 |
איכות הסביבה מעולם לא היתה נושא מרכזי במערכות בחירות בישראל. במציאות זו, עומד להיבחר לראשות הממשלה האויב מספר 1 של איכות הסביבה במדינת ישראל.
|
|
| סביבה • עמית מנדלסון • יום ו', 2/2/2001, 0:38 |
|
| |
שלא כמו רבים מהפוליטיקאים בארץ, מגלה אריאל שרון בקיאות אמיתית במפת ארץ ישראל. ברם, מר שרון ניצל, ועודנו מנצל יותר מכל אדם אחר בארץ את השטחים הפתוחים למימוש מטרותיו הפוליטיות - בלי שום מחשבה על הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך.
ביום קיץ חמים, לפני כשלוש שנים, נסעתי לטיול מאורגן בלב השומרון. האוטובוס עלה בכביש המתפתל מהכפר סילת א־דהר במרומי רכס ג'בל חורייש. במקום הגבוה ביותר בכביש ג'נין - שכם, פנינו ועצרנו בהתנחלות הקטנה חומש. הנוף מהמם, וכמובן, המדריך (הימני) טרח לציין שההתנחלות הוקמה דווקא במקום זה ביוזמתו של אריאל שרון - כדי לשלוט על מעבר ההרים בין שכם וג'נין. שליטה היא כנראה מילת המפתח ביחסו של אריאל שרון לנופי המולדת: באדמה צריך לשלוט, ולשם כך, כנראה שחובה לבנות בכל מטר מרובע שיכול להשפיע על גבולות הארץ.
מחוסר מידע מפורט, אעסוק להלן רק בנזקי שרון לאיכות הסביבה בעשר השנים האחרונות.
באביב 1990, נפלה ממשלת האחדות השנייה ב"תרגיל המסריח". אריאל שרון מונה לאחד התפקידים המשפיעים ביותר על איכות הסביבה בארץ - משרד הבינוי והשיכון. הימים היו ימי עלייה המונית מרוסיה, ובמשרד השיכון השתולל אריאל שרון ביוזמות בנייה בכל מקום אפשרי, שחלקן הגדול כלל לא נועד לשיכון העולים החדשים.
כדי לאפשר זאת, שכנע אריאל שרון את הממשלה לחוקק הוראת שעה לקיצור הליכי התכנון והבנייה, שצמצמה למינימום את הזמן בו יכול הציבור להתנגד לתוכניות בנייה. הוראה זו חלה, על הנייר, על תוכניות שנועדו לשיכון עולים חדשים וזוגות צעירים. בפועל, אפילו חלק מהשכונות החדשות בקיסריה הוקמו בסיוע הוראת השעה, בשטח שיועד לשמורת טבע.
השר שרון ראה בתפקידו הזדמנות פז לקדם את השקפת עולמו הפוליטית, על חשבון הציבור כולו, הקים שורת יישובי וילות "צמודי־קרקע", מוואדי עארה ועד לאזור מודיעין. (יישובים שנועדו למנוע נסיגה לקו הירוק, והיום הם בקו העימות עם הפלסטינים), וקידם את תוכנית כביש חוצה ישראל, המשרת בעיקר את האוכלוסייה הדלילה ביישובים אלו, ופוגע בריאות הירוקות של כלל הציבור.
יער ראש העין של הקק"ל נכרת כמעט כולו, ותחתיו צמחו אלפי קוטג'ים - באזור שעתודות הקרקע בו מצומצמות ביותר. חולות אשדוד, ראשון־לציון ואשקלון הפכו לשכונות מגורים בחיפזון ובלא לנצל תחילה את עתודות החול לבנייה (אם היו מנצלים אותן, לא היה כיום מחסור רציני בחול לבנייה בארץ).
אפילו כאשר הציעו הגופים הירוקים חלופות לתוכניות בנייה, אנשי משרד הבינוי והשיכון, בשליטת שרון, לא היו מוכנים לשמוע עליהן. הוקמו שתי ערים מיותרות לחלוטין - מודיעין ו"רמת בית שמש", למרות אזהרות ברורות שהקמת מודיעין תנוון את לוד ורמלה, והקמת "רמת בית שמש" תפגע בירושלים. רק לאחר חלוף עידן האימים של שרון, הצליחו הירוקים לבלום לחלוטין את התפשטות אשדוד דרומה בחולות (העיר תתפשט מזרחה, לשטחים חקלאיים שערכם הטבעי נמוך יותר), ולהציל את בריכת החורף בנתניה.
עברו מספר שנים, ולאריאל שרון נקרתה שוב ההזדמנות להביא חורבן על נופי הארץ - כשר התשתיות הלאומיות. בתפקיד זה, זירז שרון את בניית כביש חוצה ישראל - תוך כדי התעלמות מוחלטת מהנזק הסביבתי העצום ומהסיכון למקורות המים. בשנת 1998, כאשר הגופים הירוקים והמועצה הארצית לתכנון ולבנייה עסקו בתכנון שמורה ביוספירית בדרום השפלה, ממזרח לקרית־גת, הביא אריאל שרון לאישור הממשלה תוכנית להקמת 7 יישובים חדשים לאורך הקו הירוק, מאזור עמק האלה למבואות באר־שבע - תוך כדי התערבות גסה בפעולת מוסדות התכנון, שהזהירו שיישובים אלו יגרמו נזק לקרית־גת (שממנה, קרוב לוודאי, יגיעו התושבים החדשים), ולערכי הטבע הייחודיים.
בנוסף, החליטה הממשלה על הקמת יישוב חדש במורדות הגולן (בתחומי הקו הירוק - באזור שנכבש על־ידי סוריה לפני ששת הימים), ויישוב נוסף בגוש שגב - אזורים שגם הם עשירים בערכי טבע ונוף רגישים.
למזלם של השטחים הטבעיים, חילופי השלטון השנת 1999 הקפיאו את ההחלטה - אך ממשלת ברק גם לא טרחה לבטלה.
ראוי לציין גם את תמיכתו של שרון, היושב בדד על אלפי דונמים קרקע בחוות השקמים, ב"התיישבות בודדים", השוללת מהציבור גישה לשטחים נרחבים, ובחלק מהמקרים אף נעשתה בניגוד לתוכניות המתאר (למשל באזור הר עצמון בגליל, המיועד לשמורת טבע), ובעיגון זכויות החקלאים בקרקע - דבר שמהווה פתח להרחבה גדולה של הבנייה בקרקעות חקלאיות.
לאור דברי שרון על הקמת חיץ התיישבותי בחולות חלוצה והרחבת הבנייה בירושלים ובגליל, אין כמעט ספק שכראש ממשלה ימשיך שרון להתעלם מאיכות הסביבה ויוציא לפועל תוכניות בנייה בהיקפים אדירים, באזורי טבע ונוף רגישים ביותר. יתרה מזאת, סביר ביותר שאריאל שרון ימנה כשר לאיכות הסביבה אדם שאינו מתעניין כלל בנושא (כמו רפאל איתן הזכור לרעה), שלא יערים עליו קשיים במימוש תוכניות החורבן.
ראש ממשלה אינו צריך לעסוק בתכנון ארצי, ועל מר שרון להשאיר את המשימה למומחים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה. אם רוב חברי המועצה מתנגדים, ככל הנראה, לחלק ניכר מתוכניות הבנייה של מר שרון, אין זו התנגדות על רקע פוליטי, אלא התנגדות מסיבות מקצועיות הנובעת מידיעה אמיתית של צרכי הבנייה בארץ והצורך בשמירת שטחים פתוחים. חשוב שנזכור זאת, ונשמע להתרעות כאשר יגיעו.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש