 |
ככל שאני צובר יותר ניסיון, אני מקבל, ולפעמים מבקש את הכלבים הקשים, אלו שכמעט ולא מוציאים אותם. בד"כ מדובר בכלבים גדולים שלפחות בשבועות הראשונים לשהייתם במתקן הם פראיים, ורק מתנדבים גדולי גוף יוצאים איתם (אני 55 ק"ג).
שי למשל, שנזכרה לעיל ("קצת פראית קצת לא ברורה"), כמעט ואינה יוצרת קשר עין. היא גם מתחמקת מליטופים. כשהיא רק הגיעה, היתה היא נכנסת לאקסטזה של משיכות וסיבובים סביב המקום, בעוצמה שיכולה לשלוח אותך לאורטופד. כעת היא פחות מתרגשת ממכוניות, וגם הסכימה לקבל ממני חטיפים, מה שלא קרה בעבר. מצד שני, החרדה שלה ממני גברה מסיבה כלשהי. משהו במינונים של אהבה, חופש, וגבולות שאני מפעיל בהצלחה על רובם, לא עושה את העבודה במקרה זה. או שאולי נדרש עוד זמן.
עוד מקרה בעייתי הוא ג., עמו טיילתי לראשונה בשבוע שעבר. נדמה לי שהוא הגבוה והכבד בחבורה. יש בו עדינות בתנועות, בתגובות ובקשר העין.
אבל זה מטעה.
הסבירו לי שהוא אחלה, למעט כאשר הוא פוגש כלבים אחרים. אלא שזה נאמר שם כמעט על כל כלב, ואת רובם הצלחתי, אחרי שהגענו להבנות ברבע השעה הראשונה, להפגיש עם כלבים אחרים בד"כ בלי בעייה.
אחרי שהסכמתי לצאת איתו, נכנס מתנדב גדל גוף אל מתחם הכלובים כדי להביא אותו. הכל עבר בסדר עד דלת היציאה מן המתחם, שם עמדתי, ושם, מעבר לגדר, החל לנבוח עליו כלב אחר.
ג. החל להשתולל. כשגדל הגוף ניסה למשוך אותו הוא תקף אותו, הפילו אותו על הרצפה ונשך אותו קשות מבעד לבגדי החורף ופצע אותו. זה היה מהיר מכדי שמישהו יצליח להתערב. אבל הוא הצליח להיחלץ...ולהעביר את ג. לרשותי.
הטיול דווקא עבר בנעימים, עם אהבה, חופש וגבולות. ירד גשם ולהפתעתי הוא התקשה מאוד עם זה והצטרכתי להפיל כח כדי להזיז אותו, עד שהגענו לסככה.
כשחזרנו לכלביה, פודל שהובא כדי להתחסן נבח עליו קלות מרחוק.
ג. השתולל. ניסיתי למשמע אותו עם משיכות קצרות תוך נקיבה חדה בשמו, אבל אז, אחרי הקשר החם שיצרנו במשך 40 דקות, הוא החזיר אלי מבט עם רצח בעיניים. הפסקתי לנסות להזיז אותו ושתקתי. אחרי שהוא חזר לנבוח על הפודל ביקשתי מן הבעלים קשה ההבנה של הפודל להתרחק. אחרי הפעם השלישית שביקשתי הוא הבין/הסכים והתרחק וג. חזר את נופת הצופים הרגילה שלו. דיברתי עם המתנדב הפצוע, שישב בהלם על הספסל וסירב לקבל טיפול רפואי למרות תחינותיי.
מקרה אחר שנאמר לי שהוא קשה אבל הצלחנו במהירות להגיע להבנה בת קיימא, הוא ל. מ"שלישיית המייסונים". מדובר בשלושה אחים שננטשו כגורים. לתהייתי באשר למקור שמם, התברר שזה "על שם איזו משפחה של רוצחים משנות ה-60". משפחת מנסון? שאלתי. אה נכון, צ'רלס מנסון. אבל השם כבר השתרש.
זה הזכיר לי את חבורת "השועלים" בעיר הדרומית בה גדלתי. מדוע קראו להם כך? כי פעם זרקו אותם ממסיבה1, ואז הם עמדו מחוץ למתחם המסיבה ויללו כמו תנים.
1 למה? אולי כי הם רקדו באופן פרוע, עישנו והתחילו עם נערותינו החסודות והערכיות. אחד אף יצר עם הבלונדינית שבהן קשר זוגי ממושך! רק אלוהים יודע איך בסופו של דבר היא פילסה את דרכה אל האונ' העברית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש