מחקר: לכיתות מחוננים השפעה חומרית קטנה מאוד על בוגריהן | 4119 | ||||||||
|
מחקר: לכיתות מחוננים השפעה חומרית קטנה מאוד על בוגריהן | 4119 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
המסקנה המעניינת ביותר לדעתי היא זו שמשתמע ממנה כי אין טעם בטיפוח מצטיינים בפריפריה. |
|
||||
|
||||
כמו כן קראתי תגובה מפורטת של מישהי ממשרד החינוך אשר בין היתר גם הצביעה על בעיה מתודולוגית במחקר: הוא לא השווה את ההישגים של מחוננים מאותרים בבחינה אשר למדו בכיתת מחוננים עם אלו של מחוננים שלא למדו בכיתה כזו, אלא השווה את הישגיהם לאחרים אשר הראו יכולות גבוהות, גם אם לא אותרו כמחוננים כלל. |
|
||||
|
||||
אני עומד על דעתי, אבל יתכן שפרטי הפרטים שאינם ידועים לי בעניין זה, משמעותיים. |
|
||||
|
||||
לדעתי אלו לא הפרטים, אלא העיקר. המחקר השווה בין מחוננים, קרי- בעלי תוצאות גבוהות במבחן פסיכומטרי כלשהו, לבין מצטיינים, קרי- תלמידים שמצליחים להוציא בעקביות ציונים גבוהים במבחנים. למיטב ידיעתי חפיפה גדולה בין הקבוצות הללו קיימת רק בכיתות הנמוכות של היסודי, וככל שעולים בשנות הלימוד היא הולכת וקטנה. מבין קבוצת המצטיינים יהיו הרבה יותר בעלי שכר גבוה מאשר מבין קבוצת המחוננים. לפיכך המחקר מראה לדעתי דווקא הצלחה של כיתת המחוננים להשוות את רמת ההצלחה החמרית שלהם לזו של המצטיינים. |
|
||||
|
||||
הבנתי עכשיו טוב יותר את הטענה. נשמע הגיוני. |
|
||||
|
||||
הרבה פעמים המשמעות מסתתרת בפרשנות ולאו דוקא בעובדות. עובדתית אם מאמינים למחקר, מותר כיתות המחוננים אין. ועם כך באמת אין טעם להתווכח. א. החשש המקנן בי הוא כי כיתות המחוננים אינן אפקטיביות לא מפני שהקונספט לא נכון אלא מפני שהביצוע כושל. יתכן שחומר הלימוד, צורת הלימוד או העזרים החינוכיים בכיתות המחוננים אינם מיטביים ולא עצם הרעיון עצמו. ב. עושה רושם שגם הסקר הזה משתלב עם תוצאות אחרות המוכיחות שהחברה בישראל היא לא כל כך מפלה ופריביליגית כפי שגורמים מסויימים משתדלים להראות. ניסיון חיי הראה כי סטודנטים המקבלים מילגות של תלמידים מצטיינים הבאים מן הפריפריה הם הרבה יותר חלשים מסטודנטים כאלה הבאים מן הערים הגדולות. נראה שיש כאן מין מנגנון של אפלייה מתקנת הפועל כדי לאזן את ההפרשים. |
|
||||
|
||||
א. או שמא, הן לא מנסות כלל להשיג את מה שהמחקר מניח שהן מנסות להשיג. |
|
||||
|
||||
אז זהו שאני לא בטוח שהמחקר זקוק בכלל להנחות מה כיתות המחוננים מיועדות להשיג. המחקר יכול להציב את השאלה, האם כיתות המחוננים הועילו לתלמידים שלהן מבלי בכלל להניח מה בדיוק רצו היזמים/המתכננים להשיג. |
|
||||
|
||||
מבלי להמעיט במה שמסתתר בשאלתך, אני מעיז להציע שהרציונל של כיתות מחוננים הוא פשוט. השיטה שבה מלמדים את מרדונה, מסי ובנזמה, כדורגל אינה שונה מן השיטה בה מלמדים כל ילד אחר. ולכן אין בעיה של פיתוח שיטות לימוד מיוחדות למחוננים. ואני חוסך את הדיון במי הוא מחונן. התזה שלי היא שכיתות מחוננים הן קיצור דרך שאופייני לחברות שפחות משקיעות בחינוך ו/או פחות מצליחות בו. למשל מי שאינו מצטיין ביצירת שיטות לימוד מותאמות שיאפשרו מהירות התקדמות גמישה, מקל על עצמו בכך שהוא מפריד את היותר טובים ובכך מאפשר קצב התקדמות יותר גבוה. הקטץ' הוא שהשיטות הן עדיין אותן שיטות. אני חושב שכיתות המחוננים יותר מאפיינות את בריה"מ מאשר את ארה"ב (לכל אלו המניחים שהחינוך בארה"ב רע, נזכיר דיון שהיה כאן לפני כמה שנים. עובדה אחת אין להכחיש: החינוך האמריקאי מספק לארה"ב ליגיונות של טכנולוגים שרמתם הגבוהה די ממלאת את הצרכים של המעצמה הטכנולוגית הזו וכהשלמה יוצרת את הבסיס של לימודים ברמה גבוהה המושכים כישרונות מכל רחבי העולם ללמוד דוקא שם. |
|
||||
|
||||
התועלת לתלמיד מחונן לא מצטמצמת רק בכישורי השכר העתידי שלו. |
|
||||
|
||||
(גם אני) לא קראתי את המחקר - אבל השורה התחתונה כפי שהיא מנוסחת בכותרת לא מפתיעה. אם למסגרת החינוך באופן מערכתי ומיבני יש אפקטיביות אפסית בהרכשת השכלה וכישורים לחניכייה (וזה, אני טוען, בדיוק המצב), מה הרבותא באבחנה לפיה אין יתרון לבייביסטר אחד על משנהו? אבל מעיון (מאד שטחי) במחקר1, נראה שבניגוד לכותרת, לכיתות מחוננים דווקא יש אפקט משמעותי2: בוגריהן לומדים יותר מדעים, לומדים באונ' יותר יוקרתיות, מסיימים את השכלתם מוקדם יותר, משלימים יותר תארים מתקדמים ואחוז גבוה באופן ניכר מהם משלימים דוקטורט וכו'. אין אפקט על השכר, אבל במצב בו מצוי שוק העבודה בעשורים האחרונים - זה מובן מאליו. למעשה, מכיוון שלבוגרי התוכנית יש סיכוי גבוה יותר להצליח בקריירה אקדמאית וברפואה, הייתי מצפה אפריורית שהשכר בקבוצת הביקורת יהיה גבוה יותר. 1 מערכת האייל, למה אתם שותפים להרגל המגונה של דיווח על מחקרים בלי לקשר אליהם? 2 ואני עכשיו נדרש להסביר איך האפקט הזה מתיישב על חוסר-הקרדיט שאני מוכן לתת למערכת החינוך. אבל זה קל: דימוי עצמי, תחושת competence, ציפיות מהסביבה ושות'. |
|
||||
|
||||
לגבי 2: נראה שאחד מהחוקרים שערכו את המחקר הנ"ל מסכים איתי. |
|
||||
|
||||
מסכים איתך, מובהקות בהישגים אקדמיים היא הישג משמעותי בהחלט. ניתן היה אפילו לומר שההישג מועצם דוקא בגלל שהוא מצליח לחנך לערכים של לימוד והשכלה ופיתוח המדע, מעבר לערכי ההצלחה החומריים והתמרוץ החזק שהם מכילים. |
|
||||
|
||||
אני נאלץ לחלוק עליך. לדעתי הישגים אקדמיים הם מדד פחות טוב מרמת שכר ושניהם כאחד לא מובהקים במיוחד. אני מסייג ואומר שמדובר בהצהרה כללית. ברור שחשוב מאד איך בדיוק הוגדרו שני הקריטריונים ומה מהימנותם. ההצהרה שלי מכוונת לכך ששני הקריטריונים מאד מוטים וסובייקטיביים וממילא הסקת מסקנות מרחיקות לכת מהן היא לא פרודוקטיבית. אני חושב שצריך לסגת קצת מקריטריונים כלכליים או מנהלתיים ולחזור יותר לדיון במונחים חינוכיים. אם "איכות" החינוך שתלמיד מקבל תלוייה ברמה הממוצעת של תלמידי הקבוצה שלו (ככל שרמתם גבוהה יותר, ההיקף והיסודיות של הלימוד עולים), כל עניין המחוננים הוא red herring (הסחת דעת). החינוך בישראל התאפיין באופן היסטורי בערכים של סוציאליזם ושיוויוניות. היה ערך מקובל של אפלייה מתקנת וצורך לסגור פערים חברתיים בחברה שלכידות פנימית היתה צורך קיומי עבורה. מבחינה זו, אני מציע לטעון, כי אם הפערים הולכים ומתרחבים, הרי זה למרות המאמצים של מערכת החינוך ולא בגללם. יתכן שהמערכת לא עומדת יותר בלחצים המנוגדים של הצרכים, הרצונות והאג'נדה השיוויונית. האם עניין המחוננים אינו אלא הסוואה לצורך במערכת אגרסיבית יותר של הקבצות שתאפשר לפתוח רווחים גדולים יותר בהישגים של הקבוצות השונות ולא להמשיך לנסות לספק חינוך אחיד תחת הלחץ של טענות "הסללה" וקיפוחים למיניהם? לחילופין, אפשר להציג תזה סוציאליסטית של חינוך. תזה כזאת תראה בשיוויון ההזדמנויות את חזות הכול. בחינוך כזה יש להקפיד על חינוך אחיד שיסופק חינם אין כסף לכל התלמידים על בסיס הישגים אישיים בלבד. תזה כזאת תלוייה באמונה כי הישגים הם בסופו של דבר עניין אישי. ההנחה היא שתלמידים "מחוננים" יגיעו להישגים גם ללא כל טיפוח מיוחד. יש כעת בטלביזיה סדרה איטלקית מצויינת המבוססת על הרביעייה הנפוליטנית של אלנה פרנטה "חברתי הגאונה". הרומנים האלו מנסים להציג 60 שנה של היסטוריה חברתית, פוליטית ואישית המתחילה בשכונה אחת בנפולי ומתפרשת ממנה לכל איטליה (שם המשנה "אלה שעזבו ואלה שנשארו"). הסדרה מציגה עמדה שמאלית מובהקת של שאלת החינוך. אבל במסגרת הניסיון הספרותי של יצירת "חיקוי לחיים" בסופו של דבר מתקבלת תמונה המציירת את מערכת החינוך כקריטית בשאלת הסוציאליזציה של תלמיד, אבל מדגישה עד כמה התוצאה הסופית תלוייה באיפיון האישי והמשפחתי. יותר מכך, סוף דבר הוא שהגורל הוא אישי ולא בהכרח תלוי בהשכלתך הפורמלית. אני חושב שהסדרה מציגה בין היתר את היאוש הסוציאליסטי בשאלת החינוך. הטענה הבלתי מפורשת היא שצריך לתקן את הבעיות החברתיות (אלימות, אי-שיוויון מגדרי) ולא את בתי הספר. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהמחקר חושף את חולשתן הגדולה של כיתות המחוננים (לפחות בעבר): הדגש על פיתוח אינטלקטואלי במקום על פיתוח כישורי חיים ובעיקר הרגלי למידה ועבודה שיטתיים. המטרה של כיתות המחוננים היא לממש ככל האפשר את הפוטנציאל האינטלקטואלי הגדול של הילדים האלו לטובת המדינה. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהגורמים החשובים ביותר לניבוי הישגים גבוהים באקדמיה ובתעשייה הם רגשיים: נחישות, התמדה, הרגלי עבודה, הקמת תא משפחתי תומך. כיתות המחוננים בעבר עזרו מאד לחלק מהילדים בפן החברתי, אך לא היתה (ובמידה מסוימת עדיין אין) מודעות לחשיבות של הקניית הרגלי למידה נכונים וגיבוש היכולת להתמודד עם כשלונות. |
|
||||
|
||||
מסכים. האנשים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר בכל תחום הם לא בעלי הכשרון הטבעי הגבוה ביותר, אלא אלה מתוך בעלי הכשרון שיש להם את תכונות האופי התורמות שציינת. אני ממליץ לעיין בויקיציטוט של מייקל ג'ורדן. יש שם את כל המתכון. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |