בתשובה להפונז, 11/03/22 11:40
נהפוך הוא 747269
שוקי שמאל • בתשובה להפונז יום א', 13/3/2022, 20:30
אני נאלץ לחלוק עליך. לדעתי הישגים אקדמיים הם מדד פחות טוב מרמת שכר ושניהם כאחד לא מובהקים במיוחד.
אני מסייג ואומר שמדובר בהצהרה כללית. ברור שחשוב מאד איך בדיוק הוגדרו שני הקריטריונים ומה מהימנותם. ההצהרה שלי מכוונת לכך ששני הקריטריונים מאד מוטים וסובייקטיביים וממילא הסקת מסקנות מרחיקות לכת מהן היא לא פרודוקטיבית.
אני חושב שצריך לסגת קצת מקריטריונים כלכליים או מנהלתיים ולחזור יותר לדיון במונחים חינוכיים.
אם "איכות" החינוך שתלמיד מקבל תלוייה ברמה הממוצעת של תלמידי הקבוצה שלו (ככל שרמתם גבוהה יותר, ההיקף והיסודיות של הלימוד עולים), כל עניין המחוננים הוא red herring (הסחת דעת).
החינוך בישראל התאפיין באופן היסטורי בערכים של סוציאליזם ושיוויוניות. היה ערך מקובל של אפלייה מתקנת וצורך לסגור פערים חברתיים בחברה שלכידות פנימית היתה צורך קיומי עבורה.
מבחינה זו, אני מציע לטעון, כי אם הפערים הולכים ומתרחבים, הרי זה למרות המאמצים של מערכת החינוך ולא בגללם. יתכן שהמערכת לא עומדת יותר בלחצים המנוגדים של הצרכים, הרצונות והאג'נדה השיוויונית.
האם עניין המחוננים אינו אלא הסוואה לצורך במערכת אגרסיבית יותר של הקבצות שתאפשר לפתוח רווחים גדולים יותר בהישגים של הקבוצות השונות ולא להמשיך לנסות לספק חינוך אחיד תחת הלחץ של טענות "הסללה" וקיפוחים למיניהם?
לחילופין, אפשר להציג תזה סוציאליסטית של חינוך. תזה כזאת תראה בשיוויון ההזדמנויות את חזות הכול. בחינוך כזה יש להקפיד על חינוך אחיד שיסופק חינם אין כסף לכל התלמידים על בסיס הישגים אישיים בלבד. תזה כזאת תלוייה באמונה כי הישגים הם בסופו של דבר עניין אישי. ההנחה היא שתלמידים "מחוננים" יגיעו להישגים גם ללא כל טיפוח מיוחד.
יש כעת בטלביזיה סדרה איטלקית מצויינת המבוססת על הרביעייה הנפוליטנית של אלנה פרנטה "חברתי הגאונה". הרומנים האלו מנסים להציג 60 שנה של היסטוריה חברתית, פוליטית ואישית המתחילה בשכונה אחת בנפולי ומתפרשת ממנה לכל איטליה (שם המשנה "אלה שעזבו ואלה שנשארו"). הסדרה מציגה עמדה שמאלית מובהקת של שאלת החינוך. אבל במסגרת הניסיון הספרותי של יצירת "חיקוי לחיים" בסופו של דבר מתקבלת תמונה המציירת את מערכת החינוך כקריטית בשאלת הסוציאליזציה של תלמיד, אבל מדגישה עד כמה התוצאה הסופית תלוייה באיפיון האישי והמשפחתי. יותר מכך, סוף דבר הוא שהגורל הוא אישי ולא בהכרח תלוי בהשכלתך הפורמלית. אני חושב שהסדרה מציגה בין היתר את היאוש הסוציאליסטי בשאלת החינוך. הטענה הבלתי מפורשת היא שצריך לתקן את הבעיות החברתיות (אלימות, אי-שיוויון מגדרי) ולא את בתי הספר.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות