס קפה ולקרוא באתר החדשות את הכותרות של המחוז. כותרות ראשיות: איזו ישיבה מתכוננת מתישהו בנובמבר לשם החלטה על מספר ססמאות לתירות לשנה הקרובה, איזו כותרת על מתן אישור לציד של בעל חיים כלשהו וכתבת עומק על חזרות להופעה כלשהי, עוד כמה כתבות פיהוק ו... זהו. זה מכסה בערך אירועים של חצי חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא אוסטרית? (או איטלקית? או צרפתית?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא קורא את המקומון של מצפה רמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תואם את המושלגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני קורא דברים שכתובים באנגלית ו/או עם תרגום אוטומטי (גרוע) של שפה כלשהי (לא אומר איזו :-P). לא באמת מעניין אותי מה קורה פה (בעיקר כי לא קורה פה שום דבר). התחביב בוקר הזה הוא ״בשביל הצחוקים״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממליצה מאוד להתנדב במשקים חקלאיים בדרום דרך ''השומר החדש'' או דרך ''אחים לנשק''. אפשרות להתנדבות חד פעמית של יום (או יותר כמובן) בקטיף, שתילה והדליה. גם מועיל, גם כיף, גם שורף קלוריות וגם עוזר להבין מאיפה האוכל שלנו מגיע. אה, ופוגשים אנשים מדהימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטתי על זה בימים הראשונים של המלחמה אחרי דיון בקבוצה המשפחתית על הוספת קרש כדי שלא יוכלו להיכנס לממ''ד מבחוץ. זה גם חוסך לי חיי סוללה. אבל עכשיו הוואטסאפ יותר רגוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר כפיית עצירה? ואיך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנדרואיד אני לוחץ לחיצה ממושכת על האייקון של היישום, בוחר ''פרטי היישום'' ושם לוחץ על כפיית עצירה. בנוסף, ביטלתי את ההפעלה האוטומטית ברקע כדי שכפיית העצירה גם תועיל והיישום לא ייפתח מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראו לי ואז התחרטו, אמרו להכין תיק ולהיות מוכן. מאז אני ממתין לקריאה. נע ונד בבית בין אישתי והילדים, עובד מהבית בערך 4 שעות ביום, יש ימים בהם אני מעורב ושמח ולעומתם ימים בהם אני מחובר לחדשות ועצוב או פשוט מסתובב כזומבי ללא הבעה. אני די חרד אבל משתדל לא להראות סימני חרדה. לפעמים אני חושב שעדיף היה כבר להיות מגוייס ולצלול ישר לקחלת החוסר שינה, המדים והזיעה כדי לא להרגיש חסר מעש בבית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרחתי וחיפשתי שיר של מאיר ויזלטיר שעשה עלי רושם גדול. אתם ואנחנו נזכרתי בשיר בגלל הדיבור בימים האחרונים על התמיכה של השמאל הפרוגרסיבי בפלשתינים. לאחר קריאה חוזרת, אני מזדהה עם המחאה שלו אך מסתייג מן ההתקרבנות. לא ברור לי טיב הקשר בין תחביבם של ציידי השועלים באנגליה לבין ההתבהמות על הדם של פראי המזה"ת. כמומחים להתבהמות של אזרחי ישראל, אינני מצליח להבחין איך חוסר הרצון של האירופאים לטבול בביצת הרשע הזאת ולשלם את המחיר של ההגנה על הדמוקרטיה, מצדיק את ההתמכרות להתבהמות על הדם של המזוקנים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהטרוניה של ויזלטיר היא על הישיבה על הגדר. נראה שהאזרח האירופאי עם הבייבי הרינג מתעקש לשבת על הגדר ולא ל''היכשל'' בשיפוט מוסרי של גורמים שהם נפשעים מבחינה מוסרית. אני לא בטוח שזה עובדתי. אפשר לראות מצד אחד הזדהות של המון עם הרוסים והערבים. מצד שני, בסה''כ הממשלות נקטו עמדה די חד משמעית. יתכן שההזדהות ההמונית עם הרשע היא ארטיפקט של אמצעי תקשורת סנסציונלים ולא מהימנים ואילו העמדה של הממשלות הדמוקרטיות חייבת להיות קשורה באופן כלשהו לעמדת רוב האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתרשם מהשיר גם ברמה הפואטית. במונחי תלמידי בית ספר, הוא מורח. לטעמי הוא משתפר בהרבה עם קצת עריכה, ובכלל ויתור על פורמט השירה: _____ אתם ואנחנו הרוטב על מעדני המערב. כדי שהבייבי-הרינג יהיה ענוג יותר, אתם ואנחנו חייבים להתבהם על הדם. שני גזעים של כלבים שאולפו להרוג. _____ עכשיו, אם יורשה לי, זה כבר לא רע אמנותית, למרות שכמוך אני לא מבין את ההנמקה הפוליטית-אידיאולוגית לטענה שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן החצי הראשון של השיר זועק מפירוט יתר ו-TMI. אבל, אולי זה נועד לאזן את אורך החצי השני שכולו אמת מארץ, ללא הגזמה או שורה מיותרת. הרי אי אפשר לוותר על שורה כמו "להפֹך אנשים קשי-יום ונערות רכות לאֻמצות בָּשר". אולי מדובר בציניות, חדה כחרב, המלעיגה על תירוצים של אנשים שאיבדו את אנושיותם ותולים זאת בכל מיני בוקי סרוקי שאינם קשורים. צל רחוק של הגדרתה של חנה ארנדט את האזרח הנאצי מן השורה: הקהות המוסרית והחמקנות העיקשת מן הצורך לקחת אחריות על מעשיך שלך. בעולם המשלהב בילדיכם שנאת עולמים וחדוה מסוממת אלי מוות, גם השירה אינה צריכה לקמץ בשורות. אבן מקיר תזעק והשיר ישבר את שתיקת העומדים מן הצד. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חי כרגיל בקליפורניה. מדבר יותר עם חברים ומשפחה בארץ, רואה ערוץ 13 באיטרנט מידי פעם. חושב הרבה על מה צריך לעשות. מתעדכן הרבה. עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, פעילות רלוונטית זה למשל חוזר לארץ ממיאמי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתכל על כל האנטישמיים באוניברסיטאות האמריקיאיות מסביב וחושב ''עוד באירופה הוא היה חרא של בן אדם'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבועות הראשונים של המלחמה המשכתי פחות או יותר בשגרה בקמפוס אמריקאי, בנסיון מאומץ (והצלחה מאוד חלקית) להתעדכן כמה שפחות במצב. אפילו באייל (בו אני רגיל לקרוא יומית כבר שנים) הפסקתי לבקר לתקופה מסויימת, ביחד עם מעט הרשתות החברתיות שבהן אני משחת את הזמן. בשבועות האחרונים אני שוב בארץ במילואים, מחליף את תחושת חוסר האונים והאשמה בקשיי התאקלמות והסתגלות (צרות של עשירים, אני בטוח ובתנאים נוחים למדי).יש משהו מאוד מעניין בעיניי בלעבור מלהיות ישראלי בקמפוס בחו''ל (עם הזיקה המתבקשת) לשמאלני קיצוני משהו בצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נראה שעל הקשת הגלובלית אתה במקום טוב באמצע, לא? (מישהו אמר מרכז קיצוני?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד ותודה על התגייסותך, או, כמו שנהוג להגיד בתוכניות מסויימות בטלביזיה: Thank you for your service. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימנתי "ממשיך בחיי כרגיל", אבל מאז אני מתנדב בכלביה העירונית בהרצליה וגם פעם אחת בקטיף ואריזת תותים והשבוע אולי גם קלמנטינות. התחלתי גם בהליכי החלפה של מורה למתמטיקה שזומן בצו 8 ואולי מעבר לכך, אבל לא ברור כרגע מה קורה עם זה. אנקדוטות: כלבים: כלבים קטנים נחטפים, בד"כ עוד קודם שהם מגיעים לכלביה, שנותרת עם כלבים גדולים וגדולים מאוד. אחד מהם, הארי, כלב רגוע ונעים שנמצא שם כבר 8 שנים :( . יש איתו בכלוב כלבה צעירה, קצת פראית קצת לא ברורה, גדולה וחזקה ממנו, שנצמדת לאדמה בכח אם כשמטיילים איתם מרחיקים אותה ממנו יותר מכמה מטרים. תותים: במשק בו עבדתי אוכלות, או יותר נכון פוגמות, הדררות ב- 5-10% מן היבול. הן באות בשעה הראשונה של האור ולכן ברגע שהתותים מבשילים, צריך להקדימן ולקטוף. בהתחלה דחלילים עזרו, אבל השודדים הירוקים למדו להתעלם מהם. לטענת בעל המטע הן הולכות ומחכימות. כרגע רק רחפן מצליח להרחיק אותן, אבל הפעלתו דורשת נוכחות במקום של המפעיל, מה שאוכל את שולי הרווח הצרים. הצעתי לו לבדוק רחפני AI. לכאורה, עוד לפני GPT היתה הטכנולוגיה בשלה לכך. אגב שולי רווח, אחת ההתמודדיות של בעל המשק מלפני המלחמה היתה עם יבוא זול של תותים מעזה. מאז המלחמה, הבעייה היא המחסור בפועלים פלסטינים מן הגדה. שדות התותים שלו גם מתמודדים עם כנימות - באמצעות הדברה ביולוגית. תהיתי שמא הם משתמשים בקוקסינלים שראיתי במהלך הקטיף, אבל הוא אמר שהם לא טורפים מספיק כנימות ולכן הם משתמשים ב...שמות לטיניים של כמה סוגי חרקים. נראה שזה מצליח מאוד - מלבד נשיכות הדררות בתותים שנאלצנו להשליך, כמעט כל התותים היו בעלי מראה נקי ובריא. הוראה: מבלי להכנס לפרטים, התשובה לשאלה מה זו מקבילית היתה, "נו, זה כשיש שניים ואחד בחיים לא יכנס בשני". על הקירות ישנם ציטוטים רבי השראה, למשל "אם את/ה יכול/ה לחלום, את/ה יכול/ה להגשים". אם בתיכון בו למדתי היה משהו כזה, אני לא חושב שהייתי מצליח להתאפק מלהחליף את הסיומת ב"את/ה גם יכול/ה להיכשל", או "עדיף שלא תתעורר/י". בחדר המורים מופיע משפט של הנרי_פורד [ויקיפדיה], זה שזכה להערכתו של הקנצלר שגם דאג להכניס אותו למיין קמפף. אבל אם למדתי משהו ב-57 שנותיי, זה לשתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההוראה - אני חושב שגם תשובת המקבילים סבירה (היא נכונה, אבל בז'רגון מסוים) וגם הציטוטים לא הרבה יותר טובים מכאלה שאני רואה בחברות הייטק מתתוחכמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר היה במקבילית, לא מקבילים.היה גם ציור שלה על הלוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דררות קוקסינלים? (שואל בשביל חבר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בקרב אלו שמזדהות כחיפושיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר עדכונים שוטפים מהכלביה, אני מחליף את החדשות בזה. לעניין הקוקסינליות, לפני כמה שנים בג'רזי החדשה ניסיתי לגדל צמחי תבלין בדירה וסבלתי (או הצמחים סבלו) ממכת כנימות. בדיוק היה היום החמים בתחילת האביב שבו כל המושיות יצאו למחולות ושידוכין, אז צדתי שלוש (או שלושה, אבל לא הסתכלתי להן למטה) עם מסננת והבאתי אותן ישר אל אחד הצמחים המסכנים. אחת נפלה מרוב שוק לאדמה ולא קמה. אחת טיפסה עד לראש הגבעול, נזהרת לא לדרוך על אף כנימה, והמריאה ישר אל החלון הסגור. ניסיתי עוד כמה פעמים לשכנע אותה, באחת מהן היא דרכה על כנימה בדרך וניערה את הרגל חזק חזק כדי להעיף אותה. המושית השלישית נעלמה לפני שהחלטתי לשחרר את שתי השבורות. מה שכן, היה נחמד מאוד לצפות בעיקשת ממריאה, היא קודם פותחת את כנפי החיפוי, פורשת את הכנפיים ורק אז ממריאה, ונראית כמו רובוטריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם ניסיתי פעם הדברה ביולוגית אד-הוק: בעציץ במשרד היו איזשהם חרקים קטנים, לא זוכר אילו אבל כאלו שיכולים לעופף קצת. הבאתי מהבית עכבישה קטנה מסוג קטן וקופץ (אלה חמודים, ולא עושים קורים). לא זוכר כמה זמן עוד ראיתי אותה, אבל המעופפים לא נראו מוטרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב עכבישים, ביום בו עבדתי בתותים, התרחקתי כדי להטיל את מימי1, ותוך כדי נתקלתי בשדה בור סמוך בנקבת כסופי דק פסים ענקית (הצילום שלי הזיהוי בעזרת גוגל). אתמול התנדבתי בבטטות. בעל השטח סיפר שכרגע אין לבטטות בשטח שלו אויבים משמעותיים. כנראה שאין מזדרון אקולוגי שמוביל לשם את החזירים. הדררות מגיעות משום מה רק בתום איסוף הבטטות, כדי להנות מן השאריות (הרבות מאוד). בעבר היו להקות זרזירים גדולות, אבל השמעת קולות ירי של תותח הצליחו להרחיק אותן וכבר כמה שנים שהן לא מגיעות. גם עורבים נהגו לעשות שמות ביבול. הוא מספר שכדי להתמודד עמם, הם שמו ברמקולים קולות של עורב במצוקה (אתם לא רוצים לדעת איך הם גרמו לזה...). עכשיו גם העורבים כבר לא מגיעים, אבל בזה ובהיעלמות רבות מציפורי ארצנו הוא מאשים את המאינות שהשתלטו במקביל על כמה נישות אקולוגיות. לתדהמתי הוא הצליח לתלות זאת בממשלת נתניהו ובדתיים2. אבל לא ניכנס לזה כאן. אגב דתיים, שאלתי אותו מדוע בפרטי ההתנדבות כתוב שזה לא מתאים לבתי ספר. הוא הדביר שהם באים לכייף ולהשתולל ובסופו של דבר גורמים יותר נזק מתועלת. הסבתי את תשומת ליבו לילדים הדתיים הרבים שהיו שם. הוא אמר לי שאלו משפחות ולא כיתות והם עושים עבודה טובה. ואכן, סיימנו את כל העבודה עוד לפני 12 (במקור זה היה אמור לקחת עד שתיים). 1 אני נימול ולא רציתי להבהיל את התאילנדים 2 הוא טען שאורי אריאל העביר את הכסף שיועד לעיקור החתולים לישיבות. ניסיתי להסביר ולהבין, אבל הוא התחיל להאדים אז עברנו לנושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התנדבתי השבוע - כחלק מיום התנדבות של החברה בה אני עובד - לקטיף ירקות שכלל בקבוצה שלי מלפפונים ועגבניות ליקופן. תובנות מפתיעות (לגבי): א. לקטוף מלפפונים זה קשה. גם כי הם על הקרקע, וגם - מי היה מאמין - לגבעול ועלי מלפפון יש המון קוצים קטנים ומציקים. ב. לקטוף עגבניות שרי זה כיף - הן בשיחים גבוהים של כשני מטר, והקטיף רובו בעמידה נוחה. ואין להן קוצים. ג. קטיף עגבניות ליקופן מכיל אתגר מעניין לעיוורי צבעים. הפרמטר לקטיפה הוא האם קצה העגבניה הירקרק מתחיל לקבל גוון כתום/צהוב. היה כיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד. אגב, בתותים היה צורך לזהות שהתות בשל לקטיפה, שזה כאשר כולו אדום, או כאשר, אם אני זוכר נכון, יש קצת ירוק אבל רק באחד מקצותיו. משימה מאתגרת לחלק מעיוורי הצבעים. מלבד זאת, עקב המחיר הפיזי שאני משלם לאחר מכן, החלטתי להדיר את עצמי מקיצוץ שלוחות וכן איסוף וקטיף צמודי אדמה, שזה כרגע כמעט כל מה שהחקלאים מחפשים כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 15-20 שנה ראיתי שתי כסופיות דקות-פסים על שיח במתחם שיבא. גם לי נשמטה הלסת. אז היה כבר גוגל אבל עדיין לא lens. שלחתי מיילים לכמה אנטומולוגים מהאקדמיה (שמצאתי בחיפוש בגוגל), ולא קיבלתי תשובה. לפעמים מוזר איך חיות וצמחים מסוימים חומקים מפרסום בקרב חובבי הטבע. אני הייתי מוכן לנחש שהעכבישים האלה הם "יבוא" מחו"ל שהגיע בטעות ועד החורף הבא ייכחד, או לחלופין יתפרץ. אגב, בברנז'ת הצפרים מאשימים גם את העורבים, גם את המאינות וגם את הדררות בהתמעטות כל שאר הציפורים, בנוסף לסיבות הנדושות של אובדן בתי גידול וכאלה. העורבים כנראה הכי הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לך (ולפונז) על רוח ההתנדבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא תספר לנו איזה משפט של הנרי פורד זוכה להתארח בחדר המורים? אנטישמי, אנטישמי, הוא בטח גם אמר איזה דבר טעם או שניים בחייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמני תמהתי. בדקתי והיו לו כמה טובים מלבד הכי מפורסם (באיזה צבע שאתה רוצה, בתנאי שאתה רוצה שחור). בטח תאהב את "מפרות קדושות עושים את ההמבורגרים הכי טובים." והוא גם עלה על אפקט איקאה הרבה לפני דן אריאלי: "חטוב את העצים שלך והם יחממו אותך כפליים." אבל זה שבחדר מורים, אם יורשה לי לנחש, הוא "הטעות האמתית היחידה היא זו שממנה איננו לומדים דבר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתאחד זו התחלה להשאר מאוחדים זו התקדמות לעבוד יחד זו הצלחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, דומני שבבית הספר שלך לקחו לתשומת לב את תגובה 738257 שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני צובר יותר ניסיון, אני מקבל, ולפעמים מבקש את הכלבים הקשים, אלו שכמעט ולא מוציאים אותם. בד"כ מדובר בכלבים גדולים שלפחות בשבועות הראשונים לשהייתם במתקן הם פראיים, ורק מתנדבים גדולי גוף יוצאים איתם (אני 55 ק"ג). שי למשל, שנזכרה לעיל ("קצת פראית קצת לא ברורה"), כמעט ואינה יוצרת קשר עין. היא גם מתחמקת מליטופים. כשהיא רק הגיעה, היתה היא נכנסת לאקסטזה של משיכות וסיבובים סביב המקום, בעוצמה שיכולה לשלוח אותך לאורטופד. כעת היא פחות מתרגשת ממכוניות, וגם הסכימה לקבל ממני חטיפים, מה שלא קרה בעבר. מצד שני, החרדה שלה ממני גברה מסיבה כלשהי. משהו במינונים של אהבה, חופש, וגבולות שאני מפעיל בהצלחה על רובם, לא עושה את העבודה במקרה זה. או שאולי נדרש עוד זמן. עוד מקרה בעייתי הוא ג., עמו טיילתי לראשונה בשבוע שעבר. נדמה לי שהוא הגבוה והכבד בחבורה. יש בו עדינות בתנועות, בתגובות ובקשר העין. אבל זה מטעה. הסבירו לי שהוא אחלה, למעט כאשר הוא פוגש כלבים אחרים. אלא שזה נאמר שם כמעט על כל כלב, ואת רובם הצלחתי, אחרי שהגענו להבנות ברבע השעה הראשונה, להפגיש עם כלבים אחרים בד"כ בלי בעייה. אחרי שהסכמתי לצאת איתו, נכנס מתנדב גדל גוף אל מתחם הכלובים כדי להביא אותו. הכל עבר בסדר עד דלת היציאה מן המתחם, שם עמדתי, ושם, מעבר לגדר, החל לנבוח עליו כלב אחר. ג. החל להשתולל. כשגדל הגוף ניסה למשוך אותו הוא תקף אותו, הפילו אותו על הרצפה ונשך אותו קשות מבעד לבגדי החורף ופצע אותו. זה היה מהיר מכדי שמישהו יצליח להתערב. אבל הוא הצליח להיחלץ...ולהעביר את ג. לרשותי. הטיול דווקא עבר בנעימים, עם אהבה, חופש וגבולות. ירד גשם ולהפתעתי הוא התקשה מאוד עם זה והצטרכתי להפיל כח כדי להזיז אותו, עד שהגענו לסככה. כשחזרנו לכלביה, פודל שהובא כדי להתחסן נבח עליו קלות מרחוק. ג. השתולל. ניסיתי למשמע אותו עם משיכות קצרות תוך נקיבה חדה בשמו, אבל אז, אחרי הקשר החם שיצרנו במשך 40 דקות, הוא החזיר אלי מבט עם רצח בעיניים. הפסקתי לנסות להזיז אותו ושתקתי. אחרי שהוא חזר לנבוח על הפודל ביקשתי מן הבעלים קשה ההבנה של הפודל להתרחק. אחרי הפעם השלישית שביקשתי הוא הבין/הסכים והתרחק וג. חזר את נופת הצופים הרגילה שלו. דיברתי עם המתנדב הפצוע, שישב בהלם על הספסל וסירב לקבל טיפול רפואי למרות תחינותיי. מקרה אחר שנאמר לי שהוא קשה אבל הצלחנו במהירות להגיע להבנה בת קיימא, הוא ל. מ"שלישיית המייסונים". מדובר בשלושה אחים שננטשו כגורים. לתהייתי באשר למקור שמם, התברר שזה "על שם איזו משפחה של רוצחים משנות ה-60". משפחת מנסון? שאלתי. אה נכון, צ'רלס מנסון. אבל השם כבר השתרש. זה הזכיר לי את חבורת "השועלים" בעיר הדרומית בה גדלתי. מדוע קראו להם כך? כי פעם זרקו אותם ממסיבה1, ואז הם עמדו מחוץ למתחם המסיבה ויללו כמו תנים. 1 למה? אולי כי הם רקדו באופן פרוע, עישנו והתחילו עם נערותינו החסודות והערכיות. אחד אף יצר עם הבלונדינית שבהן קשר זוגי ממושך! רק אלוהים יודע איך בסופו של דבר היא פילסה את דרכה אל האונ' העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד ותודה על הסיפורים המרתקים. מאוד מחמם לב לשמוע שלא מוותרים על כלבים כמו ג., ובו זמנית מפחיד. מקווה שתגיעו לפריצת דרך ושיהיו לך תובנות פסיכולוגיות לדווח עליהן בעקבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי רק מוסיף חתימה: פרדי קרוגר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |